ז:
הורה כהן משיח
פרק שני הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רב פפא. בשוין דהוא מופלא והן מופלאים הלכך איצטריך למיתני
ב"ד חייבין קרבן אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח
א) [נדצ"ל מופלאין], ב) ב"ש, ג) [לעיל
יא א מיי' פט"ו מהל' שגגות
ד.], ד) סנהדרין סא:, ה) (ושעירה
וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתו כל חד וחד כשבה
דכי חטא בפני עצמו אע"ג דהוראה דידהו הוי הוראה מעליא אפילו הכי
הלכה ה סמג עשין רטז ועיין
ביחיד מנלן. גי' רש"א), ו) [במדבר
בכ"מ:
מתכפר בפני עצמו משום דקא מורו בשני איסורי חטא עם הצבור אע"ג
או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו ע"פ ב"ד מחלקי כולהו מהדדי
טו], ז) [ויקרא ג], ח) [במדבר טו],
יב ב מיי' שם פי"ב הלכה א ב
והוו יחידים ויחידים חייבין
בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה
דהוא מופלא דהוראה דידיה הוי הוראה מעליא אפ"ה מתכפר עם הצבור
ט) [ויקרא ד], י) [שם], כ) [ויקרא ד],
ופי"ג הלכה א:
❖
ל) [צ"ל בשאר], מ) צ"ל רב פפא,
יג ג מיי' שם פט"ו הל' א והלכה
משום דקא מורו בחדא איסורא: בשני
לחודיה פטור מכלום כדאמר לקמן בפרק
מקומות. משיח במקום אחד וב"ד במקום
בתרא (דף יא.) מעם הארץ כ) פרט למשיח
יד ד מיי' שם הלג':א:
אמר רב פפא כגון שהיו מופלין שניהן סבר
❖
אאאא))))
אחר: בטעמייהו. בפסוקים דחלב
דאינו מביא בשגגת מעשה כלל והיינו
טו ה ו מיי' שם הל' ג:
תורה אור השלם
אביי למימר חטא בפני עצמו ועשה בפני
ועבודת כוכבים מתרי קראי נפקי:
דקאמר יצא משיח שאין חטאתו בשגגה
1. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא
דהיינו בשגגת מעשה וכו': גמ' ואילו
וחלוקין בקרבנות. דב"ד מייתי שעיר
עצמו היכי דמי דיתבי בשני מקומות וקא
רבינו חננאל
לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ
משיח בעבודת כוכבים לא קתני. דקתני
אעבודת כוכבים והוא לא מייתי שעיר:
מורו בתרי איסורי אמר ליה רבא אטו שני
אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיְיָ
פירוש הואיל ונחלקו בדגלים
ולא בעבודת כוכבים אין חייבים אלא
דהוא שעירה. לחודיה דכתיב בעבודת
ויקרא ד ג
לְחַטָּאת:
מקומות גורמין אלא אפילו יתבי בחד מקום
2. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת
לטעם שאמרנו אילו הקריב
ו)
על העלם דבר עם שגגת מעשה ולא
כוכבים בפרשת שלח לך אנשים ואם נפש
אחד וחברו לא איכא זילותא.
בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עָלָיו
וכיון דקא מורו בתרי איסורי חטא בפני
דאחד יחיד ואחד נשיא במשמע: הוא
קתני וכן המשיח ומדלא קתני וכן המשיח
דתניא [מג"ת פי"ב] שלמה
במדבר טו כח
וְנִסְלַח לוֹ:
עצמו הוא: פשיטא הוא בחלב והן בעבודת
3. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה
עשה ז' ימים בחנוכת הבית
בחלב המכסה את הקרב. דהוי דבר
מכלל דמשיח בעבודת כוכבים חייב
מפני מה עשה משה י"ב כדי
וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת:
בשגגת מעשה לחודיה: מתני' מני ר'
❖
שאין הצדוקים מודין דהא לא מפרש קרא
כוכבים חטא בפני עצמו הוא דהא חלוקין
לחלוק כבוד לנשיאים. פי' שאם
במדבר טו כז
היא דתניא משיח בעבודת כוכבים ר'
מאי ניהו דאפי' אמוראי פליגי בשחיטת
הקריב זה ולא יקריב זה איכא
בטעמייהו וחלוקין בקרבנות דהוא בפר והן
קפידא וקיימא לה קושיא דאי
אומר בשגגת מעשה. לחודיה: וחכ"א
חולין באלו טריפות (דף נ:) מאי ניהו
בפר ושעיר דהא קא מייתו הני שעיר והוא
הכי בצרו להו וליכא למימר
מוסף רש"י
בהעלם דבר. כלומר עם שגגת מעשה
כרס הפנימי וכ"ש חלב שעל גבי
כהנים עם לעצמן ולעולם קסבר
לא מייתי וכל שכן הוא בעבודת כוכבים והן
הדקים שאין הצדוקים מודין דהא לא
כשאר מצות. ושוין שאין מביא שום אשם
משיח בעבודת כוכבים. כהן
ר' שמעון חטאת השותפין לא
משוח בקרבן עבודת כוכבים, רבי
אזלא למיתה. מאי הוה עלה
תלוי: ותסברא זדונו כרת ושגגתו
כתיב בהדיא. אי נמי דהורו בחלב שעל
בחלב דחלוקין בקרבנותיהן [לגמרי] דהוא
בבבב))))
אומר בשגגת מעשה. אפילו לא
פירוש דהא דרב יוסף מי
הקרב בין בכזית לפחות מכזית דכזית לא
חטאת. דעבוד' כוכבי' דקתני ולא בעבוד'
שעירה ואינהו פר אלא הוא בחלב המכסה
נעלם ממנו איסור עבודת ככובים אלא
מתוקמא האי כר' שמעון אי לא.
כתיב בהדיא והוי דבר שאין הצדוקין
כוכבים אלא על דבר שחייבין על זדונו
ששגג במעשה חייב, ואע"ג דבשאר
ת"ש דתניא בספרא פרשת נשיא
את הקרב והן בחלב שעל הדקין מהו מי
מצות אין מביא קרבן האמור בו אלא
ושחט אותו ולא תמורתו
מודין: אע"ג דקרבנן שוה. דהן בפר
כרת ועל שגגתו חטאת מי קתני וכן
א"כ נעלמה ממנו הלכה, דכתיב גבי
ולמטה הוא אומר ושחט אותה
אמרינן אף על גב דקרבנן שוה כיון דמתרי
והוא בפר: כיון דמתרי קראי קא אתו.
המשיח והא קי"ל דמשיח נמי בעבודת
חטאת צבור ונעלם דבר, כגון הורו
ולא וולדה ולא תמורתה מכאן
קראי קאתו הא פליגין בטעמייהו או דלמא
כוכבים אינו חייב אלא על דבר שזדונו
כדאמרינן לעיל בפרק קמא (דף ג.). ואת
ב"ד שחלב מותר ועשו ע"י העלמתן,
היה רבי שמעון אומר כו' ר"ש
דבפר כהן משוח כתיב לאשמת העם,
אומר ה' חטאות מתות וולד
ז)
כרת ועל שגגתו חטאת כדאמרי' לקמן [ח.]
החלב וי"ו יתירא להביא חלב שעל גבי
שם חלב אחד הוא אם תמצא לומר שם חלב
הרי משוח כצבור, אפילו הכי בעבודת
חטאת ותמורת חטאת וחטאת
הדקין: הא פליגין בטעמייהו. הא
נאמר כאן עליה כו' לאשמת העם הרי
כוכבים שקרבנו שוה לשאר יחידים,
אחד הוא הוא בחלב והן בדם מהו מי אמרינן
שמתו בעליה ושנתכפרו בעליה
חלוקים בפסוקים ומתכפר בפני עצמו:
משיח כצבור ואפי' הכי לא קתני במתני'
כדקתני ואזיל, מחייב בשגגת מעשה
ושעברה שנתה ואי אתה יכול
בטעמייהו הא פליגין או דלמא כיון דשוין
בלא העלם דבר, וחכמים אומרים.
לומר ולד חטאת בצבור. פי'
וכן המשיח: אלא תנא בהא. בדבר
או דלמא שם חלב אחד הוא. והורה
אף כאן אינו חייב אלא בהעלם דבר
ימות לפי שאין הצבור
בקרבן בתר קרבן אזלינן תיקו: שאין בית
עם הצבור הוא ומתכפר עם הצבור:
שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת
א
(סנהדרין סא:). ושוין שבשעירה.
[מפרישין נקבה וא"א יכול
ל)
והן בדם. כגון בדם המובלע באיברים
כשאר מצות וכן המשיח והוא הדין
דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים
כיחיד, ואפילו לרבנן דלא משוי ליה
לומר תמורת חטאת בצבור לפי
כשאר יחיד להתחייב בלא העלם דבר,
שאין הצבור] ממירין. פי' דתנן
או בין כזית לפחות מכזית והוי דבר
בעבודת כוכבים דמשיח כצבור דאינו
מקצת וכו': מנלן דעד שיורו לבטל מקצת
מודים הן שאין קרבנו בעבודת כוכבים
בתמורה הצבור והשותפין
שאין הצדוקין מודין: בתר קרבן אזלינן.
חייב בעבודת כוכבים אלא בדבר שזדונו
חלוק משאר יחיד שמביא שעירה,
מקדישין אבל לא ממירין. ואי
ולקיים מקצת כדאמרינן באידך פירקין
כרת ושגגתו חטאת: הכא נמי תנא בהא.
דכיון דשוין בקרבן הורה עם הצבור
דכתיב גבי קרבן עבודת כוכבים
את יכול לומר חטאת שמתו
ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף: וכן המשיח:
בפרשת שלח לך ואם נפש אחת, אחד
בעלים בצבור לפי שאין הצבור
דאין חייבין בשאר מצות אלא על העלם
הוא ומתכפר עם הצבור. תיקו: לפי
גגגג))))
יחיד ואחד נשיא ואחד משוח במשמע,
מתים פי' כולם הלכך כל אלו
דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח והוא
שיצאה עבודת כוכבים. מכלל פר העלם
מנלן דכתי' לאשמת העם הרי משיח כצבור:
1
ואע"פ שנשיא ומשוח חלוקין מן
השלשה לתנהו בצבור. יכול
הדין לעבודת כוכבים דמשיח כצבור כי
דבר של צבור לידון בעצמו בהבאת פר
היחידים בשאר מצות, שהנשיא מביא
כפרו בעלים ושעברה שנתה יהו
ולא בעבודת כוכבים כו': מנלן דתנו רבנן
שעיר זכר ונאכל וכהן משוח פר
מתות בצבור אמרת ילמד סתום
ושעיר: נאמר כאן. בעבודת כוכבים
היכי דאין ב"ד חייבין על עבודת כוכבים
לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה
ונשרף והיחיד מביא כשבה או שעירה,
ממפורש. פי' סתום דצבור
ח)
מעיני והיה אם מעיני העדה : ונאמר
אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה
בעבודת כוכבים שוין הן (שם). ושוין
א) מפורש דיחיד. מה ולד חטאת
יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה נאמר
ט)
להלן מעיני. ונעלם דבר מעיני הקהל :
ודלא כרבי: מאי טעמא דרבי אמר
שאין מביא אשם תלוי. על שום
ותמורת חטאת ושמתו בעליה
לא הודע שבתורה, משום דגבי אשם
ביחיד דברי' אמורים ולא
כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה להלן בב"ד
מה להלן ב"ד. דכתיב ונעלם דבר מעיני
קרא. בפרשת שלח לך וכפר הכהן על
תלוי כתיב על שגגתו אשר שגג,
בצבור אף כיפרו בעלים
הנפש השוגגת וגו' סבר רבי חטאה
הקהל ועשו ואמרינן לעיל בפ"ק (דף ה.)
אף כאן נמי בב"ד ומה להלן דבר ולא כל
משמע מי שמביא חטאת על הודע
ושעברה שנתה ביחיד דברי'
הוראה תלויה בב"ד דכתיב ונעלם דבר
בשגגה הכי משמע חטא זה בשגגה יהא
דשגגת מעשה מביא אשם תלוי על לא
אמורים ולא בצבור. הלכך
הגוף אף כאן נמי דבר ולא כל הגוף:
הודע, יצא משוח שאין מביא חטאת
קרבין בצבור. פי' הוא הדין
מעיני הקהל דהיינו ב"ד ומעשה תלוי
כלומר בשגגת מעשה לחודיה ואפילו
מתני' אין חייבין אלא על העלם דבר עם
אלא בהעלם דבר, ואשמעינן הכא
לשותפין נמי דאמרינן אי אתה
ב
משיח: ורבנן סברי מי שחטאו בשגגה.
בקהל דכתיב הקהל ועשו ובעבודת
אפילו לרבי דאמר שיש לך קרבן
יכול לומר ולד חטאת בשותפין
שגגת המעשה וכן המשיח ולא בעבודת
כוכבים לא כתיב ב"ד דכתיב והיה אם
דהכי משמע וכפר הכהן על הנפש
ג
שהמשוח חייב בשגגת מעשה מודה
שאין שותפין מביאין נקבה פי'
❖
הוא שאין מביא אשם תלוי (שם).
דכתיב בחטאת יחיד וכפר עליו.
י)
מעיני העדה נעשתה לשגגה ואי ס"ד
השוגגת דיביא שעירה בשגגת מעשה
כוכבים אין חייבין אלא על העלם דבר עם
ותניא בספרא שתהא כפרה
שגגת המעשה: גמ' מנלן דתנו רבנן ישגו
מי שחטאו בשגגה בשאר מצות: יצא
ב"ד והא אין מעשה תלוי בב"ד אלא
לשמו שלא יכפר על שנים
משיח שאין חטאתו בשגגה. בשאר
בקהל דהכא כתיב מעיני העדה נעשתה
כאחת. ולא תמורת חטאת
תוספות הרא"ש
יכול יהו חייבין על שגגת מעשה ת"ל ישגו
בשותפין לפי שאין שותפין
מצות כלומר בשגגת מעשה אלא
דהיינו מעשה אלא מה להלן ב"ד דכתיב
ממירין וה"נ ילמוד סתום
ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף. וכן
ונעלם דבר אין חייבין אלא על העלם דבר
בפרשת ויקרא אף כאן בית דין:
בהעלם דבר עם שגגת מעשה דעל
ממפורש דכולהו ה' חטאות לר'
המשיח דכתיב לאשמת
מתני' אין חייבין בקרבן וכו'. אין
עם שגגת מעשה: וכן המשיח: מנלן דכתיב
שגגת מעשה לחודיה פטור לגמרי:
שמעון בשותפין לא מייתי ולא
העם הרי משיח כצבור. והקשה
מתוקמא האי דמת אחד מב"ד
הרמ"ה ז"ל למה לי הקישא להאי
ושוין
ד לאשמת העם הרי משיח כצבור: ולא
פטורין כר"ש דלסבריה חייבין
מלתא הא במשיח גופיה כתיב
וכמאן דאוקמה כר"מ סלקא
מאחת מהנה דמשמע מאחת ולא
בעבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה: מנלן דת"ר לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה יכול
סוגיא דשמעתא: הדרי'
כל אחת. ותירץ דהאי מאחת גבי
יהו חייבין על שגגת המעשה נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה להלן אין חייבין אלא על העלם דבר
לאקשויי אהא דקתני ר' שמעון
עשיה כתיב ועשה מאחת מהנה.
ילמוד סתום ממפורש וכי דנין
ואנן בהוראה הוא דבעינן למילף
עם שגגת מעשה אף כאן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ואילו משיח בעבודת כוכבים לא
אפשר משאי אפשר. פי' היאך
שצריך קיום קצת ובטול קצת.
נדון כפרו בעליה ושעברה
ונראה דבלא"ה צריכי מ"ם
קתני מתניתין מני רבי היא דתניא משיח בעבודת כוכבים רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים
דדדד))))
שנתה דאפשר בהו בצבור מולד
דמאחת לדרשא אחרינא כדדרשינן
בהעלם דבר ושוין שבשעירה ושוין שאין מביא אשם תלוי ותסברא בזדונו כרת ובשגגתו חטאת מי קתני
ה
ו
חטאת ותמורת חטאת וחטאת
מניה בשבת פרק הבונה (דף קג)
שמתו בעליה דאי אפשר בהן
שאם כתב שם משמעון חייב. לפי
אלא תני הא הוא הדין להא ה"נ תנא הא והוא הדין להא מ"ט דרבי אמר קרא 2 וכפר הכהן על הנפש
בצבור. ופרקינן בחד מקום
שיצאת ע"ז לידון בעצמה יכול
השוגגת בחטאה בשגגה הנפש זה משיח השוגגת זה נשיא בחטאה בשגגה רבי סבר חטא זה בשגגה
גמיר. פי' כך גמיר ר"ש מפי
יהו חייבין על עקירת מצוה כולה
רבותיו הלכה למשה מסיני כי
נאמר כאן כו' מה להלן בב"ד אף
יהא ורבנן סברי מי שחטאתו בשגגה יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר ושוין שבשעירה
החטאות המתות אין אחת מהן
כאן בב"ד. מה להלן דבר ולא כל
נוהגת אלא במקום שנוהגות
הגוף כו'. הקשה הרמ"ה ז"ל מה
כיחיד מנלן דאמר קרא ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח כולם בכלל נפש אחת הן:
הההה))))
3
כולן וכיון דאי אפשר באותן
צריך ללמוד ע"ז משאר מצות
ושוין
הג' לנהוג בצבור (הכי) [הני]
דאיירי בב"ד. דמהיכי ידעי בשאר
תוספות
נמי אין נוהגות ובעל כרחך למד
מצות דאיירי בב"ד אלא מדכתיב
מעשה תלוי בקהל כדמשמע נעשתה ה"נ האי עיני דשאר מצות: דת"ר ישגו יכול יהיו
דיתבי בתרי מקומות וקמורו בחד איסורא. תימה מאי אצטריך בשוין אפי' לא שוו
סתום ממפורש והתם בתמורה
מעיני הקהל דמשמע ב"ד דכמו
נמי הוראתן הוראה דהא דבעינן לעיל מופלא בב"ד שהיה להן ללמוד ולא למדו
חייבין על שגגת מעשה. תימה למאי איצטריך הא כבר ילפינן מדבר דבר דמקצת דבר
בסוף פרק יש בקרבנות היחיד
שאדם הולך אחר מאור עיניו כך
והכא מאי אצטרכין ללמוד כיון דבאיסור אחד הורו ושניהן הורו שוה ונראה כספרים
בעינן והא לא שייך כי אם בהוראה ועוד איך יהיו חייבין על שגגת מעשה למ"ד ב"ד
אקשינן עלה כי האי גוונא וכי
כל הקהל הולכין לאור הוראתו
דגרסי מלתא דרב מ) טפי בשוין בתר דמוקי בתרי אסורי: נאמר כאן מעיני. תימה
מביאין פר טוביה חטא וזיגוד מינגד מה חטאו ב"ד ועוד תניא פ"ק עם הארץ לרבות
דנין אפשר משאי אפשר. אמר
של ב"ד. ובעבודת כוכבים כתיב
אפי' רובו ואפי' כולו דמייתו שעירה או כשבה ולא פר. וי"ל דאי לאו דמשמע דבעינן
דלעיל בפ"ק משמע בדברי אביי דלא ידעינן שאר מצות אלא מעבודת כוכבים והכא משמע
ר"ל ד' נתנו והעמידום על ה'
מעיני העדה דמשמע בית דין.
פי' אלו הה' חטאות ד' מהן
ותירץ משום דבעבודת כוכבים
העלם דבר לא היינו אומרים שב"ד יהיו חייבין אלא צבור דאע"ג דלעיל דרשינן דמעשה
איפכא וי"ל דאביי נמי הכי בעי למילף כי הכא דעיני דעבודת כוכבים לא פשוט לן
נתנו למיתה וה' נשתכח דינה
כתיב מעיני העדה. ועדה משמע
תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד השתא מיהו לא דרשינן הכי מיהו הקישא דדבר צ"ל
שהוא ב"ד אלא ה"ק ילפינן עיני עיני כלומר האי עיני דעבודת כוכבים ילפינן משאר
בימי אבל משה. דגרסינן התם
בכל דוכתא ב"ד כדכתיב ושפטו
דמתחלה צריך למילף הוא ואח"כ לומר דבר ולא כל הגוף:
מצות שהוא ב"ד והדר ילפינן ההוא מעיני מהאי לענין זה דכי היכי דגבי עבודת כוכבים
בפרק יש בקרבנות היחיד א"ר
העדה והצילו העדה. הלכך אי לאו
יצחק אף חטאת שנתכפרו
ג"ש הוה מפרשינן מעיני העדה
בעליה נשתכחה בימי אבל משה והעמידו כל הה' למיתה. כלומר ואי ס"ד דהני ד' בצבור נתנו הא אי אפשר בכולהו. אלא ש"מ
מופלא שבב"ד שהוא עינם של שאר סנהדרין שאם (הורו) [הורה] לבדו בלא האחרים ועשו הצבור על פיו חייבין. הלכך צריך ללמוד
ביחיד נתנו ובעל כרחך ילמד סתום ממפורש: אמר ברוך קדמנו באור תנאין י"א אשר אין חולק בי' מהן כי הן צורך ההוראה ואותו
משאר מצות דכתיב בהו מעיני הקהל וכולא סנהדרין הם עיני. ונראה שבחנם דחק דהא (בשאר) [דבשאר] מצות ידעינן דאיירי
שחלק בא' והוא ר' יהודה האומר שמתקיימת בב"ד שבט. ואין הלכה כמוהו אלא כחכמים. עכשיו נבאר החלוקה היטב לאמר כי
בהוראת סנהדרין לאו ממשמעותו נפקא אלא משום דכתיב בהו ונעלם מעיני דמשמע שנעלם מהם דבר ועל ידי כך עשו שגגה
נחלקו חכמי המשנה ג' מחלוקת בביאת הפר. א) משום ר' מאיר נחלקו בה ב' התנאין. אחד אמר כי ר' מאיר היה סובר כי הקהל
כדדרשי' באידך ברייתא ת"ר ישגו יכול יהו חייבין על שגגת (שעשו) [מעשה] ת"ל ישגו ונעלם הלכך דרשו ונעלם מעיני היינו בית
הכתוב בפרשה כל קהל שבטי ישראל הוא ולעולם אין מביאין פר עד שיעשו רוב ישראל בשבטים ובמספר הגברים וכשעושין
דין שנעלמה מהם הוראה הקהל ועשו שתהא הוראה בב"ד ומעשה הקהל. אבל גבי עבודת כוכבים דלא כתיב ונעלם אלא והיה אם
החובה תלויה במי שההוראה תלויה והן ב"ד. הלכך ב"ד יביאו פר אחד וכל ישראל פטורין ובעבודת כוכבים פר ושעיר וכל ישראל
מעיני העדה נעשתה לשגגה. לא משמע דאיירי בב"ד כלל אלא בשגגת מעשה דעדה: ולא בעבודת כוכבים כו' דת"ר לפי שיצאת
פטורין ור' שמעון בן אלעזר אומר לא היה ר' מאיר מבקש רוב מספר שבטים ורוב מספר גברים אלא או זה או זה: ב) ר' יהודה
כו'. הקשה הרמ"ה ז"ל למה לי למילף עבודת כוכבים משאר מצות לענין העלם דבר ושגגת המעשה. והא בעבודת כוכבים גופא
הסובר כי הקהל הכתוב בפרשה שבט הוא. וכך שורתו אם חטא שבט או רובו בהוריית בית דינו אותו שבט מביא פר וב"ד וכל
כתיב נעשתה לשגגה וכתיב כי לכל העם בשגגה. ודרשו מנייהו לעיל בפ"ק (דף ה'.) דמעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד. אלמא
ישראל פטורין אבל חטא בהוריית בית דין הגדול (באין) [כולן] על אותו חטא י"ב פרים מביאין. אבל אם היה החטא ממיעוט שבט
לא מחייבי קהל בלא הוראת ב"ד. ותירץ דסוגיא דלעיל אליבא דר"מ ור"ש דלא מייתר להו קהלי למדרש מעשה תלויה בקהל והוראה
ליכא פר ובין כך ובין כך ב"ד לעולם פטור. ג) ר' שמעון הסובר כי הקהל שבט הוא אבל אין לו חובת פר כלל ולא לב"ד על ידו
בב"ד אבל לר' יהודה דדריש ליה מקהל יתירא לית ליה האי דרשא נעשתה לשגגה וברייתא דהכא ר"י דסתם ספרא ר' יהודה: ואילו
אלא בהוריית ב"ד הגדול וכך דינו כשהורו ב"ד הגדול ועשה שבט או רובו על פיהם אותו שבט מביא פר וב"ד מביא על ידו פר
משיח בעבודת כוכבים לא קתני. דלא קתני בעבודת כוכבים וכן המשיח אלמא דמשיח בעבודת כוכבים מחייב בשגגת מעשה גרידתא.
כי כשם שנשתתפו בשגגה ישתתפו בחובה ושאר ישראל פטורין. והוא הדין לב' שבטים או ג' או ד' או ה' או ו' והן רובו או ז' והן
וליכא למימר הא דקתני ולא בעבודת כוכבים אצבור ומשיח דאיירי בהו מקמי הכי דא"כ הו"ל למשבקי' למשיח עד לבסוף ולתני
אין חייבין כו' ולא בעבודת כוכבים כו' והדר לתני וכן המשיח. והשתא דשבקי' עבודת כוכבים לבסוף משמע דמשיח בעבודת
כוכבים לא מבעיא העלם דבר: אלא תנא הא וה"ה להך. פי' תנא (כו') [עבודת כוכבים] גבי ב"ד וה"ה לגבי משיח. דמשיח (כו')
א) ר"ל הב' דמשכחת בצבור. דיחיד ר"ל הג' דלא משכחת אלא ביחיד.
[כב"ד] אף לענין (כו') [עבודת כוכבים]: וכפר הכהן על הנפש השוגגת. הנפש זה נשיא השוגגת זה משיח. קרא יתירא קדריש שלא
תאמר הואיל ויצא נשיא ומשיח מכלל יחיד בשאר מצות. אף בעבודת כוכבים כן. קמ"ל דבכלל יחיד נינהו. ורבנן האי בחטאה בשגגה הכי משמע וכפר הכהן על הנפש השוגגת דהיינו מעשה גרידתא. וכתב עלה בחטאה בשגגה. מי שחטאו בשגגה בשאר מצות דמביא
כפרה גם בעבודת כוכבים בשגגת מעשה. יצא משיח שאין חטאו בשגגה גרידתא בשאר מצות אלא צריך הע"ד. שאינו מביא כפרה גם בעבודת כוכבים אם לא בהע"ד ושגגת מעשה: ושוין שבשעירה כיחיד. דכתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה אחד יחיד אחד נשיא
ואחד משיח וכתיב והקריבה עז בת שנתה. ואע"ג בההיא קרא גופיה כתיב תחטא בשגגה דמשמע בשג"מ גרידתא. לא אמרי' דמשיח מייתי בשגגת מעשה דלהכי אהני מיעוטא דבחטאה בשגגה למעט משיח בשגגה גרידתא ואין לומר דמבחטאה בשגגה ממעטי'
משיח לגמרי. ואם נפש אתי לרבויי [נשיא]. דא"כ לא לכתוב על הנפש השוגגת אלא הכי לכתוב וכפר עליו הכהן בחטאה (אלא) בשגגה [אלא] כתיב השוגגת לרבות משיח לאשמועינן דלא ממעטינן מבחטאה בשגגה אלא שאינו מביא בשגגה גרידתא אבל בהע"ד
עם שגגת מעשה מביא שעירה. ואגב דכתיב השוגגת כתיב נמי הנפש דלרבות נשיא לא אצטריך: