ח:
הורה כהן
משיח
פרק
שני
הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למן היום וגו'. הכי משמע את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה דזו
ותרתי מפקינן מדר' יצחק בר אבדימי חדא דצבור בחטאת קבועה דאין
א) סנהדרין נו:, ב) ס"א ל"ג,
כג א מיי' פי"ב מהל' שגגות
ג) [שבועות יז:], ד) [צ"ל אשמו מן
עבודת כוכבים ומנין שזו עבודת כוכבים מדכתיב בהדי' למן היום אשר
ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ואידך דאין אשם תלוי
הלכה א סמג עשין ריז:
אשם], ה) עירובין נא. חולין פה. יבמות
כד ב מיי' שם פ"ח הלכה א:
בא עליו אלא על ספק חטאת קבועה דאשם תלוי אפי' דיחיד אינו בא על
צוה ה' והלאה שאר מצות והלאה כלומר מכאן ואילך לדורותיכם איזו היא
ג [מיי' שם פי"ד הל"ב]:
יז: נדה כב: יומא ב: נזיר ה: מנחות ד.
עשה ועל לא תעשה שבמקדש שהרי אינו ספק חטאת קבועה: אי הכי
מצוה שנאמרה בתחילה הוי אומר זו עבודת כוכבים דכתיב בתחילת
מה: בכורות לב. מכות יג:, ו) כריתות
כה ד מיי' שם פי"ב הלכה א:
ב:, ז) [שם], ח) [סנהדרין יח.], ט) ב"ש
כו ה מיי' שם פ"ח הל"א:
י)
קרבן עולה ויורד נמי הא כתיב כי יאשם.
עשרת הדברות אנכי ולא יהיה לך דהיינו
[ועיין תוי"ט], י) [שמות כ], כ) [במדבר
כז ו עיי' בהשגות בפ"י שם הל' ז
עבודת כוכבים: י' מצות נצטוו במרה.
דכתיב נפש כי תחטא בשגגה ושמעה
ה], ל) [במדבר ה], מ) [ויקרא ה],
ובכ"מ שם ובתוי"ט:
1 למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם
דהיינו קודם מתן תורה אלמא עבודת
קול אלה דהיינו שמיעת הקול [וכתיב או
נ) [שם ד], ס) [שם טו], ע) צ"ל לא
כח ז מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הל'
איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה הוי
הוי, פ) [ויקרא ה], צ) רש"א מ"ז,
ה ופ"ג מהל' מלכים הל' ז:
כוכבים לא נאמרה תחלה: מחוורתא
נפש אשר תגע וגו' דהיינו טומאת מקדש
❖
ק) [ויקרא ה], ר) בס"א: העלם, ש) צ"ל
וקדשיו וכתיב] או נפש כי תשבע לבטא
כדשנינן מעיקרא. כדברי ר' יהושע בן
אומר זו עבודת כוכבים והא אמר מר עשר
❖
אאאא))))
ואשמו,
לוי או כדברי רבי: מתני' אין ב"ד
בשפתים וגו' דהיינו בטוי שפתים דכולהו
מצות נצטוו ישראל במרה (דכתי' והיה אם
בבבב))))
2
חייבין קרבן על עשה ועל לא תעשה
בקרבן עולה ויורד וכתיב והיה כי יאשם
תורה אור השלם
שמוע תשמע לקול ה' אלהיך) אלא מחוורתא
מוסף רש"י
שבמקדש. דהיינו טומאת מקדש וקדשיו
לאחת מאלה מה כי יאשם בעולה ויורד
כדשנינן מעיקרא: מתני' אין חייבין על
1. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֲלֵיכֶם
גגגג)))) א
עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה כל
אף ואשם דכתיב באשם תלוי תהוי
אין חייבין. ב"ד בהוראתם, על
בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ
עשה ועל לא תעשה שבמקדש ואין מביאין
עשה ועל לא תעשה שבמקדש.
כ)
ל)
במקום עולה ויורד דלהוי אשם תלוי בא
צרוע לא תעשה ולא יטמאו את מחניהם
וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
ב
כלומר על הוראת טומאת מקדש
במדבר טו כג
ואפי' על ספק חטאת שאינה קבועה:
שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו
אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש
2. וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע
וקדשיו, בין שהוא של עשה, כגון
זו היא שיבה זו היא ביאה. דהא
חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה
שנטמא בעזרה דהיינו עשה דוישלחו,
לְקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו
אבל גחייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה
בין שהוא של לא תעשה, כגון נטמא
דכתיב ושב הכהן לא תימא ושב הכהן
אלא קרבן חטאת עולה ויורד הלכך פטור
תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ
ומביאים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה
בחוץ דאיכא אזהרת אל המקדש לא
כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי
מבית המנוגע לביתו אלא הכי הוא ושב
לגמרי כדמפרש בגמרא. והאי דקתני
תבא, משום דאין מביאין פר בהוראה
בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי
שבנדה איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש
הכהן מביתו לבית המנוגע דהאי שיבה
אין חייבין על עשה ועל לא תעשה
אלא על העלם דבר ששגגתו חטאת
שמות טו כו
יְיָ רֹפְאֶךָ:
3. וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה
קבועה ליחיד, אבל טומאת מקדש
זו היא ביאה לבית המנוגע: נילף ואשם
שבמקדש לא קא מיירי בכהן משיח כלל
מן הנדה ומצות לא תעשה אל תבא על
קרבן עולה ויורד הוא (שבועות יז:).
וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ:
הנדה: גמ' מנא הני מילי דצבור לא מחייבי
מטומאת מקדש וקדשיו. דכתיב בו ק) או
משום דהוי פלוגתא דר"ש ור"ע ר"ע
ואין מביאין אשם תלוי. היחידים
ויקרא ה ה
לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש
נפש אשר תגע וגו' והוא טמא ואשם
4. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
שבא לידם ספק כרת והצריכן הכתוב
קרבן בעלמא ויחיד אשם תלוי נמי לא אמר
אשם תלוי, אין מביאין אותו על ספק
וקדשיו ור"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש
דהיינו טומאת מקדש וקדשיו דהוא בקרבן
וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת
טומאת מקדש, לפי שאינו בא אלא על
רב יצחק בר אבדימי נאמר ואשם בחטאת
הַבָּיִת: וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה
בגמרא בסוף פירקין [ט:]: ואין מביאין.
עולה ויורד דחטאת שאינה קבועה הוא:
ספק דבר ששגגתו ודאי חטאת קבועה
פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת
ובאשם תלוי ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם
יחידין: אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה
דנין ואשם ומצות ה'. דכתיב באשם
(שם). שבנדה. להכי נקט נדה משום
הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:
דמשכחת לה עשה, דומיא דנטמא
ויקרא יד לט,מד
שבמקדש. דאין אשם תלוי בא אלא על
תלוי מואשמו ומצות ה' לאפוקי טומאת
ביחיד בחטאת קבועה אף ואשמו בצבור
5. אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר
בעזרה באונס שהוא מוזהר לצאת, כגון
מקדש וקדשיו דלא כתב ואשם ומצות
ספק חטאת קבועה כדמפרש בגמ' אבל
ד בחטאת קבועה ומה צבור בחטאת קבועה
שהיה משמש עם הטהורה ואמרה לו
טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ
ה': נילף ואשם ונשיאת עון. דכתיב
בב"ד לא איצטריך למיתנא אין מביאין
נטמאתי (שם). ומביאים אשם תלוי.
בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת
אף אשם תלוי נמי אין בא אלא על ספק
ה
היחידים, דאין אשם בצבור, דנפש
אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה
באשם תלוי ולא ידע ואשם ונשא עונו
שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא
כתיב ביה (שם). זו היא שיבה זו
ויקרא ה ב
טָמֵא וְאָשֵׁם:
חטאת קבועה אמרי אי הכי קרבן עולה
❖
שבמקדש שהרי אין ב"ד מביאין אשם
וכתיב בעולה ויורד אם לא יגיד ונשא
היא ביאה. לדון גזרה שוה זה מזה
תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה
עונו והוא ידע ואשם לאחת מאלה: באשם
ויורד נמי הא כתיב והיה כי יאשם לאחת
(יומא ב: מכות יג:) כלומר ילפינן גזרה
3
שוה משיבה לביאה כמו דהוו תרוייהו
כדאמרי' בריש פירקין [ז.] משיח בפר ואין
תלוי כתיב ואשם ומצות ה' אשר לא
מאלה דנין (אשם מן אשמו) ואין דנין
דדדד))))
שיבה או תרוייהו ביאה (נדה מב:)
רבינו חננאל
מ)
ר)
מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי
תעשינה ובפר ובהעלם דבר של צבור
דאע"ג דלא דמו קראי להדדי, כיון
אשם מן
יאשם ומאי נ"מ והא תני דבי רבי
וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג
כתי' אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה
הדר ביה מיניה כמזיד דמי
דתרוייהו בביאת כהן משתעי דיינינן
ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא
קמ"ל: פיסקא שהוריית משיח
בהו גז"ש (יבמות יז: וראה רש"י
מי שחטאתו ושגגתו שוה יצא משיח ומנלן
ש)
הההה))))
4
ואשם הלכך אמרי' מה צבור חטא' בקבוע'
❖
לעצמו כהוריית ב"ד לצבור
ערובין נא. בארוכה).
אף אשם תלוי אינו בא אלא על ספק
דאין חטאתו ושגגתו שוה דכתיב לאשמת
שיבה זו היא ביאה ועוד נילף מן ואשם
מנא הני מילי דת"ר בספרא אם
חטאת קבועה: מתני' אין ב"ד חייבין
נ)
העם הרי משיח כצבור דצבור צריכין
הכהן המשיח יחטא לאשמת
מטומאת מקדש וקדשיו דכתיב והוא טמא
5
העם הרי משיח כצבור מה
על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל תוספות הרא"ש
העלם דבר עם שגגת מעשה לפיכך
ואשם אמר רב פפא דנין ואשם ומצות ה' מן
צבור אינו מביא אלא על העלם
טומאת מקדש וקדשיו. דכל הני הויין
אינו באשם תלוי הלכך כי איצטריך אין
אין חייבין על עשה ועל ל"ת
דבר עם שגגת המעשה. פי'
ואשם ומצות ה' א"ל רב שימי בר אשי לרב
מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה
בקרבן עולה ויורד כדאמרינן לעיל דצבור
שבמקדש. (שי') [פי'] אין
העלם דבר מב"ד. ושגגת
חייבין פר הע"ד על עשה ול"ת
מעשה הקהל. אף משיח אינו
פפא ונילף ואשם ונשיאת עון מן ואשם ונשיא'
שבמקדש כגון ביחיד דעלמא: אבל
אין מביאין חטאת אלא בקבוע'. ובדין הוא
שבמקדש. אע"פ שיש בזדונו
מביא אלא על העלם דבר עם
חייבין. ב"ד על עשה ועל לא תעשה
דלא איבעי למיתנא דהא תנא לעיל אין
עון אלא אמר ר"נ בר יצחק דנין ואשם ומצות
כרת דכתיב את (מקדש) [משכן]
שגגת המעשה. הלא דין הוא.
שבנדה דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת
חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש
ה' טמא ונכרתה וגו'. ובגמ'
פי' מן הדין הוא שלא יתחייב
ה' אשר לא תעשינה מואשם ומצות ה' אשר
מפרש טעמא מקרא דאין ב"ד
משיח אלא בהעלם דבר עם
קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על
ואמרינן משום דבעי' צבור בחטאת
חייבין אלא [על] דבר שהיחיד
לא תעשינה ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי
שגגת המעשה אע"פ שלא
עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי
קבועה וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה
מביא חטאת קבוע. וה"ה דה"מ
נכתב לאשמת העם (שייך לדף
שפתים וטומאת מקדש וקדשיו שלא נאמר
ספק חטאת קבועה: אל תבא על הנדה.
למתני ל"ת שבקדשים דהאוכל
ויורד וה"ה על שמיעת קול ועל בטוי שפתים
ז ע"א) צבור מוצא מכלל יחידין
קדש בטומאת הגוף קרבנו עולה
ומשיח מוצא מכלל יחידין מה
דכתיב (ויקרא יח) ואל אשה בנדת
דלא הוי חטאת קבועה דב"ד פטור והאי
בהם ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה:
ויורד אלא משום דבעי למתני על
צבור אינו מביא אלא על העלם
מתני' אין חייבין על שמיעת קול ועל
טומאתה לא תקרב: פרוש מן הנדה.
דקתני הכא אין ב"ד חייבין על שמיעת
עשה ול"ת שבמקדש דומיא דנדה
דבר עם שגגת המעשה אף יחיד
וווו))))
כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא
ובטומאת קדשים לא משכחת
קול כו' משום דבעי אפלוגי ר' יוסי הגלילי
כן: [או] כלך לדרך זו נשיא
ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו
עשה. אבל בטומאת מקדש
מוצא מכלל יחיד. [ס"א צבור]
ס)
רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם
ור"ע אין ב"ד חייבין על שמיעת קול ועל
משכח עשה כגון שנטמא בעזרה
פי' שקרבנו שעיר ומשיח מוצא
והנשיא כיוצא בהם דברי רבי יוסי הגלילי
זזזז)))) ו
את בני ישראל כדמפרש בגמרא במסכת
בטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו וה"ה
שהצריכה התורה לצאת דכתיב
מכלל יחיד [ס"א צבור] פי'
ר"ע אומר הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת
למשיח: והנשיא כיוצא בהן. דאינו בקרבן
שבועות בפרק ידיעות הטומאה (דף יח:):
וישלחו מן המחנה. ואם שהה
שקרבנו שעיר. מה נשיא מביא
גמ' מנא הני מילי. דצבור לא מחייבי
או שבא לו בארוכה חייב דתרי
בשגגת מעשה אף משיח כן.
עולה ויורד דברי ר' יוסי הגלילי. טעמא
הקול שהמלך לא דן ולא דנין אותו [לא
ז
חחחח))))
טטטט))))
קראי כתיבי בטומאת מקדש את
נראה למי דומה צבור בפר ואין
שום קרבן בעולם אלא במקום חטאת
מעיד ולא מעידין אותו]: גמ' אמר עולא
דר' יוסי הגלילי מפרש בגמרא: ר"ע אומר
(מקדש) [משכן] ה' טמא ונכרתה
מביאין אשם תלוי. פירוש אם
קבועה: ויחיד אשם תלוי נמי. אין
הנשיא חייב בכולן. בקרבן עולה ויורד
[ונכרתה כו' כי את מקדש ה'
הורו ב"ד ועשו הקהל ונסתפק
מ"ט דר' יוסי הגלילי אמר קרא והיה כי
טמא] ומוקי להו התם בשבועות
להן אם הורו אם לאו. והוא
חייבין אלא על ספק חטאת קבועה:
חוץ משמיעת קול שאין שמיעת קול חל
(דף טז:) חד לטומאה שאירעה
הדין אם הורו ונסתפק לקהל אי
יאשם לאחת מאלה כל שמתחייב באחת
אמר רב יצחק בר אבדימי נאמר. כאן
עליו שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד
בפנים וחד לטומאה שאירעה
עשו אם לא לא מייתי א) קרבן
ואשם בחטאת קבועה דיחיד דכתיב בפ'
מבחוץ. וכן בנדה משכחת לה
ולא מעידין אותו כדתנן במסכת סנהדרין
צבור תלוי דכתיב ונודעה
מתחייב בכולן ושאין מתחייב באחת אין
עשה כגון הי' משמש עם טהורה
החטאת וגו' אבל כל אחד מביא
ויקרא [ד] ואם נפש אחת תחטא בשגגה
בפרק כ"ג (דף יח.). ור"ע במשיח לא פי'
מתחיי' בכולן ואימא מתחיי' באחת מהן ואע"פ
ופירסה נדה תחתיו לא יפרוש
אשם תלוי ומשיח בפר ואין
במתניתין ופירש בברייתא כדאמרינן [לקמן
מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה'
באבר חי שיציאתו הנאה כביאתו
מביא אשם תלוי. פי' לקמן
שאין מתחיי' בכולן אלא טעמא דר' יוסי הגלילי
ט.] בברייתא תניא ר"ע אומר משיח פטור
אשר לא תעשינה ואשם וכתיב והביא
וחייב כרת אלא ימתין עד שימות
אוקימנן דכדי נסבה. מה צבור
האבר ויפרוש. ועשה דידיה דריש
מהכא דתניא היה רבי ירמיה אומר נאמר
אינו מביא אלא על העלם דבר
את קרבנו דמביא כשבה או שעירה
מכולן מקרבן עולה ויורד ומביא על כולן
התם (שבועות יח:) דכתיב ותהי
עם שגגת מעשה אף משיח כן:
דאינו בעולה ויורד: ונאמר ואשמו
לא
פר כדאמרי' בסוף פירקין [ט:] דר"ע לא פטר
נדתה עליו בשעת נדתה תהיה
[או] כלך לדרך זו נשיא מביא
ליה מפר: גמ' והיה כי יאשם לאחת מאלה. דאשמיעת קול ובטוי שפתים
עליו. ול"ת דכתיב ואל אשה בנדת
בצבור מה ואשם. האמור בפרשת ויקרא בחטאת יחיד הוי חטאת קבועה
שעירה בעבודת כוכבים ומביא
טומאתה לא תקרב לא תפרוש
אשם ודאי. פי' אשם מעילות
אף ואשמו האמור בצבור אין מביאין שום קרבן אלא במקום חטאת קבועה
וטומאת מקדש וקדשיו קאי וקסבר ר' יוסי הגלילי כי יאשם לאחת הכי משמע
כדכתיב קרב אליך אל תגש בי.
וגזלות ושפחה חרופה ונזיר
ע)
דאילו עשאו יחיד הוי בעולה ויורד ונאמר ואשם (בא) באשם תלוי דכתיב
כל שיש באחת כלומר כל שמצווה בכל אחת ואחת מתחייב קרבן בכולן ושאין
ב)
והכי תנינן בפ"ב (דשבועות דף
המפורש בפ' איזהו מקומן
פ)
יד:) נטמא בעזרה כו' זו היא מ"ע
באשם תלוי ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא
מתחייב באחת אין מתחייב בכולן ונשיא הואיל ואינו מתחייב באחת מהן
בשחיטת קדשים. ומשיח מביא
שבמקדש שאין חייבין עלי' ואיזו
שעירה בעבודת כוכבים ומביא
דהיינו בשמיעת קול אין מתחייב בכולן דפטור מכולן: ואימא. כי יאשם
תעשינה ולא ידע ואשם מה צבור חטאת בקבועה כלומר מה ואשמו
היא מ"ע שבנדה שחייבין עלי'
אשם ודאי. פי' נשיא ומשיח
האמור בצבור חטאתו בקבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד: אף. ואשם
לאחת הכי משמע כי אפשר שיהא מתחייב אפי' באחת מהן אע"פ שאין
הי' משמש עם הטהורה ואמרה לו
מייתו שעירה בעבודת כוכבים
נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו
האמור באשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה לאפוקי עשה
מתחייב בכולן הוי חייב ונשיא נמי אע"פ שאינו חייב בשמיעת קול יהא
דכתיב בפרשה שלח לך ואם
הנאה לו כביאתו. וקאמר עלה
נפש אחת תחטא בשגגה. ותניא
חייב בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו: אלא טעמא דר' יוסי הגלילי
ולא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא עליו משום דהוי חטאת
בגמ' היכא קאי דקתני זו היא.
עלה בספרי עבודת כוכבים
צ)
מהכא וכו': נאמר. בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו:
עולה ויורד ולא הוי חטאת קבועה (ועוד דאין אשם תלוי בא עליו).
התם קאי אין חייבין על עשה
היתה בכלל כל המצות שהיחיד
ועל ל"ת שבמקדש [וקאמר זו היא
מביא עליהן כשבה או שעירה
לא
תוספות
מ"ע שבמקדש] שאין חייבין עליה
נשיא מביא שעיר משיח וב"ד
והא אמר מר עשר מצות נצטוו במרה. הא דלא מייתי מהני דכתיב בהדיא כגון מילה
ואיזה היא מ"ע שבנדה כו': (פי')
מת ולהכי חייב על אותו עשה דהוי בלא תעשה שיש לפרוש באבר מת. ובת"כ מפרש
מביאין פר הרי הכתוב מוציאה
[פרוש] מן הנדה. לא שיפרוש
לאברהם שפיכת דמים דכתיב שופך דם האדם וגילוי עריות. משום דהכא נצטוו
דאין חייבין על עשה דכתיב אשר לא תעשינה יכול שאני מוציא אף עשה שבנדה ת"ל
מכללן להחמיר עליה לידון
ממנה כשאמרה לו שפירסה נדה
בקבועה ושיהו יחיד ונשיא
חייב
ישראל והתם בני נח: על עשה ועל לא תעשה שבנדה. בפרק ידיעות הטומאה
מצות ה' ריבה וכו' ומה ראית כו' מוציא אני שאר מצות שאין בהן לא תעשה ומרבה
דאז מחייב כרת אם יפרוש מיד
אני עשה שבנדה שיש בה לא תעשה: סליק
[ומשיח] מביאין עליה עז בת
מפרש שפירש מן הנדה בקושי שיציאתו הנאה לו כביאתו אלא ינעץ צפרניו ויפרוש באבר
בקושי. אלא פרוש (מבעיא ליה)
שנתה לחטאת לכך נאמר פרשה
[מבעילת] נדה שאם יפרוש מיד
[זו]. פי' נפש כל דהו משמע.
הרי הוא בועל נדה שיציאתו הנאתו כביאתו. אלא נועץ צפרניו בקרקע וימתין עד שימות האבר ויפרוש. ודלא כפרש"י ז"ל שפי'
ואמרינן לקמן ואם נפש אחת אחד יחיד כו' ותרוייהו מייתו אשם ודאי. דתניא בספרא נפש כי תמעול מעל וגו' לרבות כהן משיח
פרוש מן הנדה סמוך לוסתה כדי שלא תראה בשעת תשמיש כדאמרי' בשבועות פרק ידיעות הטומאה והזרתם את בני ישראל
למעילה. פי' כהדיוט כ"ש נשיא דזר. פי' אבל צבור לא מייתו אשם. פי' בשתוף צבור. חדא דנפש כתיב ותו דקרבן לא מייתו צבור
מטומאתם א"ר יאשיה מכאן אזהרה לב"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. דההיא קרא אסמכתא בעלמא. דקי"ל וסתות דרבנן.
אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נקוט האי כללא בידך כל היכא דכתיב נפש לא מחייב צבור. מה נשיא מביא בשגגת
ועוד דברפ"ב דשבועות לא מפרש הכי: אלא אמר ר"פ דנין ואשם ומצות ה' מן ואשם ומצות ה'. כלומר כך נתקבלה ג"ש לדונה
מעשה. אף משיח מביא בשגגת מעשה ת"ל לאשמת העם הרי משיח כצבור. מה צבור אינו מביא כו'. פי' לאשמת
בשתי תיבות ואשם ומצות ה' דהיינו תרי עניני ולא בתיבת ואשם לחודיה. ופריך באשם תלוי איכא תרי עניני ואשם ונשיאת עון
וכבר נתקבלה ג"ש דעון עון בפגול ונותר. ושני דנתקבלה זו ג"ש לדונה בתלתא עניני ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה ובאשם
א) נראה דצ"ל דלא מייתי צבור אשם תלוי. ב) מצורע ל"ל בנשיא כמ"ש לקמן דף יו"ד ע"א.
תלוי ליכא אלא תרי: אין חייבין על שמיעת קול וכו'. פרש"י ז"ל אין ב"ד חייבין משום דזהו בעולה ויורד ולא הוה צריך למתני
כלל דהא תני כבר אין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש. אע"ג דזדונו כרת. כ"ש שמיעת קול ובטוי שפתים. אלא משום פלוגתא דר"י הגלילי ור"ע. והרמ"ה ז"ל פי' אין חייבין קרבן עולה ויורד ולעיל אשמועי' דלא מחייבי פר בהוראה והשתא קמ"ל דלא מחייבי
כל חד מנייהו קרבן עולה ויורד כדין יחידים דנפש כתיב בהו (ונפש) [וב"ד] לאו בכלל נפש נינהו. והשתא ניחא דהוי אין ב"ד חייבין דומיא דנשיא ומשיח דפטור דידהו דדריש ר' יוסי הגלילי מקראי (דלעיל) [דעו"י] דאם לא תשיג ידו היינו בקרבן עולה ויורד.
וגם ר"ע דאמר נשיא חייב היינו בעו"י דאי בשעיר היינו ר"א. ועוד דר"א גופי' לא מחייב אלא בטו"מ וקדשיו וזדונו כרת. ולא נהירא לי מה שפי' שאם חטאו צבור שאין מביאין כל א' קרבן עולה ויורד. דכיון דהוראת ב"ד לא מקריא הוראה משום דקרבנם עו"י
אין הצבור נאגדין יחד ע"י הוראת ב"ד להשתנות דינם מדין יחידים. דהא (מצריך) [דמצריך] קרא לעיל בפ"ק לכל הקהל או רובו שאכלו חלב בשגגת מעשה שמביא כל אחד כשבה או שעירה. היינו משום שב"ד מביאין ע"י פר בהוראה והן פטורין. הלכך ס"ד
לאוקם קרא במעוט הקהל שחטאו אבל רוב הקהל כי היכי דפטרי אהוראה פטרי נמי בשגגת מעשה אבל הכא ליכא טעם למפטרינהו. והא דפטרו צבור מאשם תלוי משום דלא הוה בכלל נפש. היינו היכי דהורה ב"ד דחלב הקיבה מותר ואכלו בספק חלב הקיבה
ספק שומן וחזרו ב"ד מהוראתן אין הצבור מביאין אשם תלוי להגין עליהם עד שיודע להם ויביאו פר. אבל הכא דאין הוראת ב"ד הוראה בקרבן עולה ויורד. מילתא דפשיטא (להו) דכל חד מנייהו מביא קרבן עולה ויורד הלכך צריך לפרש אין ב"ד חייבין ולא
(בעשי') [משיח] על שמיעת קול כו'. לא פר ולא עו"י ומילתא דפשיטא הוא דב"ד פטור דהא תני רישא על עשה ול"ת שבמקדש פטירי וגם פשיטא דלא יביאו ב"ד עו"י אבל הצבור מביאין כל א' קרבן עו"י: כל שמתחייב באחת מתחייב בכולן. פי' מתחייב בכל
א' מהם והוי מצי לאקשויי תינח נשיא משיח מאי איכא למימר. הא תנן כ"ג מעיד ומעידין אותו אלא דבלא"ה פריך שפיר. א"נ דהוי מצי לשנויי דר"י הגלילי סבר כר"ש דאמר משיח פטור על טו"מ וקדשיו ושאינו מתחייב באחת אינו מתחייב בכולן. הרמ"ה ז"ל.