י:
כהן משיח פרק
שלישי הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סדורה בפיכם מסכתא פלוני ופלוני: איעתריתו פורתא. כלומר יש
עבדות אני נותן לכם. שהשררות עבדות היא לו לאדם לפי שמוטל עליו
א) [תוספתא דב"ק פ"ז ה"ב], ב) נזיר
א [מיי' פי"ב מהל' איסורי ביאה
כג., ג) [בנזיר כג. איתא רבא], ד) נזיר
עול רבים: אשר. כמו אשרי: צריך אתה לומר מהו הדיוט. בתמיה.
לכם עושר ואין לכם לטרוח אחר מזונות ויש לכם פנאי לעסוק תדיר
הל' יח טוש"ע אה"ע סי' ד
כג:, ה) שם יבמות עו:, ו) נזיר כג:,
סעי' ב]:
בתורה: אמרו לו אין דזבנן. לכל חד וחד מינן קטינא דארעא ומתזנינן
כלומר אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ"ש
ז) [נזיר כג: ע"ש], ח) [סנהדרין קה:
ט ב מיי' פ"ג מהל' ת"ת הלכה ה
מינה ברווחא: קרי עלייהו
אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה
שהדיוטות מרגישין שלבם כפופים: מהו על זדונו. בתמיה. כלומר אם
ע"ש], ט) פסחים נ: נזיר כג: סוטה
ופ"י מהל' תשובה הלכה ה סמג
עשין יב טוש"ע י"ד סי' רמו סעיף
כב: מז. סנהדרין קה: ערכין טז:,
הרשעים שבעוה"ז. דאכלי צדיקים תרי
על שגגתו מרגיש כ"ש שמרגיש על זדונו
❖
י) [יבמות קג. נזיר כג:], כ) [צ"ל גופא
כ:
עלמי: לשם אכילה גסה. שלא לשום
וחוזר בתשובה: שאני הכא דשני קרא
אמר רב יהודה כו' וכ"א בנזיר],
עבדות אני נותן לכם
שנאמר 1 וידברו אליו
בדבוריה. דבאידך כתיב אם כל עדת
מצוה אלא נתכוין לאוכלו לשם קנוח
ל) [נזיר כג: ע"ש סוטה מז. ע"ש
לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה: ת"ר
סנהדרין קה: ע"ש], מ) ב"ק לח: נזיר
סעודה: מי דמי אנן קאמרינן חד דרך.
נ)
נ)
נ)
ישראל ישגו אם הכהן המשיח אם נפש
רבינו חננאל
כג:, נ) [ויקרא ד], ס) [דברים כג],
והכא כתיב אשר נשיא יחטא ודאי אשרי
דזה ילך בה וזה יכשל בה: והכא שני
❖
אשר נשיא יחטא אמר ריב"ז אשרי הדור
אאאא))))
2
ע) [בראשית יג], פ) [בראשית לח],
דכולי עלמא מיהת הני קראי.
דרכים. דלזה נזדמנה לו אשתו ולזה
משמע: אשריהם לצדיקים. כלומר אשרי
פירוש הכתובין בפרשת שלח
שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו אם
לך וכי תשגו וגו' בעבודת
נזדמנה לו אחותו: נפשע. נמרד שמרד
הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים
נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו
כוכבים הוא דכתיב מנא לן
תורה אור השלם
בו שפירש ממנו: מקרית עוז. עוז כמו
שבעולם הבא בעולם הזה כלומר שמגיע
אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן
הדיוט ואם על שגגתו מביא קרבן צריך אתה
עז אברהם כדכתיב אל צור חוצבתם
אליהם צרות לצדיקים בעולם הזה כדרך
1. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם
לוי ואמרי לה כדי בלא חכם
לומר מהו זדונו מתקיף לה רבא בריה דרבה
(סבר) [אחר] אמר קרא וכי
(ישעיה נא): שהטיל מדינים. בינו ובין
שמגיע לרשעים בעוה"ב: אוי. כמו ווי.
תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם
תשגו ולא תעשו את כל המצות
וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים
דהכא לא כתיב אשר דמשמע אוי להם
בני ישראל כבריחים שנועלים שהחיצונים
אלא מעתה דכתי' ואת אשר חטא מן הקדש
3
האלה. איזו היא מצוה ששקולה
טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים:
אינם יכולין ליכנס לפנים וכך אין עמוני
לרשעים שמגיע אליהם טובות בעולם
כנגד כל המצות כולן הוי אומר
מלכים א יב ז
ישלם ובירבעם בן נבט דכתיב ביה 4 אשר
2. אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת
ס)
זו עבודת כוכבים התם תניא
הזה כדרך שמגיע טובות לצדיקים בעולם
ומואבי יכולין להתערב בישראל דכתיב
חטא ואשר החטיא הכי נמי דאשרי הדור
בספרי אשר דבר ה' אל משה
מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא
לא יבא עמוני ומואבי: לתאוה. של
הבא דרעה היא לרשעים כדכתיב ומשלם
מנין אתה אומר שכל המודה
תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:
הוא שאני הכא דשני קרא בדבוריה דרש רב
עבירה יבקש נפרד: זה לוט. דכתיב
לשונאיו אל פניו וגו' (דברים ז): צדיקים
בעבודת כוכבים כופר בעשרת
ויקרא ד כב
3. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם
ע)
הדברות ת"ל אשר דבר ה'.
ביה ויפרדו איש מעל אחיו: יתגלע.
אי אכלי תרי עלמי מי סני להו. מי
נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב יש הבל
5
ולהלן הוא אומר וידבר אלהים.
וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ
שנאוי הוא להם [כלומר כלום רע להם]
כמו לפני התגלע (משלי יז) לשון גלוי:
אשר נעשה על הארץ וגו' אשריהם לצדיקים
אחת דבר. הלא כה דברי כאש.
לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל
תמר זנתה. ונתכוונה לשום מצוה כדי
לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם
מנין אף במה שנצטווה משה
הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ: ויקרא ה טז
שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם
4. וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות
ת"ל את כל אשר צוה ה' אליכם
פ)
להעמיד זרע מן הצדיקים כדכתיב כי
טובה בעוה"ז ובעוה"ב: אלא אמר רבא
ביד משה. מנין אף במה
הבא בעולם הזה אוי להם לרשעים שמגיע
יָָרבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא
אשריהם לצדיקים שמגיע להם. טובות
ראתה כי גדל שלה: זמרי זינה. ונתכוון
שנצטוו הנביאים ת"ל מן היום
מלכים א יד טז
אֶת יִשְׂרָאֵל:
אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הבא
כמעשה הרשעים שבעוה"ז שיש להם
לשם עבירה: מדקאמר גדולה עבירה
5. יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
אשר צוה ה'. מנין אף במה
שנצטוו האבות ת"ל והלאה
לשמה ממצוה שלא לשמה מכלל דמצוה
טובה כדכתיב ומשלם לשונאיו דכך מגיע
אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם
בעולם הזה אמר רבא אטו צדיקי אי אכלי
לדורותיכם. ומהיכן מתחיל
כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים
שלא לשמה גריעותא הוא והא אמר רב
לצדיקים בעוה"ז אשריהם שיש להם טובה
תרי עלמי מי סני להו אלא אמר רבא אשריהם
המקום לצוות האבות. שנאמר
שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים
בעולם הזה ולעוה"ב: ואוי להם לרשעים
יהודה וכו': אלא אימא גדולה עבירה
ויצו ה' אלהים על האדם.
אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל: קהלת ח יד
לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים
6. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי
(מנין) [מגיד] הכתוב שכל
שמגיע להם. צרות כמעשה הצדיקים
לשמה. כלומר לשום מצוה כמצוה שלא
המודה בעבודת כוכבים כופר
יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם
של עולם הזה בעולם הזה אוי להם לרשעים
לשמה: בין רגליה כרע נפל שכב בין
שבעולם הזה [דמשמע שבאים עליהם
בעשרת הדברות. ובמה
וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם: הושע יד י
רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד.
צרות כמו שבאים על הצדיקים בעוה"ז]
שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם
7. וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיְַּרא אֶת כָּל
שנצטווה משה ובמה שנצטוו
הנביאים ובמה שנצטוו האבות:
דהקב"ה עושה כדי לגבות [חובם]
הרי שבעה: נתכוונה לשם מצוה כדי
כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי
הזה בעולם הזה רב פפא ורב הונא בריה
[דבי רבי] תנא את כל אשר
שַׁחֵת יְיָ אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְיָ
להתיש כחו ותהא יכולה להורגו: מ"ב
מהצדיקים בעוה"ז כדי שיהא להם שכר
[צוה ה' אליכם ביד משה וכתיב
כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:
דרב יהושע אתו לקמיה דרבא אמר להו
טוב בעוה"ב דכך מצינו צרות לרשעים
קרבנות. ג"פ ז' מזבחות פר ואיל במזבח:
אשר] דבר ה' אל משה. איזו
בראשית יג י
אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו
8. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא
היא מצוה שהיא בדבורו של
יצאה ממנו רות. שיצא ממנה דוד שריוה
בעוה"ז אוי להם שאין להם טובה לא
הקב"ה וצוה על ידי משה הוי
אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף
בעולם הזה ולא בעולם הבא: אוקימתון
להקב"ה בשירות ובתשבחות (ברכות
ליה אין איעתריתו פורתא אמרו ליה אין דזבנן
אומר זו עבודת כוכבים פירוש
וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
מסכתא פלן. כלומר יש לכם מסכתא
ז: ב"ב יד:): דקרייה מואב. משמע מאבי:
דכתיב לא יהיה לך: דבי רבי
בראשית לט ז
קטינא דארעא קרי עלייהו אשריהם לצדיקים
9. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין
ישמעאל תנא (שייך לדף ח
בן
שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם
ע"ב) למן היום אשר צוה ה'
בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי
והלאה איזו היא מצוה שהיא
אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים
הזה בעולם הזה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם
בבבב))))
6
נאמרת תחלה הוי אומר זו
הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו
עבודת כוכבים. פירוש תחלת
ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה
אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:
עשרת הדברות. ודחי' הא. דהא
שופטים יד ג
זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם א"ל ריש לקיש רשע
01. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי
תניא י' מצות נצטוו ישראל
במרה וכו' כדאיתא בפרק ד'
נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב
קרית ליה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מי לא קאכיל אלא משל לשני בני אדם זה אשתו ואחותו
מיתות אלמא אחרים קדמי.
בראשית לד ב
אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
11. כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר
עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית אחד נזדמנה לו אשתו ואחד נזדמנה לו אחותו זה שנזדמנה לו אשתו
ואסיק' [אלא] מחוורתא (חדא
דהנך) [כדשנינן] מעיקרא:
לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה
צדיקים ילכו בם וזה שנזדמנה לו אחותו ופושעים יכשלו בם מי דמי אנן קאמרינן חדא דרך והכא שני
מתני' אין חייבין. פירוש ב"ד
משלי ו כו
תָצוּד:
21. כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם
על עשה ועל לא תעשה
דרכים אלא משל ללוט ושתי בנותיו הן שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לשם עבירה
שבמקדש. פי' עשה כשנטמא
כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי
ופושעים יכשלו בם ודלמא הוא נמי לשם מצוה הוא מכוין א"ר יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וישא
בעזרה לא תעשה כשנטמא
לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי
7
בחוץ. כאשר מפורש בפרק
הושע ב ז
וְשִׁקּוּיָי:
לוט ותשא אשת אדניו את עיניה את עיניו ויאמר שמשון [וגו'] אותה קח לי כי היא ישרה בעיני וירא וירא
8
9
01
31. אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים
ידיעות הטומאה מאי טעמא אין
חייבין והא איכא כרת משום
משלי יח יט
כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן:
אותה שכם בן חמור את כל ככר הירדן 11 כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה 21 אלכה אחרי מאהבי
41. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ
דליתא בקבועה וכל מה דליתיה
נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רבי חוני למה נקוד על וי"ו
בקבועה לא מחייבי ביה צבור
גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל
דאין צבור עני. ותו דנפש כתיב
דברים כג ד
יְיָ עַד עוֹלָם:
שבקומה של בכירה לומר לך שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי ה"ל למעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה
51. לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל
בהו. ואין שום אדם מביא אשם
תלוי על עשה ועל לא תעשה
משלי יח א
דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי דרש רבה מאי דכתיב אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון
תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע:
גגגג))))
31
61. תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר
שבמקדש אבל בית דין חייבין
אח נפשע מקרית עוז זה לוט שפירש מאברהם ומדינים כבריח ארמון שהטיל מדינים בין ישראל לעמון שנאמר
על עשה ועל לא תעשה שבנדה
הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
וכל אדם מביא עליהן אשם
שופטים ה כד
לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' דרש רבא ואיתימא ר' יצחק מאי דכתיב לתאוה יבקש נפרד (ו)בכל תושיה
דדדד))))
41
51
71. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵין
תלוי דהא איתא בקבועה
ומפורש בספרא ובתוספתא
יתגלע לתאוה יבקש נפרד זה לוט שנפרד מאברהם (ו)בכל תושיה יתגלע שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי
רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם
מאי טעמא דמחייבי על עשה
שופטים ה כז
נָפַל שָׁדוּד:
מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורין איסור עולם ואמר עולא תמר זנתה וזימרי זינה תמר זנתה יצאו ממנה
הההה)))) א
81. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלַי אַל תָּצַר אֶת
וווו))))
שבנדה וכבר ביארנום בפרק
ידיעות הטומאה: איזו היא
מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא
מלכים ונביאים זימרי זינה נפלו כמה רבבות מישראל אמר רב נחמן בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה
זזזז))))
מצות עשה שבנדה. פרוש מן
אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט
❖
שלא לשמה שנאמר תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך מאן חח)) נינהו נשים באהל
הנדה פי' כשנודע לו (בפנים)
נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: דברים ב ט
חח))
61
[בכניסה] איזו היא מצות לא
שרה רבקה רחל ולאה איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו
ב
טטטט))))
תעשה אל תבוא על הנדה.
פירוש כשידע קודם ביאתו:
תוספות הרא"ש
שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אימא כמצוה שלא לשמה אמר רבי יוחנן שבע בעילות
יייי))))
מנא הני מילי. פי' דאין מביאין
בעל אותו רשע באותה שעה שנאמר בין רגליה כרע נפל שכב וגו' והא קא מיתהניא מעבירה אמר רבי
אשם תלוי על עשה ועל לא
ואחד אכלו אכילה גסה. פרש"י
71
תעשה שבמקדש. א"ר יצחק בר
ז"ל [לשם אכילה גסה]
יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אפילו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים אמר רב יהודה אמר
ככככ))))
אבדימי נאמר באשם תלוי ולא
שלא נתכוון לאכלו לשם מצוה
ידע ואשם ונאמר בצבור אשר
אלא נתכוון לאכול בקנוח סעודה
רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר
לא תעשנה בשגגה ואשם א) מה
(לשם אכילה גסה). ופירושו אינו
מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות דאמר רבי יוסי ברבי חנינא רות בת בנו של עגלון
מובן דבמאי פשע אי במה שאכל
צבור בקבוע אף אשם תלוי
לללל))))
בקנוח סעודה זו היא עיקר מצותו
בקבוע. פי' מה קרבן צבור אינו
בן בנו של בלק מלך מואב א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה
ממממ))))
שיהא נאכל על השבע. ועוד מאי
בא אלא בקבוע אף אשם תלוי
דקאמר לשם אכילה גסה אם הוא
אינו בא אלא [על] חטא שודאי
מהכא דאילו בכירה דקרייה מואב אמר ליה רחמנא למשה 81 אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה
שבע כ"כ שהאכילה גס היא לו
בקבוע. אקשינן אי הכי עולה
הוא
מה לו להזכיר לשם אכילה גסה.
ויורד נמי דהא כתיב והיה כי
ואם הוא תאב לאכלו ואכל שלא לשם מצוה לימא ואחד אכלו שלא לשם מצוה. אלא נראה לפרש כפשוטו שאכלו לאחר שהיה שבע
יאשם לאחת מאלה וגו' כלומר יכולין אנו ללמוד מיאשם דכתיב גבי עולה ויורד דלהכי אתא לומר לך דאתי אשם תלוי שלא
בקבוע. ודחינן דנין אשמו מאשם ואין דנין אשם מיאשם. ודחינן האי סברא מאי נפקא מינה כלומר אין הפרש למדרש בין יאשם
כ"כ שאינו נהנה כלל מאותה אכילה אע"פ שדרכו להיות נאכל על השובע היינו משום דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלים
שמביאין התפנוקין הטובים בקינוח סעודה לפי שכבר שבעו משאר מאכלים ונפשם קצה בהם אלא שנהנים ממאכלים הטובים
לאשמו דהא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה. וכבר פירש' הא דר' ישמעאל בתחלת יבמות
באחרונה. אבל אין לאכול קדשים אחר השבע כ"כ שאין נפשם נהנה מהם שאין זה למשחה. ומ"מ פריך שפיר נהי דלא קא עביד
ובכמה מקומות זולתו יבוקש משם. ועוד יש לנו אשם בהדיא. דכתיב גבי טומאת מקדש וקדשיו והוא ידע ואשם. אלא ב) אמר
מצוה מן המובחר פסח מיהא עביד דמקריא שפיר אכילה אע"פ שאינו נהנה מהם. והא דאמרינן האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור
רב פפא דנין אשם מצות ה' מואשמו מצות ה'. פי' גבי צבור כתיב אחת מכל מצות ה' וכתיב נמי הכי באשם תלוי. ואקשינן לרב
אלמא דלא מקריא אכילה כלל היינו כשהוא שבע כ"כ שמאכל כואב לו מרוב שבעו: לתאוה יבקש נפרד זה לוט שנפרד מאברהם.
פפא נגמר ואשם נשיאות עון מואשם נשיאות עון. פי' גבי עולה ויורד כתיב אם לא יגיד ונשא עונו [ובאשם תלוי כתיב ולא ידע
אע"פ שלא נפרד עד שאמר לו אברהם כיון שמריבה זו באה מחמת הרועים ה"ל למחות שלא יריבו עוד ללמדך שהיה תאב להפרידו
ואשם ונשא עונו] ואסיקנא משמיה דרב נחמן בר יצחק דנין אשם מצות אשר לא תעשינה. מאשם מצות אשר לא תעשינה. פי'
וכיון שפתח לו אברהם מיד נפרד ממנו ומתוך זה נתגלה קלונו שאם נשאר אצל אברהם לא בא תקלה זו ע"י. הרמ"ה ז"ל: גדולה
תלתיהו כתיבי בצבור. וכתיבי באשם תלוי ואל יוכיחו שמיעת קול וטומאת מקדש דלא כתיב בהו כל הני. ג) ובתחלת פרק איזהו
עבירה לשמה מה שנבעלה יעל לסיסרא לא להנאתה כיונה אלא לתשש כוחו שירדו ויהרגנוהו אבל בעילות האמהות להנאתן הלכך
מקומן של זבחים (דף מח) ילפינן דאין מביאין אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו מגזרה שוה: מתני' אין חייבין. פי' ב"ד
קרי להו מצוה שלא לשמה:
(ומשיח) על שמיעת הקול. פירוש אם הורו בהיתירה. ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו. פי' דאין צבור בעולה
א) גי' רבינו נכונה. ב) וכ"ה בתוס' הרא"ש. ג) זה לא נמצא שם בהדיא רק בכריתות דף כ"ז ע"ב ילפינן בג"ש מצות מצות מחטאת חלב דאין אשם תלוי בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ואולי כוונת רבינו דאף דציבור גופא ילפינן בג"ש מחטאת יחיד מ"מ ילפינן בג"ש לאשם תלוי משום
דבזבחים שם דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש ועדיין צ"ע.
מוסף
רש"י
אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. שנותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו (ויקרא ד כב).
מלכים ונביאים. מלכים מדוד ונביאים מישעיה, כדאמר מר (סוטה י.) אמוץ ואמציה אחים היו, וגמירי כל מקום שהזכיר הכתוב נביא ושם
לשם אכילה גסה. מחמת תאוה שאכלו ברעבון (נזיר כג.). אנן קאמרינן חדא דרך. דבחד דרך הולך אחד ונכשל אחד, והכא שני דרכים.
אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא (נזיר שם). גדולה עבירה לשמה. כלומר לשם מצוה (שם). תבורך מנשים יעל. כלומר כאותן נשים
אשתו ואחותו, דלזה נזדמנה לו אשתו ולזה אחותו (שם). כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר. ולכך אי אתה יכול לדונו לכף זכות (שם). זה
שמצינו בהן שעשו מצות שלא לשמה ובכולן נאמר בהן אהל (שם). תבורך. על שעשתה עבירה לשמה כדי להתיש כחו של אותו רשע כדי שתהא
לוט שפירש מאברהם. אח נפשע זה לוט שנקרא אח לאברהם כדכתיב (בראשית יג) כי אנשים אחים אנחנו, מקרית עוז זה אברהם דכתיב
יכולה להורגו (שם). שרה רבקה רחל ולאה. שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב ויצא מאהל לאה ויבא
(ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם (נזיר כג.). ומדינים כבריח ארמון. בשביל שהטיל מריבה בינו ובין אברהם, כדכתיב אל נא תהי מריבה, גרם
באהל רחל (סנהדרין קה:) או: שרה רחל ולאה שאמרו לבעליהן לבא אל שפחתן ולא לשם מצוה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו, רחל באחותה
ושרה ולאה באמהות, וכולן נאמר בהן אהל כדכתיבי קראי (נזיר שם). שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אלמא דמצוה שלא לשמה חשיבי דלידי
לו שנפרדו זה מזה ונעשו זה כנגד זה כבריחים שנועלין לארמון, שאין החיצונים יכולים להיכנס בתוכו, כן נעשו עמונים ומואבים שאינן מותרין לבא
בקהל ישראל, כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי (שם כג:). לתאוה יבקש נפרד. לדבר עבירה יבקש מי שנפרד, ואיזה זה לוט שנפרד מעל אברהם,
מצוה היא מביאה, ואת אמרת דעבירה לשמה גדולה הימנה (שם). אימא כמצוה שלא לשמה. ששתיהן שוות (שם). שבע בעילות. בין
כדכתיב (בראשית יג) ויפרדו איש מעל אחיו, וסמיך ליה ויסע לוט מקדם, שהוא נפרד תחילה (שם). בכל תושיה יתגלע. ובתושיה לא נאמר
כריעה ונפילה ושכיבה אית בהו שבע בהאי קרא (שם). בין רגליה. בין ירכותיה שבא עליה סיסרא ונתכוונה כדי לייגעו (יבמות קג.). רעה היא
אצל צדיקים. ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן, הלכך לאו הנאה היא (שם) או: דהטיל בה אותו רשע זוהמא, דאמר מר (יבמות
אלא ובכל תושיה, לומר לך שנתגלע קלונו בשתי תורות, דתורה נקראת תושיה, דכתיב (ישעיה כח) הפליא עצה הגדיל תושיה, תורה שבכתב ותורה
קג:) בשעה שבא נחש כו' (נזיר שם). מ"ב קרבנות. משבע מזבחות שערך בג' מקומות ועל כל אחד ואחד העלה פר ואיל, שהם י"ד לכל מעמד
שבעל פה, בתורה שבכתב בבתי כנסיות, כדכתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', בתורה שבעל פה בבתי מדרשות, כדתנן עמוני ומואבי אסורין כו'.
יתגלע, כמו (משלי יז) ולפני התגלע הריב נטוש, שהוא לשון גילוי, דגרסינן במסכת סנהדרין (ו:) קודם שנגלה לך הריב (נזיר שם). תמר זינתה.
ומעמד, וג' פעמים י"ד עולין מ"ב, וקרבנותיו של בלק הוו שלא לשם מצוה (שם). זכה ויצתה ממנו רות. שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה
ונתכוונה לשם מצוה, כדי להעמיד זרע כדכתיב (בראשית לח) כי ראתה כי גדל שלה, וזמרי זינה. ונתכוון לשם עבירה (נזיר שם). יצאו ממנה
בשירות ובתשבחות (שם) או: שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות (סוטה מז.). דקרייה מואב. לשון פריצות, שהוא מאביה (ב"ק לח:).