27/18

כהן משיח פרק

שלישי הוריות

יא.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

בן עמי. בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה: אמר

קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה

א) נזיר כג: ב"ק לח: ע"ש, ב) ת"כ

י א ב מיי' פט"ו מהל' שגגות הלכה

פ' ויקרא, ג) זבחים יב: כריתות ז.

משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר: אבל הכא. כי נודע לו על ספק

אל תצורם ואל תתגר בם. ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו

י:

סנהדרין מז., ד) חולין ה: [שבת סט.]

יא ג מיי' שם פ"ג הל' ח ודלא כר"י

דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל: דלא אישתני קרבן דידיה.

צערא לא ליעבד להם. ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה

יומא פ. לעיל ב., ה) [בס"א:

ע"ש:

מ)

דכתיב (בראשית יט) ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו :

דעל ספק חטאת קבועה בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם

למשומד, וכן להלן], ו) [שבועות כו:],

יב ד מיי' שם הלכה ז:

ז) [תוספתא פרק א], ח) [צ"ל ר'

יג ה מיי' פט"ו שם הלכה י:

וקדמתה ארבע דורות. בישראל עובד

תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם

יוסי בר' יהודה אומר], ט) בדפוס

יד ו ז ח מיי' שם פ"ג הלכה ז ופרק

תלוי. תיקו: מעם הארץ. מביא קרבן

ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה

וויניציא הגירסא מין, וכן להלן,

ג מהל' מעשה קרבנות הל' ד:

הוא דלא הא צעורי צערינהו ואילו צעירה

ס)

ולא כל עם הארץ: פרט למומר . שאין

בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה

י) [עי' תוס' בכורות לז. ד"ה ויין נסך

טו ט י כ ל מיי' פ"ד מהל' רוצח

דקרייה בן עמי א"ל אל תצורם ואל תתגר

וע"ע תוספות בע"ז כו: שמפרשו

הלכה י סמג לאוין קסג טוש"ע

מקבלין מידו: אלא הכא באוכל נבילה

מנעמה העמונית: ת"ר ואם נפש אחת

נבילה שמתה מחמת חולי וטרפה

ח"מ סי' תכה סעיף ה וטור שו"ע

לתאבון. דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל

תחטא בשגגה מעם הארץ. ולא כל ע"ה

❖

בם כלל אפילו צעורי לא א"ר חייא בר

אאאא))))

שנשברה מפרקתה שמתה והולכת

יו"ד סי' קנח סעיף ב:

פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה

חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן

ואינה ראוי' לאכילה ע"ש ד"ה וחד

אבין א"ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים

אמר], כ) ע"ז כו:, ל) ת"כ פ' ויקרא,

או שעירה כיחיד: למה לי מעם הארץ.

ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי

אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת

מ) "ולא עוד וכו' עמו" ליתא בס"א,

תורה אור השלם

למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל

ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב

נ) [לעיל י.], ס) בס"א: למשומד, וכן

שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה

יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד

קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד

להלן, ע) בס"א: מין, וכן להלן,

1. וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם

פ) בס"א נוסף: ומורידין אותו לבור,

ארבע דורות למלכות תנו רבנן מעם

לידון בשעיר: שיכול. כלומר אילו לא

מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש

וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ

בבבב))))

צ) בדפוס וויניציא הגירסא מין,

בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט

נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח

בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח

❖

הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא

ק) בס"א נוסף ומורידין אותו לבור,

דברים ב יט

נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:

על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא

היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו

2. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה

והלא כבר יצאו משיח לידון בפר נשיא

קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין

פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה

מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת

לידון בשעיר שיכול משיח על העלם דבר

יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם:

תוספות הרא"ש

מידו: קתני אכל חלב שחוטה זה מומר

או שעירה כהדיוט: ת"ל מעם הארץ

ויקרא ד כז

עם שגגת מעשה מביא פר על שגגת מעשה

פרט למשיח. דאינו מביא בשגגת מעשה

והדר תני איזהו מומר מאי קאמר:

3. אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת

הכא ב"ע כגון שאכל חלב

לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל

להכעיס. דאית ליה היתרא ואכיל איסורא:

כשהוא הדיוט ונתמנה

לחודיה מביא כשבה ושעירה ת"ל מעם

מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא

ואח"כ נודע לו מהו דתימא

תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:

(דף ז:) יצא משיח שאין חטאו בשגגה

הרי זה צדוקי ע). פ) ושחיטתו לעבודת כוכבים:

הארץ פרט למשיח מעם הארץ פרט לנשיא

ויקרא ד כב

נייתי כשבה או שעירה קמ"ל

דהיינו בשגגת מעשה: אלא נשיא הא

אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים

4. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו

תינח לר"ש דאזיל בתר ידיעה

תינח משיח אלא נשיא בשגגת מעשה הוא

ושתה יין נסך. הואיל והני אוכלין הוו

בשגגת מעשה הוא מייתי. ומאי קא

הלכך פטור אלא לרבנן דאזלי

לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהָיו

דמייתי אמר רב זביד משמיה דרבא הכא

בתר חטאה גרידא אמאי פטור.

לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת

דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס

ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

הב"ע שאכל חצי זית חלב

וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:

❖

צ)

במאי עסקינן כגון שאכל כזית חלב כשהוא

ס"ד אמינא. הואיל וחטא כשהוא הדיוט

הוא עושה וסתמו רע הוא: ר' יוסי

דברים יז יט

כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו

בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים.

נייתי כשבה או שעירה כהדיוט:

בכדי אכילת פרס מהו דתימא

הדיוט ונתמנה ואח"כ נודע לו סלקא דעתך

נייתי כשבה או שעירה דצרף

קמ"ל. מעם הארץ פרט לנשיא דאינו

הרי זה מומר: מאי איכא. בין ת"ק

אמינא נייתי כשבה או שעירה קמ"ל הניחא

מוסף רש"י

אכילה בתרייתא בהדי אכילה

מביא כשבה או שעירה: אלא לרבנן

לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר

קמייתא קמ"ל. ואיכא גירסא

לר"ש דאזל בתר ידיעה אלא לרבנן דאזלו

הואיל ונדחה. הקרבן כשהמיר

דאזלי בתר חטאה. ומייתי ודאי כשבה

ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי

אחרת בספרים הב"ע כגון

דתו, דאין מקבלין קרבן מן המומרים

שאכל כזית חלב כשהוא נשיא

בתר חטאה מאי איכא למימר אלא אמר רב

אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי

או שעירה כדתנן נ) חטאו עד שלא נתמנו

כדתניא מעם הארץ פרט למומר

ועבר ואח"כ נודע לו מהו

ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות: מאי

ואידי דאורייתא ואסור: ת"ק סבר

(סנהדרין מז.). מעם הארץ. מעם

זביד משמיה דרבא הכא במאי עסקינן כגון

דתימא נייתי כשבה או שעירה

ולא כל עם, וגבי חטאת כתיב שבא על

איכא למימר. דממאי קא ממעט לנשיא

כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר

קמ"ל. תינח לר"ש דאזיל בתר

שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה

השוגג (חולין ה:). פרט למומר.

ידיעה הלכך לא יכול למפרך

דקתני פרט לנשיא: ס"ד אמינא נצטרף.

דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של

דאינו במביא קרבן על שגגתו דאין

והלא כבר יצא נשיא לידון

והשלימו ואח"כ נודע לו סלקא דעתך אמינא

חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי

פשתים יחד על פני כולו: ור' יוסי סבר

מקבלין ממנו (לעיל ב.). ר"ש בר

בשעיר דנשיא בכה"ג לאו

נצטרף ונייתי כשבה או שעירה קמ"ל בעא

יוסי אומר. מכאן אתה למד, אשר

כשבה או שעירה: קמ"ל. מעם הארץ

אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר

בכלל חיובא דשעיר הוה

לא תעשינה בשגגה ואשם.

ואצטריך ליה למעוטי מדין

פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי

דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי

מיניה רבא מרב נחמן נשיאות מהו שתפסיק

וסמיך ליה או הודע אליו חטאתו אשר

הדיוט דסד"א לייתי כשעת

כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא

מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז

חטא והביא אשמו, דמשמע אשר לא

ידיעה. ואע"ג דחטא עד שלא

היכי דמי כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא

תעשינה אם היה יודע שהוא אסור,

מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל.

כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:) ורבנן

נתמנה ונתמנה ונודע לו לא

הדיוט ונתמנה ועבר והשלימו התם הוא

ושגגה היתה לו וחטא ואשם הוא יביא

אזיל ר"ש בתר ידיעה להביא

גזור בחד מנייהו. שוע שמנפץ כאחת

והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך

(חולין ה:) משמע שאילו ידע לא עשה

שעיר אע"ג דליכא קרא למעוטי

דלא מצטרף דאכליה פלגא כשהוא הדיוט

אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום

ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף

אבל בשגגה עשה ואשם (יומא פ.).

אלא מסברא הוא דאית ליה

השב מידיעתו. הפורש ונבדל

ופלגא כשהוא נשיא אבל הכא דאידי ואידי

[הכי] הכא (ה"נ) צריך קרא

בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט

דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה:

מתחלה ואין עובר אם היה יודע שהוא

דהיכא דהוה חטאה וידיעה

כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט

אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד

כשהוא הדיוט אכליה מצטרף או דלמא לא

אסור, ובתו"כ גרס היושב, שאם היה

בתרי גווני מסתבר טפי לילך

ונתמנה ועבר. מנשיאותו והשלימו:

של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור

יודע שהוא חלב היה יושב ומבטל

אחר ידיעה הגורמת הבאת

שנא מאי תפשוט ליה מהא דאמר עולא

גגגג))))

מעבירה זו (חולין ה:) לתאבון.

קרבן להשוות קרבן זה לרוב

אכל ספק חלב כשהוא הדיוט. דקא

מדרבנן: חד אמר. האוכל חלב ונבילה

כשאין להם בשר, אבל אינו מופקר

א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר

צבור כגון אכל כשהוא נשיא

סבור דשומן הוא: ונתמנה ונודע

לתאבון הרי זה מומר: להכעיס. דאית

להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר

ועבר ונודע לו דסד"א ניזל בתר

וחזר בו הואיל ונדחה ידחה הכי השתא

לו על ספקו. שנודע לו לאחר שנתמנה

ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא

ולאכול איסור ואם עושין כן זה

ידיעה להביא כשבה או שעירה

❖

להכעיס (ע"ז כו:).

ק)

כרוב צבור להכי אצטריך קרא

שספק חלב אכל: מהו. מי מייתי אשם

צדוקי הוא : אכל פרעוש או יתוש

מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר

למעוטי. אבל אכל כשהוא

תלוי או לא: מדאישתני לודאי. דקאמר

הרי זה מומר. דהכא ודאי להכעיס

אתויי קרבן הוא בעא מיניה רבי זירא מרב

הדיוט ונתמנה ונודע לו מסברא

ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא

קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא

רבינו חננאל

לא אזלי' בתר ידיעה להביא

ששת אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה

קרבן נשיא. אלא לרבנן דאזלי

ידעו אם אכלו כלל ובההוא ליכא אשם

וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי

ויורד וה"ה למשיח ונשיא כיוצא

בתר חטא דתנן כהן המשיח

ונודע לו על ספקו מהו אליבא דרבנן דאזלי

תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים

וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא:

בהן דברי ר' יוסי הגלילי. רבי

שחטא ואחר כך עבר ממשיחתו

בתר חטאה לא תבעי לך דמייתי אשם

לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא

לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו

עקיבא אומר נשיא חייב בכלן חוץ

וכן נשיא שחטא ואח"כ עבר

משמיעת הקול שהמלך לא מעיד

מנשיאתו משיח מביא פר

והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי

ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי

תלוי אלא כי תבעי לך אליבא דרבי שמעון

ולא מעידין לו. כדמפרש

ונשיא מביא שעיר מאי איכא

צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם

לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם

בסנהדרין. וטעמיה דר' עקיבא

מדאשתני לודאי אשתני לספק או דלמא כי

למימר כיון דנשיא בכלל חיובא

תלוי: או דלמא כי אישתני לודאי. היינו

טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר

במשיח מפרש במתניתא: מאי

דשעיר ל"ל למעוטי לנשיא

אשתני לודאי דאשתני קרבן דידיה אבל

טעמא דר' יוסי הגלילי. פירוש

ממעוטא דעם הארץ והלא כבר

אסור ולא להכעיס קא עביד:

טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני

בנשיא. אמר רב המנונא אמר קרא

יצא נשיא לידון בשעיר. הב"ע

הכא דלא אשתני קרבן דידיה אימא לייתי

מה

גבי שמיעת קול ובטוי שפתים

שאכל חצי זית חלב כשהוא

וטומאת מקדש וקדשיו. והיה כי

אשם תלוי תיקו ת"ר מעם הארץ פרט

נשיא ועבר והשלימה בכדי

דדדד))))

יאשם לאחת מאלה. כל שישנו

אכילת פרס ונודע לו מהו

למומר ר"ש בר יוסי אומר משום ר"ש אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב בידיעתו מביא קרבן על

הההה))))

וווו))))

באחת כלומר דמצווה על כל אחת

דתימא כיון דלא השלים השעור

ואחת ישנו (בכללן) [בכולן] נשיא

כשהוא נשיא לא קרינן ביה

שגגתו לא שב בידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו מאי בינייהו א"ר המנונא מומר לאכול חלב ומביא

הואיל ואינו בשמיעת הקול אינו

אשר נשיא יחטא לצטרף חצי

קרבן על הדם איכא בינייהו מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי ומ"ס לדם מיהא שב בידיעתו

באחרות. ודחינן אימא מתחייב

זית קמא בהדי חצי זית בתרא

באחת אע"פ שאינו מתחייב בכולן

וליתי כשבה או שעירה כרוב

הוא והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם אלא הכא באוכל נבלה לתאבון

אלא טעמא דר' יוסי הגלילי

צבור (דאיכא) [דליכא] למפרך

מהכא. דתניא ר' ירמיה אומר

והלא כבר יצא נשיא לידון

ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי מר סבר חכיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ומ"ס כיון דאילו אשכח

נאמר ואם לא תגיע ידו ונאמר ואם

בשעיר דבכה"ג לא יצא לידון

דהיתרא לא אכל דאיסורא לאו מומר הוא תנו רבנן אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבילות

לא תשיג ידו. מי שבאין לידי

בשעיר קמ"ל דפטור אף

זזזז))))

עניות ועשירות בנשיא הוא אומר

מכשבה או שעירה. וגירסא זו

וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים אמר מר אכל חלב זהו

חחחח))))

מכל מצות:

נראה עיקר דאמר א) נשיא יחטא

❖

(והשאר חסר חבל על דאבדין)

משמע דאתי למעוטי כשאכל

מומר ואיזהו מומר אוכל נבילות כו' מאי קאמר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ה"ק טאכל חלב לתאבון

כשהוא נשיא וללישנא קמא

הרי זה מומר להכעיס הרי זה צדוקי ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים

טטטט))))

יייי))))

במאי דבעי למימר מעיקרא

אכל כשהוא הדיוט. ועוד

תוספות הרא"ש (המשך)

ורמשים ושתה יין נסך רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים מאי בינייהו איכא בינייהו כלאים

דמסתברא דהא דאזיל ר"ש בתר

דרבנן מר סבר מדאורייתא הוי מומר דרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון דמפרסם אסוריה אפי' בדרבנן

ידיעה מסברא ידע ליה ולאו

שאין הגוף נהנה ודאי מין הוא.

מקרא מדלא מייתי האי קרא

הרמ"ה ז"ל] ב): רבי יהודה אומר

הוי מומר פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר להכעיס צדוקי וחד אמר להכעיס נמי מומר אלא

ככככ))))

למדרש טעמיה דר"ש: ואיזה

אף (על הכלאים) [הלובש כלאים]

מומר דבסתמא הוה מין אוכל

פרש"י ז"ל דארישא קאי ואמר אף

איזהו צדוקי לכל העובד עבודת כוכבים מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד ה"ז מומר והא הכא דלהכעיס

נבלות כו'. פרש"י ז"ל כיון

הלובש כלאים כמו אוכל חלב.

הוא וקא קרי ליה מומר התם דאמר אטעום טעם דאיסורא: ואיזהו נשיא זה מלך כו': תנו רבנן נשיא יכול

דאוכל דברים שאין הגוף נהנה

והרמ"ה ז"ל פירש דאסיפא קאי

לללל))))

בו וקשה תינח נבלות דאיכא

[דהלובש כלאים בסתמא הוי מין

נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת"ל מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו

למוקי בנבלות מוסרחות אבל

כיון דלית ביה הנאה טפי מבשאר

טרפות מאי איכא למימר

בגדים. ומסתברא כפרש"י ז"ל]:

מה

[ובפרש"י ז"ל לא הזכיר טרפות

כלאים דרבנן כגון לבדים שהן

משמע דל"ג ליה (ברש"י שלנו כתוב טרפות). אלא יי"נ מאי איכא למימר. ומיהו יי"נ איכא לאוקמי ביין שנתנסך לעבודת כוכבים

שוע ואינו טווי וארוג דמדאורייתא לא הוה כלאים עד שיהא שוע כל אחד לבד וטווי כל אחד לבד ונוז דהיינו שזור כל אחד לבד

ולאו משום דאין הגוף תאב לו אלא כיון דפקר כולי האי לשתות יין שנתנסך לעבודת כוכבים. ומיהו קשה אפילו בנבלות סרוחות

ואח"כ אורגו יחד. כפר"ת ועיקר ג): ת"ר יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב ת"ל מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד

שקצים ורמשים אמאי הוי מין הא קתני לקמן אכל פרעוש אחד כו' אע"ג דאין הגוף מתאוה לו. וי"ל דלא אכל אלא פ"א כדקתני

ליראה את ה' אלהיו. הך ברייתא מפרשה למתניתין דקתני איזהו נשיא זה מלך שנאמר מכל מצות ה' [אלהיו] שאין גביו אלא ה'

אכל פרעוש אחד דנפשו חומדת לטעום כל דבר ואפי' דבר איסור. אבל הכא דאתפקר כולי האי לאכול נבלות וטרפות תדיר בדבר

אלהיו. דלא תימא ממשמעות קרא דריש קמ"ל דלא דטובא קראי כתיבי ה' אלהיו ה' אלהיך אלהיכם ואחד מלך ואחד הדיוט במשמע.

אלא מגזירה שוה דפרשת מלך קדריש:

א) אולי צ"ל תחטא מעם הארץ ולא נשיא כו': ב) כ"ה בס' ש"י: ג) עי' רא"ש פ"ט דנדה סי' ח: