הורו
בית דין פרק ראשון
הוריות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זאת תורת העולה היא העולה. זאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטי
ועשו מיעוט קהל על פיהם דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ומתו
א) לקמן ה., ב) [שם], ג) [עירובין
יג א מיי' פי"ב מהל' שגגות הל' א
פג. וש"נ], ד) [לקמן ה:], ה) [שם
מקצתן של רוב קהל ונתרבו אלו ולאחר שנתרבו נודע להם שחטאו דהני
חד פרט לנשחטה בלילה וחד פרט לנשפך דמה וחד פרט ליציאת דמה חוץ
סמג עשין ריז:
ע"ש תוספתא פ"א], ו) גי' ב"ש,
יד ב מיי' שם פי"ג הל' ב סמג שם:
מועטין ונתרבו לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו דמועטין כי חטאו
לקלעים שאם עלתה על גבי המזבח תרד דלא הויא עולה חשובה והכי נמי
ז) [לפמ"ש רש"י ד"ה או דלמא וכו'
טו ג מיי' שם הל' ב ופי"ב הל' א:
מפרש במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.): ז' שבטים. דהוו רוב
בהוראה לאו בני קרבן נינהו דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור אבל
מוכח דגרסתו הקרב, ח) רש"א,
טז ד ה מיי' שם פי"ג הלכה ב סמג
ט)ומ"ז,י) [ויקרא ד], כ) ועי'רש"א,
שם:
כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא
שבטים מביאים שבעה פרים דקסבר ר'
ל) [עי' גליון הש"ס לרע"א],
יז ו מיי' שם הל' ג סמג שם:
יהודה דשבט א' איקרי קהל [ה:] והן מביאין
נתמנו נעשו בני קרבן ומחייבי לאתויי
❖ י)
מ) [הוריות פ"א ה"א], נ) [דף ה.],
יח ז מיי' שם הלכה ד ועי' בהשגות
1 זאת תורת העולה היא הרי אלו שלשה
❖
ולא ב"ד [ד:]: הוראה תלויה בב"ד. דכתיב
כשבה או שעירה אבל מרובין ונתמעטו
ובכ"מ:
מיעוטין ואיבעית אימא עדיין אני אומר לא
דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו דהא
ונעלם דבר דהיינו שהורו לעבור מעיני
תורה אור השלם
הקהל דהיינו ב"ד: ב"ד משלים לרוב
מרובין כי חטאו בני קרבן נינהו ואמטו
מצית מוקמת לה כר' יהודה דקתני רוב קהל
רבינו חננאל
צבור. דעשו עם מעט צבור והשלימו
להכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר
שחטאו ב"ד מביאין על ידיהן פר ואי רבי
כ)
נתחלף לו חלב בשומן ואכלו
לרוב צבור: [צבור מייתי]. ור' מאיר
פלוגתא דר"ש ורבנן אבל במועטין
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל
יהודה האמר צבור הוא דמייתי ב"ד לא דתנן
אאאא))))
דשגגתו אינה בדבר שהותר על
מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה
ונתרבו איבעיא לן אי דמי לפלוגתא
פוטר צבור דהא קא מייתי ב"ד כדאמרי'
פיהן. דשומן מעיקרא שרי וקאי:
עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו
לקמן [ה.] רבי מאיר אומר שבעה שבטים
דר' שמעון ורבנן אי לא מי אמרי' ר"ש
מלתא דפשיטא ליה לרבא מבעיא
ויקרא ו ב
בּוֹ:
מביאין ז' פרים ורב נחמן אמר שמואל זו דברי
2. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת
ליה לרמי בר חמא דבעי הורו ב"ד
שחטאו בית דין מביאין עליהם פר והן
דבתר ידיעה אזיל דאמר אם נודע להם
שחלב מותר ונתחלף חלב בשומן
הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל
עד שלא נתמנו חייבין כבתחלה הכא
פטורין ל). ואי קשיא הא אמרי' בכל התורה
ר"מ אבל חכמי' אומרי' יחיד שעשה בהוראת
ואכלו מהו. פי' לדעת האי תנא:
מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם
נמי מחייב דכי אתיידע להו בחיובא
אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות והיכי
אמר רבא ת"ש דתנן הלך היחיד
לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים
ב"ד חייב מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו
ועשה שוגג על פיהם. שוגג על
אתיידע להו דכי נתרבו אתיידע להו
אמרי' אלו ג' מיעוטין דממעטינן אותם
וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
❖
ועשו רבי מאיר פוטר וחכמים מחייבין מאן
פיהם למה לי. לאו לאתויי הורו
מלכים א ח סה
ומביאין פר ורבנן דבתר חטאה אזלי
בירושלמי מ) מפרש ה"מ היכא דליכא אלא
ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב
עשו אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי והתניא
ב' מעוטין אבל הכא דאיכא ג' מיעוטין
דאמרי הרי אלו כהדיוטות הואיל וחטאו
בשומן ואכלו דפטור ודחינן דלמא
מוסף רש"י בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט
הכי קאמר שוגג על פיהם הוא
כי לא נתמנו הכא נמי אזלי בתר חטאה
יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד יכול יהו חייבין ת"ל
דפטור אבל נתחלף לו חלב
וכן בל"ב מדות מצאתי: אותו השבט
וכי חטאו אכתי מועטין היו ופטורין
הקהל ועשו מעשה תלוי בקהל והוראה
זאת תורת העולה היא. זאת
בשומן ואכלו חייב. אית דאמרי
בבבב)))) א
חייב. להביא פר דקסבר שבט אחד
דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור:
היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין,
אמר רבא ת"ש הלך יחיד ועשה
תלויה בב"ד אלא הורו ב"ד ועשו רוב קהל
לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על
שוגג על פיהם פטור מאי לאו
ותסברא אימור דשמעת ליה לר"ש
אקרי קהל: רבי שמעון בן אלעזר אומר
הפסולין שעלו למזבח דלא ירדו,
שוגג על פיהם פטור הא נתחלף
מאי טעמא דר' מאיר דפוטר אלא לאו הורו
משמו. של ר' מאיר. והא מתניתא מפרש
דאזיל אף בתר ידיעה. דאמר אם נודע
דילפינן מעולה על מוקדה על
לו חלב בשומן ואכלו חייב.
נ)
לקמן : אמר רב אסי ובהוראה. דקיי"ל
ב"ד ועשו מיעוט קהל ובהא קמיפלגי מר סבר
להם עד שלא נתמנו חייבין היכא דהוי
המזבח כל הלילה, משעלה על
ודחינן דלמא הכי קאמר והלך
מוקדה תהא שם כל הלילה, לפיכך
יחיד ועשה דמשמע הדבר שהורו
ידיעה וחטאה בחיוב: כי השתא.
כי הורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם
יחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ומר סבר
מיעט לך בו ג' מיעוטין למעט ג'
כגון שהתירו החלב והלך ואכלו
שמביאים פר: הלך אחר רוב יושבי' בארץ
דלהוי כי חטאו משנתמנו דלייתי פר
פסולין (זבחים כז:)
וכתב רחמנא
יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אמר רב פפא
או שוגג [או] על פיהם. דודאי
ישראל. דאותם שבחוצה לארץ אינן מן
ואמאי קתני משנתמנו פטורין אלא
זאת דמשמע מיעוטא כלומר זאת
לאתויי הך תני ליה. ס"א ועשה או
דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור
אם עלתה לא תרד אבל אחרת
שוגג [או] על פיהם בפלוגתא הורו
המנין ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ
מדקתני פטור ש"מ דר"ש חטאה וידיעה
אע"פ שעלתה תרד, וכתיב היא
בית דין שחלב מותר ונתחלף לו
אלא ב"ד משלים לרוב צבור קמיפלגי מ"ס
דחוצה לארץ היא: פשיטא מרובין
בעי בחיובא ומועטין ונתרבו לדברי הכל
דמשמע מיעוטא, וכתיב העולה
חלב בשומן ואכלו רב אמר פטור
ונתמעטו. כגון שהורו ב"ד ועשו רוב
פטורין דכי חטאו בפטור חטאו דיחיד
ב"ד משלים לרוב צבור ומ"ס אין ב"ד משלים
דמשמע העולה עולה כשרה ולא
(ושמואל) [ור"י] אמר חייב פי'
ב
פסולה, והני תלתא מיעוטי ממעטי
לדעת תנא דמתניתין ומותבינן אר'
שעשה בהוראת בית דין פטור: או
קהל על פיהם דנתחייבו להביא פר ולא
לרוב צבור ואיבעית אימא הורו ב"ד ועשו
הני תלתא פסולי (נדה מ. וכעי"ז
יוחנן מהא דתניא בספרא ואם
דלמא כיון. דחלב שם אחד הוא דבין
הספיקו להביא פר עד שנתמעטו שמתו
זבחים שם) זאת מיעוטא והיא
נפש אחת תחטא בשגגה מעם
רובו של קהל ומאן חכמים רבי שמעון היא
גגגג))))
מקצתן היינו פלוגתא דר' שמעון ורבנן
חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה
מיעוטא וה"א דהעולה מיעוטא,
הארץ. מעם הארץ פרט למומר.
דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי ואיבעית אימא
דמשמע העולה המיוחדת, כשרה
פי' שאם חטא בשוגג אינו מביא
את הדקין שם אחד הוא שחלב סתם
דתנן (לקמן י.) חטא כהן משוח ונשיא עד
ולא פסולה, למעוטי הני פסולין
קרבן. דכל עבירה שהתירה אדם
איקרו: כיון דתרי איסורי נינהו. דחלב
שלא נתמנו דהיו חייבים להביא כשבה או
שבט שעשה בהוראת בית דינו ומאן חכמי'
דדדד))))
שאפילו עלו ירדו, דלא תימא כל
לעצמו נקרא עליה מומר. עכשיו
שעירה ולא הספיקו להביא עד שנתמנו
אינו שוה בכל דחלב חיה מותר: או
הנוגע במזבח לכל פסולין אתא
אם היה זה נהוג לאכול חלב
רבי יהודה היא דתניא שבט שעשה בהוראת
❖
(זבחים פד.).
במזיד ואכלו פעם אחת בשוגג
דלמא כיון. דאילו צבור אכלי האי
הרי הן כהדיוטות ונחייבם להביא
בית דינו אותו השבט חייב ואב"א כגון שחטאו
אינו חייב להביא ותניא בתוספתא
כשבה או שעירה כבתחלה הכא נמי
חלב והאי דם שלא בהוראה בשגגת
האוכל שקצים הרי זה מומר [כו']
ששה והן רובו של קהל או שבעה אע"פ
חייבין פר כבתחלה רבי שמעון אומר
מעשה מייתו כל חד וחד אי בעו כשבה
עד ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף
תוספות הרא"ש
הלובש כלאים ר' שמעון בן יוסי
שאינן רובו של קהל ומתניתין מני ר' שמעון
וכו' הכא נמי אם נודע להם עד שלא
מייתו אי בעו שעירה מייתו דמצי
אומר משום ר' שמעון מה ת"ל
מעשה יהו פטורים שהרי
נתמעטו חייבין להביא פר אבל אם
אשוויי קרבנם השתא נמי כי עשו
בן אלעזר היא דתניא הההה)))) רבי שמעון בן אלעזר
אשר לא תעשינה השב מידיעתו.
ב"ד מביאין פר בהוראה והם
נודע להן משנתמעטו פטורין: מועטין
בהוראה מצטרפי: ומיעוט בתרא בעבודת
פירוש אם ידוע שאילו הודיעו
פטורים ת"ל מעם הארץ ואפי'
אומר משמו חטאו ששה והן רובו של קהל
ג
אדם כשהיה אוכל החלב חלב הוא
רובו דמחייבי בשגגת מעשה.
ונתרבו מאי. כגון שהורו בית דין
כוכבים. קרבנם שעירה ולא כשבה:
או שבעה אע"פ שאינן רובו של קהל חייבין
זה כי היה פורש אותו יביא קרבן
ומתוך זה משמע דמעוטא
או
על שגגתו יצא מומר שאינו שב
בשגגת מעשה פשיטא לן
אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי
ד
מידיעתו פי' הכי קרי בי' ר"ש
דמחייבי משום דאין ב"ד
אשר לא תעשינה. כלומר נפש
מביאין עליהן והם עצמם
ארץ ישראל שנאמר 2 ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים
שאין עושה בדעתה חייבת והאי
חייבים דיחיד שעשה בהוראת
לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת
דנתחלף לו חלב בשומן אילו
ב"ד חייב וכי היכי דמחייבי
נאמר לו חלב הוא זה לא היה
בהורא' ה"נ מחייבי בשגגת
עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרי קהל אבל הנך לא איקרי קהל פשיטא מרובין ונתמעטו
ה
פורש דבחזקת היתר הוא החלב
מעשה דאית לן לאוקמי קרא
בעיניו דהא התירוהו לו ב"ד וכל
במיעוט הקהל משום דאשכחן
היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן מועטין ונתרבו מאי מי פליגי רבי שמעון ורבנן ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב
זה מפורש בפרק ג' מזה המסכת.
בה קרבן זה בין בשגגת
ורבנן דאזלי בתר חטאת פטרי [או לא] מאי ותיסברא אימור דשמעת ליה לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה [היכי
אמר רב פפא קסבר ר' יוחנן דכיון
ו
וווו))))
מעשה בין בהעלם דבר ומש"ה
דאילו נודע לב"ד כי אסור הוא היו
מהדר ארובא לחיובא ואי
בעי איבעיא להו הורו ב"ד חלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו ב"ד בהן והורו ועשו מיעוט אחר מהו כיון דשתי ❖
דהוי ידיעה וחטאה בחיוב] ידיעה דלא חטאה מי שמעת ליה דא"כ לייתי כי השתא אלא ר"ש חטאה וידיעה
חוזרין מהוראתו ומחזירין אותו
כדקאמרת לא הם ולא ב"ד א"כ
מאי אולמי' דמיעוט דפשוט
לן דחייבין בשגגת מעשה
ידיעות נינהו לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף ואם תמצא לומר כיון דאידי ואידי חלב
טפי מרוב דקמהדר ארובא
תוספות הרא"ש (המשך)
(וחישבנהו) [לחייבנהו] אדרבה
הוא מצטרף מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט בחלב שעל גבי דקין מהו הכא ודאי כיון דבתרי קראי
זזזז))))
רוב השבטים: פשיטא מרובים
איפכא מסתברא דטפי אית לן
קאתי לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף ואת"ל שם חלב הוא ומצטרף מיעוט בחלב
ונמעטו פלוגתא ר"ש ורבנן דתנן
לאוקמי חיובא דשגגת מעשה
חטאו עד שלא נתמנו ונתמנו הרי
ברוב קהל שחטאו לחיוב כל
ומיעוט בדם מהו הכא ודאי (כיון) דתרי איסורי נינהו [וכיון דאין איסורן שוה] לא מצטרף או דלמא כיון (דאיסורן
חחחח))))
טטטט))))
הם כהדיוטות אלמא אזלינן בתר
א' וא' כשבה או שעירה שכן
חטא כי אשתני מחיוב לחיוב
מצינו שחפץ הקב"ה בכפרתם
שוה) דקרבנן שוה מצטרף ואת"ל כיון (דאיסורן שוה) דקרבנן שוה מצטרף מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת
והה"נ כי אשתנו מחיוב לפטור
שנתן להם כפרה בהעלם דבר
כוכבים מהו הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו איבעיא
הכי אי סברי רבנן יחיד שעשה
[אבל מיעוט] שאין ב"ד מביאין
ז
בהוראת ב"ד פטור ואי סברי חייב
עליהן פר והן פטורין [גם]
להו הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד ועמד ב"ד אחר וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר אליב'
ה"נ אשתנאי מחיוב לחיוב ואזלינן
בשגגת מעשה יהיו פטורין
בתר מעיקרא: מועטין ונתרבו
אלא ודאי מדפשיטא ליה לתנא
דמ"ד ב"ד מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו אלא כי תיבעי לך אליבא דמ"ד צבור מייתי מאי צבור הא קאי
מאי. פי' רש"י ז"ל הא דמבעיא
דמיעוט בשגגת מעשה חייבין
או
לן במיעוטין ונתרבו משום דלא
וקמהדר ארובא אלמא יחיד
תוספות
דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו
שעשה בהוראת ב"ד חייב
אית ספרים דגרסי דתנן ר' יהודה אומר י"ב שבטים שחטאו מביאין י"ב פרים וכן נראה
אלא חלב המכסה את הקרב וכן דם מאי איכא למימר מיהו לפי התוספ' דמכילתין ניחא
דמועטין כי חטאו בהוראה לאו
וכי היכי דמיעוט מחייבין
דהכי תנן ברישא דמתני' ובתר הכי תני ו' שבטים כו' ולא שביק רישא דמתניתין
דתנא לקיים מצות חייבין כיצד יש חלב ודם בתורה אבל אין חייבין אלא על הקרב לשלמים.
בני קרבן נינהו לאתויי כשבה
בהעלם דבר כל א' כשבה
ואע"ג דדם חיה נאסר. שמא הצדוקים אומרים דגם הוא קרב: וחזרו והורו שדם מותר.
למנקט סיפא: ר"מ סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. תימה מאי דוחקי' לכך דלמא
או שעירה אבל מרובין ונתמעטו
או שעירה ה"נ בשגגת מעשה
ר"מ ס"ל דדוקא יחיד שעשה חייב אבל שנים ושלשה שעשו פטורים ולית ליה ברייתא
הא דקתני כה"ג דמשמע דוקא משום שידעו בינתים שטעו בחלב דהא אפי' לא ידעו נמי
דמו ממש לחטאו עד שלא נמנו
גרידא [וא"ת] לאו ממיעוט
דועדיין אני אומר כו' דבלא"ה לית ליה דברייתא אית לה יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב
מצי למבעי כדקאמר משום דשני מינים הם דם שוה בכל ולא חלב אלא נקטי' אגב אחריני.
דהכא מרובין כי חטאו בני קרבן
בהוראה קמא ליה לתנא כי
ור"מ אית ליה דפטור ומיהו כיון דלא מצינו תנא דמחלק בין א' לשנים דחיק למימר הכי:
והא דלא פשיט מההוא דלעיל עד שיהיו כולן בשגגה אחת. דהכא כיון דתליא בב"ד הוי
נינהו. ואי רבנן דהכא סברי כרבנן
היכי דתקשי לך כיון דמיעוט
קהל גדול מלבוא חמת. אע"ג דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן הא הוי גילוי מילתא בעלמא:
שגגה אחת: והורו שעבודת כוכבים מותרת. צ"ע מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוין אם יביאו
דר' יהודה דלעיל דאמרי יחיד
בהוראה פטורין אשתכח דאכתי
מועטין ונתרבו מאי. פרש"י (בעלמא) [בעיין] דהני לאו בני קרבן כמו משיח ונשיא אבל
קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב או לא וגם צ"ע אי דוקא מיבעיאדמעיקרא הוי מיעוט וכן בסוף אבל
שעשה בהוראת ב"ד חייב ליכא
לא נפקא לן דמחייבו
אי הוי רובו בסוף לא איצטרכי למיעוטא שיתכפר בפר לההוא מיעוטא. א"ד ל"ש אבל הא ודאי
מרובין ונתמעטו כבר הוו בני קרבן. ולא נהירא דאפי' מרובין ונתמעטו כי נתמעטו לאו
לפרושי הכי וא"נ סברי כר' יהודה
מיעוט בשגגת מעשה גרידתא
דפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד
ואדמהדר ארובא דליחייבא
בני קרבן נינהו אם לא דבתר חטאה אזלינן אבל התם תרוייהו בני קרבן נינהו אלא מש"ה
אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין מיעוט מצטרף לרובא כיון שכבר נתחייבו רובא
נראה להרמ"ה ז"ל דלא מסתבר
אשגגת מעשה גרידתא נהדר
מבעיא ליה במועטין ונתרבו דאיכא למימר דאפי' ר"ש מודה דפטור כדפי' ואזיל: הורו
בקרבן: אלא כי תיבעי לך כו'. צ"ע אי הוי מצי למבעיא נמי למ"ד ב"ד מייתי אם מתו
לפלוגי בין נשתנה מפטור לחיוב
ברישא אמיעוטא דליחייבי
ב"ד שחלב המכסה את הקרב כו'. תימהדאמרי' לקמן (ד.) אין ב"ד חייבין עד שיורו בדבר
מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כי אם אל אלו החיים מי אמרי' ב"ד [חייבי'] דמ"מ הם הורו
ובין מחיוב לחיוב הלכך ליכא
בשגגת מעשה ולבסוף נהדר
שאיןהצדוקין מודין ובשלמא חלב שעל הדקין דאתי מריבוי' (חולין מט) ניחא דאיןהצדוקין מודין בו
שלא כדת או לא והא דנקיט מת ב"ד ולא נקיט הורו ב"ד אחר דלא אפשר כי אם בסנהדרי גדולה:
לספוקי בהא אליבא דרבנן וכ"ש
ארובא לחיובי בשגגת מעשה
אליביה דר"ש דכיון דאפי' כי
אלא מיעוט בשגגת מעשה
נשתנו מחיוב לחיוב פטור כ"ש מפטור (לפטור) [לחיוב] ופי' דקאמר מועטין ונתרבו מאי ידע להך טעמא דקאמר במסקנא ולמבדק
מקרא נפקא ליה לתנא כדקתני תנא מעיקרא בהדיא אין לי אלא אחד שעשה שנים שעשאו או ג' שעשאו יכול יהו פטורים ת"ל
להו לרבנן דבי רב הוא דקאמר וכשטעו לומר בהא נמי פליגי אמר להם האמת ותסברא אימור שמעת ליה לר"ש דאזיל בתר ידיעה
מעם הארץ והכי איתברר לן דמיעוט בשגגת מעשה לאו ממיעוט בהוראה קמא ליה לתנא אלא מקרא בהדיא הוא דקמא ליה והאי
דחטא וידיעה בחד חיובא קא בעי ולכך פטור כי נודע להם משנתמנו דאי בידיעה לחוד סגי ליה ליבעי כדהשתא משיח פר ונשיא
דקאמר בתר הכי עדיין אני אומר מיעוט הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין שאין [ב"ד] מביאין על ידיהם פר בהוראה לאו למימר
שעיר אלא ודאי תרוייהו בעי הלכך מודה ר"ש דפטור וכ"ש לרבנן דאזלי בתר מעיקרא דפטור מפר העלם דבר וגם מכשבה או
דמהכי נפקא ליה לתנא אלא משום דכיון דנפקי ליה לתנא מרובים דחייבים בשגגת מעשה גרידתא מקרא בהדיא כדקתני ת"ל מעם
שעירה אי סברי כר' יהודה דפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד ואי סברי כרבנן דמחייבי יחיד שעשה בהוראת ב"ד פליגי ר"ש ורבנן
הארץ ואפי' (בא) מרובים קא בעי למידק השתא אהני מרובין דאתרבי לחיובי מקרא אי במיעוט הקהל בלחוד או אפילו ברוב הקהל
במועטין ונתרבו דלרבנן דאזלי בתר מעיקרא מייתי כשבה או שעירה כדין מועטין ולר"ש פטרי אף אם נודע להן מתחילה דר"ש סבר
והיינו דקאמר ועדיין אני אומר אע"פ שריבה הכתוב מרובים לחיובא עדיין אני אומר שלא ריבה הכתוב מרובים [אלא] בזמן שהם
יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור והא דמשמע לישנא דתלמודא דלא פליגי כלל משום דעיקר הך סוגיא בחיובא דפר העלם דבר מיירי
מיעוט הקהל שהרי הם ראוים להתרבות לחיובא בשגגת מעשה שכן אין מביאין ע"י פר בהוראה וחייבין הם (הא) אבל רוב הקהל
ובהא [לא] פליגי ועוד דבפלוגתא דחיובא דכשבה או שעירה אינו נכנס במחלוקת דר"ש ורבנן דחטאו עד שלא נתמנו דהא אפי' נודע
לא מרבין ליה בשגגת מעשה לחיוב שהרי ב"ד מביאין פר ע"י והם פטורין וכי היכי דפטרי בהוראה פטרי בשגגת מעשה ת"ל מעם
להם עד שלא נתרבו דאיכא ידיעה וחטאה בהדדי פוטר ר"ש: כיון דמתרי קראי נפקא. דחלב שעל הקיבה דאקשת' נפקא לן בחולין
הארץ ואפי' רובא וכולה במשמע [אה"נ] והאי דפריך מאי אולמיה דמיעוט מרובא ה"פ מדניחא ליה לאוקמי מרובין דרבי קרא
פרק אלו טריפות (דף מט) מאת החלב המכסה את הקרב וחלב שעל גבי הדקין דריש ר' עקיבא התם מאת כל החלב אשר על הקרב:
במיעוט דקהל משום דאין ב"ד מביאין פר ע"י אלמא פשיטא ליה דהם חייבין דאי לאו הכי מאי אולמיה דמיעוט מרוב ולפי מה
או דלמא כיון דאיסורן שוין. דתרוייהו איסור אכילה וקרבן שוה דעל [שתיהן] מביאין צבור פר העלם דבר: (אבל שאר עבירה) [חלב
שהבנתי דברי רש"י ז"ל לא קשיא מידי לפירושו וקרובין דבריו. ומיהו הא קשיא לן מאן האי תנא דקאמר (צבור) [ב"ד] מביאין
ועבודת כוכבים] אין איסורן שוה שזה באכילה וזה בעבודה ואין קרבן שוה דעל חלב מביאין צבור פר חטאת ועל (שאר) [עבודת
פר ע"י והם פטורין ר"מ הוא (לקמן דף ה.) ואיהו הוא דאית ליה בשבת פרק המצניע (דף צג.) יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וכן
כוכבים] פר לעולה ושעיר לחטאת ואנחנו הוה מצי' להבליע עוד ואת"ל ולימא הכי מיעוט בחלב ומיעוט בדם הכא ודאי כיון דב'
אמר רב נחמן לקמן וצ"ל דהאי תנא סבר כר"מ בחדא ופליג עליו בחדא: ואב"א עדיין אני אומר לא מצית לאוקמיה כר' יהודה וכו'
איסורי הוי לא מצרפי או דלמא כיון דאיסורן שוה מצטרפין ואת"ל כיון דאיסורן שוה מצטרפין מיעוט בחלב ומיעוט בעריות מהו
ואידך (בתרא) [ברייתא] רבי יהודא היא דסתם סיפרא ר' יהודה היא: לא דכ"ע יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ה"ה דהוה מצי
כיון דאין איסורן שוה לא מצטרפי א"ד כיון דקרבנם שוה מצטרפין [ואת"ל כיון דקרבנן שוה מצטרפין] מיעוט בעריות ומיעוט
למימר דכ"ע סברי חייב אלא דניחא ליה למימר דכולהו סברי כמתניתין ועוד דר"מ אית ליה בפרק המצניע דיחיד שעשה בהוראת
בעבודת כוכבים שאין קרבנן שוה מהו הכא ודאי הא אין קרבנן [שוה] א"ד כיון דאידי ואידי כרת נינהו מצטרפין: איבעיא להו הורו
ב"ד פטור: ר"א בר שמעון אומר משמו חטאו ששה והם רובו של קהל. ירושלמי אמר ר"א לא אמר אלא ששה שהם רוב הא ה'
ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט קהל. פי' את"ל חלב וחלב מצטרפין ה"מ בחד בי דינא אבל בתרי בי דינא לא או דלמא לא שנא:
אע"פ שהם רובא פטורין אמר ר' יוסי בר בון מתני' אמרה כן מחצית שבטים ובלבד רוב אוכלוסין ודכוותה מחצית אוכלוסין ובלבד