27/20

כהן משיח פרק

שלישי

הוריות

יב.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ומי הוה שמן המשחה. בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

גיחון. אלמא בעי משיחה על המעיין: ניתלי. ידליק: אי משיך

א) יומא נב: [כריתות ה: תוספתא

[מיי' פ"ד מהל' בית הבחירה

והתניא משנגנז הארון וכו'. מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד

נהוריה. שדולק כל זמן שהשמן בתוכו: לירבי תרנגולא. על שם ההוא

סוטה פי"ג ה"ב ותוספתא דיומא

הל"א]:

פ"ב ה"ג אדר"נ פמ"א], ב) כריתות

לא ב ג ד מיי' פרק א מהל' כלי

ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה'

עיסקא: שמין ושפיר. שמשמנת ומשבחת: ביתא דחברא. בית

ה:, ג) [שם ע"ש מנחות עה. ע"ש],

המקדש הלכה ט:

בבית וגו' משמע שצוה לגונזו: אין לכם משא בכתף. ואמרינן במסכת

חשוך: ולאו מילתא היא. דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה

ד) [כריתות ה:], ה) [כריתות שם],

לב ה מיי' שם הל' יא ופ"א מהל'

ו) צ"ל עסקא. יעב"ץ, ז) [בערוך

פ)

מלכים הל' יא:

הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי

שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב

❖

לג ו טוש"ע או"ח סי' תקפג ס"א:

הגי' דהברא פי' חושך ועי'

אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה

דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה

בכריתות ה:] ועי' ערוך ערך הבר

ומי הוה שמן המשחה והתניא משנגנז

אאאא))))

דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי

לגונזו: אתיא שם שם. דכתיב בארון [שמות כה]

צ)

ב, ח) ג"ז שם, ט) ב"ש, י) [צ"ל

ארון נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו

למיכל כן איתא בכריתות וכן הוא

[משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת

מוסף רש"י

גרסת הטור או"ח סי' תקפ"ג אמנם

עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר

וגו' וכתיב [שם כט] ונועדתי שמה לבני ישראל

של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו

תשימו בארגז מצדו. אלמא כל

בערוך ע' קרא ד' איתא למחזי],

וכתיב בצנצנת המן [שם טז] ותן שמה מלא

אתי] הלכך לא ליעביד: קרא ורוביא

כ) [צ"ל לבניה], ל) [עי' רש"י

היכא דהוי ארון הוי ארגז בהדיה וכי

פלשתים דורון לישראל שנאמר 1 ואת כלי

בע"ז כח. ד"ה נקרא ורש"י ב"ק

איגניז איגניז בהדיה (כריתות ה:

העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת

כרתי וסילקא ותמרי. דהני גדלי לעגל

הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז

כא. ד"ה אקילקלתא], מ) [מגילה

וכעי"ז יומא נב:). כמין נזר. סביב על

המן נגנז: אתיא דורות דורות. דכתיב

טפי משאר ירקות. קרא דלעת רוביא

יד.], נ) ת"כ פ' צו, ס) חולין צא.

ראשו (כריתות ה:). כמין כי. אות

מצדו ושלחתם אותו והלך ומי גנזו יאשיהו

תלתן: גרסו מתניתא. מעיקרא כי היכי

בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת

קלד: קדושין כא:, ע) מגילה ט:,

יוונית ועשוי כזה דמציק שמן על ראשו

פ) [פ"ו ה"א], צ) [שמות כה],

מלך יהודה גנזו שראה שכתוב בתורה יולך

ואח"כ בין ריסי עיניו ומצרפן באצבעו

לדורותיכם [שם] וכתיב בשמן המשחה שמן

דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון

ק) [במדבר יז], ר) צורה זו משובשת

דרך הפדחת (שם). כשהוא מספר.

ידעין למשאל ליה: ממשכן שמעתא.

משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם [שם ל] מה

ה' אותך ואת מלכך וגו' צוה וגנזום שנאמר

ונכונה היא ברמב"ם בפרק א מהל'

מדבר, ל"א מסתפר, דשקיל במזייה

כלי מקדש הלכה ט וצורתו כזה ר,

צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך

(שם). מעלתי. ששמתי שם יותר מדי

3 ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים

❖

ש) [במדבר כ],

(שם). אבל אני מעלתי. שבגדי

משמרת משמרת. דכתיב בצנצנת המן

והולך: דמתא מחסיא. הוו תלמידי

לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה

נהנים מריח השמן שבזקני (שם).

דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב

חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה

גיחון. מעיין קטן סמוך לירושלים,

שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא

במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני

היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות

ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן

תורה אור השלם

(שם). לירבי תרנגולא. לשם כך

ק)

מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו

מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור

בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו

(שם). בבואה דבבואה. צל לצלו

1. וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְיָ וּנְתַתֶּם

של אהרן נגנז: אמר רב פפא באפרסמא

באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא

ישראל ואמר רבי אלעזר אתיא שם שם

. ולאו מילתא היא. דלא

אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב

(שם ו.)

בפומבדיתא: גילדנא סריא. מוטב לאכול

דכיא. משחו את יהואחז: כמין נזר.

ליעביד איניש הכי דלמא הוי סימנא

אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ

אתיא משמרת משמרת אתיא דורות דורות

בישא ומצער נפשיה ומיתרע מזליה

דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא

דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק

בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ

(שם). קרא. דלעת, רוביא. תלתן,

שמואל א ו ח

אמר רב פפא באפרסמא דכיא ת"ר כיצד

וְהָלָךְ:

בבבב))))

(דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי:

(כזה): כמין כף יוני. שמתחיל למשוח

והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי

2. יוֹלֵךְ יְיָ אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר

מושחין את המלכים כמין נזר ואת הכהנים

מכותחא דרמי כיפי. אפילו מכותח שהוא

באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו

(שם). אקילקלי. אשפות (שם).

תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא

אפדני דפומבדיתא. שלסטין היו

על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף

משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים

יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם

כמין כי מאי כמין כי אמר רב מנשיא בר

גגגג))))

כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכז.)

אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן:

יוני כזה ר) : נותנים לו שמן בין ריסי

הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן

פומבדיתאה אלוייך אשני אושפיזך

גדא גכמין כף יוני תני חדא ד בתחלה מוצקין

דברים כח לו

בפרק (ערבי פסחים) [ואלו עוברין

עיניו. ושם מושחים לכהן כמין

(כריתות ו.). רמה קרני ולא רמה

3. וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל

שמן על ראשו ואח"כ נותנין לו שמן בין ריסי

פכי. זו היא נבואתה שנתנבאית על

(פסחים דף מב.)] שלשה דברים נאמרו

כף יוני כדפרישנא: מאן דאמר יציקה

יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיְיָ תְּנוּ אֶת

שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן,

אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה

עיניו ותניא אחריתי בתחלה נותנין לו שמן

עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה.

בכותח מטמטם את הלב וכו'. כיפי סלעים

במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן

שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין

ש)

והדר וימשח: שכן אתה מוצא אצל כלי

כדמתרגמינן סלע כיפא . אית דמפרשי

בין ריסי עיניו ואח"כ מוצקים לו שמן על ראשו

ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך

לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת

(מגילה יד.). כדאמר רבא. בפרק

מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם

שרת. דהוה משיחה ולא יציקה: מה

יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

תנאי היא איכא דאמרי משיחה עדיפא ואיכא

גיד הנשה אליבא דר' יהודה דאמר

דברי הימים ב לה ג

יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים

טעם ויצוק משום דוימשח. כבר: כשהוא

אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת

4. וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל

דאמרי יציקה עדיפא מ"ט דמאן דאמר יציקה

מספר. כשהיה מדבר עם אחרים:

ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים

של ימין (חולין קלד:), ויליף לה מה'

רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ

עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה על

דהירך ודרש הירך חשובה שבירכות

ויקרא ח יב

עולות ויושבות. בעקרי זקנו כדי שלא

וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים: אם

לְקַדְּשׁוֹ:

❖

(קדושין כא:).

5. כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד

הכהן המשיח יכול מלך. יביא פר שהיה

יפלו: שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה.

ראש אהרן וימשח אותו לקדשו ומאן דאמר

עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי

משוח ת"ל כהן: המיומן שבמשוחים.

שנגעתי בו כשהלבשתיו: ואני מעלתי.

תהלים קלג ב

משיחה עדיפא מ"ט קסבר שכן אתה מוצא

מִדּוֹתָיו:

6. כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי

תוספות הרא"ש

דהיינו כהן גדול: מרובה בגדים מנין

שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי

אצל כלי שרת והכתיב ויצוק ובסוף וימשח

צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה

תלמוד לומר. והביא הכהן המשיח:

למשיחה ומעלתי: והורדתם אותו אל

וגנזו שנאמר ויאמר ללוים

חַיִּים עַד הָעוֹלָם:

הכי קאמר מאי טעם ויצוק משום דוימשח

אימא

המבינים [לכל ישראל] (בעם)

תהלים קלג ג

7. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה

הקדושים לה' תנו את ארון

ת"ר כשמן הטוב [וגו'] יורד על הזקן זקן

דדדד)))) 5

הקודש בבית אשר בנה שלמה בן

טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם

אהרן וגו' כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות

דוד מלך ישראל. ומשמע לשון

תהלים קלג א

יָחַד:

8. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ

פשטי' דקרא דלמגנזי' קאמר.

לו בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה יצתה בת קול

חדא דארון בבית המקדש הוי

עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם

ואמרה כשמן הטוב וגו' 6 כטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין

קאי דמאן אפקי' מהתם דאיצטריך

וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל

יאשיהו המלך (ולדוכתי' להדורי

הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוַֹרדְתֶּם אֹתוֹ

בו מעילה ועדיין היה אהרן דואג אמר שמא משה לא מעל אבל אני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו

קאמר להו) [למימר להו לאהדורי

מלכים א א לג

אֶל גִּחוֹן:

9. וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם

לדוכתיה] ועוד לכתוב קרא בבית

7 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת ת"ר האין מושחים את

ה' וממילא ידענא דשלמה בניה

לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ

המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם שנא' ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [וגו']

למקדש ל"ל לכתוב בבית אשר

עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ:

בנה שלמה בן דוד מלך ישראל.

ישעיהו ל כ

והורדתם אותו אל גיחון אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא

הההה))))

01. וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ

אלא משמע מהכא דכי בניי'

שלמה לבית המקדש הוה ידע

לִבִּי בַּיְיָ רָמָה קַרְנִי בַּיְיָ רָחַב פִּי

בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק

דסופי' ליחרב וישראל יגלו מעל

עַל אוֹיְבַי כִּי

שָׂמַחְתִּי

שתיה ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח לירבי תרנגולא אי שמין ושפר

אדמת' והכין בית תחת הקרקע

שמואל א ב א

וווו))))

בִּישׁוּעָתֶךָ:

11. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא

שיהי' מוכן לגנוז בו ארון כדי

מצלח האי מאן דבעי למיפק [לאורחא] ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא ניקום בביתא דחברא

זזזז))))

שלא ישלטו [בו] יד אומות

לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל

העולם. ועליו קאמר יאשיהו

אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא ולאו מלתא היא דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה

חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר

בבית אשר בנה שלמה. ואיכא

תָּמִים לַיְיָ לְחַטָּאת: ויקרא ד ג

אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא

למימר הא דקאמר שלמה (ואכין)

טטטט)))) ו

חחחח))))

יייי))))

[ואשים] שם מקום לארון (מלכים

כרתי וסילקא ותמרי אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו גרסו מתניתא

ככככ))))

א ח) אההיא דוכתא קאמר.

ולאו כ"ע ידעי ליה לההיא

ועלו לקמי רבייכו וכי יתביתו קמיה חזו לפומיה דכתיב 9 והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו גרסו

דוכתא אלא לחסידי כהונה ולויה

על נהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתתייכו ותיבו אקילקלי דמתא מחסיא ולא תיבו

לללל))))

דהוה מסור להו דור אחר דור

והיינו דכתיב ללוים המבינים

אפדני דפומבדיתא טב גלדנא סריא [דמתא מחסיא למיכל] מכותחא דרמי כיפי 01 רמה קרני באלהי

(בעם) [לכל ישראל] הקדושים

ממ)) רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך

לה' שהיו מבינים ויודעים את

ממ))

א)

מקומו: וכשהוא מספר את

לא נמשכה מלכותן: המשוח בשמן המשחה וכו': ת"ר משיח יכול מלך ת"ל כהן אי כהן יכול מרובה

ננננ))))

זקנו עולות ויושבות בעקרי זקנו

ונדבקין בבשר שאין שם שער.

בגדים ת"ל משיח אי משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר והכהן המשיח שאינו משיח על גביו מאי

הרמ"ה ז"ל: והורדתם אותו אל

משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך הכא נמי המשיח המיומן שבמשוחים אמר מר משיח יכול

גיחון. הוא מעין קטן שהוא

סססס))))

למטה מירושלים והוא מי שלוח:

מלך מלך פר הוא דמייתי שעיר הוא דמייתי איצטריך ס"ד אמינא

על שגגת מעשה יביא שעיר על העלם

אמשיך נהורא. מתמר ועולה

(בעליה) [כעלה] משוך ולא מקטף

דבר יביא פר קמ"ל: אין בין משוח בשמן המשחה כו': מתניתין

דלא כרבי מאיר דאי ר"מ הא תניא

עעעע))))

אקטיפי שאינה נוטה לכאן ולכאן

מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דברי ר"מ ולא הודו לו חכמים מ"ט דר"מ דתניא משיח אין לי

כדרך (שהשלבת) [השלהבת] על

ידי רוח. כדאמרי' (פסחים דף

אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין תלמוד לומר

הכהן המשיח במאי אוקימתיה כרבנן

ח) גבי אור הנר יפה לבדיקה

משום דאמשיך נהורא והנך מקטף

אימא

אקטיפי: ב) פר הבא על כל

המצות. דכתיב ביה הכהן המשיח. ואע"ג דגבי עשירית האיפה כתיב נמי המשיח. ג) כתיב ביה נמי ביום המשח אותו ואין מעוט אחר מיעוט אלא לרבות. הרמ"ה ז"ל: ומצווים על הבתולה.

(ליקח) פי' [ליקח] בתולה ולא בעולה ולישנא דקרא נקט והוא אשה בבתוליה יקח ולא בעולה. ולאו הבא מכלל עשה עשה: מ"ט דר' מאיר דתניא משיח אין לי אלא משיח בשמן המשחה

מרובה בגדים מנין

ת"ל המשיח דה"א דמשיח

משמע נמי מעוט כדאמרי' הירך המיומנת שבירך ומעוט אחר מעוט לרבות [מרובה] בגדים. ורש"י ז"ל גריס ת"ל הכהן משמע דמיתורא דהכהן דריש:

א) וכן פרש"י בכריתות לל"א: ב) דבור זה ודבור שלאחריו שייך לעיל במתני': ג) עיין בתורת כהנים פ' צו ובירושלמי פ"א דמגילה: