27/21

יב:

כהן משיח פרק

שלישי הוריות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מומו. דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד

אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר. דהיינו שני: אלא פר

א) יומא יב: ע"ש מגילה ט. ע"ש

לד א מיי' פרק א מהל' עבודת

תוספתא דיומא פ"א ה"ד, ב) ב"ש,

לומר והוא: משיח שנצטרע. כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה:

יום הכפורים ועשירית האיפה. דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר

יוה"כ הל' ג ועיין בכסף

ג) וצ"ל ומינוהו תחתיו ובא מעשה

משנה:

דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו: אתאן לרבי

מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה

לה ב מיי' פ"ה מהל' כלי המקדש

לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר

מאיר דתניא וכו'. עבר דברייתא לא

דמי לשעבר דמתניתין: רבי

גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה

הל' יב:

לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן

לו ג מיי' שם ופ"י מהל' מעשה

גדול ולא לכהן הדיוט וכן הוא

לא פטר ומותר באלמנה: עבר מחמת

היא ונסיב לה אליבא דתנאי. בחדא

ביומא. ב"ש, ד) [ברכות כח. שבת כא:

הקרבנות הלכה יח:

מומו מנין תלמוד לומר והוא. דאפילו

סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר

לז ד מיי' פ"ח מהל' כלי המקדש

יומא יב: עג. מגילה ט: כא: מנחו' לט.

אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר

וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:

עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה

צט.], ה) [יומא עג. ע"ש], ו) ב"ש,

הל' א ופ"י הל' ד סמג עשין

אלא

פר יום הכפורים ועשירית האיפה אתאן

ז) [יומא לב: עג. חולין כט:], ח) [מכות

קעג:

רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא.

וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי'

יא.], ט) [לעיל ט.], י) יומא יג: [מו"ק

לח ה מיי' פ"א מהל' עבודת

מינה דאפילו הכי אסור באלמנה: למטה

דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו

מאיר דתניא אירע בו פסול בכהן

לרבי

אאאא))))

יד: ב"ק קי.] זבחים צט. תוספתא

יוה"כ הל' ב:

חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה: ופליג

למטה ממש. דהיינו בשפת חלוקו:

דזבחים פ' י"א ה"ב, כ) מו"ק כב:,

לט ו מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה

גדול ועבר ומינו כהן אחר תחתיו הראשון

ל) [שם: ושם איתא כל קרע שאינו

הל"א:

עליה בחדא. דאילו רבי מאיר סבר

למעלה למעלה ממש. בצואר בשפה

חוזר לעבודתו והשני כל מצות כהונה עליו

מבדיל קמי שפה שלו], מ) ת"כ פ'

מ ז מיי' פ"ז מהל' רוצח הל' ט:

במפתח חלוקו: למטה מקמי שפה.

מרובה בגדים מביא פר הבא על כל

אמור, נ) זבחים פט. צא., ס) [זבחים

מא ח מיי' פי"ז מהל' איסורי

דברי ר"מ [רבי יוסי אומר ראשון חוזר

בבבב))))

ק)

המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור

שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה

פט. ע"ש], ע) [בזבחים שם ליתא]:

ביאה הל' א:

פ) גיטין נט: מ"ק כח: נדרים סב:,

מב ט מיי' פרק ה מהל' כלי

לעבודתו ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא

מבית הצואר: למעלה מקמי שפה.

ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר

צ) [עי' תוס' חולין פז. סד"ה וחייבו,

המקדש הל' ו ופ"ז מהל'

❖

שקורעין בית הצואר ממש: כיון דבעלמא

הבא על כל המצות כדתנן ר) אין בין משוח

לכהן הדיוט] אמר רבי יוסי מעשה ביוסף

ק) עיין ב"ש, ר) [לעיל יא:],

אבל הלכה ו ופ"ח הלכה א:

הוי קרע. דאם רצה אינו מבדיל אלא

בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר

מג י מיי' פ"ב מהל' ביאת מקדש

בן אילים מצפורי שאירע בו פסול בכהן גדול

הל"ו:

הבא על כל המצות: ונוטל חלק בראש.

קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה

(ועבר ומינו אחר תחתיו ולא הניחוהו אחיו

מד כ מיי' שם הל' ח:

תורה אור השלם

גגגג))))

אע"פ שאינו מקריב: ומשמש בח' כלים.

אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה

מה ל מיי' שם הל' ז:

הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט)

וההדיוט בד': וכולם נוהגין במשיח

מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום:

מו מ מיי' פ"ה מהל' כלי המקדש

1. וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק

הל' ו ופ"ח מהל' אבל הל' א:

שעבר. דהיינו שני: חוץ מפר יוה"כ

אינו אלא קרע של תפלות. דבעלמא

כהן גדול משום איבה כהן הדיוט משום

עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת

מז נ מיי' פ"ח מהל' אבל הלכה ג

יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ

ועשירית האיפה. דאין בין כהן המשמש

לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן

מעלין בקדש ואין מורידין רישא רבנן

סמג עשין מד"ס ב טוש"ע

דדדד))))

לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם:

גדול: בראש ובגד של סוטה. דכתיב

לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית

יו"ד סי' שמ סעיף יב:

ויקרא כא י

וסיפא ר"מ אמר רב חסדא אין רישא רבנן

מח ס ע מיי' פ"ט מהל' תמידים

2. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל

האיפה: מאן שמעת ליה דאמר פטור

ופרע את ראש האשה (במדבר ה) ותנן

ומוספין הלכה ב:

וסיפא ר"מ רב יוסף אמר רבי היא ונסיב לה

אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן

על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון:

במס' סוטה (דף ז.) הכהן אוחז בבגדיה

מט פ מיי' שם הל' ז:

מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְיָ:

אליבא דתנאי רבא אמר ר"ש היא וסבר לה

ת"ל כי נזר שמן משחת (קדש) אלהיו עליו

אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו:

נ צ מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש

ויקרא כא יב

הל' ב טוש"ע או"ח סי' רא

3. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח:

ולא על משיח חבירו. למעוטי משוח

שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה.

כר"מ בחדא ופליג עליה בחדא דתניא

❖

הההה))))

סעיף ב:

ויקרא כא יג

דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע

מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול

4. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת

דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט אלו

של תפלות: ופליג עליה בחדא. דאילו

מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין

הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:

ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם ❖

הם פר הבא על כל המצות ופר יוה"כ

במדבר כח כג

ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני

מוסף רש"י

רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה

ועשירית האיפה ולא פורע ולא פורם אבל

שהן בכלל כהונה [גדולה] לאפוקי משוח

כל מצות כהונה עליו. משמש

מלמטה למטה מקמי שפה: למה לי.

מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא:

הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה ואין

בח' בגדים, לא פורע ולא פורם

תוספות הרא"ש

ומצווה על הבתולה ומוזהר על

ואחר שחלקו הכתוב. למשוח מלחמה

למכתב אשר לעולת התמיד אלא לכל

מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור

האלמנה ומקריב אונן (מגילה ט:

ר"י אמר רבי הוא ונסב לה אליבא

שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא

דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה דתנאי. ולאו משום דסבר

וכעי"ז יומא יב:) ואינו מטמא

באלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן

יהא מצווה על הבתולה: אלא שעבר

אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר

לקרובים (שם). ושני אינו ראוי

כר"מ בחדא אלא סבר בכולה

ואינו אוכל [ואינו חולק] מקריב חלק בראש

כו'. לשמש לא בשמונה בגדים

מלתא כרבנן. אלא בחדא נסיב לה

מחמת קריו. דהוי כהן גדול מעליא

וווו))))

לעולת התמיד שהיתה כבר: לפתוח ראשון.

ככהן גדול ולא בארבעה ככהן

כר"מ כדי לאשכוחי טובא אין בין.

שהרי חוזר לעבודתו הוא: עבר מחמת

לקרות בתורה: ולברך ראשון. בזמון:

ונוטל חלק בראש ומשמש בשמונה כלים

הדיוט (שם ושם). מעלין בקדש

ואליבא דר"מ מצי למתני אין בין

פרשת

ולא מורידין. מקרא ילפינן לה

כהן משמש לכהן שעבר אלא (כר'

וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא

זזזז))))ה

במנחות בפרק שתי הלחם (שבת

יוסי הכתיב) [פר יוה"כ] ועשירית

בו ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר המביא על כל המצות

כא:). רבי היא. וסתמה אליבא

האיפה אבל לא אליבא דרבנן

דנפשיה, ונסיב לה אליבא

דסברי דשני אין לו דין כהן גדול

וכולן נוהגין במשיח שעבר חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה'

דתנאי. במרובה בגדים סבר לה

כלל: ומחזיר את הרוצח [דברי

כרבנן ובכהן שעבר סבר לה כר'

ר"י] וחכ"א אינו מחזיר. פלוגתא

דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא פורם ואין מטמא לקרובים וומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה

מאיר (מגילה ט:). פר הבא על

דר"י ורבנן היא במכות פרק אלו

ומחזיר את הרוצח דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו מחזיר והאי ממאי דר"ש היא א"ר פפא

כל המצות. כהן משיח שחטא

הן הגולין אבל במרובה בגדים

חחחח))))

בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין

ומשיח שעבר מודו דמחזיר.

מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו ר"ש: חוץ מה' דברים האמורים בפרשה:

טטטט))))

על זדונו כרת, מביא פר וההדיוט

ואע"ג דכתיב אשר משח אותו

מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד

מה"מ דת"ר והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה

בשמן הקדש מרבויא דקרא מרבי

שבישראל (יומא עג.). ועשירית

להו. דתלתא כהן כתיבי בקרא.

ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים על כולן הוא אומר ראשו לא יפרע ובגדיו לא

האיפה. שבכל יום, כדכתיב

וישב בה עד מות הכהן הגדול. כי

(ויקרא ו) הכהן המשיח תחתיו

בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן

יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא יכול יהו כולן מקריבין אוננים ת"ל 2 כי נזר שמן משחת אלהיו

מבניו יעשה אותה (שם). לא

הגדול. ואחרי מות הכהן הגדול

עליו עליו ולא על חבירו ואחר שחלקו הכתוב יכול לא יהא מצווה על הבתולה ת"ל והוא כתנאי והוא אשה

פורע. ראשו לגדל שיער מחמת

ישוב הרוצח. חד למשיח בשמן

אבילות (שם). פורם מלמטה.

המשחה. וחד למרובה בגדים. וחד

בבתוליה יקח אחר שחלק הכתוב ריבה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין לי אלא שעבר מחמת קריו

שיפולי בגדיו (שם). ואין מטמא

למשיח שעבר. ובמשוח מלחמה

לקרובים. אבל הדיוט מטמא

פליגו בה ר"י ורבנן [ר"י סבר]

מחמת מומין מנין חת"ל והוא בעא מיניה רבא מרב נחמן משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר

לאותן האמורין בפרשה (שם).

מחזיר. ומפרש טעמא התם דכתוב

פטר לא הוה בידיה זימנין הוי יתיב רב פפא וקמבעיא ליה א"ל הונא בריה דרב נחמן לרב פפא תנינא אין לי

ומוזהר על הבתולה. בעשה,

עוד כהן אחרינא לשוב לשבת

ואסור באלמנה. בלאו (שם).

בארץ עד מות הכהן. ורבנן סברי

אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה:

ומחזיר את הרוצח. במיתתו

מדלא כתיב הכהן הגדול ש"מ האי

מתני' כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל וההדיוט לא

(שם) כמו שנאמר (במדבר לה)

הכהן חד מהנך תלתא כהני הוא:

יייי))))

ואחרי מות הכהן הגדול ישוב

הכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול.

מקריב ולא אוכל: גמ' אמר [רב] למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש ושמואל אמר למטה

הרוצח (מכות יא.). ומקריב אונן.

אפי' אם לא כתוב אשר יוצק על

דכתיב (ויקרא כ) ומן המקדש

ראשו ממילא ידענא דלא הוי כהן

למטה מקמי שפה למעלה למעלה מקמי שפה וזה וזה בצואר מיתיבי על כל המתים כולן רצה

ככככ)))) נ

. ואינו אוכל.

לא יצא (יומא עג.)

גדול אלא במשיחה או ברבוי

כלומר אע"פ שהוא חלוק מן

בגדים דילפי' מאהרן: דכתיב כי

מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל קמי שפה שלו על אביו ועל אמו מבדיל כיון דבעלמא הוי

ההדיוט לענין הקרבה, שוה הוא לו

נזר שמן משחת אלהיו עליו עליו

קרע קרי כאן בגדיו לא יפרום שמואל כרבי יהודה סבירא ליה דאמר כל קרע שאינו מבדיל שפה

לענין אכילה (שם). ואינו חולק.

לללל))))

ולא על חבירו. משמע דממעט

כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור

אחר משוח כמותו אבל לא מרובה

שלו אינו אלא קרע של תפלות ומי אית ליה לר"י קריעה בכהן גדול והא תניא אילו נאמר ראש

ממממ))))

האנינות, דאמרינן בזבחים פרק

בגדים. ועוד דמרובה בגדים הוי

טבול יום (צט.) הראוי לאכילה

לא יפרע ובגד לא יפרום הייתי אומר בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר ת"ל את ראשו לא יפרע

בכלל ומן המקדש לא יצא שהרי

חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק

הוא משמש במקדש בכהונה

ובגדיו לא יפרום שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דברי רבי יהודה רבי ישמעאל אומר אינו פורם כדרך

(שם). מקריב חלק בראש. ראש

גדולה: ר"ע אומר אין לי אלא

הוא להקטיר ולהקריב כל חלק

שעבר מחמת קריו מחמת מומו

שבני אדם פורמין אלא הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה שמואל סבר לה כר"י בחדא ופליג עליה בחדא:

שיבחר (שם יד.). ונוטל חלק

מנין ת"ל והוא. פי' הרמ"ה דר"ע

מתני' כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכל המקודש מחבירו קודם את חבירו פר המשיח ופר

בראש. בחלוקת אכילת קדשים

דריש שתי דרשות מן והוא דכוליה

ננננ)))) ס

נוטל מנה יפה שיבחר לו (שם).

העדה עומדים פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו: גמ' מנא הני מילי אמר אביי דאמר קרא

יתירא הוא. וה"ק אין לי דמרבה

סססס))))

חוץ מפר המביא על כל

מן הוא אלא עבר מחמת קריו עבר

המצות. דמשיח כתיב ביה, ואע"ג

מחמת מומו [מנין] ת"ל פי' וי"ו

מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד (למה לי) מכדי כתיב עולת הבקר עולת התמיד למה לי

עעעע))))

דגבי עשירית האיפה נמי משיח

יתירא דוהוא. ולא נהירא דמשמע

הכי קאמר רחמנא כל דתדירה קדמה: וכל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו: מנלן דתנא דבי

כתיב, איתרבי נמי מרובה בגדים

דר"ע אוהוא דדרש ר' ישמעאל

פפפפ))))

מוהכהן בת"כ, אבל הכהן דכתיב

קאי וכי היכי דר"י לא דריש מני'

רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:

צצצצ))))

גבי פר הבא על כל המצות

אלא חדא דרשא ה"נ ר"ע לא

איצטריך לגופיה, כדתניא בת"כ

דריש מניה אלא חדא דרשא. וה"פ

פר

משיח יכול זה מלך ת"ל הכהן (שם

אין לי דמסתבר למימר שלא

עג.). וכולן נוהגין במשיח שעבר. כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו

תפחות קדושתו [מחמת] פסולו אלא שעבר מחמת קריו שבידו לחזור לקדושתו כשירצה שיטבול ושמשא ממילא (עבר) [ערבא].

כולן נוהגות בו (שם). חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה. שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים (שם).

עבר מחמת מומו שאין בידו לחזור לקדושתו מנין: משיח שנצטרע מהו באלמנה. לענין מלקות קא בעי דבלאו הכי מצורע אסור

האמורים בפרשה. גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה, כדמפרש מאשר יוצק, ואלו הן חמשה דברים לא

בתשמיש המטה. א"נ כמ"ד (מ"ק דף ז:) מצורע בימי חלוטו מותר: מידחא דחי או מפטר פטור. פרש"י ז"ל מי אמרי' כהונה גדולה

פורע כו' אבל לא מקריב אונן ואע"ג דכתיב בההיא פרשתא, דהכי תניא יכול יקריב אונן ת"ל עליו ולא על חבירו (שם). כהן גדול מקריב

א) ולא נהירא (דקאי) [דתרי] צדדין של האבעיא אינם בענין אחד דמדחא דחי הוא קודם שנצטרע ומפטר פטר אחר שנצטרע ואין

אונן. דרחמנא שרייה, דכתיב (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו' ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז.) במת אביו ואמו שאינו

זה שטת התלמוד. אלא בכ"מ ב' צדדי האבעיא הם בענין אחד. ועוד כשהוא אומר או מפטר פטר אינו נותן שום טעם למה ל"א

צריך לצאת מקדושתו כלל ויכול להיות עומד ומקריב, כי לא חילל עבודתו בכך, ומינה ילפינן הא כהן הדיוט שלא יצא חילל (יומא יג: וכעי"ז ב"ק

הואיל ונדחה ידחה. ועוד לישנא דמפטר פטר לא ניחא דהל"ל משרא שרי. ונראה לפרש מדחא דחי מי אמרי' משיח שנצטרע מדחה

קי.) או: ומן המקדש לא יצא, אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו ולא יחלל, שעבודתו אינה מחוללת (זבחים צט.). או: מדאמר לו

ידחה מכהונה גדולה לפי שנצטרע וא"א לו לשמש כ"ז שהוא מצורע. ומהשתא ע"כ לא מדחי אלא מדברים שא"א לקיימן כשהוא

אהרן למשה ואכלתי חטאת היום (ויקרא י) ולא אמר למשה הקרבתי, מכלל דהקרבה באנינות ולמדנו דכ"ג מקריב אונן (מו"ק יד:). מבדיל קמי

מצורע. אבל מאיסור אלמנה וכיוצא בה דאפשר לקיימן כשהוא מצורע לא מדחי. א"ד מפטר פטר מכל דין כהונה לגמרי והרי הוא

שפה. שאינו בשפה שלפני הצואר אלא קמי שפה, שלפני השפה, שלפני הצואר שאינה קרועה, וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע (מו"ק

מותר באלמנה. הרמ"ה ז"ל: למטה מקמי שפה. כלומר למטה משפת פי הבגד כדכתיב (שמות כח) שפה יהיה לפיו סביב. שמניח

כב:). רצה אינו מבדיל. אלא קורע של בית הצואר אע"ג דאינו נראה הקרע דהכל בית הצואר הוא (שם). על אביו ועל אמו מבדיל. קמי

את השפה וקורע למטה ממנה. והא דקאמר למטה מקמי שפה לאשמועינן דקריעה לא הוי אלא מצד שהוא לעבר פני הבגד כמו

שפה כדי שיהא נראה הקרע (שם). קרע של תפלות. כלומר לא יצא ידי קריעה, לפי דנראה דבית צואר הוא הכל (שם). עולת התמיד למה

שיראה צד פני הלבוש: על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה. דכתיב באלישע והוא מצעק אבי אבי ב) ש"מ דבאביו נמי בעי הכי וה"ה

לי. פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו, דמשום היא גופא

באמו: כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. תמידין קודם למוספין מוסף שבת קודם למוסף ר"ח מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה:

למה לי' לפרושי טעמא (זבחים פט.). לפתוח ראשון. בכל דבר כבוד, בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש (גיטין נט:) לקרות בס"ת (מו"ק

כל המקודש מחבירו קודם את חבירו. דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה. אברי עולה קודמין לאמורי חטאת מפני שהוא

כח: נדרים סב:). ולברך ראשון. בסעודה (גיטין שם) בברכת המוציא ובברכת המזון (נדרים שם). וליטול מנה יפה ראשון. אם בא לחלוק

כליל לאשים ואגב פר העדה ופר העלם דבר הוא דמייתי לה. ואע"פ שאין טעם שלהם לא משום תדיר ולא משום מקודש אלא גזירת

עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה (גיטין שם) כשחולק עם אחיו הכהנים בלחם הפנים (נדרים שם).

הכתוב הוא: מכדי כתיב מלבד עולת הבוקר. ומינה שמעינן דתמידין קודמין למוספין שהכי משמע לישנא דמלבד שלא תאמר עולה

זו במקום עולת הבקר היא אלא מלבד עולת הבקר היא באה שאע"פ שהקריבו עולת הבקר צריך שיקריבו גם המוספין ש"מ דעולת

הבקר קריבא ברישא. למה לי למכתב תו אשר לעולת התמיד. אלא ליתן טעם לדבר למה תמידין קודמין למוספין לפי שהיא עולת התמיד למילף מינה דכל התדיר מחבירו קודם לו:

א) נראה שכן היתה גירסתו ברש"י מי אמרינן כהונה גדולה מדחי דחי להאי מאלמנה או דלמא מפטר פטר ליה להאי מאלמנה כי נצטרע דליכא כהונה גדולה ומותר באלמנה ונשמט כאן ברא"ש ממלת כ"ג עד מלת כ"ג. ב) עי' מו"ק כ"ב ב' ממשמע שנאמר כו' ושם כ"ו א' אביו ואמו כו' אבי אבי

זה אביו ואמו ואינו מדויק כאן לשון הרא"ש מ"ש וה"ה באמו ואולי ט"ס הוא וצ"ל ודרשינן אבי אבי זה אביו ואמו ש"מ דבאביו ואמו נמי בעי הכי.