27/24

כהן משיח פרק

שלישי הוריות

יד.

מסורת הש"ס

תוספות הרא"ש

ה)

אמר ליה האויב תמו חרבות לנצח. דמשמע אע"פ שכבר מתו חרבות

להביא שום אומן בתוך ביתו אלא כשהוא רוצה להקיז דם היה האומן

א) [בכורות ס.], ב) ברכות סד.,

אפילו אומנא לביתיה לא

ג) (ב"ב) [בבא] בתרא קמה:,

לנצח ואין יפה להזכירם: אפי' רבי דעניו הוה. הכא לא נהוג ענותנותא

על לביתיה דרבה ושם היה מקיז. ואית דגרסי שלא רצה לנהוג שררות

קרא. הרבה מהמון

ד) בדפו"י רבא, ה) [בברכות פי'

עם הולכין לבית האומן

רש"י שהיה רב יוסף הולך לבית יתירא דאמר משום רבי מאיר ולא רצה לומר בהדיא אמר ר"מ: סיני

בעצמו כל אותן שנים שמלך רבה כלומר שלא היה לו פנאי להקיז

להקיז דם. והנכבדים קוראים

❖

הרופא], ו) ב"ש מ"ז: עדיף. מי ששנה משנה וברייתא סדורין

לו כנתינתן מהר סיני: וחד

עצמו אלא היה עוסק כל שעה בתורה לפני רבה: חזייה לאביי דגבה

לאומן ובא לביתם וכ"כ

רישיה. כלומר ראה לו הרמת ראש:

השפיל עצמו שלא רצה

אמר עוקר הרים. דחריף ומפולפל בתורה

לקרוא את האומן לביתו. ורב

נחמני פתח. ואמור דרשא דמשמיא

אע"פ שאין משנה וברייתא סדורין לו כל

האי גאון פי' כד שלחו מתם

תורה אור השלם

לא היה קרב אמר לו מי הם הללו שמימיהם

כך: רב יוסף. קרו ליה סיני לפי שהיו

פסקו ליה רבותא. אביי קרו ליה נחמני

סיני עדיף והשפיל רב יוסף

אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים אמר

ו)

1. גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם

(ואיכא דאמרי דבלשון גנאי קרי ליה

משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן

עצמו ולא רצה לנהוג שררה

בפני רבה היה חולק לו רבה

קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין

נחמני כלומר עדיין אתה תלמידו של

מהר סיני אבל לא היה מפולפל כרבה:

ליה בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד

כבוד ואפי' מקיז דם לא קרא

לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר

רב נחמן): חריף ומקשה. מתוך פלפול

הכל צריכין למרי חטיא. כלומר רב

אותו לביתו לפי שהיו עושין

בית אביך אמר ליה 1 גם אהבתם גם שנאתם

נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

כל צרכו בביתו של רבה.

יתירא דהוה ליה הוה מקשה ומתרץ

יוסף הוא מרי חטיא שמשנה וברייתא

קהלת ט ו

גם קנאתם כבר אבדה אמר ליה האויב תמו

2. הָאוֹיֵב תַּמּוּ ח¢ רָבוֹת לָנֶצַח

והרמ"ה ז"ל פי' כך הואיל

אבל רבה בר מתנה לא הוה חריף כל

סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר

שהשפיל רב יוסף את עצמו

וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה:

חרבות לנצח אמר ליה הני מלי היכא דאהנו

כך אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה

תהלים ט ז סיני דמשנה וברייתא אבוהון דהלכתא:

ולא רצה לנהוג שררה בפני

מעשייהו רבנן לא אהנו מעשייהו הדר יפה מסיק אליבא דהלכתא:

רבה הגינה זכות ענותנותו

אומנא לביתיה לא קרא. שלא רצה

עליו ועל אנשי ביתו שלא

לנהוג שררה בעצמו כל אותן השנים שמלך

אתני ליה אמרו משום רבי מאיר אילו היה

הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה

חלה אחד מהם כל השנים

רבה אפילו בהאי שררותא שלא רצה

שמלך רבה ואפי' אומן

תמורה לא היה קרב אמר רבא אפילו רבי

מסכת הוריות

להקיז דם לא קרא לביתו.

דענוותנא הוא תנא אמרו משום ר"מ אמר

והדין פירוש מסתבר לן:

אאאא))))

אביי ורבא ורב זירא ורבה בר

ר"מ לא אמר אמר רבי יוחנן פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר

מתנה הוו יתבו בהדדי והוו

צריכי רישא. כלומר היו

הרים עדיף רב יוסף סיני רבה עוקר הרים שלחו לתמן איזה מהם קודם שלחו להו סיני עדיף דאמר

בבבב))))

גגגג))))

צריכין למנות ראש עליהם

מר הכל צריכין למרי חטיא ואפילו הכי לא קביל רב יוסף עליה מלך רבה עשרין ותרתי שנין והדר

לאותה שעה כדי שישנה

להם ויסדר להם משניות

מלך רב יוסף וכל שני דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא חליף אביי ורבא ורבי זירא ורבה

וברייתות והם יקשו לו והוא

מתרץ ולפי שהיו כלם

בר מתנה הוו יתבי והוו צריכי רישא אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך להוי רישא דכולהו איפריך דאביי

חכמים ונבונים ראוים להיות

לא איפריך חזייה רבה לאביי דגבה רישא א"ל נחמני פתח ואימא איבעיא להו רבי זירא ורבה בר רב מתנה

ראשים ולא אחד מהם כפוף

דדדד))))

לחבירו ולא היה אפשר

הי מנייהו עדיף רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק מאי תיקו:

לאחד מהם למנות את השני

כדי שלא יתקנאו בו שלישי

הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות

או רביעי. לפיכך אמרו כל

מאן דאמר מלתא ולא מפרכי

להוי רישא. אמר כל חד

מנייהו מלתא (דכל הוה) [דכולהו] אפריך ואילו דאביי לא אפרך חזייה רבא לאביי דגבה רישא. כלומר ראה לו הרמת ראש והצהלת פנים מחמת דלא איפרך ליה מלתא אמר ליה נחמני פתח ואימא דרוש לקמן דמן שמיא פסקי

לך רבותא. ופי' רב האי גאון ז"ל א) דאביי נחמני שמו ומפרשי' בכמה דוכתי בגמרא ונקטי (נן ד) רבנן דבר אחוהי דרבה בר נחמני הוה ותלמידו וכיון דהוה שמו נחמני כשם אבוהי דרבה לא הוה קרא לו בכל שנותיו נחמני

בשם אבוהי אלא דהוה קרא ליה אביי בלשון ארמי כאדם שקורא אבי וסליק ליה אביי. וכיון שהיה מן האבות והגדולה קריוה רבנן הכי עכ"ד ז"ל: איבעיא להו רבי זירא ורבה בר מתנה הי מנייהו עדיף. נפיק מינה להיכי דמתרמי

כזו ומצטרך עלמא לחד מנייהו ובעיא הי מנייהו עדיף. והשתא מפרש (מזה) [מדה] דלכל חד מנייהו. ר' זירא חריף ומקשה מתוך פילפולא היה יודע להקשות ולתרץ (מי לא) [מיד] הוה ידע לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

רבה בר מתנה מתון ומסיק כלומר לא היה מפולפל וחריף כ"כ להקשות ולתרץ מיד אלא שוהה ומעיין יפה עד דמסלקא ליה שמעתי' אליבא דהלכתא מאי הי מנייהו עדיף וסלקא בתיקו:

הדרן עלך כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות

א) עי' בערוך ערך אביי.

אחר השלמת המסכתא

יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך

*) הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן לֹא בְּעָלְמָא

הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי

אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. *) חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא

נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא

רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ

יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי

לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ

כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ

אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם

מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים

וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת

אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר

וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה

מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם. וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ

וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלֵל

הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח

פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי

עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא

תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין

בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא

מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ

אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם

בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל

יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

*)[פי' הגון על זה תמצא בס' החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בס' זכיות ח"א פ"ג]

**)[בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן

בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו]: