ג:
הורו
בית דין
פרק
ראשון הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
י)
או לא בעינן ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה.
עושה בשגגת עצמו לעושה מזיד וברשות בית דין וזה הרי אומר
א) רש"א, ב) [נזיר מב. חולין ע. נדה
יט א מיי' פי"ג מהל' שגגות הל'
כט.], ג) [צ"ל עדת], ד) לקמן ד:, ה)ע"ז
כלומר לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא ומצטרפי: עד שתפשוט
לנו שלא ידע שחזרו ומזיד עשה על פיהם ולא על שגגת עצמו ויחיד שעשה
ד סמג עשין ריז:
לו. ב"ב ס: [ב"ק עט:], ו) סנהדרין ז:
כ ב ג ד ה מיי' שם הלכה א סמג
הוראה בכל עדת ישראל. דהיינו אותן שישבו להורות: כגון שהרכין ההוא בהוראת ב"ד פטור: מיתיבי פר העלם דבר של צבור. כגון שהורו ב"ד
שם:
[ושם איתא א"ר יהושע בן לוי],
אחד מהם. או תלמיד בראשו דנראה כהודה לדבריהם ונגמרה הוראה:
בעבודת כוכבים ועשו צבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהן וצריכין
ז) [שם ע"ש], ח) אמר. יעב"ץ,
כא ו מיי' פ"ב מהל' ממרים
ט) [מנחות נב.], י) עי' רש"א, כ) נ"א
הלכה ה סמג עשין קיא:
במארה אתם נארים וגו'. כגון שהגוי
מעות כדי ליקח פר ושעירי עבודת
כב ז ח מיי' פי"ד מהל' שגגות
הלכך לא הוי בר חיוב מעליא דבשלמא
כוכבים של צבור: בתחלה גובין להם.
כולו דיכולין לקבלה: הכי משמע
❖
היכא כו' כך הגי' בקרבן אהרן וכצ"ל,
הלכה ה סמג עשין ריז:
אאו דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן
שגזברין גובין מכל אחד מישראל מעות
אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה האי גברא
כג ט מיי' שם הלכה א ופי"ב
תיקו אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין
הלכה ב סמג שם:
אותי אתם קובעים והכי כתוב בספרים
לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים
כד י מיי' שם פי"ד הלכה ב:
תורה אור השלם
לצורך קרבן דברי ר"ש: ואמאי. קאמר
במס' עבודת כוכבים בפ' אין מעמידין [לו:]:
חייבין עד שיורו כולן שנאמר 1 ואם כל עדת
כה כ מיי' שם ופי"ב שם הל' ב
רבי שמעון דפטור דברשות ב"ד הוא
אי איתא לכולהו. סנהדרין של שבעים וא':
סמג שם:
1. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל
ישראל ישגו עד שישגו כולן [עד שתפשוט
ב
אאאא))))
כו ל מיי' פי"ד שם הל' ב סמג
הויא הוראה. אע"פ שלא הורו כל אותן
עושה הא כיון דאגבי להו מעות לצורך
יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל
הוראה בכל עדת ישראל] אמר רב הונא
שם:
וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ
שישבו להורות: שיבא. אופתא:
פר העלם דבר של צבור הוה מתיידע
כז מ מיי' פ"ד מהל' שקלים הל'
אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
בריה דרב הושעיא הכי נמי מסתברא דבכל
מתני'
הורו ב"ד. ועשו רוב צבור
ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראתן
ב:
ויקרא ד יג
כח נ ס מיי' פי"ד מהל' שגגות
התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתי' כל
2. בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם
ואמאי הוי תולה בב"ד: איבעית אימא
על פיהם: וידעו שטעו וחזרו. מהוראתן:
בבבב))))
❖
הל' ה סמג עשין ריז ומביא
מלאכי ג ט
קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ:
שגבו ממנו סתם. שלא הודיעוהו לצורך
בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו
העדה הואיל וכך אפילו הן מאה [תנן] הורו
גגגג))))
אשם תלוי:
❖
מה הן גובין: ואיבעית אימא דלא הוי
כפרתן. ולאחר שידעו שטעו הלך היחיד
כט ע מיי' שם פ"ח הלכה ב:
ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי
במתא. כי גבו להו ולאחר גבייה הוא
ועשה על פיהם דזה אין מצטרף עם
מוסף רש"י
להוראה והלך ועשה על פיהם בין שעשו
דעשה על פיהם: ר"ש אומר מתרומת
רוב הצבור לפי שלאחר שנודע להם
במארה אתם נארים. אתם מקבלים
רבינו חננאל
ועשה עמהן ובין שעשו ועשה אחריהן ובין
הלשכה הם באים. דלא הוי מפרסמא
עשה זה: ר' שמעון פוטר. לפי שברשות
עליכם גזירה בארור ובקללה ונאסר
עליכם, ואח"כ אותי אתם קובעים,
ממה שהורוהו והיה חוזר שב
הלכך כי עשה על פיהם הוי תולה
ב"ד הוא עושה שזה עדיין לא היה יודע
שלא עשו ועשה ה"ז חייב מפני שלא תלה
גוזלים, שאתם נהנים שוב מן הארורים
מידיעתו קרינן ביה: אמר רבא
בבית דין הלכך פטר ר' שמעון ותנא
שידעו שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב"ד
בב"ד האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי
קבלתם עליכם בגזירת
אע"ג דסבר רב דהיכא דהורו
(ע"ז לו:)
הלכך פטור: ר' אלעזר אומר ספק.
דמתניתין הכי סבירא ליה אליבא דרבי
ארור להביא המעשר אל בית האוצר,
ב"ד דחלב מותר ונתחלף לא'
הא לא נגמרה הוראה הכא במאי עסקינן
כדכתיב במלאכי הביאו את כל המעשר
חלב בשומן ואכלו דפטור
כלומר ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה
שמעון דמתרומת הלשכה הן באין: תניא
וגו' ואעפ"כ ואותי אתם קובעים,
מודה שאם אכלו חצי הקהל
ג כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו ת"ש
ר"מ מחייב. דתולה בעצמו הוי: ורבי
בעצמו דמי ומביאין אשם תלוי: ואיזה
אתם גוזלים את המעשר ואת התרומה
באותה הוראה דלא מייתי ב"ד
הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן
שמעון פוטר. דתולה בב"ד הוי: רבי
הוא הספק. כלומר אמאי הוא חייב
כדכתיב התם ואמרתם במה קבענוך
ד
פר אלא כל אחד מייתי כשבה
דדדד))))
המעשר והתרומה (רשב"ם ב"ב ס:).
או שעירה. שאין זה שנתחלף
אלעזר אומר ספק. מביא אשם תלוי:
אשם תלוי: ישב לו בביתו חייב. אשם
טועין אתם הרי אלו פטורים טעמא דאמר
הגוי כולו. כלומר וכל הקהל כולו
לו חלב בשומן משלים לרוב
איכא בינייהו. בין ר' אלעזר לסומכוס
תלוי: שהוא קרוב לפטור. דהוי ודאי
קיבלו את הגזירה וסתמא אם לא
להן טועין אתם דפטורים ההא שתיק מישתק
הצבור לאתויי פר אלא ודאי
לסומכוס אינו מביא אשם תלוי דהכי
תולה בב"ד שלא ידע חזרתן הואיל והלך
היו כולן יכולין לעמוד בה לא
לא מצטרף מ"ט דאמר קרא
חייבין וגמר לה הוראה ואמאי והא לא הורו
היו מסכימין ורובן ככולן, אלמא
לשגגה. פי' דכתיב בפרשת
לו למדינת הים: אמר לו בן עזאי מאי
קאמר סומכוס מעשה שלו תלוי הוא
לא חשיבא גזירה אא"כ רובן יכולין
שלח לך והיה אם מעיני
כולן אמרי ה"נ כגון שהרכין בראשו מתיב רב
שנא זה. שהלך למדינת הים מן היושב
וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה
לעמוד בה (שם). קולר תלוי.
העדה נעשתה לשגגה עד שיהיו
כ)
בביתו: אמר לו ר' עקיבא לפי שהיושב
דלא הוי בר חיוב מעליא דהיכא דהוי
משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל
עונשה של הטייה (סנהדרין ז:).
כולם בשגגה אחת (ופי) [ופר]
תלמיד בפני רבו. ובא דין לפני
א) ילפי' מעיני מעיני. וקי"ל
בביתו אפשר שישמע. שב"ד חזרו בהן
לפניו חתיכה אחת ספק של חלב ספק
דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים אין גוזרין
הההה))))ו
רבו והוא לא נזקק לדבר, נענש
לסבריה דתנא דמתני' כר' יוחנן
והוי קרוב לתולה בעצמו ולפיכך חייב
של שומן ואכלו בדין הוא דמביא אשם
אם שתק והוא מבין ברבו שטעה
דאע"ג דאינה משנה (מאי הוא)
גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין
להביא אשם תלוי וזה שהלך למדינת
תלוי משום דאיכא למימר שמא חלב
(שם). דנימטיין שיבא מכשורא.
[מיהו] שקלו וטרו לטעמיה:
לעמוד בה ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא
שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה,
פיסקא בין שעשו ועש' עמהן
הים לא היה יכול לשמוע והוי תולה
ממש אכל דהוי בר חיוב מעליא אבל
כלומר שאם נטעה ישתלש העונש
בין שעשו ועשה אחריהן בין
בבית דין ממש הלכך פטור: גמ' כל
הכא ליכא למימר שמא תולה בעצמו
במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי
2
בין כולנו ויקלו מעלי. שיבא, נסורת,
שלא עשו ועשה פטור מפני
הוראה שיצאה ברוב צבור. אע"פ
ממש הוא שהרי על פי הוראה הוא
כמו (הושע ח) כי שבבים יהיה
שתלה בב"ד. ואקשינן למה לי
כולו והא הכא דכתי' הגוי כולו ורובא ככולא
עגל שומרון, ומתרגמינן לנסרי לווחין
למיתנא כל הני פי' ליתני שלא
שב"ד חזרו בהן יחיד העושה אותה
עושה הלכך מעשה שלו תלוי הוא דצד
❖
דמי תיובתא דר' (יוחנן) [יונתן] תיובתא ואלא
(שם).
עשו ועשה. והנך תרי בבי ליתו
פטור: לפי שלא ניתנה הוראה אלא
חיוב שלו תלוי הוא דלא הוי צד חיוב
בק"ו ופרקינן לא זו אף זו קתני.
מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא
להבחין בין שוגג למזיד. להודיע שהעושה
לאדם
מעליא הלכך אינו מביא אשם תלוי:
פי' לא זו שעשו ועשה עמהן
דאיכא למימר משום דעבד
כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה
תוספות הרא"ש
שאכל ספק חלב ספק שומן. והרי
על פיהם שוגג הוא ולא מזיד הוא וזה
בהדייהו הויא תליה גמורה. אף
על פי הוראה הוא עושה לפיכך שוגג
סבור ששומן הוא ונודע לו שספק
וווו)))) אמר רבי יהושע י' שיושבין בדין קולר תלוי
אם עשו ועשה אחריהן פטור
ת"ש הורו ב"ד וידע א' מהם
הוא ויחיד שעשה בהוראת בית דין
הוא שמביא אשם תלוי משום דשמא
ולא זו שעשו ועשה אחריהן
שטעו ואמר להם טועים
בצואר כולן פשיטא הא קמ"ל דאפילו תלמיד
דעשו ב"ד בעלמא. אף זו אם
אתם פטור הא שתיק חייב
פטור. [פ"א] לא ניתנה הוראה לפטור
חלב ממש אכל הכא נמי איכא למימר
בפני רבו רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא
(דהיינו) [ה"נ] שתיק וכרכש
לא עשו ב"ד כלל ועשה פטור.
זזזז))))
יחיד התולה בה אלא להכיר לבין
שמא תולה בעצמו ממש הוא:
ואקשינן אי הכי סיפא דקתני
ברישא אבל אי (לא) שתק ולא
מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי
חחחח))))
ולא
הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו
כרכיש ברישא פטור. תימה אמאי
או תלמיד שראוי להוראה והלך
קתני ואמר להם טועים אתם
דנימטיין שיבא מכשורא רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ומותיב
ועשה על פיהן בין עשו ועשה
פטור. ליתנו רבותא טפי ונודע
קמיה אמר כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא: מתני' הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן
עמהן כו' כקמייתא. דלחיובא
לאחד מהם שטעו ושתק פטורים
וי"ל משום דלא ליתי למטעי
איפכא מסתבר' פי' הואיל
ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר' שמעון פוטר ור' אלעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו בתוך
ז
ואמרת לא זו אף זו קתני כן
ולמימר דכל שתיק פטור אפי'
היה לו לשנותה או תלמיד
כרכיש ברישא: מתני' הורו ב"ד
ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו
שראוי להוראה והלך ועשה
וידעו שטעו וכו' עד ר"ש פוטר
בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה לו אפשר שישמע
על פיהן בין שלא עשו ועשה
רבי אלעזר אומר ספק. ע"כ ר'
ח
בין שעשו ועשה אחריהן בין
אלעזר גרסינן דהוא בר פלוגתא
הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו
ט
י
שעשו ועשה עמהן ב): פיסקא
דר"ש ובגמ' נמי נחלקו בברייתא
ר"ש ור"מ ורבי אלעזר וסומכוס
או תלמיד וראוי להוראה. אמר
פטורין כהורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין לכיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת
ותימה היכי קתני אמר ר' עקיבא
רבא איצטריך דאי תנא אחד
יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה
מודה אני בזה וכי ר"ע על דברי
מהן הוה אמינא הני מילי מאן
פטור הרי אלו חייבין שנא' ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף: גמ' אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר"ש הואיל
תלמידו אמר מודה אני בזה: תני
דגמיר וסביר כמו אחד מהן
1
ר"ש פוטר ור' מאיר מחייב דלא
שגמר וסבר אבל גמיר ולא
חשיב ליה יחיד תולה בב"ד דהוה
סביר לא תנא נמי ראוי להוראה.
וברשות ב"ד הוא עושה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור
ליה לשיולי: אמר ר' יוחנן אשם
א"ל אביי והא להוראה דגמיר
יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד מיתיבי פר העלם דבר של צבור
טטטט))))
תלוי איכא בינייהו רבי אלעזר
וסביר משמע דמאן דלא סביר
אומר ספק. פי' דין אוכל ספק
לא חזי להוראה. א"ל אנא הכי
ושעירי עבודת כוכבים מבתחלה גובין עליהן דברי ר"ש ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון
חלב אית לי' משום דמספקא לן
קאמינא אי מאחד מהן הוה
דגבי להו הוי ליה הודע איבעית אימא כגון שגבו סתם ואב"א כגון דלא הוה ליה במתא ואיבעית אימא
אי הוה תולה בב"ד כיון דלא
אמינא הני מילי דגמיר וסביר
נודע לו או לא ה"ל כתולה
אבל גמיר ולא סביר לא תנא
רב כאידך תנא סבר דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי רבי יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן
בב"ד משום דה"ל לשיולי הלכך
ראוי להוראה דממשנה יתירה
מביא אשם תלוי כאוכל ספק
אפי' גמיר ולא סביר סביר ולא
באין תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר נספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר' יוחנן אשם סתלוי
חלב משום דפשע דמצי לשיולי
גמיר. פי' דאי לא סביר ולא
איכא בינייהו א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם
עליה אי חלב הוא או שומן הוא
גמיר מנא ידע והא דמשנה
ע
ולכך חייבתו תורה להביא אשם
יתירה מעין דאמרי' בקראי אין
ולא
תוספות
תלוי להגין עליו עד שיודע לו
רבוי אחר רבוי אלא למעט.
ויביא חטאת הכי [נמי] פשע דמצי
הא דתנן ראוי להוראה כגון
כל הוראה שיצתה ברוב צבור. למעוטי דאם חטאו חצי צבור ועשה גם הוא חייבין: דאינו [אלא] אחד כמו פר העלם: משל דרבי אליעזר כו'. תימה דהתם בספק אכל
לשיולי אם חזרו בהם בית דין
מאן אמר רבא כגון שמעון בן
שעירי עבודת כוכבים. משום הכי נקיט לשון רבים דאיכא טובא שעירים שעירי ראש ספק לו ולכולי עלמא אבל הכא לו אין ספק. וכן בסומכוס. מיהו יש לומר דבהא
הלכך מביא אשם תלוי להגין
עזאי פי' איזהו תלמיד ראוי
חודש ושעירי רגלים שהן מרובים. ואיידי דקאמר התם שעירים נקיט נמי הכא אע"ג
תרוייהו שוין דספק הוי:
עליו לעולם.
להוראה אמר רבא כגון שמעון
בן עזאי הדן לפני חכמים
כדגרסינן בסוף פ"א דסנהדרין א"ל [אביי] כי האי גוונא שידע שטעו ועשה אמאי חייב קרבן והא מזיד הוא ואין קרבן במזיד כהאי. א"ל ולטעמיך הא דתניא בסיפרא ובתוספתא בעשותה אחת ממצות ה'. יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מפי עצמו חייב. כיצד הורו ב"ד
שחלב מותר ונודע לאחד מהן שטעו או תלמיד יושב לפניהן וראוי (אין) להוראה כגון שמעון בן עזאי והלך ועשה על פיהן יכול יהיה פטור ת"ל בעשותה. העושה על פי עצמו חייב. בהוראת ב"ד פטור. כלומר למה תקשה למשנה הסתומה. הקשה לברייתא שהביאה
ראיה מן התורה. אלא הכי משכחת לה כגון דידע דאסיר וטעי במצוה לשמוע דברי חכמים. ואפילו אם אמרו על האסור מותר. דכתיב על פי התורה אשר יורוך וגו': פיס' זה הכלל [התולה] בעצמו חייב. ואמרי' לאתויי מבעט בהוראה. פי' מי שהיה דרכו לעולם לבעט
בהוראת חכמים ושלא לסמוך עליה והשתא עשה על פיהם חייב. דאמרינן מפי עצמו הוא דעבד: ס"א ממעט: פיסקא התולה בב"ד פטור. ואמרי' לאתויי מאן ומהדרינן לאתויי נודע לב"ד שטעו וחזרו בהן. פי' ולא ידע הוא הדבר והלך ועשה פטור. ואקשינן והא
בהדיא קתני לה (בהדא) [בתרה] הורו ב"ד וידעו שטעו כו' עד ר' שמעון פוטר דאלמא ר' שמעון לחודיה אית ליה האי סברא ופרקינן תני והדר מפרש כלומר תרוייהו ר"ש תני להו סתים רישא והדר פריש: אמר רב יהודה אמר שמואל זו המשנה סתומה דברי ר' יהודה
היא ואין לסמוך עליה. אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מאי ר' יהודה דתניא בסיפרא ואם נפש אחת תחטא בשגגה נפש [תחטא] אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו ג' מיעוטין העושה מפי עצמו חייב בהוראת ב"ד פטור. מפורש בשבת בפרק המצניע
דלר' יהודה הני ג' מיעוטי. חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד: מאי רבנן. דתניא בסיפרא עדיין אני אומר מיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהן פר אבל רוב הקהל שחטאו יהיו
פטורין שהרי ב"ד מביאין עליהן פר ת"ל עם הארץ אפילו רובו אפילו כולו. במאי חטאו אילימא בשגגת מעשה פי' כגון שהיו סבורין ששומן הוא ואכלו חלב. ב"ד מאי עבידתייהו פי' דקתני שהרי ב"ד מביאין על ידיהן פר. ואנן קיי"ל דאין ב"ד מביאין אלא בהוראתן
ומעשה הקהל. ואלא שחטאו בהעלם דבר פי' שהורו ב"ד ועשו הן. כי כתיב עם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב והיכי נסביה להעלם דבר אלא הכי קאמר עדיין אני אומר מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה חייב כל אחד ואחד כשבה או שעירה. אבל רוב הקהל
שחטאו בשגגת מעשה יהו פטורין כל אחד ואחד מהבאת חטאתו שהרי ב"ד מביאין על ידיהן פר בהוראה. פי' והן אין מביאין חטאת ת"ל עם הארץ אפי' כל הקהל אם חטאו בשגגת מעשה מביא כל אחד ואחד חטאתו. קתני מיהת הא הן חייבין. דאלמא היחיד שעשה
בהוראת ב"ד חייב. א"ל רב פפא ודלמא לא הן ולא ב"ד פי' והכי קתני עדיין אני אומר מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה חייבים שאין ב"ד מביאין עליהן פר והוא הדין דהן אין מביאין. ודחי' אי הכי מאי אולמיה דמיעוט מרוב. פי' אי אמרת בשלמא כדאמרינן ב"ד
אין מביאין עליהן פר. הא הן מביאין כל אחד ואחד חטאתו משום הכי קתני עדיין אני אומר מיעוט קהל כו'. כלומר המיעוט שמביאין בהוראה יביאו בשגגת מעשה. אבל רוב דלא מייתי בהוראה אין מביאין בשגגת מעשה ונסיב לה קרא. אלא אי אמרת דבין מיעוט בין
רוב אין מביאין בהוראה למה אומר במיעוט ולא היה [אומר] ברוב. אלא ש"מ ב"ד אין מביאין על ידיהן פר הא הן מביאין חטאת כל אחד ואחד. ש"מ: וממאי דהך ר' יהודה דקתני נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו ג' מיעוטין ומאן שמעת ליה דדריש
מיעוטי כי האי גוונא ר' יהודה דתניא בסיפרא פרשת צו את אהרן ר' יהודה אומר זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין פרט לשנשחטה בלילה. ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלה לא תרד. ואיתא בשחיטת קדשים פרק המזבח מקדש ומתרצתא בנדה
פרק יוצא דופן וההיא דעדיין [אני] אומר לא מצית לאוקומה כר' יהודה דקתני רוב קהל שחטאו [ב"ד] מביא על ידיהן פר ואי ר' יהודה האמר צבור הוא דמייתו דתנן בפרקין ר' יהודה אומר ג) י"ב שבטים מביאין י"ב פרים. ופליג רב נחמן עליה דרב יהודה משמא
דשמואל ואמר זו דברי ר"מ פי' זו המשנה ר"מ היא. אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. מאי ר"מ ומאי רבנן דתניא הורו ב"ד ועשו ר' מאיר פוטר וחכמים מחייבין. מאן עשו אילימא ב"ד מ"ט דרבנן דמחייבי והתניא בספרא יכול הורו ועשו פי' הן הורו והן
עשו ולא הקהל יכול יהו חייבין פר ת"ל ועשו אחת מכל מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד אלא הורו ב"ד ועשו רוב הקהל מ"ט דר"מ דפטר אלא לאו הורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל פי' ומאי חייבין כל אחד ואחד חטאת ובהא [קמפלגי] ר"מ סבר יחיד שעשה
בהוראת ב"ד פטור וחכמים סברי חייב. אמר רב פפא כולי עלמא פי' בין ר"מ ובין רבנן דההיא דאייתית ראיה מינה. יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. פי' ומאי עשו עשו ב"ד כגון שחצי הקהל עשו בהוראתן של ב"ד ועשו ב"ד עמהן. ר"מ סבר אין ב"ד משלימין לרוב
א) נראה דצ"ל ופר העלם דבר ילפינן מעיני מעיני. ב) חסר כאן תי' הגמ' זו ואצ"ל זו קתני. ג) עי' תוס'.