הורו
בית דין פרק
ראשון הוריות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא מיבעיא למ"ד צבור מביאין. דכי הביאו כפרתן דמי דהא מפרסמא
כוכבים דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת או מכל מצות נדה דהוי ביטול מקצת
א) לפי הגהות הגאון בעל מעשה רב
ל א מיי' פי"ב מהל' שגגות הל' א
צ"ל כספק, ב) [לקמן ז:],
וקיום מקצת ולא כל מצות השבת דהוי עוקר כל הגוף ולא כל מצות דנדה
מלתא ולא הוי האי יחיד תולה בב"ד אלא אפילו למ"ד דכי הורו ב"ד ועשו
ופי"ד הל"ב סמג עשין ריז:
ג) [סנהדרין פז.], ד) סנהדרין לג:,
לא ב מיי' שם פי"ד הלכה ה:
קהל על פיהם דב"ד מביאין עליהם פר והם פטורין דאיכא למימר לא ודעבודת כוכבים דעוקר כל הגוף: מצות תרתי משמע. כלומר מצות
ה) נ"א יהיה לה, ו) נדה עג., ז) נ"א
לב ג ה ו ז מיי' שם הלכה ב:
מפרסמא מילתא כל כך והאי יחיד תולה בבית דין הוא אפ"ה לאו תולה
טובא משמע כגון נדה שבת ועבודת כוכבים דהכי משמע ועשה אחת
אל יצא [איש] ממקומו [ועיין
ד [מיי' פ"ו מהל' איסורי ביאה הלכה
❖
תוספות עירובין יז: ד"ה לאו ועי'
ז]:
בב"ד הוא שהרי היה בידו לישאל מפני
מכל מצות ה' דעבד חד מהני או שבת
בהרמב"ם פי"ד מהלכות שגגות דין
מה ב"ד מביאין פר ואי שאיל אומרים
או עבודת כוכבים או נדה ולעולם
ב'], ח) ב"ש מ"ז, ט) [ויקרא ז],
ולא מבעיא למ"ד צבור מייתי דמפרסמא
בעוקר כל הגוף קא מיירי: אמר ר"נ
לו דטעו וחזרו הלכך תולה בעצמו קרינא
י) בס"י אינו, כ) [ויקרא יח], ל) [שם
תורה אור השלם
מלתא אלא אפילו למ"ד ב"ד מביאין דלא
כ], מ) [שם טו], נ) בס"א: וישתחוו
בר יצחק מצות כתיב. בחד וי"ו דחדא
ביה ואית ביה צד חיוב מעליא הלכך
א
לו, והוא בבראשית מב, ס) פסחים
1. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ
מצוה משמע דהכי משמע ועשה אחת
מביא אשם תלוי: ספק מבעוד יום נתכפר
מפרסמא מלתא אי הוה שאיל הוו אמרין ליה
פ"ד, ע) נ"ט:, פ) שם, צ) ב"ק ע:
וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ
לו. והיא כפרה מעליא: ספק משחשכה
מכל מצות דשבת או אחת מכל מצות
וש"נ, ק) ב"מ נ"ד:, ר) ב"ב קי"א:,
אמר ר' יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר
אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא
ש) סנהדרין צ., ת) צ"לומיעט בהדיא,
נתכפר לו. ולא הוי כפרה מעליא דביום
דעבודת כוכבים או אחת מכל מצות
ויקרא ד יג
תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
זבידא משל דסומכוס למה הדבר דומה
א) פ"א דמכילתין, ב) צ"ל דילפי,
2. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין
דנדה דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל
ט)
צוותו כתיב דקיימא לן דפטור דאין צריך
ג) סנהדרין לג: ושם ד"ה שטעה,
דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק
❖
להביא קרבן אחר ואע"פ שהוא קרב
מקצת והוא הדין לעבודת כוכבים והוא
ד) צ"ל הכנסה הוצאה,
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ
מבעו"י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו
אחר תמיד של בין הערבים אין בו שום
הדין לנדה והוא הדין לשאר מצות דקיום
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דברים יז ח
בּוֹ:
מקצת ובטול מקצת חייב ועוקר כל
פסול דהכי אמר בפ' תמיד נשחט (פסחים
שאין מביא אשם תלוי ולא מבעיא למ"ד ב"ד
3. וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ
תוספות הרא"ש
הגוף פטור: מה זקן ממרא מן הדבר
ד' נט.) דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת
שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר:
מביאין דלא אפרסמא מלתא אלא אפילו
ולא מבעיא למ"ד צבור מייתי
קדשים ודחי עשה דהשלמה ואיכא נמי
ויקרא טו כח
ולא כל דבר. דהא כתי' מן הדבר ותנן באלו
למ"ד צבור מביאין דמפרסמא מלתא והוו
4. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה
דודאי פושע הוה דאי נפק
י)
הן הנחנקין (סנהדרין דף פח:) האומר
שינויי אחריני טובא והא הכא (מפני)
לשוקא אמרי ליה וזה שישב
וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה
אמרינן ליה דהכא בספק מבעוד יום ספק
דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא
אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור
אאאא))))
בביתו ולא שאל פושע הוה
וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ
אלא אפי' למ"ד ב"ד מייתי אי
דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר
חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים
שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא כ יח
משחשכה אי שאיל לא אשכח אינש
5. כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו
הוה שאיל אמרי ליה ופושע
לו שהרי בין השמשות כהרף עין ואין
חייב דהיינו מן הדבר ולא כל דבר:
דמשייליה: אמר לו בן עזאי מאי שנא מן
הוה: סומכוס אומר תלוי. דין
כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה
אין ב"ד חייבין. דלא הוי הוראה מעליא
אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן
אוכל ספק חלב לאחר שהביא
לָּהּ וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא
היושב כו': שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי
אשם תלוי יש לו שהוא תלוי
היום או מן הלילה ופטור. ה"נ ליכא
עד שיורו להתיר בדבר שאין הצדוקין
יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ:
מהיסורין אף זה בלא הבאת
ויקרא טו כו
אמר רבא החזיק בדרך איכא בינייהו לבן
למימר שמא ממש תולה בעצמו שהרי
מודין שיהא אסור שהורו להיתר בדבר
6. וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם
קרבן תלוי הוא ואין לו לדאוג
עזאי חייב דהא בביתיה איתיה לר"ע פטור
איסור שאין כתוב בתורה בהדיא: זיל
כבר הורו ב"ד: ולא מיבעיא למ"ד ב"ד
ב
מיסורין דאנוס הוא דדמי לאדם
הַשַּׁבָּת וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ
שהביא כפרתו בין השמשו'
קרי בי רב הוא. דכיון דאפשר לו ללמוד
מביאין. ולא צבור דלא מפרסמא מלתא
וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר
דהא החזיק בדרך: הורו לו ב"ד לעקור את
בערב פסח דאמרי' בפסח שני
צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:
ולידע לא הוי שוגג מעליא וקרוב למזיד
היא והאי יחיד תולה בב"ד הוא ופטור:
כל הגוף: ת"ר ונעלם דבר ולא שיעקר
בפרק תמיד נשחט דאתי עשה
ירמיהו יז כב
בבבב)))) 1
הוי: אחד לאחד. היינו יום כנגד יום:
אלא אפילו למ"ד צבור מביאין. ואיכא
7. כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְיָ
דפסח דאית ביה כרת ודחי
המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה
ג
עשה דהשלמה עליה השלם כל
דאמרי כדרכה אסירא. גמר ביאה ושלא
למימר מפרסמא מלתא היא והאי יחיד
קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:
❖
הקרבנות כולם דלית ביה (ספק)
שמות לד יד
אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה
כדרכה שריא: והא. שלא כדרכה נמי
לאו תולה בב"ד ותולה בעצמו הוא אפ"ה
כרת [ספק] אי היה יום כשנזרק
כ)
כתיב משכבי אשה שני משכבות אחד
אמר תולה בב"ד הוא דכי עשה על פיהן
יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם
הדם או לילה דפטור מלהביא
קרבן אחר דמוקמינן היום
מוסף רש"י
כדרכה ואחד שלא כדרכה: דאמרי
עשה: לא משכח איניש דלשייליה. ולא
מצוה כולה הרי אלו פטורין אבל אמרו יש
בחזקתו ה"נ מוקמינן האיש
כדרכה אסירא אפי' העראה. דהאי
סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור
בדבר שאין הצדוקין מודין בו.
בחזקתו קמא ותולה בב"ד הוא
נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד
ל)
דכתיב את מקורה הערה בכדרכה: אי
פר הלכך ליכא צד חיוב מעליא דהא
שאין טעותו מפורש בתורה בהדיא
ולא פושע דלא עלתה בדעתו
יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא
אלא במשנה או בדברי האמוראים
שיחזרו בהם ב"ד: ולא מבעיא
הכי. מאי איריא דקתני שהורו בשומרת
צד פטור שייך ביה טפי דתולה בב"ד
(סנהדרין לג:). זיל קרי בי רב הוא.
למ"ד ב"ד מייתי כו'. דלא הוה
הוא הלכך אינו מביא אשם תלוי:
יום כנגד יום אפילו נדה נמי כי האי
מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודת
תינוקות של בית רבן יודעין שאינו
פושע דלא מצי למיזל ללשכת
❖
החזיק בדרך. לילך למדינת הים ועדיין
גוונא קיום מקצת וביטול מקצת הוא
כלום (שם).
הגזית לשיולי אלא אפי' למ"ד
כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור יכול יהו
צבור מייתי כו' דלא הוה למיזל
ישנו בעיר: איכא בינייהו. לר"ע פטור
והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו:
פטורין תלמוד לומר ונעלם דבר ולא כל הגוף
לבראי ולשיולי: הא כתי'
אלא לעולם בכדרכה. דאמרי בשומרת
דהא החזיק בדרך דכיון דטרוד הוא לא
וספרה לה ז' ימים. קים להו
רבינו חננאל (המשך)
אמר מר יכול יהו פטורין ואי בקיום מקצת
יום העראה שריא אפילו בכדרכה וגמר
היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן הלכך
דצדוקי' (מייתי) [ובייתוסים]
דורשים דרשה זו מייתורה
כוותיה אלא כדרבנן דאמרי יחיד
וביטול מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף
תולה בב"ד הוא ופטור לגמרי: תנא
ביאה הוא דאסיר ודקאמרת הא העראה
דלה: דאמרי הוצאה אסורה
שעשה בהוראת ב"ד חייב: אמר
כתיב דאמרי העראה באשה נדה הוא
הכי קשיא ליה דבר כולה מלתא משמע.
פטורין במאי חייבין תנא הכי קא קשיא ליה
הכנסה מותר ואף ע"ג דבמתני'
רב אסי בהוראה הלך אחר רוב
דהורו לעקור כל הגוף דהא לא כתיב
דכתי' ולא בשומרת יום הלכך לא מתוקמא
תנן המוציא מרה"י לרה"ר תנא
יושבי ארץ ישראל. פי' אם עשו
אימא דבר כולה מילתא משמע ת"ל ונעלם
הוצאה משום דהוי אב ולעולם
רוב יושבי א"י לא תחוש ליושבי
מדבר ואימא איפכא דהורו לבטל
בנדה אלא בשומרת יום והוי בדבר שאין
דבר מאי משמע אמר עולא קרי ביה ונעלם
לא איירי בהוצאה אלא בתולדה
חוצה לארץ. דיושבי א"י ניהו
הצדוקין מודין בה: ואי בעית אימא.
במקצת ולקיים במקצת יכול יהו פטורין
דידה הכנסה או זריקה
דאיקרו קהל שנא' ויעש שלמה
מדבר חזקיה אמר אמר קרא ועשו אחת מכל
וכי הורו לעקור כל הגוף יהו חייבין:
דקאמרת שומרת יום הא כתיבא הא לא
1
והושטה: דאמרי השתחואה
בעת ההיא את החג וכל ישראל
גופה דאית בה פשוט ידים
עמו קהל גדול מלבוא חמת וגו'.
ת"ל ונעלם דבר. בא ללמד דבטול מקצת
קשיא דכי קתני כגון דאמרי זבה לא הוה
מצות מכל מצות ולא כל מצות מצות תרתי
ורגלים (וכן) הבוא נבוא אני
מכדי כתיב כל ישראל אמאי כתיב
וקיום מקצת חייב: מאי משמע. כלומר
אלא [היכא דחזיא] ביממא כדכתי' כל ימי
משמע אמר ר"נ בר יצחק מצות כתי' רב אשי
ואמך ואחיך להשתחוות לך
תו מלבוא חמת עד נחל מצרים פי'
מ)
זובה אבל היכא דחזיא בליליא טהורה
היכי משמע האי ונעלם דהוי קיום מקצת
ארצה ורש"י ז"ל הביא הקרא
דהוא תחום א"י לומר לך הני דא"י
אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה
גגגג))))
דכתיב באחי יוסף וישתחוו לו
איקרו קהל דחוצה לארץ לא:
ובטול מקצת: אמר עולא קרי ביה
והוא הדין לשומרת יום דאמרי דהוא היכא
אפים ארצה ומשם ליכא
פשיטא לן דהיכא דהוו קהל רובה
בזקן ממרא 2 כי יפלא ממך דבר לא תסור מן
ונעלם מדבר. דהאי מ"ם דונעלם שדיא
דקחזיא ביממא דהיינו בימי זיבה הלכך לא
למשמע דאמרינן בפ"ב
כשעשו ונתמעטו קודם שיודע
הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מה ממרא
אדבר דמ"ם נדרשת לפניו ולאחריו וקרי
מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום ובזבה
דשבועות (דף טז:) קידה על
להם היינו חלוקת רבנן ור"ש
אפים וכה"א ותקוד בת שבע
בפרק כהן משיח שחטא דתנן כהן
ביה ונעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל
והויא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין:
מן הדבר ולא כל דבר אף בהוראה דבר ולא
אפים ארצה אלמא כל קידה הוי
ונשיא שחטאו עד שלא נתמנו
דבר: חזקיה אמר. מסיפא דקרא
מושיט וזורק לא כתיבי בהדיא: השתחואה
אפים שמשתחוה בראשו
ונתמנו הרי הן כהדיוטות פי'
כל הגוף אמר רב יהודה אמר שמואל אין
שלא כדרכה. כגון משתחוה לפעור או
נפקא מכל מצות דמשמע מכל מצות
ומרכין פניו כלפי קרקע ויש
ומביאין כשבה או שעירה. ר"ש
ב"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין
השתחואה דמפרש בה בלא
אומר אם נודע להן עד שלא נתמנו
דדדד))))
של שבת דהוי בטול מקצת וקיום
למרקוליס: השתחואה. בפשוט ידים ורגלי'
פשוט ידים ורגלים כגון אפים
אז חייבין קרבן הדיוט ואם אחר
מודין בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו
מקצת או מכל מצות של עבודת
כדכתי' (בראשית יט) וישתחו נ) אפים ארצה:
ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט)
שנתמנו נודע להן פטורין דקבעי
וישתחו לאפיו ארצה (בראשית
חטאה וידיעה. לרבנן מייתי פר
בעי
פטורין מאי טעמא זיל קרי בי רב הוא תנן יש
מח) והוא יותר מקידה
לר' שמעון פטורין. ס"א פשיטא
נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור ואמאי שומרת יום כנגד יום הא כתי' וספרה לה מלמד
הההה))))3
וווו))))
שמשפיל פניו עד הקרקע אבל
מרובין ונתמעטו חייבין פירוש
היכא דכתיב השתחואה סתם
לדברי הכל ולאו דסמכא דאע"ג
ד שסופרת אחד לאחד דאמרי העראה שריא גמר ביאה הוא דאסירא הא נמי כתיב 4 את מקורה הערה דאמרי
הוא פשוט ידים ורגלים כדכתי'
דאמר ר' שמעון בסוף זה הפ' אין
❖
כדרכה אסירא שלא כדרכה שריא הא כתיב משכבי אשה דאמרי כדרכה אסור אפי' העראה בשלא כדרכה
להשתחוות לך ארצה:
צבור מתין הני מילי כשנודע להן
ואז מת מהן: כי קא מיבעיא לן
גמר ביאה הוא דאסור אבל העראה שריא אי הכי אפי' נדה נמי אלא לעולם כדרכה ודאמרי העראה באשה
היכא דהוו מיעוט בשעת מעשה
ואותן שלא עשו מת מהן אחר
רבינו חננאל
דוה הוא דכתיבא ואיבעית אימא דאמרי זבה לא הויא אלא ביממי דכתיב כל ימי זובה תנן יש שבת בתורה
ה
5
כך עד שנעשו אלו רוב ונודע
אבל המוציא מרשות לרשות פטור ואמאי הוצאה הא כתיבא לא תוציאו משא מבתיכם [דאמרי הוצאה
להן [מי] פליגי בה ר"ש ורבנן.
צבור [ורבנן סברי ב"ד
זזזז)))) 6
ר"ש דאזיל בתר ידיעה מחייב
משלימין לרוב צבור] איבעית
הוא דאסור הכנסה מותר ואיבעית אימא] דאמרי הוצאה (והכנסה) הוא דאסירא מושיט וזורק שרי
ו
חחחח))))
ורבנן דאזלי בתר שעת החטא
תימא הורו ב"ד ועשו רוב
פטרי לה. ודחינן ותסברא אימר
הקהל ומאן חכמים ר' שמעון
תנן יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור ואמאי המשתחוה הא כתיבא דכתיב 7 לא תשתחוה
דשמעי' ליה לר"ש דאזיל אף
דאמר צבור מייתי וב"ד מייתי.
לאל אחר דאמרי כי אסירא השתחויה כדרכה אבל שלא כדרכה שריא ואיב"א דאמרי השתחויה גופה
בתר ידיעה פי' דבעי שיהא החטא
פי' ופוטר דקתני ר"מ אצבור.
והידיעה בענין אחד ידיעה בלא
ומחייבין דקתני [רבנן] נמי
כדרכה הוא דאסיר דאית בה פשוט ידים ורגלים הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים שריא
ז
חטא מי שמעת ליה: דאם כך
אצבור. והא דר' שמעון מפרש
היה לייתו כדהשתא פי' יביאו
לקמן ואית דאמרי בשבט
בעי
תוספות
הכהן המשיח פר והנשיא שעיר
שעשה בהוראת ב"ד מיירי
דהשתא בני כך נינהו מדפטרינהו
ומאן חכמים ר' יהודה דתנן.
שהביא כפרתו בין השמשות. משמע אבל קודם לכן נתכפר אע"ג דקרב אחר תמיד
חייב נמי בשאר מצות בכל ענין והכי נמי הכא ולהכי כתיב הכא דבר למעוטי כל הגוף.
[ר"ש] אלמא בתר תרוייהו אזיל
א) בסיפא דפרקין הורו ב"ד של
ס)
ע)
בין הערבים וקשה דבתוספתא משמע דפסולין וכן משמע בפסחים דרמי התם כתיב לא
וליכא למימר אפכא דדבר כולו דבר משמע דתניא בת"כ כתיב הכא מכל מצות ה' וכתי'
הלכך לדברי הכל מועטין ונתרבו
א' מן השבטים כו' עד דברי
ילין עד בוקר הא כל הלילה ילין וכתיב השלמים עליה השלם כו' ולא משני הא לכתחלה
במשיח מכל מצות ה' ואי לא דמיחייב אלא בעוקר כל הגוף לא משכחת במצות האמורות
אין מביאין פר. ומאי הוא מייתי
ר' יהודה. אי בעית תימא כגון
הא דיעבד אלמא דפסולין. ושמא הכא נמי איירי במחוסר כפורים בערב פסח כדאמרינן
אלא בתו מאנוסתו ואם חמותו ואם חמיו דבר שאין הצדוקין מודין בו. הועתק מפי'
כל חד מנייהו כשבה או שעירה
שחטאו ו' שבטים והן רובן
פ)
א)
רבינו שמחה זצ"ל: רב אשי אמר יליף דבר דבר מזקן ממרא. והתם יליף בתוספתא בין דם
התם אין מתעכב אחר התמיד בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב פסח:
דקי"ל כרבנן דאמרי אין בית
של קהל או ז' אע"פ שאינן
ב)
לדם ולא כל דבר והני דהכא לא שמיע להו ברייתא דילן מטעמא אחרינא: בדבר שאין
קרי ביה ונעלם מדבר. דמ"ם מונעלם קאי להכא ולהכא ואמר בירושלמי דאיכא דאמר
דין מביאין עליהן בהוראה הא
רובו של קהל ומאן חכמים
גורעין ודורשין מתחלת פרשה לסופה וא"ד אף באמצע פרשה ויצקת עליה שמן הצקת שמן
הצדוקין מודין בו. והא דאצטריך למעוטי כוליה דבר ולא נפיק משום דצדוקין מודין בו.
הן חייבין וכן הלכתא: איבעיא
ב) ר' שמעון בן אלעזר דתניא
המנחה ללמד כל המנחות ליציקה הקשה ריב"ק בר' מאיר מאי שנא דהכא דרשינן ונעלם
כמו בתו מאנוסתו דלית להו ג"ש או אם חמיו ואם חמותו ומתני' דנקט נדה ושבת
לקמן רשב"א אומר משמו של
להו הורו צבור שחלב מותר
צ)
מדבר וגבי עדות יקום דבר לכ"ע דרשינן דבר ולא חצי דבר. וי"ל דודאי דבר כולה דבר
ועבודת כוכבים לא משום דאהנהו דוקא קאי אלא רק לפרש קיום מקצת נקטינהו:
ועשו מיעוט הקהל פי' ופסקה
ר"מ חטאו ו' כו' פי' הך דתני
יש נדה אבל הבא על שומרת יום כו'. בנדה גופה הוי מצי לאשכוחי טובא כגון
משמע והכא מעניינו דקרא מכדי כתיב אחת מכל מצות ה' דמשמע מצוה שלימה למאי הלכתא
ההוראה שלא פשטה בקהל יותר
משמיה דר' מאיר בעי רובה
כתב דבר אלא ע"כ למדרש ונעלם מדבר אפי' דבר אחד מן המצות וכן בכל דוכתי גורעין
בדם אדום בדם שחור וטובא דחשיב בת"כ אלא דאתא לאשמועינן אפילו בשומרת יום
ג)
אבל לא נודע לב"ד תו
בשבטים ובמנין. ולא איתוקמא
ומוסיפין ודורשין משום דוחקא דקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה. כי ההוא דהזהב ק)דה"ל
ובנדה מקרי קיום מקצת וביטול מקצת ובגמרא דפריך אי הכי אפילו נדה נמי ה"פ
דרב נחמן וקי"ל כרב יהודה
הדרו והורו פעם שניה כי החלב
אפילו נדה בכה"ג אי הוה בדבר שאין הצדוקין מודין בו הוי קיום מקצת: הכתיב
למכתב וחמישיתו יוסף עליו כי היכי דכתיב גבי מעשר. ובפ' יש נוחלין ר)ה"ל למכתב אשתו
אמר שמואל דמתניתין רבי
מותר ועשו מיעוט אחר והוו
תירש את הנחלה וכי כתב קרא צריך ליישב המקרא על ידי גרעון ותוספת. תימה מנ"ל
וספרה לה. ל"ג דהא בשמעתא בתרייתא דנדה מפיק לה ממשכב נדתה יהיה לה:
יהודה סתימתאה ולית הלכתא
להו תרי מיעוטי רובה מהו כיון
שלא כדרכה נמי הכתיב כו'. משמע דצדוקין מודין בו ובפ' אחד דיני ממונות ג) גבי
דאתי קרא לחייב רק קיום מקצת וביטול מקצת דלמא קרא אתא אפילו לחייב בכך וכל שכן
בביטול כל הגוף כדאמר בפ' הנחנקין ש)גבי עבודת כוכבי' דכתי' מן הדרך אפי' מקצת דרך
טעה בנואף ונואפת משמע דאין צדוקין מודין בו התם בהעראה שלא כדרכה:
הכתיב כל ימי זובה. ה"מ לאתויי קרא קמא דכתיב זוב דמה ימים רבים:
וחייב בקיום מקצת ובין על כל הגוף אבל בשאר מצות אינו חייב אלא בביטול כל הגוף.
א) גי' רבינו נכונה. ב) גי' שלנו ומתני'
דאמרי הוצאה אסירא והכנסה שריא. ותנא ד) הוצאה הכנסה קרי לה כדאמרינן במס'
וי"ל דהתם כתיב ללכת בה ותניא בספרי ולא העושה במקצת משייר מקצת ת) מיעוט
מני וגי' רבינו נכון מאד. ג) לגי' שלנו
שבת (ב:) ובמסכת שבועות (ה.): איכא דאמרי הוצאה והכנסה (שריא) [הוא דאסירא].
בהדי קיום מקצת להכי בעבודת כוכבים דגלי קרא חייב אפילו במקצת הגוף. וגם בביטול
וחזרו ב"ד בהן פי' שידעו בנתיים
כל הגוף חייב דלא גרע משאר מצות ואי לאו מיעוט דשאר מצות והוי כתיב סתמא היה
אע"ג דהכנסה לא כתיבא סברא היא מה לי אפוקי מה לי עיולי (שבת צו:):
שטעו ועי' תוס' ונראה דרבינו ל"ג
מלת בהן לל"ק.