ד:
הורו
בית דין פרק ראשון הוריות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ע)
בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו. הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף
להוראה שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרי גדולה דתניא בת"כ עדת ישראל
א) סנהדרין צ., ב) לעיל ג:, ג) [עיין
לג א מיי' פי"ד מהל' שגגות הל'
תוי"ט], ד) קדושין עו: סנהדרין לו:
עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה: ואימא עמך משום
בדבר שאין הצדוקין מודין כלל אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא
ב סמג לאוין ריז:
ע"ש, ה) [שמות יח עי' רש"י סנהדרין
לד ב ג מיי' פ"ט מהל' יסודי
ליה: מי אמרינן כיון דקא מודו. ב"ד בכולהו שאר מלאכות דשבת שכינה. דלגופיה הוא דאתא כלומר שיהו עומדין עמך ולא יכנסו לפני
לו:], ו) עיין לעיל ב. בתוס' ד"ה עד
התורה הלכה א והלכה ג ד
דאסירי כבטול מקצת וקיום מקצת דמי וחייבין: (וכלהו) כדשנין. לעיל [ע"א]
פ)
ולפנים במקום שכינה דסלקא דעתא אמינא והואיל דכתב אספה לי דיכנסו
שיהיו וצ"ע, ז) לעיל דף ב., ח) [דברים
סמג לאוין שסד:
יג], ט) [דף ג:], י) [עי' לח"מ פי"ג
לה ד מיי' שם הל' ה:
דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום:
במקום שכינה קמ"ל. [ל"א] עמך משום
מהל' שגגות ה"א] מ"ר, כ) [צ"ל לעיל
לו ה ו מיי' פי"ג מהל' שגגות
(וכולה) כדשנין. דמושיט וזורק שרי דלא
שכינה כלומ' ברור צדיקים גמורים שאני
דף ג:], ל) [ויקרא ד], מ) בדפו"י ליתא,
הל' א סמג עשין ריז:
בעי רב יוסף אין חרישה בשבת מהו מי
הוי עקירת כל הגוף: (וכולה) כדשנין.
רוצה להשרות שכינה עליהם: אתך
נ) עי' פי' המשניות להרמב"ם טעם
לז ז מיי' פי"ב שם הלכה א והלכה
אמרי' כיון דקא מודו בכולהו מלתא כביטול
לזה, ס) [צ"ל לפני ד"ה ונאמר],
ב סמג שם:
דהשתחואה שלא כדרכה שריא: בחריש
בדומין לך. שיהיו ראויין להוראה:
א
ע) [ויקרא דבורא דחובא פרשה ד],
לח ח ט מיי' שם פרק י"ג הל' ו
מתני' הורו ב"ד שוגגין ועשו הקהל
ובקציר תשבות. דמשמע בזמן דאיכא
מקצת וקיום מקצת דמי או דלמא כיון דקא
פ) [במדבר יא], צ) [לקמן], ק) [ויקרא
סמג שם:
שוגגין. על פיהם ב"ד מביאין פר רבי
חרישה דהיינו בשאר שני שבוע תשבות
ד], ר) [במדבר טו], ש) [דף ח.], ת) שבת
לט י כ מיי' שם פרק י"ב הלכה
עקריין ליה לחרישה כל עיקר כעקירת גוף דמי
ור"ש כדאית ליה דהוי הוראה מעליא: ❖
❖
עג. ע"ש ובגמ',
א:
איכא שבת: בזמן דליכא חרישה. דהיינו
מאיר כדאית ליה ור' יהודה כדאית ליה
ת"ש יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת
צ)
בשביעית ליכא שבת: נביא שהתנבא.
יום כנגד יום פטור ואמאי הא עקריין לשומרת
הורו ב"ד מזידין ועשו הקהל שוגגין.
כגון שתחלתו נביא של אמת ולבסוף
רבינו חננאל
תורה אור השלם
יום כנגד יום כל עיקר אמר לך רב יוסף
לא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת
נביא השקר שהתנבא לעקור דבר מדברי
1. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
דשתי הוריות נינהו לא מצטרפי
תורה חייב ודברי הכל בחנק: לקיים
ישראל ישגו כתיב ק) דבעינן שוגגין בב"ד
שומרת יום דקאמרין כדשנין ת"ש יש שבת
וכל חד באנפי נפשה קיימא
תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:
מקצת ולבטל מקצת. דשאר מצות ר"ש
והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא הוראה
וליכא פר אלא כל חד מייתי
שמות לד כא
בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי
חטאתו או דלמא כיון דאידי
פוטר וה"ה לרבנן: ובעבודת כוכבים
ומביאין כל אחד מן הקהל כשבה או
ואמאי הא עקריין להוצאה כל עיקר התם נמי
ואידי חלב היא מצטרף [את"ל
שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
אפי' אמר לך היום עובדה ולמחר בטלה.
שעירה דכיחיד דמו: הורו ב"ד שוגגין
כיון וכו' מצטרף] מיעוט בחלב
יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו
כדשנין ת"ש יש עבודת כוכבים בתורה אבל
ועשו הקהל מזידים פטורים. דמזיד לאו
דהיינו קיום מקצת ובטול מקצת דעבודת
שעל הקיבה. ס"א על הקרב
וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
בר קרבן הוא: גמ' טעמא דשוגגין
[ומיעוט בחלב שע"ג דקין] פי'
כוכבים חייב דרחמנא אמר להדיחך מן
וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: במדבר יא טז
המשתחוה פטור ואמאי והא עקריין להשתחויה
3. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה
הורו בהוראה ראשונה דחלב
ועשו מזידים דפטורין. דמזיד לאו בר
הדרך ח) אפי' מקצת דרך ובעבודת כוכבי'
כל עיקר אמרי השתחויה נמי כדשנין בעי ר'
שעל הקיבה מותר. ובשניה
כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל
הוא דכתיב וכי קתני חייב כגון לרבנן
קרבן הוא לא צבור ולא יחיד הא שוגג
הורו שחלב שעל גבי הדקין
הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל
❖
זירא אין שבת בשביעית מהו במאי טעו
מותר. מהו הכא ודאי כיון
דומיא דמזיד דלא הוי ממש תולה בב"ד
מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: שמות יח כב
בסקילה ולר"ש בחנק והכי מתרץ ליה רב
דמתרי קראי קא אתו לא
בהדין קרא 1 בחריש ובקציר תשבות בזמן
חסדא בפ' אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף
הוי שוגג תולה בעצמו וחייב בשגגת
א)
מצטרפי פי' דקא טעו בהאי
דאיכא חרישה איכא שבת ובזמן דליכא
מעשה קרינא ביה: כגון שהורו ב"ד
צ.). והיום עובדה ולמחר בטלה כאין שבת
קרא דכתיב חד את החלב
מוסף רש"י
המכסה את הקרב וגו' (והכי
שחלב מותר. שעל הקרב ולא שעל
בשביעית דמי וקרי להו ביטול מקצת
חרישה ליכא שבת מי אמרינן כיון דמקיימין
ונשאו אתך. בסנהדראות שחילק לו
קאמר) [ותניא בספרא] אשר על
וקיום מקצת ש"מ: מתני' ואמר להם
הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף: ונתחלף
יתרו לשפוט את העם, דאין כאן
לה בשאר שני שבוע כביטול מקצת וקיום
הקרב. ר' (שמעון) [ישמעאל]
טועים אתם. לא הוי הוראה מעליא
חלב בשומן ואכלו. דחייב דתולה בעצמו
משום שכינה, דכתיב והקל מעליך
אומר להביא חלב שעל הקיבה
מקצת דמי או דלמא כיון דקא עקריין ליה
ונשאו אתך, ולא מן ונשאו אתך במשא
ר' עקיבא אומר להביא חלב
ופטור דבעינן עד שיורו כולן כדאמר
הוא. והאי דקרי ליה דומיא דמזיד משום
העם (במדבר יא) יליף, דההוא
שעל הדקין והתם מפרש דמעל
בשביעית כעקירת הגוף דמי אמר רבינא ת"ש
לעיל ט) י) : או שלא היה מופלא של ב"ד שם.
דכי היכי דמזיד לאו תולה בב"ד הוא האי
בשבעים זקנים שהלכו עמו לאהל
הכסלים נמי איתרבו חלבים
אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאילו
שוגג נמי לאו תולה בב"ד הוא. ותפשוט
נביא שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה
מועד כתיב, ומשום שכינה (סנהדרין
אחריני ותניא נמי כוותה
ב אאאא))))
אמר לך. רמי בר חמא האי דקתני שוגגין ❖
לו: וכעי"ז קדושין עו:).
בתוספתא שחיטת חולין
הוי מסנהדרין עצמן אפי' [אם] קטן
הא דבעי רמי בר חמא (לעיל דף ב.):
חייב לביטול מקצת ולקיום מקצת רבי שמעון
(ספ"ט) וליכא פר. או דלמא
שבכולן לא היה שם לא הויא הוראה
שם חלב אחד הוא ומצטרפי
אומר גפטור ובעבודת כוכבים דאפילו אמר
מעליא כדאמר כ) לקמן מאם כל
ועשו מזידים לאו למידק מינה קא אתי
את"ל שם חלב אחד הוא מיעוט
תוספות הרא"ש
היום עובדה ולמחר בטלה חייב שמע מינה
בחלב ומיעוט בדם מהו הכא
ל)
עדת איתא לכולה סנהדרי הויא הוראה
אלא איידי דתנא מזידין ועשו שוגגין תנא
וודאי כיון דתרי איסורי נינהו
בעי רב יוסף אין איסור חרישה
ואי לא לא ואיכא למימר נצטרך אחד
נמי שוגגין ועשו מזידים וכדי נסבה ולא
אין שבת בשביעית כביטול מקצת וקיום
לא מצטרפי או דלמא כיון
בשבת מהו כו'. [וא"ת] תיפוק ליה
מקצת דמי שמע מינה: מתני' הורו ב"ד
מהן לצאת לדרך ומינו אחר במקומו
דייקי' מינה כלום ובעיא דידי' מהא ליכא
שאיסורן שוה פי' דאיסו'
דהוה דברים שצדוק ובייתוס
בבבב))))ה
למשמע מינה: מתני' הורו ב"ד ועשו
תרוייהו באכילה ובקרבנן שוה
מודים בו דכתיב בחריש ובקציר
א"נ זקן מ) (או) שאין לו בנים היה לכך נתמנה
וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם
דאיבעי כשבה מייתי ואיבעי
תשבות וי"ל דלית ליה לרב יוסף
אחר בסנהדרין: או זקן שאין ראוי
כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר.
שעירה מייתי מצטרפי את"ל
הא דשמואל דאמר אין חייבין עד
או שלא היה מופלא של ב"ד שם או שהיה
נ)
לבנים. וקשיא לי מפני מה אין ראוי
(כגון) ב"ד ולא צבור: בעבודת כוכבים
כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה
שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים
מצטרפי מיעוט בחלב ומיעוט
בו. וברייתא דמייתי רב ששת
אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא
להוראה: ונאמר להלן עדה. ושפטו
ב"ד מביאין פר ושעי' דברי ר"מ. דבעבוד'
גגגג))))
בעבודת כוכבים מהו. הכא
לקמן תנא דבי ר' ישמעאל מפני
העדה והצילו העדה (במדבר לה) דהיינו
כוכבים בהוראה פר ושעיר מייתי דכתי'
ראוי לבנים ה"ז פטור שנאמ' כאן עדה ונאמר
ודאי אין איסורן שוה פירוש
מה אמרו הורו בדב' שהצדוקים
ר)
סנהדרין כדתנן בפ"ק דסנהדרין (ד' ב.):
בפ' שלח לך אנשים וכי תשגו ולא תעשו
דאין איסור עבודת כוכבים
מודים בו פטורים כו'. לא שמיע
להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן
ו
לענין אכילה ואין קרבנן שוה.
ליה לרב יוסף. והרמ"ה ז"ל תירץ
ס)
נאמר כאן עדה. דכתיב (ויקרא ד) אם
את כל המצות האלה דהיינו בעבודת
ראוין להוראה אף עדה האמורה כאן עד
דהתם בעבודת כוכבים [עז] בת
מדלא כתיב מחריש ומקציר
כל עדת ישראל ישגו: (ושפטו את העדה)
כוכבים כדאמר לקמן בפרק הורה כהן
שנתה הוא דמייתי אבל כשבה
תשבות אפשר דמפרשים צדוקים
שיהיו כולן ראוין להוראה: גמ' או שלא היה
מה להלן ראויין להוראה כו': גמ' והתם
ש)
משיח איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל
לא ומפרש בסיפרי פרשת שלח
בחריש ובקציר תשבות בימות
לך. לא מצטרפי או דלמא כיון
החמה ובימות הגשמים: והא קא
המצות הוי אומר זה עבוד' כוכבי' וכתיב
מנ"ל. דכולהו דהויין ראויין להוראה: אמר
מופלא של ב"ד שם מנלן אמר רב ששת וכן
דאידי ואידי כרת הוא מצטרפי
עקרו ליה לאיסור דשומרת יום
(במדבר טו) ועשו כל העדה פר בן בקר
רב חסדא. גמר ממשה דמשה אוקי סנהדרין
תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו
וסלקא בתיקו. ל"א איבעיא להו
כנגד יום לגמרי. והוה ליה כעוקר
דהוו כולן ראויין להוראה דכתי' והתיצבו
אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו
הורו ב"ד שחלב מותר ועשו
אחד מאבות מלאכות של שבת
בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין מפני שהיה
מיעוט צבור וחזרו בהן וחזרו
אלא ודאי כיון דמודו בשאר
כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת: רבי
שם עמך עמך בדומין לך דליהוי (הם)
והורו ב"ד שחלב מותר ועשו
הלכות נדה כביטל מקצת וקיים
להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של
יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב
כולן ראויין להוראה ה"נ בעינן דסנהדרי
מיעוט אחר מהו מי מצטרף
מקצת דמו וכן בשבת נמי:
ב"ד שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד
פרים. דכל שבט ושבט אקרי קהל
דעלמא ליהוו ראויין להוראה והואיל
ההוא מיעוט קמא בהדי מיעוט
א) דאמרי כדרכה אסורה ושלא
בתרא ומייתי קרבן אי לא כיון
כדרכה מותרת לא קא אעקרא
ומצינו דעדה האמורה כאן כולן ראויין
וקסבר צבור מביאין פר ולא בית דין:
ולא למדו: נאמר שם עדה ונאמר כאן עדה
דהוה להו ידיעה במצעי לא
איסור דשומרת יום כנגד יום
רבי
מצטרפי או דלמא כיון דחד
לגמרי: הא משכבי אשה כתיב
עד שיהו כולן ראוין להוראה: והתם מנלן
(בידיע') [ב"ד] כו'. ומיבעיא לן
מלמד ששני משכבות יש באשה
דאמר רב חסדא אמר קרא והתיצבו שם עמך עמך בדומין לך ואימא עמך לשכינה אלא אמר ר"נ בר
נמי היכא דהורו ב"ד שחלב
וכיון דשלא כדרכה כתיב בהדיא
דדדד))))
2
יצחק אמר קרא ונשאו אתך אתך בדומין לך: מתני' הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר
מותר ועשו מיעוט הקהל ומת
הוי מילתא באנפי נפשיה כמו
הההה)))) 3
ז
אותו ב"ד [ועמד ב"ד] אחר
חרישה וקצירה. וכי אמרו דשלא
ח מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה ושעירה טשוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין: גמ' שוגגין ועשו מזידין
והורו כראשון שחלב מותר
כדרכה שרי נמצא דעקרי איסור
ועשו מיעוט אחר דהיו תרי
ביאה שלא כדרכה כדכתי' בקרא
הרי אלו פטורין הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי שהורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן
וווו))))
מיעוטי רובא מהו. פי' מי אתי
וה"ל עוקר כל הגוף: דאמרי גמר
פר אי לא אליבא דרבי מאיר
ביאה שלא כדרכה אסורה העראה
ואכלו לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא אמר לך משום דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא סיפא שוגגין
זזזז))))
דאמר ב"ד מייתי לא תיבעי לך
מותרת נמצא דלא עקרי איסור
ועשו מזידין: מתני' הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר
דהא ליתנהו. פי' לקמאי הלכך
שלא כדרכה לגמרי. והא את
כל חד מייתי חטאתו כי תיבעי
מקורה הערה כתיב וכיון דכתיב
דברי ר"מ ר' יהודה אומר י"ב שבטים מביאין י"ב פרים ובעבודת כוכבים מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעירים
י
כ
לך אליבא דמאן דאמר צבור
העראה בהדיא בתרא הוי מילתא
מייתי. מאי צבור דמעשה תלי
באנפי נפשיה כמו חרישה בשבת
רבי
תוספות
בהו הא קאי ומייתו פר (שייך
וכי שרי לה הא עוקר כל הגוף
לדף ג ע"ב) או דלמא הוראה
אלא ודאי כה"ג לא הוה עוקר כל
בעי רב יוסף אין חרישה כו'. רישא דאבות מלאכות דפ' כלל גדול נקט אבל חרישה צדוקין
ת)
היה במנין דא"כ אפי' קטן שבהם נמי כדאמרי' לעיל שיהיו כולן בהוראה. וקשה דהא אתותב
דההוא ב"ד בעינן פי' שיחזרו
הגוף כיון דמודו בשאר הלכות
לעיל. (נ"ל דצריכין לומר דלפני התו' לא היה כתוב לעיל הא דמסיק ואלא מאי כל עדת דקאמר
מודין בה ולרב יוסף נמי בעי דבר שאין מודין בו כדלקמן אמר לך רב יוסף כו' משמע
בהן ממנה. וכיון דלא אפשר לא
נדה: דאמרי העראה גופיה כדרכה
דסבר כשמואל: ש"מ אין שבת בשביעית כו'. משמע דאין צדוקין מודין בהאי דרשא אע"ג
רחמנא כו' עי' לקמן ברש"י דף (ה') [ז'] ע"א) ובת"כ מוסיף נמי אם אמר א' איני יודע דכמאן דליתי'
מייתי צבור פר וסלקא בתיקו:
אסורה ושלא כדרכה מותרת
דלעיל דרשי ליה יהיה לה לשומרת (יבם) [יום]: או שלא היה מופלא שבב"ד שם. פרש"י ולא
דמיא: אחד מהן גר או ממזר. בירושלמי שעברו ומנוהו. דמי שאין ראוי להוראה נעשה כאבן:
א"ר יוחנן ס"א ר' נתן מאה
דבהעראה גופיה איכא ביטול
שישבו להורות. פי' אם הי' ב"ד
מקצת וקיים מקצת (הוי) [ואי]
שבירושלים מאה איש והורו לעבור ועשו רוב הקהל אין חייבין פר ב"ד עד שיורו כולן. שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו עד
משום איסור שלא כדרכה דאיכא קרא באנפי נפשיה מוקמי לה בגמר ביאה: בעי ר' זירא את"ל אין חרישה בשבת דכעוקר כל הגוף
שישגו כולן. אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתב כל עדת הואיל
דמי ופטורין אמרו אין חרישה וקצירה ב) בשבת בשביעית מהו: הורו ב"ד וידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם כו' ופרש"י
וכך אפילו הן ק'. פי' אילו כך היה דבהוראת רוב ב"ד סגיא לימא רחמנא ואם עדת ישראל ואנן הוינן אזלין בסוגין דכל אורייתא
ז"ל דלא הוי הוראה מעליא ופטורים עד שיורו כולם כדאמרי' לעיל והקשה עליו הרמ"ה ז"ל והא האי טעמא לר' ג) נתן הוה ואיהו
דברובא סגיא מדטרח וכתב כל ש"מ דבעינן הוראת כולהו. ואותבינן עלה מהא דתניא ב) הורו ב"ד ונודע לאחד מהן שטעו ואמר
איתותב לעיל ואמאי מוקים סתם מתני' דלא כהלכה ופי' דכיון שאמר להם טועים אתם ואמר להם טעם אע"פ שאין נראה להם טעמו
איבעי להו לעיוני טפי קודם שיורו היתר וקרובים למזיד נינהו ולא הוה הוראה ולא ידענא מאי תיקן בפירושו דאכתי לא הוה הוראה
להן טועים אתם הרי אלו פטורין טעמא דאמר להו הא שתיק חייבין אמאי והא לא אשוי בהדייהו ודחינן הכא במאי עסקינן דכרכיש
עד שיורו כולם דאיזה גבול נתן להם עד מתי יעיינו בדברי היחיד ועוד דלעיל משמע למאן דלית ליה דר' נתן הויא הוראה אע"ג
רישיה. ס"א כגון שהרכין רישיה והיינו הך. פי' לא תימא הא שתיק חייבין. אלא הא נענע ראשו חייבין דהוי (במשנה) [כמודה]
תו אותיבא מהא דתנן ג) בפרקין כי האי גוונא ודחינן כקמייתא ואותיב רב משרשיה מהא דאמרו רבנן בע"ז פרק אין מעמידין
דלא השוו כולהון דמסיק אי איתא לכולה סנהדרי הויא הוראה ואזלינן בתר רובא אע"ג דמעוטא פליגי עלייהו הלכך נראה פרש"י
ז"ל ואע"ג דאותבי' לר' נתן מברייתא סתם מתניתין עיקר: עמך משום שכינה. שיהיו מצוין אצלו שם להאציל מרוחו עליהם: מתני'
סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר ב"ר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין
שוגגין ועשו מזידין פטורין ואפי' לר"מ דאמר ב"ד מייתי היינו כשעשה הקהל ע"פ הוראתם ואלו לא סמכו על הוראתם (ולא) [אלא]
לעמוד בה ואמר רב אדא בר אהבה מאי קרא במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אי איכא גוי כולו וקא עבר עליה
ידעו שטעו ב"ד ועשו מזידין: גמ' הא שוגגין דומיא דמזידין כגון שהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לצבור חלב בשומן ואכלוהו
האי גברא אותי אתם קובעים אי לא לא. פי' ה"ק אי איכא גוי כולו בגזרה (דאי) במארה אותן שעוברין עליה גוזלין אותי ואי לא
וההיא דומיא דמזידין דלא תלו בב"ד דא"נ לא הורו ב"ד הוו אכלי ליה חייבין להביא פר העלם כאילו ידעי שהיה חלב ואכלוהו
לא. והכי קא מותבינן דהא הכא כתיב הגוי כולו ואפילו הכי בתר רוב צבור אזלי רבנן וש"מ דאע"ג דכתיב כל בתר רובה ניזיל
בהוראת ב"ד ותפשוט בעיא דרמי בר חמא דכי היכי שלצבור מיקרי' הוראה להביא פר דאע"ג דאי לא הורו ב"ד נמי הוה אכלי ליה
ותיובתא דר' יוחנן תיובתא אמרי אלא מאי אם כל עדת כלומר מאי אצטריך כל ומהדרינן הכי קאמר רחמנא אי איכא לכולה
סנהדרין פי' ע"א כדתנן בתחלת סנהדרין. סנהדרין גדולה היתה שם של ע"א הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה. א"ר יהושע בן
ה"ה ליחיד מיקרי תולה בב"ד ופטור:
לוי עשרה שיושבין כו' כבר פירשתי בתחלת סנהדרין: מתני' הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן ופי' [ואחר] שעשו הצבור בין
שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן אע"פ שנודעה להן והביאו כפרתן. ר"ש פוטר הואיל וברשות
א) גי' רבינו כאן ג"כ כל השקלא וטריא דלעיל בעמוד א' וכ"נ מפר"ח: ב) כ"ה ג"כ גי' ר"ח: ג) לפנינו הגירסא יונתן וע"ש בפר"ח:
ב"ד עשה ובהדי צבורא לא מצטרף דהא בתר ד) דיתבי עבר ר' אלעזר אומר ספק (כו') [לכך] מביא אשם תלוי כאדם שאכל ספק
חלב. ואיזהו החייב באשם תלוי זה היושב בביתו בשעת ידיעת הצבור ברשות ב"ד אינו לגמרי דהיה לו לשאול ברשות עצמו אינו דהא לא ידע היכא דאזל ליה למדינת הים קודם ידיעתו הורה ה) ר"ע שהוא קרוב לפטור מן החובה א"ל בן עזאי ומה שנה זה מן
היושב בביתו א"ל שהיושב בביתו אפשר לו שישמע שחזרו בהן וזה אי אפשר לו שישמע: אמר רב יהודה אמר רב מאי טעמא דר"ש דפטר הואיל וברשות ב"ד עשה. איכא דאמרי אמר רב יהודה (אמר שמואל) אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שפשטה ברוב צבור
יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד פי' לא ניתן הפר הקרב על ההוראה אלא להבחין שכל מי שידע בו לא יוכל לומר מזיד הייתי והאי כיון דלא ידע בו שוגג הוא ואותיבנא מהא דתניא בתוספתא שקלים פר העלם דבר של
צבור ושעירי עזים בתחלה מגבין להן דברי ר"ש. ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי פטור כי פשטה בצבור והא כיון דגבו איתידע ליה. ודחינן אי בעית תימא [כגון כו' ואב"א כגון כו' ואב"א] סבר לה כההוא תנא דתני בתחלה מגבין דברי ר' יהודה
ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין. תניא הורו ב"ד ועשו הקהל וידעו שטעו וחזרו בהן בין הביאו כפרתן בין לא הביאו כפרתן והלך יחיד ועשה על פיהן ר"ש פוטר. ור"מ מחייב פי' כשבה או שעירה ר' אלעזר אומר ספק סומכוס אומר תלוי ואמרינן מאי איכא
בין ר' אלעזר לסומכוס א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר' אלעזר מייתי אשם תלוי לסומכוס לא מייתי. א"ר יוסף משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל חתיכה וכסבור שהיא שומן ואח"כ נודע לו שספק חלב ספק שומן היתה שצריך להביא אשם תלוי.
א) אולי צ"ל דקא פסקי טעמים בהאי: ב) ג) נראה גי' רבינו שבתחלה מקשה מברייתא דתני כה"ג דמתני' דלקמן דלא כגי' שלנו וצ"ע: ד) צ"ל דידעי דטעו עבד: ה) אולי גי' רבינו למדינת הים אמר ר"ע מורה אני: