הורו
בית דין
פרק ראשון הוריות
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי שמעון אומר שלש עשרה פרים. פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין.
אכל חלב (דף יט.) חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואינו יודע
א) לעיל ג., ב) ת"כ פ' ויקרא,
מ א ב מיי' פי"ב מהל' שגגות הלכה
ג) [לעיל ג. ע"ש], ד) [צ"ל דתניא],
וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא: הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או
איזה מהן אכל רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ותניא
א סמג עשין ריז:
ה) [שבועות יח:] כריתות יט.,
מא ג מיי' שם הל' ב ופי"ג שם הלכה
רובן. של כל שבט ושבט דשבעה שבטים וכגון דהוי רובן של ישראל מביאין
אמר רבי אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב
ו) [כריתותיט.], ז) [לעיל ג.], ח) [עי'
א סמג שם:
פר וכו' דברי רבי מאיר [דס"ל] ב"ד מביאין פר ולא צבור: רבי יהודה
אמר לו רבי יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במאי
מב ד מיי' שם פי"ד הלכה ד סמג
תוס' סוטה יז. ד"ה האלות וכו' מה
שהניחו בקושי'], ט) [ע"ב],
שם:
אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים
חטא הכא נמי סבירא ליה לר' אליעזר
י) [ע"ב], כ) [ויקרא ד], ל) [ויקרא
מג ה מיי' שם פי"ב הלכה א ופרק
ושאר שבטים שלא חטאו מביאין פר פר
מה נפשך אם חלב אכלו בהוראה מביאין
❖
ד], מ) [שם], נ) [לגרירה. יעב"ץ],
י"ג הלכה ב סמג שם:
רבי שמעון אומר י"ג פרים ובעבודת כוכבים
על ידיהם. כלומר פר לכל שבט ושבט.
פר ואם דם אכלו בהוראה מביאין פר
ס) [במדבר טו], ע) [ושעיר רש"ש],
❖
שלשה עשר פרים וי"ג שעירים פר ושעיר
פ) [שם],
ט)
וחייבין ממ"נ: אפי' תימא רבי אליעזר
ואמר בגמרא דז' דקאמר ר' יהודה לאו
ושאני הכא דכתיב ונודעה החטאת אשר רבינו חננאל
דוקא דהוא הדין לשבט אחד שחטא על
לכל שבט ושבט פר ושעיר לב"ד הורו ב"ד
חטאו עליה והקריבו. דמשמע שיודע
[פי] הוראת בית דין הגדול שהשאר
פי' כן נמי זה היחיד עשה. ואיכא
ועשו ז' שבטים או רובן על פיהן מביאין
תורה אור השלם
שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר
למימר מזיד ואיכא למימר שוגג
להם החטא שחטאו עליו ע"פ בית דין:
פר ובעבודת כוכבים מביאין פר ושעיר
1. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ
הלכך מייתי אשם תלוי (שייך לדף
התם נמי הא כתיב אשר חטא בה.
פר ואיידי דקאמר ר"מ ז' דאיהו בעי
ד ע"א) ולא מבעיא למאן דאמר
וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ
דברי ר"מ רבי יהודה אומר ז' שבטים
א
אאאא))))
רובא ממש קא"ר יהודה נמי: וחכמים
דמשמע עד שיודע לו במה חטא: בה.
צבור מייתי הפר דהא מפרסמא
אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא
שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא
מלתא ואיכא למימר בדעת עצמו
אומרים אין חייבים פר אלא על הוראת
(פרט למתעסק דבה) משמע דמתכוין
תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ: ויקרא ד יג
2. וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ
תלה דחייב. דתניא בתוספתא
ב"ד הגדול. אבל שבט אחד בהוראת
לעשות החטא פרט למתעסק בשבת
חטאו מביאין על ידיהן פר שאף אלו שלא
ב
(פ"א) יחיד שעשה בהוריית עצמו
עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר
בית דינו כשגגת מעשה דמי ומביאין
כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך
חייב שנאמר והנפש אשר תעשה
לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל
חטאו מביאין ע"י חוטאין ר"ש אומר ח'
וגו' אלא אפילו למאן דאמר ב"ד
כל אחד כשבה או שעירה: עדת ישראל.
את המחובר דפטור אבל מתעסק בחלבי'
ויקרא ד יד
מוֹעֵד:
פרים ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים
3. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר
מייתו קרוב לחובה הוא דאי שאיל
ובעריות חייב שכבר נהנה כדאמר בפ'
היינו סנהדרין כלומר סנהדרין של ישראל
הוו אמרי ליה: א"ר יוסי בר אבין
חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר
גמ'
פר ושעיר לכל שבט ושבט פר ושעיר לב"ד
דהיינו ב"ד הגדול: ידעו שהורו
ד' מיתות (סנהדרין סב:): ד' קהל כתיבי.
ואי תימא ר' יוסי בר זבידא משל
עִזִּים זָכָר תָּמִים: ויקרא ד כג
4. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה
דסומכוס למה הוא דומה לאדם
ל)
וטעו מה שהורו. כלומר הורו ב"ד שחלב
מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא
הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו
שהביא כפרתו בין השמשות ספק
נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה
מותר בבטול מקצת ועשו קהל על פיהן
מעיני קהל מאי הקהל תרי וליכתוב קרא
השבט על פיהן אותו שבט הוא חייב ושאר
ביום נתכפר לו ספק בלילה נתכפר
פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ
ואכלו שוגגין חלב ודם דהוי חד בשגגת
והקריבו קהל מאי הקהל תרי והרי
לו דפטור מאשם תלוי פי' קי"ל
נִיחֹחַ לַיְיָ וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט
כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה וחכמים
דכל הקרבנות אינן כשרים אלא
מעשה בלבד וחד בהוראה ואח"כ ידעו
מ)
ארבעה. חטאת הקהל לא קא חשיב דהא
וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת:
ביום דכתי' בפרשת צו את אהרן
במדבר טו כד
אומרים גאין חייבין אלא על הוריות בית דין
לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה:
שהורו שלא כראוי אלא שטעו במה שהורו
5. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ביום צותו את בני ישראל להקריב
הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל
לחייב על כל קהל וקהל. על כל שבט ושבט
דאינם יודעים אם על החלב הורו או על
וגו' ותניא בסיפרא ביום צותו
1
וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם
❖
גמ'
למדנו לכל הקרבנות שאינן כשרין
במדבר טו כו
הדם יכול יהו חייבין פר דליהוי הוראה
דשבט אחד איקרי קהל כדאמר לקמן:
בִּשְׁגָגָה:
ישגו ולא עדת אותו שבט:
ת"ר ידעו
בבבב))))
אלא ביום והשתא אם נזרק דם
מעליא: ת"ל ונודעה החטאת. אשר
וחד להוראה תלויה בב"ד. כדאמר לעיל
שהורו וטעו מה הורו יכול יהו חייבין ת"ל
חטאתו בין השמשות ואיסתפקא
(דף ג.) הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד
חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שיודע
ליה אי הוות שהות ויום הוה אי לא
מוסף רש"י
ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין אשר
ד
2
ולילה הוה לא מייתו תו על אותו
נ)
ומעשה תלוי בקהל וחד למידה דשאר
החטאת שיהיו יודעין על מה הורו אם
ז' שבטים שחטאו. דהוו רוב
חטא שהביא עליו כפרתו אשם
חטאו חטאו שני שבטים מביאין שני פרים
על החלב או על הדם: ולא שידעו
שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין
שבטים מביאים שבעה פרים,
תלוי דכהנים זריזין הן בהו
החוטאין. דלא סגי בידיעה דחוטאין
ומביאין על ידיהם פר פר: וחד לשבט
חטאו שלשה מביאין שלשה או אינו אומר
דקסבר ר' יהודה דשבט אחד
ובחזקת מתכפר קאי א) ואי קשיא
איקרי קהל והן מביאין ולא ב"ד
לך היכי אפשר זריקת דם בין
שעשה בהוראת בית דינו. כדתנן בסיפא
דאע"ג דעשו בהוראה דממה נפשך חד
אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים
(לעיל ג.). מה נפשך. משנה היא
השמשות והא תמיד בין הערבים
מנייהו בהורא' הוה דהא אכלי לתרווייהו
דמתניתין הורו ב"ד של אחד מן השבטים
בכריתות (יט.) חלב ונותר לפניו
קרב. ומפרש בפסחים בתחלת פ'
חטאו ג' מביאין ג' ת"ל הקהל הקהל חייב
כו': ג' קהל כתיבי. מעיני הקהל לא
חלב ודם אפ"ה פטורין דצריך שיברר
אכל אחד מהן בשוגג ואינו יודע
תמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב
וכל קהל וקהל חייב כיצד חטאו שני שבטים
איזה מהן, ושבת ויוה"כ עשה
אחר תמיד של בין הערבים אלא
להם אותו חטא שעשו בהוראה: חטאו
דרשינן ביה תרתי דהא לשמוש הוא
מלאכה באחד מהן ואינו יודע
קטורת ונרות ופסח ומחוסר
שני שבטים מביאין ב' פרים. והוא
דאתא דאורחיה דקרא דמשתעי הכי
מביאין שני פרים חטאו ז' מביאין ז' ושאר
באיזה מהן, אשתו נדה ואחותו עמו
כפורים בערבי פסחים שטובל
הדין דכי חטא שבט אחד שמביא פר
כדאמרי אינשי מעיני דפלניא הכא נמי
בבית, שגג באחת מהן ואינו יודע
ואוכל פסחו. ר' ישמעאל בנו של
שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר
באיזו מהן, ר"א מחייב חטאת ר'
ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף
אחד והא קמ"ל דשני שבטים לא סגי
מעיני הקהל משמע מעיני של קהל וחד
שאפילו אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאין
יהושע פוטר, אמר ר"א ממה
מחוסר כפורים בשאר ימות השנה
להו בפר אחד: לחייב על כל קהל וקהל.
הוא אבל והקריבו הקהל דרשינן ביה
נפשך כו' (שבועות יח:). להוראה
שטובל ואוכל בקדשים לערב
לכך נאמר קהל לחייב על כל קהל וקהל דברי
תרי דלכתוב קרא והקריבו קהל מאי
דשבט אחד איקרי קהל כדמפרש טעמא
תלויה בב"ד. דכתיב ונעלם דבר,
משכחת דאי עבר ועבד. אי נמי
דהיינו שהורו לעבור, מעיני הקהל
משכחת לה כגון שקדם הקטרת
רבי יהודה ר"ש אומר ז' שבטים שחטאו
י)
לקמן : מה הקהל האמור למעלה ב"ד
הקהל תרי הא תלת: חד לחייב על כל
❖ כ)
דהיינו ב"ד (לעיל ג.).
אימוריו לזריקת דמו דכי האי
עם הקהל. דתרוייהו כתיב למעלה ב"ד
קהל וקהל. דר"ש נמי ס"ל דשבט אחד
מביאין ז' פרים ובית דין מביאין על ידיהן
גוונא כשר. ב) ר' ג' ד' ש' דלא
איקרי קהל אייתרי ליה תרי לג"ש נאמר
עם קהל דכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל
עברה חצות לילה. כדגרסינן
פר שנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל
בשחיטת קדשים פרק המזבח
תוספות הרא"ש
דהאי מעיני היינו ב"ד: אף קהל האמור
קהל למעלה וכו': ור"ש בן אלעזר
מה קהל האמור למעלה ב"ד עם הקהל אף
מקדש (דף פה) אמר עולא אימורי
למטה. והקריבו הקהל ב"ד עם הקהל.
מ"ט. דכתיב בהוראה דעבודת כוכבים
קדשים קלים שהעלן לפני זריקת
ת"ר ידעו ב"ד שהורו ושכחו
קהל האמור למטה ב"ד עם הקהל רבי מאיר
ס)
הכי דריש ר"מ מה קהל האמור למעלה
בפרשת שלח לך אנשים והיה אם מעיני
דמים אם עלו לא ירדו נעשו לחמו
מהו הורו. פי' נודע להם
של מזבח אמר רב זירא אף אנן נמי
לב"ד שהורו (ב"ד) בטעות אלא
ונעלם דבר מעיני הקהל בית דין ולא
העדה אלמא אפי' מיעוטא חטאו מביאין
אומר ז' שבטים שחטאו ב"ד מביאין על
תנינא ונשפך דמה. ומה התם שאם
ששכחו במה הוא אם בחלב
קהל כלומר דהוראה תלויה היא בב"ד
פר ושעירה ע) דכתיב מעיני משמע מקצת
ידיהם פר והן פטורין נאמר קהל למטה ונאמר
בא לזרוק אין לו מה לזרוק לא
אם בדם והצבור אכלו שניהם
פ)
ולא בקהל דהא לא כתיב ונעלם מקהל
עיני ולא כל עיני וכתיב כי לכל משמע
תרד. הכא דאם בא לזרוק זורק לא
אחד בהוראת ב"ד ואחד מדעתם
קהל למעלה מה קהל האמור למעלה ב"ד
כ"ש. תרגומה אקדשי קדשים
אע"פ שממה נפשך אכלו
דרובא אין דרובו ככולו ומיעוטא לא הא
אלא מעיני הקהל דמשמע מב"ד של קהל
דאלמא פשיטא להו דקדשי
בהוראת ב"ד דבר שזדונו כרת
ולא צבור אף קהל האמור למטה ב"ד ולא
ולא מקהל אף קהל האמור למטה
כיצד וכו' דמעיני אפי' מיעוט קהל כגון
קדשים כי האי גוונא אם עלו לא
פטורין דכתיב ונודעה החטאת
ברוב שבטים והאי דכתי' כי לכל דבעינן
צבור רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו
והקריבו הקהל בית דין ולא צבור: מה
ירדו וסיפא אסיקנא הא דעולא
אשר חטאו עליה שנודע חטא
גגגג))))
דפשיט ר' יוחנן כוותיה ג) ולא
אשר חטאו הצבור ע"פ ב"ד.
נפשך. דתנן במסכת כריתות בפ' ספק
רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים:
חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל
ה
(שאם) [ואם] הורו ב"ד שחלב
מיבעיא למאן דאמר ב"ד מייתי
ור"ש
הקיבה מותר והצבור אכלו חלב
דצניעא מלתא דוודאי פטור אלא
או ז' אע"פ שאינו רובו של קהל מביאין פר
ואינם יודעים אם היה חלב
אפי' למאן דאמר צבור מייתי ליכא
אמר מר ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבא דלא כרבי
הקיבה או חלב אחר יראה
עלה צד חובה דלא אתרמי ליה
שהצבור מביאין כל א' מהם
איניש לשיוליה ולית הלכתא אפי'
אליעזר דתנן אמר ר' אליעזר מה נפשך אם חלב אכל חייב נותר אכל חייב רב אשי אמר אפילו תימא רבי
דדדד))))
הההה))))
כחד מתניי' דמתניתין ולא
אשם תלוי כי ספק חלב הקיבה
כספק שומן הוא להם כיון
דברייתא. אלא הלכתא כר' מאיר
אליעזר שאני הכא דכתיב אשר חטאו עליה התם נמי הכתי' אשר חטא בה ההוא מיבעי ליה פרט למתעסק
וווו))))
2
3
שהתירוהו ב"ד ואם חזרו ב"ד
לחודיה דאמר שמואל לעיל אבל
מ"ט דר' יהודה קסבר ארבעה קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה
זזזז))))
ונודע להם שחלב הקיבה אכלו
חכ"א יחיד שעשה בהוריית ב"ד
יביאו פר ואם חלב אחר אכלו
חייב. אמר ברוך ראינו מי שפירש
תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל וחד לגרירה וחד לשבט שעשה בהוראת ב"ד ור"ש תלתא קהלי כתיבי הקהל
יביאו כל א' כשבה או שעירה:
ד) דאע"פ שהוקרב אחר תמיד של
קהל הקהל מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא כדאמרי אינשי מעיני דפלניא חד לחייב על כל קהל וקהל ותרי
בין הערבים אין בו שום פסול.
או אינו אלא חטאו ב' יחידים
מביאין שני פרים ג' מביאין ג'
דהכי אמרינן בפרק תמיד נשחט
אחריני נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב"ד עם הקהל אף כאן ב"ד עם הקהל ור"מ קהל הקהל
חחחח))))
ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור
דאתי עשה דפסח ודאכילת קדשים
אבל ב' חייבין להביא כל אחד
ודחי עשה דהשלמה. והאי טעמא
לא דריש הלכך תרי קהלי כתיבי מיבעי ליה לנאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל מה להלן ב"ד ולא צבור
פר: הא כיצד חטאו שני שבטים
שיבושא הוא דהנך כפרות
אף כאן ב"ד ולא צבור ורשב"א מ"ט כתי' והיה אם מעיני העדה אלמא מיעוטא דכתי' מעיני וכתי' כי לכל העם
מביאין ב' פרים וה"ה שבט א'
דשרינהו רבנן למקרב בתר תמיד
4
5
מביא פר אלא אגב דתנא שני
הני מילי כפרות דטמאים כגון
בשגגה למימרא דרובא אין מיעוטא לא הא כיצד עשו ו' והן רובו של קהל או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל חייבין
יחידים תנא נמי ב' שבטים והדר
מצורעים וזבין דמעכבים מלמיכל
תנא ז' שבטים דאע"ג דאיכא
קדשים כדתנן (פי"ד דנגעים) הביא
ורבי
תוספות
רוב שבטים ורוב גברי דסד"א
כפרתו אוכל בקדשים ותנן נמי
כחד קהל דמי ותסגי ליה בפר א'
בתחלת כלים מחוסר כפורים אסור
אם
חלב אכל חייב כו'. תימה מי דמי התם בין בחלב בין בנותר חד קרבן הוא אבל שמעון דקהל האמור למעלה הוא בית דין עם הצבור ואי לא כתיב ההוא קהל ה"א
בקדשים אבל כפרות חטאים כגון
אפילו הכי מביא כל שבט ושבט
דקהל למטה היינו צבור ולא בית דין ולרבי מאיר משמע איפכא. וע"ק אליבא דרבי
הכא קרבן דעבודת כוכבים אינו שוה לחלב. וצ"ל דה"נ ידעי דלא איירי אלא בעניינים
פר: חד לחייב על כל קהל וקהל.
שגגת שבת עריות וחלבים דלא
שקרבנם שוה כעין חלב ודם כדפרש"י: ור"ש תלתא קהלי כתיבי כו'. יש ספרים
שמעון לימא ד' קהל כתיבי ומייתר ליה חד קהל למעשה תלוי בקהל ולא הוה צריך
לאשמעי' דשבט אחד אקרי קהל
מעכבי אכילת קדשים לא קרבי
לאהדורי אקרא אחרינא. מיהו ליכא למפרך לר"מ לדרוש ג' קהל כרבי שמעון למדרש
דגרסי תרי קהל כתיבי וכן נראה ובעי למימר דחד קהל כוליה קרא לאורחא דקרא וחד
וממילא שמעי' אבל יחידי לא
בתר תמיד. ומה שהראונו מן
מעשה תלוי בקהל כיון דאית ליה ג"ש דקהל בבית דין אמור א"כ לא מצי למילף משם
קהל דרשינן קהל הקהל והיינו תרי קהל. ולר' מאיר חד קהל כוליה לאורחא דקרא ומיניה
וחד למעשה תלוי בקהל והוראה
השמים כתבנוהו. בין תבין:
מעשה תלוי בקהל דהא לעיל אמר הקהל ועשו הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל א"כ
נמי שמעינן דאיירי בבית דין ולא בצבור וחד קהל לג"ש ולפי הגירסא הכתוב בספרים
תלוי' בב"ד כדדרש ליה (לעיל
פיסקא איזהו ספק כו'. אקשינן ובן
מי שלמד משם סובר דקהל האמור למעלה בצבור מיירי ולר"מ לא ס"ל הכי דבצבור מיירי:
בעי למימר דתרוייהו אתו לג"ש ולא נהירא. מיהו אפשר דתלמודא בעי למימר לרבי
עזאי לא שני ליה בין יושב בביתו
דף ג.) מהקהל ועשו (דאי)
[דהאי] הקהל אפנויי מופני
למי שהוא במדינת הים ופרקינן
דלכתו' קרא מעיניהם ועשו הקהל למה לי למסמוך מעשה לקהל לומר מעשה בקהל והוראה תלויה בבית דין מדסמוך ונעלם
החזיק בדרך איכא בינייהו פי' לעולם שני ליה (מאי הואי) [מיהו] כי האי גוונא איכא בינייהו כגון שנודע לצבור בשעה שהיה הוא
דבר למעיני: ה"ג רש"י ור"ש תלתא קהל כתיבי קהל הקהל ותרי לג"ש ובכל ספרי ספרד כתוב ור"ש תרי קהל כתיבי חד לחייב
מתקן הליכתו לעיר אחרת והתחיל ללכת לבן עזאי חייב דהא איתא במתא לר"ע פטור דהא החזיק בדרך. ס"א מר סבר מדהווה
על כל קהל וקהל וחד לבית דין כי היכי דצבור מייתי ב"ד נמי מייתי מעיני הקהל לא משמע ליה כו' (ולא גרסי) [ולגירסא]
במתא איבעי ליה לשיולי ומר סבר מטרד טריד: מתני' הורו ב"ד לעקור את כל הגוף כו': ת"ר בסיפרא ונעלם דבר ולא שתתעלם
זו לא דריש ה"א דתרוייהו הקהל ואינה מיושרת גירסא זו דהא בברייתא דלעיל יליף ר"ש הא דב"ד מייתי מתרי קהל מג"ש
כל המצוה. אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה יכול יהו חייבין ת"ל ונעלם דבר ולא שתתעלם כל
המצוה. הורו לבטל מקצת כו'. אמר מר יכול יהו פטורין ת"ל ונעלם דבר ולא כל הגוף. אי בקיום (מצות) [מקצת] וביטול מקצת
וגם משמע דדוקא ה"א דמעיני הקהל לא דריש כדאמרי אינשי מעיני דפלניא: ורבי שמעון בן אלעזר מאי טעמא כתיב והיה
אם מעיני העדה א) נעשתה לשגגה אפי' מיעוטא. פי' רש"י ז"ל דמעיני משמע קצת עיני ולא כל עיני. והקשה הרמ"ה ז"ל אם
פטור' ובעקירת כל הגוף פטור' אלא במאי בו מחייב. פי' כיון דנסיב קרא מרישא לפוטרו על עקירת כל הגוף לא סליקתו אדעתן
ממ"ם דמעיני קדריש אמאי דייק ממעיני דכתי' גבי ע"ז דלא איירי בה [ה"ל] למילף ממעיני הקהל דכתיב בשאר מצות דאיירי
למימר דפטירי על ביטול מקצת דא"כ על מה אמר הכתוב והקריבו הקהל ובעל כרחם מחייבי ומאי אצטריך ליתני יכול יהו פטורין
בה ותו הא מעיני העדה בב"ד הוא דכתיב וגבי הוראת ב"ד (ותו) ואנן אמיעוטא דקהל קא מהדרי לענין מעשה ולא אמיעוטא
ופרקינן תנא הכי קא קשיא אימא איפכא דבר כולה מילתא משמע. ת"ל ונעלם דבר. מאי משמע דנעלם דבר ביטול מקצת הוא. אמר
דב"ד ולענין הוראה ועוד הא בהדיא אמרינן בסמוך דהאי מיעוט מנעשתה לשגגה לחוד הוא דדייקי לה מדקאמרינן וצריכי דאי
עולא קרי ביה ונעלם מדבר חזקיה אמר מהאי נמי משמע דבמקצת מיירי דכתיב אחת מכל מצות ה' מכל ולא כל ואקשינן מצות
אשמעינן נעשתה לשגגה הוה אמרינן אפילו מיעוטא ולא מצית למימר דמקרא מעיני העדה דכתיב קמא קא דייק דהא מעיני
תרתי משמע ואכתי כתיב מכל דלא תימא כולהון מצות בעינן דנעקור אמר רב נחמן בר יצחק מצות כתיב דמשמע אחת. רב אשי
העדה בב"ד כתיב וא"כ משמע דקהל בהדי בי דינא בעי ואנן דייקינן מיניה דלבר מבי דינא הוא מדקאמר אי אשמעינן כי לכל
העם ה"א רובא בהדי בי דינא קמ"ל נעשתה לשגגה אלא ודאי ממ"ם מעיני לא משמע מיעוט אלא כענין שנאמר (איוב כח)
א) עי' בתוס' כאן ד"ה שהביא. ב) נראה דצ"ל דכי האי גוונא כשר לגמור ההקטרה ואפי' לאחר הקרבת התמיד כל זמן דלא כו'. ג) כאן שייך
ונעלמה מעיני כל חי וכדכתיב (ויקרא ה) ונעלם ממנו אלא דריש מפשטיה דכתיב נעשתה לשגגה דמשמע נעשתה מ"מ ואפילו
מ"ש למטה אמר ברוך כו'. ד) כ"ה ברש"י ועי' רש"ש.
מיעוטא והדר כתיב כי לכל העם בשגגה דמשמע רובא. ונ"ל דלא קשיא מידי דהא מעיני העדה דכתיב [בע"ז] לא דריש ליה
הוראת ב"ד דהא לקמן רפ"ב תנינן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ב"ד וכן המשיח ולא בע"ז אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ומפרש לקמן בגמרא ע"ז כדתניא יכול יהא חייבין על שגגת מעשה שלה ת"ל מעיני מעיני לג"ש נאמר
להלן מעיני ונאמר כאן מעיני ב) מה להלן בב"ד אף כאן בב"ד ומה להלן הע"ד עם שגגת מעשה אף כאן העלם דבר עם שגגת מעשה אלמא עיני העדה דכתי' בע"ז לא אב"ד קאי מדלא כתיב ביה ונעלם אלא מעיני העדה אנעשתה לשגגה קאי ותו לא מידי:
א) כ"ה ג"כ בפר"ח אבל לגירסא שלנו מבואר כפרש"י. ב) עי' גמ' שם ובת"כ.