הורו
בית דין פרק ראשון הוריות
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ט)
הכל עולה סלקא דעתך. והכתיב שעירי עזים לחטאת : אף חטאת.
קול השמחה שמע מינה דרובא הוו אותן דבוכין והוי כחטאת שרוב בעליה
א) תמורה טו: [כל הענין ע"ש
מו א מיי' פ"ד מהל' פסולי
שינויים], ב) [צ"ל בני הגולה],
קיימין ומשום הכי קרבה: והא מזידין הוו. דורו של צדקיהו ובני קטלא
דהקריבו לא נאכלת לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין לפי שהכניסו דמן
מוקדשים הל' א והל' ב:
ג) [צ"ל דיוקא], ד) [כריתות כו.],
מז ב מיי' שם הל' ב ופ"ה מהל'
לפני ולפנים כדכתיב י) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר
נינהו ולא בני קרבן נינהו והיכי מתכפרים בהנך חטאות: הוראת
❖
ה) [צ"ל ואין העם מכירים קול],
עבודת יוה"כ הלכה טז:
בקדש כדתנן (זבחים דף מז.) פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דהיינו
שעה היתה. דאף על גב דהוו מזידין הוו מתכפרים: תנו רבנן מת
ו) (תוספתא), ז)יומא נ. סה. שבועות
יא., ח) [צ"ל אומרים], ט) [צפירי
שעירי עבודת כוכבים דצבור דאמר רב
אחד מן הצבור. כגון שהורו ב"ד ועשו
חטאת רש"ש, עזרא ח], י) [ויקרא
צבור על פיהם ולא הספיקו להביא עד רבינו חננאל
יהודה על עבודת כוכבים הביאום: ואידך
❖
ו],
אף חטאת לא נאכלת כיוצא בו אמר רבי
אאאא))))
דב"ד. ואחד שהביאו ב"ד הרי י"ב:
שמת אחד מן הצבור חייבין וכו': מת
מאן דאית ליה בני דכתיב כרחם
יוסי הבאים מהשבי הגולה הקריבו [עלות]
בין לר' יהודה בין לר' שמעון בין לרבי
אחד מן ב"ד. והויא ליה חטאת שמת
אב על בנים ואיכא לאקשויי אי
בבבב))))
1
הכי מאי שנא זקן. ואי קשיא לך
תורה אור השלם
לאלהי ישראל פרים שנים עשר וגו' הכל עולה
מאיר היכי קרבי הנהו חטאות והא
אחד מן השותפין דהויא כמתו מקצת
לרב חסדא דגמר ממשה מכדי
מייתי הנהו דחטאו בימי צדקיהו דהוו
בעליה ולא קרבה. הא דאיקרי להו
1. הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה
כיון דקי"ל דהאי עדת ישראל
הכל עולה סלקא דעתך אפשר שחטאת
בב"ד הגדול קא מיירי כדמפרש
חטאת שמתו בעליהן: לפי שאין מיתה
שותפין לא משום דחטאת של שותפין
הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
עולה אלא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת
בסיפרא לישתוק קרא מיניה. הוא
פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
דעלמא קרבה דאין שנים מביאין קרבן
בצבור. דאע"ג דמתו צבור לא אזלא
גופיה לגמר ממשה ואמאי גמיר
אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים
אף חטאת לא נאכלת דתניא רבי יהודה אומר
אלא האי דאיקרי להו שותפין משום
למיתה חטאת דידהו: אילימא מדכתיב
מסנהדרין קטנה. דאיהי גופה
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת
על עבודת כוכבים הביאום ואמר רב יהודה
ממשה גמרא. איכא לפרוקי אי
דלא מצי קרי להו צבור דהא לאו צבור
תחת אבותיך יהיו בניך. דמשמע דבנים
שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיְיָ:
מהתם הוה אמינא הני מילי דבעי'
עזרא ח לה
נינהו הלכך קרי להו שותפין: דאין
במקום אבות קיימי וכאבות חיים דמו
אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי
2. תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ
דומין לו בדיני נפשות וכיוצא
צבור מתים. דאין דין מיתה בצבור דכי
והכא איכא בנים דדורו של צדקיהו:
בהן. אבל (דיחידתה) [דהוראה]
תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ:
צדקיהו בשלמא לרבי יהודה משכחת לה
היא אע"ג דלא דמו קמ"ל ג"ש.
אי הכי אפי' ביחיד נמי. לימא חטאת
גמירי חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא
תהלים מה יז
להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו שנים
3. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
אמרי' מנא לן דהורייתן בלא
שמתו בעליה דלא למיתה אזלא דלהוי
ביחיד ולא בצבור: שמעינן ליה לר"ש
המופלא דהיינו ראש הישיבה
פָּדִיתָ יְיָ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב
עשר שבטים דמייתו שנים עשר שעירים
דאמר חטאת השותפין אינה מתה דתניא
הבן במקום אב: משעיר דר"ח. דהוי
אינה הוראה. ומהדרינן דאמר רב
עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
ששת וכן תנא דבי ר' ישמעאל
חטאת דאמר רחמנא דניתו מתרומת
פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו
דברים כא ח
אי נמי דחטאו שבעה שבטים ושארא אינך
4. וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם
מפני מה הורו בדבר שהצדוקין
הלשכה דכל קרבנות צבור מתרומת
והפריש אחרים תחתיהם. ונתכפרו בהן
בגרירה ולרבי שמעון נמי משכחת לה כגון
מודין בו פטורין. ס"א הורו בדבר
וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ
הלשכה הם באין והא דלמא מייתו להו
ואח"כ נמצאו האבודים כולן ימותו דברי
שבתורה פטורין. הואיל והיו להן
אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה
דחטאו אחד עשר שבטים דמייתו אחד עשר
ללמוד ולא למדו: א) אמר מר
מישראל לאחר שנתרמה תרומת
רבי יהודה ר' אלעזר ור' שמעון
הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל
נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה.
שעירים ואידך דב"ד אלא לרבי מאיר דאמר
וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים
הלשכה: והנך. ישראל דפיישו: היכי
אומרים ירעו והא הכא דפר של יום
אמרינן והתם מנא לן דבעינן
עזרא ג יב
קוֹל:
בית דין מביאין ולא צבור שנים עשר היכי
מייתו. שעיר דר"ח דאתא מתרומת
הכפורים דהיינו פר של אהרן הוי חטאת
5. וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל
דלא ליהוי בהו חד מהני. אמר
רב חסדא גמר מב"ד של משה
השותפין דכהנים מתכפרים בו וקאמר
הלשכה והא הוי חטאת שמתו בעליה
תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם
משכחת ליה כגון דחטאו והדר חטאו והדר
שלא היה בו אחד מכל אלו.
כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה
אלא ש"מ וכו': מי דמי שעיר דר"ח
רבי שמעון ירעו דלא הוי כחטאת שכפרו
חטאו עד תריסר זימני והא מייתי להו הנהו
דכתיב והתיצבו שם עמך. עמך
וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק:
דלמא. מיתו מצבור דלמא לא מיתו
בעליה בעלמא דלמיתה אזלא משום
בדומין לך. ואמרינן ואימא עמך
עזרא ג יג
דחטאו אמר רב פפא כי גמירי חטאת שמתו
6. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת
לשכינה פי' שלא יכנסו לפנים
דספק הוי ואהכי קרבה אלא הכא דורו
דחטאת שותפות לאו כחטאת יחיד דמיא
ממחיצתך. אלא אמר רב נחמן
אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר
בעליה במיתה הני מילי ביחיד אבל לא
של צדקיהו ודאי מתו: ראויה כפרה זו.
אלא כחטאת צבור דמיא והוא הדין כי
בר יצחק והקל מעליך ונשאו
וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל
❖
בעגלה ערופה שתכפר על יוצאי מצרים
מת אחד מן השותפין דלא כחטאת שמתו
בצבור לפי שאין מיתה בצבור מנא ליה לרב
אתך. פי' דהא לאו בסנהדרין
ויקרא טז לג
יְכַפֵּר:
א
גדולה מיירי בפרשת יתרו. אלא
בעליה דמיא אלא חטאת השותפין היא
וכיון שתכפר על יוצאי מצרים ויוצאי
פפא הא אילימא מדכתי' תחת אבותיך יהיו
2
בבתי דינין שבכל מקום ומקום
ואינה מתה והכא הוא דקאמר ירעו
מצרים מתים נינהו אלמא אין מיתה
דכתיב ואתה תחזה מכל העם
מוסף רש"י
בניך אי הכי אפילו ביחיד נמי אלא דוקיא
גגגג))))
בצבור וה"ה לדורו של צדקיהו דאע"ג
משום דהא כפרו בעליה אבל היכא דמת
וגו' ובסוף פ"א דסנהדרין מפורש
דרב פפא משעיר דראש חדש דאמר רחמנא
כיוצא בו אמר ר' יוסי. לא
[דהא] דבעיא דומין לו ילפינן
דמתו מתכפרין בהנהו חטאות: התם.
אחד מן השותפין אימא לך דסבירא ליה
איתפרש היכא (תמורה טו:). על
מקטנה: מתני' הורו ב"ד שוגגין
לרבי שמעון דקרבה דחטאת השותפין
גבי עגלה ערופה כולהו איתנהו בחיים
מייתי מתרומת הלשכה והא מייתי להו
עבודת כוכבים הביאום. כנגד
ועשו כל הקהל שוגגין מביאין.
אינה מתה הלכך לא מיתוקמא כרבי
דעיקר כי אתיא עגלה ערופה אהני
שנים עשר שבטים שעבדו ע"ז בימי
פי' ב"ד מביאין פר. אבל אם
מישראל והנך דפיישי היכי מייתו אלא שמע
צדקיהו וצבור בע"ז מביאין שעיר
הורו ב"ד מזידין כגון שהיו יודעין
שמעון: רבי יהודה אומר כולן ימותו.
(דהיכי) דאיתנהו קא אתיא ומגו דמכפרה
מינה חטאת שמתו בעליה בצבור קרבה מי
לחטאת, דכתיב בשלח לך אנשים גבי
שהחלב אסור והתירוהו ועשו
דהכי ס"ל דאפי' חטאת צבור מתה:
אחיים מכפרה נמי אמתים דהיינו יוצאי
ע"ז ועשו כל העדה פר לעולה וגו'
הקהל שוגגין כל אחד מהקהל
דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתו מצבור אבל
מצרים אבל הכא מי הוו חיים הני דורו
אמר ליה רב יוסף כהנים קא אמרת
ושעיר עזים אחד לחטאת וגו'
מביא כשבה או שעירה. ואף ע"ג
ואותן שעירין נשרפין הן מחוץ
דלא הוו שבין מידיעתן קי"ל
הכא ודאי מייתו אלא טעמא דרב פפא מהכא
של צדקיהו: ודלמא מעוטי הוו. דהאי
שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב על
למחנה כפר העלם דבר והן שעירין
כרבי יוחנן בריש פרקין. שמעי'
דכתיב ורבים מהכהנים והלוים דלמא
הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר.
דכתיב 3 כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'
הנשרפין, כדאמרינן באיזהו מקומן,
דכל היכא דלא הויא הוראה
מעוטי דצבור דבית שני הוו והוה ליה
דאתקוש לקהל וכיון דאיקרו קהל משום
ובמנחות בהקומץ רבה (כז.) נפקא
ועשו הקהל כל אחד מן העושין
ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים
דדדד))))
לן מהאי קרא דכתבי גבי פר העלם
מביא כשבה או שעירה. אבל
הכי קאמר רבי שמעון דפר חטאת
חטאת שמתו רוב בעליה ולא קרבה
דבר ועשה לפר וגו' כאשר עשה
מדכתיב אשר פדית מי דמי התם כולהו
אם הורו בית דין שוגגין ועשו
דידהו כחטאת שעיר דקהל דמי דאינה
והכא כתיב דקרבה: הא לא מצית
וגו' והכי תניא ועשה כאשר עשה
הקהל מזידין דידעי דאיסורא קא
איתינון מגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי
אמרת דמעוטי הוו אלא ודאי רבים
מתה אבל בחטאת השותפין לעולם אימא
מה ת"ל לכפול בהזיות כו' וסיפא
עבדי ודליתא מצוה לשמור דברי
דברייתא החטאת לרבות שעירי ע"ז
חכמים באיסורא פטורין מלהביא
לך דס"ל לרבי שמעון דכי מת אחד מן
הוו דכתי' ואין העם מכירים קול תרועת
אמתים אלא הכא מי הוו חיים אין הכי נמי
לידון כפר העלם דבר (תמורה שם).
פר דמזיד לאו בר קרבן הוא.
השמחה לקול בכי העם ואותן דבוכים
השותפין דלא קרבה וכי מת אחד מן
דכתיב ורבים מהכהנים והלוים וראשי
פר ושעיר של יום הכפורים.
אתו למידק שוגגין ועשו מזידין
4
בית דין פטור ואכתי נוקמה כר"ש:
מדור של בית הראשון היו ומדאין מכירין
שהן חטאות הפנימיות (שבועות
הוא דפטורין הא שוגגין ועשו
האבות וגו' ודלמא מועטין הוו ולא רבים
יא:). והפריש אחרים
שוגגין דומיא דמזידין חייבין היכי
אלא
תחתיהם. ונמצאו הראשונים
דמי שהורו שחלב מותר ונתחלף
הוו הכתיב (ולא הכירו בקול) תרועת
הההה)))) 5
(יומא סה.). ימותו כולן. דלא
להם חלב בשומן ואכלוהו נימא
השמחה לקול בכי העם [וגו'] והקול נשמע עד למרחוק והא מזידין הוו הוראת שעה היתה הכי נמי מסתברא
דמו לשעירי הרגלים דתנן בהו
תפשוט בעיא דרמי בריש פרקין
במתניתין לא קרבו ברגל זה יקרבו
בהך גוונא לעניינה חובה. ודחינן
דאי לא תימא הכי אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה כנגד מי אלא הוראת שעה היתה הכא נמי
1
ברגל אחר, אבל אלו אינן ראויין עד
לעולם אימא לך דכי האי גוונא
יום הכפורים לשנה הבאה וכבר
פטורין ואי אמרת ליתני הא כ"ש
הוראת שעה היתה ת"ר מת אחד מן הצבור חייבין אחד מבית דין פטורין מאן תנא אמר רב חסדא אמר רבי
וווו))))
עברה לה שנה והוו להו מתרומה
מזידין הך בבא דשוגגין ועשו
זירא אמר רב ירמיה אמר רב רבי מאיר היא דאמר ב"ד מביאים ולא צבור הלכך מת אחד מן הצבור חייבין
ישנה והלכך ימותו כדין חטאת
מזידין תנאה איידי דתנא מזידין
שכפרו בעליה, שהלכה למשה מסיני
ועשו שוגגין ולא תשמע מיניה
דהא קאים כוליה בית דין מת אחד מבית דין פטורין דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין ומשום
חמש חטאות מתות וזו אחת מהם
מידי דלאו דוקא היא: מתני'
(שבועות יא:). שאין חטאת
הורו ב"ד ועשו כל הקהל או
הכי פטורין מתקיף לה רב יוסף ונוקמה כרבי שמעון דאמר בית דין עם הצבור מת אחד מן הצבור
צבור מתה. לא נאמרה הלכה
רובו על פיהם מביאין. פי' ב"ד
חייבין דאין צבור מתים מת אחד מבית דין פטורין כדאמרינן דחטאת שותפין היא א"ל אביי שמעינן
דחמש חטאות מתות אלא ביחיד
פר ובעבודת כוכבים מביאין פר
❖
(שם ויומא נ.).
ושעיר דברי ר"מ דקסבר ב"ד
ליה לר"ש דאמר חטאת שותפין
אינה מתה דתניא פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים
זזזז))))
לחודה מייתי והקהל פטורין: רבי
תחתיהם ימותו כולן דברי רבי יהודה ר"א ור"ש חח)) אומר ירעו לפי שאין חטאת צבור מתה א"ל רב
יהודה אומר אם חטאו כל הי"ב
חח))
ב
שבטים מביאין י"ב פרים דכל
תוספות הרא"ש
יוסף כהנים קא אמרת שאני כהנים דאיקרו קהל דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר
6
שבט אקרי קהל כדמפרש לקמן
ובעבודת כוכבים י"ב פרים וי"ב
א) והא אין כפרה למתים.
אלא
תוספות
שעירים דקסבר העושין מביאין
כלומר היאך הקריבו הבאים
וב"ד פטורין: (שייך לדף ה) ר'
מהשבי בני הגולה על דור של
ה"ג בת"כ וכן היה ר"י אומר על עבודת כוכבים הביאום ואתא לפרושי דברי ר' יוסי:
אומר ירעו. אף על גב דלא דמי דהכא מתו בעליהם מכל מקום לא חזו למקרבה ומה
שמעון אומר [י"ג פרים ובעבודת
צדקיהו שחטאו הלא אין כפרה
אילים וכבשים. צריך עיון מאי טעמא נשרפו שהרי אינן באין על עבודת
לי פסול זה ומה לי פסול אחר ואפילו הכי שמעינן ליה דירעו:
כוכבים] י"ג פרים וי"ג שעירים
למתים פירוש מחיים דאין
הדרן עלך הורו בית דין
כוכבים: הוראת שעה היתה. הוא הדין דעל כולהו מצי לתרוצי הכי: ור' שמעון
דקסבר הני והני מייתי פר ושעיר
מביאין עליהם אחרי מותם: מי
כל שבט ושבט דכל חד וחד אקרי
דמי שעיר ר"ח דלמא לא מתו.
קהל ופר ב"ד: הורו ב"ד ועשו ז' שבטים על פיהם. פי' פריש רישא כל הקהל השתא מפרש רובו בשעשו ז' שבטים שהן רוב
ואף ע"ג דידעי' דודאי מתו קצת מישראל מ"מ אלו מעות שעלו מהקופה דלמא מאותן מעות הן שנתנו אותם שהם עדיין
במספר מביאין על ידיהן ב"ד פר. ובעבודת כוכבים פר ושעיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר
חיים כדתנן בפרק ג' דגיטין השולח חטאתו מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים אלמא מספק תולין ומקריבין: ראויה כפרה
שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר. פי' כל שבט ושבט מביא שאע"פ שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין. ולפנינו מפורש
זו שתכפר על יוצאי מצרים. אם נמצא חלל ולא הביאו עגלה ערופה מתכפרין בזו: ב) ומ"ל דרובא הוה. פרש"י ז"ל ודלמא
כי אפי' אם חטא שבט אחד בהוריית ב"ד הגדול כל אחד ואחד מהי"א שבטים מביא פר אע"פ שלא חטאו והכא אגב דתני ר' מאיר
מיעוט הוי והוה ליה חטאת שמתו רוב בעליה דלא קריבה. והקשה עליו הרמ"ה ז"ל (והאי) [דלהאי] פירושא לא שני מידי
ז' תנא נמי איהו: ר' שמעון אומר ח' פרים ובעבודת כוכבים ח' פרים וח' שעירים [פר] ושעיר לכל שבט ושבט ופר ושעיר לב"ד:
דנהי דהשבים ששבו מהגולה שהיו ד' רבוא היו רובן בחרבן בית ראשון שנשארו מדורו של צדקיהו אכתי הנך דמתו מדורו
ת"ר בספרא ידעו שהורו וטעו מה הורו. פי' כגון שנודע להן שהתירו איסור אבל שכחו אם חלב התירו אם דם יכול יהו חייבין פר
של צדקיהו הוו נפישי טפי מרוב עולי גולה והוי' ליה חטאת שמתו רוב בעליה. ותו מנ"ל לפלוגי בין חטאת שמתו רוב
ת"ל ונודעה החטאת ולא שיוודעו החוטאין: מאן תנא אמר רב ואיתימא רבא דלא כר' אליעזר דתניא בספרא פסוק או הודע אליו
בעליה לחטאת שמתו מיעוט בעליה. ופי' ודלמא הנך דלא הוו בימי בית ראשון הוו נפישי מהנך דאשתיירו מבית ראשון
חטאתו. אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג כו' ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. א"ר
והוה להו הנך דאשתייר מיעוט קהל ולפטרו לגמרי בשלמא לרבנן דאמרי (לעיל דף ג.) מרובין ונתמעטו כמעיקרא דיינינן
אליעזר מה נפשך כו'. רב אשי אמר אפי' תימא ר' אליעזר שאני התם בהורייה דכתיב ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה] אקשינן
להו ניחא אלא לר"ש דאזיל אף בתר ידיעה ממאי דבשעת ידיעה רובה דקהל הוי. ומייתי קרא דעולי גולה רובן היו מאותן
הכא נמי בשגגת מעשה הכתיב אשר חטא בה. פי' בה דבר ידוע ופרקינן ההוא פרט למתעסק. והא דר' אליעזר עיקרה בכריתות
שראו בית ראשון: ב) ממאי דלמא ר"ש היא. דכר"מ לא מתוקמא שפיר דמאי קמ"ל אי מת א' מן צבור שב"ד חייבין. אבל
[פרק] ספק אכל חלב והתם גרסינן אמר רב נחמן מתעסק בחלבין ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת
אי מוקמת לה כר"ש א"ש דאשמועינן אע"פ שמתו מקצתן המביאין קרבן חייבין השאר להביא: שמעי' לר"ש דאמר חטאת
אסרה תורה. וכבר פרשתי בפרק ד' מיתות. והא דר' אליעזר נמי כבר פרשתי בסוף פרק ידיעות הטומאה בשבועות: ירושלמי בסוף
שותפין לאו למיתה. הלכך לר"ש חייבין: ר"א ור"ש אומרים ירעו עד שיסתאבו. ופר יוה"כ חטאת השותפין הוא וקאמר ר"ש
פרק הזורק בשבת תני אין מתעסקין לא בחלבין ולא בעריות והמתעסק בשבת פטור בחלבין ובעריות חייב. היך עבידה אמר הריני
דאינה מתה וביוה"כ שמתכפר באחר ירעה. וב"ד שמת א' מהן יקריבו הנשארים: ה"ג רש"י א"ל רב יוסף כהנים קאמרת שאני
קוצר חצי גרוגרת וקצר כגרוגרת פטור. הריני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. הריני מתחמם בה והערה בה חייב: אשר חטאו עליה
כהנים דאיקרו קהל דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר. ופי' דהאי קהל משמע דקאי נמי אכהנים ומשום דאיקרו קהל
והקריבו הקהל חטאו ב' שבטים מביאין ב' פרים ג' מביאין ג' ושאר כל השבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר אע"פ שלא
קאמר ר"ש דחטאת דידהו כחטאת הקהל דמי ואינה מתה אבל חטאת השותפין ס"ל דמתה ומתוקמא שפיר כר"ש. וגירסא זו
חטאו מביאין על ידי החוטאין לכך נאמר הקהל לחייב על קהל וקהל. פי' דשבט אקרי קהל: מאי טעמא דר' יהודה ד' קהלי הוו
אינה נכונה דאדרבה מדהוציא הכהנים מכלל עם הקהל מכלל דלאו קהל איקרו. ונראה כגי' ספרי ספרד כהנים קאמרת כהנים
קהל הקהל קהל הקהל. פי' ונעלם דבר מעיני הקהל והקריבו הקהל הרי ב' ומדהוה ליה למכתבינהו בלא היין וכתוב ב' אחריני
עם לעצמן איקרו. מדחלק כהנים מעם הקהל מכלל דחשיבי אינהו עם לעצמן כמו עם הקהל כי שקולים כנגד עם הקהל:
הרי ד' חד לומר לך קהל חייב פר ב) ואין יחיד חייב פר [וחד כו' וחד כו'] וחד לומר לך שבט שעשה בהוריית ב"ד חייב: ר'
שמעון אומר ז' שבטים שחטאו מביאין ז' פרים וב"ד מביאין על ידיהן פר שנאמר למטה קהל שנא' והקריבו הקהל ונאמר למעלה
א) כ"ה הגירסא בפר"ח ועי' תוס' תמורה טו ב' ד"ה והא: ב) ב) כ"ה הגירסא ג"כ בפר"ח:
קהל מעיני הקהל. מה למעלה ב"ד עם הקהל בשגגה אף למטה ב"ד עם הקהל (בשגגה) פי' בקרבן. ולקמן מפרש דלר"ש אפי'
חטא שבט אחד בהוריית ב"ד מביאין שני פרים. א' השבט וא' ב"ד. ומשום הכי נקט תנא ז' דקבעי למפלג עליה הני תנאי. מאי טעמא דר"ש קסבר (תרי) [תלתא] קראי הוו והקריבו הקהל קהל הקהל קהל דמעיני הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל (וחד) [ותרי] לחיובי
ב"ד [עם הקהל] בהאי ג"ש. אבל הקהל קמא לא משמע ליה דדברה תורה כלשון בני אדם דאמרי אינשי מעיני דפלניא פי' (ללתעריף) [דל"ת עודף] ס"א ור' שמעון תרי קראי הוו קהל הקהל חד כו'. מעיני הקהל לא משמע ליה. ור' מאיר [אומר] ז' שבטים שחטאו והן
רובה בגברי ב"ד מביאין על ידיהן פר והן פטורין שנא' למטה הקהל והקריבו הקהל ונאמר למעלה קהל מעיני הקהל מה למעלה ב"ד ולא צבור. פי' בהוראה אף למטה ב"ד ולא צבור בקרבן. דר"מ קהל הקהל לא דריש הלכך תרי קראי כתיבי מיבעי ליה לנאמר למטה
קהל וכו': ור"מ קהל הקהל לא דריש חד הוא ולג"ש: ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר משמו. פי' משם ר' מאיר חטאו ו' שבטים והן רוב הקהל במספר גברים או ז' שבטים אע"פ שאינן רוב ב"ד מביאין על ידיהן פר. מאי [טעמא] דכתיב בפרשה שלח לך אם מעיני העדה
נעשתה לשגגה משמע אפילו מיעוטא. פי' נעשתה מכל מה דהוא וכתיב התם כי לכל העם בשגגה. דמשמע רובה הא כיצד רובה דהוא מיעוטא. פי' ז' שבטים שהן מיעוט הקהל בחשבון גברים ומיעוטה דהוא רובה ו' שבטים שהן רוב הקהל בחשבון גברים: (שייך
לדף ה ע"ב) אקשינן ור"מ ור"ש האי דלא מחייבי ב"ד אלא אם עשו קהל (אי) [אז] איכא חוב הפר לכל חד כדאית ליה מנא ליה אמר אביי אמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה פי' [עיני] העדה הן ב"ד. ומשמע דעל ידי [אחרים] נעשתה השגגה. ורבא אמר
א) נראה דצ"ל לא היה מופלא של ב"ד נמי היה להם ללמוד ולא למדו. ב) עי' תוס' הרא"ש.