כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
ב.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כל
כל
הזבחים שנזבחו כו'. עבודה קמייתא נקט והוא הדין קבלה
הזבחים שנזבחו שלא לשמן. שנשחט עולה לשם שלמים:
א א מיי' פט"ו מהל' פסה"מ
א) מנחות ד: ידים פ"ד מ"ב
מכילתא בא פי"א, ב) פסחים
הל"א סמג לאוין שלז:
כשרים. לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהם ולאכול את הנאכלין
והולכה וזריקה כדקתני סיפא (לקמן ד' יג.) ושינוי קודש שייך בהנך
עג: עיין שם, ג) מנחות דף ב.,
ב מיי' שם והלכה יא ופ"ד
אע"פ שמצותן לשוחטן לשמן כדיליף בגמ' [ד.]: אלא שלא עלו וכו'.
ארבע עבודות כגון עולה לשם שלמים אבל שינוי בעלים לא שייך אלא
ד) [לקמן ז:], ה) [ברכות ד:
מהל' קרבן פסח הלכה א:
וש"נ], ו) לקמן ד: מנחות ב.,
ג מיי' הלכות פסה"מ שם
וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וישחטנו לשמו: חוץ מן הפסח
בזריקה כגון שוחט או מקבל או מוליך קרבן ראובן ע"מ לזרוק דמו
ז) לקמן דף י, ח) עיין בליקוטים
הלכה א והלכה ד:
❖
והחטאת. שהן פסולין לגמרי ויליף
לשם שמעון כדמוכח לקמן בפירקין
ב ד מיי' שם הלכה ג:
לקמן לא., ט) פסחים סד.,
י) צ"ע דלקמן בגמרא רוצה לדייק
לה בגמ' [ז:]: הפסח בזמנו. [פסול]
(דף י.) וצריך לדקדק מנא ליה להש"ס
ב]
כן ממילת כשרין ודחי דילמא הא
שלא לשמו כל זמן שחיטתו דהיינו
שינוי בעלים דקבעי לקמן בפרקין
כדאיתא כו' וא"כ מפסולים יוכל
תורה אור השלם
❖
כל
מחצות היום של ערב פסח עד הערב
(דף ד.) מנא לן דבעינן זביחה לשמה
לדחות ג"כ:
1. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
אבל קודם לכן ואחר מכאן קיימא לן
כו' והדר קאמר אשכחנא שינוי
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהֹוָה
(לקמן דף ז:) דפסח בשאר ימות
קודש שינוי בעלים מנא לן משמע
גליון הש"ס
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
❖
דברים כג, כד
השנה [שלמים] הוא וכל דינו כשלמים
דאמתניתין קאי וכולה מתניתין לא
בְּפִיךָ:
מתני' חוץ מן הפסח. עיין מנחות
ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין
מישתמעא כלל שינוי בעלים דלישנא ח]
דף מח ע"ב תוס' ד"ה כבשי:
תוס' ד"ה כל וכו' ובפ' המפקיד
שלא לשמן ובגמ' [ח:] יליף לה מקראי:
דלשמן משמע לאפוקי שינוי קודש
מוסף רש"י
הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא
פירשתי. עיין לקמן דף ד' ע"ב
א)
א
אף האשם. כדמפרש טעמא ואזיל:
וכולה ט] מתניתין לא נקיט אלא שינוי
חוץ מן הפסח. דכתיב זבח פסח
תוס' ד"ה מחשבה ודף מא ע"ב
שלא עלו לבעלים לשם חובה $ חוץ מן הפסח
ב
הנשחטין לשם פסח. כל שאר זבחים
רש"י ד"ה כגון שנתן ובמנחות דף
הוא שתהא זביחתו לשם פסח,
קודש דקתני נמי בסיפא (שם דף יג.)
ב ע"ב רש"י ד"ה אבל מחשבה
וכתיב הוא למעוטי נשחט שלא
ג והחטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן
שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח או
כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח לשם
לשמו (פסחים נט:) והחטאת.
דמינכרא ובפסחים דף סג ע"א
רבי אליעזר אומר אף האשם הפסח בזמנו
שנזבחו לשם חטאת בכל זמן פסולין
שלמים ונראה דסמך אמתניתין דלקמן
תוס' ד"ה ר"מ סבר ובחולין דף
וטעמא משום דכתיב בשחיטה
❖
לט ע"א תוס' ד"ה אלא זביחה:
חטאת היא מיעוטא היא ולא
כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים.
פרק בית שמאי (דף מו:) דתנן לשם
והחטאת והאשם בכל זמן אמר רבי אליעזר
רבי
הנשחטת שלא לשמה (שם ס.)
ובגמרא [יא.] יליף טעמא דאחרים לשם
ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח
אליעזר אומר אף האשם. כל
החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא
צדדיו של ר"א היה עושה אשם
שינויי נוסחאות
פסח בברייתא: שמעון אחי עזריה.
לשם זובח וכן פירש בקונטרס בגמ'
מה חטאת פסולה שלא לשמה אף האשם
כחטאת לכל דבר שנאמר כחטאת
על שם שעזריה עסק בפרקמטיא
וא"ת אי אההיא קאי א"כ הוה ליה
א] תיבות שלא עלו ליתא בכתבי
כאשם, וכן גבי שלא לשמו וכן גבי
פסול שלא לשמו יוסי בן חוני אומר הנשחטין
ב)
היד, וכן ליתא במנחות ב' ע"א.
חטאת שנכנס דמה לפנים במסכת
וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה
לפרושי נמי מנא לן לשם השם לשם
וכן משמע קצת מרש"י (דק"ס).
זבחים (שם עג.) למה לי למיתני
לשם פסח ולשם חטאת פסולין שמעון אחי
עוסק בתורה והתנו ביניהן שיהא חלק
אישים [לשם ריח] לשם ניחוח וי"ל
אלא. בריש מנחות פירש"י
ועי' אות כב: ב] תיבות פסול
עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרין
שלא לשמו נמחקות, שאינן מן
דמדקתני אלא משמע דכל דינה
לעזריה בשכר תלמודו של שמעון
דלא אתי לפרושי אלא בהני דכשירין
כמנחה כשרה אלא זה בלבד האי
הצורך (צ"ק). אבל בכתה"י הגי'
לשם נמוך מהן פסולין כיצד קדשי קדשים
כדאמרי' בסוטה (דף כא.) אם יתן
ולא עלו לשם חובה י] אבל הנך כשירין
נדבה. בתמיה והא נדר הוא
כנדפס וכ"ה בשיטמ"ק וברע"ב
❖
ששחטן לשם קדשים קלים פסולין קדשים
איש את כל הון ביתו וגו' [שה"ש ח] לא
ומרצין ועלו לשם חובה כמו שאפרש
ד"ה הפסח: ג] בגמ' שם לא
דכתיב כאשר נדרת (מנחות ב.):
ג]
מייתי רק סיפא דקרא בוז יבוזו
כשמעון אחי עזריה לפיכך נקרא
ועוד י"ל דשלא לשמן דמתניתין
קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרין
לו: ד] בד"ו כאן הס"ד ומה"ד
על שמו שלמד על ידו: שחטן.
משמע בין שינוי קודש בין שינוי
לשם גבוה: ה] נ"א ובתרתי
שיטה מקובצת
הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרין
פליגי בגבוה ונמוך או כשרין
לשאר זבחים ד] לשם גבוה מהן כשרין
בעלים כמו ברייתא דרבי שמעון
(כתב יד)
שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר
ולא עלו קאמר ובנמוך הוא
כדמפרש ואזיל. ובגמרא (לקמן דף יא:)
קמצה שלא לשמה דמוקי ריש פ"ק
פסולין: גמ' למה לי למיתנא אלא שלא
דפליגי (גליון. וע"ע צ"ק): ו] נ"א
חדושים ושיטות הראשונים שקבצן
ג)
כי אם זו לבדה (כי"פ):
רבינו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל
יליף לה ומפרש להאי כשרין אי כשרין
דמנחות (דף ב:) בשינוי בעלים ולהכי
ז] לעבוד אחריה (כי"פ):
וכתבן על גליון הש"ס שלו דפוס
עלו א] ליתני ולא עלו לבעלים לשם חובה הא
[ועלו] קאמר ובתרתי ה] פליגי אי
נמי [לא פריך] יא] בפירקין דהנך ארבעה
ח] בח"נ גר' ולישנא, והיא ראיה
ווינציאה רפ"ב [ובתוספת מרובה
קמ"ל לבעלים הוא דלא עלו לשם חובה
אחרת עש"ב: ט] צ"ל וכולהו,
מכתבי יד אחרים מבית מדרשו של
דברים מנא לן דלא מיירי בהן במתני'
כשרין ולא עלו קאמר ובגבוה ובנמוך
ור"ל כולהו מתני' דהך פירקין
הרב"א ז"ל]
אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו
הוא דפליגי: לשם נמוך מהן פסולין.
ומיהו רבה דווקא מוקי לה בשינוי
(צ"ק): י] במ"כ נוסף דומיא
אלא שלא עלו כו'. וצריך להביא
לגמרי: בכור ומעשר בהמה נמוכין
בעלים אבל רבא ורב אשי לא מוקמי
דשלא לשמן דמתני' דקתני
אחר לחובתו או לנדרו כדפי'
וכדרבא דאמר רבא עולה ששחטה שלא
ד)
ד
אלא שלא עלו, אבל הנך וכו':
בקונטרס. ודוקא נדר שהוא חייב
משלמים כדאמרינן בפ' כל התדיר
לה הכי התם ואם תאמר והא בפרק
לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה
יא] הגירסא שלפנינו מתוקנת
באחריותו אבל נדבה אם שחט שלא
(לקמן דף פט.) מפני שהשלמים טעונין
בית שמאי (לקמן דף מו:) דריש להו
ומבוררת, וכעי"ז בצ"ק ח"נ ושאר
לשמה אין צריך להביא אחר דהא
איבעית אימא סברא איבעית אימא
ה)
מפרשים. וגי' רש"ק ולהכי נמי
אפילו אם נאבד אינו חייב באחריותו
מתן ארבע סמיכה ונסכים ותנופת
מדכתיב עולה אשה ריח ניחוח לה' עולה
קרא איבעית אימא סברא משום דשני בה
(תוס' הר"פ): הפסח בזמנו.
פריך בפירקין כו' מנא לן דהא
פסול
גמ' למה לי למיתני
חזה ושוק:
לשם עולה והיינו שינוי קודש ובפירקין
מיירי בהן כו'. והמפרשים
שלא לשמו כל זמן שחיטה דהיינו
כל הני לישני בה וליזיל איבעית אימא קרא
נתקשו בגי' זו. אמנם בספר
מחצות היום של ערב פסח עד הערב.
אלא. להאריך בלשונו ליתני ולא עלו
בגמ' (לקמן דף ד.) דריש שינוי קודש
טה"ק כתב שהיא הגירסא
אבל קודם זמנו ואחר זמנו קי"ל דהוי
1 מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת
לבעלים כו' לשון קצרה כדקיימא לן
מקרא אחרינא ויש לומר דקרא דהתם
הנכונה עש"ב: יב] צ"ל לשם
שלמים דפסח בשאר ימות השנה
לה' אלהיך נדבה
וגו' האי נדבה
(באה"מ): יג] צ"ל ארבעה, דהא
שלמים הוי וכל דינו כשלמים וא"כ
בהקטרת אימורים והכא בעבודת
(פסחים דף ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידו
ו)
לשינוי בעלים לא צריך היקשא
כי שחטו נמי לשם עולה או לשם קרבן
דרך קצרה: הא קמ"ל. שאין בהם שום
הדם ואע"ג דקתני לשם ו' דברים
(צ"ק): יד] אימוריו (ד"ו):
אחר כשר הוא ודינו כא] כשלמים
טו] נ"א משום דשינוי בעלים
ירידה אלא אותה לבדו ו]: אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו.
הזבח נזבח הוא הדין הזבח נקטר דהא קרא דמייתי התם בהקטרה
כדקיי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא
לא שייך כו', והשאר נמחק (צ"ק
לשמן כשרים. ומ"מ קודם זמנו
תו שינויא אחרינא לעבוד ז] אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה
מיירי ומ"מ שפיר דריש מקרא דהתם זביחה לשם ו' דברים מדאיתקש
בשם ס"י): טז] בשעתה בעבודה
ולאחר זמנו אינם שוים, דאחר זמנו
אל שם זבח דלשם זבח דהיינו שינוי קודש הוי בין בעבודת דם
מיהו אם עבר ושינה כשר: משום דשני בה. חדא זימנא לישני בה כל הני וניזיל
הראויה לה לאותה מחשבה
לא בעי עקירה ואפילו שחטו סתם
יב]
(ל' תוס' טוך בש"מ לקמן ד ע"ב):
כשר, ואפילו שחטו לשם פסח בפירוש
[כדיליף] מקראי דפירקין בין בהקטרה [כדיליף] מקרא דהתם ה"ה
נדר
יז] נדפס בגליון נ"א בנמוך (וכ"ה
כשר ושלמים לשם פסח קשחיט
שאר חמשה יג] דברים יהו בזביחה כמו בהקטרה ומיהו הא לא מצינן למילף מהיקישא דנימא ולא עלו לשם חובה ואינה מרצה בכל (מקום)
בד"ו), ור"ל דלפי"ז אין צריך
כדאמרינן במסכת חולין בפרק
להגהת משמע וכו' שבסוגריים
השוחט (דף ל.), אבל קודם זמנו אם
הנך ו' דברים דההוא קרא כתיב בהקטרת אימורים ז) והוא עצמו שלא הוקטרו אימורים יד] כשר ולקמן [דף מו:] דמייתי קרא לשם זבח דהיינו שינוי
(רש"ש): יח] צ"ל דשמעון (צ"ק):
שחטו סתם פסול כיון דסתמא לשם
קודש לא מייתי נמי קרא לשם זובח דהיינו שינוי בעלים משום דהנהו טו] ו' דברים לא שייך לפרש בשעת הקטרה דבשעת הקטרה לא משכחת
יט] בד"ו בפרק בלי וא"ו. ור"ל
פסח קאי, לכך בעי עקירה שיעקרנו
דאותן המקומות הן בפרק
בפירוש משם פסח לשם אחר. וא"ת
לשם זובח דשינוי בעלים ליתיה אלא בשוחט ע"מ לזרוק או מקבל ומוליך ע"מ לזרוק כדמוכח בפירקין [לקמן דף י.] ובשעת הקטרה כבר נזרק
התכלת: כ] כ"ה הגי' בריש
א"כ מאי איריא פסח בזמנו דפסול
הדם ואם כן מהיכא תיתי הקטרה לשם זובח דבההוא קרא לעולה אשה ריח ניחוח לא כתיב ומעבודת דם לא אתי דעבודת דם גופיה
מנחות. ולפנינו ליתא: כא] נ"א
שלא לשמו, אפילו קודם זמנו נמי
כיון דדינו כשלמים (כי"ב):
ליתיה אלא בע"מ לזרוק כדפרישית והשתא זביחה לשם ששה דברים והקטרה לשם חמשה אי נמי הא דקאמר זביחה לשם ששה דברים לא
דהא אם שחטו קודם זמנו לשם פסח
כב] בש"מ כי"ב ובמ"כ גרס' מאי
או סתמא נמי פסול אע"ג דדינו
❖
שחישב בשעת שחיטה לשם ו' דברים אלא כלומר הזבח נעשה לשם ו' דברים וכל אחת בשעתה טז]. $ ובפ' המפקיד (ב"מ דף מג:) פירשתי הא
אלא. ועי' לעיל אות א:
להיות כשלמים, וי"ל דהתם לאו
דמחשבה פוסלת בקדשים אי בדיבור הזבח נעשה [שלא] לשמה או אפילו במחשבה : הפסח בזמנו. אבל שלא בזמנו לא ואפי' שוחטו
ח)
משום דשלא לשמו הוא דמיפסל אלא
משום דקודם זמנו שם פסח עליו
לשם עולה ואפילו למ"ד ט) בעי עקירה מ"מ הוי שלמים כדדרשינן ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל דשחיט ליה שלמים ליהוי לקמן בפירקין
לגמרי כיון דלפסח קאי וכי שחיט ליה
ליקוטים
(דף ח:): החטאת באה על חטא והאשם בא על החטא.
איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא כגון חטאת יולדת ואשם
לשם פסח או סתמא הו"ל פסח
מצורע אלא משום דרובא אתו על חטא משוו להו אהדדי: לשם גבוה מהן כשירין. בגמרא (לקמן יא:) מיבעי לן אי בעי למימר כשירין ומרצין
ששחטו קודם חצות דמיפסל משום
אלא שלא עלו לבעלים. ז"ל
דבין הערבים אמר רחמנא ושנה
הרמב"ם בפי' המשנה, ממה
ופליגי בתרתי או כשירין ואין מרצין ולא פליגי אלא בחדא [משמע דלא מספקא אלא בחדא] כגון בגבוה אבל בנמוך פשיטא ליה דפסולין
הכתוב לעכב חד בפרשת החדש הזה
יז]
שאמר לבעלים תבין שאינו
לכם (שמות יב ו) וחד בפרשת ויעשו
מדבר אלא על הקרבנות שיש
לגמרי קאמר ותימה מנא ליה דילמא פסול ולא עלו קאמר דאשכחן [בברייתא] כי האי גוונא דתניא לקמן (דף ד.) שלמים ששחטן לשם
בני ישראל את הפסח במועדו (במדבר
להן בעלים ידועים אמנם קרבנות
תודה פסולין והיינו פסולין ולא עלו ולא פסולין לגמרי ויש לומר משום דדרשינן טעמא דשמעתא יח] בגמרא (שם דף יא:) מדכתיב ולא יחללו
ט ג). ואע"ג דאיכא קראי בגמרא נמי
הציבור אין פוסלת אותן שחיטה
דקודם זמנו הוי שלמים, היינו דוקא
את קדשי בני ישראל אשר ירימו במורם [מהם] אין מתחללין בנמוך מהם מתחללין וחילול משמע פסול גמור ואע"ג דדרשינן בגמרא (לקמן ג:)
שלא לשמן, שכך אמרו רז"ל
ע"י עקירה כדדריש ליה בגמרא
קרבנות הציבור סכין מושכתן
קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ולא מיפסלו שאר קדשים שלא לשמן מכל מקום שייך בהן חילול משום פסח וחטאת
(לקמן דף ח:) ע"י כלל ופרט וכלל, ואף
לכמות שהן. עכ"ל. ותמוה לי,
דמיפסלו ועוד יש לדקדק מגופה דמתניתין הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשירין משום דהוי לשם גבוה דאי לשם נמוך מיפסלי
למאי דמסיק לזבח ריבויא הוא מ"מ
הא להדיא מבואר בסוגיין דף ד'
ממעיט לשמו כמו שאפרש בגמרא
ע"א דשינוי קודש ישנו בציבור
והיינו לענין פסול גמור דבבכור ובמעשר לא שייך לא עלו לבעלים לשם חובה י):
בעז"ה, והילכך קודם זמנו לעולם שם
כביחיד אלא דשינוי בעלים לא
ואסור לשנויי. יש מקומות שהתנא [אינו] חושש לאשמעינן חידוש זה ובפרק התכלת (מנחות דף מח:) גבי שאר שלמי נזיר וגבי אשם נזיר
פסח עליו עד דעקר ליה שם פסח
שייך בקרבן ציבור דכולם
יט]
קרי
לשם שלמים ולכך מיפסל לשם פסח
בעלים, ולשם נכרים לא מפסל
ואשם מצורע דקתני כשירין ולא עלו ולא קתני אלא: ליה נדר וקרי ליה נדבהכ] . משמע הכא דכל היכא דכתיב נדר נדר
או סתמא מטעם פסח ששחטו קודם
דבעינן חבירו דומיא דידיה. וכן
דוקא נדבה נדבה דוקא וכן בפרק קמא דר"ה (דף ו.) לענין בל תאחר ואפילו לר"מ בפ"ק דחולין (דף ב.) דדריש טוב אשר לא תדור טוב מזה
חצות כדפי' רש"י (שם ד"ה בשאר ימות
פ' הרמב"ם פט"ו מפסה"מ,
השנה), אבל שחטו לאחר הפסח (לשם
וצע"ג. ועי' במהרש"א ביצה דף
ומזה שאינו נודר כל עיקר אלמא קרי לנדבה נדר שאני הכא דדריש מדשני קרא בדיבוריה א"נ בחולין דריש דכיון דחייש קרא לתקלה לא
אחר) הוי שלמים כיון דנפק ליה משם
ב' ע"ב ד"ה בפירש"י, דנקט נמי
שנא נדר לא שנא נדבה דבתרוייהו איכא למיחש אי נמי משום דנדר נפקא לן מקרא דכי תחדל לנדור ש"מ דטוב אשר לא תדור לנדבה אתא:
פסח, ואפילו שחטו לשם עולה
בפשיטות דבקרבן ציבור אין בו
דהשתא הוי שלא לשמו אפ"ה כשר
דין שלא לשמו, ובמחכ"ת אינו
כן (תוס' רעק"א): אמר ר' אליעזר החטאת בא על חטא כו' נלע"ד אעפ"י שלא מצאתי גילוי מפורש, דאפילו ר"א לא קאמר אלא באשם (ד)מידי דהוה אזבחים דכשרין שלא לשמן. [ו]לא משכחת שלא לשמו פסול בפסח אלא בזמנו דוקא. ותדע דפסח ששחט קודם זמנו לשם פסח לאו משום
הבא על ודאי חטא דומיא דחטאת, אבל אשם תלוי שאינו בא על ודאי חטא מודה ר"א דכשר אלא שלא עלה לבעלים כשאר קרבנות. שינוי קודש הוא דמיפסל דהא נמי אם שחטו סתמא פסול, וכל הזבחים דפסולין משום שינוי קודש כששחטן שלא לשמן אם שחטן סתמא כשרים כדמוכח
ומתני' כדי לבאר זה האריך בהא מלתא דאמר ר"א החטאת בא וכו' והאשם בא וכו' (חסדי דוד. בקיצור): ואסור לשנויי בהו. פירש"י בגמרא (תוס' טוך): למה לי למיתנא אלא כב]. כלומר משמע שיש בו כשרות אחר שלא פירש (תוס' טוך): אבל בקדושתייהו קיימי. פי' בשם קדושה
ראשונה דעדיין שם הראשון עליהם ואסור לשנויי בהו גם מכאן ואילך (תוס' טוך):
[בריש מנחות] שינוי אחר כגון אם קמצה שלא לשמה אסור לתת קומץ בכלי שלא לשמה. נראה מתוך לשונו דדוקא בעבודה אחרת
קאמר דאסור לשנויי בה אבל באותה עבודה שכבר נעשית שלא לשמה לא. דאע"ג דלבעלים מפסלא דלא עלתה מ"מ שאר עבודות דעביד
כבר לשמה קיימי הלכך אסור לשנויי בהו אבל באותה עבודה שכבר נעשית שלא לשמה לא (המיוחס לרשב"א ריש מנחות): דאמר רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה. תניא בתוספתא דפסחים השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו
שחטתיו, שורת הדין אינו נאמן, ר' יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן, ומשיתחיל בו אין נאמן. ואע"ג דלא אתבריר לי פי' יתחילו ולא יתחילו אם התחלת אכילה או התחלת זריקה, מ"מ הא קתני בהדיא לר' יהודה דקודם שיתחילו נאמן. ואי פירוש הברייתא שאומר ששחטו
שלא לשמו במתכוין ובעוקר, אתמהה האיך נאמן, דאמר רבא רפ"ק דזבחים עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה, וסתמי כוותיה דייקא, וכל שכן דמתחילה אסור לשחוט שלא לשמה, מעתה איך יהא נאמן לומר ששחט פסח זה שלא לשמו ולהשים עצמו
רשע, דמאי שנא מפלוני רבעו לרצונו ומאנוסים היינו דאין אדם משים עצמו רשע. דאין נראה כלל לומר כגון שאומר שסבור היה שמותר לשחוט פסח שלא לשמו. אלא נראה בעיני דפי' הברייתא בטועה, באומר כסבור הייתי [שהוא] שלמים ושחטתיו לשם שלמים, אגב דטריד
איחלף לו, כההיא דפ' אלו דברים בפסחים, וקסברי הני תנאי דברייתא ת"ק ור' יהודה דעקירה בטעות הוי עקירה כו' (אור זרוע הל' פסחים סי' רכג ועש"ב): אי בעית אימא קרא כו'. תימה כיון דאיכא סברא למה לי קרא דהכי פריך בפרק ב' דכתובות (דף כב ע"א) גבי הא
דאמר רב הונא מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא הוא אסרה הוא שרי לה. ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא (תוס' שבועות כב ע"ב):