כל
הזבחים
פרק ראשון זבחים
ז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לדברי רבי שמעון
אין נפדין תמימין.
כט א מיי' פ"ד מהלכות
דהכי גמר לה רבי
יוחנן
וטעמא משום דבאין לכפר על [טומאת] מקדש וקדשיו (ב) כמתניתין
א) שבועות י:, ב) [לעיל ד.],
ג) עי' ת"כ צו פרש' ה ה"ג,
שקלים הלכה יא:
מרביה דפליגי בה רבי שמעון ורבנן לרבי שמעון לית ליה לב ב"ד
דהתם ובברייתא חידש טפי ממתניתין והא כט] דקתני שתחלתו לא בא
ל ב מיי' פרק טו מהלכות
ד) [לעיל ג:], ה) [לעיל ג: ד:
מתנה עליהן להכשירן לתמידי שנה הבאה [לומר] אם הוצרכו
אלא לכפר על מזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי דבעינן תרתי
לקמן ח. פסחים סב.], ו) לקמן
פסה"מ הלכה יג:
❖
לא ג מיי' שם הלכה ז:
י., ז) ויקרא א, ד:
הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן
שיפדו אותן ממעות חולין
טומאת מקדש ומזבח החיצון ואף על גב דמשמע התם דאי לא
לב ד מיי' שם הלכה ח:
❖
בלא מום ויוציאם לחול י] ויפלו דמיהם
משום גזירה (ג) הוי מקיצין בגופן
לג ה מיי' שם הל"ט והל' יד:
למותר תרומה ואחר כך יחזרו ויקחו
אפי' במותר חטאות הפנימיות היינו
לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימים לדברי
הגהות הב"ח
א)
אותם מתרומה חדשה ויוכשרו
משום דהכי גמירי דמותר חטאות
חכמים נפדין תמימין ועוד הא בעא מיניה
(א) גמ' רב חסדא אמר פסולה
א
תורה אור השלם
צבור לעולה ורבינו חננאל מפרש
לתמידין ולדברי חכמים נפדין תמימים
נשחטה לשם שלמים דידיה
יא]
ר' ירמיה מר' זירא שעירי עצרת שקבל דמן
בעינן: (ב) תד"ה (בדף
1. וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו
כפירוש הערוך וגריס התם תניא
דאית להו לב בית דין מתנה עליהן
בשני כוסות ונזרק דמו של ראשון שני למה
הקודם) סכין כו' מקדש וקדשיו
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ
נמי הכי וקאי אמילתא דרבי יוחנן
תנאי זה אלמא לית ליה לרבי שמעון
דתני במתני' התם ובברייתא
ל]
מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וְאִם נֶדֶר אוֹ
הוא בא על טומאה שאורעה בין [זריקה
חידש טפי ממתניתין דקתני כצ"ל
לב בית דין מתנה עליהן (בהן)
דאמר דלרבי שמעון מקיצין בהן
נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ
ותיבת והא נמחק: (ג) שם דאי
אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּח¢ רָת
של] זה לזה (נזרק דמו של שני למה הוא
דאי אית ליה יוכשרו לתמידין ולא
בגופן הואיל ומעיקרא עולה והשתא
א]
לאו משום גזרה אטו לפני
וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל:
❖
קריבין) עד כאן לא מיבעיא ליה אלא עשה
כפרה היו מקיצין:
ויקרא ז, טו-טז
עולה אבל לא במותר חטאת כו'
יקייצו יב] אלא לית [ליה לב ב"ד מתנה]
ב]
2. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
כך שמעתי בשבועות: ועוד. אי נמי
דלאחר שחיטה אבל עשה דלאחר הפרשה
ותימה אמאי נטר עד לסוף לא] דלעיל
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת
גליון הש"ס בעית למימר דקרא דחיק ומוקי
הוה ליה לאתויי:
לא קא מיבעיא ליה דלמא אם תימצי לומר
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
❖
ויקרא ד, לג
דלמא אם תימצי לומר קאמר.
הָעֹלָה:
אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה
קאמר: איתמר תודה ששחטה לשם תודת
גמ' תודה קרויה שלמים. כעין
ובטומאה דערב יום טוב קאמר מי
ורבי זירא נמי שהשיב
זה מנחות דף טו ע"א ועיין לקמן
חבירו (כשרה) רבה אמר כשרה רב
ג]
דף סג ע"ב תוד"ה מנחה
מוסף רש"י
מצית למימר דכי קתני שאירעה בין
נמי לרבי ירמיה על טומאה שאירעה
ובמנחות דף יז ע"א תוס' ד"ה
חסדא אמר פסולה רבה אמר כשרה תודה
זה לזה בהפרשה קאמר והא בעא
בין זו לזו כמו כן אם תימצי לומר
לדברי חכמים נפדין
מדאפקינהו: שם חטאת
לשם תודה נשחטה רב חסדא אמר פסולה
תמימים. להכשירן בשנה זו,
ששחטה לשם חטאת כשרה.
(א)
מיניה כו': בשתי כוסות. נשחטין יג]
קאמר וקושיא ראשונה ומי אית ליה
עיין נזיר דף כז ע"ב תוס' ד"ה
מחללין אותן על מעות חולין ואותם
❖
לשום שלמים דידיה נשחטה בעינן
כאחד ואין שהות לאורועי טומאה בין
לרבי שמעון לב בית דין מתנה לא חש
ד]
שהרי:
המעות ילכו למותר התרומה ישנה
שעושין מהן רקועי פחים ציפוי
אמר רבה מנא אמינא לה דתניא ובשר
שחיטתיהן יד] ונזרק דמו של ראשון שני
לתרץ דאיכא למימר דאפרשינהו בזה
ב)
1
לבית קה"ק, כדתנא במסכת
למה קרב. לר' שמעון הרי אין טומאה
אחר זה ואינו חושש בקושיא דליקו ולימא
זבח תודת שלמיו ביום הקריבו את זבחו
שקלים, וכיון שיצאו לחולין חוזרים
ה]
שינויי נוסחאות
ולוקחים אותם ממעות תרומה
ליה לקרא כו' ועוד דהיכא דלית ליה
בין זה לזה. ואמר ליה טו] לטומאה שאורעה
וגו' אבא חנין אמר משום ר' אליעזר בא
א] תיבות זריקה של ליתא
חדשה ויקרבו בשנה זו, ואע"ג שאין
בין זריקתו של זה לזריקתו של זה:
תקנתא ברעייה לב] אית ליה לרבי שמעון
בכי"מ, וכ"ה בתוד"ה דלמא
ללמד ג)בתודה ששחטה לשם שלמים כשרה
בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא
ע"כ לא מיבעיא כו' . אפילו לרבי
לב בית דין מתנה כדמוכח במנחות
ובש"מ: ב] מוהרש"ק מוחק מה
מום כדקיי"ל (מנחות קא.) מואם
טז]
שלמים שנשחטו לשם תודה פסולים ומה
שבסוגריים, אולם עי' בס' טה"ק
כל בהמה טמאה, דאמר מר בבעלי
ירמיה לא מתמה יז] אלא אי מכפר
פ' התודה (עט:) ומיהו הא מוכח דהיכא
מ"ש לפרש גי' זו: ג] בכתה"י
מומין שנפדו הכתוב מדבר, אלו
הפרש בין זה לזה $ תודה קרויה שלמים ואין
אעשה דלאחר שחיטתו יח] אי לא מכלל
דאית ליה תקנתא ברעייה לית ליה
וד"ו רפ"ב רבא [בכל הסוגיא],
של צבור נפדים (שבועות י:): זבח
שלמים קרויין תודה שלמים לשם תודה
תודת שלמיו. שתהא זביחתו
וכן בכה"י ובד"י ברש"י ד"ה לשם
דפשיטא ליה דבין זה לזה דקאמר
לב בית דין מתנה וכאן אית ליה
לשם תודה: תודה קרויה
שלמים. אך בד"ו רפ"ט וש"ח
תודה
פסולה הא תודה לשם תודה כשרה מאי
ששחטה
רבי שמעון בטומאת י"ט קאמר בין יט]
תקנתא ברעייה:
שלמים. כדכתיב תודת שלמיו
כלפנינו וכן הגיה הבה"ז, וכנר'
ע"פ תוס' ד"ה אמר רבא:
כמו חטאת הקהל, תורת משה
לשם תודת חבירו כשרה. ועולה
לאו דחבריה לא דידיה אבל דחבריה מאי
שחיטתו של זה לשחיטתו של זה כ]:
עבדי (לעיל ד.): חטאת
ד] נשחטה נמחק (*ש"מ):
דלמא אם תמצא לומר קאמר. דלמא
לשם חובה משום לג] שנוי בעלים לא
פסולה אדתני שלמים ו] לשם תודה פסולה
ששחטה לשם חטאת
ה] ביום וכו' זבחו ליתא
כשירה. דכי הדדי נינהו דתרוייהו
בכתה"י. וצ"ל ביום קרבנו יאכל
תרוייהו קמיבעיא ליה והכי קמיבעיא
מיפסלא דאין שינוי בעלים אלא (א"כ)
ו)
ליתני תודה לשם תודה וכ"ש שלמים לשם
(שמכ"י) וכן הגיה רש"ש וע"פ
חטאת סתמא שמייהו וכפרת
ליה האי בין זה לזה דקאמר רבי
בזריקה ורב חסדא אמר פסולה פירוש
הפסוק: ו] נ"א שלמים דידיה
שתיהן שוה על הכרת, אין שם
תודה שלמים לשם תודה דידיה איצטריך
(כתה"י, שמכ"י): ז] נ"א רב
שמעון קודם הפרשה קאי או לאחר
לא עלתה לשם חובה משום דהוי שינוי
שינוי קודש והרי חטאת לשם חטאת
ליה סלקא דעתך אמינא מדתודה קרויה
נשחטה (לקמן ט:) חטאת
(בה"ז), וכ"ה לעיל ג ב (הגרי"ב).
הפרשה קאי ואם תימצי לומר אחר
קודש כשאמר תודת פלוני לשם תודה
ששחטה על מי שמחויב
וע"ש בש"נ אות ז. וכן הגיה
שלמים שלמים נמי קרויין תודה וכי שחיט
הפרשה נמי קאי קודם שחיטה או
אחרת של פלוני אבל אמר תודה זו
חטאת. חטאת ראובן ששחטה
הקר"א יע"ש מש"כ בתד"ה אמר
רבא. ומהסימן לקמן ע"ב
להתכפר בה שמעון, אם שמעון
להו לשם תודה ליכשרו קא משמע לן: אמר
אפילו לאחר שחיטה עד זריקה ואהדר
לשם פלוני כשרה גמורה לפי שהוא
(חטא"ת ע"ל מ"י וכו') משמע
מחוייב חטאת הוא פסולה, אבל
רבא $ חטאת ששחטהלשם חטאתכשירה
ליה איהו אפילו עד זריקה ודלמא
שינוי בעלים בשחיטה לד] דכשירה גמורה:
דגרסי' רבא: ח] נ"א ודאי
אם מחויב עולה ולא חטאת כשרה
ד)
ז]
הגה"ה רב חסדא אמר פסולה.
(לעיל ג:) וכפר עליו. היינו זריקה
פסולה (כתה"י וד"י): ט] נ"א
לא קיימא לן כר' זירא ולא איפשיטא
לשם עולה פסולה מאי טעמא ושחט
2
עולה (גליון), וכ"נ מתוד"ה על
אלמא זריקה לשם בעלים בעיא
❖
בעיין: תודה ששחטה לשם תודת
נראה דוקא בתודה פליג משום דכתיב
אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם
מי, וכ"כ הקר"א דנר' לגרוס
(לעיל ד:):
עולה, וע"ש מש"כ בגירסת
חבירו. לא ששחטה ע"מ שיתכפר
בהן קרא שלמיו ובקונטרס פירש
חטאת נשחטה לשם עולה פסולה ואמר רבא
הרמב"ם: י] לחולין (כי"י, וכ"ה
ח]
בה מי שאינו בעליה כא] ואין זה
דהוא הדין בשאר קרבנות:
בתוד"ה סכין): יא] לתמידין, זה
ליקוטים
חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת
ד) ג
אמר רבא חטאת ששחטה לשם
שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה
לא נאמר אלא יעשה מהן קיץ
פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה מאי
למזבח, ולדברי כו' כצ"ל (ש"מ).
על מי שמחוייב עולה כשרה. ולא
ד
חטאת כשרה. פירש רבינו
לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת
אבל בתוד"ה סכין הביאו פירש"י
עלתה לבעלים. כן הוא ברמב"ם
טעמא וכפר עליו עליו ולא על חבירו
ה)
ושחט את תודתו של זה לשם תודתו
תם דרבה לה] כרב חסדא ס"ל דהא
כהנוס' שלפנינו: יב] יקייצו בהן
פט"ו מפסה"מ ה"ח. ובזבחים
אלא בדמיהם כך שמעתי
מבואר דבסתם כשרה, ואינו
חבירו דומיא דידיה במחוייב כפרה כמותו
של זה כב] [וה"ה] בשוחט חטאת חלב
דרבה אידחי וטעמא דתודה משום
בשבועות כצ"ל (ש"מ, וכ"ה
מבואר דלא עלתה לבעלים. ודין
לשם חטאת דם: כשרה. ועולה
ואמר רבא חטאת ט] ששחטה על מי
שלמים משמע דר"ל דאיירי ששחטה
בכתה"י): יג] צ"ל ששחטן
דלעיל לשם חולין מבואר להדיא
ה
לו]
(ש"מ):
שם מ"ו ע"ב [דלא עלתה], ודין
לבעלים דאפי' שינוי קדש אין כאן:
לשם חטאת חבירו ונראה דלאו בהכי
שאינו מחוייב כלום
פסולה שאין לך אדם
יד] שחיטותיהן (שמכ"י):
זה אינו מבואר כלל. ולומר
פסולה. לא עלתה לבעלים דשינוי
מיירי מדלא קאמר בהדיא חבירו
טו] ואמר ליה ר' זירא (כי"פ):
כג]
בישראל שאינו מחוייב עשה ואמר רבא
דהר"מ למד מזה דכמו לשם
טז] צ"ל כלומר ותיבת כו' נמחק
חולין דאין מחשבה פוסלת ומ"מ
קדש הוא: לשם שלמים דידיה בעינן.
אלא מיירי בחטאת חלב לשם חטאת
חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על
(ש"מ): יז] צ"ל לא מיבעיא ליה
לא עלתה, הכא נמי, זה אינו דרך
דם לז] כדאמר רבא לקמן בפירקין
דכתיב זבח תודת שלמיו. והאי דאיפלוג
אלא (ש"מ): יח] בכה"י שחיטה:
הר"מ, והוה ליה לכתוב יראה לי
חייבי כריתות מכפרת על חייבי עשה לא
❖
יט] צ"ל שהיתה בין (ש"מ):
בתודה משום דמינה מייתי רבה כד]
(דף ט:) חטאת חלב ששחטה לשם
כדרכו וצ"ע. (מנ"ח מצ' קל"ח)
כ] בש"מ נוסף והיינו עשה
כל שכן למימרא דבת מינה היא והאמר
סייעתא למילתיה מדאבא חנן ומיהו
חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים
דלאחר הפרשה: כא] ס"א
רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת
ה"ה לשאר זבחים: כשרה. עלתה
כשרה לשם חטאת נזיר לשם חטאת
בעליה לפי שזהו שינוי בעלים
שיטה מקובצת
והכא בשינוי קודש איירי
פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה
לבעלים: פסולין. לא עלו: לא
מצורע פסולה הני עולות נינהו ואם
:
על
שהיתה (ש"מ, וכעי"ז בצ"ק וק"נ)
מי שאינו מחוייב כלום פסולה.
דידיה.
ואע"פ שלא באו על
תאמר ותרתי דרבה לה] למה לי ויש
כב] נ"א של זה כשוחט כו'
דהוי שפיר מחוייב כפרה כמותו
(כי"פ וד"ו). ס"א של זה ולא
כדמפרש ואזיל ואמר רבא כו'.
הודייה אחת דארבעה צריכין להודות כדאמרינן בברכות (דף נד:)
לומר דהך דהכא נקט לאשמועינן דשינוי קודש איפכא משינוי
שיתכפר בה אחר אלא כשוחט
ולפרושי מלתא קמייתא אתא:
וכתיב בהו (תהלים קז) ויזבחו זבחי תודה. ושחט תודה בשעת
בעלים אע"ג דרבא לא פירש הפסוקים כדבריו מדאמר בריש
(שמכ"י). תיבת וה"ה ליתא
והאמר רבא כו' על מי שמחויב
לח]
בכתה"י ובד"י. ובצ"ק כ' דכאן
עולה כשרה. אלמא לאו מינה הוא
עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין:
פירקין (לעיל דף ג:) דרב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש טל] ומשני
הס"ד ומה"ד כשרה ועולה
(והא) [דהא] הכא עבירת עשה בידו
חטאת ששחטה לשם חטאת. כגון חטאת חלב שנשחטה לשם חטאת
[והא] מ] דלקמן נקט לחלק בחטאות וגם משום בעיא דאחר כך
לבעלים דאפי' שנוי קודש אין
שהפריש עולה עליה. ומשני מקיבעא
כאן דהוי כשוחט חטאת חלב
דם: כשרה. ועלתה לו: פסולה. פסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח
לא מכפרא כו'. כך פי' הקונטרס.
דבעי רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו
לשם חטאת דם: כג] אין
ומ"מ קשה היאך פשיטא ליה לרבא
מהו: חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשרה. וכגון
והחטאת: על מי שמחוייב חטאת. בשינוי בעלים על מנת לזרוק
פסולה ממש אלא לא, כצ"ל
דפסול והא לקמן (דף ט:) מספקא
דמה לשם חבירו המחוייב חטאת כמותו: שאינו מחוייב עשה.
(ש"מ): כד] בכה"י וד"י רבא:
שלא הפרישה עדיין דאי הפרישה הוה ליה כעל מי שאינו מחוייב
ליה לרבא אפילו על חטאת חלב
מא]
כה] על עשה (*ש"מ) כו] למימר
ששחטה על מי שמחוייב חטאת
שלא עבר עשה כה] ובעשה שייך למימר כו] חטאת כדמפרש ואזיל:
כלום אם תימצי לומר דלא מכפרא אעשה דלאחר הפרשה
נמחק (*בה"ז)
: כז] דהא הכא
דטומאת מקדש וקדשיו דשמא לא
ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה. הלכך מחוייב כפרה
דמסתמא עולה יביא ויכפר על הכל א"נ דאמר הרי עלי עולה
(*ש"מ): כח] נ"א עליה (ש"מ
הוי מחוייב כפרה כמותו לפי שאינה
וכ"ה בכתה"י) ולפ"ז צ"ל עבירת
דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר: על מי שאינו מחוייב כלום
קבועה כמותה, כ"ש על מי שאינו
כמותו הוא: למימרא. דעשה בת מינה דחטאת היא: והאמר
עשה: כט] צ"ל הא בלי וא"ו
מחוייב כלום. לכך נ"ל דגרסינן עולה
רבא כו' על מי שמחוייב עולה כשרה. אלמא לאו מיניה
פסולה. אי דגרסינן מב] בהא מימרא עולה דגבי עולה נמי ז) כתיב לכפר עליו
(שמכ"י): ל] דרב שמואל בר
ששחטה על מי שאינו מחוייב כו'.
יצחק דאמר דלר"ש דוקא
דגבי עולה מה] הוא דכתיב וכיפר
הוא דהא כז] עבירות עשה בידו שהפריש עולה עליהן כח]:
דאי גרסינן הכא חטאת ל"ל אידך מילתא מג] דרבא דחטאת מכפרת על
תמידין מקייצין בהם כו', כצ"ל
עליה הכהן (ויקרא יב, ח) ואמר רבא
על
חייבי עשה מהכא שמעינן לה: חייבי עשה לא כל שכן. מהאי קל
מקיבעא
ועי' בתוס' דשבועות דגי' נכונה
חטאת כו', ומילתא באפי נפשיה היא,
היא (צ"ק): לא] לבסוף (שמכ"י):
ועלה פריך למימרא דבת מינה היא.
וחומר הוה לן למימר דאפילו מקיבעא מכפרא אלא דאינה מכפרא מד] הואיל ועיקרא למילתא אחריתי קאתיא ואהני קל וחומר לקופיא:
לב] ברעיה נמחק (קר"א). וגי'
ולא בעי לשנויי דלכך כי שחטה על
צ"ק דהיכא דלית ליה תקנתא
מי שמחוייב עולה כשרה משום דלא
בקיץ המזבח אית ליה לר"ש לב בי"ד מתנה ומיהו הא מוכח במנחות בפ' התודה דהיכא דאית ליה כו': לג] נדצ"ל ומשום: לד]
גרע מטומאת מקדש וקדשיו, משום דלא בעי למיפשט בעיא דרבא דלקמן, ולכך משני משום דמקיבעא לא מכפרי (תוס' טוך): רש"י ד"ה דלמא את"ל
בשחיטה הס"ד (צ"ק). בד"ו הנוסח כשירה גמורה, ואפשר שהוא דיבור בפני עצמו ולפרש דברי רבה דכשרה דקאמר ר"ל כשרה גמורה, כו' ודלמא לא קיי"ל כר' זירא. ס"א ואין למיפשט בעיין מתשובת ר' זירא [דאפשר] דהשיב באת"ל [דאת"ל] דאינו מכפר על עשה דלאחר הפרשה,
ועי' ברש"י: לה] צ"ל דרבא (הגרי"ב. וכ"ה בד"ו). וגירסת רא"ט דרב חסדא כרבא ס"ל דבהא דרבא מודה, וטעמא דתודה משום דכתיב כמו [כן שעירי עצרת דמכפרין] על טומאת מקדש וקדשיו [ליכא למבעיא על טומאה שבין] שחיטה לשחיטה. [דהא דהשיב] רבי זירא על [הבעיא] דלעיל
בהו קרא שלמיו ואיירי ששחטה וכו'. וגירסת קר"א דרב כרבה ס"ל דהא דרב חסדא אידחי מדיוקא דטעמא דשלמים לשם תודה
דאמר [על טומאה שאירעה] לאחר שחיטת הראשון, לא למיפשט האבעיא דאבעיא לן, דודאי ר' זירא לא פליג ארבא [דסבר דליכא למיפשט האבעיא,
וכו' הא תודה וכו' משמע דר"ל כו'. ועש"ב: לו] צ"ל שלמיו דידיה (הגרי"ב). בד"ו שלמיו: לז] דם כדפי' בקונטרס (ש"מ): לח] צ"ל
אלא] דהשיב באת"ל הואיל והוא שאל באת"ל [דמכפר אעשה דלאחר הפרשה אם עד אחר שחיטה] או עד זריקה כו':
בדבריו (בה"ז, צ"ק ועוד): טל] שינוי קודש אשינוי בעלים (ש"מ וגליון): מ] ביתר הבז כתב להגיה בשם אדם גדול קדמון ועוד יש לומר.
ותירוצא אחרינא הוא (יד דוד): מא] עי' קר"א בד"ה על מי. ובהגהות דברי נחמי' מוחק דאי הפרישה כו' עד דלאחר הפרשה: מב] צ"ל אית דגרסי (צ"ק וע"ש. וכ"ה בד"ו). ונר' שזו היא נוס' הרמב"ם פט"ו מפסה"מ הי"ד (יד דוד וע"ש): מג] אבל רש"י ז"ל תיקן זה וכתב דהכל מימרא
אחת היא, עי' בד"ה שאינו ובד"ה אמר רבא (טה"ק ועע"ש): מד] נ"א סברא (שמכ"י): מה] נדצ"ל דגבי עולה נמי כתיב וכיפר עליו כו':