איזהו מקומן פרק חמישי
זבחים
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דבראי
לגואי.
או אינו כו' יד]. (א) ואי ס"ד טו] לגופיה אתא הני למה לי מה בא ללמדנו
כא א מיי' פרק ה' מהלכות
וא"ת הא אמר ר' עקיבא
לקמן (דף פא:) דכל
א) [מעילה ט.], ב) ירוש'
מעה"ק הלכה ו:
יומא פ"ה ה"ו ועי' ת"כ ויקרא
דמים שהכניס לפנים פסולין וי"ל דשירים אין מכפרין
לשירים טז] אשר ישפך שיריו למזבח החיצון פשיטא דעליו ישפכם
כב ב מיי' שם פי"ט הלכה ד:
חובה פ"ג הי"ג, ג) עי' מנחות
גג
❖
לרבי עקיבא ולא קרינן בהו לכפר בקודש: יסוד למה לי קרא
דהא תחילת מתנותיו בחוץ נעשו. וכי תימא אי יז] (לא) כתיב אל יסוד
כג ג מיי' שם פ"ז הלכה ז:
סב. צג., ד) ד"ה לסמיכה:
כד ד מיי' פרק ד' מהלכות
ק"ו. הקשה ה"ר חיים לקמן פרק התערובת (דף פא.) אמרינן
מזבח סתמא הוה אמינא נפיך מיפך
שירי הדם הפנימיים הצריך
❖
עיוה"כ הלכה ב:
הכתוב לשפוך בחוץ ומהם אתה לומד
גבי דם חטאת שנתערב בדם עולה
הגהות הב"ח
ששירי החיצון יתננו לפנימי הא אין
דפליגי רבי אליעזר ורבנן אמר אביי
דבראי לגואי ודגואי לבראי הא אין לו יסוד
(א) רש"י ד"ה או אינו וכו'
תורה אור השלם
לו יסוד לפנימי עצמו הילכך על כרחך
לא שנו אלא תחילת חטאת ועולה אבל
לפנימי עצמו א] או אינו אלא מזבח ב] של עולה
וה"פ ואי ס"ד כצ"ל והד"א עם
❖
תן יסוד למזבח של עולה קאמר :
סוף חטאת ותחילת עולה דברי הכל
1. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
דיבור הקודם:
יח]
יהא ליסוד מי כתיב אל יסוד העולה אל
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
מי כתיב אל יסוד העולה אל יסוד
מקום עולה מקום שירים פירוש דאם
יסוד מזבח העולה כתיב אי הוה כתיב אל
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
מזבח העולה כתיב. בשלמא אי דרשת
נתערבו שירי חטאת בתחילת עולה
שינויי נוסחאות
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
יסוד העולה הוה אמינא בזקיפה אל יסוד
ג]
לכולי עלמא יתנם למטה מן החוט
ליה ליתן תורת שפיכת שיריים לכל
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
א] נ"א נוסף אלא תן יסוד
ויקרא ד, ז
אֹהֶל מוֹעֵד:
השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אאגגו
דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי
דמים החיצונים שפיר כתיב מזבח
למזבחה של עולה (כיר"א):
2. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת
דיסוד א"ר ישמעאל גג יסוד למה לי קרא
ב] למזבחה של עולה יהא יסוד
חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאליהם
העולה ליתן תורת יסוד למזבח העולה
אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ
כצ"ל (*שמכ"י): ג] צ"ל אזקיפה
וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
ק"ו הוא ומה שירי חטאת שאינה מכפרת
שותתין ליסוד ואין כאן שנוי מקום
לכל דמים הנזרקים עליו אלא אי
דיסוד (*ש"מ): ד] ומה שירים
ד]
ויקרא טז, כ
3. וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר
א"ל רב יוסף הכי אמר רב יהודה
לתחילת יט] דמים קא דרשת ליה תו
שאין מכפרין טעונין גג (כי"צ
טעונה גג יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו
ור' א' וש"מ). וליתא תיבת חטאת
הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה
שיריים צריכין איצטבא פירוש שישפכם
ליכא למימר ליתן תורה כ] כנגד היסוד
דין שטעונה גג יסוד אמר רבי עקיבא ומה ה]
וכדלעיל נא א: ה] ומה שירים
אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא:
❖
על גג היסוד ממש העשוי כאיצטבא
למזבח העולה לכל דמיו דהא
שאין מכפרין ואין באין לכפרה
ויקרא ה, ט
כא]
שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר
טעונין גג (שם). וע' באות
ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה
חטאת טעונה מתן על ארבע קרנות
שלפנ"ז: ו] כל דם הפר ישפך
טעונה גג יסוד תחלת עולה שמכפרת ובאה
וקרן דרומית מזרחית בכלל ועל כרחך
דמשמע לה] דעולה אינה טעונה גג יסוד
(ש"מ). וכצ"ל ברש"י: ז] צ"ל דברי
מוסף רש"י
לכפר אינו דין שטעונה גג יסוד אם כן מה
ר"ע וכ"ה בילקוט (הגרי"ב)
.
אעולה לחודיה תדרשיה הוה ליה
וי"ל דהאי דבעינן הכא בתחילת עולה
ובמנחת יהודה כ' דגי' הילקוט
במיצוי חטאת כו' מר סבר
ת"ל אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבח
למיכתב אל יסוד העולה שתהא העולה
גג יסוד לא אתא אלא למעוטי אמה
משובשת בלא ספק. נ"א דברי ר'
לא מעכב. דכיון דהוזה אע"פ
ישמעאל (כי"מ). ועי' הג' הב"ח
שלא מיצה נעשית מצותו ויצא מידי
של עולה מאי בינייהו אמר רב אדא בר
כנגד היסוד מזבח העולה מאי היא:
אדמה לו] התחתונה של מזבח שמן
לעיל מ ב אות א: ח] נ"א דמו
מעילה וחייבין עליו משום נותר
בזקיפה דיסוד. שיזרוק תחילת
הארץ עד הכניסה אבל קיר הזקוף
אהבה שירים מעכבים איכא בינייהו מר סבר
וטמא, ויצא נמי ידי חובתו, שאינו
חובה לפני לפנים טעון יסוד
❖
מעכב הכפרה (מעילה ח:):
מי שנכנס דמו חובה לפני
מתנות העולה בעליית אמה שמן
של לז] מעלה עד היסוד פשיטא
מעכבי ומר סבר לא מעכבי רב פפא אמר
א)
לפנים אינו דין שיטען יסוד
הארץ עד הכניסה שהיא כנוס אמה
דעדיף (בעולה) מגג יסוד ממש
דכולי עלמא ב שירים אין מעכבים והכא
חובה דלא עייל הא מצוה עייל
דכולה ההוא אמה בין בגובהה בין
דחודה עדיף משום דבעינן שתי
אלא ומה מי כו' (וליתא אמר
שיטה מקובצת
במיצוי חטאת העוף מעכב קא מיפלגי מר
ר"ע) (כי"צ): ט] דמו לפני
מתנות שהן ארבע: לימד על פר
בכניסה יסוד מיקרייא השתא דכתיב
מי כתיב אל יסוד העולה כו'. פ"ה
ולפנים בין לחובה בין למצוה
סבר גמעכב ומר סבר לא מעכב תניא כוותיה
יוה"כ שטעון מתן דמים ליסוד. לעיל
אל יסוד המזבח יסוד שהוא דומה
אינו דין כצ"ל (ש"מ וכ"ה בכל
לפי שיטתו. ולפי' הר"ר חיים
דרב פפא ואת כל ו] (הדם) [הפר] ישפך
כתה"י): י] תיבות לא חובה ולא
קשה דמאי קאמר דהא כי מוקמינן
למזבח דהיינו גג של יסוד: כב] שיריים
פרק בית שמאי (דף מ:) גבי ועשה
1
מצוה וכן בין לחובה בין
ליה בשיריים מ"מ לא מיירי רק בעולה
מה ת"ל הפר לימד על פר יום הכיפורים
מעכבין איכא בינייהו. ר' ישמעאל
לפר כאשר עשה דריש סמיכה ושירי
ב)
ד
למצוה דלהלן ליתא בכי"צ. ועי'
דוקא. ופי' מורי דלפי' רבינו חיים נמי
רש"י להלן ד"ה ומה מי וכו':
כי קאי אשירים ניחא דכתיב מזבח
שטעון מתן דמים ליסוד דברי רבי אמר
סבר כפרה הוא דלא מכפרי אבל
הדם בפר יוה"כ ותימא להאי תנא לח]
ז]
יא] צ"ל דם (ש"מ וגליון):
העולה לפי שלא נאמר כלל במקום
עכובי מעכבי רבי עקיבא דמוסיף
סמיכה מנא ליה ושם ד) פירשנו:
רבי ישמעאל קל וחומר ומה אם מי שאין
יב] תיבת לעשה ליתא בכל כתה"י
אחר ולמידרש ביה תן יסוד לשירי
ומה מי שאין נכנס דמו לפנים
ומחקה בש"מ: יג] צ"ל הנשאר
דמה, אבל אי הוי קאי אתחילת דמה
ואין באין לכפרה אשמעינן דאין
נכנס דמו לפנים חובה טעון יסוד מי שנכנס
ח]
(*ש"מ): יד] כו' והכי פירושא
שנאמר כבר במקום אחר אלא שלא
חובה. תימה מה לפר כהן
מתן דמים של מתנות כג] תלוי בהן
דאי ס"ד (כי"י). ס"א כו' כמו
פירש קביעות המקום ובא עתה
דמו לפנים חובה אינו דין שטעון יסוד אמר
דלא מעכבי להו שיריים להזאות:
משיח שכן מכפר על עבירת מצוה
אמר מר הוא זה ופרושי קא
לקבוע לו מקום, הוי ליה למכתב אל
רבי עקיבא ומה מי שאין דמו נכנס לפני
מפרש אמאי אמרינן תן יסוד
יסוד העולה, דבלאו יתורא ידעינן
דכולי עלמא שיריים לא מעכבי.
ידועה כדפריך לעיל פ' בית שמאי (דף
למזבח של עולה משום דאי
דאתחילת עולה קאי דביה משתעי
ולפנים בין לחובה בין למצוה טעון יסוד מי
מ:) וי"ל דסמיך אהאי דאתי
בחטאות ואפי' פנימיות והנך שיריים
ס"ד כו' (שמכ"י): טו] ס"ד
קרא, ועל זה קאמר דכי נמי קאי
כד]
כדכתיב לגופיה אתא ליתן
אתחילת דמה כתב מזבח לאשמועינן
שנכנס דמו חובה לפני ולפנים אינו דין שטעון
דאיפלוג בהו ר' ישמעאל ור' עקיבא
בקל וחומר משעירי רגלים ושעירי
ט]
שיריה ליסוד, ובשעיר נשיא
גג יסוד דאי לאו הכי הו"א אזקיפא
יסוד יכול יעכבנו ת"ל וכלה מכפר את
במיצוי חטאת העוף כה] שהוא שירי
ראשי חדשים דדבר הלמד בהיקש חוזר
משתעי קרא הני למה (שמכ"י):
דיסוד כו', ועל זה קאמר ר' ישמעאל
2
ומלמד בק"ו: יכול יעכבנו.
טז] צ"ל אי לשירים שישפוך
גג יסוד למה לי קרא ק"ו הוא דתחילת
הזאתו דכתיב והזה מדם החטאת על
הקדש שלמו כל הכפרות כולן דברי רבי
שיריו (שמכ"י): יז] אי לא
עולה טעונה גג יסוד משירי החטאת
קיר המזבח והנשאר בדם וגו'
דלית לן למימר טרח וכתב לה
ישמעאל קל וחומר לפר כהן משיח (משעיר
כתיב מזבח העולה אלא אל
שטעונין גג יסוד דכתיב בהו אל יסוד
יסוד וכו' (כתה"י, וכעי"ז בש"מ).
המזבח דמשמע גג יסוד, וא"כ האי
(ויקרא ה): תניא כוותיה דרב פפא.
קרא כל כמה דאיכא למידרש:
נשיא) מעתה ומה מי שאין נכנס דמו לפנים
קטע זה הוא לשון הגמ', עי' ש"נ
קרא דאל יסוד מזבח העולה לא
דאית ליה לר' ישמעאל נמי לא מעכבי
בעמ' הקודם אות ג ואות ה:
איצטריך כלל לתחילת מתן דם דעולה
לא חובה ולא מצוה טעון יסוד מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין
י]
יח] בשמכ"י נוסף וכדי לגלות
שירים: ואת כל דם הפר. בכהן משיח
אלא אתא לשירים דכל החיצונים לפ"ה
למצוה אינו דין שטעון יסוד יכול יעכבנו תלמוד לומר ואת כל
לשירי הדם של כל הזבחים
או לשירי מתן דם דעולה לפי' רבינו
1
כתיב. ואת כל הדם ישפוך היה יכול
שישפוך שירי הדם ליסוד:
חיים. והא דנקט ר' ישמעאל גג יסוד
(הדם) [הפר] ישפך נתקו הכתוב לעשה ועשאו שירי מצוה לומר
ג)
לכתוב מה ת"ל הפר כו': א"ר ישמעאל
יא]
יב]
יט] לתחילת מתן דמים (*ש"מ):
היינו לפי שהזכיר למעלה אגגו דיסוד,
כ] צ"ל תורת (כתה"י וד"ו):
אבל ודאי כוליה מילתא דקביעות
לך שירים אין מעכבין וסבר רבי ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב
כו'. לא לחלוק הוא בא אלא ללמד
כא] דהא איכא חטאת שטעונה
מקום דתחילת עולה יליף משירי
והתנא דבי רבי ישמעאל והנשאר בדם ימצה והנשאר ימצה
שאין שיריים מעכבין בו והכי קאמר
מתן (*ש"מ): כב] בש"מ נוסף כאן
חטאת, וכן משמע מתוך פ"ה. וקשה
3
יג]
דבור, שאינן מכפרין טעונין גג
דהיכי מצי יליף משירי חטאת, [הא]
פר יוה"כ מק"ו הוא בא וכתבו הכתוב
יסוד. דכתיב בהו אל יסוד
איכא למימר דתחילת חטאת עצמו
יכול לעכב כתבו לך ת"ל וכלה מכפר כו' מסקנא דמילתא דרבי ישמעאל כו] אתיא: מי שאין נכנס דמו לפנים חובה. כגון פר כהן משיח
המזבח דמשמע גג: כג] צ"ל
תוכיח שנעשית ד' מתנות על ד'
הזאות (*ש"מ): כד] צ"ל שיריים
קרנות ושיריה טעונה יסוד. ועוד
שכניסת דמו לפנים אינה חובה קבועה שלא היה מצוה לחטוא ולהביא חטאת: טעון יסוד. שפיכת שיריים: מי שנכנס דמו לפנים חובה.
דחטאת לא מעכבי ואפי'
דבשילהי פירקין אמר דבכור ומעשר
פר יום הכפורים שהוא חובה קבועה בכל שנה. ורבי עקיבא בא להוסיף על דבריו עד שאתה לומדו מהיכל שדם פר כז] נכנס לו מצוה צא
דפנימיות (שמכ"י, וכעי"ז
טעונין מתן דמים על גבי יסוד ויליף
בכתה"י): כה] העוף קאמרי
ולמדו מלפני ולפנים שאינו נכנס לו לא לחובה ולא למצוה וזה נכנס לו אפילו לחובה אינו דין שיטעון כח]: יכול יעכבנו. דניהוי כמי ששנה
להו זריקה זריקה מעולה, ואמאי לא
שהוא (*שמכ"י): כו] ישמעאל
יליף להו משירי החטאת בק"ו
עליו הכתוב לעכב שהרי לא הוצרך לכתוב וכתבו: תלמוד לומר. באחרי מות וכלה מכפר שלמו כל הכפרות כולן בעבודות הללו האמורות
להא אתיא (*ש"מ): כז] פר כהן
כדקאמר הכא גבי תחילת עולה. ואמר
בענין ושפיכת שיריים לא נאמרו שם: קל וחומר לפר כהן משיח מעתה. מאחר שבאנו לכלל קל וחומר יש לנו לדרוש קל וחומר כיוצא בו
משיח נכנס (שמכ"י): כח] צ"ל
רבינו חיים דמק"ו דהכא לא ידעינן
כט]
שטעון יסוד (*ש"מ):
עיקר יסוד דהא איכא למימר תחילת
ולומר ששיריים מעכבין בפר כהן משיח מריבוי הכתוב שהרי בקל וחומר היה למד לשפיכת שיריים משעיר נשיא יכול יעכבנו מעתה תלמוד
: ל] תיבת
כט] וחומר זה (*ש"מ)
חטאת עצמה תוכיח, אלא בתר
לומר וכלה : ומה מי שאין נכנס דמו לפנים. כגון שעיר נשיא וחטאת יחיד שאין נכנסים להיכל לא חובה ולא מצוה טעונין יסוד
וכלה נמחק וצ"ל ת"ל וכו' (ש"מ.
דידעינן עיקר יסוד מקרא נילף מק"ו
ל]
כתה"י): לא] דלגבי (כי"י):
מיהא בגג יסוד ולא אזקיפא דיסוד,
פר משיח שנכנס דמו לפנים מצוה אינו דין שטעון יסוד. נראה בעיני דלא גרסינן בהאי מסקנא בין לחובה בין למצוה אלא למצוה גרידתא
לב] צ"ל שבכל (*ש"מ)
: לג] צ"ל
וקאי למאי דשני לעיל אי הוה כתיב
ואי גרסינן לה לא תיקשה אדתנא ברישא על דם פר משיח שאינו נכנס לפנים חובה וכאן הוא שונה בין חובה בין מצוה לגבי לא] פר יום
את דמו (*ש"מ): לד] כמותם
אל יסוד הו"א אזקיפא דיסוד, ועל זה
לעכב כצ"ל (*ש"מ): לה] נדצ"ל
ניחא דקאמר ר' ישמעאל גג יסוד
הכפורים לא הוי כניסת פר משיח חובה שאינו חובה כמותו אבל לגבי שעיר נשיא דלא עייל ליה כלל קרי לה לכניסת פר משיח חובה
משמע: לו] תיבת אדמה
נמחק
למה לי קרא [הא] אתי מק"ו, ואי הוי
ובמסכת סוטה (דף מד:) אמרינן כהאי גוונא מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה: יכול יעכבנו. מעתה דניהוי כמי ששנה עליו לעכב: ת"ל
(ש"מ): לז] צ"ל שלמעלה מן
אתא קרא לתחילת עולה לכתוב אל
היסוד (ב"ש, וכעי"ז בש"מ):
ואת כל דם הפר וגו' נתקו הכתוב. מסדר שאר העבודות ועשאו שירי מצוה ששנה בהילוך לשונו שכל לב] העבודות כתיב ולקח והזה ונתן
יסוד העולה בלא מזבח דבהכי שמעינן
לח] תנא דהכא סמיכה כצ"ל
עיקר יסוד, וכיון דהשתא דידעינן
לנתקו מכלל שאר העבודות לומר שאינה חובה כמו לד] אותם לעכב:
על קרנות וכאן לא כתיב ושפך דמו לג] אל יסוד אלא שנה במשמעה
(צ"ק): טל] כוונתם ללשון רש"י
עיקר יסוד בתחילת עולה מהאי קרא,
ד"ה בזקיפה דיסוד: מ] עי'
תו לא איצטריך מזבח בשביל גג יסוד
בקטע שלפנ"ז דמבוארים שם דבריהם טפי: מא] ההגהה שבפנים כן משמע בכת"י. וכ' בגליון ד' וילנא נדצ"ל אע"פ שנכנס דמו לפנים חובה דגג יסוד אתי בק"ו דדבר הטעון יסוד הוי בגג יסוד מק"ו דשירי חטאת שאינן מכפרין ומ"מ כשהן טעונין יסוד הוי בגג יסוד, תחילת עולה שמכפרת אינו
דהא מיירי בפר כהן משיח וכו':
דין שהטעונה יסוד הוי בגג יסוד. והשתא ניחא דליכא למימר [תחילת] חטאת תוכיח, דמה לחטאת שאינה טעונה יסוד כלל, תאמר בעולה שטעונה יסוד
מקרא בלא ק"ו, דק"ו לא הוי כי אם לגלות דיסוד דקרא היינו גג יסוד. וגם ניחא ההיא דלקמן דבכור ומעשר דלא מצי יליף להו משירי חטאת לעיקר יסוד
ולכך יליף להו זריקה זריקה מעולה, וה"ה לכל הקרבנות דלא כתיב בהו לא יסוד ולא קרנות דילפינן להו בגז"ש דזריקה זריקה מעולה. וא"ת תחילת עולה עצמה מנלן עיקר יסוד לפי המסקנא דמוקמינן אל יסוד מזבח העולה לשירים. וי"ל דנפקא לן בק"ו משירים. אבל קשה דא"כ מה הועיל רבינו חיים בפירושו מ"מ
בתחילת עולה לפי המסקנא דילפינן לעיקר יסוד שלה משיריה איכא למימר חטאת תוכיח. ואמר מורי דסובר רבינו חיים דכמו שאין לדון ק"ו מחטאת כדפי' כמו כן אין לעשות שום תוכיח מחטאת לגבי עיקר יסוד, ודאי דידעינן עיקר יסוד בעולה ילפינן שפיר בגג יסוד דאין זה רק גילוי מילתא, אבל אין לדמות על שום
קרבן כחטאת ואין להשיב מחטאת על שום קרבן לפי שחטאת חלוק משאר קרבנות שדמה למעלה כדילפינן מאותה למעט משאר קרבנות דדרשינן אותה דמה למעלה ואין אחר דמה למעלה, ואי מיירי הכא בחטאת העוף דדמה למטה כדקאמר רב פפא בסמוך מ"מ חלוק חטאת העוף משאר קרבנות (ומתן) [דמתן]
דמו בהזאה ולא בשפיכה בכלי כשאר קרבנות. וא"ת אכתי נילף תחילת בכור ומעשר משירי עולה בק"ו. וי"ל דלא גמרינן שום מתן תחילת [דמים] משירים של קרבן אחר רק משירי קרבן עצמו כמו שפי' רבינו חיים דילפינן תחילת עולה משיריה. כך פי' מורי לפי שיטת רבינו חיים. ומ"מ קשה דלקמן קאמר גבי ההיא
דבכור ומעשר דיליף להו מעולה וקאמר עולה גופיה מנלן דכתיב אל יסוד מזבח העולה, ומאי קאמר והא מוקמינן ליה להאי קרא בשירים ותחילת עולה נפקא לן בק"ו כדפי'. ובקונטרס פי' לקמן דחדא מינייהו נקט, כלומר דכתיב אל יסוד מזבח העולה דמיניה נפקא לן שירים ותחילת עולה מק"ו נפקא אלא קיצר
הלשון. ודוחק. לכך נראה לריב"א דלעולם ידעינן גם תחילת עולה ליסוד מהאי קרא גופיה דאל יסוד מזבח העולה דהא דמוקמינן ליה בשירים דעולה בשמעתין היינו גם לשירים, דלעולם אין להוציא הפסוק ממשמעותו דאיירי בעיקר מתן דם דעולה כנגד היסוד, אלא שע"י יתורא דמזבח מוקמינן ליה גם בשירים כדמשמע
לישנא דתלמודא. והשתא ניחא דלקמן מייתי תחילת עולה ליסוד מקרא דאל יסוד מזבח העולה כדפי' דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וה"פ דלעיל או אינו אלא למזבח של עולה כלומר לומר תחילת מתן דם של עולה דוקא ולא לשירים משום דלעולם עיקר קרא מיירי אף בתחילת עולה ולא נפקא לן מק"ו משום דאיכא
למימר חטאת תוכיח, קמ"ל אל יסוד מזבח העולה לומר אף סוף השירים דעולה דכ"ש מתחילת מתן דם דעולה (לשון ת' מהר"פ ז"ל): הוה אמינא אזקיפה דיסוד. השתא דכתיב אל יסוד המזבח משמע יסוד שהוא דומה למזבח דהיינו גג של יסוד. ואזקיפה (דמזבח) [דיסוד] דממעט הכא היינו שלא יזרוק תחילת מתנות
העולה בעליית אמה שמן הארץ עד הכניסה כו' עד יסוד מקרייא טל] אבל הזקיפה שהיא מן הגג עד חוט הסיקרא לא ממעט דאדרבה דהא מוכח לקמן (דף פא.) דשם מקום מתנות העולה ולא על גג היסוד ממש (תו"א): אמר ר' ישמעאל (על) גג היסוד כו'. לעיל פ"ה דעיקר היסוד בתחילת [מתן] דם העולה ילפינן
מק"ו דחטאת וגג יסוד [ג"כ] נפקא לן מהאי ק"ו, וכאן לא פי' כלום. וקשה לפ"ה כיון דעיקר יסוד מחטאת יליף איכא למיפרך חטאת תוכיח ששיריה ליסוד ואין תחילת דמה ליסוד רק על הקרנות ונראה להר"ר חיים כו' מ] ומיהו אכתי למסקנא כו' ותירץ כו'. מ"מ קשה לפי' הר"ר חיים דמשמע דתחילת דמו דעולה
נפקא ליה מק"ו ולקמן מייתי אל יסוד מזבח העולה לתחילת דמו. לכך נראה לריב"א דבין תחילת דם ובין שירים נפקא דטעונים יסוד מפשטיה דקרא כדמוכח לקמן, וק"ו לא איצטריך כי אם לגג יסוד ותלמודא לא דייק כו' מ] (תוס' אחרות): ואת כל דם הפר כו'. פ"ה דהפר מיותר דה"מ למיכתב כו'. וא"ת תיפוק
ליה מדאתקיש לפר העלם ובפר העלם כתיב יסוד, וי"ל דלא איתקש אלא לעבודות המעכבות כפרה כדאמר בפ' ב"ש (לעיל מ.). וא"ת מ"מ תיפוק לי מוכן יעשה דיליף מיניה שירים התם, וי"ל דדריש ליה לקרנות. וא"ת א"כ דוכן יעשה אתא לקרנות, סמיכה בפר יוה"כ מנלן דלא איתקש לפר העלם אלא לעבודות המעכבות
הכפרה, וי"ל דמדכתיב וסמך ידו על ראש הפר בפר כהן משיח דהוי ליה למיכתב וסמך ידו על ראשו מה ת"ל לפר לרבות פר יוה"כ לסמיכה. וא"ת יותרת וב' הכליות בפר יוה"כ מנ"ל. [וי"ל] מכל חלב פר החטאת לרבות פר יוה"כ, אבל בהיקש לא ידעינן אלא העבודות האמורות בענין: ומה מי שאין נכנס כו' תימה
אמאי לא מייתי ק"ו דפרק ב"ש (דף מ:) ומה במקום שלא השוה מעשים כו', וי"ל דמהאי ק"ו לא מצי למילף הכא דבר חדש דלא משמע מהתם אלא דבר המפורש בהם, ומהאי דהכא חשיב טפי למילף דבר חדש. וא"ת מ"מ האי ק"ו אמאי לא מייתי התם, וי"ל דמהאי ק"ו לא משמע כי אם חומרא ולעיל בעי למילף נמי
קולא להכשיר אÈ מÄ ין שבאצבע: יכול יעכבנו. עי' רש"י לעיל דף יג ע"א, ובתוס' דף לט ע"ב: יכול יעכבנו. פ"ה דהאי ק"ו למצוה ועיכובא מפשטיה דקרא דאל יסוד מזבח העולה, שהרי ליכא למימר טרח וכתב לה קרא כיון דאיכא לאוקמי בעיכובא מפשטיה דקרא (מהר"פ): ואת כל דם הפר ישפך נתקו הכתוב.
פי' דלא כתיב ושפך דהוה משמע עיכובא אלא כתיב ישפוך לומר דלא מעכבי אע"פ שהוא [פנימי לחובה] מא] היינו בפר כהן משיח [ובפר יוה"כ אפ"ה לא] מעכבי, וכן בפר העלם לא מעכבי כדאמרי' לעיל בפ' ב"ש (דף לט:) מקרא דונסלח. וא"ת ולמה לי ונסלח תפ"ל משום דכתיב בפר העלם ישפך כמו בפר כהן משיח.
וי"ל דלפ"ה ניחא דהא דקאמר הכא ישפך נתקו [וכו'] היינו משום דשינה הכתוב דבכל שאר עבודות כתיב ונתן והזה [וכאן לא כתיב ושפך דמו] משמע דבא לומר דלא מעכבי. אבל גבי פר העלם לא שייך האי טעמא דכמו כן כתיב יתן וא"כ לא שנה הכתוב בשפיכת שירים. וא"ת ולמה לי ישפך בפר כהן משיח, תיפוק
ליה מונסלח דדרשינן לעיל (דף לט:) בפר העלם דשירים אין מעכבין, והרי איתקש פר כהן משיח לפר העלם, וי"ל כיון דאיכא הכא ק"ו וגם פסוק הו"א דשינה הכתוב לעכב קמ"ל ישפך נתקו [הכתוב וכו']. וא"ת א"כ קשה איפכא למה לי ונסלח לעיל בפר העלם דשירים אין מעכבין תיפוק ליה מהכא כיון דאיתקשו,
וי"ל דלא הוקשו אלא להקל ולא להחמיר כלומר לריבוי עבודות ולא למעט. וא"ת והא איתקש לעיל (דף מ:) להכשיר אÈ מÄ ין שבאצבע, היינו להקל, וי"ל דהיינו דוקא לתיקון העבודות המפורשות בו כבר ולא לדבר חדש כמו שיריים: תוד"ה ומה. תימה מה לפר כהן משיח וכו'. וי"ל דאין זה פירכא דצד חומרא אלא פירכא
דהשואות (מהר"פ):