נג:
איזהו מקומן פרק חמישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסימניך
משכינהו גברי לגברא. פירש בקונטרס תלמידי רבי
תנא דבי רבי ישמעאל יא]. היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד
לג א מיי' פ"ה מהל' מעה"ק
א) [לקמן קיט: יומא נט.],
ב) ת"כ ויקרא נדבה פרש' ד
הלכה ו:
ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר
מערבי. תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו
לד ב מיי' פ"ו שם הלכה א:
ה"ט, ג) [לעיל י: לקמן צד:],
של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל: וסימניך. שלא
כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (דף קיט:) אמרינן וסימניך
לה ג מיי' פ"ה שם הלכה ו:
ד) [עי' תוס' יומא יב. ד"ה
לו ד מיי' פ"ב מהלכות בית
ירושלים ותוס' מגילה כו. ד"ה
תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי: משכוה גברי לגברא. תלמידי ר'
משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו
❖
הבחירה הלכה י:
ורצועה] עי' ירוש' ערלה פ"א
(ב) לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך
ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש
ה"ב, ה) יומא יב. מגילה כו. לקמן
לומר כדברי רבן: מתני' העולה
קיח: [אדר"נ פל"ה ה"ג וע"ש
הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא
תנא דבי ר' ישמעאל כרבי א] שמעון בן יוחי
בפי' בנין יהושע הטעם על
תורה אור השלם
קדשי קדשים. היא ליפסל ביוצא
ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה
אומרים זה וזה יסוד מערבי וסימניך משכו
לפיכך ובילקוט שמעוני
א)
ב]
ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין
וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי
מתני'
1. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי
הברכה תתקנ"ז דף שא ע"ד]
גברי לגברא:
העולה קדשי קדשים
ספרי ברכה שנב, ירוש' מגילה
יְהֹוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
בה: שתי מתנות. בקרן מזרחית
לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי
ו) ויקרא ג ב, ז) שם
שחיטתה בצפון וקיבול דמה בכלי שרת
פ"א הי"ב,
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת
❖
לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל
צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה
ז ב:
הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר
בצפון ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע
א
שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי
באלכסון והכי תנן במסכת תמיד
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
בוטעונה הפשט וניתוח וכליל לאשים: גמ'
ויקרא א, ה
פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו
(דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית
2. וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם
הגהות הב"ח
עולה מ"ט תני ליה קדשי קדשים משום
גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:
נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית
וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב
ג]
(א) רש"י ד"ה כמין גמא וכו'
העולה קדשי קדשים כו'. תימה
בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ
דלא כתיב בה (לה') קדשי קדשים היא:
נותן מערבית דרומית וטעמא משום
ד]
פשוטה הס"ד ואח"כ מ"ה סביב
וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ
וזרקו: (ב) תוס' ד"ה וסימניך
דקרן מזרחית דרומית לא היה לה
דלא תני שפיכות שיריים
ודמה טעון שתי מתנות: היכי עביד אמר
וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו:
❖
וכו' משכינהו לתלמידי ר'
ויקרא ח, טו
❖
יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה
בעולה והלא כל הדמים טעונין
רב נותן וחוזר ונותן ושמואל אמר מתנה
ישמעאל:
יסוד כדדרשינן לא] העולה למזבחה
טעונה יב] תורת מתן דמה כנגד
אחת כמין גמא נותן כתנאי יכול יזרקנו
ג
ה] ב)
מוסף רש"י
של עולה לפירוש הקונטרס ובריש
היסוד וכדרבינן לעיל (דף נא.) מק"ו
זריקה אחת ת"ל סביב אי סביב יכול יקיפנו
שינויי נוסחאות
1
בית שמאי (לעיל דף לז.) אמרינן מנין
משירי חטאת הילכך בעי [הנך]
נאמר כאן סביב. בעולה ואשם:
כחוט ת"ל וזרקו הא כיצד ו] כמין גמא (ודמה
מה להלן פיסוק ארבע
א] צ"ל ברבי (שמכ"י והגרי"ב).
1
תרתי דאמרן יג]: שתי מתנות שהן ד'.
לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד
מתנות. דהא ד' קרנות כתיבי בה
נ"א בדבי רשב"י (ב"ש וכ"ה
טעון) שתי מתנות שהן ארבע ר' ישמעאל
ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן
בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות
ג)
ז]
: ב] תיבת אומרים
ואי אפשר לשתי קרנות בבת אחת:
ביומא נט א)
אף כאן פיסוק וארבע מתנות.
נמחק (*ש"מ וכ"ה ברש"י וביומא
אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב
שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי
המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי
2
שם): ג] צ"ל תני בה (ש"מ)
:
דאותה מתנה דנותן לקרן שהוא
ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום
קרנות העומדות [זו] באלכסונה
מה להלן פיסוק וארבע מתנות אף כאן פיסוק
ד] צ"ל קדש (שמכ"י): ה] כתנאי
כשתים צריך לפסוק לצפונה של
ח]
קרן ולמזרחה של קרן (לעיל
וזרקו את הדם וגו' יכול (*ש"מ
דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה
של זו דאי בשתים שברוח אחת לא
וארבע מתנות אי מה להלן ארבע מתנות
י:) והיה בנימין הצדיק. צופה
ופרי"ד). וכ"מ ברש"י, ולפ"ז א"צ
שירים בחטאת לב] דבאצבע אי
הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח
למ"ש הב"ח באות א: ו] הא
על ארבע קרנות אף כאן ארבע מתנות על
ברוח הקדש שכן עתיד להיות
ולא קרינן ביה סביב: שהן ארבע.
אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה
כיצד דמה טעון שתי (וליתא
ומצטער עליה (מגילה
ארבע קרנות אמרת עולה טעונה יסוד וקרן
ד
כו.) מצטער עליה. מתאונן
תיבות כמין גמא) (כתה"י וש"מ).
גמ'
בגמ' מפרש היכי עביד: מאי
❖
: שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים לג]
נ"א הא כיצד נותן שתי (כי"צ
עליה. (לקמן קיח:)
מזרחית דרומית לא היה לה יסוד מ"ט אמר
טעמא תני בה קדשי קדשים. מאי
וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון
ופרי"ד): ז] ודמה טעון. בת"כ
ר' אלעזר ד)לפי שלא היתה בחלקו של טורף
ליתא תיבות אלו (הגרי"ב). אבל
דשמעי' לד] תנא דפנימיים ביסוד
דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו
עי' באות שלפנ"ז, וכן רש"י גריס
ליקוטים
דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח אוכל
נמי קדשי קדשים: ומשני משום דלא
מערבי לה] וגם התחיל בחיצונים למיתני
לה בהדיא, עי' אות יז: ח]
בקצת
כת"י ארבע בלי וא"ו. וכן בסמוך.
שיירי קדשי קדשים וכו'. כתב
כתיב בה. איצטריך לאשמועינן דאפ"ה
בחלקו של יהודה אמה אמר רבי לוי
יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג
ה)
וכ"ה ברש"י ופרי"ד: ט] ביומא
הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת
דקחשיב בכל פנימיים היינו משום
קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה
בר חמא אמר ט] רבי חמא ברבי חנינא
יב ע"א איתא דתניא והיא
תמיד בר"פ לא היו כופתין וז"ל
ברייתא. ועי' תוס' לעיל נא ע"ב
דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני
ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים
שיירי הדם היה שופך על יסוד
רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה
((הגרי"ב): י] בס"א נוסף ובה
דרומית. יש מקשין בפרק איזהו
בחיצונים ואין רוצה להפסיק:
קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו
מזבח בנוי (*ש"מ. וכ"ה ביומא):
מקומן אמאי לא קתני בעולה
בחלקו של בנימין י]
והיה בנימין הצדיק
קדשי קדשים. פי' בקונטרס
לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן
יא] ישמעאל בדבי ר' שמעון
דשיירי הדם היה שופך על יסוד
מצטער עליה בכל
יום לנוטלה שנאמר
כו' כצ"ל ותיבות היו שונין נמחק
דרומי כדקתני בחטאות הצבור
ליפסל ביוצא ובטבול יום לו]
בפ' התדיר (דף פט.) מעשר
: יב] צ"ל טעונה
והיחיד ובשעירים הנשרפים
(ש"מ וכתה"י)
ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין
קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש
תחילת מתן (*ש"מ): יג] דאמרן
שמגיד לנו היכן היה שופך שיירי
דשתי מתנות כו' כצ"ל והד"א
הדם ה"נ הו"ל לאשמועינן גבי
בו קדשי קדשים דמו ואימוריו: היכי עביד. דנעשים השתים שהן יד]
טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים
(*שמכ"י): יד] תיבת שהן נמחק
עולה היכן היה שופך שיירי הדם
ארבע: נותן וחוזר ונותן. זורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן
אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא
(*ש"מ): טו] צ"ל כנגד (*ש"מ):
וכדאשמעינן בעולת התמיד
משום
טז] צ"ל וכחוט (שמכ"י וד"נ):
בר"פ לא היו כופתין שיירי הדם
דלא כתיב בה קדשי קדשים.
ואין בהן מעילה לז]:
ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד'
יז] צ"ל דמה (*שמכ"י). וראה אות
היה שופך על יסוד דרומית. דלא
רוחות של מזבח מתנה לכל רוח: כמין גמא. זורק נגד טו] הפינה
תימה ומהאי לח] טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא
ו' ואות ז': יח] צ"ל בחטאת
מסתבר לחלק בין עולת התמיד
(*ש"מ): יט] צ"ל אע"פ שהוא
לשאר עולות. ויש לתרץ
כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (דף נה.) מדאיתקש לעולה
מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות
בשתי (הגרי"ב): כ] כדרב דאמר
שאלמלא פרים ושעירים משונים
מה עולה קדשי קדשים: נאמר כאן סביב כו'. הא דאיצטריך
יונית עשויה ככף פשוטה : וזרקו את הדם על המזבח סביב.
(א)
(*ש"מ): כא] צ"ל למזבח (כתה"י
בשפיכתם מחטאות הצבור
וש"מ): כב] צ"ל יתבני (*ש"מ).
בעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם : ת"ל וזרקו. ואין זריקה אלא
לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה
ו)
ז)
והיחיד לא היה צריך לפרש
בכי"י יתבני מקדשא: כג] אוכל
בחטאות הצבור והיחיד היכן
מרחוק ובחוט טז] אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה: ודמה יז] טעון
דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס
כלומר היה תופס בחלקו
היה שופך שיירי הדם משום
כו'. כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות
דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:
(כתה"י וש"מ): כד] ועזרת
דהוה אמרינן כיון דתנא בחדא
ישראל שנים ועשרים אמה
מה
הוא הדין בכולהו מפני שכל
להלן פיסוק מתנות כו'. תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא
המזבח ובזריקה: ונאמר להלן סביב. בחטאות יח] המלואין בצו את
מקום דריסת (ע"פ כתה"י וש"מ):
הקדשים טעונין שפיכה בשיירי
אהרן: מה להלן פיסוק ד' מתנות. ד' נפסקות זו מזו דהא על
(לעיל ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא
כה] הכהנים וישראל מיקרו
דמיהן חוץ מבכור ומעשר ופסח
עזרות כצ"ל (ק"נ): כו] תיבת
שהיה שופך שפיכה אחת, אבל
ארבע קרנות נותן: אף כאן. אע"פ יט] שבשתי קרנות פיסוק בעינן
נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:
לדרום ליתא בכתה"י ובד"ו.
בשביל שפרים ושעירים
והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן: עולה טעונה יסוד. תחילת מתנותיה
ונוספה בדפפד"מ. [ונראה דאינו
כ]
הנשרפים שיירי דמיהם נשפכין
מוכרח, דאכתי לא איירי רש"י
על יסוד מערבי הוצרך לפרש
צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח כא] תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (דף נא.): לא היה לה יסוד. לקמיה מפרש
ברצועה, אלא פירוש 'ובצדו' היינו
בחטאות הצבור והיחיד דשיירי
היכי דמי. הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל: מאי טעם. לא היה לה יסוד: טורף. בנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית
לא רק מול המזבח ממש אלא גם
הדם היה שופך על יסוד דרומי
לצדו והכל למזרח]: כז] במזרח
מט) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני כב] מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל: דאמר רב
ותנא חטאות הצבור והיחיד
אלא שלצד קרן מזרחית
והוא הדין לכולהו. אלא שיש
שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל כג] בחלקו של יהודה אמה. אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה
צפונית היה כלה חלקו של
להקשות על זה דאמאי קתני
אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן
אכילת האמה הדרומית
יהודה אותה אמה ברחוק כצ"ל
בכולהו מעולה ואילך ודמן טעון
(*ש"מ): כח] צ"ל ולמערב
שתי מתנות, דה"נ הו"ל למיתני
לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן
היסוד מהלך על
(דף נד.)
(*ש"מ): כט] צ"ל שהיה (ש"מ)
:
בעולה והוא הדין לכולהו. אלא
פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה:
ל] בש"מ נוסף ולבד אמה סמוך
י"ל דהיינו טעמא דלא נקט שיירי
לקרן מזרחית צפונית. וכעי"ז
הדם וכו' אלא גבי פרים ושעירים
רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה. לדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא
בכתה"י: לא] צ"ל כדדרשינן
הנשרפים וחטאות משום דכתיב
(יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים
לעיל תן יסוד למזבחה (ש"מ
בהו קרא שטעונין שפיכת שירים
וצ"ק): לב] צ"ל אבל בחטאת
ליסוד ואחריני דמריבויא קאתו
כולה (ועזרת) כד] ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים כה] ומקום דריסת רגלי ישראל
(ש"מ וצ"ק): לג] נ"א נוסף אפי'
איכא למימר דלא קתני. מיהו
מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] כו] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח כז]
בעולה וצריך ליזהר בזריקה
מורי ה"ר אפרים היה אומר
שישאר מן הדם (שמכ"י וב"ש):
מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן
דודאי דעולה וכל הקדשים חוץ
לד] נ"א דאשמעינן (ש"מ):
מפרים וחטאות ושעירים
הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה
לה] מערבי וחיצונים דרומי לא
הנשרפים אין נשפכין ליסוד
ולמעלה כח] היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין
חש תו למתני דכל כי רוכלא
השירים שלהם מדלא קתני להו
ליחשוב לכל החיצונים כיון
בסדר המשנה הכא בפ' איזהו
בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כט] כניסת היסוד ראוי להיות בה
דאשמעי' לאפוקי ממ"ד
מקומן. עכ"ל בתוספת קצת
כדאמר מר (מדות פרק ג מ"א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי
כולהו ביסוד מערבי או כולהו
ביאור לשונו ז"ל, והאריך ליישב
ביסוד דרומי ואע"ג דקחשיב
הסוגיות אשר יקשה מהם לרבו
אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית ל]:
כו' כצ"ל (ב"ש, וכן בש"מ בשינוי
ז"ל (מלאכת שלמה): קרן מזרחית
קל): לו] יום ומחוסר כפורים
דרומית לה היה לה יסוד. פירש"י
(ש"מ): לז] בש"מ נוסף וקדשי
ז"ל כי כל רוח מזרחי היה בלא יסוד חוץ מאמה אחת סמוך לקרן צפוני. ואחרים מן הגאונים ז"ל פירשו כי לכל היה יסוד חוץ מקרן מזרחית דרומית ממש אמה מכאן ואמה מכאן. ודברי רש"י ז"ל עיקר וכן מוכח בזבחים (ריטב"א יומא טו:).
קדשים מועלין בהן בין לפני
והיינו מדקאמר התם מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה, ולדבריהם היה אוכל יסוד המזבח בחלקו של יהודה יותר ויותר מאמה. ועוד דכיון דחלקו של יהודה במזרח כדתניא לעיל מה היה בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות וכו' למה
זריקת דמים ובין לאחר זריקת
יהיה יסוד בכל הרוח זולת סמוך לקרן מזרחית דרומית כיון שלא היה בחלקו של טורף. וכן תיקשי מצד דרום. ועוד מאי פריך התם תא שמע נמצא פורח אמה על יסוד וכו', כיון דלדבריהם היסוד היה גם על פני דרום זולת סמוך לקרן יע"ש.
דמים ואפילו מחיים ושייך
אלא דקשה לי דאמאי לא קאמר הריטב"א דהכי מוכח בהדיא ממתני' דמדות דקתני אוכל במזרח אמה אחת וכו' ותו לא. וע"כ דברי הגאונים ז"ל צ"ע. ועי' בס' צורת הבית סי' ל"ז ובס' חנוכת הבית סי' ל"ב שכתבו דהמציירים המזבח בפירוש
איסור יוצא אף בירושלים:
הרמב"ם דלא הניחו פנוי כי אם הקרן דרומית מזרחית שגגה היא היוצאת מלפני המדפיס יע"ש. אמת הוא כי מדברי הרמב"ם בפירושו למדות ובחי' פ"ב מהלכות בית הבחירה משמע שסובר כפרש"י ז"ל אבל איך שיהיה טעות גמור אינו
לח] צ"ל דמהאי (ש"מ):
דהרי הגאונים סוברים כן ועיין בס' שלטי הגיבורים סוף פ' כ"ו וק"ל (שיח יצחק שם):
שיטה מקובצת משום דלא כתיב בה קדשי קדשים. תימה א"כ למה לא תני כמו כן אצל זבחי שלמי צבור, ולקמן ילפינן להו מהיקשא דעולה, וי"ל כיון דתני בעולה לא צריך למיתני בזבחי שלמי צבור דהא מהיקשא דעולה ילפינן, אבל גבי עולה דלא כתיב בה רק דידעינן מסברא כדפ"ה לפי שכולה
כליל, הילכך צריך למיתני בה קדשי קדשים: רש"י ד"ה העולה וכו' ומועלין בה. גליון, פי' בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, ובקדשים קלים ליכא מעילה אלא באימורין לפני זריקה. ע"כ: תוד"ה העולה וכו' וה"ר יעקב מאורליינ"ש כו'. לשון מהר"פ, ותירץ הר"ר מאורלייני"ש דלא
חשש התנא לאשמועינן שירים (בכולו) [בכולהו] דאטו כי רוכלא ליזל ולחשוב, ותני ליה פנימיות וחיצוניות לאפוקי ממ"ד זו וזו יסוד דרומי או זו וזו יסוד מערבי. והא דתני בכל הפנימיים זה, לפי שרוצה לשנותו בחיצוניות ולא רצה להפסיק, ובתר דתנייה ליסוד דרומי בחיצוניות חד זימנא לא חש לשנותו עוד.
והר"מ תירץ דתנא ושייר ובתמיד תנא מה ששייר הכא, וכן שייר מקום זריקה שלא פירש כאן ובתמיד מפורש דהיינו קרן מזרחית צפונית ומערבית דרומית: ס"א ותירץ הרר"י מאורלייני"ש דלא רצה לשנות בכל קרבן. וכ"ת א"כ למה פירש אותן בחטאת, י"ל דהוצרך לפרש פנימיות וחיצוניות, אבל לאחר דגלי
באחד מהן גלי בכל מקום: ד"ה מה להלן כו' תימה וכו'. גליון, ונראה דאתיא גז"ש ומפקא ליה ממיעוט ומוקמינן ליה למיעוט דאין אחרת למעלה (הר"פ):