28/105

נד:

איזהו מקומן

פרק חמישי זבחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

דגייז

ליה. תימה

דגייז ליה. אחר שיבש סתר הבנין מעל

מא א מיי' פ"ב מהל' בית

מעיקרא ליעבד מלבן בענין זה:

חלקו

של יהודה:

א) סנהדרין פז. [קידושין סט.]

אבנים שלמות כו'. תימה דהוה ליה לאקשויי לא תניף

הבחירה הלכה טז:

ספרי שופטים קנב, ירוש'

ופרכינן והא אבנים שלמות כתיב. שיהא חלק ולא פגימות

מב ב מיי' שם הלכה ח:

סנהדרין פי"א ה"ג, ב) ספרי

פגימות ואי אפשר לסתירה להיות חלקה: דמחית מידי מתותיה.

עליהם ברזל אמר רחמנא ויש לומר שהש"ס קיצר כאן ורוצה לומר

מג ג מיי' פ"ה מהל' מעה"ק

דברים כג, עקב לז, שופטים

שם, ג) [תרגום יונתן של יוקח

הלכה ג:

כמו שמדקדק הש"ס במסכת ע"ז

פרק רבי ישמעאל (דף נב:)

כלומר במקומו על (כנגד)

חלקו של יהודה הניח עץ ארוך

מד ד מיי' שם הלכה ו:

נא מעט מים (בראשית יח) קליל

גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון

ועוביו כעובי המלבן וחלק [והניח]

מה ה ו מיי' פ"ט שם הלכה א

מיא], ד) עי' ירוש' מכות פ"ב

ופ"י שם הלכה ג:

ליתברינהו אבנים שלמות אמר

בתוך המלבן ולא יכול להדביק עם

ה"ו ועי' מכילתא ס"פ יתרו

דגייז ליה אבנים שלמות כתיב דמחית מידי

ח]

מו ז מיי' שם פ"י הלכה י:

ומשפטים ספ"ד, ה) ירוש' נזיר

רחמנא לינסרינהו לא תניף עליהם

חלוקי האבנים ע"י שפיכת המיחוי

מתותיה ושקיל ליה דאי לא תימא הכי הא

מז ח מיי' שם הלכה ז:

פ"ח ה"ב, ו) קידושין סט:,

❖

מח ט מיי' שם הלכה ח:

ז) במדבר לד ג-יג, ח) יהושע

ברזל כתיב ואם תאמר וליעביד על

של סיד וקוניא ולכשיבש קצת

דאמר רב כהנא אבנים של קרנות חלולות

א] ב

טו ח, ט, ט) ספרי ברכה שנב,

נטלו ונשאר מקומו חלק: קרנות

ידי שמיר דבבית שני הוה שמיר

י) כריתות יא., כ) [וע"ע תוס'

היו דכתיב 1ומלאו כמזרק כזויות מזבח הכא

של מזבח חלולות היו. נקבים

כדמוכח בסוטה פרק עגלה ערופה

סוכה מט. ד"ה שכל, וע"ז כג:

תורה אור השלם

נמי אבנים שלמות אמר רחמנא אלא דמחית

ד"ה בקשו, וגיטין סח. ד"ה

(דף מח.) דקתני משמתו נביאים

נקבים עמוקים בארבעתן ט] שיפול

איכא, ותוס' חולין יח. ד"ה

1. יְהֹוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם

מידי מתותיה ושקיל ליה ה"נ דמחית מידי

❖

דם החטאת ויבלע לתוכו: כמזרק

הראשונים בטל אורים ותומים

וכמה]:

וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ

מתותיה ושקיל ליה דרש רבא מאי דכתיב

כזויות מזבח. אלמא בית קיבול יש י]

[והיינו בית ראשון כט]] משחרב בית

הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק

כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ: זכריה ט, טו

כמזרקים: דמחית מידי מתותיה.

המקדש בטל השמיר והיינו בית שני

וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה

2. וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל

2 ב]

הגהות הב"ח

דאי בית ראשון ליערבינהו וליתנינהו

מקלות וקסמין [דקים] יא] נתן בין

ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה

שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת

(א) רש"י ד"ה כתיב ועלה וכו'

כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ

דמשמתו נביאים הראשונים היינו

חלוקי האבנים וכשיבש הוציאם ונשארו

ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב וקמת

ועוד כתיב עליה אחת מירושלים

הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָויֹת

❖

חורבן הבית כדתניא בגמרא משחרב

מקומות בנקבים חלוקים ולא

אל ראש ההר אשר על פני:

{בְּנָיוֹת}: וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר

יב]

ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה

א)

הִנֵּה דָוִד בְּנָויֹת {בְּנָיוֹת}

בית המקדש בטלו אורים ותומים

הוצרך לפגום בפגימות לנקבים:

ש"א יט, יח-יט

מכל ארץ ישראל ב)וארץ ישראל גבוהה מכל

בָּרָמָה:

שהן יג] יושבים ברמה. בעירו

והיינו בית ראשון דחמשה דברים

3. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט

מוסף רש"י

ארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו

של שמואל: נויו של עולם. למצוא

בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין

חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא

❖

נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ

הובא בעמ' הבא

ספר יהושע בכולהו כתיב וירד ועלה

ביומא (דף כא:) ובטל השמיר היינו

מקום לבית הבחירה מן התורה:

ג]

וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר

הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין ועלה כתיב

ועלית. בכל יד] שעריך קרי עלייה

לאחר בית שני וכן הא דקאמר רבן

יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

דברים יז, ח

שינויי נוסחאות

שמעון בן גמליאל התם משחרב בית

ומשם לבית המקדש מלמד שבית

וירד לא כתיב אמרי ש"מ הכא הוא מקומו

4. וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת

א] כהנא קרנות של מזבח

המקדש ניטל טעם ל] פירות ומסתמא

המקדש היה גבוה מכל ארץ ישראל:

צָפוֹנָה מִן הַיַּרְדֵּן וְעָלָה הַגְּבוּל

סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי

חלולות כצ"ל (*ש"מ וברש"י):

אֶל כֶּתֶף יְִריחוֹ מִצָּפוֹן וְעָלָה

וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

בבית שני שחרב בימיו איירי תדע

ב] וילך הוא ושמואל כצ"ל

ניתתי ביה ג) קליל כדכתיב 5 ובין כתפיו שכן

בָהָר יָמָּה וְהָיֻה {וְהָיוּ} תֹּצְאֹתָיו

דאשכחן בבית שני שהיו פירותיהם

לא מיבעיא לן הכא ולאו מהכא

(גליון): ג] נ"א וירד הגבול

ו)

מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן: וְעָבַר מִשָּׁם

ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו

ד)

ותאר (*ש"מ). ור' אות כה. נ"א

ד]

הַגְּבוּל לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה

מתברכים בימי שמעון בן שטח שנעשו

נפקא לן אלא מקרא אחרינא דכתיב

כתיב ועלה הגבול ותאר הגבול

נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל וְיָרַד הַגְּבוּל

דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן

חיטין ככליות של שור הגדול (תענית

(ירמיה טז וכג) לא יאמר עוד חי וגו'

בשבט בנימן ועלה כתיב ותאר

עַטְרוֹת אַדָּר עַל הָהָר אֲשֶׁר

ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא

לא כתיב אמרי (כיר"א וק' וצ').

מִנֶּגֶב לְבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן: וְתָאַר

דף כג.) ועוד יש להביא ראיה דהוה

כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא

ועי' מהרש"א סוד"ה בכולהו:

הַגְּבוּל וְנָסַב לִפְאַת יָם נֶגְבָּה מִן

כדכתיב ובין כתפיו שכן ועל דבר זה נתקנא

שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן

את בני ישראל מארץ צפון ומכל

ד] ואיכא דאמרי גמירי (כתה"י

הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בֵית חֹרוֹן

וש"מ): ה] צ"ל ביתי וגו' אם

דואג האדומי בדוד כדכתיב כי קנאת ביתך

נתינה שמו לא] דפרק קמא דקדושין

המקומות אשר הדחתים שם וגו':

נֶגְבָּה וְהָיה {וְהָיוּ} תֹצְאֹתָיו אֶל

(כתה"י): ו] גי' הערוך ערך הנה

קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים

דוכתיה. מקומו היכן. מקום הגבוה

(דף לא.) ובפרק שני דמסכת ע"ז

אכלתני וכתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו

זה ספר יהושע. ע"ש פי' נכון

עִיר בְּנֵי יְהוּדָה זֹאת פְּאַת יָם:

(הגרי"ב): ז] צ"ל בכל (כתה"י):

בא"י בגבול מי הוא: אייתו ספר

(דף כג:) שבקשו ממנו חכמי ישראל

יהושע יח, יב-יד

אשר נשבע לה' וגו' אם אבא באהל ביתי

ה]

5. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה

ח] להידבק (כתה"י): ט] צ"ל היו

יהושע. לבדוק בגבולי השבטים ולא

אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר

בארבעתן (ש"מ): י] יש להם

אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד

יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל

(*ש"מ): יא] בכתה"י וד"ו

כדמוכח לב] פרק עגלה ערופה

פירשו טו] שם באחד מכל השבטים

הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:

אמצא מקום לה' וגו' הנה שמענוה באפרתה

חלקים: יב] מקומותם כנקבים

דברים לג, יב

(סוטה דף מח:) מדכתיב במלואותם

פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם

6. כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי

חלולים [נ"א חלקין] ולא

מצאנוה בשדה יער באפרתה זה יהושע

ו]

ואפי' רבי יהודה דפליג עליה ואמר

חוץ משבט יהודה ובנימין שנתפרשו

הוצרך לפגום בהם פגימות

וְחֶרְפּוֹת חוְֹרפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:

לנקבים והס"ד (ע"פ כתה"י

דקאתי מאפרים מצאנוה בשדה יער זה

תהלים סט, י

שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש

שם כל הגבולים מסובבין ברוחותיה טז]

7. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְהֹוָה

וש"מ): יג] צ"ל שהיו (*ש"מ):

בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף: מתני'

מודה דאבני אפוד נמי בעו שמיר

ומקצועותיה גבול יהודה לדרומה

יד] מכל שעריך קרי עלייה

לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר

משם לבית כצ"ל (*ש"מ):

כדמוכח פרק מי שאחזו (גיטין דף סח.)

של ארץ ישראל וארץ אדום גבולו

נִשְׁבַּע לַיהֹוָה נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות

טו] צ"ל פירש (ש"מ):

אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם

גבי בנין בית המקדש שעשה שלמה

לדרום על פני כולו ואורך גבול

אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה

טז] ברוחותיהם ובמקצעותיהם

אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן

(כי"פ): יז] והן הן (כתה"י וד"ו):

יהודה מן המזרח למערב על פני

דקאמר היכי נעביד איכא שמיר דאייתי

שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד

חרופה אשם נזיר אשם מצורע אשם תלוי

יח] לשון הפסוק ועלה הגבול

אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה מִשְׁכָּנוֹת

משה לאבני אפוד וההיא על כרחין

אורך כל גבולה של א"י ים המלח

¿דƒברה (יהושע טו, ז): יט] צ"ל

לַאֲבִיר יַעֲקֹב: הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ

שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת

כתף (ש"מ): כ] ומנה והלך עד

רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה

למזרח וים הגדול למערב והן מן יז]

בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר:

בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע

ירושלים כתיב ועלה כצ"ל

תהילים קלב, א-ו

בעי שמיר למקדש ועובדא דבן

גבולי ארץ ישראל בפרשת אלה

8. בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר

והד"א (ע"פ כתה"י ש"מ וצ"ק):

ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה

ה) ו

נתינה בבית שני לג] דקאמר הדר לשנה

מסעי וגבול צפוני של ארץ יהודה

ז)

כא] כתיב בו עלייה אחת כצ"ל

יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

❖

(*ש"מ): כב] בש"מ נוסף ועד

בראשית מט, כז

לכל מאכל ליום

ולילה עד חצות:

אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו

לא היה מכוון לארכו אלא התחיל

ז]

קרית יערים: כג] הגבול ולא

ושבע פרות היו הראשונה עשה משה

למזרח מן הירדן ועולה למערב

הד"א (שמכ"י וצ"ק): כד] על פני

גיא (*ש"מ): כה] כאן נשמט קטע

ליקוטים

שניה עשה עזרא כדתנן במסכת פרה (פ"ג מ"ה) וכמו כן קשה בפרק

ומרחיב מאמצעו ופונה באלכסון לצפון ועולה מדביר יח] ומרחיב

נכבד וכצ"ל יערים והיינו דאמר

רבי ישמעאל במסכת ע"ז (דף נב:) אמאי גנזו בית חשמונאי אבני

לצד צפון ח) אל הכתף יט] היבוסי היא ירושלים ומשהתחיל מן המזרח

הכא בכולהו כתיב וירד הגבול

(שייך לעמוד הבא)

ותאר הגבול בשבט בנימין

סבור למיבניה בעין עיטם. שאלת

מונה כ] והולך עד ירושלים: כתיב ועלה הגבול ולא כתיב וירד.

מזבח ששקצום אנשי יון כיון דאפשר על ידי שמיר ויש לומר

ועלה כתיב וירד לא כתיב. ה"ג

ממני דמקראי משמע דהר הבית

דשמיר אין עושה אותן שלמות שלא תחגור בה הצפורן ופרק

ועוד ח) כתיב כא] בעלייה (א) אחת מירושלים עד ראש ההר על

והכי פירושא, בכל תחומי

והמקדש גבוה מירושלים, והכי

יהודה הנזכרים בצפון שהם

קמא דחולין (דף יח.) אמרינן וכמה כדי פגימת המזבח כדי שתחגור

פני גיא בן הינום כב] ומשם עד הים שהוא לרוח מערב כתיב ותאר

אמרינן נמי (חגיגה ב' ע"א) כל

משכלתה נחלת בנימין ולהלן

קטן שיכול לאחוז בידו של אביו

הגבול וירד הגבול כג]: ולא כתיב ועלה. ונחלת בנימין בצפונה של

בה צפורן ומיהו קשה בית לד] המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה

לצד מערב וסמוכים לגבול

ולעלות מירושלים להר הבית

וקאמר רבי יהודה דהוה שמיר לבית המקדש : ומלאו כמזרק

נחלת יהודה וגבול נגב לבנימין הוא גבול צפונה ליהודה אלא

כ)

דרומי של שאר שבטים כתיב

אביו חייב להעלותו. והכי

בהו וירד הגבול ותאר ולא

אמרינן בזבחים דסבור למיבנייה

כזוית מזבח. הוה מצי לאתויי מתני' דמסכת מדות (פ"ג מ"ב) ובקרן

שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד

כתיב ועלה וכל כמה שהגבול

בעין עיטם שהוא המקום גבוה

ההר אשר על גיא בן הינום ועד קרית יערים : כתיב

מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים

צפוני של יהודה סמוך לנחלת

מכל ארץ ישראל, אלא משום

לה]

כד]

כה]

בנימין מן המזרח עד קרית

דכתיב ובין כתפיו שכן נחיתו

ועלה ותאר ולא כתיב וירד. ותאר אינה לא עליה ולא ירידה

היו נתונים על יסוד דרומית יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל

יערים כתיב ועלה ותאר והד"א

פורתא. מכל הני משמע שהר

קדרון אלא ניחא ליה לאיתויי דרב כהנא משום קרא ובקונטרס

למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום הוא גבוה מן הכל

(ע"פ כתה"י ד"ו וש"מ). לפנינו

לו]

הבית גבוה מכל ירושלים, ועתה

נשמט בדילוג הדומות יערים

אני רואה שהיא גבוהה מהר

ולמעלה מירושלים דמירושלים ולשם כתיב ועלה: סבור למיבנייה

פירש שהנקבים היו בד' קרנות שיפול דם חטאת לתוכן לז] ויבלע

יערים. ועי' מהרש"א בח"א:

הבית מכל סביבות הבית חוץ

בעין עיטם. נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח האמור שם ח) [יהושע

ותימה לפירושו שלא היו המתנות למעלה אלא כנגד חודה מבחוץ:

כו] ראה אות ד': כז] צ"ל ואי

מצד הדרום אשר שם עמק

אפשר (כתה"י וד"ו): כח] צ"ל

טו] אחר עליית ההר אשר על פני גיא בן הינום אשר לא נכתב ירידה

יהושפט ושם לא היה בנין.

המיוחדת (שמכ"י וכ"ה בכתה"י):

תשובה. דע כי ב' דברים גרמו זה,

בינתיים: ניתתי ביה קליל. נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו: ואיכא כו]

כט] בד"ו בית ראשון ובש"מ

והוא כי בהיות כי עכו"ם כבשו

דאמרי. האי דלא בנאה בעין עיטם משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית ואפשר כז] לסמוך לשכת

מחקן ולפנינו הוסיפו תיבת

את הבית כמה פעמים ומשנאתם

והיינו ע"פ צ"ק. ומהמשך דברי

אותו ערו ערו עד היסוד בו. ועוד

הגזית לעזרה ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל ט) גמירי סנהדרין בחלקו

התוס' משמע דל"ג תיבות אלו:

כדי שלא יהיה גבוה ממקום

של יהודה כדכתיב (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו: את כל ענותו. אשר עינה את עצמו לעסוק ולדעת ונשבע ונדר אם אבא באהל

ל] ס"א ניטל טעם ביאה וניתנה

שלהם. ולפי שהמקום מדרון

וגו': מתני' זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת: אשם גזילות. האמור בשבועת הפקדון (ויקרא ה): אשם מעילות. הנהנה מן

לעוברי עבירה ומסתמא בבית

הגשמים היו שוטפין מידי שנה

שני שחרב בימיו איירי תדע

בשנה את העפר שהיה תיחוח

הקדש: אשם שפחה חרופה. י) הבא על שפחה כנענית המיועדת כח] לעבד עברי: אשם נזיר. שנטמא במת דכתיב ביה והזיר לה' את ימי

דקאמר נמי ניטלה ברכה מן

ומוליכין אותו עד ששפל

הפירות ואשכחנא בבית שני

קרקעות הר הבית. וגם מלכי

נזרו וגו' (במדבר ו): אשם תלוי. ספק שגג בכרת ספק לא חטא והוא כתוב בויקרא [ה] גבי אשם מעילות. אשם ודאי ל"ג שכל אלו שהוזכרו אשמות

שהיו וכו' (ש"מ): לא] שמביא

העכו"ם היו חופרים כדי לגלות

ודאין הן חוץ מאשם תלוי: שתי מתנות שהן ארבע. דבאשם נמי בעינן זריקת סביב דכתיב במקום אשר ישחטו וגו' (ויקרא ז): ונאכלין לפנים

בפ"ק כצ"ל (גליון): לב] כדאמר

יסודות הבית לבנות עליהם

ר' נחמיה בפ' עגלה (ש"מ):

מן הקלעים. דכתיב באשם בויקח קרח [במדבר יח] לכל אשמם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו וגו'. וזבחי שלמי צבור בגמרא [נה.] מפרש מנא ליה:

חומת הבית. תדע דתנן ביומא

לג] שני הוה דקאמר התם

(נ"ג ע"ב) משניטל הארון אבן

גמ' לשנה (ש"מ): לד] צ"ל דבבית

היתה שם מימות הנביאים ושתיה

שמה גבוה מן הקרקע ג' אצבעות ועליה היה נותן, פי' המחתה של קטורת. ועתה שאלתי את פי העכו"ם ואמרו לי שהיא גבוה ב' קומות (ש"מ): לה] שהדמים הניתנים על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן כו' כצ"ל (שמכ"י וצ"ק): לו] משום דמייתי קרא (ש"מ): לז] צ"ל

ויבלע לתוכן (ש"מ):

ויותר, וזו ראיה גמורה שנאכל קרקעות הבית. גם ירושלים נחרבה כמה פעמים ומפולת הבתים נעשה תל, וברבות הימים נכבש המקום

ההוא ונעשה קרקע ובנו עליה בתים, וכן הרבה פעמים עד שנעשה גבוה. וכן תמצא עד היום בנינים תחת הבתים, ואפילו אם יחפרו בעומק

לא יגיעו לקרקע בתולה. ועד היום מהבתים הסמוכים לפתחי המקדש עולים במדרגות למקדש וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש ואפילו בבית הכנסת אמרו אסור לבנות בנין גבוה ממנו, כל שכן בית המקדש דכתיב לרומם את בית אלהינו. עוד משמע דציון היה בהר

דכתיב הר ציון, ועתה אני רואה בתים גבוהים מציון, אלא מאי אית לך למימר שגבה מקום בנין הבתים. ואמרו לי שנמצאו בתים בסוף הבנין קרוב לציון בנויים בסלע, צ"ל שהם מכלל הר ציון וכן אמרו העכו"ם דשכונת היהודים היא מכלל ציון (רדב"ז ח"ב סימן תרל"ט):

שיטה מקובצת דאמר רב כהנא קרנות של מזבח חלולות היו. (תיבת אבנים נמחק). וי"מ קרנות המזבח חלולות היו כדתנן במס' מדות (פ"ג מ"ב) בקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמים דקין שהדמים הניתנים על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהם ומתערבין באמה ויוצאין

לנחל קדרון: בכולהו שבטים וירד הגבול ותאר הגבול ובשבט בנימין כתיב ועלה. פי' מעין עיטם ואילך לדרום הויא גבול שאר שבטים וכל הצפון עד עין עיטם גבול בנימין, ובאותן גבולים שמעין עיטם ואילך לדרום כתיב וירד ובגבול בנימין שבצפון עד עין עיטם כתיב ועלה, נמצא

שעין עיטם גבוה מכולם ועין עיטם זה מי נפתוח (לשון רש"י בנוסחאות מהר"פ): ניתתי בה קליל. גליון, ניתתי כמו תייתי ניהלי האמור לעיל (דף יט ע"א): אם אתן שנת לעיני. וא"ת והיאך היה נודר כך, והלא אמרי' בנדרים (דף טו.) הנודר שלא לישן שלשה ימים מכין אותו וישן לאלתר. ויש לפרש דקאי אאהל

ביתי וה"ק אם אתן שנת לעיני באהל ביתי, אבל לא היה נודר שלא לישן כלל: