28/106

איזהו מקומן פרק

חמישי זבחים

נה.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

זבחי

גמ'

שלמי צבור מנא לן. לעיל (דף נ. ד"ה לא) פירשנו אמאי

ועשיתם שעיר עזים וגו'. גבי שתי הלחם וכבשי עצרת

מט א מיי' פ"ה מהל'

א)

[לעיל מט: וש"נ],

לא אתי בבנין אב: מה חטאת בצפון כו'. ולענין מתנות

ב)

מעה"ק הלכה ג:

[ערכין יא: ע"ש בתו'],

כתיב וסיפיה דקרא ושני כבשים וגו': ועל זבחי שלמיכם וגו'.

נ ב מיי' שם פ"י הלכה ג:

ג)

[נזיר כח: מה. וש"נ],

על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר

ליכא לאקשויי כט] לחטאת כדדרשינן לעיל פרק קמא (דף י:) אותה דמה

נא ג ד מיי' פ"ט שם הל' יא:

ד) ת"כ שמיני פ"א ה"ט,

נב ה מיי' פ"ח מה' נזיר

למעלה ואין אחרת דמה למעלה: מה עולה בצפון. וא"ת עיכובא

ה) יומא כא. מג חגיגה כו

שאין אומרים שיר על קרבן יחיד כדאמר בערכין (דף י:): קדשי

ה"ב:

יבמות עג. לעיל יז לקמן סט

קדשים. נפסלים יב] בטבול יום וביוצא

מנא

לן דבעולה לא ידעינן עיכובא

נג ו מיי' פ"ה מהל' מעה"ק

מנחות כט. צו, ו) מנחות ג.,

גמ' מנא לן דבעי צפון דתני רבה א] בר רב

ז) ת"כ ויקרא נדבה פי"ז הי"א,

הלכה ב:

(ובלינה): היקשא קמא. דאיתקש

אלא מק"ו דחטאת כדקאמר רב

נד ז מיי' שם הלכה ו:

ח) ובנזיר מו., ט) לה ובנזיר

לחטאת: ה"ג מה חטאת יג] כו':

אדא בר אהבה לעיל (דף מח:) שלא

חנן קמיה דרבא ועשיתם שעיר עזים אחד

נה ח מיי' פ"י שם הלכה ה:

מה., י) לעיל לו., כ) [וע' תו'

❖

נו ט מיי' שם הלכה ד:

כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע.

יהא

טפל חמור מן העיקר ודבר

לקמן צז: ד"ה מה מנחה]:

לחטאת מה חטאת בצפון אף שלמי צבור

נז י מיי' שם הלכה ה:

ב]

הלמד בקל וחומר אינו חוזר ומלמד

סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש"מ

כ מיי' שם הלכה ד:

בצפון אמר ליה רבא $ וכי חטאת מהיכן

❖

השאר לבעלים: יד] קדש איקראי. זרוע

בהיקש (לעיל נ:) אם לא נאמר

ל מיי' פ"ה שם הלכה ד:

הגהות הב"ח

למדה מעולה דבר ג] הלמד בהיקש חוזר

$ דס"ל כרב פפא: אלא היקשא

א)

בשלה ומדלא כתיב קדשי טו] קדשים

(א) רש"י ד"ה קדש וכו' דתיהוי

ומלמד בהיקש אלא ד] ב) מדתני רב מרי בריה

קמא למאי אתא. לא מצי למימר

ש"מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי

לה חומרא: (ב) ד"ה אפקה

תורה אור השלם

דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם

לגמרי וכו' במשמע הס"ד ואח"כ

עלי' חומרא דקדש קדשים

לענין ארבע מתנות על ארבע קרנות

(א)

1. וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד

מ"ה ועוד לא תוכל לאכול

מה עולה קדשי קדשים אף זבחי שלמי צבור

דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש

כדפרי' וכי תימא ל] לענין פיסוק

בשעריך כתיב ובשעריך חוץ

לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה

❖

לירושלים והיכי אמרי':

ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור

מתנות דנותן וחוזר ונותן כדקאמר

לְזֶבַח שְׁלָמִים: ויקרא כג, יט

קדשי קדשים מה עולה בצפון אף זבחי שלמי

וּבְיוֹם

שִׂמְחַתְכֶם

אע"ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו

רבי ישמעאל בעולה לעיל (דף נג:)

צבור בצפון אלא ה] היקשא קמא למאי אתא

וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם

לה' לכהן (ויקרא כג) ולא כתיב קדשי

כיון דאיתקש נמי לעולה אין לנו

גליון הש"ס

וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת

עַל

לא]

כי חטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי

לשנות מעולה: מה חטאת אינה

עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם

קדשים כיון דכתיב לה' לאו למעוטיה

גמ' וכי חטאת מהיכן למדה.

כהונה באף זבחי שלמי

צבור לזכרי ו] כהונה

וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם

נאכלת אלא לזכרי כהונה. תימה

הוא טז] מהיקשא דאיכא למימר

ע"ל דף נז ע"ב תד"ה ואב"א:

אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

אמר ליה אביי אי הכי גבי איל נזיר דכתיב

שם בקדשים קלים ק"ו לצפון.

במדבר י, י

כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי: אלא

דלקמן פ' דם חטאת (דף צז:) ופ'

3. וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהֹוָה

ע"ל דף נח ע"א תוד"ה כולו:

והקריב את קרבנו לה'

כבש בן שנתו תמים

למאי הלכתא איתקש. איל נזיר

התודה (מנחות דף פב:) נפקא לן

תוס' ד"ה מה עולה וכו' דס"ל

כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד

כר"פ. לעיל דף נ ע"ב ועי' תוס'

אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה

לחטאת: שאם גילח על אחת

מקרא אחרינא כ) וא"ת כיון דאיתקש

לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ

❖

שם ד"ה אלא:

תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד

משלשתן יצא יז]. וחטאת הוא דילפא

לחטאת אם כן יפסלו שלא לשמה

[תמימה] לחטאת ואיל אחד [תמים]

תָּמִים לִשְׁלָמִים:

משלמים מה איל נזיר אם הביאו

כחטאת ולרבנן דדרשי בפ"ק (לעיל

במדבר ו, יד

לשלמים הכי נמי נימא דהקיש הכתוב

4. וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ

שינויי נוסחאות

יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב

דף י:) אותה ניחא אבל לר'

לחטאת מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי

בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלַּת מַצָּה

(במדבר ו) ואחר ישתה הנזיר יין

אליעזר קשה וצריך לדקדק בפ' התכלת

א] צ"ל רבא (*ש"מ): ב] לחטאת

אַחַת מִן הַסַּל וְּרקִיק מַצָּה אֶחָד

כהונה אף איל נזיר נמי אינו נאכל אלא לזכרי

ושני כבשים בני שנה לזבח

וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר

ואמר מר בסיפרי אחר מעשה

דגמר שלמי חובה

ח)

(מנחות דף מח:)

שלמים הקישן הכתוב לחטאת

הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ:

כהונה הכי השתא התם כיון דכתיב 4ולקח

יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו

משלמי נדבה ולא מקשינן לחטאת:

מה כו' (כי"צ). ובשאר כתה"י

במדבר ו, יט

הכהן את הזרוע בשלה מן האיל ג מכלל

שאם גלח על אחת משלשתן

5. וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק

לחטאת וגו': ג] צ"ל וכי דבר

של נזיר תלויה בשלמיו שהרי

(ש"מ): ד] אלא אמר רבא (כי"צ

הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר

דכוליה בעלים אכלי ליה זרוע בשלה מיהא

יצא. תימה דצריך קרא בנזיר

הוזקקו לו יח] לשלח שערו תחת

וש"מ): ה] ואלא היקשא קמא

אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי

למה לי אמר רבא מה חטאת

לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה קשיא

הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר

המשלח לב] שערו תחת הדוד של חטאת

חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי

(*ש"מ): ו] צ"ל אינם נאכלים

שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי

[נזיר דף מה:] תיפוק לי מהך היקשא:

ט)

ואיבעית אימא קדשי ז] אקרי קדשי קדשים

: ז] צ"ל קדש

אלא לזכרי (*ש"מ)

ויקרא י, יד

6. וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ

איקרי קדש קדשים לא איקרי

וגלח הנזיר פתח אהל מועד

לא איקרו ואלא למאי הלכתא איתקש

(כי"מ וצ'). [וכן בש"מ אבל שם

כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי

בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו

אמר רבא ח] ג)השאם גלח על אחד משלשתן יצא: מתני' התודה ואיל נזיר

קדשי קדשים כלפנינו]: ח] נ"א

יְהֹוָה כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:

רבינא (כתה"י וד"ו וע' דק"ס):

של נזיר ע"י דבר שנאמר בו ושחט

ויקרא י, יג

קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע

7. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ

ט] נ"א לתרתי (כי"מ וד"ו).

פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא

ובגליון נ"א בשניהם עם מ"ם:

מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ

ח ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל ליום ולילה עד חצות המורם

[ג] או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח

י] צ"ל וק"ו. וכן ברש"י (ש"מ ורוב

וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ

כתה"י): יא] נ"א ת"ל ושחטו

מהם כיוצא בהן אלא טשהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם:

אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת

אהל מועד ממש אם אמרת כן יט] דרך

פתח אהל מועד לפני אהל

דברים יב, יז

גמ' ת"ר את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אמר

יָדֶךָ:

בזיון כו': מתני' קדשים קלים.

8. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ

מועד לפני אהל מועד (*ש"מ):

ד)

יב] צ"ל ליפסל (ש"מ): יג] חטאת

אין (לך) מועלין בהן: בכל

וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ

רבי נחמיה וכי ראשונים בטומאה אכלום אלא טהור מכלל שהוא טמא טהור

ה)

נאכלת וכו' כצ"ל (כתה"י וש"מ).

בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל

מקום. אין טעונין צפון: ונאכלין

מטומאת מצורע וטמא מטומאת זב ואיזה זה יזה מחנה ישראל ואימא טהור

[ובוילנא תקנו אינה נאכלת]:

ויקרא ג, ב

הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

9. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ

יד] כאן חסר דבור ואקשינן זרוע

בכל העיר. בגמ' מפרש: לכל אדם.

מטומאת זב וטמא מטומאת מת ואיזה זה זה מחנה לויה אמר אביי אמר קרא

בשלה לא יאכל אלא לזכרי

קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל

לזרים: ליום ולילה. בתודה כתיב

כהונה. ואנן תנן המורם מהם

מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ

6ואכלתם אותה במקום קדוש אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש

כיוצא בהן כו' (*ש"מ):

ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד

עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

אפקה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור אפקה למחנה ישראל רבא אמר

טו] בכתה"י וד"ו קדש קדשים.

ויקרא ג, ח

בוקר ותניא י) תודת שלמיו לרבות שלמי

01. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ

וכצ"ל להלן: טז] צ"ל מהיקישא

אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש אפקה לגמרי הדר כתב רחמנא

נזיר: המורם מהן. מן התודה חזה

הוא (*ש"מ): יז] יצא. בין על

וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד

העולה בין על החטאת בין על

תאכלו במקום טהור עיילא למחנה ישראל ואימא עיילא למחנה לויה לחדא

וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל

ושוק כ] כשאר שלמים דהא איתקש

❖

השלמים וחטאת (כי"פ): יח] לו

ויקרא ג, יג

הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

לשלמים כדאמרן [לעיל נ.] זבח השלמים

מעיילינן לתרתי לא מעיילינן אי הכי אפוקי נמי לחדא מפקינן מתרתי ט] לא מפקינן

להניפם ולשלוח שערו (ש"מ

מתני'

וכעי"ז בכתה"י): יט] כן הרי זה

אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד'

ועוד 7לא תוכל לאכול בשעריך כתיב אלא מחוורתא כדאביי:

ו)שלמים

: כ] נ"א ושוק

דרך (כתה"י)

מוסף רש"י

מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן

שניתן לכהנים כשאר שלמים

קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע שייך לעמ' קודם

דהא איתקש תודה לשלמים

וגו' לכהן הזורק וגו' (שם) ומורם

ונאכלין בכל העיר לכל אדם בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד המורם

וישבו בנויות ברמה כו'

כדאמרן וזאת תורת זבח

מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק

ועוסקין בנויו של עולם.

השלמים (גליון): כא] ק…ד…ש:

מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם:

כב] צ"ל ובבית (*שמכ"י)

אע"פ שלא קנה הגורן מארונה

נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת

גמ' ז)ת"ר 8ושחטו פתח אהל מועד 9ושחט אותו לפני אהל מועד 01ושחט אותו

היבוסי אלא לאחר כמה שנים, יודע

כג] דהו דאי להחמיר לא

ורקיק מצה אחד כיוצא בהן ונאכלין

איצטריך (*ש"מ): כד] צ"ל

היה מנעוריו מיום שנמשח וישבו

לפני אהל מועד להכשיר את כל הרוחות $ בקדשים קלים ק"ו לצפון ומה

בכל העיר ליום ולילה: אלא. שאינו

אמרת (*שמכ"י): כה] תיבת כל

הוא ושמואל בניות הרמה ובדקו

י]

נמחק (כתה"י וש"מ): כו] וחדא

בספר יהושע ומצאו מקום לבית

קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון קדשים קלים שהוכשרו

לבעלים אלא לכהנים: ולנשיהם.

המקדש, כדכתיב עד אמצא מקום

בכבש וחדא בעז (כתה"י וכעי"ז

כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה

בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון רבי אליעזר אומר לא נאמר הכתוב

בש"מ): כז] יליף לה ומפרש לה

וגו' וכדדרשינן, וחפר היסודות

וגו' אתה ובניך ובנותיך: גמ' תאכלו

ברשותו (עפ"י מכות יא.) שבית

(*ש"מ): כח] בש"מ נוסף ת"ל

אלא להכשיר צפון שיכול והלא דין הוא ומה קדשים קלים שהוכשרו בכל

המקדש גבוה מכל ארץ

אהל מועד כו' ות"ק לית ליה

במקום טהור. בפרשת ויהי ביום

ישראל. וקמת ועלית אל המקום,

ק"ו דר' אליעזר דמה לקדשי

הרוחות לא הוכשר מקומן אצל קדשי קדשים קדשי קדשים שלא הוכשרו אלא

שמע מינה אין לך עיר בארץ ישראל

קדשים שהם חמורים ולכך לא

השמיני כתיב: וכי הראשונים בטומאה

בצפון אינו דין שלא הוכשר מקומן אצל קדשים קלים ת"ל יא] אהל מועד

שאין ירושלים גבוהה ממנה

הוכשרו בהן שאר הרוחות.

אכלום. קרבנות הראשונים שנאמרו

וכ"ה בב"ש ומ"כ בשם גליון רש"י

(סנהדרין פז.). דכל צדדיה סתם

וכתב ועלית (קדושין סט:) בעין

כ"י: כט] לאקושי לחטאת

תחילה בענין כגון שעירים ומנחה:

עיטם דמדלי. שהוא גבוה

דדרשינן כצ"ל (שמכ"י):

טהור מכלל שהוא טמא. מדלא כתיב קדש כא] ש"מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע

ל] בש"מ מוחק תיבות וכי תימא.

מירושלים מעט (יהושע טו ח). עין

וכן בכי"ב וג' [ושם כדפריש']:

נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים

עיטם, ממנו באה אמת המים לבית

כב]

לא] גי' ש"מ דכיון, ולשיטתו

טבילת שער המים שעל החומה,

דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג' מחנות זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב

באות שלפנ"ז: לב] צ"ל דמשלח

ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא

❖

למשכן העדות בבית כב] עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג) עמו

(ש"מ וצ"ק):

מעיין מי נפתוח האמור בספר

יהושע (טו) שמשם הגבול משפע

במחיצתו [נזיר מה.]: אותה. במנחה כתיב בההוא ענינא: ואין אחרת. ואין לחמי תודה במקום קדוש: אפקה. ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה

ויורד למזרח ולמערב והוא (הגדול)

לויה. הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר טהרה כל דהו דלא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה: אפקה לגמרי. ואפי'

[הגבוה] בכל ארץ ישראל (יומא

כג]

שיטה מקובצת

לא.): ע"כ שייך לעמ' קודם

חוץ לחומה (ב) במשמע (בשעריך) חוץ לירושלים: ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב. והיכי אמרינן כד] אפקיה לגמרי:

על עולותיכם ועל זבחי

אי הכי גבי איל נזיר נמי כו'. תימה

מתני'

בכל מקום. אף בדרום ובגמרא יליף לה: בכל העיר. כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני: לשני ימים ולילה

שלמיכם. מקיש עולה לשלמים

אמאי לא קאמר לענין קדשי

גמ'

ושלמים לעולה לענין שיר (ערכין

קדשים. וי"ל דהיא היא דלזכרי כהונה

אחד. דהכי כתיב בהו ובגמרא מייתי לה: ושחטו כו'. כל כה] שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא כו] בבן כשב וחדא

יא:) מה עולה קדשי קדשים.

הוי מטעם קדשי קדשים, ותדע

בעז בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד: להכשיר כל הרוחות. שבעזרה דלפני משמע כל שלפני

דאין לך עולה קדשים קלים, אף

מדמעטי' בסמוך לזכרי כהונה

ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף כז] ומפרש לה: קל וחומר לצפון. לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים. ומשום פלוגתא

שלמים האמורים כאן טעונים שיר

מקודש איקרי כו'. וא"ת א"כ למה

בשלמים קדשי קדשים משתעי, ואין

לי גבי זבחי שלמי ציבור היקשא

דפליג רבי אליעזר עלה ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים איצטריך לת"ק למימר האי קל וחומר לצפון:

לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי

דחטאת לענין אכילה, תיפוק ליה

לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון. לקמיה [ע"ב] מפרש מאי פלוגתייהו: שיכול והלא דין הוא. שלא יהא צפון בכלל

עצרת דשלמי ציבור הן וכתיב בהו

משום דהוי קדשי קדשים מהיקשא

קדש יהיו לה' לכהן (ערכין יא:):

דעולותיכם וממילא הוי לזכרי כהונה

לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים: לא הוכשר מקומן. שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים כח]:

שאם גלח על אחד משלשתן.

דהא בהא תליא. וי"ל כיון דעולה לאו

חטאת או עולה או שלמים, דג'

בת אכילה היא הילכך ליכא למילף

ענין אכילה בשלמי ציבור מהיקש דעולה. ומיהו עיקר היקש דעולותיכם הוי לצפון, דקדש קדשים מהיקש דחטאת נפקא. כ"נ למורי (ת' מהר"פ): קדש

קרבנות כתובין בו ואמרינן בספרי דבי רב ואחר ישתה הנזיר יין, אחר מעשה יחידי (שם כא. וכעי"ז נדרים ד:):

איקרי. פ"ה וגבי שלמי צבור כיון דכתיב לה' כמאן דכתיב קדש קדשים דמי. וקשה א"כ למה לי היקשא דשלמי צבור לעולה לומר דהוי קדשי קדשים

תיפוק ליה משום דכתיב לה'. ותירץ [מורי] דלא מהני לה' אלא לומר דלא אתי קודש ומפיק להו מהיקשא לעשותו קדשי קדשים על ידי היקשא (תו' מהר"פ): על אחד משלשתן. מנחות דף ה ע"א. ועיקר (המשנה) [במשנה] נזיר דף מה ע"א: תוד"ה מה עולה כו' אם לא נאמר דס"ל כר"פ. דאמר חוזר

ומלמד בהיקש. וללישנא דהעולה במקומה תהא (לעיל מט.) ניחא דעיכובא בגופיה כתיב והואיל ואיתקש בהיקש גמור איתקש אף לעיכובא, ושאני לעיל דלא כתיב אלא ושחט אותה כדפי' לעיל (שם בד"ה לעכב מנלן) דאינו היקש גמור אלא למצוה (מהר"פ): ד"ה מה חטאת אינה וכו' ולרבנן דדרשי בפ"ק אותה.

דחטאת למעט כל שאר קדשים מפסול שלא לשמו ניחא. ולר"א דלא דריש אותה אה"נ דסבר דשלמי צבור פסולין שלא לשמו, וה"נ איכא תנא בפ' התכלת (מנחות מח:) דפסיל שלמי צבור שלא לשמן והשתא מוקמי' ליה כר"א (מהר"פ):