נו:
איזהו מקומן פרק חמישי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אור
לשלישי. גרס כמו אור לי"ד דלאור שלישי משמע לילה שאחר
לגופיה. ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו
וממחרת: ה"ג א"כ
סד א מיי' פי"ח מהל'
א) פסחים ג. [ע"ש כמה שינויים]
ת"כ צו פי"ב הי"ג, ב) עי' ירוש'
פסה"מ הלכה י:
נימא קרא ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה
שלישי כמו לאור עיבורו דבשמעתא קמייתא דפסחים (דף ב:):
סה ב מיי' פרק י מהלכות
שבת פ"ב ה"א, ג) ספרי קרח
ת"ל עד יום. פי' בקונטרס ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד
מקריב כו': דלמא הכי קאמר רחמנא כו'. ה"ג אם כן נימא קרא
מעה"ק הלכה ו:
קיח, ירוש' מע"ש פ"א ה"א,
סו ג מיי' פרק י"ט מהלכות
ר"ה פ"א ה"א, קידושין פ"ב
וביום ז] הקריבו יאכל זבחו
למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה
יום השלישי בעוד שהוא יום תאכלנו וקשה דהנותר הפסיק
ה"ז., ד) לעיל לז. פסחים סד:,
פסה"מ הלכה ד:
מקריב. כך הגהתי מספרו של רבי:
הענין וה"ר חיים מפרש עד יום
סז ד מיי' פרק ה מהלכות
ה) עי' ספרי שם, ראה עח,
מעה"ק הלכה יז:
ודלמא הכי קאמר רחמנא כו'. דלא
השלישי ולא יום השלישי בכלל א"כ
ירוש' פסחים פ"ה ה"ו,
לגופיה אם כן נימא
קרא ביום זבחו יאכל
סח ה מיי' פ"ט שם הלכה
ו) שמות כט לד, ז) במדבר יח
אינו נאכל בליל שלישי:
תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה אלא
הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה
יז, ח) ראה סח, ט) לעיל לז.,
כה:
❖
ונאכלין בכל העיר. פירש
סט ו מיי' פ"י שם הלכה ה:
י) מט, כ) עי' פסחים צה.
בזריקה לאוכלו ביום זריקתו וממחרת:
מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב
ע ז מיי' פ"ח מהלכות קרבן
המחשב לאור שלישי. בשחיטת ח]
בקונטרס כדכתיב
פסח הלכה א:
ודילמא ה"ק רחמנא אי קריב דם האידנא
עא ח מיי' שם הל' (יד)
בפרשת ראה אנכי והבאתם שמה
שלמים על מנת לאכול מן הבשר לאור
הגהות הב"ח
ניתאכיל א] בשר האידנא ולמחר אי קריב דם
[טו]:
שלישי ליל שני לזביחה ט]: כשר. דלא הוי
עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם
עב ט מיי' שם פ"ב הלכה א:
(א) רש"י ד"ה בכל העיר וכו'
למחר ניתאכיל בשר למחר וליומא אוחרא
❖
חוץ לזמנו: דלא אינתיק ליה. מזמנו
ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי
עג י מיי' שם פ"ח הלכה ד:
וכתיב ג"כ בההוא קרא:
א מיי' פ"א מהל' בכורות
אם כן נימא קרא ביום הקריבו יאכל זבחו למה
מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר
לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד
❖
הלכה ג
צפרא כדתני' לקמן בשמעתין: האוכל
לי שמע מינה ביום שאתה זובח אתה מקריבו
בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא
גליון הש"ס
לאור שלישי. מבשר קרבן כשר:
קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא
ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריבו: איתמר
גמ' מחשבין בדמן משתשקע
תורה אור השלם
פטור. מקרבן שגגת נותר: לא אינתיק
קבע בהו מחיצה שמע מינה דנאכלין
המחשב לאור שלישי חזקיה אמר כשר רבי
החמה. עיין לעיל דף כט ע"א
❖
לשריפה. הלכך לאו נותר הוא:
בכל העיר ותימה גדול לפי' דהא כתיבי
1. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּח¢ רָת
תוס' ד"ה למקום:
יוחנן אמר פסול חזקיה אמר כשר דהא לא
וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ
מחשבין בדמן משתשקע החמה י].
נמי התם יח] חטאות ואשמות דבעו
ויקרא יט, ו
אינתיק לשריפה רבי יוחנן אמר פסול דהא
יִשָּׂרֵף:
קלעים והכי תניא בספרי מעשרותיכם
אם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע
2. וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם
שינויי נוסחאות
אידחי ליה מאכילה האוכל לאור שלישי
הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף:
ר"ע אומר בשתי מעשרות הכתוב
החמה פיגול ובאכילת בשר ובהקטרת
א] צ"ל אכול וכן בסמוך (ש"מ).
ויקרא ז, יז
חזקיה אמר פטור דלא אינתיק לשריפה רבי
מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר
אימוריהם יא] אם חישב בשחיטה על מנת
3. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב
ובכתה"י ניתכול: ב] תיבת ימים
נמחק. וכן ברש"י (כתה"י וש"מ):
יוחנן אמר חייב דהא אידחי ליה מאכילה תניא
בהמה ותרומת ידכם אלו הביכורים
לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן
אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם
ג] עד יום עד יום הוא (כתה"י
אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת
כענין שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך
משיעלה עמוד השחר פיגול דהיינו חוץ
כוותיה דרבי יוחנן קדשים הנאכלין ליום
וד"ו). ועי' פי' ה"ר חיים בתוס'.
א
חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
❖
ס"א יאכל עד יום עד יום כו'
לזמן דידהו: ה"ג והנאכלין לשני ימים
ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם
במדבר יח, יז
לַיהֹוָה:
אחד $ מחשבין בדמן משתשקע החמה
(ש"מ). ועי' דק"ס: ד] בכיר"א
ולילה אחד מחשבין בדמן משתשקע
אלו חטאות ואשמות ואכלתם שם לפני
מאן תנא פסח בזריקה:
ובבשרן ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר
החמה ובאימורין משיעלה עמוד השחר
ה' אלהיכם אלו המחיצה ויש
ה] אומר דמו לא נאמר וכו'
מוסף רש"י
יט]
כ]
קדשים הנאכלין לשני ימים ולילה אחת
חלבו וכו' חלבם לימד כו'
ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים.
לתמוה אמאי לא בעי בכור ומעשר
יכול יהו נאכלין לאור
(*ש"מ). וכ"ה לעיל לז ע"א
מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימוריהן
מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו
והיינו לאור שלישי כר' יוחנן. לענין דם
שלישי. לאור כניסתו של שלישי,
ובפסחים ג ע"א: ו] צ"ל אלעזר
משיעלה עמוד השחר ובבשרן משתשקע
(כתה"י, שמכ"י והגרי"ב): ז] צ"ל
ואשלמים קאי דכתיב בהו ביום
שחיטה דדרשינן (לעיל דף לב.) לפני ה'
ואימורין קדשי קדשים וקדשים קלים
ביום (ש"מ וב"ש): ח] צ"ל חישב
זבחכם יאכל וממחרת, וצוה לשורפו
החמה של שני ימים : ת"ר יכול יהו נאכלין
בעזרה ועוד אמרינן בתמורה בסוף
שוין דדם ואימורין לעולם קדשי קדשים
א)
ב]
בשחיטת (*ש"מ): ט] בש"מ
לבוקרו של שלישי, יכול יהא נאכל
ליל שלפניו: זבחים נאכלין
נוסף דהיינו ליל שמחרתו
הם: לילה אחריהם. דכתיב בתודה
אלו קדשים (דף כא:) אם כא] ללמוד על
לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד
ליום אחד. תודה, דכתיב ביום
שלישי כמו אור לי"ד:
הבכור שנאכל לפנים (מן הקלעים)
(ויקרא ז) לא יניח ממנו עד בקר
וזבחים נאכלין לשני ימים מה זבחים הנאכלין
קרבנו יאכל, ושלמים נאכלים לשני
י] החמה כלומר מחשבת חוץ
ימים, מה להלן לילה אחר היום,
לזמן זריקת דמן משתשקע
מן החומה אינו צריך שהרי כבר נאמר
[הא] כל הלילה נאכל אף כאן
ליום אחד לילה אחריהן אף זבחים הנאכלין
דכתיב בגופיה דקרא לא יניח ממנו
החמה הוא אם שחט כו'
לפני ה' אלהיך תאכלנו וא"כ ליבעי
בשלמים תהא לילה אחר יום המחרת:
(*ש"מ): יא] אימוריהם מחשבת
עד בוקר, הא כל הלילה אוכל, וכן
לשני ימים לילה אחריהן תלמוד לומר
עד יום. גבי אכילה כתיב בקדושים
לפנים מן הקלעים כשחיטה ונראה
פסח לא תותירו ממנו עד בוקר,
חוץ לזמן שלהם ישנה
והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל ואינו
אף כאן לילה אחר הימים הכתובים
משיעלה עמוד השחר אם
ג] ב
1
תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת
דנפקא לן מדכתיב לא תוכל לאכול
בה: תלמוד לומר והנותר עד
חישב כו' (כי"פ). וכן בכי"י
נאכל לאור שלישי יכול ישרף מיד ודין הוא
בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות
והנותר עד יום בעוד שהוא יום תאכלנו:
יום. וממחרת והנותר עד יום,
ובש"מ בשינויים קלים: יב] וגו'
הס"ד ואח"כ מה"ד ביום
בעוד שהוא יום ממחרת אכול ולא
זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני
יכול ישרף מיד. לאור שלישי הואיל
בקרכם וצאנכם דמשמע בשעריך הוא
משתחשך: תיכף לאכילה
השלישי וגו' בצו כו' (כתה"י
ימים מה זבחים הנאכלין ליום אחד תיכף
ועבר זמן אכילתו: מה להלן.
דלא תוכל לאכול הא בירושלים אכול
שריפה. כשכלה זמן אכילתו
וש"מ): יג] צ"ל מהתם (*ש"מ):
מתחיל זמן שריפתו, כדכתיב
יד] מצינו בכל התורה כולה
בנאכלין ליום אחד תיכף לאכילה
ומעשר בהמה גמר העברה העברה
לאכילה שריפה אף זבחים הנאכלין לשני ימים
:
והנותר ממנו עד בקר באש
שניתן לכהנים (כתה"י)
מבכור ומיהו קשה דבההוא קרא נמי
שריפה דכתיב גבי מילואים ו) ואם יותר
תיכף לאכילה שריפה ת"ל 2 ביום השלישי
תשרופו: אף כאן. זמן אכילתו
טו] הבכור נאכל לכהנים
(*ש"מ): טז] בזריקה שהשוה
כלה ערבית כדאמר וישרף בלילה:
מבשר המילואים וגו' יב] בצו את אהרן
הא כתיבי חטאות ואשמות כדדרשינן
באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו
ב)ג
תלמוד לומר. בצו את אהרן:
מתן דמי בכור כו' (ע"פ כתה"י
בפ' בתרא דמכות (דף יז.) בקרך וצאנך
כתיב ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא
בלילה: מתני' הבכור והמעשר והפסח
ביום השלישי באש ישרף.
ושמכ"י): יז] בש"מ נוסף ואיכא
כאן לא נאמר עד יום אלא ביום,
אלו חטאות ואשמות ונראה לפרש
שריפה ולהכי לא כתיב עד יום אלא
תנא דסבר לעיל דפסח ומעשר
קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה
משום דהאי קרא לא איירי בזמן
בשפיכה לכך בעי מאן תנא
ביום: מתני' והמעשר. מעשר
דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק
אכילה אלא בשריפה להורות שביום
דסבר בזריקה (גירסת רש"י של
ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד
ד
בהמה: מתנה אחת. דלא כתיב בהו
של שלמים הנאכלין כב] לשני ימים
מהר"פ): יח] התם בקרכם
הוא נשרף ולא בלילה, וקרא דלעיל
בקדושים תהיו (פסחים ג.) דמו
וצאנכם דהיינו חטאות (ש"מ):
היסוד שינה באכילתן הבכור נאכל לכהנים
והוא הדין לענין שנאכלין בכל העיר
סביב אלא ז) ואת דמם תזרוק כתיב
ה
לא נאמר. בבכור כתיב אך בכור
יט] אלקיכם במחיצה ויש כו'
והמעשר לכל אדם ונאכלין בכל העיר בכל
ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן
בבכור והנך נמי מהכא יג] ילפינן
שור וגו': אלא דמם. אלמא
כצ"ל (ש"מ): כ] בצ"ק מגיה וגם
ו
אחריני נמי מישתמעי: לימד על
יש: כא] לפנינו בתמורה שם
כדאמרינן בגמ': כנגד היסוד. במקום
מקרא דחזה ושוק של מילואין:
מאכל ג) לשני ימים ולילה אחד ז הפסח אינו
בכור ומעשר ופסח. שלא מצינו
ליתא בסגנון זה. והצ"ק הגיה
לשני
ימים. פי' בקונט' בבכור
שיש יסוד תחתיו למעוטי מזרח ודרום:
דכצ"ל ועוד דבתמורה בסוף
להם מתן דמים בתורה אלא כאן,
נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות
ח
וכתיב תזרוק ולא כ' תשפך (שם
אלו קדשים בא ללמד על
שינה באכילתן. אע"פ שהשוה הכתוב
יליף לה בגמ' מעשר לא
❖
ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא
סד:):
הבכור שנאכל לפנים מן
ט
י
ידענא מהיכא ושוב כג] הגיה דיליף
את מתן דמם שינה באכילתן זה מזה:
צלי: גמ' מאן תנא אמר רב חסדא ר' יוסי
החומה משום שנאמר לפני
ד]
כו'. ואמנם בספרי דברים פיס'
הבכור נאכל לכהנים. כדכתיב ובשרם
העברה העברה מבכור ותימה א"כ
קו איתא להך דרשא כלשון
הגלילי היא דתניא ר' יוסי הגלילי אומר
שיטה מקובצת
ד)
ה]
יהיה לך (במדבר יח): והמעשר לכל
תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש
שבתוס': כב] צ"ל לענין
חלבו לא נאמר אלא חלבם דמו לא נאמר אלא
אדם. שלא מצינו לו בתורה שינתן
חוזר ומלמד בגז"ש ולעיל אמרינן
שנאכלין (ב"ש): כג] ושוב
ובבשרן משתשקע החמה של שני.
י)
3
כד]
יד]
פירש בתשובה דיליף כצ"ל
פי' דאז הוי לילה דכל זמן
דמם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין
לכהן: ונאכלין בכל העיר בכל מאכל
דאינו חוזר ומלמד בגז"ש מדרבי
ה)
(ש"מ): כד] בגז"ש למאן דאמר
שהוא יום כשר לאכילה כדקאמר
יוחנן ונראה דמעשר יליף משלמים
גרס. ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני
מתן דמים ואימורין לגבי מזבח כנגד היסוד
לקמן הימנו ודבר אחר הוי
בסמוך (ו)עד שהוא יום הוא נאכל.
היקש (ש"מ וצ"ק עש"ב): כה] צ"ל
וקשה לפר"ת דעד צאת הכוכבים לא
בכור טו] לכהנים: בכל העיר. כדכתיב
בבנין אב מה שלמים קדשים קלים
מנא לן א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה
בשאר קדשים (ש"מ): כו] בש"מ
ו]
הוי לילה ולא בשקיעת החמה. ופר"ת
אף מעשר קדשים קלים דבכור נמי
והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם
הגיה כל היום: כז] בש"מ נוסף
דמשתשקע החמה דהכא היינו מסוף
ולא תנא אלא מצוה שבגוף
שקיעה והוא זמן צאת הכוכבים
הוה אתי משלמים אי לאו משום
ואת מעשרותיכם (דברים יב) ותניא
הפסח: כח] עי' לעיל דף כט
מדשני בלישניה דהכא קאמר
בספרי ח) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר
דמתנה לכהן וא"כ מעשר דלא הוי
מתנה לכהן משלמים אתי:
ע"א בתוס': כט] נ"א לא נותר
משתשקע החמה ולעיל גבי דם קאמר
הפסח אינו נאכל כו'. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על
נפסל קאמר (כי"ב וג'): ל] וכ"כ
בשקיעת החמה, ואע"ג דגם הכא
בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות
(א)
גם הרמב"ן בפ' החומש פ' צו על
גבי דם נקט נמי משתשקע החמה
בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל
מצות ומרורים ותירץ ה"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים כה]
קרא ביום זבחכם (גליון):
והוא ר"ל תחלת שקיעה כדפי' גבי
העיר נאכלין: לשני ימים ולילה אחד. בבכור יליף לה בגמרא.
לא] נדפס בתוס' רבינו פרץ שם
והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלין ביום ובלילה עד היום ולכל
דם, וי"ל דאגב דנקט משתשקע
כו]
דף ג ע"א עיי"ש ביתר ביאור:
דמשמע סוף שקיעה גבי בשר נקטיה
❖
מעשר לא ידענא מהיכא: אלא בלילה. כדכתיב בלילה הזה (שמות
אדם בכל מאכל ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי
לב] צ"ל ובתיכם ובתיכם:
נמי להאי לישנא גבי דם. וא"ת והיאך
יב): ואינו נאכל אלא עד חצות. בגמ' יליף לה: למנוייו. שנמנו
אי נמי לא תנא מצות ומרורים דאין מעכבין א"נ לאו מצוה דגופיה :
כ)
נפסל דם במחשבת שקיעה והלא
כז]
בדמי לקיחתו כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שם): גמ' מאן תנא.
בעינן מקום [ו]זמן כח] משולש לפסול
גם בשר [ואימורים] ועדיין ליכא
שיטה מקובצת (המשך)
מעשר ופסח בזריקה טז] מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה ובבכור כתיב ואת דמם תזרוק יז]
פסול לא באימורים ולא בבשר, וי"ל
דהאי תנא לא בעי זמן משולש
נקט לפרש לענין ב' ימים וממילא
(במדבר יח): דמו לא נאמר. אך בכור שור וגו' [שם]. אבל לר' ישמעאל ט) פסח בשפיכה דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב):
(מהר"פ): ת"ל עד יום. פ"ה גבי
שמעינן לענין לכל העיר, דאדרבה
אכילה וכו'. וקשה שהרי כתיב והנותר
דהוי ליה לפרושי לענין בכל העיר
בפסוק דהיינו שנפסל ונעשה נותר, וי"ל דהאי והנותר לא נפסל קאמר כט] אלא נותר שלא אכלו ביום הראשון כמצוותו, דעיקר מצותו לאכלו ביום הראשון
השנוי קודם במשנה. לכך נראה לריב"א דאע"ג דקרא איירי לענין חטאות ואשמות לענין הבאת מקום מ"מ לענין אכילה לא איירי לגבי חטאות ואשמות,
אע"פ שנאכלים (ליום ולילה) [לשני ימים] ל] וכן נמי אשכחן שמיקרי נותר אף על פי שעדיין כשר הוא לאכילה דכתיב (ויקרא ז, טז) והנותר ממנו יאכל.
ותדע דהא גבי אכילה כתיב ואכלתם לפני ה' אתם וביתכם לב,] וביתכם דהיינו נשים, ואילו חטאות ואשמות אינן נאכלין אלא לזכרי כהונה (הגה"ה) [ס"א
ובפ"ק דפסחים לא] פירשתי (תוס' מהר"פ): ואי אתה שורפו בלילה. וא"ת כיון דאצטריך קרא לומר דאין לשורפו ליל שלישי, מכלל דאינו נאכל בו בלילה,
אלא ש"מ דאכילה לא קאי אכולהו ולא נכתבו בהאי קרא חטאות ואשמות לענין מקום אכילה אלא לענין הבאת מקום שייחד להם בשעת איסור הבמות
דאי נאכל פשיטא דאין לשורפו בלא קרא, [וא"כ אמאי אצטריך] קרא לעיל לומר דאינו נאכל ליל שלישי, וי"ל דאי לאו קרא למעוטי לילה משריפה הו"א
להביאם שמה בבית הבחירה, דלא נפקא לן מבחצר אהל מועד יאכלוה דה"א דהיינו דוקא כשנשחטה בעזרה אז תאכל בחצר אהל מועד אבל אם היה
למעוטי ליל רביעי. וא"ת ליל רביעי הוי אחר זמן שריפתו ואמרינן בפרק הערל (יבמות עב:) נותר שלא בזמנו אתה שורפו בין ביום ובין בלילה, וי"ל דאי
שוחט בחוץ הייתי אומר דאינו צריך להביאו לאהל מועד לאכול שם, לכך נכתבו כאן חטאות ואשמות. ואל תתמה אם (לאו) האי ואכלתם לאו אכולהו עניינא
הוה אמינא דנאכל ליל שלישי הו"א דליל רביעי חשיב שפיר זמן שריפתו, דכשם שבאכילה לילה אחר יום שלפניה, ה"ה לשריפה, והא דקאמר נותר שלא
קאי דהכי נמי לא קאי אעולותיכם דעולה אין בה אכילה אבל קשה כו'] (ע"כ הגה"ה). וקרא דהבאתם שמה איירי בשני דברים לענין הבאת מקום דכתיב
בזמנו אתה שורפו בין ביום ובין בלילה היינו ליל חמישי, קמ"ל (דעד) [מעד] יום דאינו נאכל ליל שלישי וא"כ מליל שלישי מתחיל זמן נותר וההיא ליל
אשר יבחר לאיסור במות ולענין אכילה דכתיב ואכלתם. מיהו קשה דהא כתיב גבי אכילה לפני ה' ואימא דהיינו העזרה דומיא דלפני ה' דלגבי שחיטה,
שלישי חשיבא נותר בזמנו ואי אתה שורפו בו בליל שלישי, אבל ליל רביעי חשיב שלא בזמנו לא] כך נראה למורי: ונאכלין בכל העיר כו'. [פירש בקונטרס
וי"ל דשאני שחיטה דכתיב בה אהל מועד וא"כ לפני ה' דקאמר היינו העזרה אבל הכא לא כתיב אהל מועד (הר"פ ז"ל): תוד"ה לשני ימים כו' ולעיל
כו'] ודבר תימה כו' עד ונראה [ככתוב בתוד"ה ונאכלין] דנפקא לן בכור מהיקשא דתודה ומעשר מבנין אב דשלמים כמו לענין ב' ימים ושלמים ותודה נפקא
אמרינן דאינו חוזר ומלמד בג"ש מדר' יוחנן. ועוד דלעיל אצטריך ודם זבחיך ישפך למתן דם פסח ומעשר, והשתא במעשר למה לי קרא תיפוק ליה
לן דנאכלין בכל העיר משום דכתיב תאכלו במקום טהור כדדרשינן לעיל (נה.). ומאד תימה הוא אי אתי בהיקש לענין מקום אכילתן אמאי לא מפרש ליה
מג"ש דהעברה העברה, אלא ודאי העברה לא ניתן לידרש לדברים הנוהגים לאחר שחיטתו אלא בדברים הנוהגים בחיותו. ונראה דמעשר ילפינן משלמים
תלמודא כמו לענין ב' ימים, אלא ודאי ש"מ דלענין מקום אכילתן לא הוצרך התלמוד לפרש דזיל קרי בי רב הוא כדפי' הקונטרס וליכא [למימר] דתלמודא
מה שלמים קדשים קלים כו' ונאכלים כו' אף מעשר כו', ולא מצי למיפרך כמו לעיל דבכור מתנה לכהן כו' (לשון מהר"פ):