ז:
כל
הזבחים פרק
ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עולה
דורון היא. אע"ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דהא
מקיבעא לא מכפרא. חטאת אעשה: מקופיא
מכפרא. הלכך על
לד א מיי' פט"ו מהל'
א) [לעיל ב.], ב) לעיל דף ד:
ע"ש פסחים סא. ע"ש., ג) יומא
ריצה
פסה"מ הלכה טו:
פרקליט. אע"ג דאיכא עולת יח]
מכפרא מקיבעא:
מי שמחוייב עולה כשרה כיון [דהפריש] ו] עולה שייכי כולהו עשה
לה ב מיי' פ"א מהל' תשובה
פו. [שבועות יב:] ירושלמי
יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כדאמר
שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה אבל מי שלא הפריש כלום
הלכה ד:
יומא פ"ח ה"ז, סנהדרין פ"י
לו ג סמג עשין רטז:
ה"א, שבועות פ"א ה"ו.,
ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה דאילו הוה מתחייב חטאת
בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) ואפילו יט] הם חטאתם קודמת
נ)
לז ד מיי' פרק טו מהלכות
ד) עי' ת"כ מצורע ספ"ג.,
מכפר עשה מקופיא הלכך חייל שמיה
לעולה דלא חלקה תורה:
ה) [מליצי ריעי (איוב טז, כ)
פסה"מ הלכה א והלכה יא
ואמרתם זבח פסח. האי
ופ"ד מהלכות קרבן פסח הלכה
תרגום פרקליטי חביריי. ערוך],
אחטאתו שנשחטה לשמו לפוסלה:
מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא ואמר
ז]
א)
ו) ספרי ראה פיסק' קכח, ירוש'
א:
לאחר מיתה. שמת בעליה והקריבה
קרא כתיב ברישא
רבא עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק
לח ה מיי' פרק טו מהלכות
פסחים פ"ה ה"ב., ז) ספרי
היורש: פסולה. לא עלתה (ד) וצריך
שם פיסק' קכט, ח) [לקמן
ושמור את חודש האביב הוה ליה
פסה"מ הלכה א והלכה
דמה שלא לשמה איבעית אימא קרא איבעית
ד:
ט.] פסחים ע: מנחות פג:,
היורש להביא אחרת: יש בעלים.
לאוקומי [בשינוי בעלים] באם אינו
לט ו מיי' פ"ד מהלכות קרבן
ט) מכילתא בא פ"ד. ירוש'
אימא סברא איבעית אימא קרא 1 מוצא
שהיורש הוא בעליה: דוקא קאמר
ענין אלא משום דכייל בה כל עבודות
פסח הלכה י:
תרומות פ"א סה"א, פסחים
❖
שפתיך תשמור וגו' איבעית אימא סברא
ז מיי' שם פ"א הלכה א:
פ"ה ה"ב, שקלים פ"ב ה"ד,
מר. אי פליגי ח] אדרבא ובעי לאתויי
דכתיב ועשית פסח [דמשמע]
יבמות פי"ג ה"ב., י) [עי'
משום דשני בה כו' כדריש פירקא ואמר
(א)
מסתמא כל עשיות הלכך מוקי ליה
אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה
לקמן יד: מ"ק ז: מנחות נב:],
לשינוי קודש: וזבחת פסח.
כ) לעיל ה: ולקמן י: [מנחות
רבא עולה הבאה לאחר מיתה שחטה בשינוי
גביה דיורש מכפרא אם לא שינה
תורה אור השלם
ד.], ל) ת"כ ויקרא חובה פ"ח
קודש פסולה בשינוי בעלים כשרה דאין
בה ומיהו היכא דשני לא בעי לאיתויי
בסוף התודה (מנחות פב.) דריש לה
א
1. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
ה"ו, פי"א ה"ג, ירוש' פסחים
שם., מ) לקמן י:, נ) פסחים
אחריתי דהא איהו לא נדר מידי:
במשנה לדבר שבחובה [שהיא באה
בעלים לאחר מיתה ב) ורב פנחס בריה דרב
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהֹוָה
נט., ס) [עי' רש"ק שתירץ על
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
❖
עולה דורון היא. אינה באה לכפר
מן החולין] והתם בגמרא [פג:] נמי
אמי אמר יש בעלים לאחר מיתה אמר ליה
קושייתם]:
דברים כג, כד
בְּפִיךָ:
מייתי דרשא דהכא: ומאי ניהו
על עשה כפרה ממש אלא אחר
2. זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי
רב אשי לרב פנחס בריה דרב אמי דוקא
בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ: משלי כא, כז
שלמים. דעולה ליכא למימר דאינה
שכפרה התשובה על העשה היא באה
3. שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב
קאמר מר יש בעלים לאחר מיתה ובעי
הגהות הב"ח
באה מכל צאן ובקר כדפי' בקונטרס
להקבלת פנים כאדם שסרח במלך
וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי
לאיתויי עולה אחריתי או דלמא דאי איכא
(א) גמ' כדריש פירקא. נ"ב דף
בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהֹוָה
וריצהו ע"י פרקליטין וכשבא להקביל
דאינה באה נקבה ועוד איכא לקמן [ט.]
ב' סוף ע"א: (ב) שם חדש
אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
כמה עשה גביה מכפרא א"ל דוקא קאמינא
פניו מביא דורון בידו: היכי דמי.
תלתא קראי וההוא דאם כבש מוכח
האביב ועשית למצוה: (ג) שם
דברים טז, א
4. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא
למה לי לכדתניא פסח נאמר
ואמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי
בהדיא דהוי שלמים ועוד דדוחין
כלומר היכי דמי שתהא באה
בו הוא בשחיטה: (ד) רש"י ד"ה
לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי
לכפרה: אי דליכא תשובה. אעבירות
קדשים קלים אצל קדשים קלים ולא
דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי
פסולה לא עלתה לו וצריך:
2
יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת
(ה) ד"ה פסח מנלן דבעינן
עשה שבידו: זבח רשעים תועבה.
אצל קדשי קדשים כדלקמן (שם):
מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד
דאיכא תשובה התניא עבר על מצות
ג)
ב
לשמו בין למצוה: (ו) ד"ה אף
הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: שמות יב, כז
וזבחת פסח לכדרב נחמן.
פסוק הוא במשלי (כא): למה באה
5. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו
כל וכו' הלכך למצוה בפסח
לפני עולה. כל מקום שמביא חטאת
בסיפרי פרשת עשר
ילפינן משלמים והני קראי
צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר
אלא ש"מ דורון הוא (חטא"ת ע"ל מ"י מכפ"ר
דרבינן: (ז) ד"ה הכי גרסינן וכו'
יְהֹוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
תעשר דריש כולהו בשנוי קודש
ועולה חטאת קודם כדיליף לקמן בפרק
בזביחה הוא אינו וכו' ור' יהושע
דברים טז, ב
עול"ה לאח"ר דורו"ן סימ"ן) תניא נמי הכי ד)א"ר
❖
כל התדיר (דף פט:): פרקליט. מליץ
והכי איתא התם וזבחת אין לי אלא
6. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה
הס"ד ותיבות ל"ג ליה נמחק:
כ]
שמעון חטאת למה באה למה באה לכפר
וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים
טוב: פסח מנלן. (ה) בין למצוה
זביחה שאר עבודות מנין ואשינוי
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים:
אלא למה באה לפני עולה לפרקליט
[קודש] כא] קאי ת"ל ועשית יכול אף
בין לעכב דקס"ד לא אתי לן
ג
ה)
ויקרא ז, לז
שינויי נוסחאות
7. אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה
שנכנס א] [ריצה פרקליט נכנס] דורון אחריו:
הקטר חלבו ת"ל וזבחת. ואין זה
כשאר זבחים משלמים דלא כתיב
א] גי' הערוך שנכנס לרצות
בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי
הוא
בסוגיא כב] שלנו: לעכב בין הכא
בההוא קרא דזאת התורה דאיתרבי
חוץ מן ד הפסח ה והחטאת כו': פסח מנלן
רצה הפרקליט ונכנס דורון
יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם
(הגרי"ב): ב] תיבת עבודות ליתא
בין הכא. בשינוי קודש בכל עבודות
כל הזבחים מיניה למצוה [לעיל ד:]:
לַיהֹוָה בְּמִדְבַּר סִינָי:
דכתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח
ו)
3
בכתה"י ובד"י: ג] בשמכ"י וד"ו
ויקרא ז, לח
מותר הפסח. שאבד ונתכפר ט]
בשינוי בעלים בזביחה אע"ג דהוא
8. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
רפ"ט וש"ח נוסף הלכך למצוה
שיהו כל עשיותיו לשם פסח אשכחן שינוי
באחר ונמצא הראשון: לדבר הבא
בזביחה כתיב בפרשת בא אל
משלמים והנך קראי אם אינו
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת
קודש שינוי בעלים מנלן דכתיב ואמרתם
ענין למצוה דנפקא ליה מהתם
4
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
❖
מן הצאן ומן הבקר. היינו שלמים
פרעה וקרא דועשית בפרשת ראה
תנהו ענין לעכב. וראה באות
ויקרא ד, לג
הָעֹלָה:
זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח אם
אנכי מכל מקום משמע הוא בהוייתו
שהן באין מכל צאן ומכל בקר בין
יב: ד] בכתה"י ליתא מה
שבסוגריים, וכן מחקוהו בש"מ
אינו ענין לשינוי קודש תניהו ענין לשינוי
כשהוא עשוי כמצותו כדפי' בקונטרס
זכרים בין נקבות מה שאין כן בשאר
ובה"ז: ה] נ"א כל מקום שנאמר
מוסף רש"י
בעלים אשכחן למצוה לעכב מנלן אמר קרא
והשתא הא דקאמר אשכחן זביחה
זבחים שהוקבעו או בזכר או בנקבה
הוא בזביחה (הוא) אינו אלא
יש בעלים לאחר מיתה. ואם
לעכב אבל אשם (כי"מ וצ'). ועי'
שאר עבודות מנא לן אשינוי בעלים
עולה ואשם הוקבעו בזכרים חטאת
וזבחת פסח לה' אלהיך וגו' מתקיף לה רב
ז)5
רש"י ותוס'. בש"מ מחק תיבות
שחטו לשם בעלים אחרים צריך
קאי עוד יש לפרש דבין בשינוי קודש
הוקבע בנקבות והוקבע בזכרים
ספרא האי וזבחת להכי הוא דאתא האי
היורש להביא אחר (פסחים סא.) אי
נאמר וכו' לעכב, וכן ליתא
דליכא תשובה. שאינו תוהא על
בכי"ר, וראה להלן אות טו:
בין בשינוי בעלים קבעי מנא לן
כגון שעיר נשיא אינו בא בנקבה:
מיבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר
ח)
חטאו (שבועות יב:) למותר פסח.
ו] בכתה"י ובש"מ דכיון דנדר
למצוה בשינוי קודש. בכולהו י] עשיות
לעכב דהוא קאי דוקא אזביחה
עולה, ועי' טה"ק דכ' שהיא הגי'
בין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר
רבה בר אבוה ט) מנין למותר ו פסח שקרב
הנכונה: ז] נ"א אחטאת (כתה"י
באחר ואחר כך נמצא זה, בין
ומדאפקיה רחמנא לשינוי בעלים
ילפינן מיניה דהא כתיב ועשית:
שלמים שנאמר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן
וד"י): ח] נ"א לאפלוגי אדרבא
שהפריש מעות לפסחו וחלה
הוא. משמע מ) פסח הוא בהוייתו
בלשון שינוי קודש אית לן לאוקומי
(כתה"י וד"י): ט] כ"ה בכתה"י
קדושת פסח על כולן והוזלו טלאים
ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים
ז
לשמו כשר שלא לשמו פסול: דהכא
הא כג] דזביחה לעכב בין בשינוי בעלים
ודפ"י, אבל בגליון נ"א וקרב
וניתותרו מן המעות (פסחים ע:
וכעי"ז מנחות פג:) שקרב
אחר: י] צ"ל וכולהו (*ש"מ):
ומן העזים מכאן למותר הפסח שיהא
והכא. בשינוי קודש ובשינוי בעלים
בין בשינוי קודש ושינוייא דהואיל
שלמים. במועד או לאחר הרגל
יא] התיבות שבסוגריים ליתא
לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר ומאי ניהו
וגלי גלי לא ניחא להאי פירושא כמו
דהוא משמע אתרוייהו כשהוא עשוי
(פסחים שם) לדבר הבא מן
בדפ"י והוסיפוה בדפפד"מ
לפירוש קמא: מה שלמים בין
הצאן ומן הבקר. היינו שלמים
בטעות (דק"ס. וכ"כ רש"ש). ועי'
כמצותו משמע: ואשכחן זביחה.
שלמים אלא אמר רב ספרא וזבחת פסח
תוד"ה הוא, ובטה"ק: יב] נ"א
שכשירין לבוא מכל צאן ומכל בקר
בשינוי [קודש ובשינוי] יא] בעלים: ביום
בזביחה בין בשאר עבודות לא חלקת
זכר ונקבה (שם ולקמן ט.). ואע"ג
מצוה ללשמן בפסח משלמים
לכדרב נחמן שמור את חדש האביב
דעולה באה ג"כ מן הצאן ומן
הוא דרבינן להו לעכב לשינוי
בהן. וא"ת ס) כיון דכתיב ועשית פסח
צוותו. סמוך לזאת התורה ודרשינן
למצוה בשינוי קודש ואמרתם זבח פסח
קודש, וכן בד"ו רפ"ט וש"ח
הבקר, אפ"ה שלמים אתי, דהא
(ב)
לעכב בשינוי קודש בכל עשיות לשתוק
סמוכין ביום צוותו להקריב את
איתא לעכב (במקום תיבת
לשם אכילה הפרישה ולא לשם כליל
בשינוי בעלים למצוה הוא לעכב בין הכא
(מנחות פג: מכת"י) הואיל וגלי.
לעיל). ולפ"ז מסתבר שרש"י
קרא מזביחה ותיתי משלמים דמה
קרבניהם לרבות קרבנות שלא הוזכרו
גרס בגמ' התוספת דלעיל באות
בזביחה, גלי בשאר עבודות (כת"י
והכא ואשכחן זביחה שאר עבודות מנלן
במקרא בענין שלמעלה: אף כל כו'.
שלמים לא חלקת בין בשינוי קודש
פריס) אשם לא נאמר בו הוא
ג' ותיבת לעכב שברש"י הוא
הואיל וגלי גלי רב אשי אמר הואיל וגלי
לשינוי בעלים למצוה אף לפסח לא
הלכך מצוה בפסח ילפינן משלמים
אלא לאחר הקטרת אימורין.
י)
תה"ד: יג] תיבות ולשינוי
(ו)
יב]
בעלים ליתא בכתה"י: יד] ס"א
בפרשת צו את אהרן והקטיר אותם
אלא
גלי לא אמרינן אלא [עבודות] מנלן דכתיב
הוא למה לי.
תחלוק לעכב:
דרבינן להו לעיל [ד:] לשינוי קודש ולשינוי יג]
ב]
ל"ג המוקף (גליון). אך בכתה"י
הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא,
לקמן בפרק בית שמאי (דף לז:)
בעלים יד] (ועשית פסח לעכב בכל עשיותיו
זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' ותניא
וד"י איתא. וככל הנראה
והילכך אשם לא איפסיל בשלא
6
שהסוגריים נעשו ע"י המגיה
לשמו דהא בהקטרה כתיב הוא
ובפסחים פרק מי שהיה טמא (דף
בשינוי קדש. ואמרתם זבח פסח לעכב
ביום צותו את בני ישראל להקריב את
7
באות יא ולשיטתו. וכבר הבאנו
והקטרה לאו עיקר הוא, וליכא
צז.) דריש הוא דפסח למעוטי תמורת
בזביחה בשינוי בעלים): וכשלמים. כלומר
לעיל שטעות הוא: טו] תיבת וכו'
למימר הוא אשם ולא שנקטרו
קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח הקישו
ליתא בכי"י ובדפ"י. וכן בדק"ס
אימוריו שלא לשמו, דהא הוא עצמו
פסח ותרי הוא כתיבי ובפסחים
כיון דגלי קרא עכובא בזביחה ילפינן
הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש
כתב שהוא שיבוש. ועי' אות ה:
שלא הוקטרו אימוריו כשר
בסוף תמיד נשחט (דף סב:) דריש
שאר עבודות לעכובא מהיקשא דמצוה
טז] הוא בזביחה כצ"ל (*ש"מ):
כדאמרינן בפרק תמיד נשחט
בין שינוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין
יז] צ"ל דר' (*שמכ"י): יח] נדצ"ל
במסכת פסחים (נט:) דנטמאו
כשלמים מה שלמים כו': ה"ג אלא
רבי אליעזר מהוא דפסח לא הוא
חטאת (זבח"א): יט] צ"ל אפילו
אימוריו או שאבדו לא מעכב כפרה
שינוי קודש בין שינוי בעלים למצוה ג]
הוא למה לי לכדתניא [וכו' טו] אבל
כשר לשם אחרים ולא אחרים כשרין
הכי (צ"ק): כ] ] וזבחת פסח
ונאכל הבשר, אבל פסח וחטאת
וכשלמים מה שלמים בין זביחה בין שאר
אשם לא נאמר כו'. ול"ג כל מקום
לשמו ורבי אליעזר לטעמיה דאית
כתיב הוא בשחיטה, זבח פסח הוא,
שתהא שחיטתו לשם פסח
בחטאת נשיא כתיב ושחט אותו
שחטו שלא לשמו פסול אין לי
עבודות לא חלקת בהן למצוה אף פסח לא
ליה עכובא באשם ולא מוקי ליה
שנאמר בזביחה טז] (ז) אינו אלא
כו' כצ"ל (צ"ק): כא] בד"ו
במקום אשר ישחט את העולה לפני
למימר אבל אשם לא נאמר בו הוא
לעכב דהך ברייתא לקמן היא בפירקין
ואשינוי בעלים קאי. ובש"מ
ה' חטאת הוא (מנחות ד.). ואע"ג
תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב
מחק תיבות אלו: כב] צ"ל
דכתיב באשם קדש קדשים הוא
קודם שחיטה, לא ילפי' מיניה, דלא כל
מקום שנאמר הוא
כו':
[י:] בדינא ר' יז] אליעזר ורבי יהושע ול"ג
(משום שנאמר הוא בזביחה אינו אלא
ונראה שלכך
כסוגיא (רא"ט).
ד]
בזביחה. פירש בקונטרס ולא גרסינן
ליה: לכדתניא. כלומר לגלויי על
נתכוון הבה"ז אלא שנפל ט"ס
משמע לשמו אלא כשכתוב הוא עם
לעכב) אלא הוא למה לי (ג) כדתניא
❖
בדבריו: כג] צ"ל הוא (ש"מ)
:
שם הקרבן כגון חטאת הוא אשם
ליה משום דליתיה בברייתא דלקמן
הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול
נאמר ה] בפסח הוא בשחיטה לעכב כ) אבל
הוא, והיכא דכתיב גבי אחת
❖
ואין למחוק בשביל כך הספרים
מיניה כדמהדר ליה רבי יהושע לר'
מעבודות הדם (לעיל ה:):
אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת
דאפשר שהיא בברייתא בשום
אליעזר לקמן בפירקין (דף י:) שהיה
ליקוטים
אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו
מקום בתוספתא:
דורש אשם הוא לשמו כשר שלא לשמו
הואיל וגלי גלי לא אמרינן. נר'
שיטה מקובצת
כשר: חטאת מנלן דכתיב ושחט אותה
פסול וקא מהדר ליה רבי יהושע פסח
דר"ל דהאי הואיל דגלי גלי הוא
ל)
8
הוא לעכב בין הכא בין הכא. לשון
דחוק יותר משאר הואיל דגלי
נאמר בו הוא בשחיטה לפיכך
לחטאת שתהא שחיטה לשם
חטאת אשכחן שחיטה קבלה מנלן דכתיב
תוס' טוך, אע"ג דלא (בא
גלי דבשאר דוכתין. (ס' כריתות
שלא לשמו פסול אבל אשם כו':
לעכב) [כתיב הוא] אלא [בזביחה,
ח"ה ס"ב)
מ"מ הוא] משמע בהוייתו שציוותי
ולקח
לך במקום [אחר], וכבר הוכחנו
למצוה [בכולהו] עבודות. אשכחן זביחה [בין] למצוה בין לעכב [בין בשינוי קודש בין] בשינוי בעלים שאר עבודות [בשינוי בעלים] מנלן (דמהוה) [בין למצוה] בין לעכב. וקשה דהוה [ליה להקשות בפירוש מנלן שאר עבודות] בשינוי בעלים בין [למצוה] בין לעכב. לכן נ"ל
דלא קאי [הוא] אלא (לעכב) בזביחה דכתיב זבח פסח הוא ובין שינוי קודש ובין שינוי בעלים ולהכי בעי בשאר עבודות מנלן אף בשינוי קודש לעכב, ולמצוה בשינוי בעלים. ומשני כיון דגלי גלי כלומר הואיל דמשוה הכתוב שאר עבודות לזביחה בשינוי קודש למצוה, כמו כן
הן שוין לעכב. וכן בשינוי בעלים בין למצוה בין לעכב. [ויליף הכל] בין שינוי קודש בין שינוי בעלים. ע"כ: רש"י ד"ה הוא לעכב וכו'. ס"א הוא לעכב בין הכא ובין הכא, כלומר בין בשינוי קודש ובין בשינוי בעלים. דפסח הוא משמע בהוייתו יהא, לשמו כשר שלא לשמו
פסול. והוא תרוייהו הוייות משמע כלומר כשהוא עשוי כמצותן: תוד"ה ואמרתם. הלכך מוקי ליה לשינוי קודש. ז"ל תוס' הר"פ, וי"ל דאותו פסוק דועשית משתמע שינוי קודש דמשמע כל עשיותיו דפסח, ואיזה שינוי דפוסל בכל עבודות, שינוי קודש הוא, דשינוי
בעלים אינו בד' עבודות כי אם ע"מ לזרוק: