28/110

איזהו מקומן פרק חמישי זבחים

נז.

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

למה

לי למכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוו שני כתובים.

ועולה גופה מנלן.

עד ב ג מיי' פ"ה מהלכות

כדי נסבה

דהא מק"ו ילפינן לעיל בפירקין [דף

א)

[פסחים סה. ע"ש],

ב) [עי' תו' פסחים סד: ד"ה

מעה"ק הלכה יב ופ"ג

נא.] והאי קרא לדרשא אחרינא אוקימנא וקיצור דברים הוא יד] דנקט

סביב לד] בעולה איצטריך לכדאמר לעיל [נג:] יכול יזרקנו זריקה

❖

אתיא], ג) [קידושין כד. וש"נ],

מהלכות עיה"כ הלכה ה:

לה מקרא דאי לאו ק"ו הוה ילפינן לה מינה: אי מה כו' אף כאן.

אחת ת"ל סביב אלא סביב דחטאת קאמר ל"ל דארבע קרנות כתיב

ד) לעיל נו ד"ה לשני ע"ש,

ה) ספרי קרח קיח, ועי' ראה

דבכור טו] זריקה זריקה מעולה ילפינן מה להלן ד' מתנות שתים שהן

ביה לה] ומיהו לרבי ישמעאל קשה דאיצטריך לגזירה שוה דיליף מיניה

קכה, ו) [בכורות כז:],

תורה אור השלם

סביב בחטאת. במילואים ע)

ארבע:

פיסוק ד' מתנות בעולה כדאמר לעיל

ז) [שם כח.] ירוש' מע"ש

1. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל

ובעולה. מסביב שמעינן ביה ד'

ועוד למ"ד לעיל [שם] בחטאת

פ)

פ"א ה"א, קידושין פ"ב ה"ז,

ועולה גופה מנלן דכתיב אל יסוד מזבח

א)

ח)

עי' ספרי קרח שם,

קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים

נותן אמה אילך ואמה אילך איצטריך

מתנות שסובב טז] בדמה רוחות המזבח:

העולה למד א]

על עולת חובה שטעונה יסוד

ט)

[יומא עה: ע"ש] בכורות

לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד

אין מלמדין. ואע"ג דהכא לאו בבנין

כ., י) [לעיל מט: וש"נ],

בחטאת סביב לגופיה שלא תאמר

וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל

אי מה להלן שתי מתנות שהן ארבע אף

ב]

כ) [לעיל לז: בכורות כח.],

יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח

דסגי בשתי מתנות ברוחב לו] אחת

אב אנו באין ללמוד אשמעינן אביי

ל)

[שבת פג: וש"נ],

כאן שתי מתנות שהן ארבע אמר אביי למה

ויקרא ד, ז

אֹהֶל מוֹעֵד:

דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

בשתי קרנות ושמא סביב דעולה הוא

מ)

[יומא נז. מנחות עח.],

2. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי

לי למכתב סביב בעולה סביב בחטאת הוו

נ) [יומא נו:], ס) [שם נז.],

ג] ב)

אפי' בג"ש אותו דבר שנכתב בשניהן:

דמייתי לז] דטובא סביב כתיב בעולה

יְהֹוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן

ע) ויקרא ח טו, פ) עי' תו'

הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת

שני כתובין הבאין כאחד ג) וכל שני כתובין

ובשרם יהיה לך. בבכור כתיב: לחזה

בפרשת ויקרא ועוד דעולה אתיא

קידושין לד ד"ה ה"א ותו'

הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר

ואני

פסחים סד, צ) פ"ד ה"א, תענית

הבאין כאחד אין מלמדין הניחא למ"ד אין

זריקה זריקה משלמים: מקישו

ושוק של שלמים. ולקמיה פריך יז] לשל

פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

פ"ד ה"א, ק) ב"ק סג קו מנחות

ויקרא א, ה

תודה אקשינן: בכרם. ת"ח יושבין

מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר

לחזה ושוק של תודה. משום דלחומרא

פב, ר) צו פרש' ו' ה"ה,

3. וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם

❖

וכי

ש) לעיל נ.,

מקשינן: דבר הלמד בהיקש

שורות יח] ככרם כך מפורש בברכות

הוי אשם שלשה ושלשה ודאי אין מלמדין:

וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב

בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ

חוזר ומלמד בהיקש. תימה ונקשיה

ירושלמי צ): שבא לבית המדרש תחלה.

הבכור נאכל לכהנים ד]: ת"ר ד) מנין לבכור

וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ

גליון הש"ס היא היתה תחילת ביאתו לפניהם

לחזה ושוק של איל נזיר דכתיב בהדיא

וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו:

שנאכל לשני ימים ולילה שנאמר ובשרם

ויקרא ח, טו

ביבנה: וחטאת ואשם מתנה לכהן.

ונאכל ליום ולילה כדמרבינן לעיל

4. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה

[גמ' ור"ע יליף ליה מבשרם

יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין ה)הקישו

אבל שלמים לבעלים: נדון דבר מדבר.

בפ"ק לח] (דף ד) ובפרק כל הפסולין

וכו'. עי' לעיל דף לז ע"א בתוס'

הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ

הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים

ד"ה תרי תנאי וכו' בסופו: רש"י

במדבר יח, יח

כלומר שכמותו ודומה לו: אין באין

יִהְיֶה:

(דף לו.) וכ"ת דהאי דמרבינן מבשר

5. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת

ד"ה הימנו ודבר אחר אכילת

נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל

על חטא. כחטאת ואשם: אינו בא בנדר

זבח תודת שלמיו חשיב הקישא א"כ

חזה ושוק של תודה וכו'. עי'

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל

יומא דף כג ע"ב בתוס' ד"ה

לשני ימים ולילה אחד וזו שאלה נשאלה לפני

ובנדבה. לאפוקי שלמים דבאין בנדר

היכי יליף לה לעיל מחטאת ואשם

חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל

❖

ילבש וכו']:

מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ

❖

ובנדבה: ונסתלק. נשתתק: הקישו

דילפינן טל] מההוא קרא ולעיל (דף נ.)

חכמים בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל נענה

ויקרא טז, טז

טֻמְאֹתָם:

הכתוב. ואין משיבין על ההיקש ק):

איבעיא לן אי דבר הלמד בהיקש

ר"ט ואמר לשני ימים ולילה אחד היה שם

שינויי נוסחאות

הוסיף לך הכתוב כו'. כלומר מודה

חוזר ומלמד בבנין אב ולא איפשיטא

תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני

מוסף רש"י

ה]

אני לדבריך שלחזה ושוק של תודה

ויש לומר דמסתברא לאקושי לתודה

א] למד על עולת חובה

יט]

מ]

חכמים תחלה ור' יוסי הגלילי שמו אמר לו

שטעונה יסוד נמחק (ש"מ, ב"ש

אל יסוד מזבח העולה. גבי

צריכין אנו להקישו דתפסת מועט

שנוהגת בכל בהמה בבכור מא]

: ב] להלן ארבע מתנות

חטאת נשיא כתיב ולקח הכהן מדם

רבי מנין לך אמר לו בני שלמים קדשים קלים

ופרי"ד)

תפסת מיהו מדהדר הכתוב בסיפיה

ולא לאיל נזיר דאינו נוהג אלא באיל

החטאת באצבעו ונתן על קרנות

אף כאן ארבע מתנות אמר

ובכור קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני

(*ש"מ, וכ"ה ברש"י): ג] נ"א

מזבח העולה ואת דמו ישפך אל

דקרא לך יהיה דלא איצטריך דהא

א"נ בשוק מב] הימין כתב ותודה

בשלמים (כי"צ). ועי' ש"מ בשם

יסוד מזבח העולה, והו"ל למכתב

ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים

כתיב ברישיה יהיה לך הוסיף לו

ילפי' משלמים דכתיב בהו ימין אבל

תוס' מהר"ף שכתב ומורי אמר

אל יסוד המזבח, למה לי דכתיב

דאם הי' רשאי להגיה הספרים

מזבח העולה, אלא הכי קאמר אל

ולילה אחד אמר לו רבי בכור מתנה לכהן

הכתוב הויה אחרת כמו זו הבאה לו

איל נזיר לא כתיב ביה ימין:

במקום חטאת שלמים א"ש:

יסוד מזבח תעשה העולה (פסחים

בהיקש: ה"ג וכשנאמרו דברים לפני

וחטאת ואשם מתנה לכהן מה חטאת ואשם

סה.) שני כתובין הבאין כאחד

ד] לכהנים כו' (כי"צ): ה] תיבות

אין מלמדין. מדלא כתיב אחד

לפני חכמים נמחק (ש"מ):

ר' ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו

ליום ולילה אף בכור ליום ולילה אמר לו נדון דבר מ(תוך) דבר ונלמד דבר

ו]

ונגמור כולהו מיניה (קדושין כד.).

ו] אמר לו בני נדון דבר מדבר

לר"ע טעית תודה מהיכן למדה

מדהדר כתביה לאידך ולא ילפא

ונלמד דבר מדבר שלמים

מ(תוך) דבר מה שלמים אין באין על חטא אף בכור אינו בא על חטא

משלמים ודבר כ] הלמד בהיקש חוזר

מחבריה ש"מ דוקא הני קאמר

קדשים קלים ואין באין על

מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה

(פסחים מה.) ובשרם יהיה לך.

חטא ובכור קדשים קלים ואינו

ומלמד בהיקש אין עליך כו'. טעיתה

בא על חטא (*ש"מ): ז] צ"ל

כחזה התנופה, בבכור מישתעי

אחד אמר לו רבי נדון דבר מדבר ילמד דבר מדבר חטאת ואשם מתנה

ז]

במה שחזרת בך מהיקש שלמים ואתה

ונלמד (כתה"י וש"מ): ח] לכהן

בסדר ויקח קרח (בכורות

כז:) הוסיף לך הכתוב הויה

לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין באין בנדר ונדבה אף בכור

ואינם באים בנדר ונדבה ובכור

מקישו לתודה דלא למדו הכתוב אלא

ח]

אחרת בבכור. שלא תאמר כחזה

מתנה לכהן ואין בא בנדר

אינו בנדר ונדבה מה חטאת ואשם נאכלין ליום אחד אף בכור נאכל ליום

משלמים דאי מתודה חזה ושוק לא

ושוק של תודה שאינו נאכל אלא

ונדבה מה חטאת ואשם נאכלין

ט]

ליום ולילה (במדבר יח יח) שלא

וכו' (ש"מ וב"ש). ובכתה"י ליתא

כתיב בה אלא מדאיתקש תודה לשלמים

אחד קפץ ר"ע ונסתלק ר"ט אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך הקישן

ו)

י]

מצינו בכל התורה. שלא מצינו

כאן כלל הך דמתנה לכהן:

נפקא לן בה חזה ושוק בת"כ ר) דתניא

הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד

ט] ליום ולילה כצ"ל. וכן בסמוך

מקרא אחר בכל התורה כולה. ודמן

(כתה"י וב"ש): י] לך כחזה

וחלבן ליכא לאוקמי בחד בכור,

לפי שיצאה תודה לידון בדבר החדש

אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו היקשתו לחזה ושוק של

דבעל מום לא קרב (לעיל

יא]

התנופה וכשוק הימין הקישו

שטעונה לחם יכול אין לך בה אלא

לז:) שלא מצינו בכל התורה.

(כי"צ): יא] לו רבי הקשתו

שלמים ואני מקישו לחזה ושוק של תודה מה תודה נאכלת ליום ולילה אף

(כי"צ). נ"א אתה הקשתו (ש"מ):

שיתנו לכהן, אלא מרבויא דהאי לך

חידושה ת"ל תורת זבח השלמים

ש)

בכור נאכל ליום ולילה אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך שאין ת"ל

יהיה נפקא (בכורות כח.): כשם

יב] צ"ל יהיה לך וכן בסמוך

אם על תודה מה שלמים טעונים

שמזה לפני ולפנים כו'. היקש

(כי"צ): יג] בקצת כת"י עקיבא.

לך יהיה ומה ת"ל לך יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת בבכור וכשנאמרו

ז)

ח)

סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

יב]

ובש"מ לעקיבא וכן ברש"י. ועי'

הראשון לאו היקש הוא, שהרי בין

דק"ס: יד] הוא דנסיב לה

בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה,

דברים לפני ר' ישמעאל אמר להן צאו ואמרו לו לר"ע טעיתה תודה מהיכן

אף תודה כו' כא]: ודבר הלמד בהיקש

ט)

יג]

ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא

תלמודא מהכא כלומר אי לאו

יחזור כב] וילמד על הבכור בהיקש.

למדה משלמים [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש הא אין עליך

כו' (כתה"י ושמכ"י): טו] צ"ל

את המנין, הלכך כל חד וחד מעצמו

י)

כיון דבכור (*צ"ק): טז] שיסבב

למד מקצת ודבר אחר מסייעו

ליאכל ליום ולילה: אין עליך לדונו

לידון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון ור' ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד ליה

במקצת ואין זה למד בהיקש. והיכי

בדמה ארבע רוחות המזבח

בלשון אחרון. להקישה לחזה ושוק של

(*ש"מ): יז] פריך דילמא לחזה

דמי היקש שאין חוזר ומלמד

כ)לימד על אבכור בעל מום שהוא מתנה לכהן ל)שלא מצינו בכל התורה $ ור"ע

בהיקש, כגון אם לא נאמר למטה

ושוק של תודה אקשיה (*ש"מ)

תודה: אלא בלשון ראשון. לשל שלמים:

יליף ליה מבשרם חד תם וחד בעל מום ור' ישמעאל מבשרם דהנך בכורות

יח] צ"ל שורות שורות (כתה"י

בשעיר כלל או למעלה בפר לא

שלא מצינו. ללמדו בכל התורה כולה

וד"ו): יט] תודה הוקש דתפסת

נאמר כלל ולמדו הבהמות זו מזו

קאמר במאי קמיפלגי מ"ס הימנו ודבר אחר הוי היקש ומ"ס לא הוי

מ)

כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ

בהיקש היינו היקש שאינו חוזר

אלא מכאן: דהנך בכורות. בכור שור

ומלמד בהיקש: מקומות הוא

וכתה"י): כ] צ"ל דבר (*ש"מ):

היקש בשלמא למ"ד לא הוי היקש היינו דכתיב 5 וכן יעשה לאהל מועד

בכור כשב בכור עז כג] וכל לשון רבים

דגמרי מהדדי. אין זה היקש

כא] כו' ודבר הד"א (שמכ"י):

כשם שמזה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך מזה

דקרא עלייהו קאי לר' ישמעאל וה"נ

נ)

כב] נ"א האיך חוזר ומלמד

הלמד מן ההיקש, שהרי בהיקש

הראשון למדו בהמות זו מזו, ועשה

בהיקש על הבכור ליאכל (ע"פ

בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך מזה

אמרינן גבי ואת דמם ואת חלבם לר'

כתה"י וש"מ): כג] עז דכתיבי

את דמו כאשר עשה לדם הפר,

ישמעאל בפרק ב"ש (לעיל לז.): במאי

בהיכל אלא למ"ד הוי היקש מאי איכא למימר מקומות הוא דגמרי מהדדי

בקרא וכל כו' (*ש"מ):

ובהיקש השני לא הוקש שום דבר

ס)

כד] התלמוד (כתה"י וד"ו). וכן

לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה

קמיפלגי. רבי ישמעאל ור"ע דע"כ

בצ"ק, ופי' קצת הלימוד. [ושם

מה שלמדה בהיקש מחברתה, אלא

אין היקש חוזר מלמד בהיקש ור"ע מ"ט גמיר לה: הימנו ודבר אחר. $ אכילת חזה ושוק של תודה ליום ולילה הימנו ודבר אחר העמידוה קצת

בצ"ק גרס הוא במקום

המקומות הוקשו זה לזה, וכן יעשה

העמידוה]: כה] אחר דלא

לאהל מועד כאשר כפר על הקודש,

המלמד כד] כתב בה דכתיב בתודה יום ולילה וקצת היא למדה ממקום אחר כה] מאי היא חזה ושוק דלא כתיב בה: רבי ישמעאל סבר היקש הוא.

כתיב בה חזה ושוק כצ"ל והס"ד

והקודש לא למד כלום מתחלה

נמצא כו] מה שחזה ושוק נאכלין ליום ולילה מן ההיקש למד. ור"ע סבר הואיל ויום ולילה בתודה כתיב אע"ג דחזה ושוק למדה בהיקש

(*ש"מ): כו] נמצאת אכילת חזה

בהיקש אלא הפר הוקש לשעיר

והשעיר לפר במתנות הקודש (יומא

ושוק של תודה ליום ולילה

לא הויא זמן אכילת חזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש: כשם שמזה לפני ולפנים כו'. ולפני ולפנים גופיה אחת למעלה ושבע

❖

נז.):

למידה בהיקש הילכך אינה

למטה בפר ושעיר בהימנו ודבר אחר גמר כז] דבפנים למעלה בפר לא כתיב ביה מניינא דכתיב (ויקרא טז) והזה באצבעו על פני הכפרת

חוזרת ומלמדת בהיקש כצ"ל

והס"ד. ומה"ד ור"ע (כתה"י

וקדמה כח] ולפני הכפרת יזה שבע פעמים כט] ושבע למטה הוא דכתיבא ביה ובשעיר חטאת למעלה הוא דכתיבא והזה אותו על הכפרת ולפני

וכעי"ז בש"מ): כז] גמר דלמעלה

ליקוטים

הכפרת [שם] אותו חדא משמע ל] ולפני הכפרת לא כתיב שבע וגמירי בהיקשא מהדדי דכתיב [שם] ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר אלמא

בפר כו' (ש"מ): כח] צ"ל קדמה

עבודת פר ושעיר בפנים בהימנו ודבר אחר ילפינן דמקצת עבודה כל אחד כתובה בו ומקצתה למד מחבירו והדר מיגמר היכל

(כתה"י וד"ו): כט] פעמים שבע

מקומות הוא דגמרי מהדדי.

לא]

למטה הוא דכתיבא ביה

כלומר ההיכל גמר מקדש

מפנים בהיקשא דכן יעשה לאוהל מועד [שם] אלמא הימנו ודבר אחר לא כהיקשא חשיב לה: אלא למ"ד הוי היקש. היכי הדר היכל וגמר

דלפני' זה הוא למטה, ובשעיר

הקדשים, כך כתיב וכפר על

מיניה בהיקשא: מקומות הוא דגמירי מהדדי. ואין זה חוזר ומלמד בהיקש דבהיקש קמא בהמות איתקוש ובהיקשא בתרא

אחת למעלה הוא דכתיבא

הקדש זה קדש הקדשים, וכן

לב]

דכתיב והזה (ע"פ כתה"י וש"מ):

יעשה לאהל מועד זה ההיכל

מקומות איתקוש אבל גבי תודה ובכור לג] חזה ושוק של תודה הוקשה לבכור והיא עצמה למידה משלמים בהיקש:

❖

ל] משמע ולמטה לא כתב שבע

(ר"ח יומא נז.)

ה"ג

וגמירי כו' (ב"ש, כי"ב וג'). נ"א

משמע ושבע למטה לא כתיב מנינן וגמירי (כי"י) וכעי"ז בכי"פ. נ"א ושבע למטה לא כתיב וגמירי (ש"מ): לא] צ"ל עבודת (כי"פ): לב] זה קרוי חוזר (*ש"מ): לג] ובכור בכור הוקש לחזה ושוק של תודה והיא עצמה כו' כצ"ל (ח"נ): לד] גי'

שמכ"י נראה דאסביב דעולה לא קאי דאיצטריך לאתויי לכדאמר לעיל כו': לה] ביה ואם אינו ענין לגופיה תניהו ענין לעולה והוי ב' סביב כתובים בעולה ואין מלמדין ומיהו כו' (שמכ"י): לו] צ"ל ברוח (צ"ק ד"ו). ועי' טה"ק. וגי' שמכ"י

שיטה מקובצת

ברוחב אמה: לז] גי' צ"ק דמייתר: לח] בפ"ק נמחק וצ"ל בפרק כל הפסולין (ש"מ וצ"ק): טל] דילפינן נמי כצ"ל (צ"ק): מ] הנצי"ב במ"ש גורס לשלמים: מא] צ"ל כבכור (ש"מ וצ"ק): מב] כשוק הימין כתב בבכור ותודה כו' (צ"ק): מג]

תיבות

לפירוש רבינו חיים דהכא ודבסמוך ל"י ליישבם. ע' לעיל נא ע"ב בתוס' ד"ה תן ודו"ק: מד] אולי צ"ל דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים ואימורין ככל הקרבנות כו' (גליון): מה] ועי' באורך ביאור לקמן בקטע המתחיל תוד"ה למה לי:

דכתיב אל יסוד כו'. פ"ה דכדי

נסבא כו'. היינו לשיטתו

דלעיל, (דף נב.) אבל לפי' ריב"א אתי שפיר (ואע"ג) [דאע"ג] דאוקימנא לעיל בשירים בעולה לפי' רבינו חיים מג] מ"מ [קאי נמי] בתחלת עולה דהוא פשטיה דקרא לפי' ריב"א ולפירוש רבינו חיים. וא"ת אכתי תחלת דמים דכל הקרבנות כנגד היסוד מנלן לפי' רבינו חיים דלא [אתא] קרא דאל יסוד העולה רק

בעולה, וי"ל דילפינן להו נמי בג"ש דזריקה זריקה מעולה כמו בכור ומעשר ה"ה נמי לכל הקרבנות אלא משום דהוי קבעי על הבכור, אי נמי לאחר שפי' מד] כל הקרבנות קבעי הכא כנגד היסוד מנלן ואכולהו קרבנות קאי. וא"ת ולמאן דדריש בכור ומעשר מדם זבחיך ישפך לומר דהם בשפיכה, שהם כנגד

היסוד מנליה, כיון דלא שייך ג"ש דזריקה זריקה. ואין סברא לומר דפליג בהא דהא לא אשכחן שום תנא דפליג אלא בשפיכה אבל כנגד היסוד לא אשכחן שום תנא דפליג, ועוד דמתני' דקתני כנגד היסוד מסברא אתי ככולי עלמא. ותירץ ריב"א דיסוד גופיה נפקא מישפך דלשון שפיכה משמע ששופך על גבי

דבר אחר והיינו על גבי היסוד דהיינו דבר חלוק, אבל מאן דיליף להו מאת דמם תזרוק לא הוי ידעינן כנגד היסוד אלא מג"ש דזריקה (תו' מהר"פ): למה לי למכתב סביב בעולה כו'. תימה והלא אינם שוין דעולה היינו ב' מתנות כו' ועוד דהיא למטה וחטאת למעלה אלא אחטאת קאמר כו' מה] [ככתוב בתוד"ה

למה לי] (לשון מהר"פ): אשם שלשה. תימה דלא מצינו למילף אשם מעולה דאיכא למיפרך מה לעולה שכן כליל, וי"ל דבאשם נמי כתיב זריקה וילפינן בג"ש מעולה שטעונה יסוד לתחלת דמו. וה"ה דהוה מצי למימר הוי שלמים ג' כתובים הבאים כאחד דנאמר בהם זריקה וסביב: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר

ומלמד בהיקש. וא"ת ולילף בכור בהיקישא דחזה ושוק דאיל נזיר דכתיב בגופיה זמן אכילתו כדדרשינן מזבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעיל (דף לו.), וליכא למימר דגם זה חשיב היקש דאיתקש לתודה ואע"ג דאיכא ייתורא דא"כ חטאת ואשם נמי לא נפקא לן אלא מהאי קרא, וכיון דחשיב היקש היכי ילפינן

בכור לעיל מבנין אב דחטאת ואשם והלא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב, ולעיל (דף נ.) לא איפשט לן, וי"ל דמחזה ושוק דאיל נזיר לא מצי יליף משום דהתם יש זרוע בשלה שגם היא מתנה לכהן ובהאי קרא דבכור לא כתיב כי אם חזה ושוק דמשמע דמקיש בכור לחזה ושוק גרידי דליכא בהדיה

דבר אחר שיהא מתנה לכהן (לשון מהר"פ): מקומות הוא דגמרי מהדדי. דבהיקש קמא איתקש פר ושעיר, ובהיקש בתרא אקשינן היכל לבין הבדים, הלכך היקשא בתרא לא הוי מעין היקשא קמא: תוד"ה למה לי וכו'. (בסה"ד) ושמא סביב דעולה הוא דמייתי דטובא סביב כתיב בעולה בפ' ויקרא. ולכך

חשיב חטאת ועולה ב' כתובים אע"ג דאינם שוין, דסביב דעולה היינו ב' מתנות שהן ד', ובחטאת ד' קרנות, ועוד דעולה למטה וחטאת למעלה. ומורי אמר דאם היה רשאי להגיה הספרים במקום חטאת שלמים אתי שפיר דתרוייהו שוין (תו' מהר"פ):