נז:
איזהו מקומן פרק חמישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיבעית אימא חוץ מפנים בחדא זימנא גמיר.
ה"ג ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמיר.
עה א מיי' פרק ח מהלכות
פירש בקונטרס
והכי איתא
בסדר
א) [מנחות עז: פג:] ת"כ צו
פרש' ז ה"ז, ב) ת"כ שם ה"ט
תמידין ומוספין הלכה ד:
דכולה מילתא דהיכל בעי למילף מפנים ואיידי דניתן יומא בפרק הוציאו לו (דף נז.) כלומר נהי נמי דהיקש מקומות כהיקש
ופי"א ה"י, ג) ברכות ט. פסחים
ב מיי' פ"ח מהלכות קרבן פסח
❖
בהמות הואיל והיקש ו] צורך פנים הוא אפ"ה לא דמי לההוא דלעיל
היקש לדרוש בדברים המפורשים בפנים כגון למטה בפר ולמעלה בשעיר
הלכה ה
קכ: [מגילה כא.] ירוש' ברכות
פ"א ה"א, ד) עי' ירוש' שם,
דאילו היכל כולה מילתא בעי למילף מפנים ואיידי דניתן היקש לידרש
נדרוש כ] ולמד בבת אחת אף הלמד בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל
פסחים פ"י ה"ז, ה) מנחות עז:,
בדברים המפורשים בפנים כמו ז]
נמי אם היינו צריכין ללמוד לבכור
ו) [ועי' תו' יומא נז. ד"ה חוץ
הגהות הב"ח
ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמיר
א]
ז) צ"ל מנחות עז: כי
מפנים],
תנופת חזה ושוק וזמן אכילה והוקש
למטה בפר ולמעלה בשעיר נדרש
בשלמא למ"ד (א) הוי היקש היינו דכתיב
(א) גמ' בשלמא למ"ד לא הוי
שם עיקר הדרשא. וגם מש"כ
ולמד בבת אחת ובא אף מה שלמד
בכור לתודה עצמה ללמוד שתיהן ממנה
היקש: (ב) שם אלא למ"ד הוי
אח"ז דרשינן התם וכו' היינו
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שאין
במנחות שם, ח) [ועי' תו'
א)
בפנים בהיקש עמו וגבי היקש דלעיל
מתוך שתודה מלמדת עליו זמן אכילה
היקש: (ג) רש"י ד"ה ה"ג
1
פסחים קכ: ד"ה אמר ותו' מגילה
ואיבעית אימא וכו' אם כתוב
ת"ל תביאו מה ת"ל תביאו כל שאתה מביא
דכתיב בה מלמדת עליו נמי חזה
נמי ח] אם כתוב בתודה ט] והוקש
❖
כא. ד"ה לאתויי].
בתודה והוקש בכור לתודה עצמה
ושוק שלמדתו בהיקש משלמים אבל
בכור לתודה (ג) ללמוד לו חזה ושוק
ממקום (למקום) אחר הרי הוא כזה מה
והיה למד כצ"ל ותיבות ללמוד לו
חזה ושוק ולמדתה בהיקש אי הוי
עכשיו שלא הוקש לתודה אלא לחזה
ולמדתה בהיקש אי הוי הוקש בכור
❖
להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה אי
הוקש בכור לתודה נמחק:
תורה אור השלם
לתודה עצמה והיה למד ממנה תנופת
ושוק וללמוד כא] ממנו זמן אכילה לבדו
מה להלן שני עשרונים אף כאן שני עשרונים
1. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ
חזה ושוק ואכילת יום ולילה דמתוך
אם אתה אומר לחזה ושוק של תודה
ת"ל תהיינה ולמדנו עשרה לחמץ עשרה
א
מוסף רש"י
לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי
שיכולה ללמוד עליו זמן לאכילה שהוא
הקישו הכתוב כב] בו עצמו לא למדו
עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ
למצה מנין ת"ל 2על חלת לחם חמץ ב)נגד ב]
חוץ מפנים בחד זימנא גמיר.
כתוב בה מלמדת נמי עליו תנופת חזה
בתודה אלא בהיקש ע"כ לשון הקונט'
תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהֹוָה:
אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש
חמץ הבא מצה אלא למאן דאמר (ב) (לא)
ויקרא כג, יז
ושוק אבל השתא לתודה עצמה לא
וקשה לפירושו מהא דאמר לעיל (דף
2. עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ
למד, יכול לחזור וללמוד על ההיכל
הוי היקש מאי איכא למימר תביאו יתירא
מט:) דיותרת ושתי הכליות דעבודת
הקישה הכתוב אלא לחזה ושוק שבתודה
בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש,
ג]
יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת
כגון אחת למעלה בשעיר ושבע
ויקרא ז, יג
שְׁלָמָיו:
היא: הפסח אינו נאכל: מאן תנא אמר רב
כוכבים הוי דבר הלמד בהיקש ואינו
ובתודה עצמה לא למדתה אלא בהיקש:
ג)
3. וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה
למטה בפר, ועמהם אף מה שלמד
היינו דכתיב ממושבותיכם וגו'. גבי
חוזר ומלמד בהיקש אע"ג דכתיבא
יוסף רבי אלעזר בן עזריה היא דתניא רבי
בהיקש, והיכי דמי היקש שאינו
כג]
הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל
למד מן ההיקש כגון אם לא הוצרך
מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: שמות יב, ח
ההיא היקשא לדברים דכתיבי בפר
שתי הלחם דעצרת כתיב והוצרכנו
אלעזר [בן עזריה] אומר נאמר כאן בלילה
4. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם
3
היכל ללמוד מן לפני ולפנים אלא
העלם גופיה כגון הזאות וכמה דברים
במסכת מנחות (דף עז:) ללמוד מהם
מה שלמד בהיקש, אבל השתא
בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר
[הזה] ונאמר להלן 4 ועברתי בארץ מצרים
דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש
ולא אמרי' בחד זימנא גמיר ועוד
כמה עשרונות יש בלחמי תודה ובגופה
בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד
בלילה הזה ד)מה להלן עד חצות אף כאן עד
בו, למד הכל בבת אחת (יומא
בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם
אמרי' לעיל (דף נה.) דלא ילפינן זבחי
נכתב י' חלות בכל מין אבל לא נתפרש
נז.) בשלמא למ"ד לא הוי
אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה:
חצות א"ל ר"ע והלא כבר נאמר ואכלתם אותו
5
היקש כו'. כלומר בין מה שכתוב
שלמי ציבור לצפון מחטאת משום דהוי
מכמה היא החלה ומייתי לה לחלות
שמות יב, יב
5. וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ
בו בגופיה בין מה שלמד מדבר
בחפזון עד שעת חפזון א"כ מה ת"ל בלילה
דבר הבא בהיקש ואינו חוזר ומלמד
חמץ שבתודה י] משתי הלחם שאף הן
אחר נפקא ליה דחמץ עשר
מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם
הזה שיכול יהא ככל הקדשים הנאכלים
בהיקש אף על גב דצריכא ההיא כד]
חמץ והכתוב הקיש כל הבאות של
עשרונות הוא, דבדידיה כתיבי עשר
בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם
חלות כדילפינן לעיל דתרומה אחת
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא
וילפינן בהיקשא [דנאכל לזכרי כהונה]
חמץ שיהיו שוות ומקרא יתירא
❖
ביום ת"ל בלילה בלילה יהא נאכל ואינו
ב
ד]
מעשרה, ולהכי גמר משתי הלחם
שמות יב, יא
לַיהֹוָה:
$ ותי' ר"י דמאחת למעלה דכתיב
דתביאו ילפי' לה דלא איצטריך דכתיב
דעשרון יהא לכל חלה, הרי עשר
נאכל ביום א"ל אביי וממאי דרבי אלעזר ב"ע
עשרונות, הלכך לאו היקש הוא
בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין
והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם
ודאורייתא דלמא דרבנן ולהרחיק מן
ויכול לחזור וללמוד על המצה
גליון הש"ס
בשעיר דהכי כה] משמע וכן יעשה
תביאו לחם תנופה ולא איצטריך
דעשרה עשרונות הוא, והכי דמי
העבירה א"כ מאי אלא עד חצות [אלא] כי
ה]
היקש גמור כגון אי לא הוי כתיב
[תוס' ד"ה ואיבעית אימא חוץ
בחוץ בין בפר בין בשעיר וכן בשבע כו]
תביאו מה ת"ל תביאו כל חמץ שאתה
וכו' ותירץ ר"י וכו'. עי' שבועות
עשר חלות לגופיה ובשתי הלחם
התם מה התם דאורייתא אף כאן נמי דאורייתא:
דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן
מביא ממקום אחר יהא כזה עשרון
דף י ע"א בתוס' ד"ה ואיתקוש
הוי עשר עשרונות וילפינן מהדדי
וכו'] :שם ד"ה היינו וכו' משום
דההיא הוי היקש גמור: שאין
הדרן עלך איזהו מקומן
(בין) בחוץ בין בפר [בין] בשעיר
לחלה כדכתיב שתים שני עשרונים:
ת"ל תביאו. דהא לעיל מיניה
דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד
אי מה להלן. אלו שני עשרונים יא]
כלומר בכל הבהמות ורבינו חננאל
כתיב והקרבתם מנחה חדשה, והוי
בהיקש. עיין לעיל דף נ ע"א
❖
אף אלו כל י' חלות שבה שני עשרונים:
פירש בפרק הוציאו לו (יומא נז.) בחדא
מצי למכתב ממושבותיכם לחם
תוס' ד"ה אמר. וצ"ע:
תנופה: כל שאתה מביא
ת"ל תהיינה. התם מפרש מאי למודה יב] בפ' התודה: למדנו עשרה.
זימנא גמיר דכי כז] גמרינן שיהיו כל עשיותיו שוות בין בפנים בין בחוץ
ממקום אחר. הדומות לזה שבאין
שכל הזאות שיעשו מהם בכל מקום שיהיו שוות ואית ספרים דגרסי חוץ
עשרונות לחמץ דהא י' חלות למודות בה ה) בג"ש יג] מתרומת מעשר מה
חמץ: אי מה להלן שני
שינויי נוסחאות
עשרונים. דרוש להך גיסא מה
ופנים בחד זימנא גמר ו): היינו דכתיב ממושבותיכם תביאו. גבי
תרומת מעשר אחד מעשר אף תרומת תודה והקריב ממנו אחד מכל
א] בכי"ק ור"א ואבע"א דם
בשתי הלחם ב' עשרונות ותו לא,
שתי הלחם כתיב וילפינן מינה חלות חמץ לתודה כח] דמה כאן בשתי
קרבן מכל מין תרומה לה' אחד מעשר הרי י' חלות ובהיקש תביאו יד]
ובשר חדא מילתא היא. ואיני
אף כאן בחמץ שבתודה ב' עשרונים
לי חלות: ת"ל תהיינה. יתירה
יודע לפרשה וע' לקמן ס ע"ב
הלחם עשרון לחלה אף כאן חמץ שבתודה עשרון לחלה ומנין חלות
למדנו שהחלה עשרון הרי למדנו י' עשרונות לחמץ הימנו טו] ודבר
(דק"ס): ב] צ"ל כנגד (*ש"מ):
לרבוייא היא ואע"ג דכתיב בשתי
אחר י' חלות למדנו בהן כבר ובהיקש הן למידות עשרון לחלה:
שבתודה ילפינן דהוו עשר בג"ש דתרומה תרומה מתרומת מעשר אלמא
ג] נ"א ריבוייא היא (*ש"מ):
הלחם יליף לתודה, דאם אינו ענין
ד] צ"ל הוא (כתה"י וש"מ): ה] עד
לשתי הלחם דהא כתיב שני
עשרה. עשרון לשלשת מינין שבמצה מנין: ת"ל על חלת לחם חמץ. מנה
איכא י' עשרונות לי' חלות של חמץ והדר ילפינן כט] מיניה מחמץ דכנגד
חצות נמחק (ש"מ): ו] והיקש
עשרונים, תנהו ענין לחמץ שבתודה
חמץ הבא מצה והוו להו י' עשרונות לג' מינים של מצה דהיינו ל] ג'
הכתוב מינין שבמצה וכתב אחריהן על חלת לחם חמץ הרי היקש
דליהוו י' עשרונים: ולמדנו
בהמות צורך (כתה"י וש"מ):
עשרה לחמץ. משתי הלחם
ז] צ"ל כגון (*ש"מ): ח] נמי אי
עשרון ושליש לכל מין חלה וחלה של מצה ואע"ג דמנין של חלות לאו
אלמא חמץ שלמדנו בו עשרה עשרונות בהימנו ודבר אחר חוזר
הוי הוקש בכור כו' כצ"ל והשאר
שהוא חמץ, דתהיינה בחמץ כתיב:
ומלמד על המצה בהיקש עשרה עשרונות: טז] תביאו רבויא הוא.
בגופיה דחמץ כתיב חשיב ליה לא] בחמץ כדפירש בקונטרס $ משום
נגד חמץ הבא מצה. דכמה
נמחק (צ"ק). בכתה"י מכאן עד
דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"נ משום דתרומת מעשר
לרבות חמץ שבתודה שכל שתים שבו יהו שתים עשרונים והוי כמאן
סוה"ד נ"א וכמו שהובא לשון
שמביא סולת לצורך חמץ הבא מצה:
יז]
תביאו ריבויא היא. ל"א תביאו
רש"י בתד"ה ואבע"א עי"ש.
חולין הוא א"נ משום דפריך בפ' התודה (מנחות עז:) ואימא ב' עשרונות
דכתיב בגופיה בלחמי תודה ולאו משתי הלחם גמרי יח] והיכי דמי
וכעי"ז בש"מ: ט] בח"ג גורס
ריבויא הוא דמשמע הבאה מרובה,
ותו לא כשתי הלחם וקאמר ת"ל תהיינה וגרסי' התם מאי תלמודא אמר
דליהוי הימנו ודבר אחר כגון אי איתקוש חמץ דתודה לשתי הלחם
כתודה. עש"ב: י] שבתודה
שיהא בחלה עשרון שלם ויו"ד
בהיקש משתי (*ש"מ):
דתהיינה דמביא י' חלות הוי
ר' יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב לב] עשרה עשרונות דבר הכתוב
בקרא אחרינא דלא מפרש בה יט] עשרון לחלה וילפינן תודה משתי
מגופיה דקרא דתודה הלכך לאו
יא] עשרונים ותו לא אף כאן
הלחם בהיקש לעשרון לחלה ובדידיה כתיבי עשר חלות: מאן תנא.
ומריבוי ב' יודין דריש דחד יו"ד יתיר משמע עשרה ומסתברא דהאי
כל כו' כצ"ל (צ"ק): יב] תלמודא
היקש הוא ויבוא ללמוד על המצה
(מנחות עז:) עד שעת חפזון.
(ד"ו). [לפנינו ע"פ הצנזור]:
דאינו נאכל אלא עד חצות: עד שעת חפזון. שהם נחפזים ללכת
יו"ד דתהיינה לג] אלחמי תודה קאי דאי אשתי הלחם שתים שתי עשרונים
שנחפזו לצאת והיינו עה"ש, כדכתיב
יג] בגז"ש תרומה תרומה
כתיב והיינו הימנו ודבר אחר די' עשרונות בדידיה כתיב דתהיינה
והיינו לאור הבוקר כדכתיב (שמות יב) ואתם לא תצאו איש מפתח
מתרומת (כי"י): יד] צ"ל דתביאו
לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:
יהא נאכל ככל הקדשים
ביתו עד בקר: יכול יהא נאכל כשאר כל הקדשים.
(*ש"מ) טו] בהימנו ודבר אחר,
משמע לד] י' חלות ועשרון מתביאו קא יליף ובלשון אחרון פירש בקונט'
ביום זביחתו
הנאכלים ביום. כשאר קדשים
המניין של חלות למידין שלא
קודם שתחשך יתחיל לאוכלו אם ירצה ת"ל כו': להרחיק את
במנחות (גז"ש) ואית ספרים דגרסי התם אמר רב יצחק בר אבדימי
ביום שחיטתו, כדרך תודה שאף
בהיקש והוי בהימנו דקיי"ל
האדם. כדתנן בכולהו עד חצות: א"כ מאי אלא. ליתני ונאכל
תהיינה כתיב ותו לא ול"ג עשר עשרונות דבר הכתוב ודריש משום
היא זמן אכילתה יום א' ואוכל
דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד
והולך כל יום שחיטתה והלילה עד
בהיקש, ומידת החלות הוי דבר
עד חצות כדתנא בכולהו: כי התם. דומיא דלילה ומנוייו
דתהיינה מיעוטא הוא דמשמע הני דוקא שני עשרונים ולא אחר שני
וצלי
הבקר, מן התורה, דכ' ביום קרבנו
אחר שלמדנום בהיקש משתי
❖
יאכל (ברכות ט.): עשרונות וכ"נ דיו"ד לא לה] מייתינן למידרש דכמו שיאמר מתעשה
תנייה דהוו דאורייתא. איבעית אימא לא גרסינן וה"ג א"כ
מאי
הלחם. הס"ד והשאר נמחק
(שמכ"י). וע' בש"מ גי' רש"י של
לשון יחיד תעשינה לשון רבים כך יאמר מתהיה תהיינה יו"ד אחת של
אלא כי התם מה התם דאורייתא כו':
מהר"ף: טז] בכתה"י נוסף הכי
עיקר ויו"ד אחת של שימוש ואם תאמר ומג"ש דתרומת מעשר היכי
הדרן עלך איזהו מקומן
גרסי': יז] צ"ל שבה יהו שני
שיטה מקובצת
(ע"פ כתה"י וש"מ): יח] גמרי
יליף לי' חלות דלמא עביד חדא חלה אחת גדולה ויטול הימנה
ואיבעית אימא חוץ מפנים בחד
דהא בההוא קרא גופיה דכתיב
פרוסה לתרומה וי"ל דהא אמרינן (פסחים דף לז:) ז) אחד שלא יטול
עשרון לחלה כתיב רבוייא
זימנא גמיר. פרש"י
להרחיק
דתודה והיכי דמי כו' (כתה"י
מן העבירה. לנאכלין
דכיון שצריך ללמוד מבין הבדים דבר
פרוסה ועוד דרשינן התם שיהו כל הקרבנות שוין אלמא דבעי להנך חלות דליהוו לו] כחלות של תרומה:
וש"מ). בכתה"י ליתא מכאן ועד
שנכתב בגופו בהיקשא ילפינן נמי דבר
ואיבעית
אימא
לשני ימים ולילה אחד לא עשו חכמים הרחקה עד חצות דניכר הוא מתי יהיה שקיעת החמה אבל בלילה אינו ניכר לז]:
סה"ד: יט] צ"ל ביה (ש"מ):
שלא נכתב בגופו דאתי מהיקשא
כי התם כו'. בקונטרס לא גרס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא
כ] צ"ל נדרש: כא] תיבות
דהכל גמרינן בחדא זימנא, אבל לעיל
לח]
וללמוד ממנו זמן אכילה נמחק
לא צריך ללמוד מתודה אלא חזה ושוק
כמו לילה ומנוייו וצלי ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים קכ:) ובפ"ק דברכות
(ש"מ): כב] הכתוב הן עצמן לא
ליום ולילה, וזה לא נכתב בתודה אלא
(דף ט.) וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו :
ח)
כצ"ל (כתה"י דרש"י). ור' אות ח.
מהיקשא אתי. ודוקא אם היינו צריכים
נ"א הוא עצמו (ש"מ): כג] צ"ל
ללמוד בבכור (דתנופה וחזה) [תנופת
הדרן עלך איזהו מקומן
דצריכא (ש"מ): כד] נ"א ההיא
חזה] ושוק וזמן אכילה והוקש בכור
ילפותא למילף שהן קדשי
לתודה עצמה [היינו יכולים] ללמוד
קדשים ונאכלים לזכרי כהונה דכתיב בגופיה. ור"י פירש דמאחת למעלה דכתיב בשעיר בפנים ילפי' בהיקשא דוכן יעשה בין בפנים
שתיהן ממנה, שהתודה שמלמדת עליו זמן אכילתה הכתוב בה מלמדת עליו נמי חזה ושוק שלמדתו מהיקש משלמים. ולא נהירא דכיון דאפילו למ"ד הימנו
בין בחוץ בין בפר בין בשעיר וכן משבע דלמטה דכתיבי בפר בפנים ילפינן בין בחוץ בין בפנים בין בפר [בין] בשעיר כלומר בכל
ודבר אחר הוי היקש לא חשיב היקש בכה"ג כדפי' א"כ אמאי איצטריך לעיל (מא.) לפר (לפר) [זה פר] העלם לאגמורי ליותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי
הבהמות כו' (שמכ"י): כה] ס"א דהכי משמע ליה וכן יעשה באהל מועד בשתי בהמות כמו שעשה אחת למעלה בשעיר וכן כאשר
עבודת כוכבים, והא איצטריך היקשא להזאות דכתיב בגופיה דפר העלם ודברים אחרים, ולא אמרינן בחדא זימנא גמר. לכך נראה דה"פ חוץ מפנים כו'
עשה בפר בפנים למטה יעשה לשתי הבהמות באהל מועד ורבינו חננאל כו' (ש"מ). ולפנינו ע"פ בה"ז: כו] צ"ל משבע (צ"ק): כז] צ"ל
דילפינן אהל מועד מבין הבדים בין לפר [בין] לשעיר כמה שכתוב בהדיא בתרוייהו בפנים דהיינו אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר, ועל זה קאמר וכן
דהכי (רא"ט): כח] צ"ל שבתודה (ש"מ וצ"ק): כט] ילפינן מצה מחמץ כצ"ל (ש"מ): ל] נ"א דהיינו שליש עשרון לכל חלה וחלה (ש"מ).
יעשה לפר ושעיר הנעשים באהל מועד כמו שמצינו מפורש (בהיכל) [בפנים] בשניהם דהיינו שבע למטה ואחת למעלה, ולא ילפינן פר מפר ושעיר משעיר
והיינו הך. ובצ"ק לכל מין של מצה: לא] ליה הימנו כדפירש כצ"ל (ש"מ). נ"א ליה כמאן דכתיב בגופיה דחמץ (צ"ק): לב] כתיב ואימא
אלא ילפינן פר חיצון משעיר ופר דפנים וכן ילפינן שעיר דחיצון מפר ושעיר דפנים מכל אחד ילפינן מה שכתוב בו בפירוש (תוספות מהר"פ): רש"י ד"ה
עשרה קפיזי ומשני בעשרונות דיבר הכתוב כו' (צ"ק): לג] דתהיינה אתביאו דלחמי תודה כצ"ל (שמכ"י): לד] נ"א דמשמע י' חלות
למדנו לחמץ וכו' הרי למדנו עשר עשרונות לחמץ בהימנו ודבר אחר. וזה אנו קורין הימנו ודבר אחר שחלות מצה למדין מחמץ שהן עשרה ודבר זה
אתביאו קאי ובלשון כו' (ש"מ). ולפנינו ע"פ בה"ז: לה] לא מייתרא למידרש כצ"ל (ש"מ): לו] דליהוי כל חד כחלות כצ"ל (צ"ק ועש"ב).
למדנו בחמץ מג"ש והוי כמאן דכתיב בגופיה דמיא וזה קרוי הימנו. ודבר אחר קרוי 'והן עשרון' דדבר זה למדנו בחמץ (מסברא) [מתביאו] דכתיב גבי
נ"א דליהוו כחלה של תרומה (בה"ז): לז] ניכר כל כך עמוד השחר כצ"ל (ש"מ): לח] ויש ליישב הגירסא וה"פ מדלא קתני כו' (ע"פ
שתי הלחם (כך היא גירסת רש"י של מהר"פ): תוד"ה ואבע"א חוץ מפנים כו' ורבינו חננאל פירש כו'. וז"ל הר"פ ז"ל בפ' הוציאו לו (יומא נז.) ור"ח
ר"פ בב"ש, וכע"ז בש"מ):
פירש כלומר הא דגמרי בהיקש שיהא אחת למעלה ושבע למטה בפר ושעיר, גמרי' בההוא היקשא שיהא בין בחוץ בין בפנים. ויש ספרים דגרסי חוץ ופנים
בחדא זימנא גמר והאי לישנא משמע כדפרישית ע"כ (ב"ש, כי"ב וג'): ד"ה ואיבעית אימא כי התם. בקונטרס לא גרס ואבע"א. ולכך לא גריס ליה דמה
טעם הוא לומר כי התם (דנאמר בלילה מינוייו) [דומיא דלילה ולמנוייו] בלא (שאר כח) [הכרח], דילמא הא כדאיתא והא כדאיתא. וה"פ מאי אלא לומר כי התם מדלא קתני ונאכל עד חצות כדקתני בכולהו וקתני אלא, ש"מ כי התם דומיא דלילה ולמנוייו, וצ"ל דהוי דאורייתא, ויש ליישבו דדייק כו' (הר"פ):