קדשי קדשים
פרק שישי זבחים
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ' קדשי
קדשי
קדשים ששחטן בראש המזבח. ה) מדאורייתא שוחט לכתחלה
קדשים. כאילו נשחטו בצפון. בגמ' יליף טעמא: אמר
א
א) מכילתא יתרו פי"א, ת"כ
א מיי' פרק ג מהלכות
פסה"מ הלכה א:
ויקרא נדבה פרש' ה ה"ט,
רבי יוחנן אומר היה כו'. גמרא גמיר לה רבי יוחנן:
כדדרשינן מוזבחת עליו ושמא הא דנקט דיעבד מדרבנן
ב
ב) לעיל נג. [לקמן סג:] סוטה
ב מיי' פ"א מהלכות בית
שלא תרביץ גללים ו): כולו לשלמים. ואע"ג דקסבר ליה כולו מזבח
מאי כאילו. הא ודאי בצפון נשחט:
אלא מעתה כו'. קס"ד דרבי
יד:, ג) [לקמן סא:] מכילתא
הבחירה הלכה יג ופ"ב שם
שם, ד) תמיד כט., ה) ועי' לקמן
הלכה טז:
זירא דממתני' גמיר לה רבי יוחנן
להא דאומר היה רבי יוסי:
בצפון קאי כה] אפילו הכי $
איצטריך לן לעיל קרא להכשיר צפון
ג ג מיי' פ"ב מהלכות תמידין
נט. תוד"ה וכי, ודף פה.,
❖
מודה רבי יוסי ברבי יהודה. אע"פ
לשלמים דמהכא לא נפקא דעל
ו) יומא לו., ז) [שם ס.],
ומוספין הלכה ח:
❖
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח רבי
ח) שם ס:,סא:
שמכשיר למזבח מחציו לצפון מודה
המזבח גזירת הכתוב הוא כי היכי
ו]
א)
הוא שאם שחטו כנגד אותו מקום
דמכשר רבי יוסי ברבי יהודה מחציו
יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון
א
תורה אור השלם
מתחתיהם בקרקע פסולות א]. ולקמיה
ולצפון לעולה אע"ג דכנגדן בקרקע
שינויי נוסחאות
ר' יוסי בר' יהודה אומר מחצי המזבח ולדרום
1. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי
פסולות דדרום הוא אלא דעל המזבח
מפרש היאך יכול לשחוט תחת המזבח:
כדרום מחצי המזבח ולצפון כצפון: גמ' אמר
א] פסולין (ש"מ): ב] בכתה"י
וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת
גזירת הכתוב: משוך מן הקרן
א"ל. רב אסי הכי אמר ר' יוחנן כו'
דמזבח: ג] תיבות ועוד מאי
שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ
רב אסי א"ר יוחנן אומר היה ר' יוסי כוליה
כנגדן בקרקע ליתא בכי"צ.
ב)
כלפי צפון ארבע אמות. בכולה
כלומר אומר היה רבי יוסי דקאמר ר'
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת
ובש"מ מוחק כנגדן: ד] נ"א
שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
מזבח בצפון קאי ומאי כאילו מהו דתימא
❖
יוחנן לעיל לאו ממתני' גמר אלא הכי
שמעתא משמע דגחלים דיום הכפורים
אלא (כי"מ וצ'): ה] צ"ל באדמה
שמות כ, כא
בעינן על ירך וליכא קמ"ל אמר ליה רבי
(ש"מ): ו] צ"ל בראש המזבח
גמר לה מרבותיו ומתניתין לאו במקום
צריך ליקח כנגד הפתח וצריך לומר
(ש"מ): ז] צ"ל בצפון (שמכ"י):
זירא לרב אסי אלא מעתה לר' יוסי ברבי
מזבח פליגי דנימא רבי יוסי כולה
דהיינו לכתחילה אבל דיעבד כשר
ח] בכתה"י בדרשא דקרא
גליון הש"ס
פליגי: ט] לפיכך הכשיר
בצפון ור' יוסי בר' יהודה נימא חציו
אפילו דהאי גיסא ודהאי גיסא כדאמר
יהודה הכי נמי דחציו בצפון וחציו בדרום
(ש"מ): י] דאפילו היה כולו
תוס' ד"ה כולו לשלמים כו'
❖
צפון ז] אלא מדרשא ח] דקרא: ה"ג כולו
בפרק טרף בקלפי (יומא מה: מו. ע"ש
וכי תימא הכי נמי והא את הוא דאמרת
אצטריך לן לעיל. דף נה ע"א:
בצפון פסיל ליה רבי יוסי כו'
לעולה וכולו לשלמים. כולו ראוי
ד"ה אבל) ואיצטריך מעל המזבח
כצ"ל (ש"מ): יא] צ"ל זויות
משמיה דרבי יוחנן מודי רבי יוסי בר"י שאם
(רש"ש). ותיבת צפונה שאח"כ
לשחיטת עולה דקדושת צפון עליו
ואיצטריך מלפני ה' וא"ת מהיכא
נמחק (ש"מ): יב] דדייק (כי"פ)
:
שחטן כנגדן בקרקע פסולה אמר ליה הכי
מוסף רש"י
א]
מגזירת הכתוב וכולו ראוי לשלמים
תיתי עיכובא דאיצטריך קרא לאכשורי
יג] כנגדו בקרקע תחתיו קאמר
קאמר רבי יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו
ומאי היא והשאר ליתא (כתה"י):
כוליה מזבח בצפון קאי.
שהשלמים כשירין אף בצפון מק"ו
בדיעבד אין כו] זה בדברים כז] הנעשים
יד] לצפון כצפון (ש"מ): טו] פי'
בחלק צפוני של עזרה ולית ליה
וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי
בפירקין דלעיל (דף נה.): דדחיק לה
בבגדי לבן לא בפנים ולא בחוץ ובין
1
קמרון (לעזי רש"י)
: טז] צ"ל
דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו
כח]
נמלכו (ש"מ): יז] בש"מ נוסף
(סוטה יד:) ביררו משם עצי
סבר כולו לעולה וכולו לשלמים ורבי יוסי
מקום. שמקומן קטן ודחוק שאין כשר
לרבי יהודה ובין לרבי נחמיה ליכא
ז)
כדאמר לקמן (סב.): יח] צ"ל
תאנים יפים. לפי שהיו צריכים
עיכובא וי"ל דאיצטריך משום דצורך
לה אלא צפון ופעמים שהעולות מרובות
בר' יהודה סבר חציו לעולה וחציו לשלמים
כוליה בדרום (שמכ"י):
עכשיו לגחלים ולישאם על המזבח
יט] בכתה"י במסכת: כ] שנאמר
הפנימי ולהקטיר שם קטרת היו
וצר להם המקום והכשיר ט] להן
פנים כפנים דמי כקטורת שחפנה קודם
דאי ס"ד כולו לעולה כשר השתא כולו לעולה
ויעשו (ש"מ): כא] כנגד קרן
בוררים יפים שיעשו גחלים טובים
הכתוב ראש המזבח: מאי כנגדן
שחיטת הפר שלא עשה ולא כלום ח)
: כב] שנא הך קרן ומ"ט
ולא אפר: לסדר מערכה. של
כשר כולו לשלמים מיבעיא ואידך איצטריך
(ש"מ)
בקרקע. הא ליכא לפרושי כנגדן
דחוקה כתיב בה (ויקרא טז) דצורך
כו' (כתה"י): כג] צ"ל שהיה
קטרת אחר סידור מערכה גדולה
כט]
ס"ד אמינא עולה הוא דדחיק ליה מקום
לוקח מחתה (צ"ק). והרש"ש כ'
כדמוכח ביומא בשמעתי' דאביי
ברצפה למזרח המזבח ובמערבו
פנים כפנים דמי וא"ת הכא משמע
שאינו לצורך אלא צ"ל שהוא חלק
הוה מסדר סדר מערכה וביומא
אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא
דאם כן לא הוה קשיא מילתא לרב
דלא מקרי לפני ה' אלא במערב וכן
בקמ"ץ תחת החי"ת והלמ"ד,
(לג.) מפיק דבעינן שתי מערכות
קמ"ל גופא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן מודי
ור"ל שאילו היו הגחלים מונחים
אחת לאברים ואחת לקטרת
אסי לעיל דמהכא ליכא למילף דלית
גבי נר מערבי בפ' שתי הלחם (מנחות
צבורים בגומא היה בנקל לחתות
ותרוייהו על המזבח החיצון
רבי יוסי ברבי יהודה שאם שחטן כנגדן
ליה לרבי יוסי ברבי יהודה חצי המזבח
דף צח:) ואילו בסוף כל המנחות [באות
מחתה של סאה אף בפחות מה'
דקאמרינן על מוקדה זו מערכה
סאין: כד] בכתה"י הסימן הזה:
גדולה ואש על המזבח תוקד בו זו
בקרקע פסולות אמר ליה רב אחא מדיפתי
עומד בצפון דאפילו י] הוא צפון נמי
מצה] (שם סא.) אמרינן לפני ה' במזרח
א]
כה] בש"מ נוסף וכשירה
מערכה שניה של קטורת: כנגד
פסיל ליה לרבי יוסי [ברבי יהודה]
גבי תנופת לוג שמן של מצורע ואשמו
לרבינא מאי כנגדן בקרקע אילימא אמה
לשלמים: כו] נדצ"ל והא אין:
קרן מערבית דרומית. דקסבר
כז] צ"ל מדברים (ש"מ):
האי תנא כוליה מזבח בצפון וכו':
ואפילו סמוך לכותל העזרה צפוני
וכן גבי שחיטה כתיב לפני ה' ושריא
יסוד אמה סובב האי גופיה מזבח הוא ועוד
ב]
באומד חמש סאין גחלים.
כח] בבגדי לבן בפנים ולר'
פוסל אם משוך מכנגד זוית יא] המזבח
בכל מקום בעזרה וי"ל דשחיטה
יהודה ליכא עיכובא כצ"ל (צ"ק
לפי אומד ה' סאין גחלים היו נותנין
מאי כנגדן בקרקע ג] וכ"ת ד] דעביד מחילות
וח"נ): כט] אע"ג דלא כתיב בה
צפונה למזרח או למערב דדייקינן יב] על
ותנופת לוג אשם כתיב לפני ה' למעוטי
שם עצים כך שיעורו לחתות בתוכו
בקרקע ושחיט בהו וכי האי גוונא מי הוי
חוקה דצורך כו' כצ"ל (צ"ק
בראש המזבח כשהוא חול מחתה
ירך כדאמר בפ"ב (לעיל כ.) איזהו צפון
בחוץ דתנופת אשם מחיים אבל גבי
וכעי"ז בח"נ): ל] אי לאו (ש"מ):
של ארבעה קבין בריוח ולכך צריך
מזבח והתניא מזבח אדמה תעשה לי
1
מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה
גחלים כתיב (ויקרא טז) מעל המזבח
לא] נדצ"ל לפני ה' יכול
שני כלים לפי שלא היה חותה בשל
במערב. וכ"ה במנחות שם:
זהב כדאמר ביומא (מד:) שהתורה
ג) ב שיהא מחובר מאדמה ה] שלא יבננו לא
צפונית כנגד המזבח כולו אבל משוך
ונרות היו בהיכל אם כן לפני ה' למה לי
חסה על ממונן של ישראל ובכלי
לב] לפני ה' והגשה במזבח
על גבי מחילות ולא על גבי כיפין לא צריכא
מכנגד המזבח לא הלכך על כרחך האי
לאו ל] משום דבעינן במערב ומיהו קשה
של כסף שהיה חותה לא היה יכול
היא ולא איצטריך למעוטי
להכניס הגחלים בפנים דגנאי הוא
בחוץ א"כ לא אתא אלא
כנגדו יג] דילפינן מינה דמקום המזבח
דבההוא שמעתא דכל המנחות באות
דבצריה בצורי אמר רבי זירא אפשר איתא
להכניס כלי כסף בפנים שאין עניות
לאצרוכי מערב (כן מסיימי התוס'
לאו צפון הוא תחתיו קאמר ומאי
מצה (גם זה שם) פריך עלה והאמרת
להא דרבי יוחנן ולא תנינא לה במתני' נפק
במנחות שם). ובצ"ק גריס לפני ה'
במקום עשירות וגם צריך שיהא
א"כ לפני ה' למה לי. [ולפי"ז
אותו שמכניס בפנים קטן יותר לפי
היא: אי נימא. אם שחטן על כניסת
במערב לא] לפני ה' פי' גבי הגשת
דק ואשכח דתנן ביררו משם עצי תאינה
ד)
ג
קאי תירוץ רבינו ברוך דלהלן על
שלא היה יכול לערות אותו של כסף
הסובב והיסוד האי לאו כנגדן הוא
מנחה בפירקין [דף סג:] ובריש הקומץ
קושיית התוס' דהכא, עי' באות
בשל זהב שלא יפלו מן הגחלים
יפים לסדר מערכה שניה של קטרת כנגד
שאח"ז]: לג] תירוץ רבינו ברוך
אלא מזבח ממש ומכשר בה רבי יוסי
רבה (מנחות דף יט:) ומשני הני מילי
לארץ הלכך חותה בשל ד' קבין
קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי
קשה לשייכו על קושיית התוס'
ומערה בשל שלשה קבין והיינו
בר' יהודה כדקתני מחצי המזבח
מנחות דאיקרי חטאת וחטאת טעונה
דלעיל, וע"כ כתב בגליון דבאמת
דתנן לקמן נתפזר ממנו כקב גחלים
צפון ארבע אמות באומד חמש סאין
לצפון : כיפין. אולמים ארקמלו"ט :
יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה
אין מקומו כאן אלא לקמן דף סג
מכבדן לאמה וצריך להכניס כלי
יד]
טו]
ע"ב בסופו, עיי"ש בתוד"ה מה.
מלא בפנים דכתיב ולקח מלא
גחלים ובשבת באומד שמונה סאין גחלים
דבצריה בצורי. אם נמלך טז] לקצר את
לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה
וע' צ"ק, ח"נ ושאר מפרשים:
המחתה גחלי אש (המפרש תמיד
ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם
משמע דאי לא בעיא יסוד הוה מכשרנא
המזבח יז] ונשאר מחצה של צפון פנוי ושחט
כט.) באומד. שמאמד בדעתו
לד] אכתי הו"א לצד דרום וכו'
כצ"ל, וע' תוס' מנחות סא ע"ב
(בכורות נט.): ובשבת. שצריך
שם פסולות ואע"ג דירך הוא פסיל
קרן דרומית מזרחית להגשה ואע"ג
הפנים ומאי סימנא
רבי יוסי היא דתניא
. ובש"מ אכתי אמצא:
להקטיר באותו מערכה שני בזיכי
(גליון)
ליה אלמא סבירא ליה בדרום יח] עזרה
דכתיב לפני ה' לב] ונראה לי ברו"ך לג]
לבונה מוסיפין שלש סאין באומד
לה] לחטאת ליסוד מערב
ידענא כיון וכו' (כ"ה בש"מ),
שמנה סאין: ששם היו נותנין
הוא דאי לא אמאי פסיל ליה: אפשר
דאי לא כתיב לפני ה' בהגשת מנחה
[ונר' לגרוס תיבת ידענא קודם
ב' בזיכי לבונה. ולהקטיר
איתא להא דר' יוחנן. דאמר אומר היה רבי יוסי כוליה מזבח בצפון
אע"ג דכתיב בה אל פני המזבח דהיינו דרום וגם איתקש לחטאת העוף
תיבת ליסוד]: לו] תיבות וכן
הבזיכין במערכה גדולה אי אפשר
❖
איתא לקמן בפירקין נמחקות
וכו' (המפרש תמיד כט.):
קאי ולא תנינן לה שום רמז במשנה בששה סדרים: דק ואשכח. במשנת יט]
ליסוד אכתי לד] אמצע לצד דרום באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי
לפמ"ש בגליון שהובא לעיל אות
תמיד: ביררו משם. מדיר העצים: עצי תאנה יפין. בשל תאנה היו
אבל קשה בלא היקשא לחטאת לה] בעינן ליסוד מערב כיון דכתיב
ל"ג (ח"נ): לז] בד"ו מחקו תיבת
רגילין. וטעם אגדה הוא שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם
לפני ה' לגלות מערב כמו גבי גחלי יום הכיפורים וגם כתיב פני
קבלה, ולחינם, כי זהו כינוי
לעזי רש"י
כ]
הראשונים לפ' כל הפסולים
חגורות (בראשית ג): מערכה שניה של קטרת. אצל מערכה גדולה היו
המזבח דמשמע דרום וכן איתא לקמן בפירקין לו] (דף סג:). ברו"ך:
שקבלו. וכ"ה בש"מ להלן כמה
ארקמלו"ט אר"ק וולו"ד.
❖
❖
מסדרין מערכה קטנה ליטול ממנה גחלים להכניס על מזבח הפנימי
וכמה פעמים:
קמרון.
שלשה קבין לכל בקר וערב להקטיר עליהם קטרת ובמסכת יומא בפרק טרף בקלפי (דף מה:) בסופיה ילפינן מקרא דעל מזבח החיצון
צריך להיות מערכה לכך: כנגד כא] מערבית דרומית. של מזבח ומשוך לצד צפון להרחיקו מן הקרן ד' אמות. וטעם מפרש לקמיה מאי שנא כב] הקרן
ליקוטים
שיטה מקובצת
זה ומ"ט מושכו הימנה ולצפון ד' אמות: משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות גרס. וכן מצינו בסדר המשנה במשנת יט] תמיד: באומד חמש
בעינן על ירך וליכא. ואם תאמר
מזבח אדמה כו' שלא יבננו לא
סאין גחלים. לפי אומד ה' סאין גחלים היו נותנין שם עצים כך שיעורו לחתות בתוכו בראש המזבח שהוא כג] חלק מחתה של סאה לר' יוסי דאמר
ואימא אה"נ דבפרק
על גבי מחילות ולא על גבי כיפין.
בסדר יומא (דף מג:) בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך ג' קבין: ובשבת. היו מסדרין שם לפי אומד ח' סאין לפי שצריך להקטיר הבזיכין
קבלה לז] (לעיל דף כו.) מוכח דבעינן על
קשה לי על זה מההיא דתנן בפ"ג
ירך לעכב, וי"ל דהתם היינו לענין
דפרה הר הבית והעזרות
על מזבח החיצון שעל מזבח הפנימי אין הקטר אלא של קטרת שחרית וערבית כדכתיב לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' (שמות ל): ומאי
אויר דתלה ושחט לגבי הכי הוי
תחתיהם חלול מפני קבר התהום.
סימנא. מהו הסימן שהוקבע להם למערכה שניה ולהקטרת הבזיכין קרן מערבית דרומית ומשוך ארבע אמות מן הקרן ולצפון:
[בעינן] דוקא על ירך, אבל כאן לאו
ולכא' נראה שכל בנין הבית היה
כד]
באויר שחיט. ועי"ל דה"ק קמ"ל דעל
חלול וכולל ג"כ אף מקום
רבי ירך מיקרי: אלא מעתה לר"י בר
המזבח, וכל מקום שאמרנו
יהודה ה"נ (פי' משמע) דחציו בצפון [כו'] והא את הוא דאמרת כו'. וא"ת ותקשי דא"כ הוה ליה למימר כאילו [נשחטו] בצפון לר"י [בר"י] כמו לת"ק
ותחתיהם חלול כו' היינו שהוא בנוי כיפין וכמ"ש רבינו ברפ"ג מהלכות פרה. וא"כ קשה דהיכי קאמר שלא יבנוהו על גבי כיפין. וסבור
משום מהו דתימא בעינן על ירך וליכא קמ"ל, וי"ל דאה"נ אלא סמיך אהא דקאמר ת"ק כבר כאלו ולפיכך לא חש ר"י [בר"י] למימר כאילו. ועוד נראה
הייתי לומר דמאי דאמרינן שלא יבנוהו על גבי כיפין היינו לומר דשיעור גובה המזבח לא יהיה ע"ג כיפין אלא מחובר באדמה, וכן
למהר"ם דדוקא לת"ק דמכשיר בכוליה מזבח אפילו לצד דרום אפילו לצד הכבש שנקרא פני המזבח שייך למתני כאלו משום דאין זה על ירך על אותו צד
המזבח עצמו לא יהיה כיפין. אבל כל שהמזבח מחובר באדמה אם למטה מן האדמה יש כיפין ומחילות אינו מעכב. שוב ראיתי דזה
שבדרום ומ"מ מכשרינן משום דצפון הוא, ולפיכך שייך למימר כאילו, אבל לר"י בר"י דאמר מחציו ולצפון כצפון הא ודאי דבאותו חצי נקרא ירך כדמוכח
אינו שהרי פ"ו דזבחים דף נ"ח [אמרינן] וכי תימא דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו וכה"ג מי הוי מזבח והתניא מזבח אדמה תעשה
לקמן (סג:) דלצד הכבש הוי פני המזבח ולאידך צד מיקרי ירך: והא את הוא דאמרת כו'. וא"ת ודלמא משום הכי פסיל כנגד צפון משום דאזיל לטעמיה
לי שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין ע"כ. הרי הדבר מבואר דס"ל לסתמא דש"ס דאפי' תחת
דאמר בפ' קבלה (לעיל דף כ.) איזה צפון מקיר המזבח צפוני ועד כותל העזרה צפוני וכנגד כל המזבח כולו, אלמא דאפילו סמוך לכותל העזרה צפוני פסול
האדמה שהמזבח מחובר לו צריך שלא יהיה לא מחילות ולא כיפין. אשר על כן נראה דמוכרחים אנו לומר דדוקא הר הבית והעזרות
אם משוך מכנגד זוית המזבח למזרח או למערב, ולכך פסול מכנגד המזבח ברצפה במזרחו או במערבו דהיינו כנגד חצי המזבח דמצד צפון, וי"ל דהא
היה תחתיהם חלול אבל המזבח לא היה תחתיו חלל מפני גזירת הכתוב דקאמר מזבח אדמה. והיה נ"ל להביא ראיה לזה מההיא דאמרינן
דקאמר כנגדן בקרקע פסולין אינו רוצה לומר על הרצפה אלא כנגדן מתחתיהן כדמפרש בסמוך: שניהם מקרא אחד דרשו. וא"ת כיון שאמת הוא
בירושלמי פ"ק דסנהדרין דחזקיה עיבר את השנה מפני הטומאה והטומאה היתה שמצאו גולגלתו של ארנן היבוסי תחת המזבח ע"כ.
דבצפון קאי א"כ למה לי וזבחת עליו לומר כולו לעולה, וי"ל דמשום דמ"מ ס"ד למיפסליה משום דאין זה על ירך: ורבי יוסי בר יהודה חלקיהו חציו
ופשטן של דברים נראה שגלגולת זו לא היתה גלויה ע"ג האדמה אלא היתה טמונה תחת המזבח ועכשיו כשרצו לתקן את המזבח דאפשר
כו'. פי' אע"ג דבדרום קאי כוליה מ"מ גזירת הכתוב הוא. אבל תימה למה לי קרא לחציו לשלמים דאפילו יהיה דרום מה בכך הרי דרום כשר לשלמים,
שנהרס קצת בימי אחז מצאו הגולגולת, וא"כ נמצא שהכל היו טמאים מפני שהיתה טומאה רצוצה דקי"ל בוקעת ועולה כו', וכל מי
וי"ל דכיון דרבייה לעולה הו"א לעולה דוקא ולא לשלמים, ולכך הוצרך להכשיר לשלמים: אילימא אמה יסוד ואמה כו'. פ"ה דליכא לאוקמי כנגדן
שנכנס שם נטמא. ואי אמרת שגם המזבח היה בנוי כיפין על גבי כיפין, הא קיי"ל דטפח על טפח חוצץ בפני הטומאה וא"כ אף אם
בקרקע כו' אלא ע"כ כנגדן מתחתיו קאמר, והשתא מוכח שפיר דלאו בצפון קאי מדפסיל מתחתיו, ובמאי אי באמה יסוד כו' האי גופיה דמזבח הוא.
מצאו טומאה תחת המזבח לא היו טמאים כו'. ודע שאם עשה המזבח על גבי כיפין או על גבי מחילות לא חשיב מזבח ופסול להעלות
ותימה דמשמע דאי לאו גופיה דמזבח ניחא, ומי ניחא אכתי היכי מוכח דקסבר דלאו בצפון קאי מדפסיל באמה יסוד ואמה סובב, הא כי נמי בצפון קאי
עליו קרבן וכדמוכח הסוגיא דזבחים. ובשיעור כמה יהיה חלל תחת המזבח ויפסל לא נתבאר בדברי רבינו, אך ראיתי בתוספ' דאהלות
מ"מ ראוי לפסול באמה יסוד משום דאין זה על ירך כיון דלא חשוב כגוף המזבח, דדוקא לעיל בראש המזבח בחציו לצפון הוי ממש ירך המזבח, וי"ל
הביאה הר"ש בפ"ט דאהלות דר' יהושע אומר אין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח, וכתב שם הר"ש בפ"ו דזבחים דרשינן מזבח אדמה
דלמאי דפי' לעיל ניחא דר"י בר"י סמיך אכאלו דקאמר ת"ק וא"כ מעל ירך לא ממעיט כי אם אויר כדפי' לעיל, אבל גבי המזבח וכן מחילות חשיב שפיר
שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמילתא אחריתי ולא כמחובר
על ירך כיון שאינו באויר: רש"י ד"ה מאי כנגדן כו' הא ליכא לפרושי כנגדן ברצפה למזרח המזבח ובמערבו. וטעמא משום דלא מכשיר צפון אלא
ופסול להעלות עליו עולה ע"כ. ונסתפקתי אם הכבש ג"כ ישנו בדין זה דצריך שלא יבננו על גבי כיפין, לפי שרבינו בדין איסור בנין
מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה צפוני כנגד המזבח לבד כדאיתא לעיל פ' שני: תוד"ה משוך וכו' (בסה"ד) אבל קשה בלא הקישא וכו'. גליון, פי'
הגזית ופסול אבנים פגומות השוה הכבש למזבח וכמו שנתבאר בדבריו, ולא מצאתי טעם נכון לחלק בין דין זה דמחובר באדמה שלא
למה לי היקשא דחטאת לומר דמנחה טעונה יסוד, תיפוק לי יסוד מלפני ה' דהוי בקרן מערבית דרומית ששם היה יסוד:
הזכיר כי אם מזבח ובשאר הדינים השוה בפירוש הכבש למזבח (משל"מ פ"א מבית הבחירה הי"ג, בקיצור קצת):