קדשי קדשים פרק שישי זבחים
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פנוי
מכלים. אע"פ שמזבח שעשה משה
ד
מזבח העולה שם פתח יב] אוהל מועד ואין כיור מפסיק בינתיים למדת
(אינו פנוי) [כלי]
א) [מדות פ"ג מ"ו] ירוש'
א מיי' פ"א מהלכות בית
יבמות פי"ב סה"א, ב) [לעיל
הבחירה הל' ו:
משני המקראות הללו שצריך ליתנו כל מה שיכול לקרבו באויר שבין
היה כדאמר כז] דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין כח] משאר כלים
ה ב מיי' פ"ג מהלכות
יד. וש"נ], ג) [יומא לז.] ת"כ
מזבח לאהל מועד ובלבד שלא יהא מפסיק בין מזבח ולפתח: היכן היה
קאמר דצפונה כט] אמזבח קאי ואע"פ שהיה בצפון ננסין וקלונסות
פסה"מ הלכה כב:
ויקרא נדבה פ"ז ה"א,
ו ג מיי' שם הלכה כג ופט"ו
ד) [ע"ז נב:], ה) ע' ירוש'
נתון משוך קימעא. מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח
ושולחנות מסתמא הא דאמרה תורה פנוי מכלום משום שחיטה הוא
מהל' מעה"ק הלכה ד:
ברכות פ"ב ה"ח, תרומות פ"ד
והני צורך שחיטה נינהו: שיהא צפון
כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח:
ז ד מיי' פ"ג מהלכות פסה"מ
ה"ז, חלה פ"א ה"ג, ו) [לקמן
פנוי מכלום אפילו מן המזבח. צריך
הלכה כד:
עג: פסחים עג: צח. יומא סד.
ה"ג בת"כ ובמס' מדות. ומדמצריך
כ)
מזבח העולה וגו' מזבח בפתח אהל מועד
ח ה מיי' פ"ג מהלכות
(קידושין ז:) ], ז) [לעיל יב.
❖
ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד
לדקדק במתני' דמדות [פ"ג מ"ו] שלא
ולא כיור בפתח אהל מועד היכן היה נותנו
תמידין ומוספין הל' ב:
וש"נ לקמן עג: פסחים צח.
תקשה דרבי אליעזר בן יעקב ס"ל
המזבח ולדרום והוא אינו צריך
(ב)
יומא סד. קידושין ז: כריתות
בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי
א)א
א]
כז. כח. תמורה כו: ירוש' יומא
הכא כוליה מזבח בדרום קאי ובפ"ק
להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח
פ"ו ה"א, ח) התוס' ע"ז
הדרום מאי קסבר אי קסבר כוליה מזבח
תורה אור השלם
פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי
דיומא (דף טז.) מוקמינן מתני' דמדות
ט) [עי' תו'
נדפס בע"ב,
בדרום קאי נוקמיה מכותל היכל ולדרום כר"א בן יעקב: וכי עליו אתה זובח.
מנחות נט: ד"ה כל] ועי' רש"י
1. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ
(א)
ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד
שם ה: ד"ה פגימת, י) [לקמן
צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי
בין אולם למזבח ואי נמי קסבר ב)קדושת היכל
המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד
אע"ג דלעיל דרשינן עליו ממש
ס.], כ) ויקרא נדבה פרש' ד
אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל
סופ"ד, ל) ועי' תו' לקמן פז.
ואולם חדא היא נוקמיה מכותל אולם ולדרום
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא א, יא
המזבח א"א שלא יפסיק בינו ולפתח
הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע
ומנחות נז: ד"ה כבש, מ) שם
2. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי
❖
כדמפרש ואזיל: דמאי קסבר. שלא
בבין אולם למזבח אי נמי קסבר חציו בצפון
שמצוה ל] לזבוח עליו וכן לקמן (דף ס.)
צח., נ) [ד"ה וש"מ]
ב]
וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת
קיים את המקרא שכתב בין אהל
גבי ואכלוה מצות אצל המזבח
וחציו בדרום נוקמיה מכותל היכל ולדרום
שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ
בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת
משמע לא] שמצוה אלא כשהוא
מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:
בין אולם ולמזבח ואי נמי קסבר קדושת
הגהות הב"ח
שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:
שלם ולא כשהוא חסר: עד שלא
אי כוליה בדרום. הרבה מן המזבח
שמות כ, כא
האולם והיכל חדא היא נוקמיה מכותל אולם
3. בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת
(א) גמ' מכותל היכל ולדרום
נבנה המזבח. דחויין מעיקרא הן אלא
יש בדרום כנגד יג] היכל שלא כנגד
דהיינו בין: (ב) רש"י ד"ה ה"ג
ולדרום בין אולם ולמזבח אלא לאו משום
תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית
הפתח והיה לו לתתו שם: לוקמיה
עד שלא נפגם ונפגם ומשני לא תרוצי
וכו' ולדרום והא אינו צריך:
יְהֹוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה
דקסבר כוליה מזבח בצפון ג] כי נמי מוקמת
(ג) ד"ה צפונה צ"ל קודם ד"ה
מכותל היכל ולדרום. כלומר משמתחיל
וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי
מתרצת לה. ותימה דא"כ משמע
❖
שיהא פנוי:
הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת
לה מכותל היכל ולצפון ה"ל בין אולם ולמזבח
כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו
דפירכא קמייתא דחויין מעיקרא הוו
לב]
אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה קָטֹן מֵהָכִיל
ונוקמה מכותל אולם ולצפון בבין אולם
בין פתח האולם ולמזבח וכנגד
ואפילו לר' יוחנן ואמאי והא ר' יוחנן
אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת
❖
ד]
חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: מ"א ח, סד
גליון הש"ס
ההיכל שפתח האולם עודף על של
סבר גבי בהמה של ב' שותפין (קדושין
ולמזבח אמר קרא צפונה שיהא צפון פנוי
יג]
1
היכל ה' אמות יד] לדרום: וא"נ סבר
דף ז.) דחוי מעיקרא הוי דחוי ועוד
גמ' רב כהנא אשכחיה. עיין
מכלים מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי הגלילי
גיטין דף פד ע"ב תוס' ד"ה ר'
ליקוטים
❖
קדושת אולם והיכל חדא היא. ופתח
תקשי ליה ממתני' דמי שהיה טמא
ר"א בן יעקב היא דתניא ר"א בן יעקב
יוחנן אומר:
ג)
אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף
(פסחים דף צז:) המפריש נקבה לפסחו
אלא לאו משום דקסבר כוליה
אומר צפונה שיהא צפון פנוי מכלום ואפילו מן
מזבח בצפון. פי' ולכך כיור
מכנגד פתחו של אולם טו]: נוקמיה
דקאמר דחוי מעיקרו הוי דחוי ויש
מ)
משוך כלפי דרום. ותימה דמאן
מוסף רש"י
המזבח אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים
ב
מסתימת כותל אולם ולדרום. דה"ל
לומר דהתם אין בידו לתקן מיקרי
דלית ליה כוליה מזבח בצפון
שנשחטו שם פסולין מקרא הוא בידינו
אמר קרא צפונה. על ירך
קאי, א"כ הוי כיור בין המזבח
ד)
דחוי כדפרישית פ"ק (לעיל דף יב:) אבל
ה]
אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל
נ)
טז]
המזבח צפונה, לשון אויר משמע
ולאולם, והשתא כיצד הולך
ושכחנוהו כי סליק $ רב כהנא אשכחיה לר"ש
אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל
הכא בידו לתקן המזבח לג] ולכך
ה)
הך ה' יתירה, אל צפון שהוא האויר
לקדש שם שלא רחוץ ידים
הפנוי (יומא לז.) כשהוא שלם
ורגלים והא תניא בריש מסכת
ברבי דקאמר משום ר' ישמעאל בר' יוסי מנין
מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר:
משמע ליה הכא דכ"ע לא הוי דחוי
ולא כשהוא חסר. עליו כולו
כלים שלא רחוץ ידים ורגלים
ואי נמי קסבר חציו בצפון כו'. יש לו
מידי דהוה אמחוסר זמן בגופו לד]
למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם
במשמע (מנחות ה:). והאי עליו
אין נכנס בין האולם ולמזבח,
ובבעלים כגון יולדת זב ומצורע
ט"ז אמה בדרום צא מהן ה' אמות
בשבילו הוא, כלומר כשהוא בחזקתו
ואמר התם פוצעין את מוחו
פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת
2
(חולין יז:) בעלי חיים נידחין.
בגזרין. וי"ל דפלוגתא דתנאי
שהפרישו קרבנם קודם זמנם ה"נ
של פתח עדיין יש לו מקום י"א אמה
בהמה שנדחית בחיים דחויה דיחוי
היא בתוספתא דכלים (פי' ר"ש
שלמיך וכי עליו אתה זובח אלא ו] כשהוא שלם
לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום יז]:
מפריש קרבנו להקריב לכשיבנה בהמ"ק
גמור, שאף לכשנראית למה שהיתה
ת"כ ויקרא פ"ד). מזבח שנפגם כל
ולא כשהוא חסר אמר היינו קרא דאישתמיט
ראויה אינה קריבה אלא רועה
הקדשים שנשחטו שם פסולין
וא"נ קסבר קדושת אולם והיכל חדא
והוי לה] כמחוסר זמן ולא חשיב נדחה
. ואע"ג דהדר מיחזו
שנאמר וזבחת עליו כו'. ואסיקנא
(פסחים צח.)
ליה לרב ורבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה
ז]
היא. והוצרך למושכו אף מכנגד פתח
וכן מוכח לקמן פ"ב (דף קיד.) דחובות
אידחו לעולם משום דיחוי קמאי
(חולין יח ע"א) [כמה היא פגימת
פסולין במאי פליגי רב סבר ו)גבעלי חיים אינן
(תמורה כו:). אם נדחו ידחו לעולם,
המזבח], בסידא כזית או טפח
אולם נוקמיה ממקום סתימת פתח
שהקדישן בגלגל לגבי שילה היו מחוסר
ואיכא למ"ד אין דיחוי אלא
למר כדאית ליה ולמר כדאית
נדחים ור' יוחנן סבר בעלי חיים נידחין מיתיבי
אולם ולדרום בבין האולם ולמזבח
זמן וקרבי בשילה דלא אמרינן דחויין
ז)
בשחוטין אבל בעלי חיים שנדחו
ליה, ובאבנא כדי שתחגור בה
יח]
חוזרים ונראין (קדושין ז:) מודה
צפורן, דכתיב אבנים שלמות.
דעדיין יש שם מקום ו' אמות: אלא
הן וקשה לי דבפ"ק (לעיל דף יב.) פריך
כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח
ד
היה ר' יהודה בדמים. דאע"ג
וא"ת כיון דאוקימנא וזבחת
לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון
לבן בתירא פסח היכי משכחת לה אי
ואח"כ נבנה המזבח פסולין נבנה דחויין
דאמר ר' יהודה כל העזרה
עליו בסידא, מאי שנא סידא
מקודשת, הני מילי להקטיר חלבים,
קאי. ודרומו של מזבח כולה יט] לפני
ומאי שנא אבנא, לימא כאן
אפרשי' לו] בצפרא דחוי מעיקרא הוא
❖
מעיקרא נינהו אלא עד שלא נהרס המזבח
ח]
אבל לזריקת דמים לא (לקמן ס.):
וכאן בכדי חגירת צפורן או
הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח
שאינו ראוי לשלמים לבן בתירא הואיל
כאן וכאן בכזית. ויש לומר
נהרס ח)הא איזקון להו אלא ט)עד שלא נפגם
כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח:
ומקצתו לז] הוא ראוי לפסח בחצות מה
דסידא כיון דנפיק לן מעליו
המזבח ט] ואחר כך נפגם המזבח פסולין ולא
ודרשי' אבל לא בזמן שהוא
שינויי נוסחאות
ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון.
בכך כיון דבידו להשהותו עד חצות
חסר, אין חסרונו ניכר בפחות
תרוצי קא מתרצת אימא שנשחטו והאמר
בסתימת כותל ההיכל במזוזת
למה לא יהא כשר כמו מקדיש אותו
י]
א] בין האולם ולמזבח ליתא
מיכן, אבל באבנא דכתיב אבנים
כ]
לח]
בכי"מ וכ"מ ברש"י: ב] צ"ל
שלמות, כל שפגימתן גדולה
רב גידל אמר רב מזבח שנעקר מקטירין
צפונית ולצפון: קסבר קדושת היכל
לאחר שחיטת בנו שראוי למחר
ה
כבין. וכן בכל הנך דבסמוך
כחגירת צפורן אינן שלמות, וא"נ
כו'. ואינו רשאי להפסיק בין פתח
קטרת במקומו כדאמר רבא מודה היה ר'
ומקדיש בגלגל חובות שכשרין בשילה.
(ש"מ). וצ"ב: ג] נוסחת כי"מ
האי כאורחיה והאי כאורחיה
י)
בצפון קאי ולוקמי בין מזבח
ואין דרכו של סיד להיות כ"כ
אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל
ברו"ך. וא"ת אכתי כיון דהוי כמחוסר
יהודה בדמים הכא נמי מודה רב בדמים מאי ר'
להיכל בצפון קסבר קדושת
חלק. אבל בתוס' אמרו דפגימת
היכל ולצפון ה"ל מפסיק בין אולם
זמן כי ליכא מזבח דפריך דחויין
היכל ואולם חדא היא כי נמי.
יהודה דתניא ביום ההוא קידש המלך יא] תוך
המזבח [ילפינן] מאבנים שלמות,
3
וכעי"ז ברש"י, בש"מ ובגליון.
וזבחת עליו לא איצטריך אלא
ולמזבח: שיהא פנוי מכלים גרס
מעיקרא הן אמאי אמר ר' יוחנן בפ'
החצר וגו' כי מזבח (שעשה משה) קטן מהכיל
נוסחת ש"מ בשם ס"א כי נמי
לפסול קדשים שעבר ושחט
הכא. וכיור כלי הוא: צפונה.
השוחט והמעלה (לקמן דף קז:) דהמעלה
(ג)
מוקמת לה מכותל היכל
בזמן שהוא חסר וכדאמרינן
דברים ככתבן דברי רבי יהודה א"ל רבי יוסי
מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח
בזמן הזה בחוץ חייב דקדושה ראשונה
ולדרום הוי ליה בין האולם
התם מנין למזבח שנפגם שכל
ולמזבח ונוקמיה מכותל היכל
קדשים שנשחטו בה פסולים
צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:
קידשה לעתיד לבא הא אינו ראוי
שנאמר וזבחת עליו וכי עליו
ולצפון בין אהל מועד ולמזבח
מאן תנא דפליג כו'. ואומר כוליה בדרום קאי: בדר"א גרסינן פנוי
לפתח אהל ותנן נמי פרק בתרא (לקמן דף קיב:) אותו ואת בנו ומחוסר
ואי נמי קסבר קדושת היכל
אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא
טל]
ואולם חדא היא נוקמיה
כשהוא פגום, והילכך בסידא
מכלום: שנשחטו שם. בעזרה כא]: כשהוא שלם. והאי עליו בגינו
זמן בחוץ אינו אפילו בלא תעשה לרבנן ואם כן לרבי יוחנן
מכותל אולם ולצפון כבין
דלא כתיב בה בהדיא פסול
ובשבילו קאמר: אחד זה ואחד זה. בין שנשחטו בשעת פגימתן בין
אמאי מחייב משום שחוטי חוץ ותו הא עדיפא מינה אמרינן ביומא
אולם למזבח אמר קרא וכו'.
פגימה, שיערוה מר בטפח ומר
כב]
אבל גי' רש"י אינו כן, עכ"ל:
בכזית. וא"נ למדו פגימת סיד
שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה
פרק שני שעירי (דף סג.) דשלמים ששחטן מ] קודם פתיחת דלתות
ד] נ"א היכל (כי"מ): ה] ומקרא
מדבעינן מרובע, דתניא התם
לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין: עד שלא נבנה.
היה כצ"ל (שמכ"י ופרי"ד):
[לקמן סב ע"א] כבש וקרן ויסוד
ו] אלא עליו כצ"ל (ש"מ): ז] נ"א
וריבוע מעכבין וכו' כדאיתא
משמע קודם כג] שלא בנאוהו בני הגולה: דחויין מעיקרא הן. שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן
כל קדשים שהיו שם פסולין.
התם עד דתניא אותו היום
דאמר לא הוי דחוי: נהרס. משמע בימי נבוכדנצר היו: אזקין להו. עד כד] שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני
והשאר נמחק (כי"צ): ח] המזבח
נפגמה קרן המזבח והביאו בול
להו בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם: מזבח שנעקר. במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב
של מלח וסתמוהו ולא מפני
ואח"כ נהרס המזבח פסולים
נהרס הא כצ"ל (*ש"מ), נ"א היכי
שכשר לעבודה אלא שלא יראה
דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין: מודה רבי יהודה בדמים. דבעינן מזבח: דברים ככתבן. שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח ל)
אסקי' ליה אלא עד שלא נהרס
מזבח פגום, שכל מזבח שאין לו
להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן [ס.] לרבי כה] יהודה הכי משמע קרא כי
ונבנה (ב"ש): ט] המזבח ונפגם
קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול.
ואחר כך נתקן המזבח פסולים
מכלל דפסול פגימה משום דאינו
מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה: אמר לו רבי יוסי
והלא כבר נאמר. במזבח שעשה משה במדבר שהיה כו] בנוב וגבעון:
כצ"ל ותיבת ונפגם נמחק
מרובע (רשב"א חולין יח ע"א): עד
אלף
(שמכ"י): י] נ"א תני נמי ותיבת
שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם
אימא נמחק (ש"מ): יא] את תוך
המזבח פסולין. דוקא זבחים
החצר וגו' כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל (ש"מ): יב] פתח משכן אהל כצ"ל (ש"מ): יג] כנגד כותל ההיכל כצ"ל (ש"מ): שעושין מהם עבודות, אבל מעשר [שני] או בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין (תוס' ב"מ נג ע"ב):
יד] אמות לכל צד כצ"ל ותיבת לדרום נמחק (ש"מ וכ"ה בכתה"י): טו] בכתה"י נוסף דהוא נמי קרוי פתח אהל מועד: טז] צ"ל ההיכל (ד"נ):
יז] ולדרום (ש"מ): יח] צ"ל בין (ש"מ): יט] צ"ל כלה (כי"פ): כ] מסתימת (כתה"י וצ"ק): כא] כן הגי' בכי"י ובדפוסי ונציה וכ"ג צ"ק וח"נ ופ"מ. והבה"ז הגיה שנשחטו כו' כשהוא שלם הד"א. ועי' פמ"א ושפ"א: כב] פגימתו כצ"ל (*ש"מ): כג] קודם שבנוהו כצ"ל (*ש"מ): כד] בכתה"י
עד שנבנה: כה] דלרבי (ש"מ): כו] שהיה בבמה בגבעון כצ"ל (*שמכ"י): כז] צ"ל כדאמרינן לקמן (ס' ע"א) (ש"מ): כח] מבנין, הכא פנוי משאר כלים כצ"ל (ש"מ). ועי' בה"ז וצ"ק: כט] נוס' הצ"ק דצפונה ולא ממזבח קאמר: ל] ס"א משמע דוקא עליו (ש"מ): לא] משמע שמצוה
נמחק, וצ"ל וכי אצל המזבח אוכלים כלומר דוקא ולא במקום אחר אלא כשהוא וכו' (ש"מ): לב] קמייתא דפריך דחויין (ד"ו): לג] המזבח ויהא נראה כשהמזבח יהא בנוי ולכך כו' כצ"ל (צ"ק עפ"י ד"ו): לד] בין בגופו בין בבעלים דכי מצו חזו הדרי כשרין כגון יולדת כו'
כצ"ל (ש"מ): לה] צ"ל הוי (ש"מ): לו] דאפרשיה האידנא דחוי כו' כצ"ל (צ"ק, וכ"ה בגמ' שם): לז] הואיל והוא ראוי כצ"ל ותיבת ומקצתו נמחק (ש"מ): לח] צ"ל מקריב (צ"ק): טל] אהל מועד כיון דנהרס המזבח ותנן כו' (לשון תוס' יומא סג ע"א): מ] צ"ל ששחטן בחוץ (צ"ק וכ"ה
ביומא שם):
שיטה מקובצת אי קסבר כוליה מזבח בדרום קאי. ה"ה דהוי מצי למבעי אי בדרום קאי מאי משוך קימעא, הא צריך למשוך כל הדרום ולכל הפחות ה' אמות כנגד הפתח, דהא בעינן ולא כיור בפתח אהל מועד: צפונה שיהא פנוי מכלום. וא"ת א"כ למה לי להזכיר הברייתא ואת מזבח העולה
שם פתח אוהל מועד לומר דאין כיור פתח אהל מועד, תיפוק ליה משום דאם יעמיד [הכיור] בין המזבח לפתח אהל מועד [ע"כ צריך להעמידו] לצפון הואיל (דבעינן צפון) דכוליה מזבח בצפון קאי ובעינן צפון פנוי מכלום וליכא, וי"ל דאי לאו דמפסיק הוה מעמידו שפיר בין ההיכל
ובין המזבח תוך חלל פתח האולם דלא מקרי צפון כדקאמר לעיל דאפילו בית החליפות לא מקרי צפון, ולכך מייתי מקרא דאת מזבח העולה כו' דמשמע דבעינן שלא יהא כיור מפסיק בין מזבח לפתח אהל מועד (מהר"ם): ר"א בן יעקב אומר צפונה כו'. תימה דבמס' מדות (פ"ג מ"ו) תנן הכיור היה בין האולם
ולמזבח משוך כלפי דרום, ואמרינן ביומא (דף טז.) מאן תנא מדות ראב"י, והכא אית ליה לראב"י דמזבח לאו בצפון קאי וא"כ היכי אתיא ההיא דמדות כותיה, דהא לכאורה סבר ההיא דמדות דמזבח בצפון קאי כדדייקינן בהך דר"י הגלילי, וי"ל דההיא דמדות איכא למימר דר"ל משוך מן הדרום ה' אמות ממזבח
בכותל ההיכל לדרום וקסבר כוליה מזבח בדרום קאי, אבל הכא דקתני משוך קימעא ליכא לפרושי הכי במשוך מכנגד הפתח דוקא קאמר ולעולם הוי בין המזבח לכותל ההיכל, דא"כ אמאי נקט קימעא אפילו טובא נמי יכול למשכו מכנגד הפתח דאכתי נשאר הרבה מן המזבח לקיומי ונתת את הכיור בין אהל
מועד ובין המזבח, אלא ודאי משוך קימעא דקאמר משוך מכנגד (הפתח) [המזבח] קאמר ולכך דוקא קימעא לפי שצריך לקרבו כל מה שנוכל נגד אויר שבין המזבח להיכל ולאולם כדי לקיים בין אהל [מועד] ומזבח, ואת"ל שאין להרחיקו מן הכותל כל כך מ"מ לא סגי בקימעא דכיון דאפתח קאי צריך שיהא
משוך מתחילת המזבח ה' אמות כשיעור הפתח: