ס:
קדשי קדשים פרק שישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי קסבר האי תנא.
ג' זקנים. דבר אחד מפי כל זקן וזקן: ר' ישמעאל אומר כו'. זו היא
יא א מיי' (פ"ז) [פ"ו]
דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר אי קסבר
א) מכות יט. תמורה כא. ספרי
ראה קו, ב) [חגיגה ג: וש"נ],
מהלכות בית הבחירה הל'
אחת מהן: יכול יעלה אדם מעשר שני. דקסבר קדושת הארץ לא
קדשה לעתיד לבא בקדושת כב] הארץ וקמבעיא ליה אי קרינא ביה
❖
ג) [לעיל מה. מכות יט.], ד) ע'
טו ופסק דאוכלין שם ע"ש:
לפני ה' אי לא אפי' בכור נמי יקרב ויאכל דמאן דאית ליה קדשה קסבר
בטלה וצריכה י] הפרשת מעשרות מן התורה וקאמר יכול יאכלנו עכשיו
ירוש' קידושין פ"א ה"ב, ה) שם
[תמורה כא:], ו) עי' פסחים
בירושלים בלא פדיון: ת"ל יא] וכו'. ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא
דמקריבין אע"פ שאין בית כדאיתא פ"ק דמגילה (דף י.) ואי קסבר לא
פג., ז) פסחים לד: יומא נז.
מוסף רש"י קדשה דבטלה קדושת כג] הארץ
ליה ומאי שנא מעשר דמיבעיא ליה:
[כתובות עה.] מנחות נב. [בכורות
כה:], ח) תוס' כלים פ"א ה"י
שכן טעון מתן דמים. הלכך צריך בית
ג' זקנים. ר' ישמעאל ור"ע ובן
ומבעיא ליה במעשר משום דאינו צריך
ג' זקנים וזה אחד מהן רבי ישמעאל אומר
א)
א]
[מנחות צה.] ירוש' יומא פ"ד
עזאי: בכור מעשר וביכורים
❖
ומזבח: בכורים יוכיחו. שאין טעונין
לבית ומיתאכיל כד] בירושלים אי קרינא
יכול יעלה אדם מעשר שני ב] לירושלים ויאכלנו
דטעונים הבאת מקום דכתיב
ה"ו
א
ביה לפני ה' אי לא אפי' בכור נמי
מתן דמים וצריכין בית כדכתיב לפני
(דברים יב) והבאתם שמה
יב]
בזמן הזה ודין הוא בכור טעון הבאת מקום
עולותיכם וגו' ותרומת ידכם אלו
מזבח (דברים כו): שכן טעון הנחה.
תיבעי היכא דהוי כעין מעשר כגון בכי
בכורים: מה בכור אינו אלא
ומעשר טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא
תורה אור השלם
ג]
ה"ג שאינו צריך לבית שקרבו דמיו
הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך:
בפני הבית. כדמפרש לקמיה
בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית
1. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם
דבעי מתן דמים ואימורין למזבח:
ג]
ת"ל כו'. ולקמיה פריך וליהדר דינא
ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו
ביכורים יוכיחו. ביכורים אינן
וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת
מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי
וליתי במה הצד: צד מזבח. זה למתן
שיאכלוהו ומסיק דקסבר לא קידשה
נאכלין אלא בפני הבית דכתיב
תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם
מזבח ביכורים יוכיחו מה לביכורים שכן טעונין
והנחתו לפני ה' אלהיך: הנחה.
דמים ואלו להנחה: מאי קסבר. האי
והא דפשיטא ליה בבכור משום
וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם
❖
לפני המזבח, דכתיב והנחתו לפני
דברים יב, ו
וְצֹאנְכֶם:
תנא דפשיט ליה בכור ממעשר יג]: אי
הנחה ת"ל והבאתם שמה עולותיכם וגו'
דאיתקש בשרו לדמו ולא אכיל בשר
ה' אלהיך: וניהדר דינא. למה לי
ד] 1
קסבר קדושה ראשונה. של בית קדשה
קרא, ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח
אלא בשעה הראויה לזריקת דם ולא
מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו ג] אלא בפני
וחזר הדין, הצד השוה שבהן
לשעתה וקדשה לעתיד לבא כי היכי גליון הש"ס
משנהרס זו היא גירסת הקונטרס
הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית וניהדר
שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין
דס"ל בקדושת הארץ וקמיבעי ליה מי
ופירושו ואם תאמר אי קסבר לא קדשה
אלא בפני הבית, אף אני אביא
רש"י ד"ה קדשים נפסלים
דינא וניתי במה הצד משום דאיכא למיפרך
וקס"ד מפני סלוק וכו'. לשון
מעשר (תמורה כא. וכעי"ז מכות
היכי משכחת מעשר שני דאורייתא כיון
קרינא ביה יד] לפני אלהיך או לא וקפשיט
מאי קסבר. דפשיטא ליה
קס"ד מוקשה הא זה קיימא גם
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח
יט.)
מעשר מבכור: אפילו בכור נמי. אפילו
דבטלה קדושת הארץ וי"ל דאי
דבכור אינו נאכל ומעשר שני
לפי האמת. ואין דבר זה נוגע
❖
מאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קידשה
מספקא ליה: אפילו בכור נמי.
לס"ד ולמסקנא:
ב)
קסבר לא קידשה מוקמינן ליה למעשר
בכור יקריב ויאכל דהא מאן דאית ליה
תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה
לשעתה וקידשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי
קדשה לעתיד לבא אית ליה שמקריבין
שגדל בפני הבית כמו שפירש בקונטרס
ה]
נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי
קדושה היא ירושלים להקריב
ואי קסבר לא קידשה לעתיד לבא אפילו
שינויי נוסחאות
[גבי] כה] בכור שקרבו דמו ואימוריו
אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה
ואי קסבר לא
(תמורה שם)
(דף י.): ה"ג ואי קסבר לא קדשה
וחרב הבית ובשרו קיים א"נ אפי' קסבר
בכור נמי תיבעי אמר רבינא לעולם קסבר לא
א] וזה אחד מהן נמחק (ש"מ).
קידשה לעתיד לבא. תנאי היא
ו]
וכן ליתא במכות ובתמורה
דפליגי בקדושה ראשונה לשעתה
אפי' בכור נמי תיבעי. ואי קסבר
לא קדשה הני מילי קדושת הבית אבל
קידשה והכא במאי עסקינן בבכור שנזרק דמו
ובתוספתא דסנהדרין פ"ג, וכ"מ
ולעתיד לבא, למ"ד לא קדשה
קדושת הארץ לא בטלה ונתחייבו
קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה טו]
ברש"י (גליון): ב] מעשר שני
קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו
לעתיד לבא איצטריך עזרא לקדשה
בתרומות ומעשרות כדאשכחנא (לקמן
במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי
וקידשה בלא מלך ואורים ותומים,
בזמן הזה בירושלים (נוס'
קיים ואיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף
כתה"י. וכ"ה במכות): ג] נ"א אינו
ולמ"ד קידשה לעתיד לבא לא הוצרך
ז]
כשחרב שילה שבטלה קדושת
מיתאכיל בירושלים ולפני ה' קרינא ביה
דף קיב:)
לקדש כלום אלא לזכר בעלמא
נאכל (תמורה כא. תוספתא פ"ג
בשרו במזבח ואתי מעשר ויליף מבכור ג)וכי ח]
או לא: אפילו בכור. כה"ג נמי תיבעי
הבית ולא בטלה קדושת הארץ וא"ת
(שבועות טז.) ואיתקש בשרו
דסנהדרין): ד] במכות ובתמורה
דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש מעשר
לדמו. ויליף בשר מדם, דכי היכי
ובתוספ' פ"ג דסנהדרין איתא
ד)
ליה כגון טז] שקרבו דמיו ואימוריו
כיון דלא קידשה כו] והותרו הבמות יהא
דאי הוה דם השתא לא היה נזרק,
ת"ל ואכלת שם לפני ה' אלקיך
דגן חולין הוא הניחא למ"ד בתר למד אזלינן
נאכל בכל ערי ישראל לספרים דגרסי' כז]
וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו:
ה)
דלא קידשה לעתיד לבא, בשר נמי
[וגו'] מעשר דגנך תירושך
לא יאכל (תמורה כא.) ואתי מעשר
ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך
אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה
לקמן בפ' בתרא (דף קיב:) באו לנוב
אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן מאי איכא למימר
ויליף מבכור. בהקישא דואכלת
מקיש מעשר לבכור וכו'. וכ"א
והכא. דקפשיט ליה מעשר מבכור
וגבעון הותרו הבמות מעשר נאכל בכל
דם ובשר חדא מילתא היא כי סליק רבין אמרה
בילקוט רמז תתצ"ז (הגרי"ב):
לפני ה' וגו' דמעשר שני איתקש
ו)
ה] נ"א ל"ש בכור ול"ש מעשר
לבכור, וכיון דאיכא בכור דפשיטא
ערי ישראל וי"ל דלפי אותה גירסא לא
בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר יז]
לשמעתא קמיה דרבי ירמיה אמר בבלאי
ז)
בני הבאה נינהו (תמורה כא.):
לן דלא מתאכיל אלא בפני הבית
מתוקם הכא אלא במעשר שגדל לפני
קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא
ו] בכי"צ אפילו מעשר נמי לא:
כגון האי, גמרינן מעשר מיניה
טפשאי אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי
מיתכיל: דאיתקש יח] בשרו לדמו. ואת
(תמורה כא:) וכי דבר הלמד
הבית והוזקק להבאת מקום ואינו כח]
ז] קיים כיון דאי איתיה לדם לא
שמעתא דמחשכא לא שמיע להו הא דתניא
בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.
בר זריקה הוא אתי בשר יליף
ח)
נאכל בכל ערי ישראל וקשה לפירוש
דמם תזרק ואת חלבם תקטיר ובשרם
מדם ואתי מעשר וכו'. והשאר
הא קי"ל שאין למדין בקדשים למד
בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלין וזבים
ט]
הקונטרס מאי דוחקיה דרבינא לומר
יהיה לך (במדבר יח) ויליף מיניה בשעה
מן הלמד (מכות שם) חולין הוא.
נמחק (כ"ה בתמורה כא א):
ח] בתמורה שם ומי ילפינן קדש
ולמידין אותו מן הלמד (תמורה
ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה ותניא
שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל
לא קדשה ופליג אכוליה הש"ס דקים לן
: הניחא למ"ד כו'.
מהדדי והא"ר יוחנן כל התורה
כא:)
אידך בשני מקומות קדשים נאכלים מאי לאו
את הבשר ולא אחר שנהרס המזבח:
ירושלים אין אחריה היתר כדתנן בפרק
פלוגתא היא באיזהו מקומן (מכות
כולה למדין למד מן הלמד
יט:): בתר למד אזלינן. דאם
חוץ מן הקדשים שאין למדין
וכי. בשר הלמד בהיקש מן הדם חוזר
בתרא (גם זה שם) לימא דלעולם קסבר
הא בקדשי קדשים הא בקדשים קלים אמר
הוא חולין למדין אותו מן המלמד:
למד מן הלמד, מעשר חולין
קדשה ובכור כט] שנזרק דמו ונפגם
ומלמד בהיקש על המעשר יט]:
רבינא אידי ואידי בקדשים קלים ולא קשיא
בתר מלמד. דם המלמד בעי
הוא: ט] במנחות צה ע"א איתא
למיהוי חולין: מאי איכא
נפסלין ביוצא. ועי' רש"י כאן
לשמעתא. הא דאביי דאמר קדשים
המזבח דאין בשרו נאכל בפגימת המזבח
למימר. הא הוי המלמד בכור
ובש"מ ד"ה מאי לאו: י] וצריך
ומיהו מצי למימר דלישנא דברייתא
קלים נפסלין בפגימת המזבח ומייתי
(תמורה שם ועי"ש עוד) בארעא
להפריש מעשר. אי נמי
חשוכא. בבבל שהיא מצולה (יומא
לה מדרשא דרבי יוסי: בשעת סילוק המסעות. כשמורידין את המשכן
קשיתיה דקתני מה בכור אינו אלא בפני הבית דמשמע בית ממש צריך
במעשר שהופרש קודם
נז.). דבבל עמוקה היא דכתיב
שבטלה קדושת הארץ, וקאמר
ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר: קדשים נפסלים. בשר
ואי קדשה למה לי בית הלא מקריבין אע"פ שאין בית ואין צריך רק מזבח
(ישעיה מד) האומר לצולה חרבי
[יכול] יעלנו ויאכלנו כו'
קדשי קדשים. $ וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא מדקתני
משום דאיתקש בשרו לדמו אבל ה"ה דלעולם מצי סבר קדשה דכיון דנזרק
(מנחות נב.) אמרי שמעתא
(כי"פ): יא] נדצ"ל ודין הוא,
דמחשכא. כשאין יודעים טעמו
ותיבת ת"ל נמחק. ועי' טה"ק:
דמו ואח"כ חרב אין אוכלין בשרו משום דאיתקש לדמו מיהו האי ל] בפני
וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה
יב] צ"ל והניחו לפני (ש"מ)
:
של דבר בודין מלבם טעם שאינו
הבית היינו בפני מזבח ולאו בית ממש קאמר אבל קשה מאי קאמר אפילו
לוים נושאי הארון כדאמרינן לקמן (דף סא:) אע"פ שנסע אהל מועד הוא
(פסחים לד:) בשעת סילוק
יג] טפי ממעשר כצ"ל (*ש"מ):
מסעות. שהפרוכת נגלל:
יד] ביה השתא בלא חומה לפני
אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד
בכור נמי תיבעי ולא תבעי לא] מעשר אדרבה כיון דלא קדשה פשיטא לא לב]
קדשים נפסלין ביוצא. שאין
(כ"ה ברש"י במכות): טו] ליה
חשיב ליה כ]: ותניא אידך גריס: בשני מקומות נאכלין כא]. חד במקומן
קרינא ביה לפני ה' דמחיצה לג] לאכול דאורייתא ועוד דבכור פשיטא דמפסיל
(כתה"י): טז] כגון בכור שקרבו
להם קלעים, ואעפ"כ המחנה
קדוש: וזבים ומצורעים
(*ש"מ). ובצ"ק, כגון שזרק דמיו
ביוצא כשחרב הבית ונפלו מחיצות כיון דלא קדשה ומה צריך כלל
במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו וחד בכל מקום שיהא שם דרך
משתלחים חוץ למחיצה.
וקרבו אימוריו: יז] דמעשר
הליכתן משנסעו וקשיין אהדדי: מאי לאו. קמייתא בקדשי קדשים
היקישא דבשר ודם וכי תימא כשחרב הבית ונהרס המזבח אבל חומות
מצורע חוץ למחנה ישראל, והיו
עסקינן דפשיטא ליה גביה
דלא מיתאכיל כצ"ל (*ש"מ):
מהלכים בסוף מחנה כדאמר
והא בקדשים קלים: הכי גרסינן מאי לאו הא בקדשי קדשים הא
ירושלים קיימת לד] ולא בטלה קדושתה לענין קדשים קלים ומעשר שני
יח] הד"א עם הקודם לו (צ"ק):
בברכות (נד.) את והב בסופה, וזבין
❖
בקדשים קלים: אידי ואידי קדשים קלים ולא קשיא. קמייתא
זהו תימה לומר דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן
יט] בכי"י נוסף ושיטתא דרישא
חוץ למחנה לויה (מנחות צה.):
שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא לכך נראה כמו גירסת
ר'
דבריתא הכי איתא מה בכור כי
האי אינו נאכל כו' מה לבכור
הספרים אי קסבר קדשה אפילו בכור נמי ואי קסבר לא קדשה אפילו מעשר נמי אמר רבינא לעולם קסבר קדשה וכו' והכי פריך אפילו בכור נמי
שכן חמור שמתחילתו הוצרך
ליקוטים
משכחת לה בלא חומות ירושלים ובלא חומת עזרה כמו שפירש בקונטרס דמקריבים אע"פ שאין בית כלומר יבנה המזבח ויזרוק הדם ויאכל
מתן דמים ואימורים למזבח
בכורים יוכיחו שאין לך
דם ובשר חדא מילתא היא.
הבשר אבל בלא מזבח פשיטא ליה דאינו יכול להקריב כדאמרי' לעיל (דף נט.) מודה רב בדמים אע"פ שהבית קיים וכל שכן בזמן הזה
בכורים צריכים למזבח ואין
כלומר כל דבר שהוא ממנו ודבר
ואי קסבר לא קדשה קדושת הבית לבנות המזבח וכל שכן קדושת ירושלים אבל קדושת הארץ קיימת להתחייב בתרומה ומעשר כמו בנוב
נאכלים אלא בפני הבית דכתיב
אחר הוא, אין דנים אותו למד
והניחו לפני מזבח. וכעי"ז
מלמד (ר"ח יומא נז:)
וגבעון אפילו מעשר יהא לה] פסול פשיטא דאין לו היתר בירושלים ולא גרסינן לקמן פ' בתרא (דף קיב:) מעשר שני נאכל בכל ערי
בש"מ וכי"פ: כ] בכתה"י ושמכ"י
ישראל ואי גרסינן ליה צריך לומר דהכי פריך אפילו מעשר שני יהא פשיטא דאין חייב להעלותו ואמאי קאמרת יכול יעלה אדם
נוסף ואי קשיא הא דתניא
במסכת תענית (כא:) הוגללו
הפרכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם במסכת מנחות בפ' שתי הלחם (צה.) רמינן להו אהדדי ומוקמינן להו כתנאי: כא] צ"ל קדשים נאכלין (ש"מ): כב] נדצ"ל כקדושת (גל' קה"י): כג] צ"ל קדושת הבית (ש"מ): כד] אי מתאכיל בירושלים דקרינא כו' (ש"מ): כה] זו גירסת
צ"ק. וגי' ש"מ ובבכור שקרבו. ועי' לעיל אות י: כו] קידשה א"כ במות מותרות דהא בהא תליא כדמוכח במגילה, וא"כ יביא מעשר ויהא נאכל בכל כו' (לשון תוס' מכות יט ע"א): כז] דגרסי (ש"מ): כח] תיבת ואינו ליתא בד"ו והוסיפוה עפ"י בה"ז, ונדצ"ל דאינו. ולשון תוס' תמורה
כא. דבההיא לא אמר דנאכל בכל ערי ישראל: כט] ובבכור (ש"מ): ל] והאי בפני כצ"ל, ותיבת מיהו נמחק (צ"ק): לא] צ"ל מיבעיא (צ"ק): לב] דלא (צ"ק): לג] צ"ל דבעינן מחיצות לאכול (ש"מ): לד] קיימות (ש"מ): לה] יהא פשיטא כו' כצ"ל, פירוש בלא פדיון דלא הוי לפני ה'
אלהיך (צ"ק, וכ"ה בתוס' מכות יט ע"א): לו] צ"ל כדתנן לקמן דף קיב באו כו' וי"ל דמיירי במעשר שגדל לפני הבית והוזקק להבאת מקום [ועי' בתוס' כאן ד"ה מאי] (גליון): לז] בכי"ב הכא: לח] בגליון הגיה המזבח נמי אינו ראוי לזריקה ובשר כו': טל] בכי"ב פי' הא כו':
שיטה מקובצת מאי קסבר אי קסבר קידשה [כו'] אפילו בכור נמי. יקריב ויאכל ואף על גב דליכא מזבח ובעי מתן דמים יבנה מזבח ויקריב, [ד]כיון דקסבר קידשה לעתיד לבא, מקריבין אע"פ שאין בית. וא"ת ודילמא אה"נ והא דקאמר אינו נאכל היינו כל זמן שלא נבנה המזבח, וי"ל דע"כ משום
חיסרון הקרבה לא קאמר דאינו נאכל דא"כ אמאי פריך בברייתא מה לבכור שכן טעון מתן דמים, לימא משום דמחוסר תיקון מה שאין כן במעשר אפילו יהיו שוין בחומרותיהן (הר"פ): ואי [קסבר] לא קידשה. וא"ת א"כ מעשר אמאי נוהג, וי"ל דאע"ג דקדושת הבית בטלה קדושת
הארץ כו'. [ככתוב בתד"ה מאי] וא"ת א"כ למה נקט ירושלים, אפילו בכל א"י נמי יהא נאכל מעשר שני לו] כדאמרינן לקמן למ"ד דקדושת הארץ לא בטלה באו לנוב וגבעון כו' בכל ערי ישראל וי"ל דמיירי במעשר כו': אפילו בכור נמי תיבעי. וא"ת והלא טעון מתן דמים ואימורים וכיון דלא קדשה לעתיד
לבא א"כ לא שייך לומר דיבנה המזבח, וי"ל דמיירי בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית. ומשני רבינא הב"ע כו' אע"ג דזה היה יודע גם המקשן דמיירי בבכור דומיא דמעשר שאינו מחוסר כי אם אכילה, אלא משום מסקנא דאיתקש נקט ליה הב"ע בבכור שנזרק דמו כו' ומ"מ אינו נאכל משום דאיתקש
בשרו לדמו כו' ויליף מיניה כו', וכיון דגלי בבכור ה"ה בשאר קדשים קלים, וכמו דאמרינן אי אתה אוכל משנהרס, ה"ה אי אתה אוכל משנפגם. כל זה שיטת הקונטרס. וקשה אמאי קאמר בכור נמי תבעי אם נקרא לפני ה', הא פשיטא דאינו נקרא לפני ה' ומחוסר קלעים הוא כיון דלא קדשה לעתיד, ואפילו
מעשר נמי לא. ועוד קשה לפי מאי דמשני לא קדשה למה לי [למימר] גבי מעשר משום דאיתקש לבכור, תיפוק ליה כיון דלא קדשה א"כ מעשר אינו נאכל משום דמחוסר קלעים הוא ולא קרינן ביה לפני ה'. ועוד קשה דפירש דכמו דאינו נאכל לאחר שנהרס המזבח כך לא נאכל לאחר שנפגם, לא דמי דשאני
התם לז] דלית ליה תקנה כיון דלא קדשה לפי מאי דמשני רבינא. לכך נראה דגרסינן הכא ואי קסבר לא קדשה אפילו מעשר נמי לא, כלומר לא יהא נאכל בלא פדיון כיון שחרב הבית דלא קדשה ואין זה לפני ה' ואמאי מספקא ליה במעשר טפי מבבכור. ומשני רבינא לעולם קסבר קדשה וכ"ת אפילו בכור נמי
יקריב ויאכל אה"נ אם לא נזרק דמו כבר אלא הכא במאי עסקינן שנזרק כו', ולכך בשרו אינו נאכל דאיתקש בשרו לדמו. והשתא ניחא הכל והוי ממש ראיה לנפגם המזבח כיון דאית ליה דקדשה לעתיד לבא, וכיון דנהרס אינו ראוי לזריקה מחמת פגימת המזבח לח] (ו)בשר נמי אינו נאכל (תוס' מהר"פ): מאי
לאו הא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים. פ"ה טל] הא דאמרינן בשני מקומות קדשים נאכלין בשעת חנייתן ובשעת מסען היינו בקדשים קלים, דהא למאי ניחוש לה, אי משום יוצא והא מחנה ישראל קיים אף לאחר שנסעו וקדשים קלים נאכלים במחנה ישראל, ועוד הוא קיים כדקתני דזבין ומצורעין
משתלחין, וטעמא כדקתני לקמן אע"פ שנסע אהל מועד הוא. ואי משום פגימת המזבח שהרי כיון שנסתלקו אין לך פגימת מזבח גדול מזה, מ"מ קדשים קלים אינם נפסלים בפגימת המזבח, והא דקתני באידך ברייתא קדשים נפסלים היינו קדשי קדשים ומשום סילוק המזבח שמסלקין אותו בשעת מסעות,
וליכא למימר משום יוצא שהרי זבין ומצורעין משתלחין. ולא נהירא דבפרק שתי הלחם משמע דלחם הפנים מיפסל משום יוצא מדנפסל בשעת סילוק מסעות. לכך נראה דודאי אין אהל מועד קיים לענין קדשי קדשים ולחם הפנים שטעונין לפנים מן הקלעים דבסילוק הקלעים נפסלים ביוצא, והא דאמרינן
אע"פ שנסע אהל מועד הוא לאו לענין מחנה שכינה קאמר דבקלעים תליא מילתא והואיל ונסתלקו הקלעים פקע מחנה שכינה. אלא לענין מחנה לויה ומחנה ישראל קאמר, ולכך מצורע משתלח חוץ לדגלו אף ממחנה ישראל וזב חוץ למחנה לויה, ומ"מ מייתי שפיר הכא מקדשים קלים דע"כ משום סילוק
המזבח איצטריך לאשמועינן דהם נאכלים דמשום יוצא הא לא שייך בהו כדפי'. וא"ת ובפ' שתי הלחם מנלן דנפסלים בשעת מסע משום יוצא, דילמא דמשום פגימת המזבח הוא. ותירץ הר"מ דמשמע ליה דנפסלים ר"ל לעולם דלית להו תקנתא, ואי נפסלים משום דאין המזבח קיים, הא אית להו תקנתא כשחזרו
והקימו אותו ובנאוהו. אלא ודאי משום יוצא קאמר (מהר"פ): הא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים. ואפילו לר' ישמעאל. דליכא למימר דר' ירמיה בא להוכיח דאיכא תנא דקאמר בקדשים קלים דאין לחוש באכילה משום פגם מזבח, דהא אפילו אביי יודה בזה כדמסיק בשינויא הא ר' ישמעאל הא רבנן,
אלא ודאי בא ר' ירמיה להוכיח דאפי' ר' ישמעאל מכשיר בקדשים קלים, ואע"ג דאשכחן בהדיא דר' ישמעאל פסיל בבכור כדאסיקנא משום דאיתקש בשרו לדמו, סבירא ליה לר' ירמיה דדוקא בבכור גלי. ומשני אידי ואידי אף בקדשים קלים והא ר"י כו', ואיבעית אימא אידי ואידי בקדשי קדשים ולא בקדשים
קלים, ואי משום היקשא דהבאתם שמה זבחכם ומעשרותיכם וגו' ובכורות בקרכם וצאנכם, קסבר ר' ירמיה דדוקא מעשר דסמיך טפי לבכור איתקש לבכור, ולא זבחכם דהיינו שאר קדשים קלים, דאפסיק ליה מעשרותיכם בין זבחכם לבכור (מהר"פ): אידי ואידי בקדשים קלים כו'. והשתא נפסלים משום
סילוק מזבח הוא. והא דמוכח בפרק שתי הלחם דמשום יוצא הוא, היינו דלא כרבינא, דודאי בקדשים קלים לא שייך למיפסילנהו משום יוצא דסילוק מסעות כדפי' (מהר"פ): רש"י ד"ה וכי. המעשר. ושיטתא רישא דברייתא הכי איתא, מה בכור כי האי אינו נאכל כו', מה לבכור שכן חמור שמתחלה הוצרך
מתן דמים ואימורים למזבח, בכורים יוכיחו שאין לך בכורים צריכים מזבח ואין נאכלים אלא בפני הבית דכתיב והניחו: תוד"ה מאי קסבר כו' והכי פריך אפילו בכור נמי. נ"ב, וז"ל תו' אחרים ומפ' הר' חיים הכי אפילו בכור נמי דקס"ד דהא דפשיטא ליה בבכור דאין לו היתר בזמן הזה בירושלים משום
דלא אכשר דקבעי מתן דמים לגבי מזבח, ולכך פריך אפילו בכור נמי כו' (ב"ש):