קדשי קדשים פרק שישי זבחים
סא.
מסורת הש"ס
שיטה מקובצת
ר' ישמעאל דיליף בשר מדם בתרייתא רבנן: ואיבעית אימא.
דמשמע דמספקא ליה אי חייב להעלותו לירושלים או לא כיון דלא
א) [עירובין ב:], ב) [דף
תוד"ה מאי (מעמ' הקודם) וי"ל
א]
נט.], ג) דף נט: ד"ה עד,
דקולא וחומרא לחומרא
בתרייתא נמי בקדשי קדשים: ושני ב] מקומות. לאו לאחר שנסעו
קידשה יהא נאכל בכל ערי ישראל כדתנן לקמן (שם) ואמאי צריך
ד) [ועי' בתו' יבמות פא. ד"ה
מקשינן ומקשינן בשרו לדמו כו'.
דנסתלק המזבח קאמר אלא חד מינייהו כדאיתא בעוד המשכן
לאקושי לבכור דמה בכור אינו מעלהו אף מעשר אינו מעלהו אמר
שאני כו' דחו סברא זו ע"ש],
וא"ת הואיל ומוקי ליה בבכור שנזרק
❖
ה) שייך לעיל דף ס:.
דמו א"כ היכי קאמר בברייתא
נטוי כמשפטו וחד לאחר שפירקו קרשים ג] וקלעי החצר ועדיין המזבח
רבינא לעולם קסבר קדשה ולא מיירי כלל בחובת העלאה אלא אם
בכורים יוכיחו, והא בכורים דהוי
יכול לאוכלו בזמן הזה או לא וילפינן
במקומו. וקודם שיעמידו לוים את
כה"ג דמעשר שנזרעו קודם החורבן
רבנן ואיבעית אימא אכילת מעשר מאכילת בכור דמה
גליון הש"ס משכן דנקט הכא לאו דוקא נקט הא רבי ישמעאל הא
ולא מחוסר רק אכילה דהיינו
ד]
ה]
כשהניחם לפני המזבח קודם חורבן
חדא דלא משכח לה שהרי קודם
אכילת בכור בעיא מזבח משום דאיתקש
הא והא בקדשי קדשים ומאי בשני
תוס' ד"ה (בעמוד הקודם) מאי
הבית, אז ודאי נאכלים שפיר לאחר
שיחנו בני קהת נושאי המזבחות היו
בשרו לדמו אף אכילת מעשר בעיא
וכו' ותימה הוא לומר שקדושת
חורבן הבית, וכמו שאין אתה למד
מקומות קודם שיעמידו לוים את המשכן
הבית קיימת. עי' לקמן דף סב
מעשר מבכור רק בדמי ליה דלא
חונין בני גרשון ומררי נושאי המשכן
מזבח ואין שום מעשר נאכל בזמן הזה
ע"א תוס' ד"ה ואחד: תוס' ד"ה
מיחסר רק אכילה, כמו כן אין לעשות
ומקימין אותו ו] ובנסיעתם היו מורידין
ואית ספרים דגרסי אי לא קדשה אפילו
קודם וכו' אם עלו לא ירדו
יוכיח מבכורים רק בדדמי ליה דלא
אמאי פטור בחוץ. עי' לעיל דף
מיחסר רק אכילה, וי"ל דדוקא גבי
את המשכן תחילה ונושאין בני גרשון ומררי אחר דגל ז] אחד ובני
מעשר נמי לא וה"פ אפילו מעשר נמי לא יהא נאכל כלומר דמדקבעית
נט ע"א תוס' ד"ה עד: בא"ד
היקשא דבכור ומעשר איכא למימר
קהת אחרי שני דגלים כדי שיהו קודמין בני גרשון בחנייתן ומעמידין
במעשר בזמן הזה יא] א"כ במעשר שהוזקק להבאת מקום קבעי' יב] אבל
וגם אין לומר דקודם שפירקו
דלא איתקש אלא לבכור דכוותיה, אבל
וכו' נפסלו ביוצא הק"ק. ק"ל
שייך שפיר לומר ביכורים יוכיחו אף
את המשכן לפני בוא בני קהת כדכתיב אחר מסע דגל בני יהודה והורד
לאחר חורבן ההוא שמא לא נתחייב כלל במעשר כיון דלא קדשה
הא גם בקדשים קלים כה"ג פסול
מאותם שלא הניחם קודם חורבן
ואפילו נתחייב במעשר כמו בנוב וגבעון מ"מ פשיטא דנאכל בכל ערי
המשכן וגו' (במדבר י) ואחר שני דגלים כתיב (שם) ונסעו הקהתים נושאי
מאכילה כיון דבעת סילוק מסעות
הבית כיון שבבנין הבית היה למד.
הוי פגם מזבח ואידחי מאכילה
ישראל לפי הגירסא דלקמן כדפרישית אלא כי קבעי באותו שגדל
המקדש דהיינו ארון ומזבחות וכלי השרת והקימו בני גרשון את המשכן
כך נראה למהר"ם (תו' מהר"פ):
א)
ואינו חוזר ונראה כמ"ש תוס'
עד בואם של בני קהת ועוד ח] אי בששינו את הסדר מוקמת לה היכי
בפני הבית וחרב הבית והוא יג] פשיטא דאינו נאכל אמר רבינא לעולם
בדיבור הסמוך בד"ה ולאחר
❖
קסבר קדשה ובבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית עסקינן וחרב
שחטי קרבנות קודם שיעמידו משכן הא אמר באיזהו מקומן (לעיל דף נה:)
ובד"ה אע"פ:
הבית ועדיין בשרו קיים ואיתקש בשרו לדמו וא"ת והא כתיב (במדבר
בשלמים ט] ששחטן קודם שיעמידו לוים כו' פסולין י] ואי גרסת לה מוקי לה
יח) ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר אלמא איתקש יד] בההוא קרא
בששינו את הסדר וההוא דאיזהו מקומן שלמים דוקא קאמר משום דכתיב
שינויי נוסחאות
בהו (ויקרא ג) ושחטו פתח אהל מועד ולא יליף שאר קדשים מינייהו:
להקטרת חלב ואמרי' לעיל ב) דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו
א] מדם וא"כ בשעת סילוק
וה"ה אימורין וי"ל דקולא וחומרא לחומרא מקשינן ומקשינן טו] בשרו
מהו
המחנות (בב"ש המסעות) כיון
שאי אפשר לזרוק את הדם אין
לדמו והשתא מהך דרשא יליף לכל הקדשים דאם נפגם המזבח אין נאכלין וא"ת לפי גירסא זו דגרס קדשה קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל
הבשר נאכל, בתרייתא רבנן
דלקמן פ' בתרא (דף קיט.) תניא רבי ישמעאל אומר זה וזה מנוחה ונחלה שילה ופי' בקונטרס דבקדושת ירושלים גופה ס"ל דלא קדשה ויש
דלא ילפי בשר מדם כצ"ל
(ש"מ): ב] בב"ש הד"א עם
אחריה היתר מדלא קרי ליה נחלה טז] כדאיתא בפ"ק דמגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקמינן כרבי ישמעאל מיהו בזה
שלפניו: ג] קרשיו ויריעותיו
לא דק בפירושו דההיא דמגילה (גז"ש) רבי ישמעאל ברבי יוסי וההיא דלקמן רבי ישמעאל בן אלישע בר פלוגתיה דר"ע אבל מ"מ על
(כתה"י וכ"ה בתוס' מנחות צה
כרחין קסבר לא קדשה דכיון דמוקי קרא דנחלה בשילה א"כ מנא ליה דירושלים אין אחריה היתר וי"ל דשמא נפקא ליה מקרא אחרינא
ע"א): ד] המשכן (ש"מ): ה] נקט
יז]
אלא איידי דנקט לאחר
והרב רבי חיים מפרש דרבי ישמעאל סבר קדשה והאי דקאמר זה וזה שילה אתא לאשמועינן דשילה אין אחריה היתר דלא כמ"ד יש
שיפרקו נקט [נמי קודם
אחריה היתר והיינו משום דדריש מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ומדחלקו קדריש ליתן היתר בין זו לזו ופליג אמתני' דקתני שילה יש
שיעמידו] דלא משכחת לה
שיהא המזבח מונח קודם
אחריה היתר דתנן (לקמן דף קיב:) באו לנוב וגבעון כו' ואין נראה כלל שהרי יח] מוכיחים דבנוב וגבעון הותרו הבמות גבי שמואל
העמדת המשכן שהרי וכו'
והוא יברך את הזבח (שמואל א ט) וגם קרי ליה בפסוק במה אבל אחר ירושלים לכולי עלמא לא הותרו הבמות ואפי' מאן דאית ליה
(*ש"מ וכ"ה בתוס' שם): ו] אותו
אבל בנסיעתו היו מפרקין
לא קדשה מצי סבר דאין אחריה היתר וכן משמע פ"ק דמגילה (גז"ש) א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה וקאמר דהדר
המשכן תחילה ונוסעים בני
ביה מהא דתניא ירושלים אין אחריה היתר ואמאי הדר ביה הא קאמר התם כתנאי אי קדשה לעתיד לבא אי לא קדשה ומעיקרא
גרשון (כי"פ ותוס' שם): ז] דגל
ראשון ובני קהת אחר דגל שני
מאי סבר ולבסוף מאי סבר אלא ודאי מעיקרא סבר דלמ"ד לא קדשה הותרו הבמות והדר ביה ממתניתין דמגילה וממתניתין דלקמן בפ'
כדי שיהו כו' (ש"מ ותוס' שם):
בתרא (דף קיב:) דירושלים אין אחריה היתר דמשמע לכולי עלמא אפילו למ"ד לא קדשה ותנאי דמייתי התם בקדשה ולא קדשה לא קאי
ח] תיבת ועוד נמחק (ש"מ). אבל
בתוס' מנחות העתיקו לשון רש"י
אדרבי יצחק אלא ריהטא דהש"ס הוא משום דאיירי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא דנקיט כתנאי ומייתי פלוגתא
יט]
כלפנינו: ט] צ"ל שלמים (ש"מ):
דבתי ערי חומה כ] דדמי לקדושת הארץ דמשווי להו אהדדי ובפ"ב כא] דערכין (דף לב:) גבי מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע
י] פסולין, ואי כששחטו כבר
וכמה תנאי היה יכול להביא דאיכא דאית ליה קדשה ואיכא דאית ליה לא קדשה ור"מ בפ"ק דחולין (דף ו:) קסבר לא קדשה גבי בית
משעת נסיעה והביאו עמם
הבשר א"כ מיפסלא להו
שאן ורבי ישמעאל דהכא ורבי יוסי דסדר עולם בפרק הערל (יבמות דף פב:) כב] וא"ת ומנא ליה לקמן כג] דרבי יוחנן סבר קדשה משום דמחייב
ביוצא ואי גרסינן לה וכו'
מעלה בזמן הזה לעולם אימא לך דסבר לא קדשה אפ"ה אין אחריה היתר כדפי' וי"ל דאי לא קדשה לא מחייב כד] דאינו ראוי לפתח
(שמכ"י). ס"א ואם תמצא לומר
קודם שיעמידו הלוים את
אהל מועד דנדחו לגמרי אבל אי קדשה לא נדחו דיכול לבנות מזבח במקומו ויקריב עליו או מיירי ר' יוחנן בקטרת דלא בעי מזבח
המשכן דוקא קאמר מוקמינן
כדפי' לעיל ג) ואין להקשות לפי' הקונטרס דגרס הכא לא קדשה ובסוף הערל (גז"ש) שמעינן לרבי יוסי דקדשה בברייתא דסדר עולם
: יא] נ"א בזמן הזה
וכו' (ש"מ)
אם הוזקק להבאת מקום מאי
ויש כה] חילוק כדפי' לעיל דאפילו בטלה קדושת הבית קדושת הארץ לא בטלה כדאשכחן בנוב וגבעון א"נ תני ולא סבר ליה כדבעי
קבעית אי דגדל לאחר החורבן
למימר פרק יוצא דופן (נדה דף מו:) א"נ הא דידיה הא דרביה דהכא משמיה דרבי ישמעאל וא"ת למאי דגרס קדשה הא ר"ל ס"ל
ההוא וכו' כצ"ל (צ"ק):
אליבא דרבי יוסי (יבמות דף פא.) תרומה בזמן הזה דרבנן וי"ל כדפרישית לעיל דאפשר אפילו לא בטלה קדושת הבית קדושת הארץ
יב] קבעי' דההוא דגדל לאחר
החורבן כצ"ל, ותיבת אבל נמחק
בטלה ותדע דרבי יהושע שמעי' ליה עיגול כו] בעיגולין עולה בפ"ק דביצה (דף ד.) ובסוף הערל (יבמות דף פא.) מוכח לר"ל למ"ד כז]
(ש"מ): יג] וההוא (שמכ"י):
עולה קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן ושמעינן ליה לרבי יהושע בכמה דוכתי דאמר שמעתי שמקריבים אע"פ שאין בית $ ותימה הוא
יד] איתקש נמי בההוא כצ"ל
כח]
(ש"מ): טו] ומקשינן בשרו וכו'
לומר שקדושת הבית קיימת להקריב קרבן בלא במה כט] ולא יתחייב בתרומה אבל לעיל דאמר איפכא אתי שפיר כמו בנוב וגבעון והכא
הוא דיבור חדש (רא"ט)
:
י"ל דרבי יוסי משום רבי ישמעאל קאמר ולא ס"ל ומר' יהושע י"ל ד) דסבר דאינו מקדש אלא ו' דברים בלבד לכן יעלו העיגולין ור"א
טז] תיבות מדלא קרי ליה נחלה
נמחקות (צ"ק וכ"ה ברש"י שם):
דמספקא ליה בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף טז.) ובפ"ק דמגילה (דף י.) אי סבר קדשה או לא קדשה ושמעי' ליה בפ"ק דחגיגה
יז] קדשה מדלא קרי ליה נחלה
(דף ג:) גבי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דקסבר לא קדשה ומיהו אין ראיה משום דהרבה כרכים לאו מדברי ר"א כדפרישית פ"ק
ועוד דכיון דמוקי וכו' כצ"ל
דיבמות (דף טז. ד"ה עמון) וליתיה ל] במסכת ידים (פ"ד מ"ג): ה) קדשים נפסלין. פי' בקונטרס קס"ד מפני סילוק המזבח הוא מדקתני
(צ"ק): יח] שהרי קראי מוכיחים
(ש"מ): יט] גי' ש"מ דאיירי
זבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה הלוים נושאי ארון כדאמר לקמן אע"פ שנסע אהל מועד לא] אלמא
בקדושה וכו' הוא דנקט כתנאי
וכו'. וגי' צ"ק דאיידי דנקט
נפסלין דקאמר לאו משום דמפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה וא"א לב] דלמאי דמוקי לה השתא בקדשי קדשים אפילו בלא
קדושה ראשונה קדשה
סילוק מזבח אלא סילוק קלעי החצר לחוד נפסלין קדשי קדשים ביוצא דבהדיא מוכח בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דבשעת לג] מסעות
לשעתה ולא קדשה לעתיד
אין קרוי מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים מיפסלי ביוצא דנסע אהל מועד הוא לאו דוקא לענין מחנה שכינה אבל
לבא נקיט כתנאי כו': כ] חומה
ולאו משום דדמיא ליה דיש
לגבי קדשים קלים ודאי לא מיפסלי ביוצא משום מסע המחנות דלענין מחנה ישראל ומחנה לויה אע"פ שנסע אהל מועד הוא דמחניהם
חילוק בין קדושת בית לבתי
קיימים בדגלי השבטים כדמוכח לקמן פ' בתרא (דף קטז:) ולכך זבין ומצורעין משתלחין וקדשים קלים אין נפסלין ביוצא ואתקפתא הוי
ערי חומה אבל ודאי קדושת
מדקתני נאכלין בשני מקומות דמיירי בקדשים קלים ואע"פ שאין מזבח במקומו: הא ר' ישמעאל והא רבנן. היינו תנאי דפליגי עליה
בתי ערי חומה דמיא לקדושת
וכו' כצ"ל (ש"מ)
: כא] צ"ל בפ"ב
דר' ישמעאל בתמורה פרק ואלו קדשים (דף כא.) ודרשי' ליה לקרא בע"א: קודם שיעמידו המשכן.
פרש"י לאו דוקא קודם
(צ"ק): כב] בש"מ נוסף קסבר
קדשה ולקמן נמי בפרק
אלא לאחר שהעמידו הכל המשכן והמזבח דאין לפרש ממש קודם שהעמידו המשכן כיון שכבר העמידו המזבח במקומו אוכלין קדשי
השוחט והמעלה גבי פלוגתא
קדשים הלא תחילה נוסעין בני גרשון ומעמידין המשכן ואח"כ בני קהת מעמידין המזבח ואם שינו הסדר והעמידו המזבח תחילה היאך
דר"י ור"ל דהמעלה בזמן הזה
מייתי פלוגתא דר' אליעזר ור'
שחטו קדשים קודם העמדת המשכן הא אמרן (יומא דף סב:) שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פסולין וי"ל שלמים דוקא כתיב בהו
יהושע דמקריבין אע"פ שאין
ושחטו פתח אהל מועד כל זה פי' רש"י וק"ל (ברו"ך) הא תנן גבי תמיד (תמיד דף ל:) לא היה שוחט עד ששמע שער הגדול שנפתח
בית ולא מייתי דר"מ דבית
אלמא ילפינן שאר קרבנות שאין שוחטין משלמים ואין נראה לומר דהיינו מדרבנן דהא בהיקשא דזאת התורה נילף לפסולא משלמים
שאן ור' ישמעאל דהכא ורבי
יוסי בסדר עולם: כג] לקמן
וגם אין לומר בשלמים גופייהו אינו פוסל רק מדרבנן דלא שנה הכתוב לעכב דהא אמרי' פ' שני שעירי (יומא דף סב:) דשלמים ששחטן
בפרק השוחט והמעלה (ש"מ):
בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור אלמא מן התורה אינו ראוי לפתח אהל מועד דפסול דרבנן חייב בחוץ ואפילו בפסול דאורייתא
כד] לא מחייב כרת (ש"מ):
כה] דיש (ש"מ): כו] דעיגול
חייב בחוץ היכא דאם עלו לא ירדו כדמוכח פרק השוחט והמעלה (לקמן קט.) וזהו הוכחה דשאר קדשים נמי פסולין בפנים קודם פתיחת
(ש"מ): כז] צ"ל דמ"ד (ש"מ)
:
דלתות ההיכל דאי כשירין א"כ בשלמים אם עלו לא ירדו דקרוי פסולו בקודש היכא דאית ליה הכשירא בעלמא א"כ הוא דבשלמים $ אם
כח] מתיבת ותימה עד ור"א
מוקף בש"מ בחצאי לבנה, וכ"כ
עלו לא ירדו אמאי פטור בחוץ אלא ודאי בשאר קדשים נמי פסולין אם לא תאמר כיון דלא נפתחו קודם השחיטה דלתות ההיכל חשיב
בב"ש דהוא תוספת: כט] תיבת
שוחט שלמים שלא במקומן וירדו אע"ג דשאר קדשים אין נפסלין מן התורה ודמי לקדשי קדשים ששחטן בדרום בפ"ק דמעילה (דף ב.)
במה נראה ט"ס, וצ"ל בה"מ
ר"ת בית המקדש (ח"ד): ל] צ"ל
דכמאן דחנקינון דמו וירדו [לרבי יהודה] אע"ג דקדשים קלים שחיטתן בדרום כשירין לד] אבל לר"ש לא ירדו כדאיתא התם א"כ ההיא
וליתיה במילתיה (ש"מ):
דשני שעירי דפטר בחוץ כרבי יהודה $ וגם אין לומר דקודם שפירקו המשכן כלל שחטו וזרקו את הדם ואחרי כן פירקוהו ושינו הסדר
לא] מועד הוא (ד"ו ש"ח):
לב] וא"א לומר כן (ש"מ):
בשעת חנייה והעמידו המזבח וקלעי החצר תחילה וקאמר בשמעתא דקודם שיעמידו קרשי המשכן יאכלו קדשי קדשים הלא מיד שפירקוהו
לג] דבשעת סילוק מסעות כצ"ל
נפסלו ביוצא הקדשי קדשים ולא אמרינן נסע אהל מועד הוא לגבי מחנה שכינה אלא ודאי קודם שהעמידו לאו דוקא אלא העמידו הכל וחידושא
(ש"מ): לד] צ"ל כשירין בדרום
הוי אלאחר שיפרקו כדקאמר קמ"ל אע"פ דנסע אהל מועד הוא
ואע"פ שנפרק המשכן כיון שקלעי החצר והמזבח במקומן. ברו"ך:
(ש"מ). [נראה דצ"ל כשרה]: