סא:
קדשי קדשים
פרק
שישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולאחר
שיפרקו
הלוים את המשכן. אבל המזבח וקלעי החצר
מהו דתימא כו'. כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן
יב א מיי' פ"ב מהלכות בית
א) [לקמן קטז:], ב) [שם
מנחות צה.], ג) סדר עולם פ'
הבחירה הלכה ה:
במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי
אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא
יג ב מיי' שם פ"א הלכה יג
טו ת"כ ויקרא נדבה פ"ה ה"י,
❖
כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא: אבנים ג"פ. אם מזבח
קדשי קדשים כדפרי' ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם ח) במסולק
ופ"ב שם הלכה טז:
ועי' צו פ"ב ה"י, ירוש' יומא
ספ"ד, ד) מדות לה: [פ"ג מ"א],
מסידור השלחן דכ"ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל
אבנים וגו' מזבח אבנים לא
תניף [וגו'] אבנים שלמות תבנה וגו':
ה) עי' ירוש' סוטה פ"ה ה"ב,
נוב וגבעון. חד חשיב להו דשניהם
וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת
סנהדרין פ"א ה"ב, ו) [לעיל
תורה אור השלם
ז) ת"כ צו פ"ב ה"י,
במה ואינן קדושים: לא נסתלקה.
נח.],
המזבח וא"ת ובמנחות (דף צה.) אמאי
ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן מהו
א)
ח) מנחות צה., ט) ע' יבמות
1. וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה
❖
תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק
שבשעת המסעות ז) כופין עליו פסכתר
דתימא איפסיל להו ביוצא קא משמע לן
מח:
הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר
ומניחין אותה במקומה: אלא בימי
לי משום פגימת המזבח ואי חזרו
יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ
כ]
א) ואימא הכי נמי אמר קרא 1 ונסע אהל
במדבר ב, יז
לְדִגְלֵיהֶם:
שלמה. שנסתלקה משם למזבח אבנים
והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיון
2. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי
מועד אף על פי שנסע אהל מועד הוא
הגהות הב"ח
ב)
שעשה שלמה: עד שבא מנשה וסילקה
שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ"ת
לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ
אמר רב הונא אמר רב מזבח של שילה
(א) רש"י ד"ה תנן התם וכו' לא
א]
גרס: ואם איתא מעיקרא הוא
ט) חד מתרי טעמי נקט א"כ היכי דייק
הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ:
היה אלא כ"ח וכונס אמה יסוד
שמות כ, כב
של אבנים היה דתניא ר"א בן יעקב
❖
דאיסתלק. משהוקם המשכן בשילה
התם ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי
ב]
3. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה
כצ"ל ותיבת ועולה נמחק:
אומר מה תלמוד לומר אבנים אבנים
ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק
ס"ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק
אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף
2
3
עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: דברים כז, ה
ממזבח של נחשת: הוא דאמר. רב
אבנים שלש פעמים אחד של שילה ואחד
לי דאיפסול ליה בלינה וי"ל דודאי סילוק
4
4. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת
שינויי נוסחאות
מסעות פוסל או משום יוצא או משום
הונא דאמר כרבי נתן. והא דלא אמרי'
של נוב וגבעון ובית ג] עולמים מתיב רב
מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ
א] נ"א רב חסדא (*ש"מ, רש"י
עָלָיו עוֹלֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
פגימת המזבח והתם דייק אם היה
הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר'
אחא ד] בר אמי אש שירדה מן השמים
כי"פ): ב] צ"ל תניא נמי הכי,
דברים כז, ו
ג)
נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא
נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה
5. יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל
וכ"א בילקוט פרשת יתרו רמז
יג]
בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת
ש"ו (הגרי"ב. וכ"ה בש"מ וכי"צ):
דלא היה המסע פוסל: אע"פ שנסע
אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים
היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא
ג] ואחד של בית עולמים
וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים: מ"א ד, כ
אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה
אהל מועד הוא. וא"ת בפ' שתי הלחם
שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים:
6. כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבָּע
(כי"צ): ד] רב אחדבוי (*ש"מ):
לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה ואם
ה] דאמר כי האי תנא דתניא ר'
לא נסתלקה לבטלה יד]. שתהא בטילה
רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
(מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי כא] בלחם
❖
יוסי (כי"צ): ו] נ"א היכי הוה
עזרא ב, סד
שִׁשִּׁים:
איתא מעיקרא הוא דאיסתלק ליה הוא
ממזבח הנחושת לגמרי: שביבא טו] הוה
הפנים במסולק אם נפסל במסעות
(שמכ"י): ז] בכי"מ מן הצפון.
וכ"ה במדות לה ע"ב וע' תוד"ה
דאמר כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר
משדרא. כשהיו מקטירין על של אבנים
דמ"ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע
ה]
ארבע: ח] תיבות הכא אין אש
מוסף רש"י
אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד
היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים
מזבח של שילה של נחושת היה חלול
ליתא
של שמים מסייעתן
שיתין. חלל שתחת המזבח כנגד
בכי"מ: ט] משום שיתין הוסיפו
הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא
שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא
ומלא אבנים ר"נ בר יצחק אמר מאי לא
כצ"ל. ותיבות בר קפרא נמחק
מקום הנסכים (סוכה מט.):
מונח שם: תנן התם. במסכת מדות
לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך
כיפים. אולמים ארקמלו"ט (לעיל
(שמכ"י). ובכי"מ משום ר'
נסתלקה לא נסתלקה לבטלה מאי ו] היא
לדרשא דהכא או למחנה ישראל כב]
ר' יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא
יהושע בן לוי: י] בכי"צ נוסף
נח.). כמין בניינים ואולמות (יבמות
❖
רבנן אמרי שביבא הוה משדרא רב פפא
קכא:):
מעיקרא מאי סבור ולבסוף
דקיים כדאמר פ' בתרא [לקמן קטז:]
היה אלא כ"ח טז] כונס ועולה יסוד
(א)
מאי סבור: יא] צ"ל כאדמה
אמר אושפיזא הוה נקט וזימנין הכא
ותירץ ה"ר חיים דלפי סברתו קמהדר
וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד
(רש"ש. וכ"ה בכי"צ): יב] שיהא
וזימנין הכא תנן התם וכשעלו בני הגולה
(כי"צ וכ"ה לעיל נח ע"א):
שיטה מקובצת
ד)
א
ליה דס"ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא
שהיה מקום המערכה כ' על כ' וכשעלו
יג] דאמר מעשה כצ"ל (ש"מ)
:
הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות
בני הגולה הוסיפו עליו כו' נמצא יסודו
ולדרשא דפ' בתרא כיון דאית ליה דאפי'
ז]
יד] בכי"פ ובטלה: טו] בכי"פ
מהו דתימא כו'. פ"ה שפרקו
כמו שביבין דנור הוה וכו':
המשכן הקרשים והיריעות
מן המערב כמין גמא מאי טעמא אמר
כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי' לחם
ל"ב על ל"ב ומקום מערכתו כ"ד על
טז] אלא כ"ח על כ"ח וכונס
והמזבח קיים. זהו לפי שיטתו דלעיל
כ"ד: גמא. גימל יוונית עשויה כמין
הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל
רב יוסף משום דלא ספק אמר ליה אביי
ועולה כצ"ל (צ"ק): יז] כדמפרש
דאינו נפסל אפילו כי הסיר הקלעים.
מן הדרום ומן המערב (ב"ש):
וקשה דהיכי קאמר אע"פ שנסע אהל
דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך
כף פשוטה שלנו כדפרישית יז] דרום
השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה
5
יח] ולמערב כדאמרינן ששם
מועד הוא ולא נפסל ביוצא, [הא] אין
ומערב: הכא. במקדש שני אין אש
משני דלדגלים הוא דאתא וא"ת היכי
כצ"ל (ש"מ): יט] לרצפה
לך יוצא גדול מזה כיון דמחוסר
וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים
תיסק אדעתא למימר התם דמסולק
של שמים מסייעתן כדילפינן בפ"ק
ושותתין שם ובני הגולה
קלעים הוא. אלא יש לפרש לאחר
ספק מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל
הוסיפו בבנין עד שהיה אותו
שפרקו הקרשים, אבל הקלעים
6
דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד [חגי א]
כשר ביוצא מ"מ הא מסולק מיפסיל
הבור קולט לתוך המזבח
עומדים במקומן. וא"ת מאי קמ"ל
כאחד ארבע רבוא לא ספק א"ל התם אש
מחוסר ה' אלו ה' דברים שחסר מקדש
בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו
ופתחו נקבים כנגדו בראש
פשיטא דלא מיפסל משום יוצא הואיל
המזבח לירד הנסכים שם. כצ"ל
של שמים מסייעתן הכא אין אש של שמים
והקלעים קיימין, וי"ל כיון דאין
שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי
והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו
ח]
והשאר נמחק (*ש"מ): כ] מתיבת
הקלעין קדושים אלא מחמת המשכן
מסייעתן כי אתא רבין אמר ר"ש בן פזי משום
הוה סיועי לא מסייעא: שיתין
הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה
ואי עד וכ"ת מוקף בחצאי לבנה,
שבתוכן, א"כ משנסתלק קדושת
ט]
ובב"ש נרשם שהוא תוספת:
המשכן בטלה קדושת קלעים ושייך
הוסיפו. קרן מערבית דרומית הוסיפו
וי"ל דלא קיימא ההיא מסקנא א"נ
בר קפרא שיתין הוסיפו י] מעיקרא סבור מזבח
כא] צ"ל דפליגי ותיבת
משום יוצא, קמ"ל אף על פי שנסע
אפי' בשעת כג] שנשאו בכתף מזבח הוא
למשכה לדרום ולמערב יח] ששם היו
אדמה שהוא אטום באדמה יא] ולבסוף סבור
דמעיקרא נמחק (ש"מ):
אהל מועד הוא הקלעים כיון שלא
ה)
כב] ישראל ולקדשים קלים
נסתלקו, וההיא דשתי הלחם מיירי
כיון כד] דאמר אע"פ שנסע אהל מועד
מנסכין נסכים כדאמרינן (התם)
שתיה כאכילה ומאי מזבח אדמה שהוא
ו)
כדאמרינן בפ' בתרא כצ"ל
יב]
שנסתלקו הקלעים דמיפסלי משום
הוא: ארבע אמות מן הדרום
במתני' דלקמן (דף סג.) ובימי שלמה
(צ"ק): כג] בשעה שנושאין
יוצא (תוס' מהר"פ): מזבח של
מחובר באדמה ב שלא
יבננו לא ע"ג כיפים
וד' אמות מן המערב. כך גירסת
(ד"ו): כד] צ"ל כמאן דאמר
היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה
נחושת היה חלול ומלא אבניםƒ.
(גליון): כה] נ"א דע"כ (שמכ"י).
וכמו כן במדבר נמי היו ממלאין אותו
הקונטרס וקשה לר"ת דא"כ כה] היה
זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן
[ואינו ענין לתוס' מהר"פ כפי
בחנייתן, והאש של שמים היה מונח
המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו
המזבח ד' אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד
שערבו הדברים בד' וילנא אות
על השפה, וכשהיו נושאין אותו היו
כו]
יט]
כג]: כו] ד' אמות. כן תקנו בדפ'
כופין עליו פסכתר כדי שלא ישרוף
נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם: אטום באדמה. שלא יהא
לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ' איזהו
שלנו ע"פ בה"ז. אבל בס"י הגי'
את הבגדים שהיו משימין על האש
חלול: שתיה כאכילה. מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח:
מקומן (לעיל נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א"כ בנו בחלקו של
אמה מערבה, ובצ"ק תיקן דצ"ל
כשמביאין המזבח ממקום למקום
אמה מערכה, וכ"ה בב"ש וח"נ.
(תו"א): תוד"ה ארבע אמות כו'
יהודה וגרס ר"ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס' מדות (פ"ג מ"א)
אמר
והכל אחד עיי"ש. כז] צ"ל קולט
דע"כ אותן ארבע
וקשה לר"ת כו'.
וקשה דהא מסקי' הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט כז] מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (לקמן סג.) בג' דברים היתה
בתוך (ש"מ): כח] והיין ותנן
אמות שהוסיפו בדרום היה בחלקו
במס' מדות למטה בריצפה
של טורף, דאי בחלקו של יהודה לא
קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין כח] ועוד תנן במסכת מדות (פ"ג מ"ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש
באותו הקרן מקום היה כו'
הוכשר למזבח, ולעיל אמרינן שלא
עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא כט] במעילה פרק ולד חטאת (דף יא:)
כצ"ל (צ"ק): כט] נדצ"ל דתניא:
היה לו יסוד בבית ראשון מן הדרום
ומייתי לה בסוכה פרק לולב (דף מט.) לול קטן היה בצד מערבו של כבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין
לפי שלא היה בחלקו של טורף. לכך
נראה דגרסי' מן הצפון כו', אלא
קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית
[קשה כו']. לכך נראה כגירסת רש"י
שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל דף נג:) קרן שאין לה יסוד משום
דרום ומערב, והגיע עד חלקו של
יהודה, שבבית ראשון היה לו יסוד
בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה
לרוח דרומית, אבל במזרח לא היה
עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים:
לו יסוד לפי שהיה בחלקו של יהודה.
וכן מוכח לעיל (דף נג:) הלשון דקאמר
המזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה
ולא קאמר אמה מכאן ואמה מכאן, משמע דוקא לצד אחד דהיינו לצד מזרח, אבל בקרן דרומית היה בחלקו של טורף, ומ"מ בקרן דרומית מזרחית לא היה בו יסוד לפי שלא היה ראוי אותו קרן למתן דמים, משום דבעינן בדם שיהא מטפטף מכאן ומכאן על היסוד משני
צדדין של הקרןÄ והכא לא היה יסוד באותו קרן של צד מזרח לפי שהיה אוכל בחלקו של יהודה ולא היה יסוד בדרומי כי אם אמה אחת בקרן דרומית מערבית (תוס' מהר"פ):