כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
ח. תורה אור
מסורת הש"ס
זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו. הרבה יש תימה דהני
ולקח הכהן. לשון קבלה הוא: וכפר. היינו בזריקה. הולכה לא
א) [לעיל ג: ד: ז. פסחים סב.],
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת
ב) ירוש' פסחים פ"ה ה"ב,
אצטריך קרא דבכלל קבלה ח] היא מתרביא ליה: אשכחן למצוה
קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח
ג) לקמן פד. מנחות מד: תמורה
הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל
כו'. ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא כשאר
כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי
יד. [נב. תענית ב:], ד) ת"כ
יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ד, לד
מצורע פ"ג הי"ג, ירוש' פסחים
2. וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר
קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי
כל הזבחים אין הכי נמי ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה ומעיקרא
שם, ה) ירוש' פסחים שם.,
הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים
❖
שפתים אבל בחטאת חלב לא כתיב
הוא דמהדרינן דנכתבו כולהו בגופיה:
ו) עי' ויקרא חובה פר' י פי"ז:
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ
כדאמר רב הונא כו'. לקמן בשמעתין:
מחטאתו אלא על חטאתו כתיב
ולקח הכהן מדם החטאת שתהא קבלה
ויקרא ד, כו
וְנִסְלַח לוֹ:
1
וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט
חטאתו. וכפר עליו הכהן מחטאתו
ובתורת כהנים ו) באותה פרשה עצמה
לשם חטאת ואשכחן שחיטה וקבלה זריקה
הגהות הב"ח
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ
(כשזרק דמו לשמו חטאת חטאתו)
דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו
אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ:
מנלן דאמר קרא וכפר עליו הכהן מחטאתו
2
א]
(א) גמ' שינוי בעלים מנלן (אם
ויקרא ה, י
מדהוה ליה למכתב מחטאת וכתיב
אע"ג דלא כתיב בההיא פרשתא
שתהא כפרה לשם חטאת אשכחן שנוי קדש
3. וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהֹוָה
אינו ענין וכו' מנלן) תא"מ. ונ"ב
וי"ו יתירא למדרש בה לשם בעלים:
וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו
רש"י לא גרס ליה אלא ה"ג
וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ:
שנוי בעלים מנלן אמר קרא עליו עליו ולא
א)
אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים
במדבר ו, טז
אשכחן מצוה בשנוי קדש. בכל עבודות
דכתיב בההיא פרשתא ושמא משום
מנלן אמר רב הונא כו': (ב) שם
4. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת
על חבירו אשכחן למצוה לעכב מנלן כדאמר
דעל חטאתו לאחר הקטרת אימורים
וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי
עולתו מאי דרשת ביה ותו:
וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ
(ג) רש"י ד"ה ההוא וכו' למחר
רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו
הוא דכתיב אבל תימה דלקמן משמע
בעלים דהאי מחטאתו נמי ט] בזריקה
וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:
או לבא: (ד) ד"ה אשכחן וכו'
ויקרא יד, יט
כתיב שהיא הכפרה י]: לעכב בכל
הכא נמי חטאת חטאתו אשכחן מצוה בשנוי
דכל הני קראי דהכא בחטאת חלב
5. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה
כתיב (ויקרא ד, כז) ואם נפש
❖
עבודות בשנוי קדש. שלא למדנו
אחת תחטא:
כתיבי דקאמר אשכחנא חטאת חלב
קדש וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין
וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים
❖
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: ויקרא ז, לז
אבל חטאת דשמיעת קול וביטוי
לאחד מהן ושאר עבודות לבד מזריקה
לעכב לעכב בכל עבודות ב] בשנוי קדש
שפתים מנא לן וי"ל דהכי קאמר
בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב
מוסף רש"י
ובשאר עבודות בשנוי בעלים בין למצוה
ליקוטים
מנלן: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.
לקמן אשכחנא חטאת חלב עכובא
מנחתם ונסכיהם. בפרשת
בין לעכב מנלן אמר ר' יונה אתיא מחטאת
שחיטה וקבלה בשנוי קדש ושאר
ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא
פנחס כתיב בכולהו מנחתם
מנחתם ונסכיהם בלילה כו'. נ"ל
נזיר דכתיב והקריב הכהן לפני ה' ועשה
ונסכיהם לפרים וגו' לומר לך
דלכתחילה יש להביא נסכים עם
ב)
3
עבודות נילף כדאמר לעיל מה
לן משאר חטאות והאי לעכובא:
מנחתם ונסכיהם אפילו [וכו']
הזבח, דאי מביא בלילה אין יכול
את חטאתו ואת עולתו שיהו כל עשיותיו
[ה"ג בס"א] אשכחן שנוי קדש שנוי
שלמים לא חלקת בין זביחה לשאר
יא]
לומר שירה כדאמרינן בפ"ב
(תמורה יד. עפ"י שיטמ"ק).
ונפקא לן מהא דאמר מר ומנחתם
לשם חטאת אשכחן שנוי קדש שנוי
דערכין מה כפרה ביום אף שירה
בעלים מנלן יב]: אמר רב הונא כו'.
עבודות למצוה אף כאן לא תחלוק
ג]
ונסכיהם יתירי דכתיבי בקרבנות
ביום, ולמחר נמי אם מביאה
לעכב וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב
גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת
בעלים מנלן (אם אינו ענין לשנוי קדש
החג להכי כתיבי (לקמן
(א) ד]
ה]
מבעיא לן התם אם טעונין שירה
פד.) בלילה. דאע"פ שמקריבין
אבל שמיעת קול מנא לן דאע"ג
עולתו הרי יג] למצוה וכשלמים מה
כו' ולא איפשוט. והא דאמר ר"מ
תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחן למצוה
הקרבנות ביום יכולין להביא
התם דשיר מעכב הקרבן היינו
דכתיב ביה וכפר עליו מחטאתו
שלמים לא חלקת בהן בין זריקה
לעכב מנלן) אמר רב הונא [בריה דר"י]
המנחות והנסכים בלילה (תענית
בנסכים הבאין עם הזבח שקרבו
ודרשינן לעיל לשם חטאת היינו שנוי
לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה
ב:) בלילה. דמנחת נסכים קריבין
בשעת שחיטת הזבח דאין קרבין
חטאת חטאתו מתקיף לה רבינא אלא מעתה
בלילה, ואי קשיא הא אמרינן
אלא ביום כדאמר' בפ"ב
קדש בזריקה ולא חלקת לא נימא
אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר
בהקומץ [רבה] דברים שדרכן
דתמורה ואותן טעונין שירה.
עולת עולתו מאי דרשת ביה ולרבינא מנחת
בזריקה לפי שהיא עיקר כפרה ושנוי
עבודות לעכב הרי לך מצוה ועכוב
ליקרב ביום וקחשיב מנחת נסכים,
ואפילו את"ל דבאין בפני עצמן
מנחתו נסך נסכו מאי דרשת בהו ההוא
מפרש לה בפרק יש קרבנות
טעונין שירה מ"מ טוב שיביאם
בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת
בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כך
במסכת תמורה (דף יד.) דהא
עם הזבח כדי שיאמרו אאכילה
מבעי ליה מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם
קול דליכא פירכא וי"מ דמחטאתו
נ"ל וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע
ג)
דקתני ביום בנסכים הבאים עם
ושתיה כדאמר' התם בערכין או
הזבח והא דקתני בלילה בנסכים
דלמא אאכילה ושתיה אמרה
לקמן נ"ל: ולרבינא. דלא קשיא ליה
ונסכיהם אפי' למחר אלא עולת עולתו מאי
דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב
הבאין בפני עצמן, כגון שהביא
אשתיה לחודיה לא אמרה.
ביה נמי מחטאתו וקאי יח] גם
אלא עולת עולתו מנחתו ונסכו דכתיבי
דרשת (ב) בהו ותו מי גמרי מהדדי חטאת
זבח בלא נסכים ולאחר זמן הביא
וההיא דמביא אדם זבחו היום
הנסכים בפני עצמן, יכול להביאן
נמי גבי נזיר אמאי לא קשיא ליה:
אחטאת חלב וקשה דכתיב לאחר
ונסכו מכאן עד י' ימים משמע
חלב מחטאת נזיר לא גמרה שכן יש עמה
בלילה (מנחות מד:) מנחתם
דלכתחלה יכול לעשות כן, הני
ההוא מיבעי ליה. כי היכי דדרשינן
הקטרת אימורים נראה לי. ברו"ך.
ונסכיהם אפי' למחר. אם קרב
מילי בקרבן יחיד דאין טעון
דמים אחרים חטאת נזיר מחטאת חלב לא
לכל מנחתם ונסכיהם יד] בלילה
ועוד נ"ל דלא הוה מצי למדרש מוכפר
הקרבן בזמנו ואפי' מכאן ועד
שירה דאין אומרים שירה אלא
גמרה שכן כרת אלא אמר רבא אתיא
עשרה ימים (תמורה יד.) אפילו
על קרבן צבור הקבוע להם זמן
ואפילו למחר שיוכשרו לבא
על חטאתו אשר חטא דכתיב בחטאת
למחר. אם הביא היום זבח יכול
כדמוכח התם בערכין. (תוס' ר"ה
מחטאת מצורע דכתיב ועשה הכהן את
❖
4
למחר (ג) לבא בלילה הכי נמי
חלב משום דהכי קאמר על פשעו אשר
להקריב נסכיו למחר ובלבד שלא
דף ל ע"ב)
יקדשו בכלי מאתמול, דאי קדשי
החטאת ד) שיהו כל עשיותיו לשם חטאת
דרשינן להאי ועשה את מנחתו כל
חטא יט](ולא בשמיעת קול מיירי
נפסלין בלינה כדתניא במסכת
ואשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנליה אמר
זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו
בחטאת קרבנו) ולא משעיר
מעילה (פ.) קדשו בכלי הוכשרו
שיטה מקובצת
ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים
של זה אע"פ שלא קרבו עם זבחו:
נשיא דכתיב מחטאתו ונסלח לו והיינו
קרא וכפר על המטהר וגו' על המטהר זה
ה)
4
אשכחן למצוה.
ובלינה (מנחות מד: וכעי"ז שם
[אא"ה כאן חסר
מי גמרי. שאר חטאות וחטאת נזיר
מפשעו וחטאתו שלו ונסלח לו אבל
ולא על המטהר חבירו ואכתי מי ילפא מהדדי
נב.) שכן יש עמה דמים
שורה שלימה מההתחלה
אחרים. גרסינן. חטאת נזיר יש
ועוד משורה שניה כמה תיבות, רק
מהדדי דתמצי לומר חד למצוה וחד
בשמיעת קול לא כתיב זה כ] ולא זו
חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא שכן
עמה דם עולה ואשם הבאים עמה,
הענין מובן להמעיין] כדמוכח
לעכב. סתם חטאת קרי חטאת חלב
אלא מחטאתו היינו מקרבנו. ברו"ך:
וחטאת חלב באה יחידה (כת"י
בסמוך. וא"ת למצוה תיפוק ליה
יש עמה דמים אחרים חטאת מצורע מחטאת
❖
וזריקה בשנוי בעלים בין
משום דשכיחא טפי: שכן כרת.
פריס):
מהיקשא דשלמים דהא כתיב בהדיא
חלב לא גמרה שכן כרת מחדא לא אתיא
בקרא לחטאת. וי"ל (דלא) [דאה"נ
מכפרת על חייבי כרת אלמא לא
למצוה בין לעכב. תימה
ולמסקנא מהתם יליף, אלא] מעיקרא
תיתי חדא מתרתי בהי לא לכתוב [לא
גמרי מהדדי וכיון דלא גמרי מהדדי
דמהאי קרא וכפר עליו הכהן
[הוא דמהדרינן] לאשכוחי קרא
שינויי נוסחאות
כא]
בגופיה. כך פרש"י. ומורי פירש
לכתוב] רחמנא בחטאת חלב ותיתי מהנך
תרווייהו למצוה אצטריכו: ואשכחן
מחטאתו דרשינן תרווייהו זריקה
א] נ"א על חטאתו (כי"צ).
ועי'
דס"ד דתלמודא דהיקשא לא הוי
שנוי קדש.
מה להנך שכן יש עמהם דמים אחרים לא
ולעכב דהא נפקא לן
בשנוי קדש ושנוי בעלים ואם כן
בתוס': ב] בכל עבודות ליתא
לענין פסח וחטאת [כיון דאין באים
בכה"י ובד"י: ג] בכי"מ וכי"צ
בנדר ונדבה] ולא הוי [דומיא]
מצוה לעיל בשאר חטאות: וכפר
מחטאת חטאתו תיפוק ליה נמי
לכתוב רחמנא בחטאת נזיר ותיתי מהנך
וד"ו ב' וג' ליתא תיבות אשכחן
דשלמים אלא דבר שבא בנדר ונדבה
על המטהר. סיפיה דועשה הכהן
עכובא בשנוי קדש כמו בשנוי בעלים
כו' בעלים מנלן. ובכל הנ"ל
דומיא דשלמים, ומ"מ כי לא משכח
מה להנך שכן אין להן שאלה לא לכתוב
איתא ההמשך אם אינו ענין
קרא בגופייהו מסיק [דלמצוה]
את החטאת
הוא ועל המטהר
דאתרווייהו קאי:
רחמנא בחטאת מצורע ותיתי מהנך מה להנך
וכו'. וזו הגי' הראשונה בתוס'
מהיקשא נפיק כיון דשלמים למצוה
ועשה את חטאתו שיהו כל
אכולהו עשיות קאי: ותיתי מהנך.
שהביאו בשם רש"י. ולפנינו
נפקא ממוצא שפתיך ניחא טפי
שכן אין באין בדלות אלא אמר קרא זאת
5
ו]
ובד"ו א' הובאו שתי הנוסחאות
עשיותיו לשם חטאת
נזיר ומצורע: שאלה. נזיר נשאל
לאוקמי ההיקש לגמרי למצוה
בחדא מחתא, ויש למחוק אחת
התורה לעולה ולמנחה וגו' הקישו הכתוב
ועיכובא נפקא לן מקראי דכתיבי
לחכם ועוקר נזירתו ופטור מן
אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנ"ל
מהן, והש"מ והב"ח ובה"ז
בגופייהו (תוס' אחרות): שנאמר
לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי
אמר רב הונא בריה דרב יהושע
הקרבן: שכן אין באין בדלות גרסי'.
הכריעו כגי' רש"י ולכן מחקו
וכפר עליו הכהן. גבי חטאת
טו]
אם אינו ענין וכו':
דשמיעת הקול כתיב (ויקרא ה). תימה
בעלים בעינן לשמן למצוה אף חטאת בין
חטאת חטאתו. כך גירסת הקונטרס
שאין חטאות טז] יורדות בעניות
ז]
ד] הסוגריים נעשה ע"פ הש"מ
אמאי שביק קרא דוכפר עליו הכהן
להביא עוף: והנך קראי לעכב.
ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשנוי
שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן לשמן למצוה
ובה"ז, וראה באות ג: ה] קדש
על חטאתו אשר חטא דכתיב גבי
דנפקא ליה מהתם (כי"מ
חטאת חלב או מוכפר עליו הכהן
וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן
קדש קודם שנעמיד למצוה בשנוי
הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב
וכ"ה בתוס' שם ובתוס'
מחטאתו דכתיב גבי שעיר נשיא. וי"ל
וכי"צ).
למצוה אף חטאת לא תחלוק בו לעכב
בעלים באם אינו ענין ואינו משמע
שבש"מ: ו] נ"א שכן אלו באין
דההוא בחטאת קא מיירי ולא בקרבן
ואשכחן חטאת חלב
דכתיב בה לחטאת
(כי"מ). ואפשר שרש"י בא
חטאת, [דוכפר] על חטאתו אשר
וכיון דכתיב עכובא בזריקה אתיא להו
כן בכולי פירקא לעיל גבי שלמים
לאפוקי מגי' זו. וגי' כי"מ צריך
חטא כדלא] מיירי בקרבן: ה"ג רש"י
לכולהו עבודות בהך דרשא מהיקשא
ופסח דקאמר אשכחנא שנוי קדש
לפרש שכן אלו באין בדלות כמו
ועשה כו' שיהו כל עשיותיו לשם
בעשירות: ז] נ"א אף כל
חטאת ואם אינו ענין למצוה לשינוי
דשלמים: אשכחן חטאת חלב דכתיב ביה לחטאת. ושחט
שנוי בעלים מנא לן ומוקי ברישא בשנוי בעלים באם אינו ענין
(כי"צ). וכ"ה לעיל ז ע"ב:
קודש [דהא] נפקא מהתם תנהו ענין
אותה לחטאת בסתם חטאת כתיב (ד) אם יז] נפש כי תחטא וגו':
קודם שיעמיד קרא לעכב ומיהו י"ל דשאני הכא דכבר אשכחנא
ח] קבלה רבינן ליה כצ"ל
לעכב בשינוי קודש. אשכחן שינוי
(*ש"מ): ט] תיבת נמי נמחק
קרא לזריקה בשנוי בעלים ואית ספרים דגרסי אם אינו ענין
חטאת
קודש בין למצוה בין לעכב, שינוי
(*ש"מ): י] נ"א עיקר הכפרה
בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן,
לשנוי קדש דנפקא ליה מהתם תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחנא למצוה לעכב מנא לן אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו
(כתי"י): יא] התיבות שבסוגריים
אמר רב הונא אתיא חטאת חטאתו
ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל בזריקה וניחא נמי הא דגרסינן לעיל כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו
ליתא בכתה"י ודפ"י, ובה"ז
[דמשמע שינוי בעלים למצוה] וכיון
הוסיפן כנר' מחמת אריכות
דמשמע דעיקר מילתא לא אתמר אההיא והיינו משום דלבסוף לא קיימא: מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפי' למחר.
דגלי גלי ומשתמע בין למצוה ובין
הציטוט מהגמ'. תיבת בס"א
לעכב. וקשה דמיד דשמעינן שינוי
לאו מהאי קרא [קדריש]: הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב.
וא"ת למה לי למכתב בכולהו לכתוב בהך כג] ואינך
לכאורה מיותר ומטעה, אך
קודש למצוה הוי לן לאהדורי שינוי
כב]
בבה"ז הגיה גם שתיבת מנלן
בעלים למצוה ולאהדורי [אח"כ]
כולהו אתו מדכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן (דף ט:) בשמעתא דמבוג ויש לומר דבמסקנא
הוא ס"ד (שלא כבדה"י),
אשינוי קודש לעכב. כי כך שיטת
ואפשר שהבין שרש"י פירש שתי
התלמוד בכל הסוגיא לאוקמי מצוה
הנוסחאות (שבאות ג). וצ"ב: יב] בכי"פ ובד"ו אין זה ס"ד, אלא הד"א, וראה באות יא: יג] מתיבת הרי עד סה"ד ליתא בכתה"י,
בשינוי בעלים קודם שנדע עיכובא בשינוי קודש. לכך נראה [דגרסי' אם] אינו ענין בשינוי קודש דנפקא לן מהתם תנהו ענין בשינוי בעלים, אשכחן למצוה
וכן מחקו הש"מ. ולפ"ז למידין לעכב מסברא דכיון דגלי גלי וכמו שפי' התוס' בש"מ. ועי' באחרונים מה שפירשו בכוונת רש"י בזה:
בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים לעכב מנלן בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים, אמר רב הונא אתיא חטאת חטאתו דמשמע לעכב בשינוי בעלים ונפקא
יד] נ"א ונסכיהם דכתיב גבי קרבנות החג מנחתם ונסכיהם בלילה ואפילו למחר שיוכשרו לבא בלילה ולבא למחר הכי נמי
לעכב בשינוי קודש הכי כה] דחטאת חטאתו לא משמע אלא בשינוי בעלים דוקא הואיל ופשטא דקרא משתמע שינוי קודש הוי מוקמינן ליה בשינוי בעלים
דרשינן האי להכי ועשה וכו' (עפ"י כתה"י וש"מ). בכתה"י ליתא ואפילו למחר: טו] בד"ו רפ"ב שכן הן. ובש"מ ובה"ז הגיהו
ואם אינו ענין קרא דחטאת קאי אשינוי בעלים וכ"ש בשינוי קודש [דחטאת] חטאתו משמע לעכב וקאי אתרוייהו: ההוא מיבעי ליה. עיין בהשמטות
כלפנינו. וראה אות ו: טז] צ"ל חטאותם (ש"מ). נ"א חטאות חלב ונזיר (הגרי"ב): יז] נ"א כתיב בו נפש (כי"י). וכן בש"מ מוחק
בסוף המסכת: אלא אמר רבא אתיא וכו'. אשכחן שינוי קודש בין למצוה בין לעכב, שינוי בעלים מנלן בשאר עבודות בין למצוה בין לעכב. כך פי'
תיבת אם: יח] וגבי חטאת חלב הוא דכתיב כו' כצ"ל, פי' על חטאתו כתיב גבי כשבה (דנשיא) ומחטאתו כתיב בשעיר נשיא (צ"ק):
רש"י. ולא נהירא, חדא דקודם היה לנו להעמיד הפסוק בשינוי בעלים למצוה משינוי קודש לעכב, כמו שהקשיתי לעיל. ועוד דמה הרויח רבא למימר
יט] בש"מ מוחק מה שבסוגריים, אך בצ"ק ובח"ג מחקו רק תיבות בשמיעת קול. ולע"ד אולי יש להגיה ולא כשמיעת קול דמיירי
(חטאת) [אתיא מחטאת] מצורע הלא חטאת נזיר לא סלקינן מינה אלא מכח (הני) [הך] פירכא כו] דמה לחטאת נזיר שכן יש (עמהם) [עמה] דמים
בחטאת קרבנו: כ] צ"ל לא זה (ש"מ): דהיינו לא אשר חטא ולא ונסלח לו (צ"ק) כא] צ"ל דוכפר (ש"מ): כב] קרא לחוד נפקא,
אחרים והוא חושש כז] ומביא עמו חטאת מצורע דשייך למיפרך הכי. לכן נראה לפרש דאינו חוזר מקרא דנזיר רק מחטאת חטאתו משום קושיא דרבינא,
כצ"ל (בה"ז ע"פ תוס' מנחות מד ב): כג] צ"ל בחד (ש"מ וצ"ק): כד] אשר חטא וכן מחטאתו דכתיב בשעיר נשיא לא מיירי בקרבן,
אבל לא חשש לאידך קושיא (דאי) [דמי] גמרי מהדדי. וה"ק אלא אמר רבא מקראי דלעיל ידעינן שינוי קודש ושינוי בעלים למצוה, ולעכב נפקא לן בשינוי
כנדצ"ל: כה] הלשון מגומגם ונדצ"ל על דרך זה, ונפקא לעכב בשינוי קודש (הכי) [נמי אע"ג] דחטאת חטאתו לא משמע אלא
קודש מועשה את החטאת. והילכך פריך שפיר אשכחן שינוי קודש לעכב שינוי בעלים מנלן. ומשני דכתיב וכפר על המטהר ולא על המטהר חבירו, וקאי
בשנוי בעלים דוקא הואיל ופשטא דקרא משתמע שינוי קדש (הוי) דמוקמינן ליה בשינוי בעלים (ואם) [באם] אינו ענין
אכל עשיותיו כדכתיב ברישא דקרא ועשה כדפי' בקונטרס:
[דהא] קרא דחטאת קאי אשינוי (בעלים) [קדש] (ו)כ"ש בשינוי קודש [דחטאת] חטאתו משמע לעכב, וקאי אתרוייהו:
כו] בכת"י כתוב הני פירכי, ולפי"ז צריך היה להוסיף כאן גם פירכא דמה לחטאת חלב שכן בכרת, וצ"ע: כז] תיבת חושש בכת"י קרוע, ומשמע קצת שם דגרסי' חוזר: