28/121

סב:

קדשי קדשים פרק שישי זבחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

באמה גדומה. חסירה

בני קטורה. בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב: הכי גרסינן

יח א מיי' פ"ז מאיסורי מזבח

ובערוך מ) פירש גרומה ברי"ש כמו נותן

א) ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד,

ב) מדות פ"ג מ"ג, ג) ת"כ

ה"ג ופט"ז ממעה"ק

הוו יתבי קמיה דרבי טרפון ולא הוו אמרי מידי: פתח ואמר. כדי

לו את גירומיו ל] (ב"ב פח:) ורב יוסף פריך ממתניתא

הי"ג:

ויקרא נדבה פרש' ו ה"ו,

אויר

קרקע מפסיקו. $ קרקע לאו

שידברו: יוחני. מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם: בני

שלא יהו עינים לא] יוצאים:

יט ב מיי' פ"ב מהלכות בית

ד) תרגום של בשלום ובמישור

הבחירה הלכה יג:

בשלמא ובתרוצא עי' ערוך ערך

קטורה. אינם יודעין לדבר

בהלכה: גזירין. שני גזרי עצים צריך

דוקא שהיה לב] פורח אמה על יסוד ואמה על סובב ובלאו קרא היה

כ ג מיי' פ"ז ממעה"ק

תרץ, ה) לעיל יד. ועי' יבמות

צריך אויר משום שנאמר סביב

לסדר בראש המזבח יא] המערכה

הלי"א:

קב: נדרים ל: סוטה לא.,

כא ד מיי' פ"ב מהלכות בית

ו) לעיל לח. יומא פא. ביצה

לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד

כדבסמוך אלא דסגי במשהו אבל הכא

בני קטורה בני אחתיה דרבי טרפון הוו

הבחירה הלכה יג:

טו: חגיגה ט. קידושין ד: חולין

של בין הערבים בשני כהנים כדקיימא

בעינן אויר גדול וניכר שהוא לצורך

יתבי קמיה דרבי טרפון פתח ואמר ויוסף

כב ה מיי' פרק ו מהלכות

כז. קלד: ערכין יא., ז) יומא טו:

א]

דאריך

וקטין. והא

לן בסדר יומא (דף כו:): אמה ארכו

אויר:

מעה"ק הלכה ד:

יז: מה. נח. (סוכה מח) סוטה טו:,

אברהם ויקח אשה ושמה יוחני אמרי ליה

כג ו מיי' פ"ב מהלכות בית

ח) יומא נח:, ט) לקמן קד.

ואמה רחבו. כמידת מקום המערכה:

דכתיב חמש אמות אורך וחמש אמות

פסחים לד. עז., י) ת"כ ויקרא

הבחירה הלכה יד:

קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה אמר

❖

כד ז מיי' שם הלכה יג:

באמה גדומה. קצרה שלא יצאו חוץ

רוחב למצוה והאי קרא לעכב ומיהו

נדבה פרש' ד הי"ב, ספרי ראה

אביי בר הונא אמר רב חמא בר גוריא

עח, כ) מדות פ"ה מ"ב, ל) לעיל

ב]

קשה דלעכב מהמזבח נפקא:

למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף:

נד., מ) ערך רגם ה' ע"ש, נ) עי'

א גזירין שעשה משה אורכן אמה ורוחבן

שיתין וד' הוו. נ) היינו כלוי דאמר

לאו היינו דתניא כו'. ואמה גדומה

רש"ק ועי' בס' פנים מאירות

תורה אור השלם

אמה ועוביין כמחק גודש סאה אמר רבי

שהניח בצ"ע על תו', דהא לעיל

למה לי אלא אמה יב] מצומצמת: מנהני

לעיל (נד.) בדמים ונקיט לג]

1. וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ

נד. פריך מיניה לרב ומשני אימא

מילי. שהכבש בדרום: ירך. רגלים

ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף ולאו

כוותיה משום תרגום דידן דמתרגמינן

א)

כנגד אמה יסוד וכנגד אמה סובב

ג]

וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי

❖

ע"ש:

באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב

ופניו בדרום כאדם השוכב ארצה

בראשית כה, ד

היינו דתניא 3על העצים אשר על האש אשר

קְטוּרָה:

2. וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה

דלא הוה ליה יסוד בבנין הוה ליה

ורגליו לצפון נמצא ראשו ופניו לדרום:

על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח

וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: בראשית כה,

אימא ירך בצפון ופניו בצפון. כאדם

מזבח מן הצפון ולדרום ל"א וכבש ל"ב

שינויי נוסחאות

כלום תנן התם כבש היה לדרומה של

ב) ב

3. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים

היושב זקוף: רמי גברא אאפיה.

הרי ס"ג ה"ל לשנויי שהיה פורח על

א] בכתה"י וש"מ נוסף ולא הוו

מזבח אורך שלשים ושתים על רוחב שש

אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת

שיער באדם השוכב ארצה: אדרבה

הסובב אמה:

אמרי מידי. וכ"ה ברש"י:

הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל

עשרה מנא ה"מ אמר רב הונא אמר קרא

ב] נ"א רבי אבין (ש"מ וכי"צ).

תריץ ואותיב גברא. זקפוהו והשיבוהו

הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:

נ"א ר' אבא (כי"מ): ג] נ"א אי

ויקרא א, ח

ושחט אותו על ירך המזבח צפונה שיהא ירך בצפון ופניו בדרום אימא ירך

ונמצא ראשו ורגליו לרוח אחת:

ג)

: ד] כתיב

הכי היינו (כי"צ)

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ

דרביעא, והאי רבוע מיבעי

בצפון ופניו בצפון אמר רבא רמי גברא אאפיה א"ל אביי אדרבה תריץ

רבוע כתיב. דרבוע יג] באדם רובץ

צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי

ד)

(כי"מ. וע' רש"י): ה] ואימא דרך

אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל

ומושכב שיער הכתוב: והאי רבוע

ואותיב גברא א"ל רבוע כתיב והא מיבעי ליה דמרבע רבועי מי כתיב

שמאל (ש"מ): ו] יחזקאל (*ש"מ,

ד]

הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא א, יא

5. וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי

וכ"ה ביומא): ז] בכי"צ נוסף

מיבעי ליה דמרבע ריבועי. שיהא

מרובע וליטעמיך מי כתיב רבוץ א"ל רבוע כתיב דמשמע הכי ומשמע הכי

ה)

אימא דרך שמאל ולמזרח:

שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ

מרובע ולא עגול: ה"ג יד] רבוע כתיב

ח] והתם (ב"ש, צ"ק). ובכי"צ אי

ו) ותנא מייתי לה מהכא דתניא רבי יהודה אומר 6 ומעלותיהו פנות קדים ז)כל

אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ

דמשמע הכי ומשמע הכי. הלכך

הכי: ט] נ"א אלא אמר רב פפא

וְשָׁלשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:

פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ואימא שמאל למזרח לא

(כי"צ): י] צ"ל רבי (*ש"מ):

ה]

שמות כז, א

תרווייהו יליף מינה: ותנא. דברייתא

6. וְהָעֲזָרָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ

יא] תיבת המזבח נמחק (כתה"י

ס"ד ח) דתני רמי בר (יחזקיה) ו] ים שעשה שלמה 7 עומד על שנים עשר

מייתי לה להא דאייתי רב הונא

וש"מ): יב] באמה (כתה"י).

טו]

בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל

(עמודים) בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה

יג] צ"ל דרביע (שמכ"י, כי"פ).

אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ וְהַגְּבוּל סָבִיב

מירך המזבח מייתי תנא מהכא:

והוא מן הציטוט, ועי' בש"נ לעיל

אוֹתָהּ חֲצִי הָאַמָּה וְהַחֵיק לָּהּ

ושלשה פונים מזרחה כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח

ומעלותיהו פנות קדים כל פינות

אות ד: יד] ה"ג א"ל רבוע כצ"ל

אַמָּה סָבִיב וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת

(*שמכ"י). ואפשר דכוונת רש"י

יחזקאל מג, יז

שאתה פונה יהו דרך ימין למזרח.

ההוא מיבעי ליה לגופיה ז] א"כ פונים פונים למה לי שאל רבי שמעון בן יוסי בן

קָדִים:

7. עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר

לאפוקי מגי' כי"מ אלא רבוע

האי קרא במזבח כתיב ביחזקאל וקאמר

לקוניא את ר' יוסי אומר היה ר"ש בן יוחי אויר יש בין כבש למזבח אמר לו

כתיב: טו] להא מילתא דכבש

ט)ד

שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלוֹשָׁה

בדרום מהכא הס"ד (כי"פ):

שתמיד טז] כבש מעלותיו ברוח הראויה

פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה

ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם מה

י)8

טז] שתעמיד (ש"מ): יז] הלכך

וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם

לפנות הימנה למזרח ותהא אותו הפנייה

העמידהו כצ"ל (ש"מ): יח] אלא

דם בזריקה אף בשר בזריקה אמר לו שאני אומר עומד בצד מערכה וזורק א"ל

עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם

לימין כצ"ל (*ש"מ): יט] צ"ל

לימין ואין לך רוח ראויה לכך אלא

בָּיְתָה:

כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוא

אלא מהכא (ש"מ). ובצ"ק

דה"ב ד, ד. מ"א ז, כה

דרום: ופרכינן ואימא דרך שמאל

8. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם

דמהכא: כ] עולה בזריקה

זורק הוי אומר למערכה דלוקה הוא זורק התם משום דלא אפשר רב פפא

ח]

ט]

למזרח. נהי דפנות קדים כתיב בקרא

שעומד (ש"מ): כא] תיבת זורק

עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם

נמחק (*ש"מ): כב] וזורק וגזירת

אמר כי דם מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו אמר רב

זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה

אבל דרך ימין לא כתיב ביה

הכתוב הוא כצ"ל הס"ד והשאר

אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:

❖

יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב

העמידהו בצפון וכשתגיע לראש

נמחק (*ש"מ): כג] צ"ל אלא ע"כ

דברים יב, כז

יז]

(ש"מ). ובכתה"י אלא ע"כ

המזבח פנה אל קרן מזרחית צפונית

ומובדלין מן המזבח מלא נימא משום שנאמר סביב ורבי אבהו אמר רבוע

י]

אשמועינן קרא לתת אויר וכו':

ודרך שמאל: לא ס"ד. שיהו פונים

ואיצטריך למכתב סביב ואיצטריך למכתב רבוע דאי כתב רחמנא סביב

כד] וזורק מאי טעמ' דהפסקת

גליון הש"ס

אויר רצפה בעינן שיפסיק

לשמאל אלא יח] דרך ימין: לא יהו אלא

הוה אמינא דעגיל מעגל כתב רחמנא רבוע ואי כתב רחמנא רבוע הוה

בזריקתן כי דם הס"ד (כתה"י):

תוס' ד"ה אויר וכו' קרקע לאו

דרך ימין. כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל

כה] צ"ל דהפסקת (*ש"מ):

דוקא. עיין לקמן דף פז ע"ב

אמינא דאריך וקטין כתב רחמנא סביב תנן התם כ)הכבש והמזבח ששים

❖

תוספות ד"ה אויר:

כו] לסובב יוצא כו' ומתחיל

דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום

ושתים הני שיתין וארבעה הוו נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב

ויוצא בשיפולו כו' כצ"ל

ל)ז

וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו

(שמכ"י): כז] להוריד בו שיירי

ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה

דם חטאת כשיורד כצ"ל (ש"מ):

מוסף רש"י

כח] צ"ל אין לו (ש"מ):

הולך: למזרח. מהאי קרא לא נפקא לן ומהכא יט] נפקא לן דרך ימין ומקרא דלעיל דכתיב קדים שמעינן למזרח דלא תימא דרך ימין למערב

גזירין. בקעיות גדולות (מנחות

כט] בשתי אמות של מזבח

ויהא כבש בצפון: מיבעיא ליה לגופיה. להודיעך מושב הים היאך ומנין לך ללמוד הימנו לפינות המקדש בצורכי עבודה: אויר יש בין כבש

כצ"ל (ש"מ). ובצ"ק בל"ב אמות:

קו:). בקעיות עצים ארוכים כמדת

ל] גירומיו כלומר גדולה כצ"ל

רוחב המערכה ונותן אותן ממעל

למזבח. שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתיים: ה"ג אמר לו ואתה אי אתה אומר כן: מה דם. עולה כ]

(ש"מ): לא] צ"ל עצים (ש"מ):

עצי המערכה. ומקרא יליף לה

שעומד בארץ וזורק מן הכלי כדכתיב [ויקרא א] וזרקו אף בשר בזריקה אלמא אויר יש ומחמת האויר הוא צריך זריקה שעומד בכבש

(יומא כו:) ותנא מייתי לה

לב] צ"ל שהרי היה (ש"מ):

מהכא. כן דרך שיטת התלמוד

לג] ונקטינן כו' דתרגום דידן

וזורק אל עבר האויר למערכה: אמר לו שאני אומר זורק כא] עומד בצד המערכה. בראש המזבח וזורק כב] ולהכי אתא קרא:

מתרגמינן כצ"ל (צ"ק): לד] עי'

כשמתחילין האמוראין להוציא טעם

❖

אמר לו כשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק כו'. כלומר משום הא למה לי קרא פשיטא דעל כרחו הוא זורקו שהרי אין יכול

לעיל אות ג':

מן המקרא, ויש תנא של ברייתא

למד אותו ממקום אחר, נקט הכי,

לסדר סביב על ראשי העצים שאין המערכה דלוקה שם אלא הימנו והלאה מקום שהמערכה דולקת והתם משום דלא אפשר הוא

כלומר האמוראין למדוהו מכאן

דע"כ כג] כי אתא קרא לאשמועינן אתא דיש אויר בין כבש למזבח: רב פפא אמר. לא מצית אמרת דהיקש לאשמועינן

והתנא למד מכאן (ביצה

שיטה מקובצת

אתא דעומד בצד המערכה וזורק כד] דהפסקה כה] אויר רצפה בעינן כי דם: מה דם אויר קרקע. הרצפה מפסיק בינו למזבח אף בשר

ומעלותיהו פנות קדים

טו:)

כו'. תן מעלותיו לדרום כדי שתהא

גזירין שעשה משה אורכן אמה

כו': שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש כו'. אותו שפונין בו לסובב כו] יצא במזרחו של כבש לימין ויוצא ומתחיל בשפולו של כבש כו'. ואם תאמר והלא מקום

תחילת פינותיו לקדים כשתפנה

ונמשך ועולה באלכסון עד שמגיע לסובב והפונה ליסוד יוצא למערבו להוליך כז] בו שירים של חטאת שיורד מן המזבח פונה

לדרך ימין, דכל פינות דרך ימין

המערכה לא היתה כי אם אמה על

הן (יומא טו:) עומד על שנים

אמה, וא"כ גיזרין מכסין כולה והיאך

לשמאלו ליסוד דרומי ומתחיל לצאת בשיפולו של כבש רחוק מן המזבח כדי שיהא נוח לשפע ולירד ליסוד: משום שנאמר סביב. שיהא

עשר בקר. בים של נחשת שעשה

היו משימין הקיסמין, וי"ל דהיו

היקף למזבח כל דהו ואי הוו מחוברין שוב אין כח] היקף אפילו בחוט אין אדם יכול לסובבו: רבי אבהו אמר רבוע. ואי

שלמה כתיב, שלשה פונים צפונה

מניחין אותן על צידיהן והיו נותנין

קיסמין בינתים להבעירם: באמה

וגו' מקרא זה מונה והולך דרך

מחוברין לא הוי בנינו מרובע: ואיצטריך למיכתב סביב ואיצטריך למיכתב רבוע. ואף על גב דאפקינהו לתרוייהו להך דרשא

ימין המקיף את הים ובא מצפון

גדומה. פ"ה קצרה, כמו גידמת,

שלא יהא בנין אחר מחובר לו: דעגיל מעגל. ולא יהא לו זויות: דאריך וקטין. ארכו יותר על רחבו וזויות יהא לו: כתב

למערב וממערב לדרום ומדרום

ופריך [רב יוסף] ולאו היינו דתניא,

למזרח דרך ימין מקיפה (שם

ואם כן מצומצמת היו יכולים לעשות

רחמנא סביב. שיהו כל סביביו שוין: שיתין וארבע הוו. דהא תנן לעיל [מדות פ"ג מ"ג] אורך הכבש ל"ב אמה וכן המזבח [שם מ"א]: ומשני נמצא. שראש

נח:) אף בשר בזריקה. והמסדר

ואמאי עשו אותה קצרה. וקצת קשה

הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד והסובב ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי כט] אמות:

את האיברים עומד על הכבש

דמשמע דפריך רב יוסף מפשטיה

וזורקן על מערכת העצים לקיים

ה"ג

דקרא. לכך נראה כגירסת הערוך

מצות זריקה (פסחים עז.) הני

גרומה, מלשון נותן לו את גירומיו,

שיתין וארבעה הוו. תפסין בקרקע העזרה: נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב. שראש הכבש פורח ועולה על ב' אמות של

דהיינו יתר על [המשקל], כלומר אמה גדולה. והשתא פריך שפיר מההיא דשלא יהיו העצים יוצאים מן המזבח ואמה מצומצמת הוי ליה למעבד: ושלושה

כניסת היסוד והסובב, ונמצא ב' אמות העליונות של כבש נבלעות בל"ב של מזבח (לעיל נד.):

פונים קדמה כו'. למזרח לא נפקא לן מהאי קרא, אלא דרך ימין נפקא לן מהאי קרא. וכ"ת דרך ימין למערב ויהא הכבש בצפון, הא כתיב באידך קרא

דלעיל פנות קדים: שבהן פונים ליסוד. פי' במערבו של כבש היה כבש קטן שבו פונין ליסוד. וא"ת למה לי כבש קטן, ירד למטה על הרצפה וישפוך

מכאן שייך לעמוד הבא

מנחה שנקמצה בהיכל כשרה. ואע"ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות: שכן מצינו בסילוק בזיכין. דהיא בהיכל, אלמא דאיכא קמיצה

שירים על היסוד, וי"ל שמא יקרוש הדם אם יאחר כל כך: הני שתין וארבע הוו. רישא דברייתא המזבח ל"ב והכבש ל"ב סך הכל ביחד ס"ב, ופריך

בהיכל, דסילוק היינו קמיצה (מנחות ח.) וקמץ משם. מלא קומצו, רישיה דקרא כתיב והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם משמע ממקום

ס"ד הוי. וקשה דמאי פריך שתין וארבע הוו, והלא הכבש היתה משופע וא"כ הל"ב של הכבש הן באלכסון וא"כ בקרקע מלמטה ברגלי הכבש עד המזבח

שרגלי הזר המביא עומדים שם הוא קומץ, והיינו מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה ובמזרח הם, וקמ"ל דלא בעינן קמיצה בצפון

יש (יותר) [פחות] מל"ב אמות, דאפי' לא יהיה בקרקע מרגלי הכבש עד המזבח רק כ"ג אמות יהיה באלכסונה דהיינו שיפוע הכבש ל"ב אמות וטפי

כשאר קדשים אלא כל העזרה כשרה לקומץ (שם ו:). אלמא עזרה בעינן: בן בתירא אומר. לאו דוקא נקט, אלא סיומא דברייתא היא: לא

מעט לפי חשבון [דכל אמה בריבוע אמה ותרי] חומשי באלכסונא, דעשרים אמות [נוסף על] אלכסונם ח' אמות, היינו כ"ח אמות, וג' אמות הנשארים

נצרכא. האי וקמץ משם: אלא להכשיר כל העזרה כולה. ולאו למידק מינה עזרה ולאו היכל, דלגופיה אצטריך קרא: הואיל ועולה

היינו ל"א, והאלכסון של ג' אמות הוא אמה וטפי יותר, דב' אמות וחצי יש באלכסונם אמה, והיינו ל"ב אמות. וי"ל דאה"נ אם היה גבוה ל"ב דהיה

קדשי קדשים. בעולה ומנחה כתיב קדשי קדשים, ובעולה כתיב צפון, שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה: מה לעולה שכן כליל.

באלכסונה כדפי', דמה דאמרינן תרי חומשי באלכסונן היינו כשהוא דבר מרובע, אבל הכא היה ל"ב אורך על ט' אמות גובה דהכבש היה שוה למזבח

לגבוה, שנאמר וערכו בני אהרן את הנתחים וגו': מחטאת. הוי גמרינן דמנחה טעונה צפון, להכי אצטריך וקמץ להכשיר כל העזרה: על

והמזבח לא היה גבוה רק ט' אמות לבד הקרנות, וא"כ האלכסון אינו עולה אלא מעט, ושמא אויר שבין הכבש למזבח היה בו כל כך אויר שהיה משלים

חייבי כריתות. שוגגין: מאשם. דאשם אינו בא על כרת אלא על שבועת שקר ומעילות ושפחה חרופה וטעון צפון, דכתיב במקום אשר

לאותו חסרון. ורבינו אליהו פירש דודאי בכבש היה יותר מל"ב בשיפוע, ומה דמונה הספר ל"ב של כבש ר"ל בקרקע מלמטה מרגלי הכבש עד המזבח,

ישחטו את העולה ישחטו את האשם: מיני דמים. חמורה כפרתן, דעיקר כפרה בדם כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר, אבל תאמר במנחה

וא"כ צריך לומר דהא דקאמר בסמוך ג' אמות לאמה היינו למטה בקרקעיתו ולא בשיפוע, וזהו דוחק מעט דמשמע דבשיפוע קאמר. לכך נראה כדפי'

שאינה מין הדם [לא]: אלא איצטריך. וקמץ: הגשה. שמגיש כל המנחה קודם קמיצה ומגיע הכלי בחודה של קרן דרומית מערבית: קא

(תו' מהר"פ): תוד"ה באמה גדומה, חסירה. נ"ב, וא"כ בניחותא קאמר, אמר רב יוסף אי הכי לד] היינו דתניא על העצים וכו' (תוס' הר"פ. ב"ש, כי"ב

משמע לן. דאם רצה מחזירה אחר ההגשה לכל מקום שירצה בעזרה וקומץ (שם ח:) ושחטו. בשלמים כתיב: פתח אהל מועד. בעזרה,

וג'): ד"ה אויר קרקע כו'. עיין בתוס' דף פז ע"ב: בא"ד קרקע לאו דוקא. שהרי היה פורח על אמה יסוד ועל אמה סובב, אלא ר"ל אויר בעלמא

וכיון שעזרה כשרה כ"ש דהיכל שלם כשר, דלא תהא עזרה שהיא טפל חמורה מן העיקר (שם ח.) הקיפו עובדי כוכבים. למלחמה ואין

מפסיקו. וא"ת ולמה לי היקשא לכך, הא כתיב סביב לומר שיהא ריבוע ויכולים להקיף בחוט, וי"ל דר"ל אויר גדול וכו' (מהר"פ): ד"ה דאריך וכו' ומיהו

כהנים יכולים לאכול בעזרה מפני רמחים וקשתות: נכנסין להיכל. ולא אמרי' דליפסלו קדשים בהך יציאה דיצאו מעזרה להיכל (שם ח:) בקדש

קשה דלעכב מהמזבח נפקא. וי"ל דהו"א דוקא של משה צריך ארכו כרחבו אבל במקדש לא, לכך צריך רבוע:

הקדשים תאכלנו. בפרשת ויקח קרח, ולעיל מניה כתיב לכל חטאתם ולכל אשמם וגו' בקדש הקדשים, דמשמע היכל דאי עזרה בהדיא כתיב,

בחצר אהל מועד יאכלוה, ואם איתא דילפינן מהאי טעמא דלא יהא טפל חמור מן העיקר: והא למה לי קרא. לבן בתירא נילף מאידך קרא בחצר אהל מועד יאכלוה, וכ"ש היכל והאי בקדש הקדשים למה לי דכתב רחמנא: הכי השתא. ומשני האי דאיצטריך בקדש הקדשים לאו לאשמועי'

דלא מיפסלי קדשים בכניסת ההיכל, אלא למישרי אכילה בהיכל דלא נפקא מההוא דלא יהא טפל חמור מעיקר: התם עבודה. דדרך ארץ היא לעבוד עבודת רבו בפני רבו אמרי' לא יהא טפל וכו', אבל אכילה אין דרך ארץ לאכול במקום רבו, לא אמרי' דכיון דעיקר הוא כ"ש דמצי אכיל

בגוייה, אי לא אשמעי' קרא (שם ט.) ועולת העוף כשהיא רבה במזרח. שעיקר מקום עולת העוף בקרן דרומית מזרחית, וכשהיו כהנים רבים עומדים ומולקים עולת העוף במזרח, באים למערב ונעשית שם בקרן חטאת העוף, אלא שהעולה למעלה מחוט הסקרא והחטאת למטה (סוכה

מב.) עולין דרך ימין. כשהוא עולה לראש המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו של מזבח ומקראי ילפינן לה ומעלותהו פנות קדים כשתעלו בו תפנו למזרח (שם מח:):