קדשי
קדשים פרק שישי זבחים
סג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כל
כבשי כבשים שלש אמות לאמה כז]. למ"ד (לעיל דף נח:) כוליה
ה"ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו
כה א ב מיי' פרק י"ב
א) ע' ירוש' עירובין פ"ז ה"ב,
ב) [וע' מ"ש תו' מנחות מא:
מהלכות מעה"ק הלכה
של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע. כל כבשים
מזבח בדרום קאי יש תימה על מזבח הנחשת למ"ד גובהו עשר כח]
ד"ה ארבעה], ג) [מנחות ח.],
יב:
גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ
לא משכחת לכל היותר כי אם כ' אמות לט' אמות כט] דחצר שלפני
כו ג מיי' שם הלכה ו ופרק
ד) ת"כ ויקרא נדבה פרש' ט
ה"ה, ה) [לעיל מח:],
י"ג שם הלכה יב:
מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך
המשכן חמשים אמה כ"ה אמות חצי החצר וה' אמות מקום מזבח פש
כז ד מיי' פרק ה מהלכות
ו) מנחות ח:, ז) [מנחות ח:
שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך
ליה כ' אמה עד כותל דרומי כי מטי
ע"ש], ח) [ע' לקמן סו: סז.
מעה"ק הלכה ד:
ה מיי' פ"י שם הלכה ג:
מנחות ב:], ט) סוכה מח:, י) עי'
כבש עד הכותל לא משכחת לאמה
האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות
י)
אמר רמי בר חמא (א) $ כל כבשי כבשים
יא]
כח ו מיי' פ"ז שם הלכה ו:
חילופי גירסאות, כ) [וע"ע
אלא שתי אמות וטפח ואצבע ושליש
הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה
שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח
כט ז מיי' שם הלכה ט:
א)
רש"י מנחות יא: ד"ה למחר
ל ח מיי' שם הלכה י:
אצבע והוה ליה הילוך על ידי הדחק
ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה
וצ"ע], ל) ויקרא א יא,
שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש
❖
ט מיי' פ"י מהלכות תמידין
מ) [ושם ד"ה אל חיק]
שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן
כדמוכח בשבת (דף ק.) ובעירובין (דף
אצבע בזכרותא א]: מתני' מנחות ב] היו
הלכה ז:
לא י מיי' פ"ז מהל' מעה"ק
עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי
נח:) במתלקט עשרה מתוך ארבע
❖
נקמצות בכל מקום בעזרה ונאכלות לפנים
הלכה יא:
א
י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי
דהוי רשות היחיד ולמ"ד דמזבח רחב
הגהות הב"ח
מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ג] ליום
אמה יב]: מתני' היו נקמצות בכל
עשר אמות לא הוו אלא ט"ו אמה עד
(א) גמרא כל כבשי כבשים. נ"ב
ולילה עד חצות: גמ' א"ר אלעזר מנחה
מקום. ואין טעונין צפון: לפנים מן
הכותל ורבי יוסי דאמר לעיל (דף
תורה אור השלם
כאן יש לתמוה הפלא ופלא
ב)
ל]
דארכה של הכבש היה ל"ב אמה
הקלעים לזכרי כהונה. דכתיב לכל יג]
שנקמצה בהיכל כשירה שכן מצינו בסילוק
נט:) מזבח גבוה עשר אמות ורחב
ב
1. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
ובמקום יסוד וסובב ב"א ובמידות
קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם
חמש לטעמיה דאמר כוליה מזבח
קחשיב רחבה של עזרה מקום
בזיכין מתיב רבי ירמיה ג)1וקמץ משם ממקום
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
הכבש ל"ב אמה וזה א"א לפי
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל
בצפון קאי והיה משוך כל כך לצד צפון
וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו
שרגלי הזר עומדות בן בתירא אומר מנין שאם
החשבון שאמרו חכמים כל אמתא
לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
כל זכר יאכל אותו (במדבר יח): ליום
עד דמשתיירי ל"ב אמה לכבש ומיהו
בריבוע אמתא ותרי חומשי
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ
קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין ת"ל
ויקרא ב, ב
באלכסונא לפי זה החשבון יגיע
נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
ולילה עד חצות. דילפינן ממנחת
א"כ לא היה כלל מן המזבח לפני פתח
כ)
2. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
משם ממקום שקמץ כבר איכא דאמרי הוא
ארכה של כבש לשלשים [והשאר
❖
גמ'
לחמי תודה: שכן מצינו בסילוק
המשכן אי מזבח משוך יותר מכ"ה אמה
חסר]:
יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ
מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי א"ל
בזיכין. שהן אזכרה למנחת לחם הפנים
אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל
דמסתמא משכן הוה כמו בית עולמים
ויקרא ב, ח
הַמִּזְבֵּחַ:
ר' עקיבא לר' ירמיה בר תחליפא אסברא
כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא
דגחלי יום הכיפורים צריך לפני ה'
ד]
3. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת
גליון הש"ס
לך לא נצרכא אלא להכשיר כל העזרה כולה
כד) ומתירין את הלחם יד] וסילוקן
ולרבי יהודה דאמר עשר רחבו יש
הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל
גמ' כל כבשי כבשים. עיין
הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה
מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום
לומר דלדידיה שלש אמות קומתו ולא
סלקא דעתך אמינא הואיל ועולה קדשי
תשובת מעיל צדקה סימן כח:
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ
קמיצה דמנחות הנקמצות: ממקום
יותר כדתניא לעיל (דף נט:):
אַזְכָּרָתָהּ לַיהֹוָה: ויקרא ו, ח
תוס' ד"ה חוץ וכו' ותירץ ר' נתן
קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה
4. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ
וכו'. עיין בתשובת מהר"ם בר
חוץ
מכבשו של מזבח שהיה שלש
שרגלי הזר עומדות טו]. לעיל קאי
צפון אף מנחה טעונה צפון ד)מה לעולה שכן
ברוך דפוס פראג סימן רל"ט
וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ
אמות ומחצה ואצבע ושליש
והביא הזר אל בני אהרן הכהנים
(הובא בליקוטים בעמ' הקודם)
בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
כליל מחטאת מה לחטאת שכן מכפרת על
ויקרא ג, ב
ועיין בערוך ערך כבש. ועיין
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
אצבע בזכרותא א]. זו היא גירסת
וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום
5. בְּקֹדֶשׁ הַ¢קּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ
מנחות דף מא ע"ב תוספות ד"ה
חייבי כריתות מאשם מה לאשם שכן מיני
❖
שהבעלים עומדין שם וקס"ד השתא
הקונטרס ומכוון חשבון לט' אמות
ד' בגודל:
כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה
❖
דמים מכולהו ה] מה לכולהו שכן מיני דמים
במדבר יח, י
לָּךְ:
לאסור טז] בין האולם קאתי שאין זר
של מזבח ורבותיו גורסים ג' אמות
אלא איצטריך סד"א הואיל וכתיב והגישה
נכנס לשם: שיחזיר. הקומץ לתוך
ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש
2
מוסף רש"י
ליקוטים
השירים ולא אמרי' כבר נפסלה: לא
אל המזבח והרים ממנו בקומצו מה הגשה
אצבע בזכרותו לא] ופירש בקונטרס
❖
3
הובא בעמוד קודם
נצרכא. הא יז] ממקום רגלי הזר
דלחשבון זה לא היה ראש הכבש שוה
בקרן מערבית דרומית אף קמיצה בקרן
כל כבשי כבשים וכו'. וששאלת
ג
דקאמר: אלא להכשיר. דלא ליבעי
לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע
על מדת הטפחים אם באמצעי'
מערבית דרומית קא משמע לן אמר רבי יוחנן
של גודל ברחבו הוא מודד או
שינויי נוסחאות
ל) על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום
אמה דלחשבון גובה ט' יש לכבש יותר
למעלה מן הפרק או למטה. נ"ל
ה) שלמים ששחטן בהיכל ד כשרים שנאמר
דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל
מל"ב אמה ולא דק בקונטרס דאין
דקיי"ל ד' בגודל דהוא טפח
א] נ"א בזוטרתא (גליון. והיא
ושחטו (אותו) פתח אהל מועד ולא יהא טפל
היינו ברחבו של גודל
ו)
4
שכן עזרת כהנים והיכל: שכן כליל.
גיר' הערוך ע' כבש, וגריס שם
גבוה לב] אלא חומש אמה חסר משהו
באמצעיתו, מסברא דמסתמא לא
"וחצי טפח" עי' אות יב). ועי' מ"ש
חמור מן העיקר מיתיבי רבי יוחנן בן
ז)
ו]
והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי
והקשה בקונטרס הרי אמרה תורה
באו חכמים לסתום אלא לפרש,
תוס' מנחות מא ע"ב ד"ה
בתירה אומר מנין שאם הקיפו עובדי
דבראשו הוא צר מאד ושוב
ארבעה (הגרי"ב): ב] המנחות
למה לי: מחטאת. אי לאו דמיעטה
לא תעלה במעלות על מזבחי $ ותירץ
שופע והולך וא"א לעמוד עליו
(ש"מ, וכ"ה במשניות): ג] בכל
כוכבים את כל העזרה שהכהנים נכנסין
הוה ילפינן לה מחטאת: ופרכינן מה
רבי נתן מדודיא דבפרק שתי הלחם
ה
מהיכן הוא מודד אלא מרחבו.
מאכל ליתא בכתה"י (דק"ס,
ועוד יש לי להביא ראיה דאמר
ועי"ש): ד] נ"א ר' יעקב (ש"מ,
לחטאת שכן מכפרת כו': ה"ג מה
(מנחות צז:) מ) אמרינן דאמה של [יסוד] לג]
לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ת"ל
ז]
ח]
בזבחים כל כבשי כבשים שהיו
וכ"ה במנחות ח ב'): ה] ס"א
לאשם שכן מיני דמים: מכולהו יח].
גובה באמה בת חמשה לד] ולפירוש
בקדש הקדשים תאכלנו ואמאי ט] נימא בחצר
במקדש היו של ג' אמות לאמה
מכולהו נמי שכן כו' והשאר
5
חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג'
נמחק (כי"מ, ש"מ): ו] נ"א ר'
בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי
הקונטרס [קשה] דנמצא ראש הכבש
אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור
אמות ומחצה ואצבע ושליש
יהודה (מנחות שם ובכתה"י):
במה הצד: מה הגשה בקרן מערבית
גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש
אצבע בזכרותו. ה"ג רש"י בשם
ז] צ"ל להיכל (ש"מ ובמנחות שם):
מן העיקר הכי השתא התם עבודה דאדם
דרומית. קודם קמיצתה מגיעתה יט]
אי נמי לפירוש הקונטרס לה] אמות
רבותיו, אלא שהוקשה לו א"כ
ח] ושיירי מנחות (שם): ט] נ"א
עובד במקום רבו אמרינן לא יהא טפל
היה הכבש נמוך רביע אמה מן
והא למה לי קרא לימא בחצר
בתוך כליה לקרן מערבית דרומית
של כבש לפי אמות של מזבח לו]:
המזבח והתורה אמרה לא תעלה
(מנחות ט ע"א): י] רבו טעמא
חמור מן העיקר אכילה דאין אדם אוכל
שכן מצינו בסילוק בזיכין. ולא
של מזבח כדלקמן: שנאמר ושחטו
במעלות. ור"י פי' דלא דק רש"י
דכתב קרא הא לא כתב קרא לא
שכתב רביע אמה כי אינה אלא
במקום רבו לא
יהא טפל חמור מן
יהא וכו' (מנחות שם. וכעי"ז
פתח אהל מועד וכו'. אלמא מדתלה
שייך למימר כאן טעם אחר
י]
חומש אמה וחסר משהו. וה"ר
בכתה"י): יא] צ"ל אמות גובה
העיקר לא אמרינן: מתני' חטאת העוף
הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד
ולא יהא טפל חמור מן העיקר
נתן זצ"ל מיישב דבריו וכן הוא
(ש"מ): יב] בש"מ נוסף ובספר
לז]
לח]
באמת דבפ' שתי הלחם מוכח
מורי מצאתי מוגה שלש אמות
שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה
כדקאמר בשלמים דשלמים תלאן הכתוב
היתה נעשית ו על קרן דרומית מערבית
דאמה של עליית היסוד לא היתה
ומחצה וחצי טפח ואצבע
טפל: ולא יהיה טפל חמור מן העיקר.
בפתח אהל מועד ואם תאמר ל"ל
טל]
ובכל מקום היתה כשירה אלא זה היתה
אלא של ה' טפחים, נמצא
ושליש אצבע בזכרותו. ופי'
ח) ז
מרווחים בשפועו של כבש קרוב
דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר:
טעמא דבזיכין אמאי ס"ד למיפסל לפי
בזכרותו ראש הגודל בעביו.
מקומה ושלשה דברים היתה אותה קרן
ח
לד' טפחים שהרי לכל טפח של
ולחשבון הזה לא היה ראש
הקיפו עובדי כוכבים. למלחמה ויורים
מה שפירש בקונטרס לעיל ספ"ק (דף
עליית המזבח יש קרוב לד'
הכבש שוה לראש המזבח אלא
משמשת מלמטה ושלשה מלמעלה מלמטה
חיצים ואבני בליסטראות לתוך
יד.) מודה ר"ש בחטאות הפנימיות
טפחים בשפוע הכבש, ואם
נמוך ממנו רביע אמה והעולה
חטאת העוף והגשות ושירי הדם ומלמעלן
הוספנו לגי' חצי טפח לכל אמה
לראש המזבח צריך להרחיב
העזרה: בקדש הקדשים. היכל
דעבודה שאין יכול לבטלה משום דלאו
דהיינו ד' טפחים וחצי על גי'
פסיעה של מעלה רביע אמה
ניסוך היין והמים ועולת העוף כשהיא רבה
במשמע: ואמאי. אם איתא דאמרי' לא
אורח ארעא לשחוט בהיכל דמשמע
ט
רש"י דגרס ג' אמות ומחצה
גובה, וקשה לי שהרי אמרה
ואצבע ושליש אצבע ותו לא,
תורה לא תעלה במעלות על
במזרח כל העולין למזבח עולין דרך ימין
יהא טפל חמור מן העיקר למה לי
דאי לאו הכי היה יכול לשחוט בהיכל
ט) י
להכי הוצרך הספר לסיים
מזבחי (שמות כ, כג). ובספרים
למיכתב האי קרא לאכשורי היכל
אע"ג דחטאת בעי צפון ואם כן קמיצה
בזכרותו פי' בחדודו של אצבע
הראשונים לא נמצא בזכרותו
לפני' בראשו. וקאי אאצבע
ולפי שאין החשבון מצומצם
לאכילת קדשים כ] הא כתיב בהו בחצר אהל מועד כא] ונימא לא יהא
תתכשר וי"ל דסלקא דעתך לפסול דדרשינן מ] מקום שרגלי הזר עומדות
ושליש אצבע שאתה נותן לכל
למדת ארבע אצבעות לטפח
טפל חמור מן העיקר: אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו.
להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד דה"א לפסולי היכל קאתי שאין זר
אמה יש לשער בזכרותו של
קאמר בזכרותו כדי לישב
אצבע כדי שנרויח קרוב לחצי
החשבון ([מתוקן ע"פ כי"ב וג'].
דזילותא דרביה היא לעשות כב] צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא
יכול לעמוד שם מא] סלקא דעתך אמינא אף מנחה טעונה צפון לכך
טפח שהוספנו. וק"ל. ומדקאמר
וכ"ה בכתה"י בשנוי לשון מעט).
למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור כג] מן
אתא קרא דממקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול
התם בזכרותו מכלל דכל היכא
וע' ש"מ בהשמטות: יג] כל
מתני'
חטאת העוף היתה נעשית כו'. בגמ' [ע"ב] יליף כד]
העיקר:
לעמוד אפי' בדרום אבל אין לפרש דדריש דרום מטעם דאין זר יכול
דמשערי' סתמא באמצעיתו מן
קרבנם לכל מנחתם (ב"ש):
הרוחב שבו מודד. ושלום מאיר
יד] הלחם כקומץ שמתיר את
מנא ליה: בכל מקום היתה כשירה כו'. בגמ' [שם] פריך מאי קאמר:
לעמוד בצפון חדא דלעיל בפרק ב' (דף כ.) מוסיף מב] אף מקום דריסת
ב"ב זלה"ה (שו"ת מהר"ם
השירים וסילוקן מעל השולחן
❖
מלמטה. למטה מן החוט: חטאת כה]. יליף בגמרא [סד:] שהיא
רגלי ישראל דחשוב צפון ועוד אפי' למ"ד מרחק צפון לא מסתבר
רוטנבורג ח"ד סי' רל"ט).
במקום קמיצה כו' כצ"ל והשאר
נמחק (*ש"מ): טו] עומדות.
למטה: הגשות. של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב [ויקרא ב] והגישה.
שיהא זר אסור בצפון כנגד המזבח אלא מדרבנן מעלה בעלמא:
דעל מקום הזר קאי קרא
ובגמ' [ע"ב] יליף הא קרן מנא ליה: ושירי הדם. של חטאות החיצונות.
דכתיב והביא כו' כצ"ל (*ש"מ):
שיטה מקובצת
טז] צ"ל למעוטי היכל ואולם
ובגמ' [סד.] מפרש לה: ניסוך המים והיין. ששם היו שיתין כו] ואי אפשר לנסך כי אם שם: ועולת העוף כשהיא רבה במזרח. דעיקר מקומן
כל כבשי כבשים כו'. משמע דכל
קאתי (*ש"מ): יז] האי (כי"פ):
בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא (שם) מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום
כבש דינו להיות כך, ותימה
יח] מכולהו. ואי מכולהו בעי
דלמ"ד דכוליה מזבח בדרום העזרה
למיגמריה כו' כצ"ל (*ש"מ):
הדשן (ויקרא א) וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו
קאי א"כ המזבח היה עומד באמצע
יט] מגיעה בכלי לקרן כצ"ל
לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:
חצר המשכן שהיתה חמשים על
(ש"מ): כ] צ"ל קדשי קדשים
חמשים, א"כ חצי מג] העזרה לא היתה
(ש"מ): כא] מועד יאכלנה
ומקיפין
כי אם כ"ה אמה, ולמ"ד שהמזבח
(צ"ק): כב] לעשות עבדו צרכיו
גבוה עשר והמזבח היה רוחב ה' אמות וא"כ כי מטי הכבש עד כותל העזרה לא היה הכבש [אורך כי אם עשרים] אמה והמזבח היה גבוה ט' אמות
לפניו (*ש"מ): כג] צ"ל קל (*ש"מ): כד] צ"ל יליף לה. והשאר נמחק (ב"ש): כה] חטאת העוף (*ש"מ): כו] השיתין כדאמרינן לעיל שהוסיפו
מבלי מקום הקרנות, ולחשבון ג' אמות לאמה היה לו לכבש להיות אורך כ"ז אמות, וצריך להיות כל הכבש בדרום כדנפקא לן לעיל מירך המזבח צפונה,
על המזבח מן הדרום ומן המערב משום שיתין ואי אפשר כו' (כי"פ): כז] לאמה. משמע שכל כבש דינו להיות כך א"כ למ"ד (ש"מ):
ואפילו להילוך אינו ראוי הואיל ואינו מתלקט כו', וי"ל דר' יוסי [היא] דאמר גבהו ט' אמה מד] ור' יוסי לטעמיה דאמר כוליה מזבח בצפון קאי. מיהו
כח] עשר ורוחבו חמש (ש"מ): כט] אמות דגובה המזבח מלבד הקרנות שהיו אמה, דחצר וכו' כצ"ל (ש"מ): ל] ושמא רבי יוסי כצ"ל
אכתי קשה דלא נשאר מן החצר לכבש רק כ"ה אמה, וי"ל שהיה המזבח משוך לצד צפון כל כך שלא היה מן המזבח לפני אהל מועד רק ג' אמות ונשאר
(ש"מ): לא] בזכרותו פי' בשפוע בעובי הגודל. והא דנקט בזכרותו כדי ליישב החשבון מצומצם ד' אצבעות לטפח משום דבסתם
מן החצר כ"ז אמות לכבש דהיינו ג' אמות לאמה, ודי בכך לפי שלא היה קבוע כל כך. אבל ליכא למימר שלא היה כלל מן המזבח לפני המשכן, דהא כתיב
אצבעות הוי הטפח ששה אצבעות ופירש וכו' כצ"ל (ש"מ): לב] צ"ל נמוך (צ"ק): לג] צ"ל גובה יסוד (ש"מ): לד] ס"א א"כ המזבח היה
פתח אהל מועד:
גבוה ט' אמות פחות טפח ואדרבה לגירסת רש"י קשה מהתם דנמצא כו' (ש"מ): לה] הקונטרס יש ליישב דאמות כו' כצ"ל (ש"מ):
לו] מזבח ושל מטה בת חמשה לשיעור יסוד ואינך בבת ששה (שמכ"י וב"ש): לז] צ"ל דלא (ש"מ): לח] בש"מ נוסף החצר מן האוהל:
טל] בש"מ נוסף אם כן עשה הפסוק הפתח טפל לאהל אבל הכא לא הזכיר אהל כלל אלא החצר: מ] מהא דדרשינן ממקום שרגלי הזר עומדות דה"א לפסול ההיכל קאתי כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ): מא] כאן הס"ד, ומה"ד סלקא דעתך אמינא הואיל ועולה וכו'. וכצ"ל (ד"ו
ב"ש צ"ק ופ"מ): מב] מוסיף רבי (ש"מ): מג] צ"ל א"כ חצי החצר וכו' עד כותל דרומי לא היה כו' (גליון): מד] פי' מבלי מקום הקרנות (גליון):