קדשי קדשים
פרק שישי זבחים
סד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שאם
היזה ולא מיצה כשירה. הא דלא
לד א מיי' פ"ב מהל' תמידין
והגשתה למזבח הוא דיליף דומיא דהגשה במנחה ומליקה
לאו
פריך מהכא במסכת
א) יומא מג: תמיד כח: ירוש'
יומא פ"ה ה"א, ב) סוכה ח.,
ומוספין הלי"ב:
במזבח אלא הזאה ומיצוי: ד) מאי קאמר. קתני הזה דמה
מעילה פרק חטאת העוף (דף ח:) לרב אדא בר
בכל
לה ב ג מיי' פ"ז מהל' מעשה
ג) תמיד לג:, ד) שייך לעמ'
❖
מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה והדר תניא ח] ובלבד
שיתן
אהבה לא] דאמר דתני רב
מיצה דמה דמיצוי חטאת העוף מעכב
הקודם, ה) ויקרא ו ג,
הקרבנות הלי"ב:
ו) [מעילה ט.], ז) עי' רש"ק
מחוט הסיקרא ולמטה והא ליכא למימר דהזה ט] ואח"כ חזר והזה
דמצי למימר הא מני תנא
דבי ר' ישמעאל היא דאמר אינו מעכב
וצ"ק שנתקשו בהבנת דיבור זה,
לעיל פ' איזהו מקומן (דף נב:)
למטה קא מכשרי דהא הזה דמה
ח) [פסחים עה:], ט) [שם
תורה אור השלם
כז:], י) [וע' תו' יבמות ק. ד"ה
קתני י] כל דמה משמע דלא קתני הזה
כדאמר תרי תנאי ואליבא דרבי
שאם היזה ולא מיצה כשירה ובלבד שיתן
❖
והשירים]:
1. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
מדמה: מיצה דמה. שהחטאת
ישמעאל והא דפריך התם ו) לרב
מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש: שלשה
יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ
טעונה מיצוי אחר הזאה כדכתיב
הונא דתני הזה דמיצוי אינו מעכב
אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל
דברים כו': חטאת העוף הא דאמרן הגשות
א]
ויקרא ב, ח
הגהות הב"ח
הַמִּזְבֵּחַ:
והנשאר בדם ימצה וגו' (ויקרא ה)
ולא משני דאתא כההוא תנא דאמר
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
דכתיב 1 והגישה אל (פני) המזבח שירי
אינו מעכב ניחא ליה לשנויי טפי
שמקיף הגוף למזבח ודוחק בית
(א) רש"י ד"ה צבר וכו' על כ"ב
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
הדם דכתיב ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד
לצדדין קתני: הגשות דכתיב
שהרי מצפון לדרום אמרו
2
ב]
מליקתו בקיר והדם מתמצה ויורד:
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
דאיכא. נ"ב ר"ל מצפון כבש
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
המזבח: מלמעלה ניסוך המים והיין ועולת
והגישה. הוה ליה למימר כדאמרן לב]
בכל מקום כשירה. כדמפרש טעמא
שהוא סוף מזבח לדרום של כבש
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
❖
העוף כשהיא רבה במזרח: מ"ט רבי יוחנן
דהיינו מקום תרומת הדשן:
ויקרא ד, ז
דמיצוי בחטאת יא] לאו עבודה היא
דמהאי קרא לחודיה לא נפיק:
אֹהֶל מוֹעֵד:
ג]
שירי הדם דכתיב. נראה דהיינו
ולש"מ צ"ל פסוק זה: וּמִן הַדָּם יִתֵּן
אמר מפני שקרובה מבית הדשן אמר רבי
ליפסל בשינוי שאפילו עקר המיצוי
ד]
עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי
לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה
שירים החיצונים לג] דבעי
שינויי נוסחאות
יוחנן בא וראה כמה גדול כחן של כהנים
יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת
כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח
כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל דף נב.)
קרן מזרחית לד] דרומית:
שאין לך קל בעופות יותר ממוראה ונוצה
א] הגשות נמי כדאמרן דכתיב
הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
❖
מפני שקרובה מבית הדשן. תימה
והנשאר ימצה שאינו נשאר לא ימצה
(כי"צ): ב] הדם ישפוך אל
ויקרא ד, יח
פעמים שהכהן זורקן יותר מבשלשים אמה
ה]
יסוד מזבח העולה כצ"ל (ש"מ):
אלמא איכא יב] דסבירא דלא מעכב
ולמה הוא הולך עד הקרן
ג] נ"א מדקתני כשהיא רבה
א) דתנן א נטל מחתה של כסף ועלה לראש
ומהאי קרא: ובלבד. שיהא
שהיה מרחיק מבית הדשן ואין לה] לומר
ז)
במזרח מכלל דמקומה מזרח
מוסף רש"י
המזבח ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה
הוא מ"ט וכו' (פרי"ד, וכעי"ז
הזאה הנעשית ראשון מחוט הסיקרא
משום דכל דמים טעונין קרן דהא
נסכים שמא יתעשנו. בעשן
בכתה"י). וע' אות לג: ד] צ"ל
מן המאוכלות הפנימיות ויורד הגיע לרצפה
ולמטה מדם הנפש: הא דאמרן.
אמר לעיל (דף ס.) גבי מודה רבי
לבית (*ש"מ). וכן ברש"י ותוס':
המערכה כשיקיפוהו סביב, שיותר
ה] משלשים (*ש"מ): ו] נר'
ממהלך מאה אמה יש בהיקף
מחזיר פניו כלפי צפון והולך למזרחו של
דילפינן לעיל מכי חטאת היא האמור
יהודה בדמים דנישקליה ונשפוך
❖
דצריך להוסיף וכו': ז] צ"ל
המזבח (סוכה מח:):
במנחה: אל פני המזבח. ודרשינן
אדוכתיה ואי כל דמים טעונין קרן
כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי
מיתיבי (*ש"מ): ח] צ"ל תני
יותר
(ש"מ): ט] דהזה למעלה
מל"א לו]
לעיל דאקרן מערבית דרומית קאי:
מאי קשיא ליה:
הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום
(*ש"מ): י] תיבת קתני נמחק
שיטה מקובצת
אמות. פי' בקונטרס כשהיתה
אל יסוד המזבח. ואמרינן באיזהו
(*ש"מ): יא] בחטאת העוף
שנותנין מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי
מקומן (לעיל דף נג.) ילמד ירידתו מן
במזרח היה עומד בסובב לפי
(*ש"מ): יב] איכא דיליף מהאי
הגשות דכתיב והגישה. תימה
לז]
והמנורה הני טפי מתלתין וחד הויין מקום
ב)
קרא דלא מעכב כצ"ל (*ש"מ):
דהוי ליה למימר מקרא
הכבש בחטאות החיצונות מיציאתו מן
שבמזרח היה כבש קטן שפנה על
יג] ההיכל מה יציאתו מן
דלעיל הקרב אותה [בני אהרן] לפני
גברי לא חשיב: כל העולים למזבח : מ"ט
ו]
ההיכל יג] בסמוך לו והיינו יסוד
סובב אבל במערב לא היה לו כבש
ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד
ה' אל פני המזבח דמינה שמעינן
אמר רבי יוחנן נסכים שמא יתעשנו ועולת
מערבי אף ירידתו מן הכבש
מקום הגשה, וי"ל דניחא ליה לאתויי
דרומי ובכל הדרום אין לך יסוד אלא
לשמאל לפנות בו לסובב וצריך לעלות
בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי
האי קרא משום דמרבינן מיניה כל
העוף שמא תמות בעשן ורמינהו בא
אמה אחת בקרן מערבית דרומית
לראש המזבח ולעמוד בדרומית כג] של
ז] ג)
ובכל וכו' כצ"ל (צ"ק): יד] צ"ל
המנחות אף מנחת חוטא מייתורא
סמוך לקרן (*ש"מ): טו] של
דהמנחה, אבל עיקר הגשה יליף
לו להקיף את המזבח מאין הוא מתחיל
כדאמרינן (שם דף נד.) אוכל בדרום
קרן והכי תנן במסכת סוכה (דף מח.)
מחתה נמחק (*ש"מ) טז] בש"מ
מההיא דלעיל. וריב"א תירץ
אמה אחת: מבית הדשן. מקום
גבי נסכים עלה בכבש ופנה לשמאלו
מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית
נוסף כי בירידתו מן הכבש
דמהקרב אותה לא שמעינן הגשה
ב
פניו לדרום וכשהוא ברצפה
[ממש] אלא הו"א דהויא הזמנה לפני
שנותנין שם בכל בקר תרומת הדשן
ולא תנן בהו ופנה לסובב ונראה
צפונית מערבית מערבית דרומית
מחזיר פניו לצפון כלפי וכו':
המזבח כמו והקריבו דגבי דם, אבל
שכתב בה ה) ושמו אצל המזבח והוא
דאין משם ראי' שלא היה כבש לסובב
יז] פי' כ' אמה שעדיין יש
שיגע ממש למזבח לא ילפינן מקרא
ונותנין לו יין לנסך ג אמר רבי יוחנן
מן הכבש למזבח, וב' אמות של
במערב לח] אם כן כשהיה נותן
במזרחו של כבש וכתיב גבי מוראה
דהקרב אותה, לכך מייתי האי קרא
יסוד וסובב (ח"נ). ובצ"ק גורס
דכתיב ביה הגשה בהדיא:
ונוצה (ויקרא א) והשליך אותה אצל
ארבע מתנות שבחטאת ותנן פרק
כ' אמה, יעו"ש. ועי' שטמ"ק:
מפני שקרובה לבית הדשן. פי'
המזבח קדמה אל מקום הדשן ולקמן מייתי משנה ממסכת תמיד
איזהו מקומן (לעיל דף נג.) פנה לסובב גבי חטאת וכשהיה מגיע לקרן
יח] לזורקה למוראה ונוצה
מקום שנותנין שם תרומת הדשן
טל]
(*ש"מ): יט] עי' ב"ח. ובצ"ק
ודישון מזבח הפנימי והמנורה, והוא
דבמזרחו של כבש הוה והיינו לקרן יד] דרומית מזרחית: שאין לך
מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו ולכך נראה דהיה שם
גר' ממזרח למערב איכא ט"ז
היה במזרחו של כבש כדתנן במס'
קל בעוף. ודבר שהוא קל מאד אין נוח לזורקו למרחוק: פעמים
כבש אבל קשה דלא חשיב ליה לעיל (דף סב:) גבי שני כבשים קטנים
וממקום וכו'. ופי' ממזרח כבש
תמיד (פ"א מ"ד) הגיע לרצפה [הפך
למערב כבש: כ] בס"א נוסף
פניו לצפון והלך למזרחו של כבש
שכהן זורקו כו'. כשהיא רבה במזרח ונעשית בקרן מערבית דרומית
יוצאים מן הכבש:
שש מן הקרן לכבש ורוחב
כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי
מן
המאוכלות הפנימיות. אומר ר"ת דגבי גחלים של יום הכפורים
צריך לזרוק יותר משלשים אמה: דתנן. במסכת תמיד מי שזכה
הכבש ט"ז (*ש"מ): כא] אמת
הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים
(כתה"י): כב] מעמדו נמצא
מקום שנותנין שם מוראת העוף
בתרומת הדשן של מחתה טו] נטל מחתה של כסף ועלה לראש
(יומא מג:) לא גרסינן מן המאוכלות הפנימיות דהכא חשבינן להו
שהוא מרוחק מבית הדשן
ודשון מזבח הפנימי והמנורה] דכתיב
המזבח כו': הגיע לרצפה. לסוף הכבש: מחזיר פניו לצפון.
דשן וביום הכפורים וכן בקטרת של כל השנה בעינן גחלים דוקא
כ"ב אמות, שהוא עומד וכו'
ומלק והקטיר ונמצה את דמו והסיר
צבר
כדאמר התם גחלי אש יכול עוממות: את הגחלים. משום
כצ"ל והשאר נמחק (שמכ"י). וע'
טז] כלפי המזבח והולך למזרחו של כבש ומתקרב למזבח עשר
ח)
את מוראתו [בנוצתה] והשליך אותה
צ"ק וח"נ: כג] ס"א בצפונה
אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן,
דאמר ושמו שלא יפזר ט): דישון מזבח הפנימי והמנורה. הקשה
אמות ממקום שכלה הכבש דהיינו רחוק מעל ראש המזבח כ"ב יז]
(גליון). ובצ"ק וח"נ במזרחה:
מקום הקבוע לדשן אחר, והיינו
אמה: צבר את הגחלים כו'. אלמא התם הוי בית הדשן וכשהוא
ריב"א כיון דתרומת הדשן ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעים
כד] עלה בכבש (סוכה שם):
תרומת הדשן כדכתיב ושמו (אותו)
כה] הרי משפת המזבח ולכבש
אצל המזבח קדמה, ומדכתיב הכא
עושה עולת העוף בקרן מערבית דרומית צריך לזורקה יח] כל
במקומן אמאי מועלין בזה יותר מזה דבתרומת הדשן מועלין כדאמר
כצ"ל (ש"מ)
: כו] הכבש אמה
קדמה אל מקום הדשן ש"מ שמקום
אלכסון של כ"ב על כ"ב שהרי (א) מדרום יט] לצפון אמרנו דאיכא
לעיל ס"פ ב"ש (דף מו.) ובדישון מזבח ומנורה תנן במעילה (דף יא:) דלא
של (ש"מ): כז] אמה לצפון
אותה הדשן האמור להלן במזרח, ולא
מקום מעמדו, נמצא כו' כצ"ל
מזרח המזבח אלא מזרחו של כבש,
כ"ב וממקום שהוא עומד עד מזרחו של כבש אין פחות מכ"ב כ]
נהנים ולא מועלים וי"ל דשאני תרומת הדשן דגלי קרא ושמו וכי תימא
(ש"מ). נ"א אמה מדרום (גליון):
מדכתיב ושמו אצל משמע מיד סמוך
ואפי' הוא מתקרב לכבש כל אמות כא] רוחב הקרן ואין כאן אלא כ"א
כיון דנבלעין היכי משכחת בהו מעילה שמא לא היו נבלעין מיד ור"ת
כח] משלשים אלא טפח
לירידתו, ומדכתיב והסיר והשליך
(גליון): כט] העולה לג' דברים
משמע ממקום שמולק ומוצה משם
תן כנגדה אמה מקום מעמדו כב] שהוא מרוחק מן הצפון לדרום לבית
אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע מדלא חשיב להו ביומא (דף כא.)
אלו אין (*ש"מ): ל] וגומר
היה משליך המוראה לבית הדשן,
הדשן שהוא עומד בראש המזבח ולא בסובב שכשהיא נעשית במזרח
בהדי אינך דנבלעין דישון מ] מזבח הפנימי והמנורה מא] ואומר ה"ר יום
נמחק (ש"מ): לא] אהבה דתני
[שאם נאמר שהיה הולך עמה
מיצה דמה ומיצוי חטאת כו'
עומד בסובב לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב אבל
טוב דאין זו ראיה דה"נ בת"כ (סדר ויקרא פ' ט) דחשיב ב' בתי
ממקום למקום למה בהשלכה, יבא
כצ"ל (צ"ק): לב] עי' אות א':
עד מקום הדשן ממש ויתן בנחת,
לצד המערב אין לו [כבש] לפנות לסובב וצריך לעלות על ראש
דשנים הן אחד בדרום מב] דמוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה
לג] החיצונים אבל שירים
אלא שמע מינה ממקום מליקתה
המזבח ועומד בדרומה של קרן והכי תנן במס' סוכה (דף מח.)
ולא חשיב תרומת הדשן אף על פי שהיתה שם כדתנן בתמיד :
י)
הפנימים הוו במערב בלא קרן.
ומיצוי דמה משם היה משליך
כג]
מג]
כצ"ל והס"ד, ומה"ד מדקאמר
המוראה לבית הדשן] ואיזה מקום
גבי נסכים עלה כד] ופנה לשמאל ולא תנן בה ופנה לסובב הרי כה] משם
רבה במזרח. [ע' אות ג] ה"מ
הראוי להשליך ממנו לבית הדשן הוי
ולכבש ה' אמות שהכבש רחב ט"ז באמצע המזבח נמצא ראש המזבח
עודף עליו לכל צד ו' אמות הרי כ"ב אמה עם רוחב הקרן ואע"פ
לאתויי מסיפא דקתני בהדיא
אומר זה קרן דרומית מזרחית שהיה
שהיתה נעשית על קרן מזרחית
קרוב משם ואין דבר מפסיק. וא"ת
שזה נמשך לצד הכבש כו] של קרן הרי נתרחק כנגדה אמה כז] לדרום נמצא בית הדשן עומד כנגדה באלכסון של כ"ב על כ"ב וכל אמתא בריבוע
דרומית. כצ"ל (שמכ"י וב"ש):
כיון דושמו אצל משמע בירידתו מיד,
אמתא ותרי חומשי באלכסונא נמצא תוספת ח' אמות וד' חומשים הרי שלשים אמות וד' טפחים גדולים ובית הדשן היה משוך ממזרחו
לד] גי' צ"ק מערבית דרומית
למה מהלך במזרחו של כבש כעשר
[ול"ג מה שבאות הקודם] וע'
אמות, אשיבך שאם היה מניח
של כבש שלשה טפחים הרי שלשים וא' אמה וטפח והיינו דפריך טפי (ליה) מתלתין וחדא הויין ומשנינן מקום גברא לא קחשיב
פ"מ וטה"ק: לה] ע' ח"נ ביאור
בתחילת הכבש לאלתר לא היה מקום
[ולא הוי] להו יותר משלשים כח]: מאי טעמא. העולה כט] אין עולה דרך ימין ויקיף והלא דרך ימין מצוה כדאמרן לעיל [דף סב:]: יתעשנו.
דבריהם ע"פ נוסחתנו. וגי' צ"ק
ראוי להשלכת המוראה, לשם שכך
ויש לומר משום וכו' קרן
כשיקיף את המערכה בעשן המערכה וקי"ל במנחות (דף פו:) יין מעושן פסול: בא לו להקיף כו'. משנה היא במסכת תמיד גבי כהן
שיערו חכמים שמתוך קלות המוראה
כדאמרי' לעיל גבי מודה ר"י
והנוצה אין כח הכהן מספיק להשליך
גדול שאינו כשאר כהנים לזכות בפייס לעבודה אחת אלא עובד וגומר ל] בכל חפצו כדתנן במסכת יומא (דף יז:) כהן גדול מקריב חלק
בדמים דפריך נשקליה וכו' ואי
יותר מל"א אמה, וכאן היה רחוק
אין כל דמים כו'. וע' בה"ז
בראש אמר עולה זו אני מקריב בזמן שהוא (מקריב) רוצה להקטיר מי שזכו בהולכת האיברים מושיטין לו והוא עומד בראש המזבח
יותר מל"ב אמה שהרי הכבש היה
וש"מ ד"ה הני טפי וכו' בסופו:
ל"ב אמה אפי' יעמוד על הסובב,
וזורקן למערכה ולאחר שגמר בא להקיף כו' עד שמגיע לקרן השיתין. וקסלקא דעתך והיין בידו אלמא לא חיישינן לשמא נתעשנו:
לו] צ"ל מל' (צ"ק): לז] נעשית
הרי הן ל"א אמה והאלכסון ששה
במזרח כצ"ל (ש"מ): לח] במערב
אמות שהיה מזרח הכבש רחוק מקרן
שהספלים היו למעלה בקרן וגבוהים מן הסובב ג' אמות ולא היה יכול לנסך על גביו מן הסובב ואם לא היה כבש לסובב במערב
דרומית מזרחית יותר מל"ב אמה ולכך היה מתקרב אצל הקרן י' אמות, וכשרבתה עולת העוף במזרח שהיו שם כהנים הרבה שמולקים ואין זה יכול
א"כ כו' (שמכ"י): טל] נדצ"ל כשהיה: מ] צ"ל גבי דישון (צ"ק): מא] בש"מ נוסף ומוראה ונוצה: מב] תיבת בדרום ליתא בד"ו. נ"א
לעמוד לשם, היה מולק אותה על קרן מערבית דרומית שאף אותו קרן ראוי להשלכת מוראה למקום הדשן על ידי הדחק, שאינו רחוק ל"א אמות שלימות.
א' במזרח דמוראה כו' (גליון). וגי' צ"ק ב' בתי דשנים היו שם א' למזרחו של כבש וא' למזרח של מזבח זה שבמזרחו של כבש ונראה בעיני שאותן ג' טפחים שהיה מרחיק הדשן מן הכבש, כדי שיעור שיעמוד הכהן על הסובב בקרן מערבית דרומית ויראה מקום הדשן ויכוין
שם היו נותנים מוראת העוף ונוצה דישון וכו'. וכ"ה בילקוט. וע' ח"ש: מג] כדקאמר הכא ובמסכת תמיד כצ"ל (ש"מ): מד] נ"א
[להשליך] לשם המוראה, שאם היו נותנין הדשן סמוך לכבש ממש גובה הכבש וריחוק הקרן מעכבין אותו מלראות בו ולא יוכל לכוין המוראה לשם, ואע"פ
השיתין (כי"ב ג'):
שהיה שם בית הדשן אחר במזרחו של כבש כדאיתא בזבחים ובספרא שהיו שורפין שם פסולי קדשי קדשים ופסולי קדשים קלים, אפ"ה אין לנו לומר
שיזרוק לשם המוראה והנוצה, לפי שאותו בית הדשן לא היה אצל המזבח, ואת"ל שהיה אצל המזבח אפ"ה לא בעי להשליך לשם דהא כתיב והשליך אותה
אצל המזבח אל מקום הדשן משמע דשן הכתוב בו אצל המזבח דהיינו תרומת הדשן, אבל פסולי הקדשים לא מצינו להם מקום קבוע בעזרה לשריפתן אלא מדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה כו' בקדש לא תאכל באש תשרף, לימד על חטאת פסולה ששריפתה בקודש, וה"ה לשאר פסולי קדשים, אבל מקום
קבוע לא למדנו להם אלא מדלא כתיב בהם אל מקום הדשן, ש"מ מקום אחר הוא, שאין מערבין דשן הנעשין כמצוותן עם דשן שאין נעשין כמצוותן. עכ"ל הראב"ד בפירושו למסכת קינין. ומה שכתב אע"פ שהיה שם בית הדשן אחר כו' עד דשן הקבוע, כתב עליו הר"ז הלוי, לא היה צריך החכם לזה הטעם,
שהרי אף במוראה ונוצה קבע הכתוב מקום בפירוש, ואצל המזבח מפורש בהן כמו שמפורש בתרומת הדשן, ואף הוא היה קשה אלמלא שגדול כחן של כהנים, ואם בא להשליכן לאחד מג' בתי דשנין שהיו רחוקים משם לא היה יכול אלא במעשה נסים, ואם היה יכול לא קיים אצל המזבח, ופסולי הקדשים שאינו
שורף בבית הדשן שאצל מזבח אין אנו צריכים לומר מפני שלא נתפרש אצל המזבח, שהרי אף דישון מזבח הפנימי והמנורה אין פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים שהיו מחמירים ליתנם אצל מוראה ונוצה. אלא י"ל כמה דמרחיק פסולים ממזבח טפי עדיף, גזירה דילמא מסיק להו על המזבח. ונשאר לנו
לפרש הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ג' בתי דשן היו, ולמה לא מנה ארבעה ונחשוב ההיא דתרומת הדשן בהדייהו, וי"ל דלא חשיב אלא בתי דשנין של שריפה, והם לא היו אלא שלשה. עכ"ל הרז"ה ז"ל: הני טפי מתלתין וחד הוי. פי' שהרי עדיין היה ארכו של כבש ממקום בית הדשן עד ראש
המזבח כ"ב אמה מדרום לצפון וכן ממזרח למערב ממקום עמידת הכהן, שהרי רוחב הכבש י"ו אמה ומראש המזבח ממקום עמידת הכהן המולק ו' אמות שהרי היה באמצע המזבח וב' אמות היה ליסוד ולסובב הרי כ"ב על כ"ב שיצטרך לזרוק המוראה והנוצה אל מקום הדשן באלכסונה, וכל אמתא בריבוע
אמתא ותרי חומשי באלכסונה, וא"כ הוי טפי מל"א, דאלכסון של כ' אמות עולה לשמונה, וב' אמות הנשארות ד' חומשים, ועוד יש ג' טפחים שהיה רחוק בית הדשן מן הכבש לצד מזרח, הרי טפי מל"א. והקשה בקונטרס הא ליכא רק ה' אמות ממקום מליקה עד הכבש, שהרי מתקרב לצד הכבש אמה של
קרן, וי"ל דתן כנגדה אמה מקום מעמדו, שהרי היה עומד ברוחב המזבח במקום רגלי הכהנים והלאה לקרן, וא"כ יש כ"ב אמות מהקרן שאצל הצפון עד בית הדשן מלבד האלכסון כדפי'. אך קשה למה לא היה עומד בסובב בשעת מליקה ויזרוק למטה מן הכבש ולא יעלה כל כך. ותירץ בקונטרס דדוקא
כשהיה במזרח היה עומד בסובב לפי שהכבש קטן היה במזרח שפונה בו לסובב, אבל במערב לא היה בו כבש לשמאל לפנות בו לסובב (אכן) [לכן] צריך לעלות לראש המזבח ולעמוד אצל הקרן בצפונו כדפי' לעיל. והביא ראיה ממסכת סוכה (דף מח.) דתנן גבי נסכים הנעשים במערב עלה לכבש ופנה לשמאלו,
ולא תני ופנה לסובב, אלמא לא היה שום כבש במערב לפנות בו לסובב. וקשה לפירושו שהרי כיון שלא היה שום כבש היכי תנן בפרק איזהו מקומן (דף נג.) עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית כו' עד מערבית דרומית ושירי הדם היה שופך על יסוד דרומי מערבי, ואם אין שם כבש כיצד ירד
מן הסובב ליסוד דרומי מערבי, ולחזור על עקבו אי אפשר כדקאמר במתני', אלא ודאי ש"מ כשבא בסוף לקרן מערבית דרומית היה יורד מן הסובב בכבש קטן לכבש גדול ומן הגדול יורד ליסוד לשפוך שירי הדם שהיה שופך על יסוד דרומי מערבי, ועתה אינו צריך לחזור על עקבו. לכך נר' דאה"נ ומההיא
דסוכה לא קשה מידי די"ל דשאני ניסוך דלא אפשר לו לעשות בעומדו על הסובב דמן הסובב עד ראש הקרן ששם היו הספלים מד] היה גבוה ד' אמות הילכך היה צריך לעשות הניסוך בראש המזבח במקום הילוך רגלי הכהנים, אבל ודאי היה שם כבש לשאר עבודות שהיה צריך לעשות שם מעל הסובב, ומ"מ