סד:
קדשי קדשים פרק שישי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הקפה ברגל. ואין היין בידו ולמצוה בעלמא מפני שכל העולין לשאר דברים פונין לימין
לו א מיי' פרק ז מהלכות
ומקיפין וזה טו] להקטיר עולה לפיכך מקיף ובא
א) ת"כ ויקרא חובה פי"ח
ה"ח, ב) [יומא מז: מט:]
מעשה הקרבנות הלכה ו:
למקום שמנסכין שם ונותנין לו יין לנסך אבל שאר כהנים שהזוכה בנסכים בפייס לא זכה לעבודה אחרת טז] עולה והיין בידו ופנה לשמאל
לז ב מיי' שם הלכה ז:
מנחות יא, ג) [לעיל נד. מנחות
לח ג מיי' שם הלכה ו: וחוזר על העקב כדמתני': עולים דרך מזרח. כשהן עולין לכבש במזרחו אצל שפתו עולין שהרי דרך ימין יפנה ולמה לו להאריך הילוכו
צז:], ד) [ע' תו' לקמן סה: ד"ה
לט ד מיי' שם הלכה ח:
הבדיל], ה) ת"כ ויקרא נדבה
בשפת מערבו של כבש: ה"ג חוץ מן העולה לג' דברים הללו
שעולין דרך מערב ויורדין דרך מערב
כל רחבו של כבש וכשהוא יורד יורד
מ ה מיי' פ"ו שם הלכה כ:
פ"ט ה"ז, ו) מעילה ט.,
עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין:
מא ו מיי' שם הלכה כא:
ז) [ע' תו' לקמן סה: ד"ה
❖
מב ז מיי' שם הלכה כב:
כיצד], ח) ויקרא ד
חטאת העוף כיצד היתה נעשית.
שמאל הוא. מערבו של כבש
הקפה ברגל אמר רבא דיקא נמי דקתני
ח מיי' פרק ז שם הלכה ו:
שמאל הוי כשהאיש פניו למזבח: מאי
משום דדם חטאת קודם
נותנין לו יין לנסך ולא קתני אומר לו נסך
מג ט י מיי' פ"ו שם הלכה כ:
מד כ מיי' פי"ג מהל' פסולי
לעולה מפרש חטאת תחילה: מגופה
ימין. דקתני בסיפא ימין דמזבח
תורה אור השלם
ש"מ ת"ר כל העולין למזבח עולין דרך ימין
המוקדשין הלכה ה:
של חטאת. מדכתיב והזה מדם החטאת
שהמזבח פניו לדרום וימינו למערב:
מה ל מיי' פט"ו שם הלכה
1. וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר
ויורדין דרך שמאל עולין דרך מזרח ויורדין
ומאי שמאל. דקתני ברישא שמאל
א:
ולא כתיב ולקח דמשמע בכלי:
הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה
דרך מערב חוץ מן העולה לשלשה דברים
מו מ מיי' פט"ז שם הלכה
אוחז בראש ובגוף ומזה. תימה
דגברא: אידי ואידי. דרישא ודסיפא:
אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא:
❖
❖
א:
ויקרא ה, ט
הללו שעולים דרך מערב ויורדין דרך מערב
מתני' ואינו מבדיל. הראש מן
דלא בעי הכא מאי קאמר
עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין דרך ימין דרך
הגוף אלא סימן אחד לבדו מולק
כדקבעי פ"ק דחולין (דף כב.):
מוסף רש"י
שינויי נוסחאות
ואיזה
שמאל הוא אמר רבינא תני שמאל רבא
דכתיב בה ומלק את ראשו ממול
זה קיר התחתון. דאי קיר
א]
ממול ערפה. הוא גובה הראש
ערפו ולא יבדיל (ויקרא ה) ובהכל
א] אמר רבה תני שמאל רבינא
אמר מאי ימין ימין דמזבח ומאי שמאל שמאל
העליון פעמים שהוא מתמצה
אמר כו' כצ"ל (*ש"מ): ב] היתה
המשופע לצד הצואר. מול עורף
שוחטין (חולין דף כא:) ילפינן דבסימן
לסובב אם עושה למעלה מן הסובב
דגברא וניתני או אידי ואידי דמזבח או אידי
(*ש"מ): ג] בש"מ ובה"ז מחקוהו
מול הרואה את העורף והוא כל
אחד הוא: ומזה. אוחז בעוף עצמו
ואידי דגברא קשיא: מתני' חטאת העוף
אחורי הצואר (ויקרא ה, ח) ומזה.
דהא קיי"ל בכל מקום שירצה
דקיר העליון הוי מן החוט עד הקרנות:
מולק. וכן ליתא בכתה"י. ועי'
אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד
קמיצה וחפינה. בכולהו תנינא
ומזה: היה מתמצה. שמקיף ומתקרב יז]
בכח והדם ניתז מעצמו: מתמצה.
קר"א: ד] נ"א ממצה (דק"ס
כיצד היה ב] נעשית (עלה לכבש ופנה לסובב
בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם
וע"ש): ה] מגופו של חטאת
סוחט בין אצבעותיו בית השחיטה
עבודה קשה:
בא לו לקרן דרומית מזרחית) ג] היה מולק את
(*ש"מ וכעי"ז ברש"י ותוס'):
וניצוק הדם הולך למרחוק (מנחות
א
מתמצה ויורד ליסוד שהרי למטה מן
ב:) וחפינה. אמרינן בפרק הוציאו
ו] בש"מ ניקד ¿י«מ≈צה, בתוי"ט
ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח שירי הדם היה
החוט היא נעשית וכניסת הסובב
≈י»מ∆צה, ובבה"ז ורש"ש ƒי¿מ∆צא,
לו במסכת יומא (מט:) אוחז את
מתמצה על היסוד ואין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים: גמ' ת"ר והזה
גמ'
ועש"ב. ובספר לקח טוב פ'
הבזך בראשי אצבעותיו ומעלה
למעלה הימנו: מגוף של חטאת.
ב
א)1
ד]
ויקרא דף נ"ד מצאתי כתוב מדלא
בגודלו כו' וזו היא עבודה קשה
שלא יזה לא בכלי ולא באצבע אלא
מדם החטאת מגוף החטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה. על קיר
(מנחות יא.) היה מולק כו'
כתיב תמצה או ÇימÀ צÆה (מלא"ש).
ה]
ומבדיל. בשני סימנין ולא כחטאת
נ"א ימציא (ש"מ בשם ס"י):
אוחז בעוף עצמו ומזה: קיר התחתון.
המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היכל ולא על קיר אולם ואיזה זה קיר
ג
שהיא בסימן אחד: והקיף. מחבר
ז] אוחז שתי גפיה (*ש"מ):
שלמטה מן החוט: בהמה שעולתה
ח] עמה (ש"מ ובמשניות). וכן
התחתון או אינו אלא קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה
כמו (ביצה לב:) אין מקיפין שתי
למטה. כדאמרן בפ"ק (לעיל דף י:)
להלן: ט] צ"ל ולא את (ש"מ
חביות, דוחק בית מליקתו לקיר
חטאתה למעלה עוף שעולתו למעלה אינו דין שחטאתו למעלה ת"ל והנשאר
ובמשניות): י] מיצה דם (כי"צ):
והוא מתמצה ע"י שדוחקו בקיר
1
דכתיב בחטאת בהמה המחטא אותה
(לעיל נד.): חטאת העוף כו'
יא] עי' תוס' לקמן (סו ע"א
בדם ימצה אל יסוד המזבח קיר שהשירין שלו מתמצים ליסוד ואיזה
אותה דמה למעלה ואין אחרת דמה
מיצה דמה כו. פסל בה מחשבה
סד"ה דרבי) דר"ה לא הוה גריס
זה קיר התחתון ונעביד מעילאי והדר נעביד מתתאי אמר רבא מי כתיב
במתני' מיצה אלא היזה: יב] צ"ל
בהזאת דמה שהיא עיקר עבודתה
למעלה: חטאתה למעלה. דקרנות
דכתיב והזה מדם החטאת על קיר
או לשמה ושלא (ש"מ
«ימ¿∆צה ƒימ»≈צה כתיב דממילא משמע אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב
כתיבי בה ח): עוף שעולתו למעלה.
ו]
וגו' (לעיל טו.) חוץ למקומו
ובמשניות): יג] צ"ל ומיצה (ש"מ
פסול. דמחשבת חוץ למקומו
ובמשניות): יד] תיבות או שמלק
כיצד מולקין חטאת העוף אוחז גפיו בשתי אצבעות ושתי רגלים בשתי
כדיליף לקמן בפירקין (דף סה.):
ד
ז]
ומיצה הדם חוץ למקומו ליתא
פוסלת דאמר בתו"כ יכול לא
שהשירים שלו. כשמזה הדם שותת
אצבעות ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולקה במתניתא תנא ציפרא מלבר
בכי"מ, ועי' דק"ס. ובמלא"ש
תפסול במחשבת חוץ למקומו,
גריס ליה: טו] וזה אף הוא
כשהוא אומר בפרשת קדושים תהיו
ומתמצה ליסוד: ואיזה זה קיר התחתון.
אוחז גפיו בשתי אצבעות ושני רגלים בשתי אצבעות ומותח צוארו על רוחב
להקטיר (*ש"מ): טז] אחרת
אם האכל יאכל ביום השלישי, אם
יח] פעמים שהוא מתמצה לסובב
אינו ענין לחוץ לזמנו דהא כתביה
אינו עולה אלא לכך ועולה
שתי אצבעותיו ומולק וזו ב) עבודה קשה שבמקדש זו היא ותו לא והאיכא
והיין כו' (כי"י): יז] צ"ל ומקרב
כשהוא עושהו למעלה מן הסובב דמן
בצו את אהרן האוכלת ממנו עונה
קמיצה וחפינה אלא אימא זו עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש:
(ש"מ ורש"ש ע"ש): יח] דאי קיר
תשא, תנהו ענין לחוץ למקומו:
החוט עד הקרנות קיר העליון הוא
מתני' עולת העוף כיצד נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן
ולהקטיר כו' חוץ לזמנו
העליון פעמים כצ"ל (*ש"מ):
ג)ה
אבל קיר התחתון כולו למטה מן הסובב
פיגול. דמחשבה פוסלת בין
יט] שיזה במקום דממילא יהיה
הדם מתמצה על היסוד (ש"מ):
שחישב על אכילת אדם בין שחישב
דרומית מזרחית היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל ומיצה את דמה
שהחוט למטה מן הסובב אמה:
כ] תיבת זרת נמחק (*ש"מ)
:
על אכילת מזבח דכתיב גבי מחשבה
על קיר המזבח נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח וספגו במלח וזרקו
ונעביד מעילאי. הזאתה יעשה למעלה
ו
ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו
כא] שאנו שוחטים שהעורף
על גב כו' (כתה"י): כב] צ"ל
ביום השלישי, ואמר בתו"כ יכול
והדין נותן כדאמרן והדר נעביד מיצוי
על גבי האשים בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני
: כג] תיבת
כמשמעו שאם אכל ממנו ביום
לצד גב (*ש"מ)
מתתאי כדכתיב: מי כתיב ימצה
המעיים היוצאין עמם ח] והשליכן לבית הדשן שיסע ולא הבדיל ואם הבדיל
הפנימי נמחק (ח"נ): כד] על כל
שלישי יהא נפגל, ת"ל המקריב
ז
אותו, בשעת הקרבה נפגל ואינו
קרבנך תקריב מלח ואמרינן
ימצה כתיב. אי הוה כתיב ימצה הוה
כשר סופגו במלח וזרקו על גבי האשים לא הסיר המוראה ולא הנוצה
בהקומץ כו' כצ"ל (*ב"ש וכי"ב):
נפגל בשלישי, אלמא במחשבה
משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה
כה] שמלק (ש"מ): כו] צ"ל
מיירי שחישב לאכול ממנו בשלישי,
ואת בני מעיים היוצאין עמם ולא ספגו במלח כל ששינה בה מאחר
ט]
: כז] דבור זה שייך
וכתיב אם האכל יאכל בשתי אכילות
אחר הזאה, השתא דכתיב ימצה משמע
פוסל (*ב"ש)
שמיצה את דמה כשירה הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול
לעמוד הבא וצ"ל חטאת העוף
הכתוב מדבר באכילת אדם ואכילת
ד) ח
ט
נמי לענין הזאה יט] דממילא יהיה דם
מזבח (מנחות יא:) ובלבד שיקרב
שמלקו שלא לשמה. אבל
מיצה את דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם
ה)י
מצוי אצל היסוד: אוחז שני גפיה
י]
המתיר כמצותו. שלא יהיה בו
בעולה אין מוציא מידי פיגול
כו' (חשק שלמה). ועי' צ"ק:
פסול אחר. אם יש בו פסול מחשבה
הראש כשירה חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה שלא לשמה
בשתי אצבעות. גוף העוף על כפו
כ
יא]
מה] בכתי"ב וג' נוסף וא"נ
אחרת יצא מידי פיגול כדילפינן
לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה פסול עולת העוף כשירה
מבפנים ומכניס שני רגליה בין אצבע
לעיל דמחשבות מוציאות זו מזו
קאמר פעמים שהכהן זורקה
ל
יב]
(לעיל כט:) בשתיקה. שלא חישב
וכו': מו] בכי"ב וג' לסובב
קטנה זרת כ] לקמיצה ושני גפיה בין
❖
ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה אחד חטאת העוף ואחד עולת
ו)מ
שהיה פונה. ותיבת א"כ ליתא:
(מנחות יב.):
❖
אמה לאצבע: ומותח צוארה. גרונה
ל] ע' בליקוטים דף סו א:
העוף שמלקן ושמיצה את דמן לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר
התחתון מותח על רוחב החיצון של
שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו
שיטה מקובצת
גודל שמכניס הצואר בין אצבע לגודל
ליקוטים
כרת ובלבד שיקריב המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו מלק
ז)
נמצא הגרון לצד גודלו ומותחו על
פריך שפיר טפי מל"א הויין שהיה
בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה
זורק אלכסון של כ"ב על כ"ב, ור"ל
ואינו מבדיל. דעת הר"מ והרב
גודלו והעורף מלמעלה ומולק: ציפרא
אם לא היה רוצה לירד על הסובב,
המחבר דרשאי לחתוך כל
או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו זהו שקרב המתיר כמצותו כיצד לא קרב
מלבר. כמו שאנו עושים על גב
או כגון פעמים שהיו כ"כ הרבה
הסימנים ולא הוי הבדלה כיון
כא]
כהנים על הסובב שכל הסובב היה
שמחובר הראש להגוף על ידי
המתיר כמצותו מלק חוץ למקומו מיצה הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ
היד אלא שהופך פניו של עוף על כב]
יג]
מלא ולא היו יכולים להיות פונה
העור, ואם הבדיל הראש מהגוף
גב ידו שיהא העורף למעלה: מותח
לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו או יד] שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו
לסובב אלא היה הולך כדרך הילוך
פסול ולוקין דעובר על לאו זה.
הכהנים לצד הקרן ואז זורקה יותר
אבל דעת רש"י בזבחים ובחולין
צוארו. הגרון על רוחב הפנימי כג] של
משלשים [ואחד] כח] אבל קשה אם
דאינו רשאי לחתוך יותר מסימן
שתי אצבעותיו אצבע ואמה: גבי קמיצה נמי תניא זו היא עבודה קשה שצריך למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה למטה שלא יהא
היה בצד מערב ב' כבשים חד ליסוד
א', וטפי מסימן א' הוי הבדלה
וחד לסובב ובמזרח היה אחד
אע"פ שמחובר. ועי' כ"מ שם
הקומץ מבורץ וכן בחפינת יום הכפורים נמי תניא זו היא עבודה קשה ותרוייהו בסדר יומא בפרק הוציאו לו (דף מז: ודף מט:): עבודה
לסובבכט] א"כ כשהיה פונה לשם
שהסמ"ג ס"ל ג"כ כהר"מ והביא
קשה מעבודות קשות. כלומר אחת מעבודות קשות שבמקדש: מתני' עלה בכבש. לפי שנעשית למעלה כדילפינן בגמרא [סה.]: בא לו לקרן
להקיף, הרי ג' כבשים, ולעיל לא
ראיה לדבריו, ועיין לח"מ שם.
(מנ"ח מצוה קכד) נטל את הראש
חשיב אלא ב' כבשים, וי"ל דלא חשיב
דרומית מזרחית. כדאמרן שקרובה לבית הדשן: ומבדיל. בשני סימנין כדיליף בהכל שוחטין (חולין דף כא:): ערפה. גובה הראש מול
לעיל רק ב' כבשים לשתי רוחות, אבל
כו' וזרקו ע"ג האישים. הנה כאן
ערפה למטה לצד האגפים מול הרואה את העורף: והקיף את בית מליקתו למזבח. סומכו ודוחקו בקיר כדי שיתמצה הדם: ספגו
לעולם בכל רוח היה כבשים כל כך
בעולת העוף דאין הדם בזריקה,
במלח. מקנחו במלח הנמצא בראש המזבח כדכתיב וכל כד] קרבן מנחתך במלח תמלח [ויקרא ב] ואומר בהקומץ רבה (מנחות כא:) בג'
שהיו צריכין לו. וא"ת למה היה
נראה דגם העוף אין צריך לזרקו
מקרבה לקרן מזרחית, יעשה סמוך
על גבי האישים רק מסדרו כיון
מקומות המלח נתונה בלישכת המלח ועל גבי הכבש ובראש המזבח: מוראה. זפק: נוצה. שנוטל העור שכנגד הזפק בנוצתה עם
לכבש מיד ויהיה קרובה יותר לבית
דגם הדם אינו בזריקה [עי' לעיל
הזפק: שיסע. הגוף בין אגפיה: הבדיל בחטאת. במליקתה שמולק שני סימנין או לא הבדיל בעולה שמלקה בסימן אחד:
הדשן, וי"ל דכל דמים טעונין קרן.
סב ע"ב] וגם לא שייך הן בדם
כה]
וא"ת א"כ לעיל (ס.) דפריך נשקליה
והן בזריקת העוף אויר קרקע
פסול. דכל שינוי שהוא לפני עבודות הדם פסולות כו]. ובגמרא מפרש טעמא: מיצה דם כו'. מפרש טעמא בגמרא: לאכול דבר שדרכו
ונשפוך אדוכתיה לישני ליה הא בעינן
מפסיק, דהוא עומד על המזבח
לאכול. חטאת העוף: שדרכו להקטיר. עולת העוף: שלא לשמן.
אין מוציא עולה מידי פיגול מפני שהיא כשירה בשלא לשמה:
קרן, וי"ל דעדיפא מיניה קא משני,
וממצה הדם וגם מקטיר העולה
כז]
דהא פי' לעיל (דף ס ע"א) דהכי נמי
וליכא אויר קרקע, א"כ נראה
מצי לשנויי משום דבעינן יסוד (מהר"פ): תוד"ה שאם היזה כו' דמצי למימר הא מני תנא דבי ר"י היא. וכן פי' הרז"ה במס' קינין דהך ברייתא אתיא
דיכול לסדר על גבי האישים ולא לזרוק. ולשון המשנה ולשון הר"מ וזורקו על גבי האישים, נראה דלאו דוקא זורק אלא יכול לסדרו
כמאן דתני הזה דמה (גליון): ע"כ מעמ' קודם
תיכף, אך כיון דבעולת בהמה זורק האיברים זורק גם כאן, אבל אין מצוה בדבר. כן נראה לי ברור. ומקודם נותן מלח על גבי הראש
הקפה ברגל. פ"ה בלא יין. וקשה לרש"י א"כ למה היה מקיף, יפנה מיד לצד מערב לספלים לנסך ויחזור על העקב כמו שאר כהנים עושין שזוכין
ומקטירו על המזבח, ואחר זה בא לו לגוף ומסיר את הזפק והעור שלו עם הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה ומשליכם לבית הדשן.
בניסוך על ידי פייס, וי"ל דלא דמי דאחד משאר כהנים שהיה זוכה בנסכים בפייס לא היה מגיע בחלקו עבודה אחרת, אבל כהן הגדול שהיה כמו כן
ובתוס' יומא נט ע"ב מבואר לחד תירוצא דהשלכה זו אינה צריכה בגדי כהונה, והיינו אפילו זר ג"כ כשר ועי' משל"מ. וגם נראה דגם
מקטיר היה מקיף בשם שלא כדרכו [להעלות] אברים שצריך להקטיר. ולא נהירא דהתם מוכח דהקף זה אחר כל ההקטרה. לכך נראה לרבינו שמשון
במליקה צריך לכוין הששה דברים כמו בזביחה (שם מצוה קטו)
דלכך היה מקיף להראות שיש לו רשות יותר מלאחרים, שהוא בן בית, וכן איתא בפרק טרף בקלפי (יומא מה.) ששאר הכהנים היו עולים ויורדים בשפה
של הכבש במזרח או במערב והכהן הגדול באמצע מהאי טעמא להראות שהיה יותר בן בית משאר הכהנים: ואינו מבדיל. דכיון דהכשר העוף בסימן אחד כל מה שימלוק מכאן ואילך קרוי הבדלה. וא"ת א"כ לא היה לו למלוק רק רוב סימן אחד כיון דהכשרו דעוף ברוב סימן אחד, וי"ל דאין זה אלא דיעבד
אבל לכתחילה בעינן סימן שלם. וא"ת כמו כן נמי מוכח בחולין דצריך לשחוט ב' סימנין לכתחילה, וי"ל דטעמא לא הוי משום דאין זה אלא דיעבד אלא דמסברא יש לנו לומר כיון שהתחיל למלוק הסימן שימלקנו כולו: אוחז בראש ובגוף ומזה. עיין בהשמטות בסוף המסכת: קיר שהשירים שלו מתמצין
ליסוד. וא"ת ויעשה למעלה מן החוט באמה שלמטה מן הסובב ומשם ימצה ליסוד ולעולם בקיר העליון הוא, וי"ל דא"כ הוי ג' מקומות במזבח דלמטה מן החוט הוי מקום דמים דעולת בהמה, ולמעלה מן הסובב עולת העוף ולחטאת בהמה, ולמטה מן הסובב באמה שבין הסובב לחוט הסיקרא לחטאת העוף,
וזה לא יתכן דהואיל חוט הסיקרא מפסיק בין דמים עליונים לתחתונים א"כ משמע דאין בו כי אם שני מקומות לדמים (מהר"פ): ומותח צוארה על רוחב גודלו. והעוף אחר ידו, ומעקם צואר העוף (על) [תחת] גודלו ובאותו גודל עצמו מולק, כי כל העבודה נעשית בימין ל] ולכך היתה עבודה קשה. ובמתנית'
היתה העוף מלבר על גב היד וצואר העוף בין אצבע לגודל ומולק בגודל (תו"א): הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול. פ"ה בפ"ק דחולין (דף כא:) הא דבעינן הבדלה בעולת בעוף יליף מומלק והקטיר כדמשמע בגמרא, אבל בחטאת העוף כתיב לא יבדיל וה"פ לא יבדיל יותר מכשיעור שחיטה והיינו
סימן אחד בעוף. וא"ת א"כ אם יבדיל [יותר מ]רוב סימן אחד תיפסל דהוי יותר משיעור שחיטה, וי"ל דמ"מ לכתחילה בעינן (רוב) סימן שלם. וא"ת והא מוכח בחולין דלכתחילה בעינן שני סימנים בשחיטת העוף בפרק השוחט (חולין כז.) דמוקי דיעבד אואחד בעוף, משמע הא לכתחילה בעינן שנים אף בעוף.
לכך נראה דקרא דלא יבדיל קאי אדיעבד דשחיטה ולהכי סגי בחד ומ"מ בעינן סימן שלם ולא סגי ברוב דמסתמא לא הצריך הכתוב לומר דלא יבדיל להפסיק בתוך הסימן אלא לאחר שיסיים סימן שלם דמסברא לא איירי קרא בחצאין: