קדשי קדשים פרק
שישי
זבחים
סה.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
והקריבו
גמ'
מה תלמוד לומר. וא"ת דבפ"ק דחולין (כא:) דריש כא]
והקריבו מה
תלמוד לומר. בעולת העוף כתיב והקריבו הכהן
מז א ב ג מיי' (פי"ג) [פט"ז]
א) לעיל כט:, ב) [צ"ע חכמים
מהלכות פסה"מ הלכה ב
היינו ת"ק ועמ"ש לעיל כט:
אל המזבח מה ת"ל הא כתיב והקריב מן התורים וגו' וליכתוב בתריה
לדרשא אחרינא הא איצטריך לכדדרשינן הכא וי"ל
עה"ג], ג) [לעיל לה. וש"נ]
[אות ב הוא שם בהל' א. ואות
ומלק הכהן את ראשו על המזבח: פרידין. גוזלות: לקבוע לו
דהכא דריש מדסמכיה לתורים ובני יונה ש"מ פרידה אחת והתם
ג הוא בפי"ד הל' י]:
ירוש' פסחים פ"ה ה"ג],
מח ד מיי' פט"ז מהל'
ד) כריתות ט. ת"כ ויקרא נדבה
כהן. שלא ימלקנו זר: לא קבע לו
כהן. דשחיטה בזר כשירה:
דריש מדסמכיה לוהקטיר כב]
ואין לומר דדרשינן תרתי משום וי"ו
פרש' ז כה"ע, ה) לעיל לח. נה.
מעה"ק הלכה י:
קבע לה כלי. דנפקא לן מויקח את
דוהקריבו דהא בחולין הוא רבי
מט ה מיי' שם פ"ו הלכה
ב"ב קל: סנהדרין ד: הוריות
ו: י., ו) יומא מה. מנחות כ.,
כג:
המאכלת לקמן באידך פירקין (צז:):
ישמעאל דלא דריש וי"ו פ' אלמנה
חטאת העוף שמלקו
שלא לשמה ומיצה
נ ו ז ח מיי' שם הל' (כא) [כ]:
ז) חולין כב. ירוש' יומא פ"א
ת"ל כהן ומלק אמר רבי עקיבא כו'.
(יבמות דף סח:) כ) :
הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה
נא ט מיי' שם הלכה כא:
ה"א, ח) מנחות צז:, ט) חולין
❖
נב י כ מיי' שם הלכה כ:
שלא קבע לו צפון אינו דין
כולה ר' עקיבא קאמר לה: בעצמו
כא:, י) שם ת"כ ויקרא נדבה
דמו שלא לשמה או שמלק ומיצה הדם שלא
שם ה"ט, כ) [וע' בתו' שם
עוף שלא קבע לו כהן. וא"ת
של כהן. בצפורנו ולא בסכין: בין
ד"ה כמאן ובמנחות נא: ד"ה
לשמה זהו שלא קרב המתיר כמצותו א)לאכול
למעלה יא]. מן החוט: מן הצואר.
קמיצה תוכיח דלא קבע לה צפון
וי"ו כתבו דאיכא למ"ד דלהני
תורה אור השלם
כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית
דרשי לא דרשו וי"ו ולאיזה דרשה
א
מן הגרון: ונאמר להלן. בחטאת
וקבע לה כהן כג] ויש לומר מה
דרשו וי"ו, ולפ"ז א"ל לר"י נמי
1. וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ
בחוץ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי
❖
[העוף]: והקטיר אותו. יב] ושסע
למנחה שטעונה הגשה ותנופה
הכי]:
וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר
זית למחר כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת
וקידוש קומץ וכלי כד] שרת וא"ת נילף
בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו יג]
הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר
ויקרא א, טו
הַמִּזְבֵּחַ:
א"ר יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן
מדאיתקש חטאת למנחה כדאמרינן
אני יודע מה שנאמר תחילה ומלק
2. וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ
שינויי נוסחאות
את ראשו והקטיר בהקטרת הראש:
לעיל [דף סג:] ונראה דמסתבר ליה
קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו
לַיהֹוָה וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ
א] כ"ה במשניות, ובכתה"י ובד"ו
מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ:
דמו כולו. מדלא כתיב ונמצה מדמו יד]:
דלא תהוי מליקה עבודה יותר
כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת
ליתא. ועי' מסה"ש: ב] תיבת אל
ויקרא א, יד
משחיטה: בן עוף שקבע לו כהן
מאחר שהקטיר הוא ממצה. וא"ת
3. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
נמחק (ש"מ): ג] ומלק שתהא
הזמן פסול ואין בו כרת [וחכ"א זה וזה
ב
ב) א]
מליקה (ש"מ): ד] תיבות ודין
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת
אינו דין שיקבע לו כלי. וא"ת
במיצוי הגוף, לא מקיימא דמו כולו:
הוא ליתא בכי"צ. ובש"מ סומן
פסול ואין בו כרת] ג) ג לאכול כחצי זית
רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ
ה"ג טו] ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו
קמיצה תוכיח שקבע לה כהן ולא
מעליהן קו. ה] בס"י נוסף אוחז
מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל:
ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה
בראש ובגוף וממצה בשניהם
ויקרא ה, ח
וכי תעלה על דעתך משהקטיר
קבע לה כלי וי"ל מה למנחה שכן
מצטרפין: גמ' ת"ר והקריבו מה ת"ל לפי
4. וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא
(ש"מ): ו] על כצ"ל (ש"מ):
ממצה אלא לומר לך מה הקטרה
אינה מיני דמים וא"ת מה לבן צאן
ד)
1
ז] בש"מ וכתה"י נוסף ולא על
יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן
קיר אולם: ח] ס"י ודמה
שנאמר והקריב מן התורים או מן בני היונה
בראש המזבח אף המיצוי בראש
שכן מין זבח אבל עוף לא חשיב ליה
הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל
2
מתמצה (ש"מ): ט] תיבת כל
הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ
המזבח: ובא לקרן דרומית מזרחית
מין זבח בפ"ק (לעיל דף ח:) וי"ל דהיינו
יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין
נמחק. וצ"ל היא (*ש"מ): י] תיבת
ויקרא א, יז
נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
5. וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ
בנוצתה נמחק (*ש"מ): יא] צ"ל
גרסינן: למטה מרגליו. שהחוט
משום דקים לן שהוא ביד אבל כה]
ת"ל והקריבו אפילו פרידה אחת יביא אל
ד
מלמעלה (*ש"מ): יב] מדכתיב
וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ
למטה מן הסובב אמה: אלא בראש
אי הוה בכלי הוה חשיב מין זבח
המזבח מה ת"ל 1הכהן לקבוע לו כהן ה)שיכול
ושסע אותו בכנפיו כצ"ל (צ"ק):
קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן:
❖
המזבח. דבעינן והקטיר ונמצה דמו
וא"ת מה לבן צאן שכן טעון צפון על
יג] אותו וגו' כצ"ל והס"ד.
ויקרא א, טז
והלא דין הוא ומה בן צאן שקבע לו צפון לא
ומה"ד ומה אני מקיים מה
שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום
כן נראה דמעיקרא סמיך אהיקשא
שנאמר כו' (שמכ"י): יד] ס"י
קבע לו כהן עוף שלא קבע לו צפון אינו
הקטרה: מאי בינייהו. כלומר במאי
דזאת התורה דילפינן מינה מה עולה
הדם [ותיבת מדמו ליתא] (גליון.
גליון הש"ס
דין שלא יקבע לו כהן ת"ל אל ב] הכהן לקבוע
וכ"ה בד"ו וכי"פ): טו] עי' רא"ט
קמיפלגי הא ע"כ לת"ק גופיה אית
טעונה כלי דעופות נמי כתיבי בההוא
דכ' שבא לאפוקי מגירסת ת"כ
[גמ' מה הקטרה בראש המזבח
לו כהן יכול ימלקנו בסכין ודין הוא ומה אם
ליה והקטיר ונמצה דמו דאי לאו ס"ל
עניינא מדפריך פ"ק דחולין (דף כב.)
ויקרא נדבה פרשה ז', ועיי"ש
אף מליקה בראש המזבח. עי'
בפי' עזרת כהנים דבפי' החומש
בתוס' ישנים יומא דף ג ע"ב ד"ה
קיר העליון מנא ליה: עושה מערכה
שחיטה שלא קבע לה כהן קבע לה כלי
ביום מביום צוותו נפקא ובמגילה
אי מה וכו'] :שם אם עשאה
ובחולין גריס רש"י כהת"כ:
כו'. לת"ק הרוצה לעשות מערכה על
פרק הקורא למפרע (דף כ:) גבי כל
מליקה שקבע לה כהן אינו דין שיקבע לה
טז] ולהקטיר בה (ש"מ):
למטה מרגליו. ע"ל דף פז ע"ב
מביום צוותו: ❖
יז] הקטרה הוא (ש"מ): יח] כמו
תוספות ד"ה עולת:
גבי סובב ולהקטיר טז] עושה הילכך
היום כשר למליקה דרשינן בגמרא
כלי ת"ל כהן ומלק אמר רבי עקיבא וכי
ו)
1
שעושין שצולין העוף (כי"פ):
מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום
יט] בנוצה (כתה"י): כ] שלא
תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח אלא
תלמוד
לומר הכהן ומלק כו]
הקטרה יז]: יכול יקדיר. את העור
יטול יותר כצ"ל (*ש"מ):
מוסף רש"י
מה ת"ל כהן שתהא מליקה בעצמו של כהן
כא] ס"א דריש לומר דחילק
ה
בעצמו של כהן. וא"ת
בסכין ויטלנו לזפק לבדו בלא עור
כזית בחוץ כזית למחר. חישב
הכתוב בין חטאת העוף לעולת
יכול ימלקנה בין מלמעלה בין מלמטה ת"ל
ובלא נוצה כמו יח] שצולין עוף עושין:
ונילף מדאיתקש לעיל חטאת העוף
העוף [ובגליון, אולי צ"ל וי"ל
באחת העבודות ב' מחשבות חוץ
לזמנו וחוץ למקומו, ועד השתא
ז)1ומלק והקטיר $ ו מה הקטרה בראש המזבח
דהתם דריש מוהקריב לזה כו']
ונוטל את קורקבנה. ונוצתה לשון
למנחה וי"ל חטאת איתקש עולת
איירי בשתי עבודות שחישב באחת
היינו מוהקריב לזה ולא לאחר
אף מליקה בראש המזבח ומלק ממול עורף
פרש ודבר מאוס הוא כמו (איכה ד)
העוף לא איתקש ועוד כיון דאיכא
חוץ לזמנו ובאחת חוץ למקומו,
והכא דריש מדסמכיה והקריבו
ג] ז
אל מן התורים (ש"מ): כב] צ"ל
והשתא מיירי בעבודה אחת, ולר'
כי נצו גם נעו: בנוצתה יט] שלה.
לאוקומי היקש כז] לא מפקא מק"ו
אתה אומר ממול עורף או אינו אלא מן
לומלק. ותיבת לוהקטיר נמחק
יהודה הוא דאצטריך, דלא תימא
ולא כ] יותר ממה שכנגד הזפק
דהכא ועוד דאדרבה נקיש בהיקשא
הצואר ודין הוא ד] נאמר כאן ומלק ונאמר
(ש"מ): כג] בש"מ נוסף דכתיב
שחישב שתיהן בשתי עבודות הוא
וקמץ הכהן: כד] צ"ל בכלי
דפליג ר' יהודה דבתר קמייתא
דזאת התורה לעולה דבעיא כלי:
הא
להלן ומלק מה להלן ממול עורף אף כאן
(ש"מ): כה] ס"א אבל כל כמה
3
אזלינן אבל בחד עבודה מודה,
וכי תעלה על דעתך שזר קרב
קמ"ל: כזית למחר כזית
דלא ידעינן שהוא ביד שפיר
ממול עורף אי מה להלן מולק ואינו מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל ת"ל
למזבח. ואפילו מאן דלית
מיחשב מין זבח וכו' (ש"מ):
בחוץ. אע"פ שחישב תחילה חוץ
ומלק והקטיר מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו אף מליקה הראש
לזמנו, הוציאתו שניה מידי כרת
כו] ומלק שתהא מליקה בעצמו
ח)
ח
ליה הך סברא גבי הצתת אליתא (יומא
(מנחות יב.): א"ר יהודה. אכולה
כצ"ל (ש"מ): כז] היקש לדרשא
לעצמו והגוף לעצמו ומנין שהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו שנאמר
ט
דף מה.) משום דהא אפשר דקאי
אחרינא לא מפקא וכו' כצ"ל
מתני' פליג, דלית ליה מחשבות
(צ"ק): כח] צ"ל וחטאת (צ"ק):
מוציאות זו מזו אלא אם כן קדם
והקטיר אותו הרי הקטרת הגוף אמורה הא מה אני מקיים והקטיר המזבחה
אארעא ועביד במפוחא:
4
1
כט] צ"ל מעולה (צ"ק): ל] צ"ל
פסולו לפיגולו, דתו לא קרינן ביה
אף
מליקה בראש מזבח. חטאת כח]
בהקטרת הראש הכתוב מדבר ונמצה דמו כולו אל קיר המזבח ולא על קיר
ישמעאל (גליון): לא] מליקתו
כהרצאת כשר, ובעבודה אחת נמי
1
ה] ו]
(בה"ז וצ"ק): לב] חשיב קרן
פליג דאית ליה תפוס לשון ראשון:
ועולה ילפי מהדדי גבי מול
הכבש ולא על קיר ההיכל ז] ואיזה זה יזה קיר העליון או אינו אלא קיר התחתון
לאכול כחצי זית ולהקטיר
סמוך כצ"ל (ש"מ)
: לג] כ"ה
❖
עורף ולענין בעצמו של כהן בג"ש
כחצי זית. ושניהם חוץ לזמנו או
בכי"צ, ולפנינו לעצמו:
ודין הוא מה בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה עוף שחטאתו למטה
חוץ למקומו: כשר שאין אכילה
נאמר כאן ומלק ונאמר להלן ומלק
אינו דין שעולתו למטה ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו וכי תעלה על דעתך
והקטרה מצטרפין. לפוסלו,
אבל להצריך לחטאת מליקה בראש
דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא
ליקוטים
לאחר שהקטיר חוזר וממצה אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח
קבע לה
שיעורא (לעיל כט:):
המזבח כעולה כט] לא ילפינן משום
כלי. לשחיטה לאפוקי צור וקנה
אף מיצוי בראש המזבח הא כיצד כ היה עולה בכבש ופונה לסובב ובא לו
וכי תעלה על דעתך לאחר
דעולה לא ילפא אלא מהיקשא
דכלי שרת בעינן (לקמן צח.) וכי
שהקטיר חוזר וממצה. ולא יתכן
לקרן דרומית מזרחית היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל וממצה
דהקטרה ודבר הלמד בהיקש אינו
תעלה על דעתך. וכי תעלה על
ח]
לומר שימלוק את הראש
לב שזר קרב לגבי מזבח והלא נאמר
ויקטירנו ואחרי כן ונמצה דם
מדמה על קיר המזבח $ אם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה כשירה
חוזר ומלמד בג"ש מדרבי יוחנן כדאמר
ט)
אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא
הגוף על קיר המזבח והקטיר
פרק איזהו מקומן (לעיל דף מט:)
רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים כל ט] עצמה אין נעשית
יקרבו (יומא מה.): בעצמו של
אותו, לפי שאין מקריבים אברים
כהן. קוצץ בצפרנו ממול העורף
לעולם בשום קרבן אלא לאחר
וא"ת בפ"ק דקדושין (דף לו.) דאמר
אלא בראש המזבח מאי בינייהו אביי ורבא דאמרי תרוייהו עושה
וחותך מפרקתו עד שמגיע לסימנין
הרצאת דמים כי הדם הוא בנפש
דמליקה אינה כשירה בנשים דאיתקש
וקוצצן (ויקרא א טו) אף מליקה
יכפר בכל הקרבנות (רמב"ן עה"ת
מערכה ע"ג סובב איכא בינייהו: בא לו לגוף כו': ת"ר י) 5והסיר את מוראתו
בראש המזבח. למעלה מחוט
ויקרא א, טו): אבא יוסי בן חנן
להקטרה ובהקטרה כתיב בני אהרן
בנוצתה י] זו זפק יכול יקדיר בסכין ויטלנו ת"ל בנוצתה נוטל את הנוצה
הסקרא בראש המזבח, דאילו
אומר נוטלה ונוטל קורקבנה
5
ולא בנות אהרן תינח מליקה דעולה
מליקת חטאת העוף למטה
עמה. על הפסוק (ויקרא א טז)
❖
עמה אבא יוסי בן חנן אומר נוטלה ונוטל קורקבנה עמה דבי רבי
כדילפינן לה (חולין כב.):
מליקה דחטאת מנלן דבר הלמד
והסיר את מוראתו בנוצתה.
פירש"י בנוצתה, עם בני מעיה,
ישמעאל תנא
בנוצתה בנוצה שלה קודרה בסכין כמין ארובה:
בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וי"ל
ונוצה לשון דבר המאוס, כמו כי
דגלוי מילתא בעלמא הוא כהן ולא
נצו גם נעו. וזהו שתרגם אונקלוס
שיטה מקובצת
באוכליה, וזהו מדרשו של אבא
כהנת וא"ת ורבי שמעון ל] דנפקא ליה בפרק קמא דחולין (דף כא:) עולת העוף ממול עורף מהיקישא דכמשפט חטאת העוף ולית ליה ג"ש דהכא
ת"ל הכהן ומלק. כדמפרש ר"ע
יוסי בן חנן שאמר נוטל את
א"כ מנא ליה בחטאת העוף דבעינן כהן שתהא בעצמו של כהן וי"ל דחטאת נמי ילפא מעולה מהיקישא דכמשפט: דמו כולו. נראה
שתהא מליקה בעצמו של כהן,
הקרקבן עמה. ורבותינו אמרו
ואם
דר"ע מילתא דת"ק אתא לפרושי
קודר את הזפק בסכין כעין
דחטאת לא בעי דמו כולו מדלא קתני בה הקיף בית מליקה לא] למזבח: עשאה למטה מרגליו ואפילו אמה אחת כשירה.
אלא דת"ק אית ליה דמשמעות הכהן
ארובה ונוטלו עם הנוצה שעל
אף על גב דכתיב ומלק והקטיר ונמצה לא בעי מקום הקטרה ממש כי היכי דלגבי דם חשיב לב] סמוך לקרן אמה אחת:
משמע תרתי שתהא מליקה בעצמו
העור ע"כ. ואיננו נכון, שאין
של כהן ולקבוע לו כהן, ור"ע אית
נוצה בשום מקום אלא נוצה
ליה דהכהן אתא לומר שתהא מליקה בעצמו של כהן אבל לקבוע לו כהן לא איצטריך דסברא הוא בלא פסוק דצריך כהן כדמפרש תלמודא אבל ודאי לא
ממש. וכן כי נצו גם נעו יאמר כי העלו נוצה לעופף ממקומם אל הגולה וגם ינועו שם, שלא מצאו מנוח. וכמוהו כי נצוא תצא (ירמיהו מח).
נשמע מהכהן תרתי: מה הקטרה הראש בעצמו לג] כו'. וא"ת אי מה הקטרה אינה מעכבת אף מליקה אם לא הבדיל בעולה אינה מעכבת, וא"כ למה
והמתרגם הירושלמי אמר בו [על נצו גם נעו] ארי יתקוטטו אף יטלטלו, עשאו מן כי ינצו אנשים, יאמר כי הם נצים בכל העמים ונודדים
תנן אם לא הבדיל בעולה פסול. ותירץ ריב"א דה"נ נימא מליקה דומיא דהקטרה דאם לא הבדיל אלא בסימן אחד הוי כאילו לא מלק כלל וחיסר מצות
מהם ולא יוסיפו לגור בתוכם. ויפה פירש. אבל לשון נוצה לא ימצא כדברי הרב. ומדרשו של אבא יוסי שהצריך ליטול אף הקרקבן עמה,
מליקה ואז פסול ממילא, אבל אם חיסר מצות הקטרה לא מיפסל בהכי. אבל קשה דלעיל יליף נמי מה הקטרה בראש המזבח, ועוד קשה דאמאי קאמר
מפני שהזפק והושט עם הקרקבן כלי המאכל הכל בכלל מראתו, כי בקרקבן יעשה הרעי. ולא חלק אבא יוסי כלל על מה שאמר תנא קמא
במתני' דאם שינה פסול, נימא דומיא דהקטרה ואם לא הקטיר כשר, וי"ל דהתם נמי הויא דומיא דהקטרה וה"פ מה הקטרה אם שינה בה ולא עשאה
יטלנו עם הנוצה, שהרי שנינו במשנה במסכת זבחים בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה והשליכם
בראש המזבח חיסר מצות הקטרה והוי כאלו לא הקטיר כלל ואם לא הקטיר כלל פסול, אף מליקה אם שינה בה חיסר מצות מליקה כאילו לא מלק כלל
לבית הדשן, ומשנה זו משנת אבא יוסי היא וקתני נוצה. ודעת אונקלוס כדברי חכמים שאינו מסיר רק הזפק בנוצתו עם האוכל הכנוס בו
ואם לא מלק כלל פסול דאין כאן עבודה כלל: וכי תעלה על דעתך מאחר שהקטיר כו'. וא"ת אה"נ והמצאות דם הגוף קאמר דאכתי לא איירי קרא
שהוא המוראה, ולפי שהכהן תופס בזפק ומסיר בו את המוראה אמר ית זפקיה באוכליה כאילו הוא אוכליה בזפקיה כי אכליה תרגום מוראתו
אלא בהקטרת הראש, וי"ל דנמצה דמו משמע ליה כל דמו והא ליכא הואיל והקטיר הראש: תוד"ה עוף שלא קבע כו' וקידוש קומץ בכלי שרת.
וזפקיה תרגום בנוצתה שהכתוב אמר שיסיר המוראה שהוא האוכל בנוצתה שעליה שנוטל הזפק בעורו ובנוצה שעליו. (רמב"ו שם פ' טז):
נ"ב, לאחר קמיצה מה שאין כן בעוף. ועוד אמר ריב"א דמליקה לשחיטה סברא לדמות שכן מיני דמים ולא לקמיצה דמנחה שאינה מיני דמים (תוס'
אחרות): ד"ה בן עוף כו' קמיצה תוכיח שקבע לה כהן ולא קבע לה כלי. שהיה קומץ בידו אף אני אביא מליקה, וי"ל דמה למנחה שטעונה הגשה (תוס' אחרות): ד"ה וכי תעלה כו' ואפילו מאן דלית ליה הך סברא. עי' לעיל בתוס' דף יד ע"ב ובתוס' יומא דף כז ע"א: