סה:
קדשי קדשים פרק שישי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה) הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסול. בחטאת ניחא
נג א מיי' פ"ו מהל' מעה"ק
הא כיצד קודר את
העור סביבות הזפק כמין
ארובה ונוטל נוצה
א)
(חולין כא) [לקמן סו:],
ב) [מעילה ח:], ג) חולין כא.
הלכה כב:
כדדרשינן בת"כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה
ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך
נד ב מיי' שם פ"ז הלכה ז:
ד) חולין כ:, ה) שייך לדף
כח.,
❖
אחריו ונוטל יותר: וכן הוא אומר. בשמשון והתם מפרש בהדיא
פסולה וה"ה דכל ששינה בה פסולה $ אבל בעולה קשה מנלן ועוד
נה ג מיי' שם הל"ו ופ"ו שם
סד ע"ב.
❖
הלכה כג:
דביד הוה: מתני'. דקתני
דמהקטרה ילפא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף כז] כאן
הבדיל במליקת חטאת שמלקה בשני
כו' ומה הקטרה אינה מעכבת אף
סימנין פסול דלא כרבי אלעזר:
הגהות הב"ח
שמבדילין. שאם הבדיל לא פסל:
הבדלה אינה מעכבת וכן קשה
שיסע ולא הבדיל: ת"ר ושסע אין שיסע
תורה אור השלם
1
א]
(א) גמ' וכיון דמצוי דם מעכב
מאי בינייהו. כלומר במאי קמיפלגי ט]:
ממליקת כח] עוף שעשאה למטה כיון
אלא ביד וכן הוא אומר וישסעהו כשסע
קעביד מעשה: (ב) שם מכלל
1. וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא
א
2
ת"ק סבר מיצוי. בתר הזאה בחטאת
דעשאה למטה מהקטרה ילפא דון
דבעינן רוב כצ"ל ואות ד' נמחק:
יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן
י]
הגדי: לא הסיר את המוראה כו': מתני'
(ג) רש"י ד"ה רוב בשר וכו' לא
הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל
מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר
העוף מעכב וכיון דבעל כרחו ממצה
❖
דלא כרבי אלעזר בר"ש דתניא א)א"ר אלעזר
מעכב אע"ג דלא מחתך:
הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ
למעלה כשר לא מלק למעלה נמי
דם אי אמרת מבדיל קעביד כל מעשה
$
ויקרא א, יז
נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
בר"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף
כשר: ה) כיצד קרב המתיר. כל
2. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה
עולה בחטאת מליקה מובדלת ומיצוי
שינויי נוסחאות
וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה
מאי בינייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת
דעולה מיצוי יא] הוא דעביד בה ולקמן
הנך משניות דהכא ודפ"ק דמכילתא כט]
אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו
העוף מעכב איכא בינייהו ת"ק סבר
א] צ"ל שיסוע (*ש"מ): ב] וכיון
ודמנחות צריכי לדקדק אמאי צריכי
(דף סו.) תנן דחטאת העוף שעשאה
וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה:
דקא מצי לדם כי מבדיל קעביד
שופטים יד, ו
קעביד
מעשה עולה
מיצוי חטאת העוף מעכב וכיון דמצוי
כולהו:
כמעשה עולה יב] לשם חטאת פסולה:
ב
כו' כצ"ל (ש"מ): ג] מדברי תוס'
3. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
ב]
בחטאת. מה שזה למעלה וזה
בד"ה ורבי נראה דגרסי רבה:
ור"א בר"ש סבר לא מעכב. הילכך
דם (א) קעביד מעשה עולה בחטאת העוף
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת
ד] תיבת מעכב נמחק (*ש"מ):
רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ
למטה לא חשיב ליה שינוי:
אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה
ור' אלעזר בר"ש סבר מיצוי חטאת העוף
ה] צ"ל פסלא ותיבת מעכב
ב)
❖ בחטאת לא מעכב. הילכך
מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל:
ורבי אלעזר בר"ש סבר מיצוי
לאחר הבדלה ולא עבד ליה מעשה
נמחק (ש"מ): ו] גירסת כי"מ חד
ויקרא ה, ח
לא מעכב ומחתך בשר בעלמא הוא רבא
ג]
אמר רוב בשר מעכב וחד אמר
עולה ואי משום דשינה בהבדלה כיון
אין רוב בשר מעכב מכלל:
אמר שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב ד]
אם רצה להבדיל יבדיל ולא ימצה
דלאו יג] מעשה עולה מצי למימר בה
ז] פי' בניחותא (מנחת יהודה).
גליון הש"ס
איכא בינייהו תנא קמא סבר שהייה בסימן
ובש"מ גריס דתניא: ח]
צ"ל
חיתוך בשר בעלמא הוא: ה"ג שהייה
אחר הבדלה ולא עביד מעשה עולה
[תוס' ד"ה הבדיל כו' אבל
שמבדילין בחטאת העוף
שני בעולת העוף לא מעכב ואע"ג דשהייה
בסימן שני בעולת העוף איכא בינייהו.
ואי משום דשינה בהבדלה [כיון
ה]
(ש"מ): ט] קמיפלגי ומאי
בעולה קשה מנלן. עי' לעיל דף
נב ע"ב תוס' ד"ה תאמר וכו']:
טעמא דראב"ש כצ"ל והס"ד,
קא עביד מעשה עולה בחטאת ורבי אלעזר
דלא מיצה] כמעשה עולה א"כ כי
בעולת העוף הצריכו יד] ב' סימנים
ומה"ד מיצוי חטאת העוף כו'.
שם לא מלק למעלה נמי כשר.
מבדיל הוי חיתוך בשר בעלמא כך
ושהה שיעור שהייה בין סימן לסימן
בר"ש סבר מעכב וכיון דשהייה מחתך בשר
עיין ת"י יומא דף ג ע"ב ד"ה אי
דבחטאת העוף יש הזאה
ה]
❖
מה מילואים:
ומיצוי ובעולת העוף ליכא
פירש בקונטרס וקשה דבפ"ק דחולין
איכא בינייהו אי פסיל בה בשהייה טו]
בעלמא הוא אביי אמר רוב בשר מעכב
הזאה ומה דאמר קרא לא
בין סימן לסימן כבהמה או לא: ת"ק
(דף כא:) דדריש רבי אלעזר בר"ש
איכא בינייהו ובפלוגתא דר' זירא ור' שמואל
יבדיל היינו בשביל שלא יעשה
סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף
כמשפט חטאת העוף מה להלן כשהוא
מעשה עולת העוף בחטאת
מוסף רש"י
בר רב יצחק חד אמר שהייה בסימן שני
העוף כצ"ל (ש"מ): י] צ"ל דבתר
ו]
לא פסלה. דלא דמי לשחיטת בהמה
אוחז ל] הראש בגוף ומזה לא] ויליף
: יא] תיבות מיצוי
מיצוי חטאת העוף. דכתיב
בעולת העוף מעכב איכא בינייהו וחד אמר
(ש"מ וכתה"י)
ה]
מיניה בעולת העוף שאין חותך אלא
דטעמא דבהמה בעיא ב' סימנים
הוא דעביד בה ליתא בכי"פ:
והנשאר בדם ימצה, לאחר הזאה
רוב בשר מעכב איכא בינייהו מכלל דבעינן
יב] בש"מ נוסף אפילו לשם
ימצה: לא מעכב. דכיון דהוזה
רוב שנים היכי יליף הא אי בעי
משום דלא נפקא חיותא בסימן אחד
אע"פ שלא מיצה נעשית מצותו
חטאת פסולה. ואע"ג
דרוב בשר בתחילה אין והתניא
מבדיל לגמרי בחטאת והיינו יכולין
הילכך שם שחיטה על שניהם טז] אבל
ג
(ב)
ז]
ויצא מידי מעילה וחייבין עליו
דבחטאת לא סגי בלא הזאה
משום נותר וטמא, ויצא נמי ידי
ובעולה ליכא הזאה מ"מ
כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה
לפרש כשהוא אוחז ל] הראש בגוף
עוף בסימן אחד פסקא חיותא יז]
ג)
חובתו דאינו מעכב הכפרה
קרינא ביה שפיר מעשה עולה
ומזה לא] אם ירצה קאמר ומדקאמר לב]
ועולת העוף ד) מצות הבדלה בעלמא הוא
ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או
(מעילה ח:). שאפילו עקר המיצוי
הואיל וכה"ג כשר בעולה,
לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה
והא דאמר בעולה ונמצה דמו
מה להלן בסימן אחד היינו שאם ירצה
דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל
לקנה הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד
כדאמרן באיזהו מקומן והנשאר
אין זה כי אם למצוה כמו
לא יחתוך כ"א סימן אחד אבל קשה
אלא על הראשון ולא מהניא שהייה
שאפרש לקמן: יג] דלא מצית
בדם ימצה שאינו נשאר לא ימצה
או רובו ורוב בשר עמו ובעולה שנים או רוב
(לעיל סד.) כיצד מולקין חטאת
מברייתא דהתם לעיל לג] דקתני שנים
לפסול בשני וחטאת שהבדיל בה אע"ג
למימר בה מעשה עולה הוי
שנים אמרוה קמיה דרבי ירמיה אמר לא
חיתוך בשר כו' (כתה"י):
העוף. בחטאת העוף כתיב ולא
או רוב שנים ומפרש התם שנים
דבלא שהייה אי אפשר בין סימן
יד] הצריכה (ש"מ): טו] צ"ל
יבדיל גבי שמיעת הקול בויקרא (ה
שמיע להו הא דא"ר שמעון בן אליקים משום
לרבנן או רוב שנים לר' אלעזר בר"ש
לסימן כדתני לקמן בשמעתין שבתחילה
שהייה (*ש"מ): טז] שניהם
ח) הילכך בחד סימן סגי, דעוף
הכשרו בסימן אחד (חולין
רבי אלעזר בן פדת משום ר"א בן
ופסלה שהייה בשני אבל כו'
לוקמה כולה כרבי אלעזר בר"ש דאי
חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר
כצ"ל (*ש"מ)
: יז] חיותא וסגי
כא.) בלא רוב בשר. דאי חתיך
שמוע אומר היה ר"א בר' שמעון שמעתי
בעי שנים ואי בעי רוב שנים לד]
הגיע לסימן חותכו ורוב בשר עמו
רוב רוחב הבשר עם המפרקת
לגבי שחיטה, והבדלה בעולת
העוף מצוה בעלמא היא כצ"ל
קודם לסימנין, הויא לה מתה קודם
ובפרק העור והרוטב (שם דף קכג.)
וההיא חתיכת רוב בשר יח] אף על גב
בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא
יבדיל
3
ח]
(*ש"מ): יח] בשר אי אפשר
חתיכת הסימנין ותו מאי מליק (שם
נמי גבי טלית שנקרעה רובה שוב
דאית ביה שיעור שהייה כיון דבעולה
כח.) ורוב בשר עמו. לאחר
דלית ביה שיעור שהייה,
אפ"ה כיון דבעולה כצ"ל
מליקת הסימן (שם כא.):
אינה חיבור וטהורה ומוקי לה
שהייה בין סימן לסימן לא פסלה אי
(ש"מ): יט] אי אבדיל בחטאת
ובעולה. דבעי הבדלה, חותך
עביד מעשה עולה בחטאת: ור"א בר"ש סבר
בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עלה
ואטבלה ליכא למימר דילמא
יט] עבדיה בחטאת
ע"י שהייה עביד כו' כצ"ל
שנים (שם כח.):
❖
(ש"מ): כ] בכי"י נוסף דרוב בשר
שהייה בסימן שני בעולת העוף פסלה. הלכך חטאת שהבדיל בה
חייס ולא קרע רובה אבל כשאינה טבולת יום גזרינן ופריך אלא
הדרן עלך קדשי קדשים
מעכב אם לא חתכו עם סימן
מעתה לה] לרבי אלעזר בר"ש ליגזר דילמא לא אתי למיעבד רובא
כיון שא"א לה בלא שהייה בין סימן לסימן כ] אין כאן מעשה עולה
ראשון: כא] בכתה"י נוסף עם
דבעולה שהייה ליכא ומחתך בשר בעלמא הוא: רוב בשר מעכב
והשתא אי אין אסור לחתוך כל השנים ל"ל למגזר שם כלל דילמא
סימן ראשון: כב] בס"א נוסף
שיטה מקובצת
לו]
ואפילו מחתך ליה רוב בשר
איכא בינייהו. ודכולי עלמא שהייה בעולה בסימן שני פסלה והכא
חייס ונראה לפרש כל סוגיא זו בהבדלה שלאחר הזאה אבל קודם
שמעתי שמבדילין בחטאת העוף
כיון דאי בעי לא עביד, מעשה
הזאה כולי עלמא לא פליגי דפסולה דאמר קרא לא יבדיל ודוקא רבי
בהא פליגי לת"ק חיתוך רוב בשר כא] בחטאת לא מעכב (ג) אי לא
עולה שפיר קרינא. ס"א
כו'. לשיטת הקונטרס
ואפילו כשמחתך ליה לא הוי
קשה טובא, חדא דלראב"ש היכי
שמעון בן אליקים דלקמן אית ליה הך סברא לרבי אלעזר בר"ש
מחתיך ליה ואי אמרת מבדיל עביד ליה שני סימנין בלא שהייה ויש
מעשה עולה, מ"מ גזרינן הא
מיירי קרא דקאמר לא יבדיל, אי
דיכול להבדיל כל השנים ואפילו קודם הזאה ולית ליה איסור פסול
כאן מעשה עולה כב] ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר רוב בשר
אטו הא (ש"מ): כג] תיבות
לאחר שחתך רוב בשר הלא שרי
וחתיכתו אחר סימן ראשון
להבדיל מן התורה, ואי לא חתך
בהבדלה כלל דהא לז] מפרש לא יבדיל דקרא אין צריך להבדיל וסוגיא
בחטאת מעכב וחתיכתו כג] אחר סימן ראשון הוא וכיון דלא סגי
נמחק (ש"מ): כד] צ"ל בשר
רוב בשר בהדי סימן ראשון, הלא
בלא שהייה בינתיים אין כאן מעשה עולה: מכלל דבעינן רוב הבשר כד]
דחולין פרק קמא (דף כא:) וההיא דהעור והרוטב (שם דף קכג.)
(ש"מ): כה] צ"ל דלכתחילה
חטאת פסול הוא כיון דרוב בשר
(שמכ"י): כו] לה (ש"מ): כז] אם
לכתחילה. מדקמיפלגי בעיכובא מכלל דכולהו מודו לכתחילה כה] בעי
דלא כוותיה אלא כרב חסדא ורבה ואביי והכי פירושא דכולה
מעכב לחתוך אחר סימן ראשון.
כן מה הקטרה אינה מעכבת
ועוד קשה דאם כן לכולהו אמוראי
לחתוך רוב בשר אחר הסימן: שדרה. חוט השדרה: מפרקת.
שמעתא מאי בינייהו פי' מאי טעמייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת
כצ"ל (ש"מ). [הגהת הש"מ נסובה
אמר ר' אלעזר בן שמעון [דמותר]
עצם הצואר: בלא רוב בשר. המקפת סביב כדאמרינן בהכל שוחטין
העוף מעכב איכא בינייהו דרבנן סברי מיצוי חטאת העוף מעכב
על ד"ו שם ליתא תיבת כו'. ולפי
להבדיל בחטאת העוף השני סימנין,
גירסתנו עדיף טפי לשבץ הגהה זו
ובפרק קמא דחולין (דף כא:) אמר
וכשהזה עדיין לא נגמרה מצוותה הילכך כשהבדיל סימן שני לאחר
(חולין דף כ:) נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמאה ואפילו
אחר תיבת כו']: כח] ממליקת
ר' אלעזר בן שמעון כמשפט כו'
הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול משום שעשה מעשה עולה
מפרכסת הילכך אי הוה חותך רוב בשר קודם הסימן הויא ליה כו]
עולה שעשאה למטה דכיון
אף עולת העוף כו' כלומר שלא
דמהקטרה ילפא נימא דון
יבדיל מכל וכל הראש מן הגוף,
מתה ולא מהניא בה מליקה וסימנין הלכה למשה מסיני הן: שנים
בחטאת שיש כאן הבדלה בשנים קודם מיצוי כמו בעולה ור"א בר"ש
: כט] דמכילתין
מינה כו' (ש"מ)
ואי מותר (אליבא) [אליביה] להבדיל
או רוב שנים. בהכל שוחטין (שם דף כא.) אמרינן שנים לרבנן רוב
סבר דמיצוי אינו מעכב וכבר נגמרה כל מצוותן לח] וכשמבדיל לאחר
(ב"ש): ל] צ"ל אחוז (ש"מ):
בחטאת העוף, היכי יליף לה דאסור
לא] צ"ל מזה (שמכ"י): לב] צ"ל
להבדיל בעולת העוף, וכי תימא
שנים לר"א בר"ש והתם פליגי בה בקראי: אמרוה קמיה דר' ירמיה.
הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא והשתא צ"ל דרב חסדא
והא דקאמר (גליון): לג] לעיל
דמכל מקום לכתחילה אין לו להבדיל
להך פלוגתא דהנך אמוראי דפליגי בטעמא דר"א ברבי שמעון:
[סבר] דשהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב דאי מעכב אמאי
מינה (ש"מ): לד] בש"מ נוסף
ושמעתי שמבדילין אי הבדיל קאמר
כיון דמחטאת לא ילפינן רק
דאי הבדיל דיעבד לא מיפסלא, אם
פסול לרבנן כשהבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה שהרי שהה
אין
דאינו חובה להבדיל, וע"ק
כן הא דקאמר התם על הא דמייתי
ואין הכשרה של עולה בכך ואי אפשר לו לעשות הזאה בין מליקת סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ורבה מפרש שהייה בסימן שני בעולת העוף
דבפרק העור כו': לה] ס"א
בסמוך גבי עולה שנים או רוב
מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר"ש מעכב ואביי מפרש דרוב בשר מעכב איכא בינייהו ורבנן סברי רוב בשר לא מעכב
מעתה עולת העוף לראב"ש
שנים ואיצטריך לומר התם שנים
ליחוש דילמא חייס עליה ולא
לרבנן ורוב שנים לר' אלעזר בן
ולכך זימנין דלא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון טל] (מ"מ אסור להבדיל עם סימן הראשון אפילו לאחר ההזאה) גזרינן אטו היכא דלא
:
יעשה רוב שנים (ש"מ)
שמעון, לימא כולו כראב"ש ורוב
חתך רוב בשר ור"א ברבי שמעון סבר רוב בשר מעכב ולכך לא פסל דאין כאן מעשה עולה שכבר חתך רוב בשר עם סימן ראשון וכשמבדיל
לו] והשתא בשלמא אי אמרת
שנים לכתחילה ושנים בדיעבד, וכ"ת
שאסור לחתוך כל השנים פריך
דרוצה ליישב הכל לכתחילה הילכך
לאחר ההזאה מתה עומד ומבדיל ופסול מ] לאביי מא] דפ"ק דחולין (דף כ:) דפריך תקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי מתה עומד
שפיר דלא סגי ברוב מצומצם
צריך לאוקמי שנים ע"כ כרבנן אבל
ומולק ולית ליה טעמא דכדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה פי' הנך טעמי דרב חסדא ורבה ואביי
עד שיפסוק רוב הנראה לעינים
לעולם בדיעבד כשר שנים לראב"ש
פן יחוש לצמצם לפי שירא פן
בין בעולה בין בחטאת, א"כ מאי
אמר להו לא שמיעא להו הא דאמר ר"ש בן אליקים משום רבי אלעזר בן פדת אומר היה ר"א ברבי שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת
יחתוך כל השנים אלא אי שרי
פריך בפ' העור והרוטב (דף קכג:)
העוף ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל פי' ולא צריכין לכל הנך טעמי מב] דפריש רב חסדא ורבה ואביי ואף קודם ההזאה מותר להבדיל וא"ת
לחתוך כל השנים ל"ל למגזר
לראב"ש כו'. ועוד קשה מה שפי'
(ח"נ וכעי"ז תוס' חולין כא: וש"מ):
בקונטרס דלא יבדיל דחטאת ר"ל
דלדידהו דאסור להבדיל קודם הזאה ואפילו לרבי אלעזר בר"ש א"כ מאי קאמר לעיל מתניתין דלא כר"א בר"ש הא לכאורה מתני'
לז] צ"ל דהוא (צ"ק): לח] צ"ל
דלא יעשה הבדלה דעולה שימצה
קודם הזאה דומיא דרישא דקתני חטאת העוף כיצד היתה
נעשית מלק ראשה ממול ערפה ואין מבדיל ומזה מדמה על
מצוותה (ש"מ): טל] הראשון
אחר כן, הא פשיטא דקרא לא
דקודם הזאה וכשמבדיל אחר
משמע שתולה החטאת בעולה. לכך
נראה לר"י דודאי בהבדלה דקודם הזאה כו"ע לא פליגי דפסולה כיון דהזאה מעבודות המעכבות בחטאת ונמצא שמבדיל בעודו עסוק בעבודות הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפילו חתך רוב בשר עם סימן הראשון מ"מ אסור להבדיל אפילו לאחר הזאה דגזרינן אטו
חטאת, ובהכי מיירי קרא דלא יבדיל כלומר לא יבדיל בעודו עסוק בעבודות החטאת, וכן ההיא דפ"ק דחולין מיירי בהבדלה קודם הזאה, והשתא לא וכו' (ש"מ וכעי"ז תוס' שם): מ] תיבת ופסול ליתא בתוס' חולין שם: מא] לאביי וכה"ג בעולה לאו הבדלה הוא דאביי לטעמיה דאית ליה
הכי בפ"ק דחולין דפריך ותקשי (ש"מ וכעי"ז בתוס' שם): מב] טעמי דפרישו, דבפירושא דקרא פליגי דלמר שרי ולמר אסור ואפילו
פליגי הכא אלא בהבדלה דלאחר הזאה וקודם מיצוי. [וא"ת] א"כ למה קאמר מתניתין דלא כראב"ש, לישני ליה מתני' איירי בהבדלה דקודם הזאה,
קודם הזאה פליגי. וא"ת ולרב חסדא ורבא ואביי אמאי מוקי מתניתין דלא כראב"ש הא לכאורה וכו' כצ"ל. והשאר נמחק (ש"מ):
וי"ל דמשמע ליה דמתניתין איירי בכל ענין, ועוד משמע ליה דהבדיל בחטאת איירי דומיא דהבדיל בעולה דאיירי בהבדלה דסמוך (דמיצוי) [למיצוי]
דהזאה ליכא בעולה, כמו כן איירי בחטאת בהבדלה שסמוך למיצוי כגון שכבר עשה ההזאה: מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו. ת"ק סבר מיצוי
מעכב והוי קודם מיצוי כקודם הזאה דאמר קרא לא יבדיל, דהא כיון דמיצוי מעכב לא סגי ליה דלא עביד מיצוי, וא"כ ע"כ עדיין עסוק הוא בעבודות המעכבות בחטאת, ובהכי מיירי קרא דלא יבדיל כדפי', והוי כמבדיל קודם הזאה דאסור להבדיל לכו"ע לפי שהיא [מן] עבודות המעכבות, והא
דקאמר קא עביד מעשה עולה בחטאת, לאו משום דבעינן לרב חסדא הבדל דעולה והכשר דעולה בהבדלת סימן שני, אלא ר"ל עסוק בעבודה הוי דמיצוי חטאת העוף מעכב כמו מיצוי דעולה ונמצא שהוא עוסק בעבודת החטאת, וה"פ קא עביד מעשה עולה והיינו הבדלה בעודו עסוק בעבודות
החטאת. וראב"ש סבר דמיצוי לא מעכב הילכך לאחר הזאה שרי להבדיל כיון דמיצוי לא מעכב א"כ אינו עסוק בעבודות החטאת, דלא יבדיל דקאמר רחמנא היינו בעודו עסוק בעבודות החטאת וכיון דאינו עסוק בעבודות החטאת, מחתך בשר בעלמא הוא: רבה
אמר כו'. כלומר ודאי פליגי