חטאת העוף פרק שביעי זבחים
סו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אין צריך
להבדיל.
הילכך אם הבדיל לאו שינוי הוא: מכדי כתיב.
א א מיי' פ"ז מהלכות פסולי
קיר המזבח ויש לומר דמשמע ליה דמתני' פוסלת בכל ענין אפי' לאחר
א) ת"כ ויקרא נדבה פ"ט ה"ז,
❖
ב) ויקרא א טו, ג) דף סה.,
המוקדשין הלכה ז:
בעולת העוף והקריבו ומינה נפקא לן לר"א ברבי שמעון הבדלה
הזאה מדקאמר י] רבי אלעזר בר"ש שמעתי שמבדילין והיינו דוקא
ב ב מיי' שם הלכה ה:
בעולת העוף בהכל שוחטין (חולין דף כא.) ולא דרש ב) ומלק והקטיר
לאחר הזאה מכלל דרבנן פליגי עליה ואמרי אין מבדילין אם כן מתני'
ג ג ד מיי' שם הלכה ח:
❖
ד ה מיי' שם הלכה ו:
דלא כוותיה וא"ת ריש פ' חטאת העוף עשאה כמעשה עולה פסולה
כדדרשי' לעיל מה הקטרה הראש בעצמו כו' דתיפוק ליה הבדלה מהתם
הגהות הב"ח
ג)
דהך סברא לית ליה שימלוק את
וקאמר בגמרא דשני במאי אילימא
(א) גמ' יכול אע"פ שמיצה דם
הראש: (ב) שם מסתברא רוב
דשני במליקה נימא דלא כר"א בר"ש
כולן אלא דוקא רוב שנים ויליף לה
אין צריך להבדיל א"ל
רב אחא בריה דרבא
תורה אור השלם
ג]
כצ"ל ואות ד' נמחק: (ג) רש"י
דאי ר"א בר' שמעון הא אמר שמעתי
מקראי ואפילו רבנן דפליגי עליה התם
לרב אשי אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא
1. וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי
ד"ה מכדי וכו' כלומר מאי
1
❖
שמבדילין בחטאת העוף מאי קשיא
עיקר הבדלה בעולה לא נפקא להו
קמ"ל:
יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל
יכסנו ה"נ דאין צריך לכסות הכי השתא
שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר:
ליה לרבי אלעזר בר"ש נמי משכחת
אלא מוהקריבו דמשמע חלק את זה מן
התם כיון דכתיב 2 בעל הבור ישלם עלויה
שמות כא, לג
לה דהבדיל קודם הזאה וי"ל כיון
החטאת הילכך על כרחך ולא יבדיל
2. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב
שינויי נוסחאות
הוא דרמי לכסויי אבל הכא מכדי כתיב
דמוקמינן כמעשה עולה דשני במליקה
האמור בחטאת למה לי כלומר מאי
לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:
א] הראש כשרה (כי"צ):
שמות כא, לד
3והקריבו חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת
א"כ מדלא קתני כמעשה עולה קודם
(ג) קאמר לן שמע מינה א"צ להבדיל
ב] בכתה"י היא: ג] כולו (כתה"י
3. וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ
העוף לא יבדיל למה לי ש"מ אין צריך
וש"מ): ד] בעולה (כי"י) ה] צ"ל
הזאה ש"מ דאיירי בין קודם הזאה
קאמר הילכך נפקא לן העולה ד]
וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר
4
מדחילק, ותיבת דהא נמחק:
הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר
להבדיל: מיצה דם הגוף: ת"ר עולה אע"פ
בין לאחר הזאה ועוד דלר' אלעזר בן
מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חלק ה]
א)
ו] תיבת ד"א נמחק (רש"ש, וכן
ויקרא א, טו
הַמִּזְבֵּחַ:
בכתה"י ליתא): ז] מאי האי
4. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
פדת ור"ש בן אליקים ורבי ירמיה יא]
ביניהן דאי אזהרה היא בחטאת שלא
שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש א] יכול
(כי"י). ובש"מ מאי קאמר:
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת
יבדיל היכי נפקא לן בעולה מוהקריבו
מכשר רבי אלעזר בר"ש אפילו קודם
(א) מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף ת"ל
ח] ללמדנו (*צ"ק): ט] דאי וכו',
רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ
דצריך להבדיל אינו מוזהר שלא
ההזאה דמפרשים לא יבדיל דקרא
כל זה עד סה"ד יתור לשון הוא,
מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל:
❖
הוא מאי תלמודא אמר רבינא מסתברא
4
ב]
דכבר מבואר לעיל (צ"ק): י] ס"א
ויקרא ה, ח
להבדיל הוא דנפקא לן מחילוקו ולא
אין צריך להבדיל ור"ת הגיה בגליון
משום דראב"ש אמר שמעתי
(ב) דרוב דמים בגוף שכיחי:
שטעון הבדלה. ד"א ו] האי למה לי
בספרו על מילתא דר"ש בן אליקים
שמבדילין אמתני' קאמר ובא
הדרן עלך קדשי קדשים
לחלוק עליה. וא"ת כו' (ש"מ).
שיטה מקובצת
כמו מאי ז] היא לשון קצר מדאתא
ומאי לא יבדיל יב] דמשמע בין בשעת
ולשון תוס' חולין (כב, א) משום
חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה
והקריבו לחלק למדנו ח] הבדלה בעולה
הזאה בין בשעת מיצוי אינו צריך
דקאמר ראב"ש שמעתי
בהבדיל אחר הזאה כדפי' ובין (רבה
שמבדילין ומשמע דקאי
ואביי) [ת"ק וראב"ש] ס"ל דמיצוי
שמע מינה ולא יבדיל אין צריך להבדיל
להבדיל ואם הבדיל כשר וכ"ש שמתמצה
חטאת לשם חטאת כשירה
אמתניתין ובא לחלוק עליה:
חטאת העוף מעכב והוי עסוק
קאמר ואשמעי' והקריבו דחלק בעולה
כל הדם ושבקינן לקרא דאיהו דחיק
יא] ירמיה פריך שפיר דלדידהו
בעבודות החטאת, מיהו אע"ג
כמעשה חטאת לשם עולה כמעשה עולה
א
מכשר כו' כצ"ל (ש"מ)
: יב] לשון
דצריך להבדיל (דאי ט] אזהרה היא
ומוקי אנפשיה דדוקא לא יבדיל
דעדיין עסוק הוא בעבודות החטאת,
תוס' חולין שם [עפ"י ש"מ]
לשם חטאת כמעשה עולה לשם עולה פסולה
הא דאמר רחמנא לא יבדיל היינו
בחטאת לא שמעי' מוהקריבו אלא
בשעת הזאה אבל בשעת מיצוי דלדם
ומאי לא יבדיל דקרא אינו
דוקא בעודו עסוק בשם מליקה, דהא
עשאה למעלה כמעשה כולן פסולה עולת
דאינו מוזהר מלהבדיל בעולה אבל
הוא צריך אי בעי מבדיל אי בעי לא
ב
צריך להבדיל היינו בשעת
כך כתיב קרא ומלק ראשו ולא יבדיל
מיצוי דלדם הוא צריך
כלומר לא יעשה מליקה של הבדלה,
העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם
הבדלה לא נפקא לן):
מבדיל עכ"ל משמע שרוצה לפרש
וכשמבדיל כל שכן שמתמצה מצות
הילכך ת"ק סבר דשהייה בסימן שני
הדרן עלך קדשי קדשים
דבשעת הזאה אסר קרא ובשעת
עולה כשירה כמעשה עולה לשם חטאת
כל הדם: יג] צ"ל דמדאפקיה
בעולת העוף לא פסלה, א"כ כי נמי
ג
חטאת העוף. כמעשה חטאת.
(צ"ק): יד] ולאסור (תוס' חולין
מבדיל לאחר הזאה דאיכא שהייה
מיצוי בעי למימר קרא דאין צריך
כשירה ובלבד שלא עלתה לבעליה כמעשה
ד
שם): טו] צ"ל כדדריש (ש"מ).
דכוותיה בעולת העוף חשיב מליקה,
מליקה בסימן אחד והזאה
ותרוייהו משתמעי מיניה (וש"מ)
טז] ואתי אפילו כר"א (תוס'
וא"כ מבדיל הוא בחטאת בשם
חטאת לשם עולה כמעשה חטאת לשם חטאת
שם): יז] ואיכא רבנן דפליגי
מליקה, ובהכי איירי קרא דלא יבדיל
ומיצוי: כמעשה עולה. בגמרא מפרש
מדאפקיה יג] קרא בלשון לאו קדריש
פסולה עשאה למטה
כמעשה כולן פסולה:
(ש"מ): יח] דמדקאמר (תוס' שם)
כדפי'. והא דקאמר קא עביד מעשה
ה
דשני במאי: עשאה למעלה כמעשה
דבשעת הזאה לא יבדיל ולאסורא יד] אף
יט] וסברי מיצוי כו' כצ"ל (גליון
עולה בחטאת, ה"ק קא עביד מעשה
עפ"י תוס' שם) כ] צ"ל רבנן
כולן. כלומר כמעשה אחד מכולן
כשרות דמליקת עולת העוף בחטאת,
בשעת מיצוי לא אתי קרא דמוהקריבו
דמתני' (צ"ק): כא] דסברי (צ"ק)
ושם מליקה עליה, ואהא מזהיר
האמורין כאן ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת: כמעשה
הוה נפיק דדריש טו] מיניה
בחולין (דף כא.) שחילק הכתוב בין
כב] תיבת דהוא נמחק (צ"ק). וגי'
רחמנא לא יבדיל, דע"כ לא יבדיל
חטאת. בגמרא [ע"ב] מפרש דשני במאי: עשאה למטה כמעשה
ח"נ דהוה תני ושהיזה:
חטאת העוף לעולת העוף לכך יש לפרש נמי דאתי קרא למימר
דחטאת דקאי אומלק אשם כשרות
כג] מצוותה והא דנקט
מליקה דאזה קפיד קרא, דליכא
כולן. כמעשה אחד מכל אלו ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:
דבשעת מיצוי אם ירצה לא יבדיל והא דאמר רבי ירמיה לא שמיע
שעשאה בדיעבד אגב אחריני
למימר דאכשרות דמליקה דחטאת
להו דמשמע שבא לחלוק על רב חסדא ורבא ואביי היינו משום שבא
גמ'
נקטיה כצ"ל (ש"מ): כד] כתקנה.
גופיה קאי דהא לעולם לא תמצא
ר"ל אפילו לא שינה במעשה
הבדלה בהכשר מליקה בחטאת העוף
ר' ירמיה להשמיענו דכשמבדיל לאחר הזאה אין כאן מעשה עולה בחטאת שמצות חטאת נמי כך הוא דקרא אין צריך להבדיל קאמר וא"ת
העבודה, והיינו שהיזה הדם (תוס'
דהא הכשר מליקה דחטאת העוף
לרב הונא דאמר משמיה דרב במעילה פרק חטאת העוף (דף ח:) דמיצוי חטאת העוף אינו מעכב ולהכי תני במתני' דהתם הוזה דמה אמאי
קדושה): כה] בש"מ נוסף ועי"ל
הוא דוקא בסימן אחד ולא יבדיל
דלא קאמר שמואל אלא
אסימן שני קאי, אלא ע"כ לא יבדיל
פסלי רבנן כשהבדיל לאחר הזאה הא אין כאן מעשה עולה בחטאת דמחתך בשר בעלמא הוא כדפרישית כיון דכבר נגמרו עבודת הדם דמיצוי
בזבחים אבל בעוף לא דקרא
דקאמר רחמנא בחטאת דקאי אומלק
אינו מעכב ולפי מה שפירשתי ניחא דדילמא רב הונא סבר כר"ש בן אליקים דמוקי פלוגתייהו קודם הזאה אבל לפירוש ר"ת קשה דאפילו
דמייתי לעיל גבי זבחים כתיב
אכשרות מליקה דעולת העוף קפיד
ואני נתתי לכם על המזבח
רחמנא, והילכך כי עביד הבדלה
לר"ש בן אליקים לא פליגי אלא לאחר הזאה ויש לומר דרב הונא יעמיד מתני' דקתני הבדיל פסול קודם הזאה ואפילו טז] כרבי אלעזר בר"ש
לכפר: כו] נראה כוונתו לקושיית
בסימן שני בחטאת העוף באותו ענין
וסוגיא דשמעתא דקאמר מתניתין דלא כרבי אלעזר בר"ש אתיא כרב אדא בר אהבה דאמר במעילה [דף ח:] משמיה דרב מיצוי חטאת העוף מעכב
התוס' בד"ה אלא, מכל לאוין כו'
דכשר בעולת העוף קרינא ביה לא
❖
לא קשיא ליה (גליון):
יז] ורבנן פליגי עליה דר"א בר"ש אפילו לרב הונא מדקאמר יח] רבי אלעזר ברבי שמעון שמעתי שמבדילין משמע דפליגי רבנן עליה ואע"ג
יבדיל בשם מליקה, וראב"ש סבר כו',
והא דשרי להבדיל לא משום דמיצוי
דרב הונא סבר מיצוי לא מעכב מודה הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון סבר יט] מיצוי מעכב וה"נ איכא חד תנא במעילה
לא מעכב דודאי מעכב לכו"ע, אלא
דסבר הכי ומיהו מתני' לא אפשר למימר לרב הונא דסבר מעכב דהא מהדר הש"ס לאוקומי כל סתמי דמתני' כוותיה דאית ליה אינו מעכב
אע"ג דעסוק הוא בעבודות חטאת
ליקוטים
כ]
כא]
מ"מ לא קאמר רחמנא לא יבדיל אלא
וא"ת והא קתני מתני' חטאת העוף שמלקה לשמה ומיצה דמה שלא לשמה פסול אלמא דמיצוי מעכב ויש לומר דרב הונא לא הוה תני
א"כ עסוק הוא במליקה דהא אומלק
כמעשה חטאת לשם חטאת.
מיצה אלא היזה כדתני במתניתין דמעילה הוזה דמה אבל סיפא דמתני' דמייתי התם במעילה אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף
קאי דלא יעשה מליקה של הבדלה,
אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון
והלכך שהייה בסימן שני בעולת העוף
שמלק והבדיל ובחטאת נאמר
מלקן ומיצה דמן כו' לא מצי לשנויי דהוא כב] ושהיזה דהא קתני בה נמי עולה והזאה בעולה ליכא לכך צריך לשנויי דלצדדין קתני:
מעכב, א"כ כשמבדיל לאחר הזאה
ולא יבדיל כשרה הואיל ונעשית
אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו כו'. מכל לאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכלו כל נבילה לא תלבש שעטנז לא קשיא
כדפי' יש כשיעור שהייה בינתיים כיון
למטה ובשאר עבודות כהלכתה,
דעשה ההזאה בינתיים, וכיון דכוותיה
עכ"ל הרע"ב ז"ל בהאי בבא
ליה למאי כתביה אם לא ללאו אבל הא דמסברא הוה אמינא דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל אין צריך
בעולה הצריכה הבדלה הוה מיפסל
קמייתא. וה"נ פירש בבא תנייתא
להבדיל קאמר וגבי בור נמי מסברא הוה אמינא דחייב לכסותו וכי כתיב לא יכסנו אין צריך לכסותו קאמר:
משום שהייה, א"כ אין כאן שם
גבי עולה כמעשה עולה אע"פ
הדרן עלך קדשי קדשים
מליקה בהבדלה זאת והוי כמחתך
ששינה במליקתה שלא הבדיל
בשר בעלמא, דאין זה הבדלה דאמרה
ומן הדין היה לו להבדיל אפ"ה
חטאת
למעלה
העוף. כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה. זו היא מצוותה כג] ואגב אחריני נקטיה:
כמעשה כולן פסולה. אף
תורה לא יבדיל דהא בהבדלה דשם
כשרה ע"כ. אמר העני המלקט,
שעשה העבודה כתקנה והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו לשמואל דאמר לעיל פרק ב' (דף כו:) כיון שהגיע דם למזבח
מליקה קא קפיד קרא, וכיון ששהה
כן משמע לכאורה שפירש
כד]
תו ליכא שם מליקה עליה, וכי מחתך
הרמב"ם ז"ל בתרתי בבי וז"ל
למטה
כמעשה כולן פסולה. בסוף פירקין דלעיל (דף סה:) פירשתי דלא ידעינן מנא ליה עיכובא בעולה:
נתכפרו בעלים כה]:
בסימן שני מחתך בשר בעלמא הוא,
ומה שאמר בתחלה כמעשה
אבל קודם הזאה דליכא שהייה איכא
חטאת כשרה ר"ל אפילו שינה
שפיר עליה שם כשרות מליקת העוף לכו"ע, ובהכי מיירי קרא דלא יבדיל, ואפי' שהה, כיון דקודם הזאה היא מיפסלא בהבדלה בכל ענין דגזרינן שהה
בסדר מליקתה, מה שאמר ג"כ כמעשה עולה לשם עולה כשרה ואפילו שינה בסדר מליקתה ע"כ. והשתא קשה שאם כוונת הרמב"ם ז"ל
אטו לא שהה: אביי אמר כו'. עי' בהשמטות בסוף המסכת: מיצוי חטאת העוף מעכב. עיין דף נב ע"ב: לא שמיע להו כו'. לפרש"י ה"פ לא
כפי מה שפירש דבריו הרע"ב ז"ל, היכי קאמר אפ"ה כשרה, והא בהדיא תנן בפירקין דלעיל (דף סד ע"ב) הבדיל בחטאת ולא הבדיל
שמיע להו להאי טעמא דמפרשינן אינו צריך להבדיל, א"כ לא צריכין לטעמיה דלעיל דהא לא אסר רחמנא להבדיל כלל. ולפר"י ה"פ לא שמיע להו כו'
בעולה פסול. והרמב"ם ז"ל עצמו כן פסק בפ"ו ובפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות דפסול. ונלאתי למצוא ישוב לדבר, ועלה בדעתי גם
דלפ"ז מותר להבדיל אף קודם הזאה, ואמוראי דלעיל אמרי דדוקא לאחר הזאה מבדיל אבל קודם הזאה מפרשים לקרא כמשמעו דלא יבדיל דאסור להבדיל.
בדעת אחרים לדחוק עצמנו ולומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דמתני' ר"א בר' שמעון היא וכדרך שדרך בה הרב בעל תוי"ט, ולא איתוקם לן
והשתא ההיא דפ"ק דחולין (דף כא.) דשנים לרבנן ורוב שנים לראב"ש וכן דההיא דהעור והרוטב (דף קכג.) היינו לאמוראי דלעיל ולא כר"א בן פדת:
כי לא מצינו רגלים לדבר אפילו בהאי רישא כ"ש בסיפא. והרב הנזכר נר"ו נאחז בסבך בין ברישא בין בסיפא והוא עצמו ראה דבריו
דלא נהירי ולא סבירי וצריכין חזוק. אכן מורי החכם החסיד השלם כמהר"ר שלמה הלוי נר"ו פירשה לי בתשובה כי הרמב"ם ז"ל אין
ע"כ מעמוד קודם
אלא מעתה גבי בור כו'. וא"ת כו' כו] וי"ל דהא דדריש לא יבדיל דאינו צריך להבדיל היינו משום דלדם הוא צריך לעשות ההזאה והמיצוי, וא"כ סברא
כוונת דבריו כאשר פירשם רבינו עובדיה ז"ל, רק כוונתו להשמיענו אע"פ ששינה ולא אחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו וכו'. וכן כתב
לומר דצריך הבדלה בחטאת יותר מבעולה דבעולה ליכא כי אם מיצוי בלבד, ולכך קאמר לא יבדיל דאין צריך להבדיל אבל אם רצה מבדיל, ולהכי
ביד ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה. ודייקא נמי שכתב בפירושו למתניתין ששינה בסדר מליקה ולא כתב ששינה במליקה עכ"ל נר"ו
פריך אלא מעתה כו' דאי כפשוטו לאשמועינן דצריך לכסותו פשיטא דכיון דחפרו צריך לכסותו, ומשני הכי השתא כלומר גבי בור כיון דכתיב בעל הבור
שפתים ישק. וכן ראיתי אחר זמן רב במשניות של החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל שקרוב לזה כתב ג"כ, ונזדמנו לידי אחרי מותו ז"ל
ישלם אלמא צריך לכסותו ומ"מ כתב ולא יכסנו לסיפור דברים בעלמא דאם לא כסהו חייב, והא דדרשינן לא יבדיל לומר דאינו צריך להבדיל לאו משום
כשתים או שלש שנים. וכן מוכח נמי שפיר ממה שפירש הרמב"ם ז"ל בפירקין בסוף פירושו לסימן ג' וז"ל ואין ראוי לאכילה זולתי
דהוי ס"ד מבדיל מסברא כדס"ד, אלא משום דמכדי כתיב והקריבו כו': לא יבדיל למה לי. לפום רהיטא נראה דה"פ כיון דכתיב והקריבו לחלק בענין
חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותרת באכילה אע"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו
מליקה א"כ ממילא ידעינן דבחטאת לא יבדיל אלא בסימן אחד אבל לא יבדיל בשני סימנין כענין מליקה דעולה, וא"כ על כרחך אתא לא יבדיל לומר דא"צ
בסדר מליקה של חטאת בפרק שלפני זה, לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל. ותוס' ז"ל נראה דס"ל דאם
להבדיל. וקשה דאילו לא הוי כתיב לא יבדיל היכא הוי ידעינן בעולה דעביד שני סימנין, איפוך אנא ואימא דבחטאת עביד שני סימנין ובעולה סימן אחד,
שינה ואחז בכל מקום פסולה, שכל עבודתה היתה נעשית בימין כמו שכתבתי בפירקין דלעיל בשם רבינו פרץ ז"ל, ומש"ה הוצרכו לפרש
ואי משום דדרשינן בעולה ומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו וגוף בעצמו, זה אינו דהא לראב"ש קיימינן ובפ"ק דחולין משמע דלראב"ש לית ליה
כמעשה חטאת לשם חטאת דהיינו מצותה ואגב אחריני נקטיה ע"כ. והרמב"ם ז"ל שכתב בהל' מעשה הקרבנות פ"ז ואם שינה ואחז
הך היקשא דקאמר התם דבעולה נמי כשהוא אחוז בראש בגוף כו', והיקשא דמליקה להקטרה מוקי ליה לומר מה הקטרה בראשו של מזבח כו' כדקאמר
בכל מקום כשרה אזיל לשיטתיה שפירש כאן דרישא דמתניתין אתיא לאשמועינן אע"פ ששינה בסדר המליקה כשרה, ומכאן נראה שיצא
התם לת"ק דברייתא דכמשפט. ורש"י דחק ופי' בענין אחר מכדי כתיב בעולה והקריבו ומיניה דריש ראב"ש הבדלה בעולת העוף וא"כ הא דכתיב לא
לו לפסוק שם ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה ודו"ק (מלאכת שלמה):
יבדיל בחטאת היינו דא"צ להבדיל קאמר, א"כ והקריבו דכתיב לחלק ביניהם לומר דבעולה צריך להבדיל יותר מבחטאת ועביד רוב שנים ומ"מ לא עביד
שנים לגמרי (והא) [דהא] כמשפט מקיש לענין זו דכשהוא אחוז הראש בגוף (אין) מזה כדקאמר התם, דאי לא יבדיל להזהיר בחטאת מלהבדיל א"כ היכי נפקא בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל דלמא לא נפקא לן מיניה אלא שאינו מוזהר מלהבדיל ולא שטעון הבדלה. ופליאה גדולה איזו הוכחה היא זו מדקי"ל
בעולה דחובה להבדיל והיא גופיה מנלן שמתוך כן אתה דורש דלא יבדיל דאינו צריך להבדיל, אימא דבעולה אינו חובה להבדיל ואתא והקריבו לומר דחלק מחטאת דבחטאת אסור להבדיל ובעולה אין אסור להבדיל. ועוד קשה לפירושו לישנא דלמה לי. לכך נראה למהר"ם כפי' קמא דפי' לא יבדיל למה לי כלומר
בלאו הכי נמי ידעינן שפיר דאסור להבדיל מדכתיב והקריבו לומר דחלק מליקה דחטאת ממליקה דעולה ומליקה דעולה בהבדלה היא מהיקשא דהקטרה, והא דדריש ראב"ש התם דכשהוא אחוז הראש בגוף מזה היינו לבתר דכתיב לא יבדיל וכיון דכתיב לא יבדיל וכמשפט א"כ יש לנו לעשות היקשא לענין דלא
יבדיל, והיקשא דמליקה להקטרה מוקמינן לה לראשו של מזבח, והא דכתיב והקריבו לומר דבעולה לא סגי בסימן אחד אלא בעי רוב שנים, אבל הכא מיירי אי לא כתיב לא יבדיל ואז ודאי יש לנו לדרוש היקשא דמלק והקטיר לגמרי אף לענין הראש בעצמו כו', וא"כ מוהקריבו שמעינן דבחטאת אסור להבדיל
מדחלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף במליקה, ואי משום כמשפט מוקמינן ליה לדרשא אחריתי. וקצת קשה למורי דנהי דלא יבדיל לא הוי איצטריך לאיסור הבדלה דחטאת כדפי' מ"מ איצטריך לכתוב לא יבדיל כדי לאקושי (חטאת לעולת העוף) [עולת העוף לחטאת] לאיסור הבדלה כדאמר ראב"ש בחולין
מכמשפט, דמכח הך היקשא לא דריש ראב"ש היקשא דמליקה להקטרה לענין הראש בעצמו והגוף בעצמו, והדרא קושיא לדוכתיה מנ"ל דלא יבדיל דאינו צריך להבדיל קאמר, ותירץ דטפי אית לן למימר א"צ להבדיל דהשתא איצטריך לגופיה דחטאת העוף לומר דלא יבדיל [אין] אסור להבדיל [ולא] לגלות בעולת
העוף איסור הבדלה ולא לענין חטאת גופיה: רש"י ד"ה מכדי. היכי נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל. נוסחאת רש"י ממהר"פ, נימא הכי דוהקריב חלק לומר דבחטאת מוזהר שלא יבדיל אבל בעולה אינו מוזהר להבדיל, אבל דצריך הבדלה לא תיפוק מיניה. אלא על כרחך מדנפקא ליה לר"א
מוהקריב חלק הבדלה בעולת העוף ש"מ ולא יבדיל כו' (נוסחת רש"י של מהר"פ): תוד"ה למעלה כו' אבל בעלים נתכפרו לשמואל כו'. ועי"ל דלא קאמר שמואל אלא בזבחים אבל בעוף לא, דקרא דמייתי לעיל גבי זבחים כתיב ואני נתתי לכם על המזבח לכפר: