ח:
כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חטאת דעבודת כוכבים. דכתיב בפ' שלח לך ולא כתיב בהאי עניינא
מ א מיי' פט"ו מהל' פסה"מ
לא קאי ואע"ג דבפרק דם חטאת (לקמן דף צב.) תנן תורה אחת
א) ירוש' פסחים פ"ה ה"ב,
שקלים פ"ב ה"ד, ב) לעיל ד:
הלכה יב:
לכל החטאות היינו במילתא דכתיבא התם אשר יזה מדמה על הבגד טז]
וכן חטאת דשמיעת הקול לא כתיב בההוא עניינא דההוא עניינא
❖
מא ב מיי' שם הלכה יא:
ב"ק סד. חולין סו. [כריתות כא.],
בחטאת דשגגת כרת קיימא כדילפינן בהוריות (דף ב.): שמיעת הקול.
ומיהו איכא דאית ליה הך סברא לר' שמעון בריש מסכת מנחות
ג) ירוש' שם., ד) קדושין כד
ב"ק נ נדה לג., ה) ויקרא חובה
(דף ג:) וא"ת למה לי למכתב בחטאת חלב עכובא בכל עבודות
שבועת העדות ושמעה קול
אלה (שמיעת הקול) ה] ושבועת ביטוי
פי"ח ה"ט, ו) לקמן יד. וש"נ.,
תורה אור השלם
❖
לכתוב בחדא ונימא מה שלמים לא
וטומאת מקדש וקדשיו בחד עניינא
ז) ויקרא חובה סוף פרק ו:
1. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח
חלקת למצוה אף חטאת לא תחלוק יז]
כתיבי בקרבן עולה ויורד ו] ושמעה
חטאת דעבודת כוכבים
דשמיעת
(א)
שְׁלָמִים לַיהֹוָה זָכָר אוֹ נְקֵבָה
❖
כדקאמר לעיל וי"ל דכי האי גוונא
קול אלה או נפש כי תשבע לבטא
הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו
תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: ויקרא ג, ו
הגהות הב"ח
זמנין דטרח ליה קרא וכתב א"נ
או נפש אשר תגע וגו' ומוקמא לה
דלא כתיב בהו מנלן חטאת דעבודת כוכבים
(א) גמ' חטאת דע"ז ודשמיעת:
אתי לדרשא אחרינא וא"ת מנא לן
במסכת שבועות [דף ו:] בטומאת מקדש
(ב) שם ואימא שלמים: (ג) שם
אתיא מחטאת חלב שכן כרת כמותה והנך
מוסף רש"י
וקדשיו: אתיין במה הצד. מחטאת
בחטאת נזיר עכובא בשנוי בעלים
אימא לכל דשחיט: (ד) שם לא
כולהי אתיין במה הצד: תנו רבנן פסח בזמנו
ובשאר ימות השנה. כגון
דמי כללא. נ"ב ע"ל דף ד ע"ב:
ויש לומר מחטאת חטאתו אע"ג
חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת
(ה) שם בכללי ופרטי כי האי
שהפרישו קודם לכן ימים רבים
לשמו כשר שלא לשמו פסול א ובשאר ימות
דלעיל לא קאי עיקר פירכא סמיך
מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת
גוונא דריש כלל: (ו) רש"י ד"ה
וקיימא לן דכשר לשלמים בפירקין
השנה לשמו פסול שלא לשמו כשר (של"ו
ואם מן וכו' לאו קרא יתירא. נ"ב
דלקמן, ואם שחטו לפסח פסול
נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר
אותו יח] מי גמירי מהדדי:
ב
כלומר השתא דקס"ד דדריש ליה
דלאו זמניה ואי לשם שלמים שחטו
חטאת דעבודת כוכבים אתיא
קבאיצ"ן ממה"ר בצ"א ב"א סימן) מנא הני
ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים
א]
כשר (פסחים ס:): דבר הבא מן
מכלל ופרט לזבח לאו ייתורא הוא
מחטאת חלב שכן כרת
הצאן יהא לזבח שלמים. דהאי
עד דמסיק אלא לזבח ריבויא כו'
חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן
מילי אמר אבוה דשמואל אמר קרא 1 ואם
וכמו שפירש בקונטרס גופיה
זבח שלמים קרא יתירא הוא דהא
כמותה. יש ספרים שכתוב בהן חטאת
כו' אף אני אביא חטאת דשמיעת
מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' דבר הבא
לשם אבל מודה הקונטרס דמן
בשלמים איירי לעיל והוה מצי
א)
הקול. ומחטאת חלב וחדא מהני לא
דעבודת כוכבים וטומאת מקדש
הצאן ייתורא הוא דאתי לפסח
למכתב ואם מן הצאן יביא קרבנו
מן הצאן יהא לזבח שלמים (ב) אימא שלמים
וכדכתבו התוס': (ז) בא"ד
(מנחות פג: בכת"י) ואפילו
אתיא דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר
וקדשיו ואינו נראה דאע"ג דכרת
לעופות. דליתנהו בזביחה אלא
דהיינו פסח. נ"ב ושלא לשמו
אין מידי אחרינא לא אמר רבי אילא א"ר יוחנן
איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן
כמותה מכל מקום איכא למיפרך מה
מליקה. (כת"י ירושלים) אלא
נפקא לן מדכתיב מן הצאן קרבנו
לזבח לרבות כל זבח אימא כל דשחיט
לזבח ריבויא הוא. אינו לשון כלל
כלומר ששחט הפסח לשם קרבנו
(ג)
ב]
שכן אינן באין בדלות תאמר בשבועת
לחטאת חלב שכן אינה באה בדלות
ולא דרשינן ליה בכלל ופרט אלא
שהוא מחוייב להקריב כגון עולה
להוי כמותה אי הוה כתיב לשלמים וזבח
ביטוי שהיא בעולה ויורד אי מחטאת
כדפרכינן לעיל גבי חטאת מצורע:
ג]
כו' דהיינו שלא לשמו: (ח) ד"ה
בריבוי ומיעוט והוה ליה ריבה
שמיעת קול. דלא כתיב
ומיעט וריבה [ריבה] הכל שאין
ואפי' וכו' לשם עולת עוף:
כדקאמרת השתא דכתיב לזבח שלמים לכל
חלב וחטאת מצורע איכא למיפרך מה
(ט) ד"ה אלא לזבח וכו' נפשך
מקרא יתר נדרש בכלל ופרט אלא
להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה
לחטאתו יט] גבי עבודה
דשחיט ליה שלמים להוי אימא לזבח כלל
בריבוי וכל ריבה ומיעט וריבה ריבה
כלל כו' וכן וכו' מקרא של ייתור
לשון אינו: (י) תוס' ד"ה ואם
הכל ואפילו אינו בא בנדר ובנדבה
תאמר בשבועה שישנה בשאלה: שלא
מנלן עכובא אבל כתיב לחטאת על
שלמים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה
❖
וכו' א"כ מן הצאן:
ומאי מיעט מיעט לשמו (כת"י
לשמו פסול. כדאמרי' (לעיל דף ז:):
דברים אחרים ואין בכך כלום:
פריס) ריבויא הוא. אינו לשון
שבפרט שלמים אין מידי אחרינא לא לה'
(ה"ג) הנך כולהו אתיין במה
בשאר ימות השנה לשמו פסול .
כלל להיות נדון בכלל ופרט אלא
כ]
ז]
הדר וכלל מתקיף לה ר' יעקב מנהר פקוד הא
בריבה ומיעט וריבה ריבה הכל
שינויי נוסחאות
הצד. הקשה רבינו תם מה
כדאמרי' ח] במס' פסחים (דף סא.)
אימא לכל
(קידושין כד:)
לא דמי (ד) כללא בתרא לכללא קמא כללא
להנך שכן אין באין בדלי דלות תאמר
שחטו קודם חצות פסול דכתיב בין
דשחיט ליה ליהוי כוותיה.
א] זה הסימן הוא לשמות
קמא מרבי זבחים ותו לא כללא בתרא לה' כל
האמוראים שהוזכרו בכל הסוגיא
השתא דאמרת האי שלמים למידרש
בהנך ותירץ כיון דדלי דלות גופיה
הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב
עד אמר רב משמיה דמבוג כו'.
ביה ריבה ומיעט וריבה ולא אייתר
דלה' ואפי' לעופות ואפי' למנחות הא תנא
פסולה שלא לשמה היינו כא] מנחת
בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים:
ב)
ד]
אבל יש כאן איזה ט"ס דוק
ליה למידרש ביה האי דרשות לעיל
ותשכח (תוס' קדושה). גי' כי"צ
לכל דשחיט ליה שלמים להוי אימא
שלא לשמו כשר. כדמפרש ואזיל:
דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי (ה) דריש כי
חוטא דפסולה שלא לשמה כדתנן בריש
ובכי"מ
לכל דשחיט ליה ליהוי כוותיה
שלן קבא יצא ממהר.
❖
מנהני מילי. דבשאר ימות השנה
מנחות (דף ב.) ומפיק לן מדכתיב כי
האי גוונא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא
(כת"י פריס):
שלא קיבאי צד ממהר ביבאי
נא. ובכיר"ב שלן קביצאן
שלא לשמו כשר: ואם מן הצאן קרבנו
חטאת היא אין סברא שמה שבאין
כעין הפרט מה הפרט מפורש שהוא שלא
ממהר ביבא נא: ב] דשחיט
כו'. (ו) לאו קרא יתירא קא דריש אלא
בדלי דלות יגרום להם בעשירות
: ג] נ"א לזבח
ליה (*ש"מ)
לשמו וכשר אף כל שהוא שלא לשמו וכשר
שיטה מקובצת
ולשלמים (כי"צ). נ"א לזבח
להיות כשירין שלא לשמן כיון שהדלי
משמעותא דקרא משמע ליה הכי
אי מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה
ושלמים (ד"ו). ורש"י בא לאפוקי
הנך כולהו אתיין במה הצד.
דלות עצמן פסול וקשה א"כ לעיל
ואם דבר הבא מן הצאן (ז) דהיינו
מנוס' אלו. ובכי"מ ור' כלפנינו:
משלשתן. כך פרש"י. והדין
אף כל הבא בנדר ובנדבה עולה ושלמים אין
פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה
דפריך גבי מצורע מה להנך שכן
ד] עופות ואפי' מנחות (*ש"מ):
עמו, דהרי מנזיר ומצורע לא אתיא
ה] בכתה"י ובד"י איתא התיבות
חטאת ואשם לא ג) אלא לזבח ד) רבויא הוא
דאיכא למיפרך שכן יש עמהם דמים
קרבנו הרי הוא לזבח שלמים ועל
אינן באין בדלות תאמר במצורע מאי
שבסוגריים: ו] ויורד, שמיעת
אחרים ואי מחטאת חלב כו' עד
אימא לכל דשחיט ליה להוי כוותיה א"ר אבין
כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו
קושיא והלא דלות כב] היינו חטאת
קול ושמעה קול אלה, שבועת
בשאלה. וא"ת והשתא נמי דאתיא
ביטוי או נפש כו', כצ"ל (ש"מ):
משלשתן איכא למיפרך מה להנך
הא ילפינן ליה לעיל [ז:] דפסול: ואימא
העוף וחטאת העוף פסולה שלא
ז] בכי"פ נוסף דלא חזי
(כו') [שכן אין באין בדלי דלות תאמר
שלמים אין כו'. שחטו לשם שלמים ליתכשר אבל שחטו לשם עולה
לשמה כדתנן בפרק קדשי קדשים (לקמן דף סד:) ומפיק ליה בתורת
למילתיה. וכן הוגה בכי"י
בהנך]. ותירץ ר"ת דמה שבאים בדלי
ובש"מ. ועי' תוד"ה לשמו:
דלות לא מהני להכשירם שלא לשמה.
ליפסיל וברייתא קתני שלא לשמו כשר ואפילו שחטו לשם עולה
כהנים מחטאת היא וכיון דפסולה בדלות היאך יש לה לגרום בעשירות
ה)
ח] כדאמרי' וכו' עד סוה"ד
דדלי דלות מאי ניהו עשירית האיפה
או לשם חטאת: לזבח. קרא יתירא הוא דמצי למכתב לשלמים:
הכשר שלא לשמה ואם תאמר והא בחטאת חלב למדה משלמים
ליתא בכי"פ, וכן בכי"י סומן קטע
והיא [עצמה] פסולה שלא לשמה
זה בתחלתו ובסופו. ועי' תוד"ה
אימא לכל דשחיט להוי כוותיה. שחטו לשם עולה יהא עולה
בהיקש למצוה והיכי ילפי' שאר חטאות במה הצד הא בעיא היא
כדכתיב (ויקרא ה, יא) [גבי] עשירית
לשמו: ט] בכתה"י לשלמים או
האיפה [חטאת] היא דמשמע היא
דהא אתרבי ליה כל זבח: ה"ג אי הוה כתיב לשלמים וזבח כדקא
לקמן פרק איזהו מקומן (דף נ.) אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד
לשאר. ועי' צ"ק: י] צ"ל עופות
לשמה כשירה שלא לשמה פסולה.
אמרת. דאי כתב הכי הוה משמע יהא כשלמים או כשאר זבח:
בבנין אב לאו פירכא היא כלל דכולהו חטאות נמי ילפי' למצוה משלמים
(*ש"מ): יא] תיבת חטאת ליתא
וא"ת כו' [ככתוב בתוד"ה הנך]:
ט]
בכתה"י וד"ו. ובשמכ"י הוסיפה,
ובשאר ימות השנה לשמו פסול.
השתא דכתיב לזבח שלמים. הכי משמע לכל זבח שיזבחנו לשמו
ולעכב הוא דילפינן בשאר חטאות מהנך דכתיב עכובא בגופייהו ואם
ועי' ב"ח: יב] ופרטות שבתורה
דלא חזי למידי והתם בפסח שני
שלמים יהיה: ואימא לזבח כלל כו'. אמאי דריש להאי זבח שלמים
תאמר וחטאות הצבור כגון שעירי ראשי חדשים ומועדות מנלן הא
(כתה"י ושמכ"י): יג] נ"א של
(פסחים סד. וכגי' ר"ת שם) פריך (שלא)
שלמים (*ש"מ). נ"א כתיב
לשמו פסול שלמים לשם פסח קשחיט,
לא אתו במה הצד דמה להנך שכן שנוי בעלים פוסל בהן מה שאין
הכי דרוש הכי דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים כלל שכשר שלא
ובח"נ כתב
לזבוח שלמים (פ"מ)
ומשני לא נצרכא אלא לקודם זמנו
כן בקרבן צבור כדאמר לעיל (דף ד.) דשנוי בעלים ליתא בצבור
לשמו כי הדר כתב שלמים פרט שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא
שנוסחא נכונה היא: יד] וכן כל
דבעי עקירה לכ"ע והילכך קתני
(שמכ"י): טו] בכתה"י יתר, ועי'
פסול כל כמה דלא עקריה. ולפסח
א"כ שחטו לשלמים אבל שחטו לשם זבח אחר פסול: ואפי' לעופות י].
כביחיד אע"ג דלא שייך שנוי בעלים בצבור מ"מ פירכא טובה היא
ב"ח אות ט: טז] על הבגד
עצמו לא (הוי) [חזי] דהא שינה בין
שחטו לשם חטאת עוף: אף כל שהוא שלא לשמו. יצא לשמו:
כדאשכחן בפ"ק דקדושין (דף ה:) מה לכסף שכן פודין בו הקדשות
(ח)
יא]
: ואם מן
דכתיבא בחטאת גופיה אבל
הערבים לעכב
(תוס' טוך)
חטאת ואשם לא. שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול אפילו
שינוי קודש לא כתיב בחטאת
ומעשר שני תאמר בחופה וכן פרק החובל (ב"ק דף פח.) מה לאשה
הצאן. זה לשון הר"פ ואם מן הצאן
(לשון תוס' מנחות ג ב): יז] תחלוק
פי' בקונטרס לאו קרא יתירא כו'.
לשלמים: אלא לזבח רבויא הוא. אינו לשון כלל ולא דרשי' ליה בכלל
שאינה במילה ועוד קשה חטאות פנימיות לרבי שמעון דאמר ו) כל
: יח] ראה הגהת
לעכב (שמכ"י)
ולא נראה דהא כתיב באותה פרשה
שאינו על מזבח החיצון אין בו משום פיגול איכא למיפרך מה להנך
ופרט שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון אלא ממשמעות המקראות
רש"ק וצ"ק. ועי' רש"ש דיש
(או) זכר או נקבה ופסח אינו בא
יב]
לקרוא התיבה בניקוד זה א«¿ותו.
אלא זכר. ועוד דכולה פרשה לא איירי
שכן פיגול פוסל בהן תאמר בחטאות הפנימיות ויש לומר דבפר העלם
וכגון (ב"ק דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך כלל (ט) וכן מן הבהמה
וכתב שבחנם הגיהו: יט] צ"ל על
אלא בשלמים והילכך איצטריך קרא
דבר של צבור כתיב חטאת הקהל היא ודריש מינה בת"כ ז) שפסול שלא
כלל בקר וצאן פרט אבל לזבח שלמים שתי תיבות דבוקות הן
חטאתו. וכן להלן בסמוך צ"ל
לפרושי דין שלמים כמו ואם מן
אבל כתיב על חטאתו (צ"ק
הבקר. ואי לאו קרא יתירא מנ"ל
לשמו אם כן אשכחן צבור וגם פנימי לעכב ולמצוה ילפינן משלמים:
כאילו כתיב לזבח השלמים יג] וקרא יתירא בעלמא הוא דהוה מצי
ויעב"ץ): כ] צ"ל הגה"ה (ש"מ
לאוקמי בפסח. ולכך נראה דמייתורא
הגה"ה בשאר ימות השנה לשמו פסול.
היינו קודם הפסח דבעי
למכתב לשלמים וכל יד] מקרא של לשון ייתור טו] אינו לכלל ופרט אלא
וגליון): כא] צ"ל דהיינו (ש"מ):
דקרא דריש דהא בתר כן כתיב אם
כב] דלות במצורע כצ"ל (ש"מ):
כשב אם עז וא"כ למאי איצטריך ואם
עקירה או כגון דנדחו בעלים לפסח שני אבל אח"כ לא
לרבות וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי דאיתרבו ליה כל הזבחים:
כג] ס"א קשחיט למאן דאית
מן הצאן דכתיב ברישא דקרא הלא
דוחין ליה לא בעי עקירה, גליון (ש"מ).
דפסח בשאר ימות השנה שלמים ושלמים לשם פסח קשחיט כג]
בכלל כשב ועז הוא אלא ש"מ
וראה אות כד: כד] נ"א דלא בעי
[מייתרא] הוא לפסח לדרוש דבר
כדאמר בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סד.) ובפ' שני דחולין (דף ל.) ומיהו איכא למ"ד בסוף אלו דברים (פסחים דף עג:) דבעי כד] עקירה:
עקירה (ד"ו). ובשמכ"י הגיה
הבא מן הצאן דהיינו פסח יהיה לזבח
לשמו
פסול. (כתוב) כה] בקונטרס דלא חזו למילתייהו כו] ורבינו ש"י הגיה כדאמר בפסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול שנאמר
דבעי עקירה, וכלפנינו. ולפ"ז
שלמים (תוס' טוך): אלא לזבח
הנוס' שבאות כג שייכא עם הגהה
בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בארבעה עשר בין הערבים וסוגיא דהש"ס נמי משמע לקמן בגמרא [דף יא:]
ריבויא הוא. [פירש] (הגיה) רש"י
זו, אך הרא"ט הביא נוס' ד"ו
אינו לשון כלל כו' עד כל הזבחים.
הפסח ששחטו שחרית דמבין הערבים נפיק ואין לומר דנפיק מדדרשינן הכא לזבח שלמים שצריך שיעקרנו לזבח שלמים דדילמא
דלא בעי, ופי' דלהך מ"ד לא
ויש לגמגם על לשונו דאטו כל היכא
הני מילי למצוה אבל לעכב לא: ואם מן הצאן קרבנו. פי' בקונטרס לאו קרא יתירא דריש אלא ממשמעות דקרא משמע ליה הכי
א"ש הא דקתני לשמו פסול
דדרשינן כלל ופרט [ליכא ריבויא]
אפי' תוקמא קודם הפסח. וכן
בלשון. אלא [נראה לפרש דכיון]
וזהו תימה דאי לא כז] מייתי קרא יתירא מנא ליה לאוקומי בפסח ונראה דמייתורא דריש דלא הוה צריך למכתב לזבח השלמים כח] דאשלמים
בצ"ק הגיה כלפנינו עש"ב. ועי'
(רש"י) דכבר אמר קרבנו דכלל הוא,
קאי [ועי"ל] כט] דבסמוך [דף ט.] דריש כשב לרבות פסח לאליה ופירש רבינו ש"י דמיותר דמדכתיב בתר הכי בשלמים ואם מן העז ל] קרבנו מכלל
מראה כהן וחשק שלמה, ועי' גם
וסמיך ליה [כתיב לזבח] דכללא
בש"מ ד"ה ובשאר ימות:
אחרינא הוא והוו כשתי כללות
דעד השתא איירי בכשב וה"נ י"ל מדכתיב לעיל אם מן הבקר קרבנו לא] מכלל דהכא בצאן מיירי אם כן (י) הצאן מיותר הוא למותר פסח.
כה] צ"ל פירש בקונטרס, וכאן
הסמוכים זה לזה ואתרבי כל מילי אף
אי
אלא
ברוך: הוה כתב לזבח השלמים לב] כדקאמרת. הוה ליה למימר אי הוה כתב לזבח כדקאמרת דשלמים לא צריך כלל:
לזבח
לא מצינו ברש"י גי' זו ובמסכת
דבר שאינו בא [בנדר ונדבה. אבל
פסחים ס ע"ב כתב רש"י הכי
רבויא הוא. משמע ליה לגמרא שהוא רבויא כדאמר (ב"ק דף סג.) בכל לג] כללא כל רבויא דמשמע ליה לחלק בין כל לבכל הילכך
קשה] דא"כ מאי פריך אימא לכל
(עי' מוסף רש"י) (צ"ק). ואמנם
דשחיט ליה להוי כוותיה, א"כ מיעוט
לא דרשינן ליה בכללא ופרטא אלא בריבה ומיעט ובקונטרס האריך בפירושו:
ראה לעיל אות ז שאכן כך כתוב
שלמים למאי אתא. ועוד מהיכא
ברש"י כ"י: כו] צ"ל חזי
ממעטינן השתא לשמו, דמעיקרא
למילתיה (ש"מ, וכן ברש"י כ"י): כז] דאי לא מיתורא דקרא מנא ליה לאוקמי בפסח כיון דבשלמים כתיב. גליון (ש"מ): כח] צ"ל שלמים
ממעטינן ליה מכעין הפרט [והשתא לא] בא לתרץ רק קושיא דנדר ונדבה [ואיך] בעי למעוטי מהאי קרא לשמו. לכך נראה לפרש כפ"ה לזבח שלמים
(רש"ש): כט] בד"ו ובסמוך, וליתא תיבת [ועי"ל], ועי' ח"נ דמפרש עפ"י נוס' זה: ל] ואם עז קרבנו (רש"ש): לא] קרבנו נמחק (רש"ש):
ריבויא הוא כלומר דדרשינן ליה [בריבה ומיעט וריבה.] ובא להחליף השיטה דלא דרשינן ליה בכלל ופרט כמו מעיקרא דא"כ נוכל להקשות אי מה הפרט
מפורש דבר הבא בנדר כו' דבכל דבר דדרשינן כלל ופרט וכלל בעינן כעין הפרט. אלא דרשינן ליה בריבה ומיעט וריבה דמרבינן כל מילי ולא ממעטינן לב] לשלמים וזבח כצ"ל (שמכ"י), וכנר' כ"פ גירסת רש"י. אך רא"ט הגיה לזבח ושלמים כגי' ד"ו בגמ' וראה אות ג: לג] בד"ו כל כללא
בכל רבויא. נ"א כדאמרי' בב"ק דמחלק בין כל לבכל, דכל כללא ובכל רבויא, ה"נ משמע ליה לחלק בין זבח ובין לזבח, הילכך
אלא דבר אחד דהיינו לשמו, דבריבה ומיעט וריבה לא בעינן כעין הפרט. וניחא הא דפריך אימא לכל דשחיט כו', דליכא למיפרך א"כ שלמים למאי אתא,
לא כו' (צ"ק ורא"ט ע"פ ס"י). ובשמכ"י הגיה כלפנינו. גם בח"נ הוסיף כהצ"ק, אבל הנוסח שם כלפנינו בכל כללא וכו':
דאיצטריך למעט לשמו. אך קשה דמשמע דמהכא ממעטינן ליה, ולקמן (דף צא.) נפקא לן מבין הערבים ותרי מיעוטי למה לי. וי"ל דתרוייהו צריכי דאי
מבין הערבים לא הייתי ממעט אלא שלא יהא כשר משום פסח קודם זמנו כששחטו לשמו, אבל כשר הוא לשלמים ותורת שלמים עליו אף כששחטו לשמו
כמו לאחר זמנו דלא בעי עקירה. לכך צריך מיעוט דהכא דשלמים ללמד (דבזמנו) [דקודם זמנו] בעי עקירה מפסח. ואי מהכא הוי אמינא אם שחט שלא לשמו משלמים הוא דפסיל אבל משום פסח יהא כשר אם שחט קודם זמנו. קמ"ל בין הערבים דפסול הוא משום פסח. וא"ת למה לי בין הערבים תיפוק ליה
דקודם זמנו לא חזי לפסח דאינו נאכל כי אם ליום ט"ו [בלילה] ומכאן ואילך נפסל בלינה. וי"ל דאיצטריך לשחטו קודם חצות ליום י"ד דליכא פסול לינה, וסד"א דכשר הוא לשם פסח. קמ"ל בין הערבים לפסלו משום פסח (תוס' הר"פ): תוד"ה הנך כו' וקשה א"כ לעיל דפריך גבי מצורע וכו'. וי"ל דהואיל
דאין כל הקרבנות הבאים בדלות פסול בשלא לשמו דהא איכא עולת העוף משום הכי פריך שפיר (תו' ר"פ ותוס' טוך):