סח:
חטאת העוף פרק שביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושניסמית עינה.
תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן. אינן ראויין לקרבן והוו
יט א ב מיי' פ"ז מהל'
היינו שנחטטה דמחוסר אבר וממעטינן
א) מעילה ג., ב) לעיל לד:,
ג) [לעיל יד: וש"נ], ד) לעיל
פסה"מ הל"ב ופ"ג מהל'
להו כמליקת חולין דתניא בהכל שוחטין (חולין דף כב.) תורין גדולים
לה בפ"ק דקידושין (דף כד:) מדכתיב מן העוף
איסורי מזבח הלכה א:
יד: ע"ש יומא מב. ע"ש מנחות
ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום
ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים דלא אישתמיט קרא וכתב ז]
ו: ע"ש, ה) ע' ירוש' יומא פ"ג
ג מיי' פ"א מהל' פרה הל' יא
❖
ה"ז ובפ"מ, ו) [יומא מב.
ופ"ד שם הלכה יז:
הקריבהו נא לפחתך וא"ת ל"ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני
מן היונה ומן בני התורים
ואימתי תורין כשירין משיזהיבו ואימתי
וש"נ], ז) לעיל נא. [לקמן סט.
נח אסור כדדרשינן לקמן פ' בתרא
בני יונה פסולין משיצהיבו נוצה מוזהבת
פד:] מנחות ו: מח:, ח) מלאכי
א ח, ט) קידושין כד:, י) לעיל
שסביב הצואר: שנסמית עינה. דה"ל
(דף קטז.) ופ"ק דע"ז (דף ה:) הבא
תורה אור השלם
תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן
י]
א
טו:, כ) יומא מז., ל) במדבר
בהמה שחיין ראשי איברים שלה וי"ל
מחוסר אבר ח) והקריבהו נא לפחתך
יט ב-ג, מ) שייך לדף שאח"ז,
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
שיבשה גפה שניסמית עינה ושנקטעה
נ) [וע"ע תו' ע"ז ה: ד"ה מנין,
דאי לאו דכתיב קרא בישראל הוה
וכי אמרינן ט) אין תמות וזכרות בעופות
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
רגלה מטמא בבית הבליעה זה הכלל
ס) כעי"ז מעילה ב., ע) עי' דף
ב
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
מוקמינן קרא דבני נח לישראל $ ולא
לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן ח]:
❖
קט., פ) ד"ה הג"ה
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
א) כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית
❖
שפסולה בקדש. שבאה לעזרה
לבני נח כדאמר בפ' ד' מיתות
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
בהכשרה ונפסלה: גמ' שמאל
הבליעה לא היה פסולו בקודש מטמא בבית
(סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה
הבליעה: גמ' אמר רב שמאל ולילה אין
ולילה. מלק בשמאל או בלילה: זר. גליון הש"ס
לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל
מוסף רש"י
תוס' ד"ה ושניסמית כו' ולא
נאמרה ולא לבני נח א"נ הוה אמינא
והוא הדין לאונן וערל וכל הפסולין :
י)
מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית
לא היה פסולו בקדש. אלא
לבני נח. עיין חולין דף כג ע"א
❖
ביום הכפורים. כ) נטל את המחתה
דכיון דאישתרי בעל מום בעופות
הבליעה מאי שנא ב)שמאל דאית ליה הכשירה
שאירע לה קודם שהוקדשה
תד"ה תמות:
ונמלקה מטמא בגדים אבית
לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי'
בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי ט]
ביוה"כ ולילה אית ליה הכשירה באיברים
הבליעה (מעילה ג.) ולילה כו'
מחוסר אבר יא] א"נ הוה מוקמינן מכל
מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה
באברים ופדרים. כדכ' על
ופדרים זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה
שינויי נוסחאות
באיברים ופדרים: אלעזר. כתיב
החי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה
ל)
מוקדה על המזבח כל הלילה ויכול
יב]
שחיטה לאו עבודה היא ולא והא"ר זירא
להקטירן כל הלילה (פסחים סח:).
א] והא"ר זירא אמר רב
ג)
ד)
א]
בשחיטתה וכתיב חוקה לעכב: דקדשי
שמצינו שנאסר בה מום לישראל נ):
(שמכ"י). וכ"ה לעיל יד ב:
קרבנות שנזרק דמן ביום, מצותן
שחיטת פרה בזר פסולה ומחוי רב עלה אלעזר
אמר רב שמאל ולילה כו'. כולה
ה)
ג
בדק הבית היא. ועל כרחך אין
להעלות כל הלילה (ברכות
ב] קדשי בדק הבית הויא
ב.) בשחיטה. כדאמרי' והקריבו
עבודה כצ"ל (ח"נ): ג] צ"ל וכי
וחוקה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא
עבודות שלה חשובות עבודה: ונילף
הך סוגיא כר"ש כדפרישית
ו)
תימא מבמה (צ"ק): ד] העולה
בני אהרן את הדם מקבלה ואילך
מבמה. שהזר כשר בה למלוק עופות
במתני' ושמאל ולילה דאין מטמאין
ולא כל דכן הוא קדשי בדק הבית בעו כהונה
ריבה סמיך ליה (כי"צ):
מצות כהונה לימד על השחיטה
ב]
שכשרה בזר (מנחות ו:): שחיטה
ה] פסולה ואין מטמאין בבית
דאם עלו לא ירדו וזר וסכין
לכתחילה דאין כיהון בבמה כדתנן בפ'
קדשי מזבח מיבעיא אמר רב שישא בריה
לאו עבודה היא. מדאתכשרו
הבליעה (כי"צ): ו] תיבת לאו
דמטמאין (ירדו) יג] לר"ש דכיון
בתרא (לקמן דף קיג.) וכיון דאשכחן
דרב אידי מידי דהוה אמראות נגעים דלאו
כל הפסולים (לעיל יד:): ומחוי
ליתא בכי"מ: ז] צ"ל ולכתוב
רב עלה. לפרושי טעמא למלתא,
(צ"ק): ח] בש"מ נוסף שאין מומן
דאירע פסול [קודם שחיטה] יד]
ליה הכשירה לכתחילה בעלמא יטהר
עבודה היא ובעיא כהונה ונילף מבמה
מ"ט פסולה: אלעזר וחוקה.
ניכר: ט] נמי אשכחן ליה כו'
כאן מידי נבילה: מבמה לא ילפינן.
כמו דחנקינון דמי וירדו דאין פסולן
ס)
כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ): י] מכל
דכ' בשחיטתה ונתתם אותה אל
מבמה ג] לא יליף ולא והתניא ז) מנין ליוצא
בקודש שלא נתקדש בכלי וכל שפסולו
במקדש דבמה כחול היא לגבי מקדש:
החי הבא כצ"ל (ש"מ): יא] אבר
אלעזר הכהן ושחט, וכתיב בה
שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה
והוה מוקמינן כו' כצ"ל, ותיבת
בפרה חוקה, וכל היכא דכתיב
ורבי יוחנן אמר מלק זר אינו
בקודש דלא ירד היינו שאירע פסול
חוקה עכובא (לעיל יד:) דקדשי
א"נ נמחק. וכן הוא בתוס'
תנא אזאת תורת העולה סמיך ליה
מטמא בבית הבליעה. דילפינן
משנשחט ונתקדש בקדושת כלי ולא
1
ד]
בד"ה היא. כלומר אין בה קדושת
קידושין (כד ב) ד"ה ת"ל (צ"ק, ח"נ
וע"ש): יב] דוקא בבהמה כצ"ל
המזבח אלא קדושת דמים בעלמא,
ורבי יוחנן אמר זר אין מטמא אבית הבליעה
מבמה: סכין מטמא. דלא מליקה
כמו שפי' בקונטרס לקמן בפ' המזבח
(ש"מ): יג] צ"ל דירדו (צ"ק)
:
שהרי שחיטתה בהר המשחה, הלכך
מקדש (דף פד.) אין פסולו בקודש
ולא שחיטה היא ודכוותה לא
סכין מטמא אבית הבליעה תנן כל הפסולין
יד] צ"ל בשחיטה (ש"מ). נ"א
אין צד עבודות נחלקות בה וכל
במליקה (כי"ב): טו] דוקא נקט
העבודות שוות בה (יומא מב.).
אשכחן הכשירה: מ) לאיתויי שחיטת
שאירע פסול קודם ביאתו לעזרה
שמלקו מליקתן פסולה בשלמא לר' יוחנן
ה]
ר"ש (ש"מ): טז] דע"כ לאו
דטעמא דשחיטתה פסולה בזר לאו
קדשים בפנים. דלא מטמיא
כגון רובע ונרבע דנרבע בעזרה
דווקא למאי כצ"ל (שמכ"י). וגי'
משום דעבודה היא, דהא קדשי
כל לאיתויי זר אלא לרב כל לאיתויי מאי
צ"ק דע"כ צריך לומר הכי
בד"ה היא דלא שייכא בהו עבודה,
דבמתני' לא תנן לה: כללא דסיפא
מאי איכא למימר ועוד דשחיטת דרום
לאו לאיתויי שמאל ולילה שמאל ולילה
למאי: יז] דממעט (באה"מ):
אלא גזה"כ היא דזר פסול בה:
ו]
לאיתויי מליקת חולין בחוץ. דמטמיא
ר"ל במעילה [דף ב:]
דתרד לר"ש ולאו
אמר רב שישא כו'. לעולם לאו
יח] צ"ל שמאל בלי וא"ו (באה"מ):
בהדיא קתני תני והדר מפרש תא שמע
יט] הוה ממעט דאין כצ"ל
דוקא ר"ש רובע ונרבע דה"ה זר
עבודה היא והאי דבעיא כהן גבי
דלא
טו]
(ש"מ): כ] צ"ל דדרום (צ"ק):
פרה אדומה גזה"כ היא (מנחות
זה הכלל כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה
במליקה ובקמיצה תרד דעל כרחיך טז]
ו:) אמראות נגעים. דכ' והובא
כא] שמאל ולילה כצ"ל (שמכ"י)
:
בשלמא לרבי יוחנן כל לאיתויי זר אלא לרב לאיתויי מאי
למאי דבעי למימר רבה דשחיטת
אל אהרן הכהן (יומא מב.) מנין
כב] צ"ל נמי מפרש (צ"ק):
ליוצא. מאימורי חטאת ועולה
כג] ובשמעתין (ש"מ): כד] צ"ל
דרום תרד לר"ש ושמאל ולילה דאין
חוץ לקלעים, שאע"פ שהוא פסול,
לכתחילה מהדדי או מבמה
מטמאין בבית הבליעה ואם עלו לא ירדו טעמא בכל מקום כדמפרש הכא שמאל דאית ליה הכשר' ביום הכפורים ולילה לאיברים ופדרים
(צ"ק). ועי' באה"מ. נ"א
כדאמרי' בפ' כיצד צולין מהן לא
לכתחילה מבמה (ב"ש):
הובא את דמה אם עלה לא ירד
ורבי יהודה ממעט יז] לילה אע"ג דאית ליה הכשר' ושמאל יח] נמי ה"ל יט] הכשר' וממעט דאין לומר דלא ממעט אלא ג' דברים משום דתלתא
(מנחות מח:) שהרי יוצא כשר
כה] חושש הא דמשכח כצ"ל
מיעוטי כתיבי דהא מלקה זר ובעל מום תרד לר' יהודה וכן שחיטת דרום וא"ת ומה בין שחיטת דרום לרבי יהודה לפסח וחטאת
בבמה. שלא היו שם קלעים: תנא
(צ"ק). ובח"נ מפ' עפ"י גי' שלנו
אזאת תורת העולה סמיך
ע"ש: כו] למטה שבפנים בחוץ
שלא לשמו דרום כ] נמי כשר בשאר קדשים וי"ל דדרום דמי לנשחט בחוץ דתרוייהו פסולי מקום ומהאי טעמא היה רוצה לומר רבה
ליה. כדאמר במסכת נדה תורה
כצ"ל (גליון): כז] דירד (צ"ק):
לר"ש דתרד וא"ת דהכא משמע דלרב לא הוי פסול זר כפסול שמאל כא] ובפ"ק דמנחות (דף ו:) משווה להו לענין אם קמץ יחזיר וי"ל דהתם
כח] צ"ל שלא (ש"מ): כט] ר"ל
אחת לכל העולים שאם עלו לא
ולא כמו שפי' התוס' בפנים (ח"נ
ירדו, והאי דנקט במה אסמכתא
אין תלוי בהכשר דהא מכשר ר' יהודה בן בתירא בכל הפסולין כולן. הגה"ה נ"ל פירוש דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא
וע"ש). והצ"ק גר' ולא כמותו
בעלמא היא, אבל עיקר טעמא
❖
מהתם יליף (שם ו:): בקודש דהא לשון זה תנן לקמן בפ' המזבח מקדש (דף פד.) גבי אם עלו לא ירדו והתם נמי מפרש לכל אותם שלא ירדו היכן כשרים בעלמא
בפנים. ופי' שלא מצינו כמותו
ולעיל פ"ה (דף נא.) מפרש להו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים וכן כולהו ובשמעתא נמי מפרש מ"ש שמאל דאינו מטמא
כשר בפנים: ל] גי' צ"ק דהא:
כב]
כג]
לא] צ"ל הכא איכא וכו' דאין
דאית ליה הכשיר' ביוה"כ ולילה באיברים ופדרים וזר וסכין מטמאין דלית להו הכשיר' בעלמא ור' יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה
: לב] צ"ל אין נ"ל
מטמאין (צ"ק)
נוסחאות רש"י כת"י
משום דאית ליה הכשירא או בשחיטה או בבמה וכן בהמה בעלת מום דלא תרד לר"ע בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות ולרבנן נמי
וע' רש"י סט א
פרש"י (ש"מ).
בנוס' כת"י ד"ה מלקה פסול. וע'
תורין. גדולים כשרים קטנים
אי משכחת ליה בבהמה הכשירא לא תרד ולרבי שמעון נמי בעי הכשירא בעלמא דהיינו פסולו בקודש ולהכי תנן גבי אתנן וכלאים ירדו
בה"ז, צ"ק וח"נ: לג] צ"ל
פסולין: בני יונה. קטנים כשרים
דלית להו הכשירא בעלמא והא דר' יהודה בעצמו אומר מפני מה לן בדם כשר שכשר באימורין [ולן] באימורין [שכשר] בבשר לאורויי
כדמוכח. ותיבת כדאשכחן
גדולים פסולין מאימת תורין
נמחק (ש"מ): לד] הכשירא
כשרים משיזהיבו מאימת בני יונה
דשאר עבודות ילפינן מלכתחילה כד] או מבמה אבל עבודות דם לא ולהכי קאמר ירדו בג' דמכשירן ר"ש דאינו חושש כה] כיון דמשכח הכשירא
תתכשר כצ"ל (ב"ש): לה] ר'
פסולין משיצהיבו כנפיים הצהובות
בשום מקום אבל עבודות דם שפיר יליף ר' יהודה מעבודות דם אפי' מהכשירן ולהכי שלמעלה שלמטה כו] שבפנים שבחוץ לא ירד
יהודה מבמה דהא כצ"ל (ש"מ):
סביב הצואר: ושיבש גפה. דמחוסר
לו] צ"ל ירדו (באה"מ): לז] נ"א
אבר פסול אף בעופות דהא
וטריפה ירד כז] אפי' לר"ש אפי' לר"ע דיליף בהמה מעוף אע"ג דאשכחן הכשירא בעוף טריפה במליקה אם תתרץ התם מצוותו בכך
מליקת זר וסכין (כי"י):
דקיימא לן אין תמות וזכרות
הא ילפינן שמאל לא ירד מהכשר דיוה"כ י"ל דתרתי לא ילפי בהמה מעוף וגם שלא בהכשרו ממצוותו בכך אי נמי לא ילפינן פסול של קודם
לח] לכא' צ"ע דהרי בבמת יחיד
בעופות כגון דוקין שבעין שאין
שחיטה כגון טריפה ממליקה שאינו דוגמתו לא אירע קודם שחיטה וכמדומה לי שכן פירש לנו רבינו הקדוש נ"ע ולא כמו שבפנים
בשעת היתר הבמות כשר בכל
מומן ניכר אבל מחוסר אבר
כח]
כט]
אדם ולא בעי בכור ולא היה
הקריבהו נא לפחתך: מטמא בבית
וא"כ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה וגם אם עלו לא ירדו הא ל] בהא תליא דהא לישנא דכל שפסולו בקודש גבי תרווייהו תנן לה ובריש
עבודה בבכורות רק קודם הקמת
הבליעה. דלא אהני מליקה דידהו
מעילה [דף ג.] נמי מדמה להו לתרווייהו ושחיטת עוף קדשים בפנים דאמרינן בסמוך אין מטמאין אע"ג דתרד כדמוכח בפרק השוחט
המשכן (גליון): לט] נ"א בשדות
למידי שאפילו אם עלו ירדו שאין
(ש"מ): מ] נ"א בעבודות אחרות
פסולן בקודש וכל שאין פסולן
והמעלה (לקמן דף קיא.) דפטר ליה אם העלהו אחרי כן בחוץ ואם לא ירדו בפנים היה חייב בחוץ כדאיתא בפ"ב ע) התם לא] איכא קרא
(ש"מ): מא] נ"א הואיל
בקודש אמרי' לקמן בפרק המזבח
בסמוך למימר אין מטמאין והא דאמרינן בשחיטת דרום דירדו לרבי יהודה פ"ק דמעילה (דף ב:) אע"ג דאית ליה הכשירא דקדשים קלים
מקדש (דף פד.) אם עלה ירד וכיון
דאשכחן ליה הכשירה
בשחיטה (כי"פ): מב] בכי"פ
שאין מתרת את האיסור לא ממעיט
ודמים שלמטה למעלה לא ירד אף לר' יהודה מ"מ כיון דשחיטתן חוץ למקומן חשיבי כשוחט חוץ והוו כמאן דחנקינהו דמי ומליקת פסול דקאמר
נוסף דלא מליקה ולא שחיטה
ממשמעו' נבילה וטריפה: פסולו
❖
בסמוך אין מטמאה אין לב] צ"ל כפירש"י שפירש בעל מום דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה ואפילו בבמה כדאשכחן לג] (דמוכח) לעיל
הוא:
בקודש. כגון קדשים הראויין אבל
נפסלו בעבודתיהן: אין מטמאין.
ריש פ"ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה אבל מליקת פסול היינו או אונן או טמא או פסול אחר דאישתרי בעלמא
דהא אהני מליקה דידהו דאם עלו
ונשפך דמה מן הצואר דלא ירדו משום דכבר נעשית כל השחיטה כהוגן. ברו"ך: דאית ליה הכשירה ביוה"כ. הוה מצי למימר
לא ירדו ונמצאת מליקה זו מתרת
שיטה מקובצת
בהולכת אברים אלא כיון דמשכח יוה"כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה: שחיטה לאו עבודה היא. פירשתי לעיל בסוף פ"ק (דף יד:) :
את האיסור דילפי' בברייתא בגמ'
פ)
זה הכלל כל שהיה פסולו בקודש כו'.
מה טריפה שאינה מתרת את
ונילף
מבמה. פי' כיון דמכשרת לילה אע"ג דאין פסולו בקודש משום דאית ליה הכשירא א"כ זר נמי כיון דאית ליה הכשירא לד] והוה מצי לשנויי
האיסור כו': שמאל ולילה אין
פ"ה בעלמא (לקמן פד.) שאירע פסולו
דאתיא כמ"ד (לקמן דף סט.) דאין מנחה ועופות בבמה וברייתא דתניא לקמיה כרבי יוחנן לא קשיא לדידיה דאתיא כמ"ד דיש
מטמאין. דאם עלו לא ירדו: זר לז]
לאחר שהובאו בעזרה. ולא נהירא שהרי
מנחה ושמא משמע ליה דאי ילפא מבמה ילפינן אפי' מנחה ועופות כיון דאיכא הכשירא מיהא לזר: וכי תימא מבמה לא יליף והתניא מנין
ומליקת סכין מטמאין. דאם עלו
מלק בסכין אירע פסולו בעזרה ואפ"ה
ירדו: מ"ש שמאל. דחשיב ליה
מטמאינן, וכן נמי זר חשיב ליה פסולו
ליוצא כו'. אע"ג דהך ברייתא כר' יהודה בפ' המזבח מקדש (לקמן דף פד:) מ"מ כיון דר' יהודה דמחמיר יליף מבמה כל שכן ר"ש ומשני
מליקה המתרת איסור דאם עלו לא
בקודש לר' יוחנן בגמרא, וכן שמאל
ירדו משום דאשכחן ליה הכשירא
ולילה אי לאו משום דאית ליה הכשר
אזאת תורת העולה סמיך דמרבינן כל דבר שיש לו הכשר אע"ג דלית ליה הכשר אלא בבמה מיהו עבודת הדם לא יליף ר' יהודה לה] דהא
ביוה"כ כדתנן (יומא מז.) נטל את
ביוה"כ ובאיברים ופדרים כדמוכח
אלא
לרב לאתויי מאי. וליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו
ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום:
המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:
בגמרא. לכך נראה דפסולו בקודש היינו
שחיטה לאו עבודה היא. שאף
שיש לפסול הכשר במקום אחר בקודש.
דלא תני במתניתין דהא מקל וחומר אתו דמליקת לילה דלרבי יהודה תרד אינה מטמאה כל שכן הנך דלא תרד לו] לר' יהודה דלא מטמו:
בחולין היא נוהגת: ומחוי רב עלה.
ומתניתין דהכא לכאורה כר"ש דאית ליה
למיהב טעמא למילתיה: אלעזר
(לקמן פד.) כל שפסולו בקודש אם עלו לא
וחוקה. אלעזר כתיב בפרשה ושחט אלעזר וכתיב חוקה בעניינא דפרה לעיכובא: דקדשי בדק הבית היא, וזה שהזר פוסל בה אינו משום פסול עבודה:
ירדו ולהכי אמר מלק בלילה אין מטמאין לפי שמתרת את האיסור כדמשמע בגמרא דבהכי תלי טעמא, ואותו טעמא דפסולו בקודש גורם לנו דמתרת את האיסור (ואם)
קדשי מזבח מבעיא. דעיקרא בכהן ואפי' הכי כשרה בזר: ונילף מבמה. נימא מליקת זר אם עלתה לא תרד שהרי הזר כשר בבמה דעבודתה
[דאם] עלה לא תרד כדתני לקמן, וכן כל סוגיא דגמרא כר"ש איירי. וא"ת אי מתני' כר"ש היכי מיפסלא מלק בסכין, דהא אמרינן בפרק קבלה (לעיל דף כד:) דפליג
בבכורות לח] ולענין טומאה לא תטמא: וכי תימא לא יליף. התנא עבודת פנים מעבודת במה: שהרי יוצא כשר בבמה. שהרי במת יחיד אף כשרות לט]
בברייתא, וגריס ר"ת מלק כדפי' לעיל. וי"ל דמתניתין רבי היא ובלילה סבר כר"ש וכן בכל הני דפסולן בקודש אם עלו לא ירדו סבר לה כר"ש, ולענין מליקה בשמאל
על הסלעים כדאשכחן במנוח (שופטים יג): תנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה. עיקר מילתיה דאמר לא ירד לאו משום דכשר בבמה הוא אלא
סבר לה כרבי יהודה. אבל אין לומר דכולה מתני' אתיא כר"י, דהא קתני לקמן (דף פד.) דלילה תרד והכא קתני דלילה אין מטמא והיינו טעמא משום דמהני שחיטת לילה
אקרא סמיך דדרשינן התם בפ' המזבח מקדש (דף פד.) תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו דדרשינן התם תורת העולה לרבות וזאת למעט
להכי דלא תרד, דאי תרד אמאי אין מטמאין. וכן משמע בגמרא דטעמא דלילה אין מטמא היינו משום דלא תרד כדאמר בגמרא והוי מתרת האיסור ור"ל האיסור דלא
תרד. אלא ודאי צריך לומר דלא אתיא כרבי יהודה: ונילף מבמה. וא"ת והלא איכא מ"ד (לקמן סט.) דאין עוף בבמה, וי"ל דמ"מ נילף עוף מבהמה. וא"ת ומאיזה עבודה
ופרכינן מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקודש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקודש הילכך יוצא
פסולו בקודש הוא דהא משבא לקודש נפסל ושמאל ולילה כיון דאשכחן להו הכשירא בעבודת מ] פנים כפסולו בקודש חשיבי אבל מליקת זר כיון
אי משחיטת בהמה דכשירה בזר בבמה, שחיטה לאו עבודה היא ואפילו במקדש כשירה היא בזר, אבל מליקה הא פסולה היא בזר, וי"ל דמ"מ נילף מליקה דעוף מזריקה
דבהמה (וזריקה) [דזריקה] בעיא כהונה כמו מליקה ואפ"ה כשירה בבמה בזר: והתניא מנין ליוצא כו'. וא"ת והלא הך ברייתא מוקמינן לקמן (דף פד:) כר' יהודה
דלא אשכחן לה הכשירא בעבודת פנים לאו פסולו בקודש הוא ומטמא: ור' יוחנן אמר זר אינו מטמא בבית הבליעה. הואיל מא] ואית ליה היכשרא
בבמה: סכין מטמא בבית הבליעה. מב] דלא אשכחן ליה היכשרא בכי האי גונא דדמי לחלדה: כל לאיתויי זר. דלא מטמא בבית הבליעה:
וכבר פירשתי דמתניתין דלא כר"י, וי"ל דמ"מ פריך מכ"ש דתנא דמתניתין מקיל טפי מר"י ולר"י לילה תרד ולתנא דמתני' לא תרד ואפ"ה יליף ר"י מבמה, כ"ש ר"ש
דמקיל טפי דיליף מבמה: תנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה תורה אחת לכל העולין דלא תרד. כלומר יליף יוצא מבמה. וא"ת מ"מ גם זר נילף מבמה
ויהיה בכלל כל העולים, דמיעוט דזאת נעמיד בדבר שפסול בבמה. לכך נראה דה"פ אזאת תורת סמיך תורה אחת לכל העולים, כלומר שפסולו בקודש כדאמר לקמן מרבה אני שפסולו בקודש, הילכך דוקא יוצא חשיב פסולו בקודש משום דנפסל אחר שנכשר בעבודה כלומר אחר שהיתה בה עבודה בהכשר, לאפוקי מליקת זר דפסול מעיקרא
ולא הוקדש בשום עבודה בהכשר, ואי משום דאית ליה הכשר בבמה, מבמה לא יליף. והא דנקט לקמן במה בזר כדי נסבא דעיקר טעם הוי כדפי': ור' יוחנן אמר [זר] אינו מטמא. פ"ה הואיל ואית ליה הכשר בבמה. וקשה דא"כ בסמוך דקאמר שלא היה פסולו בקודש לאתויי מאי, לימא לאתויי בעל מום שאינו כשר בבמה. לכך נראה דטעמא
דר"י משום דאית ליה הכשר בשחיטה, דבעל מום נמי כשר בשחיטה כדתנן (לעיל דף לא:) כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשירה כו', ונימא דשחיטה עבודה היא לגבי האי: תוד"ה אמר רב כו' וא"ת ומה בין שחיטת דרום כו'. עיין בתוס' דלקמן דף פד ע"א [ד"ה וחוץ למקומו ובד"ה פרט לשנשחטה] ובדף ה: