חטאת העוף
פרק
שביעי זבחים
סט.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וליטעמיך
שלא היה פסולו בקודש לאתויי מאי. תימה דילמא
הנותר והטמא. ולא אמרינן נפקי להו מהיתר
כ א מיי' פ"ז מהל' פסה"מ
דלא
תנן לה במתני':
א) [לקמן קיט:], ב) ת"כ אחרי
פי"ב ה"י, ג) ת"כ שם הי"ב,
הלכה ט:
אכילת קדשים וחל עלייהו איסור נבילה למפרע: דישנה בבמה.
לאתויי בעל מום דהא משמע דטעמא דזר לר' יוחנן
כא ב מיי' פ"ג שם הלכה
ד) ע' תמורה ד:,
ה) לעיל נא.
בזר: לדברי האומר. בפ' אחרון (לקמן דף קיג.) ר' יהודה אומר אין
משום דיליף מבמה ובעל מום לא הותר בבמה כדמוכח לעיל בריש
לקמן פד:, ו) [לעיל סח: וש"נ,
טו:
כב ג מיי' פ"ג מהלכות אבות
ז) לעיל נ:, ח) אחרי פר' ח פי"ב,
מנחה בבמה: זבחים. ויזבחו זבחים שלמים בסיני יא] (שמות כד): אין
פ"ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותר בבמה ואי
❖
ט) ע' רש"ק ופנים מאירות:
הטומאה הלכה יג:
❖
קידוש כלי שרת במנחה בבמה. הילכך
הוה מפרשינן בטעמא דרבי יוחנן
כג ד מיי' שם הלכה יב:
לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר
משום דיליף משחיטה אע"ג דלאו
וליטעמיך שלא היה
פסולו בקודש לאיתויי
מוסף רש"י בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה
עבודה היא הוה ניחא:
מאי אלא רישא לאיתויי שחיטת קדשים
תורה אור השלם
לאתויי שחיטת קדשים בפנים.
דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת
זבחים ולא מנחות. וזבחו זבחי
בפנים סיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ
שלמים לה' אותם (ויקרא יז)
1. לרש"י צ"ל פסוק זה: וַיִּשְׁלַח
איפסלא בזר: ה"ג בתורת כהנים ח)
ואע"ג דתרד מדתנן פ'
תניא כוותיה דרבי יוחנן מלקה זר מלקה פסול
ואוקמינן להאי קרא בקדשים
אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ
להך מתני' יכול תהא מליקה שהיא
השוחט והמעלה (לקמן דף קיא.)
שוחט
שהקדישן בשעת היתר במות וכתיב
עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים
הפיגול והנותר והטמא אין מטמאין אבית
א
אותם מיעוטא, אלמא זבחים הוא
לַיהֹוָה פָּרִים: שמות כד, ה
לפנים מטמאה כו': הא נמי נבילה
עוף בפנים ומעלהו בחוץ פטור מ"מ
דהוו נהגי בהו ולא עופות ומנחות
הבליעה א"ר יצחק שמעתי שתים אחת
ולהגרי"ב ורש"ש צ"ל פסוק זה
❖
היא. מאן לימא לך דלאו נבילה היא
אין מטמאה בבית הבליעה דילפינן
(לקמן קיט:):
לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
קמיצת זר ואחת מליקת זר אחת תרד ואחת
לקמן מטריפה ויש כב] לומר לא דמי
נהי דהותרה מליקת חטאת העוף
אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים
עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהֹוָה
לא תרד ולא ידענא אמר חזקיה מסתברא
לכהנים מגזירת הכתוב מלכל חטאתם
שוחט עוף בפנים דאינו מטמא
א]
שינויי נוסחאות
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן
כדאמרן בפרק [בית שמאי] (לעיל
היינו טעמא דגם בחוץ אינו מטמא
ב קמיצה תרד מליקה לא תרד מאי שנא
וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהֹוָה
א] ולא ידענא איזה היא (ש"מ):
ויקרא יז, ה
אוֹתָם:
דף מד:) עולה שלא הותרה להם
ומטעמא כג] דהועילה השחיטה לחיוב
מליקה דישנה בבמה קמיצה נמי ישנה בבמה
2. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה
ב] מנחה בבמה אין עופות
תטמא בבית הבליעה: אלא תלמוד
כרת בשביל כך אין לומר דאם עלה
בבמה (כי"צ): ג] נוס' הילקוט
וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס
וכי תימא אין מנחה בבמה אין עופות נמי
פר' אחרי רמז קפ"ב מ"ט וזבחו
בְּגָדָיו וְָרחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד
לומר טריפה. ונפש יב] אשר תאכל נבילה
בהמה או עוף ששחט חוץ דיקרב
זבחי שלמים זבחים ולא עופות
ויקרא יז, טו
בבמה דאמר א)רב ששת לדברי האומר יש
הָעֶרֶב וְטָהֵר:
וטריפה (ויקרא יז) ובנבלת עוף
אלא פשיטא דירד דמה ענין זה לזה
3. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
זבחים ולא מנחות (הגרי"ב):
מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר
ד] צ"ל כלי (שמכ"י): ה] נ"א אף
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
טהור מיתוקמא קרא בת"כ ח) והאי
חיוב כד] כרת לומר לא ירד פשיטא
נבילה שאין מתרת (כיר"א וכ"ה
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
אין מנחה אין עופות מ"ט זבחים ולא מנחות
טריפה קרא יתירא הוא לדרשא
דשוחט בהמה או עוף בחוץ דמשום
ב]
ג] 1
: ו] צ"ל (ב"א המול"ק
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
ברש"י)
❖
ק"ץ חפ"ץ סימ"ן) אביא מלק
זבחים ולא עופות אלא אימא אין קידוש
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
כדלקמן שאי אפשר לשומעו כמשמעו
שחייב כרת לא נאמר דאם עלה לא
קדשים בחוץ וחולין בין
שיהא יג] טריפה מטמא בבית הבליעה
ירד ולעולם לא נאמר לא ירד אלא
בכלי שרת במנחה בבמה: מלק בשמאל
מבפנים בין מבחוץ (שמכ"י):
ד]
ז] בס"י איתא שחיטה לפנים
מחיים אם טריפה חיה יד] ואם אינה
היכא שמצינו דוגמתו כשר בפנים
נוסחאות רש"י כת"י
או בלילה כו': ת"ר יכול תהא מליקה שהיא
ב)ג
מטמאה (גליון), וע' רש"י שכתב
חיה הרי בכלל נבילה והא מתני' טו]
ובריש מעילה [דף ג.] דמשוה להו
דבת"כ הגי' כלפנינו, ועפ"ז הגיה
לפנים מטמאה בגדים בבית הבליעה תלמוד
אלא. כל דרישא לאיתויי שחיטת
לקמיה [ע"ב] מיתוקם כר"מ דאית ליה
דכל היכא דאין מטמאין אבית
בה"ז כלפנינו (דק"ס). ועי' בנוס'
קדשים בפנים דאין מטמאין דלא
לומר נבלה הא נמי נבלה היא אלא ת"ל
רש"י כת"י: ח] צ"ל ששווה וכו'
2
תנן לה במתניתין: סיפא. כל שלא
שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו
הבליעה הכי נמי לא ירדו היינו
אף כל ששוות (*שמכ"י):
היה פסולו בקודש: לאתויי מלק
2טריפה מה טריפה שאין מתרת את האיסור
מטומאתו ולא דריש ליה להאי קרא
דוקא בדבר שיש בפנים כשר
ט] תיבת לו נמחק (ש"מ):
חולין בחוץ. דמטמא דלא תנן לה
אף כל ה] שאין מתרת את האיסור יצא מליקה
י] תיבת דלא נמחק (ש"מ):
במתני' וה"ה נמי דמצי למימר
להביא טריפה ששחטה שתטמא הילכך
כוותייהו. ברו"ך:
יא] צ"ל בבמת סיני (כי"ב) ועיין
לאתויי נרבע ומוקצה ונעבד ואתנן
מליקת
שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור
זר לא תרד. לרבי
דריש ליה למעוטי מליקה שהיא
רש"ש ומצפה איתן. ור' אות ג:
ומחיר דמליקתם מטמא שלא היה
יב] צ"ל וכל נפש (גליון):
פסולם בקודש והאי דנקט הא
אין מטמא בגדים בבית הבליעה הביא ו]
בפנים ושחיטה שהיא לפנים ומשמע
שמעון אבל לר' יהודה
יג] שתהא (ש"מ): יד] בס"א נוסף
משום דתנן במתניתין מלק חולין
ליה קרא הכי נבילה שהיא כטריפה
תרד כמו לילה ויוצא ודרום דעבודת
המולק (ק"ץ חפ"ץ סימן) קדשים בחוץ ומולק
הרי נבילה אמורה (ש"מ):
בפנים וקדשים בחוץ ולא תנא מלק
ד
טו] צ"ל מתניתא (ש"מ): טז] צ"ל
חולין בחוץ: מלקה פסול. כגון בעל
היא דמטמאה: מה טריפה. אין
דם לא יליף ר' יהודה מבמה:
חולין בין מבפנים בין מבחוץ הואיל ואין מתירין
לא שוותה (ש"מ): יז] צ"ל חולין
מום: הפיגול והנותר והטמא.
אין קידוש כלי שרת במנחה
טריפות המאורע בה מתיר שום איסור
שלא בהכשר (ש"מ): יח] צ"ל
אע"פ שאסורין באכילה ובהקרבה
את האיסור מטמאין בגדים אבית הבליעה
שהיה בה מתחילה: אף נבילה. שאין
בבמה. תימה כיון דנתקדש בכלי
אינן מטמאין בבית הבליעה ולא
דהא מתניתא מוקמינן לקמן
תניא אידך יכול תהא שחיטת חולין לפנים
(ש"מ): יט] תיבת היא נמחק
אמרינן כל שאינה ראויה לאכילה
ג)
ז]
נבילות המאורעת בה מתיר את
שרת הוא כה] פסולו בקודש קרינא ביה
: כ] צ"ל פנים מנלן.
או להקרבה לא אשתראי מליקה
(ש"מ)
וקדשים בין מבפנים ובין מבחוץ מטמאה
האיסור יצא נבילות הבא לה ע"י
ושמא כיון דתחילת עבודתה ביד ולא
לגבה כט] ולא יצאה מכלל נבילה
שחיטת פנים דקדשים דאינה
שמלוקה נבילה היא ומגזירת
אבית הבליעה ת"ל נבלה הא נמי נבלה היא
מתרת את האיסור מנלן דלא
מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את
נתקדש בכלי שרת בתחילת עבודה
תטמא ומשני כו' והד"א (ש"מ)
:
הכתוב הותרה באכילה בחטאת
אלא ת"ל טריפה מה טריפה שווה בפנים
האיסור שבחייה לא היתה ראויה
לא חשיב פסולו בקודש ולא דמי
העוף ולהקרבה בעולת העוף וזו
כא] דהא מטעמא דכרת
ח]
אוקימנא כצ"ל (שמכ"י):
שאינה ראויה לכך הרי היא
לקרב לגבוה והותרה במליקה זו:
לשחיטה דסכין מקדשא ליה:
כבחוץ אף כל שוות בפנים כבחוץ יצא
כב] ועוד י"ל דלא דמי כצ"ל
בטומאתה אשמועינן הכא דכיון
יכול תהא שחיטה שהיא לפנים
יכול תהא שחיטה שהיא לפנים. ובת"כ
שחיטת חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין
(צ"ק). ולפ"ז צ"ל דשוחט. ועי'
דפיגול מרצה לפיגולו מהני מליקה
ק"ד ובאה"מ שדחו הגהת צ"ק,
לטהר ונותר וטמא בשעת מליקתן
מטמאה בגדים אבית
גרסי' לה הכי יכול השוחט חולין
מבחוץ הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ אין
וכן בטה"ק פי' עפ"י גי' דידן:
ראויין היו ולאחר מכאן נפסלו
הבליעה כו'. הא דמצרכינן הכא
בפנים וקדשים בין מבפנים בין
כג] נ"א מטעמא וכו' ובשביל
מליקתן מטהרתן: אחת תרד. אם
מטמאין בגדים אבית הבליעה בשלמא חולין
כך (ד"ו): כד] נ"א חיוב כרת
מבחוץ כו': הא נמי נבילה היא.
עלת למזבח: לא ידענא הידי. איני
קרא לשחיטת עוף קדשים שמטהרת
לא שוו בפנים כבחוץ אלא קדשים אידי ואידי
יודע על איזה מהן שמעתי תרד
ללא ירד לומר דשוחט בהמה
מי יימר דלאו נבילה היא הואיל
מידי נבילה ולענין איסורי הנאה לא
ועל איזה לא תרד: דישנה בבמה.
או עוף בחוץ דמשום שחייב
פסולין נינהו אמר רבא אם הועילה לו שחיטת
ד)
ושחיטה בפנים בעוף לא שייכא וכן
מצרכינן קרא לשחיטתה שמטהרת
ואית ליה הכשירא בזר שהעבודה
כרת אם עלה לא ירד ולעולם
וכו' (צ"ק): כה] צ"ל הא
בבכורות בבמה: לדברי האומר.
חוץ לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרה
בקדשים בין בפנים בין בחוץ כו':
מידי נבילה לא דמי דקדשים אין
ט]
(באה"מ): כו] עי' בנוס' רש"י
בפרק אחרון: זבחים. ויעלו עולות
ת"ל טריפה. כלומר נבילה שהיא
מידי נבילה אשכחן חוץ פנים מנלן הואיל
הכשר אכילתן בשחיטתן אבל איסורי
כת"י: כז] בהכשרו שאינו
ויזבחו זבחים שלמים וגו' בבמת
מטמא משלא (ש"מ): כח] בש"מ
סיני כתיב: ואין קידוש כלי שרת
כטריפה מטמאה: ששוות בפנים
הנאה הכשר אכילתן בשחיטתן אע"ג
ולא שוו בפנים כבחוץ אי הכי מלק קדשים
נוסף כיון שמתרת האיסור:
במנחה בבמה. דבבמה לא הוי כלי
כבחוץ. דכאן וכאן היא אסורה: ה"ג
דהשתא מיהא אין שחיטתם מכשרתן
כט] נ"א לגבוה (ש"מ): ל] נ"א
שרת כדאמרינן בפרק בתרא (דף
בחוץ נמי לא דלא י] שוו בפנים כבחוץ אמר
קיט:) אשר ישרתו בם בקודש
לענין טומאה כבחוץ
יצא השוחט חולין בפנים וקדשים
באכילה מ"מ מטהרתן מידי נבילה:
רב שימי בר אשי דנין דבר שלא בהיכשרו
והילכך לא ילפינן זרות דפנים
כדאוקימנא אם הועילה לו
ואין דנין דבר שלא בהכשרו
בין בפנים בין בחוץ הואיל ולא שוו
במנחה מזרות דמנחות בבמה
שחיטת חוץ וכו' ואע"ג
מדבר שלא בהיכשרו ואין דנין דבר שלא
ה)
דכיון דקדשה בכלי שרת פסל בה
בפנים כבחוץ אין מטמאין. ולקמן
דלענין אכילה שוו כיון דבחוץ
מדבר שהוא בהכשרו. ט) פי'
זר: ה"ג בתורת כהנים להא
בהיכשרו מדבר שבהיכשרו ולא והתניא
לא מטמו בפנים נמי לא מטמו
מפרש ואזיל: בשלמא חולין שוותה טז]
בקונטרס כו] ושחיטת חולין בפנים
דאי אמרת ניטמו נמצא דלא
מתניתא יכול תהא מליקה שהיא
מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי יוצא
שחיטתן בפנים כבחוץ. שהרי חולין
לאו משחיטת חולין בחוץ ילפינן אלא
ו)
שוו בפנים כבחוץ (כי"ב וג'
בפנים מטמאה בבית הבליעה.
❖
ומזבח כפרה):
ובמליקת פסולים כגון בשמאל או
כשר בבמה תנא אזאת תורת העולה ריבה
שחוטין בחוץ אין מטמאין ואפי'
משחיטת קדשים בפנים ילפינן ואם
3
בלילה איצטריך ליה דאילו מליקות
סמיך ליה: מתני'
שלא בהיכשרו כגון עוף טריפה
תאמר אם כן מליקת חולין בפנים
מלק ונמצאת טריפה
כשרות בהדיא איתרבו בפרק ב"ש
יז]
ז)
(דף מד:) לכל חטאתם לרבות
שיטה מקובצת
ששחטה דהא מתניתין יח] לקמן כר"מ
וקדשים בחוץ נילף נמי ממליקת שמאל
ר' מאיר אומר אינו מטמא בבית הבליעה
חטאת העוף: ת"ל נבילה. והנפש
דמטהר טריפת העוף שחוטה ומוקי
ולילה דהוי שלא בהכשרו כז] משלא
לאתויי שחיטת קדשים בפנים.
אשר תאכל נבילה וטריפה ובנבלת
עוף טהור מתוקם קרא בתורת
וה"ה דהוה מצי למימר
טריפה דכתיב בקרא להך דרשא למעוטי פנים: אידי ואידי. בין
בהכשרו ויש לומר כיון דאם
עלה לא ירד הכשרו קרינא ביה כח]:
כהנים: הא נמי נבילה היא. כלומר
לאתויי פיגול ונותר וטמא דאם עלו
בפנים בין בחוץ נבילה זו שווה בהם שאין כאן תורת שחיטה:
היכי מצית למעוטי מהאי קרא
לא ירדו ואין מטמאין בגדים אבית
דילמא הא נמי נבילה היא שהרי
הבליעה, וסיפא לאתויי רובע ונרבע
אמר רבא. שחיטת פנים דחולין הוא דנפקא לן מהך דרשא אבל קדשים לא צריך למילף מינה דממילא נפקא לן דלא מיטמאו עופות
לא הותרה אלא המלוקה בהכשר
כדפ"ה, אלא נקט הדומה למתני'
קדשים שחוטין בחוץ דאם הועילה שחיטת חוץ לחייבו עליו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן ליה בפרק השוחט והמעלה (לקמן דף קז.) מאו
וכהלכתה להוציאה מכלל נבילות:
שחיטת קדשים בפנים כעין שחיטת
ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה היא שמה: לא תועיל. בתמיה: ה"ג אשכחן חוץ פנים מנלן : ומשני הואיל ולא
אשר
ת"ל טריפה. ואמרינן לקמן
קדשים מבחוץ דקתני במתניתין, וכן
יט]
כ]
בפירקין דהאי טריפה יתירא הוא:
מליקת חולין מבחוץ כעין מליקת
שוות
בפנים כבחוץ. דהא כא] אוקימנא דבחוץ לא מטמא ואע"ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו: אי הכי מלק קדשים. דקתני
חולין מבפנים: אין (עוף) [עופות
יצא מליקה שהיא לפנים. ואפי'
מיטמאין: הא לא שוו בחוץ כבפנים. דהא בפנים הכשירו במליקה: דנין דבר שלא בהכשירו. שחיטת קדשים בפנים: מדבר
לעיל
פסולה הואיל ומתרת את האיסור
נמי] בבמה. וא"ת מ"מ נילף עוף
שאם עלתה לא תרד אינה
מבהמה כדפי' לעיל, וי"ל דר' יצחק
שלא
בהכשירו. שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים
משחיטת חולין טריפה בחוץ: ואין דנין דבר שלא בהכשירו.
מטמאה: ה"ג בת"כ
יכול השוחט
דהכא לית ליה האי סברא אלא אית
בפנים: מתני' ר"מ אומר אינה מטמאה.
מליקת קדשים בחוץ: מדבר שבהכשירו. מליקת קדשים
כגון
בקל וחומר:
חולין בפנים וקדשים בין מבפנים
ליה דעוף מבהמה לא יליף מדלא יליף
ובין מבחוץ יטמאו בבית הבליעה
נמי מנחה מזבח, ומשחיטה נמי ליכא
רבי
בלשון
כו': האי נמי נבילה היא.
למיגמר משום דכשירה בזר כדפי'
לעיל לר' יוחנן לפי' שני, דאית ליה לר' יצחק דשחיטה לאו עבודה היא מדקאמר קמיצה תרד ולא יליף משחיטה דקמיצה כנגד שחיטה: אין קידוש כלי
קושיא דילמא האי נמי נבילה חשיב לה דלא נעשית בהכשירא: ה"ג יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ הואיל ולא שוו
בפנים כבחוץ אין מטמאין. ולקמן מפרש בשלמא חולין לא שוותה שחיטה בחוץ כפנים דבחוץ כשרין בשחיטה אלא קדשים אידי ואידי בין מבפנים
שרת בבמה. כלומר לעולם בין עופות בין מנחה איכא בבמה, מיהו [מליקה] דאין צריך קידוש כלי יליף מבמה, אבל מנחה דבעי קידוש כלי לא ילפינן
בין מבחוץ פסולה בשחיטה: אם הועילה לו שחיטת חוץ. לעוף קדשים לחייבו כרת דקיימא לן בפרק השוחט והמעלה (דף קז.) השוחט את
זרות דמנחה (מבנים) [בפנים] מזרות דמנחה שבבמה משום דכיון שקדשה בכלי שרת פסול בה זר, אבל בבמה לא היה קידוש כלי שרת כדכתיב אשר
ישרתו בקודש כדאמרי' בפ' בתרא (דף קיט:): מה טריפה שאין מתרת את האיסור. פי' דאם עלתה תרד, יצאת מליקה פסולה שהיא לפנים שהיא מתרת
העוף בחוץ חייב: ה"ג אשכחן חוץ פנים מנלן. שחיטת פנים דקדשים דאינה מתרת את האיסור מנלן דלא תטמא. ומשני הואיל ולא שוו. לענין ל]
פנים כבחוץ דבחוץ איכא כרת ובפנים ליכא כרת: מלק קדשים נמי לא שוו בפנים כבחוץ. דהא בפנים הכשירה במליקה: שלא בהכשירו. שחיטת
את האיסור שאם עלתה לא תרד ולכך אין מטמאת. וא"ת לר"מ דאמר מלק ונמצאת טריפה אינה מטמאה וא"כ אית ליה דלא תרד, מאי קאמר הכא
עוף קדשים בפנים: מדבר שלא בהכשירו. שחיטת קדשים בחוץ: ואין דנין דבר שלא בהכשירו. מליקת קדשים בחוץ: מדבר שבהכשירו. מליקת
דטריפה אינה מתרת את האיסור. וי"ל דה"ק הכא מה טריפה אין טריפתה מתרת את האיסור כו' יצאת מליקת פסולה כו' כלומר דפסול מליקה (ונבילת)
[נבילתה] מתירה לענין דאם עלתה לא תרד משום דחשיב פסולו בקודש כדפי' במתני': תניא אידך כו'. כלומר דה"נ אין מתירין דומיא דטריפה דאם
קדשים בפנים שהוא הכשירו. ושחיטת חולין בפנים דאמרן אין מטמאין לאו משחיטת חולין בחוץ גמרי אלא משחיטת קדשים בפנים מה קדשים
עלו ירדו: אשכחן חוץ. משום דהועיל לו שחיטת חוץ לחייבו כרת כדמרבינן ליה לקמן (דף קז.): הואיל ולא שוו כו'. כלומר כי היכי דאמר בחולין לא
שאין בהן צד שחיטה לא מטמו ואפילו שלא בהכשירו כש"כ חולין שיש בהן צד שחיטה:
שוו משום דבחוץ כשרים הן, קדשים נמי (אגמרינן) לא שוו הואיל דבחוץ יש כרת מה שאין כן בפנים, [ואגמרינן] דכמו שבחוץ לא מטמא מבפנים נמי
לא מטמא, דאי אמרת איטמו לא שוו בפנים כבחוץ: דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו כו'. וא"ת א"כ שחיטת חולין בפנים מנלן דלא מטמא, אי משחיטת חולין בחוץ הא הוי בהכשירו, ואי משחיטת טריפה בחוץ הא נמי הוי בהכשירו לענין לטהרו מידי נבילה. וי"ל כדפרש"י דהשתא לא גמרי'
להו מחולין בחוץ כדקאמרינן בגמרא אלא משחיטת קדשים בפנים ומה קדשים שאין בהם צד שחיטה כו', ומ"מ מצריכינן לטעמא דלא שוה בפנים כבחוץ לחולין בחוץ, וא"ת א"כ מליקת חולין כו' [ככתוב בתוד"ה ואין]: