סט:
חטאת העוף פרק שביעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי יהודה אומר מטמא בבית הבליעה.
רבי יהודה אומר מטמא. דלא מהניא מליקה
כד א מיי' פ"ז מהל' פסה"מ
תימה אפילו נבילה
לטריפה וה"ה נמי
א) ת"כ אחרי פי"ב ה"ט,
ב) טהרות פ"א מ"א, ג) ב"ק כה.
הלכה ג:$
דבשחיטת חולין טריפה פליג ר' יהודה וכן שנינו במסכת טהרות
גמורה יז] לא תטמא לרבי יהודה דלא חייל אאיסור קדשים
כה ב מיי' פ"ב מהל' אבות
ב"ב קיא., ד) [חולין כז:],
בפ' י"ג דברים לרבי יהודה אחת מלוקות ואחת שחוטות ולר"מ שתיהן
כדדריש רבי יהודה בגמרא דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים
ה) עי' חולין קב., ו) ע' לעיל
הטומאה הלכה ו:
❖
כו ג מיי' פ"ג שם הלכה יד:
סב. וש"נ, ז) ת"כ שם ה"ח,
מטהרת טריפה אבל לא מליקה: ומה
מטהרות ולרבי יוסי שחיטה
אבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי
ירוש' נזיר פ"ו ה"א, ח) חולין
בהמה בנבלתה ח] מטמאה במגע
שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא
עד. פה: קכח: ת"כ שמיני פ"י
ה"א, ט) חולין ק: [נדה מב:
ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה
זה שאין איסורו משום בל תאכל
רבי יהודה אומר מטמא א"ר מאיר ק"ו אם
תורה אור השלם
א
א] א)
ע"ש], י) [ע"ש דלא קחשיב
מטומאתה. כדילפינן בגמרא מוכי
נבילה אלא משום בל תאכל טמא
נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא
אלא תשעה והאב חמישה והאם
1. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה
ימות מן הבהמה: עוף שאינו מטמא
ובפ' גיד הנשה (חולין דף ק:) דייקינן
ארבעה וע' תו' ב"ב קיא. ד"ה
וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא
שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת
ב)
ק"ו], כ) [עמ"ש תו' ב"ב בשם
תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר
במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית
מינה לר' יהודה דאין איסור חל על
ל) נדרים ז.
ר' חיים וצע"ק],
העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין
שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
איסור גבי רבי יהודה אומר אף
הבליעה כדכתיב (ויקרא כב)
לא יאכל
כריתות כב:, מ) עי' חולין
וְאַחַר תֵּאָסֵף: במדבר יב, יד
❖
שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו
2. זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף
קכח:
בטמאה וי"ל דדוקא עוף טמא שאין
לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:
וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם
מה מצינו בשחיטתו שהיא מכשרתה
אינו דין כו'. וכיון דקיי"ל בשחיטה
במינו משום בל תאכל נבלה קממעט יח]
וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל
לאכילה ומטהרת טריפתו מטומאתו אף
ויקרא יא, מו
וכן צריך לפרש בגמרא גבי חלב
מק"ו ילפינן מליקה דקדשים מינה
גליון הש"ס
הָאָרֶץ:
3. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה
מליקתו שהיא מכשרתו באכילה תטהר
בבנין אב מה מצינו בשחיטה בחולין
נבלה דלא איצטריך טריפה יט] לאשמועינן
[עין משפט כד מיי' פ"ז מהל'
וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס
פסה"מ ה"ג. נרשם בטעות
שמכשרתה באכילה כשאינה טריפה
דחלב טריפה טהור ולא דרשינן מי
טריפתו מידי טומאתו רבי יוסי אומר דיה
בְּגָדָיו וְָרחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד
דהרמב"ם פסק כר' יוסי כמבואר
הָעֶרֶב וְטָהֵר: ויקרא יז, טו
ומטהרת טריפתה מטומאתה ט]: אף
שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא
כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה ולא
4. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה
פ"ג מהל' אבות הטומאה וכמ"ש
❖
מליקה. בקדשים המכשרתה באכילה
טריפה כי היכי דדרשינן גבי
מליקתה: גמ' ור"מ לא דריש דיו והא דיו
בכ"מ שם]:
יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא
ויקרא ז, כד
תֹאכְלֻהוּ:
כשאינה טריפה תטהר: דיה כנבלת
טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל
דאורייתא הוא ג)דתניא מדין קל וחומר כיצד
נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל
בהמה. דהואיל ולא יליף עוף אלא
נבילה יצא בהמה טמאה:
שינויי נוסחאות
לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְהֹוָה:
ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו'
קל וחומר לשכינה ארבעה עשר
ויקרא כב, ח
1
ב]
מבהמה לטהר טריפה מטומאתה דיו
5. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר
א] מטמא בבית הבליעה כצ"ל
ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא
גמ'
יום. אומר ר"ת דנקט ארבעה
לבא מן הדין להיות כנדון: מדין
(*הגרי"ב). וכ"ה ברש"י כי"פ:
הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ
ב] בב"ק מסיים הלא תיכלם
מן הדין להיות כנדון א"ר יוסי ברבי אבין ר"מ
ק"ו כיצד. מנין שהתורה ניתנה לידרש
עשר יום משום דאמרינן בפ' המפלת
בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
שבעת ימים. וכ"ג המפרש:
ויקרא יא, לט
ק"ו: הלא תכלם. לשון תימה הוא
(נדה דף לא.) דשלשה שותפין באדם
קרא אשכח וקדרש זאת תורת הבהמה
6. נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל
ג] מ"ט אמר רבה ר' יהודה
2
ולשון ק"ו: אלא דיו לבא מן הדין
קרא אשכח ודרש והנפש אשר
שהקב"ה נותן בו עשרה דברים כנגד
י)
לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְהֹוָה:
והעוף וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף
❖
ד)
תאכל נבילה וטריפה (*שמכ"י):
ויקרא כב, ח
להיות כנדון. הכתוב לימדך שאינך
אביו ואמו והשתא אמרי' דיו כאביו
ד] שיזבי לרבה אלא (ש"מ). נ"א
ועוף לבהמה בהמה מטמאה במגע ובמשא
רשאי להטיל על הבא מן הדין יותר
דמיניה ילפינן וה"ר חיים מפרש דמן
לרבא (כי"מ וצ'): ה] נימא
כ)
עוף אינו מטמא במגע ובמשא עוף מטמא
טריפה למה נאמרה אם טריפה
מוסף רש"י
הדין הוה ליה למימר ק"ו לשכינה
מן הנדון דכתיב תסגר שבעת ימים:
כצ"ל (*ש"מ): ו] נ"א הכי נמי
בגדים אבית הבליעה בהמה אינה מטמאה
עוף אינו מטמא במגע ובמשא.
לעולם דחמורה כל כך אלא נקט י"ד
שחיטתה מטהרת טריפתה
להביא (כי"צ): ז] אלא האי
בגדים אבית הבליעה אלא לומר לך מה
מטומאתה. כדאמרי' בהעור
טריפה כצ"ל (*ש"מ). נ"א אמר
כנגד שתי הסגרות דלא מצינו יותר
דכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך
ליה ההוא טריפה (כי"צ):
והרוטב וכי ימות מן הבהמה וגו',
בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר
אלא האמור בה: בהמה אינה מטמאה
משני הסגרות וכלשון הזה איתא
ח] צ"ל שנבלתה (ש"מ):
מקצת בהמה מטמאה ומקצת
ט] מטומאתה אף כו' הד"א
בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו
בבית הבליעה. אם תחב לו חבירו
טריפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשיר
בפרקי דר' אליעזר ק"ו לשכינה שתי
ה)
טריפה ששחטה: נבלת העוף
(באה"מ): י] נ"א אם לא ללמדנו
הסגרות וקשה דבי"ג יום סגי דיום
כזית בשר נבלה דתניא במסכת נדה
באכילה מטהר טריפתו מטומאתו ור' יהודה
שאינו מטמא במגע ובמשא.
(שמכ"י, באה"מ).: יא] צ"ל וכיון
שמתה נתנבלה במיתתה (ש"מ):
מבחוץ, דכתיב לטמאה בה, אין לך
(דף מב:) יכול יהא נבלת בהמה
שביעי עולה לו לכאן ולכאן כדתנן
מ"ט קרא אשכח וקדרש נבלה טריפה אמר
ו)
ז)
3
ג]
יב] המוקף הוא מבה"ז שהוסיף
אלא האמור בה, אכילה ולא מגע
(טמאה) מטמאה בבית הבליעה
במסכת נגעים (פ"ג מ"ה) אין בשתי
ומשא: אינו דין כו'. והשתא
תיבה זו עפ"י התוס'. ועי' צ"ק
רבי יהודה טריפה למה נאמרה אם טריפה
ופ"מ וטה"ק: יג] תיבת זו
תלמוד לומר לא יאכל לטמאה בה מי
הסגרות פחות מי"ג יום וי"ל דלישנא
דקי"ל שחיטה דמטהרת בחולין
חיה הרי נבילה אמורה אם טריפה אינה חיה
נמחקת (ש"מ): יד] אבר עם
מק"ו, הדרא ומיגמרא אמליקה
שאין לה טומאה אלא אכילתו יצתה
דקרא נקט ארבעה עשר משום דכתיב
דקדשים בבנין אב, מה מצינו
הגידין ועצמות כצ"ל (צ"ק
הרי היא בכלל נבילה אלא להביא טריפה
זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:
שבעת ימים בכל הסגר:
בשחיטה שמכשרת. לאכול
ועש"ב): טו] צ"ל משנטרפה
בחולין כו' (לעיל נ:) דתניא. גבי
(ש"מ). והס"ד ומה"ד אלא
ששחטה שמטמאה אמר ליה רב שיזבי אלא
וכי
באיזו תורה שוותה בהמה
דבר שמכשיר. ואפילו מליקת
ד]
י"ג מדות בת"כ (ב"ק כה.) מדין
להביא (ד"ו): טז] ולא להביא
מעתה דכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה התם
לעוף ועוף לבהמה. וא"ת והא
קדשים דאי לשחיטה בק"ו אתיא לן:
ק"ו כיצד. באיזה ענין אנו דורשין
טריפה כצ"ל (דברי נחמיה):
4
דבר מדבר ע"י ק"ו: דיו לבא
יז] גמורה של קדשים לא
טריפה למה נאמרה. אלא י]
איצטריך לכדדרשינן בחולין בריש פ"ב
נמי נימא אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה
ה]
מן הדין כו'. כלומר לא להחמיר
תטמא לר"י דלא חייל איסור
(דף כז:) מה בהמה בשחיטה אף עוף
ללמדנו בא שמשעת טריפה חלה
אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה
בחמור מבקל הואיל ובא ללמוד מן
נבילה וטומאה אאיסור קדשים
כצ"ל (ש"מ): יח] קממעט וכל
הקל, אלא דיו ללמד שיהא כמלמד,
בשחיטה ור"א דריש מה כ] בהמה מן
עליה טומאה אם אכל ממנה מיד או
אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה טהור
ו]
כלומר דיו לבא מן הדין כו', לפיכך
קדשים יש במינו משום בל
הצואר אף עוף מן הצואר וי"ל כא]
ששחטה ואכל ממנה דאי בטריפה
תאכל נבילה וכן צריך כו' כצ"ל
תסגר שבעת ימים כו' (רשב"ם ב"ב
מכלל דהיא מטמאה ח) והאמר רב יהודה אמר
קיא.) זאת תורת הבהמה
(ש"מ): יט] נדצ"ל אלא
דכל מילי דרשינן דהיקשא הוא ואין
שמתה לאחר שנטרפה קאמר למה
רב ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן
והעוף. לעיל מיניה איירי
לאשמועינן (באה"מ): כ] מה
היקש למחצה ל): אי טריפה חיה.
5
נאמרה: אם טריפה חיה. פלוגתא היא
בטומאת נבילות: עוף אינו
עוף מן הצואר אף בהמה מן
הבהמה מקצת בהמה מטמאה מקצת בהמה
א"כ אינה מטמאה עד לאחר מיתה
באלו טריפות (חולין דף מב.) איכא
מטמא במגע ובמשא. דכתיב
הצואר כצ"ל (בה"ז. וכ"ה
בחולין): כא] וי"ל דטומאה
לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור
אינה מטמאה ואיזו זו זו טריפה ששחטה אלא
ואז היא בכלל נבילה ואי טריפה אינה
למ"ד טריפה חיה ואיכא למ"ד אינה
ב
ז]
בה, לא יאכל לטמאה בה (חולין
כתיב בהאי קרא ולענין טומאה
טריפה מיבעי ליה למעוטי טמאה מי שיש
חיה הרי היא בכלל נבילה לא מצינו
חיה. אם טריפה חיה ועד שמתה
כז:) וחלב נבילה וחלב
במאי שוות. ועי"ל דכל מילי
טריפה. לא בא אלא לטהרו מכלל
כו' כצ"ל (ש"מ): כב] צ"ל סתם
היתה בחזקת חיה: הרי נבילה
לפרש לאחר מיתה דמשמע שבא
במינה טריפה יצתה זו שאין במינה טריפה
: כג] צ"ל רוב בשר
טומאת הבשר ולומר שאין חלב
(באה"מ)
אמורה. בפסוק כיון יא] שמתה
לחדש טומאה טפי אם אינה חיה
(צ"ק): כד] וכי מתה עומד
בכלל נבילה וכו' (פסחים כב.):
הכא נמי למעוטי עוף טמא שאין במינו
מקצת בהמה מטמאה. כגון
ומולק כצ"ל (צ"ק)
: כה] ועוד יש
מאם חיה מדהדר ואמר (התם) כב]
מתנבלת במיתתה ואם טרפה אינה
טריפה עוף טמא לר' יהודה מנבילה נפקא ליה
לפרש כצ"ל (ש"מ): כו] בש"מ
אבר ממנה מדכתיב וכי ימות
ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל
חשובה חיה הרי היא משעה שנטרפה
גריס חלב. וצ"ב: כז] עי' יפה
דמשמע כעין מיתה שאינה עושה
דתניא רבי יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף
ט)
עיניים בגיר' הת"כ: כח] קאי
חליפין והיינו אבר. סיפיה דקרא
בכלל נבילה: אלא להביא טריפה
נבילה לכך פי' בקונטרס משנטרפה
הנוגע בנבלתה יטמא: מקצת
איש לפרש דלעיל (באה"מ):
טמא מטמאה בגדים אבית הבליעה ג ת"ל
ששחטה. לאשמעינן טריפה (אינו) יב]
ירדה לה טומאה ומהיכן תלך ממנה
בהמה אינה מטמאה. ואע"פ
כט] צ"ל הו"ל למימר (ש"מ):
נבלה וטרפה לא יאכל מי שאיסורו משום
ותימה הוא לומר כן דלא מצינו בעלי
חיה ואינו בכלל נבילה ולפיכך הוצרך
ל] נ"א הבליעה וכשהמיתה קא
שהיא כמתה כגון טרפה ששחטה
6
(שם קכח:): לא יאכל לטמאה
משתעי למה נאמר הס"ד
בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום
חיים מטמאין ומילתא דפשיטא בכולי
לומר שטריפתה מביא עליה טומאה
בה. מפני שהיא מטמאה באכילה
: לא] תיבות חשובה
(כי"פ)
הש"ס דאין טריפה מטמאה מחיים
זו יג] מיד אם תלש ואכל ממנה בשר
בל תאכל נבילה אלא
משום בל תאכל טמא
כחיה בכת"י נוספו בין השיטין:
זו, ובנבלת עוף מיתוקם בתו"כ
לב] נ"א אם טריפה ראויה
ובמסכת נדה, והכא ה"ק יכול אף
דבסוף פ"ק דחולין (ד' כ:) אמר זעירי
אפי' אינו אבר יד] של בשר גידין ועצמות
לחיות וזו הומתה (כי"פ):
נבלת עוף טמא במשמע, ת"ל נבלה
נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אבל בלא בשר כג] לא אע"ג דמלק
וכיון דשם טריפה מביא לה טומאה מחיים אין שחיטה מועלת בה
לג] נ"א היא שהומתה (כי"פ):
וטרפה לא יאכל לטמאה, מי
לד] נ"א מסקנא דקושיא היא
שאיסורו משום בל תאכל נבלה אני
שאין שחיטה מתרת משום טריפה אלא משום נבילה: חלב נבילה
סימן אחד ומפרקת כדמשמע התם דפריך וכי כד] מעתה עומד ומבדיל
אומר לך שמטמא בה, יצא זה שאינו
כלומר אלא על כרחך האי
וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. בא הכתוב להשמיענו על חלב נבילה
ור"מ נמי אשכחן פרק אלו טריפות (חולין דף נז:) דאמר טריפה אינה
(כי"פ): לה] בחולין נז ע"ב הוא
אסור משום נבלה אלא משום עוף
❖
❖
פלוגתא דתנאי:
טמא (שם ק:):
חיה דקאמר סימן לטריפה שלשים יום וקאמר לעיל דמליקתה מטהרת
שאינה מטמאה והכי אמרינן בפסחים פ' כל שעה (דף כג.):
טריפה למה נאמרה. אם בטריפה שמתה מדבר אם טריפה חשובה חיה
טריפתה מטומאתה ואי טמאה מחיים משעת טריפות היאך תלך הטומאה
ממנה ע"י המליקה והרב רבי חיים מפרש דה"ק אי טריפה אינה
הרי נבילה אמורה וזו במיתתה נתנבלה ואם טריפה אינה חיה הרי
נוסחאות רש"י כת"י
שיטה מקובצת
חיה ומיירי בתלש ממנה בשר חי ואכלו הרי היא בכלל נבילה מ) דבשר
היא בכלל נבילה מטורפת טו] אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה
רבי יוסי אומר כו'. והשתא איכא
מלק ונמצאת טריפה. ר' יהודה
טהור אבל הבשר טמא בתמיה: אלא האי טריפה כו'. מסקנא דקושיא
הפורש ממנה כפורש מן המתה ומטמא אע"ג שהבהמה עצמה אינה
אומר מטמא. בבית הבליעה דלא
ג' מחלוקות בדבר דלר"מ בין
מהניא מליקה לטריפה וה"ה נמי
שחיטה בין מליקה מטהרת, ולר'
מטמאה לפי שהיא בחייה עתה ויש כה] לפרש אי טריפה חיה כלומר
היא כלומר אלא ע"כ האי טריפה לא תדרשיה להכי דמיבעי ליה
לשחיטת עוף חולין טריפה פליג
יהודה בין שחיטה בין מליקה אינה
דמיירי בטריפה שעדיין חיה ותלש ממנה כזית בשר כו] ואכלו הרי נבילה
למעוטי טמאה דאין חלבה טהור וה"נ טריפה דכתיב גבי טומאת
ר"י וכן מצאתי במס' טהרות
מטהרת דכי היכי דלא מהניא מליקה
בפרק י"ג דברים אחת מלוקה
לטריפה ה"נ לשחיטת עוף חולין
בית הבליעה למעוטי עוף טמא דריש ליה ולא טז] טריפה ששחטה:
דוקא אמורה ולא איירי כלל בפלוגתא דטריפה חיה ואי טריפה אינה חיה
ואחת שחוטה ולר' מאיר כולן
טריפה נמי פליג ר' יהודה דאל"כ
האי היינו ר' יוסי ולר' יוסי שחיטה
כלומר דמיירי בטריפה שאינה חיה שמתה שנתנבלה הרי היא בכלל
טהורות ולר' יהודה כולן טמאות
מטהרת ולא מליקה: אם טריפה
ולר' יוסי טריפה שחוטה טהורה
נבילה ובת"כ גרס אי טריפה אינה מתה כז] והלשון מגומגם קצת כח] דהוה ליה למימר אי בטריפה חיה בב' ועוד הוה כט] למימר הרי היא נבילה:
ז)
מלוקה טריפה בקדשים טמאה:
חיה כו'. פ"ה דחוק מאד שהרי
אינו דין שתהא שחיטתו כו'. וכיון
מחיים לא מצינו שירד לה טומאת
דקיימא לן שחיטה מטהרת טריפה בחולין ילפינן מליקת קדשים מינה בבנין אב מה מצינו בשחיטה כו' אף עוף דבר המכשירו באכילה כגון נבילות. וע"ק וכי ר' יהודה מסופק במחלוקת האמוראים לה] דפליגי אי טריפה חיה אי לא. לכך נראה דה"פ אי טריפה חיה כלומר דמיירי קרא בעודה
שחיטה בחולין ומליקה בקדשים: ה"ג נבילה וטריפה א"ר יהודה טריפה למה נאמרה. ול"ג לא יאכל לטמאה בה דלאו אהאי קרא קאי אלא חיה שתלש ממנה בשר ואכל דמטמא בבית הבליעה, הרי נבילה אמורה פירוש ושום טומאה לא שייכא מחיים, ואי טריפה אינה חיה כלומר דאיירי קרא
אוהנפש אשר תאכל נבילה וטריפה קאי בת"כ ובנבלת עוף טהור משתעי קרא: טריפה למה נאמרה. אם לא ללמד בא שמשעת טרפותה יורד
שמתה (ו)לאחר טריפותה, הרי הוא בכלל נבילה:
לה טומאת בית הבליעה ל] ואין שחיטה מטהרתה: אם טריפה חיה. חשובה כחיה לא] וזו אינה מטמאה אלא לאחר שמתה א"כ נבילה היא
והרי כבר נבילה אמורה בפסוק וזו נבילה היא שהרי כבר מתה: ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה. משנטרפה ומאז ירדה לה טומאה ומהיכן תלך ממנה: אלא להביא טריפה שנשחטה. שאפילו נאמר טריפה חיה לימדך הכתוב שירדה לה טומאה משנטרפה ושוב אין שחיטתה
מטהרת שהשחיטה אינה מקוה טהרה להעלות ממנה טומאה שירדה לה כבר: חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. בא הכתוב לאשמועי' דחלב נבילה אינו מטמא כנבילה דכ' יעשה לכל מלאכה אף לשל קודש וה"נ אמרי' בפסחים בפ' כל שעה (דף כג.): טריפה למה נאמרה. אי
בטריפה שמתה מיירי אי אמרינן דטריפה חיה לב] וזו הומתה הרי כבר נבילה אמורה וזו נבילה היא לג]: ואם טריפה אינה חיה. הרי היא בכלל נבילה משעה שנטרפה אלא (על כל פנים) [ע"כ] בטריפה שנשחטה מיירי וקמ"ל דחלבה טהור: מכלל דהיא טמאה. בתמיה והאמר רב יהודה
כו': אלא האי טריפה מבעי ליה. כלומר לד] האי וחלב טריפה מבע"ל למעוטי בהמה טמאה שאין חלבה טהור אלא טמא כמו הבשר שלה דדרשי' וחלב טריפה מי שיש במינה טריפה יצאת בהמה טמאה שאין במינה טריפה: הכא נמי. האי והנפש אשר תאכל נבילה וטריפה מבעי ליה
למעוטי עוף טמא נבלה וטריפה מי שיש במינו טריפה דהיינו עוף טהור נבילה שלו מטמא בגדים בבית הבליעה יצא עוף טמא שאין במינו טריפה ומנ"ל לר"י להביא טריפה ששחטה שתטמא: מנבילה נפקא ליה. דלא תטמא מדאיצטריך קרא למכתב לטמאה בה אצל אזהרת נבילה דלא
יאכל דהאי לטמאה בה קרא יתירא הוא דהא כתיב קרא אחרינא והנפש אשר תאכל נבילה וטריפה וכבס בגדיו: