חטאת העוף פרק
שביעי זבחים
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לאתויי חיה יז]. כך גרס הקונטרס וקשה דמאי קפריך מ"ש
האי נמי תיפוק ליה כו'. חלב טמאה תיפוק ליה נמי דמטמא
א) חולין לז. [קג.], ב) ת"כ פי"ב
א מיי' פ"ז מהל' מאכלות
ה"ב, ג) שם צו פרש' י ה"ה,
אסורות הלכה ב:
דמהיכא תיתי לטהרה מהאי קרא דיעשה לכל מלאכה האי לאו
טמאה כו' אדרבה משום דדמי לטמאה איצטריך קרא
כז ב מיי' פ"א מהל' אבות
ד) לעיל סט:, ה) שמיני פרש'
❖
❖
בטמאה כתיב דהא כתיב [ואכל] לא תאכלוהו לחלב: מי שאיסורו
לאתויי ומאי פריך נמי ואכל יח] לא תאכלוהו אדרבה משום הכי איצטריך הטומאות הלכה ה:
ה פ"ז ה"ה, ו) [יבמות לד.]
משום אכילת חלב ו]. ובשרה מותר טיהרתי לך יצאת זו שכולה אסורה
קרא טריפה דמשמע כל שיש
במינו טריפה חלבה טהור ואפי' חיה
משום בל תאכל טמא ואכתי אימא
ור"ת גרס אלא למעוטי חיה מאי טעמא
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
טריפה למה נאמרה כו': אלא האי
מי שחלבה אסור וכו' ול"ג סד"א
האי נמי תיפוק לי מוחלב נבלה מי שאיסורו
1
(א) גמ' מיבעי ליה שלא תאמר:
1. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה
טריפה מיבעי לאיתויי חיה דס"ד מי
ופריך אמאי איצטריך קרא לומר
משום בל תאכל חלב נבלה יצאתה זו שאין
(ב) שם טריפה משום (דאיסור'
יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא
שחלבה אסור כו' קמ"ל ה"ג. ושינויא
דחלב חיה טמא מאי שנא טמאה
מחיים) תא"מ. ונ"ב בפ"ב דחולין
ויקרא ז, כד
תֹאכְלֻהוּ:
איסורה משום בל תאכל [חלב נבלה] אלא
2. נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל
דף לז בפרש"י מבואר דגרס
כו' יט] ומיהו קשה דטריפה לא משמע
הוא לאיתויי חיה טהורה שמתה שחלבה
דמיחסרא וע"ש: (ג) רש"י ד"ה
משום טמא אלא האי טריפה מיבעי א] לאיתויי
לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְהֹוָה:
טהור דס"ד ואכל לא תאכלוהו כתיב
למעוטי אלא לרבויי כל שיש במינה
דחידוש וכו' טומאה הס"ד
ויקרא כב, ח
חיה סלקא דעתך אמינא מי שחלבה אסור
טריפה: מה טמאה חלבה טמא.
3. וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה
ואח"כ מ"ה בחלב בהמה
בהאי קרא מי שחלבו אסור ובשרו
טהורה הכתוב: (ד) ד"ה מה
וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס
ובשרה מותר יצאת זו שחלבה ובשרה
מותר טיהרתי לך חלבה מכלל נבילה
וכי כ] תימא מה לטמאה שכן אין שחיטתה
כשטיהר וכו' פרסה ושוסע
בְּגָדָיו וְָרחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד
❖
מותר קמ"ל א"ל מאי שנא טמאה דאין
איננה שוסעת וגו' הס"ד:
הָעֶרֶב וְטָהֵר: ויקרא יז, טו
אבל חיה שחלבה מותר כבשרה לענין
מטהרתה תאמר לטריפה חיה תוכיח:
ב]
נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל
יבא איסור נבילה ויחול על איסור
חלבה חלוק מבשרה חיה נמי אין חלבה חלוק
נבילה נמי יטמא כבשרה קמ"ל טריפה
לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְהֹוָה:
❖
חלב. תימה $ למאן דאית ליה
גליון הש"ס כל שיש במינו טריפה ואפילו חיה:
ויקרא כב, ח
מבשרה ועוד הכתיב 1 ואכל לא תאכלוהו
ופרכינן מ"ש טמאה. דלא נפקא לן
איסור מוסיף למה ליה קראי וכי
אלא אמר אביי טריפה לגופיה איצטריך שלא
תוס' ד"ה יבא וכו' למאן דאית
תימא מהכא יליף בעלמא שאני הכא מוסף רש"י
לטהר חלבה מהאי קרא דאין חלבה
ליה איסור מוסיף. תמוה לי מה
תאמר הואיל וטמאה אסורה מחיים וטריפה
מוסיף יש בנבילה על חלב דהוא
חלוק מבשרה ולא קרינא ז] ואכל לא
דאיסור חלב קל הוא דהותר מכללו
התורה אמרה יבוא איסור
רק כולל. ואי דנאסר לגבוה הא
אסורה מחיים מה טמאה חלבה טמא אף
תאכלוהו לחלב לחודיה שהרי הכל
ולכך אתי איסור נבילה וחייל עליה:
נבילה ויחול על איסור חלב
בבהמה בע"מ דלא חזי לגבוה הוי
טריפה חלבה טמא אי הכי האי נמי מיבעי
כו'. האי ואכל לא תאכלוהו לא
רק כולל: ד"ה וחד כו' דר"מ
ואי אשמעינן טריפה משום דאיסורא
(א)
איסור: חיה נמי אין חלבה חלוק
לטעמיה. תמוה לי הא מצינו רק
צריך דהא כתיב כל חלב וכל דם
שלא תאמר הואיל ועוף טמא אסור באכילה
מחיים כו'. תימה דבפ"ב דחולין
מבשרה. לאיסורו ולא קרינא ביה ואכל
ג]
לר"מ בכריתות דס"ל איסור כולל
לא תאכלו ומשום דנתנבלה או
ומוסיף ואיסור ב"א משא"כ
נטרפה מי אזיל ליה איסור חלב
וטריפה אסורה באכילה מה עוף טמא אינו
לא תאכלוהו: ועוד. ממשמעותא דקרא
(דף לז:) עביד ק"ו איפכא ומה מחיים
❖
ולמאי אצטריך אלא התורה אמרה
בנבילה על עוף טמא:
נמי תיקשה לן דלא בחלב חיה קאי
אתי איסור טריפה וחייל אאיסור חלב
מטמא אף טריפה אינה מטמאה ועוד מי איכא
דחייב משום שני לאוין משום לאו
דחלב ומשום לאו דטרפה דלא
דהא כתיב ואכל לא תאכלוהו ולקמן
נבילה דלאחר מיתה מבעיא ושם
למילף טרפה מטמאה טמאה לא היתה לה
תימא אין איסור חל על איסור
שינויי נוסחאות
וחד
❖
פירשתי: למעוטי עוף טמא.
[ע"ב] ילפינן מינה בברייתא בשמעתין
שעת הכושר טריפה היתה לה שעת הכושר
:
(חולין לז.)
בחלב חיה נבילה לא טיהר מכלל
הא דלא נפקא ליה לרבי מאיר מהיכא
א] נ"א מיבעי ליה למעוטי חיה
ח]
וכי תימא טריפה מבטן מאי איכא למימר
מי שחלבו אסור ובשרו מותר
טומאה: טריפה לגופיה איצטריך.
דנפקא ליה לרבי יהודה משום $ דר'
יצתה חיה שחלבה ובשרה
נוסחאות רש"י כת"י
במינה מיהא איכא אלא אמר רבא התורה
א)
לטהר חלב טריפה שמתה ולעולם
מאיר לטעמיה דאית ליה איסור חל
ו)
מותרין מאי שנא וכו' (כי"צ
אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור
על איסור: ורבי מאיר האי נבילה
ומ'). וע' תוס': ב] תיבות א"ל
האי נמי תיפוק ליה כו'. חלב טמאה
א
טריפה חיה ודקאמרת הרי נבילה
נמחק (*ש"מ): ג] נ"א אסור
תיפוק ליה נמי דמטמאה דמהיכא
חלב יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב
מאי עביד ליה. וא"ת על כרחיך
אמורה איצטריך סד"א הואיל וטמאה
תיתי לטהרו מהאי קרא דיעשה
מחיים וטריפה אסורה מחיים
(כי"צ): ד] נ"א עוף טמא מנבלה
לכל מלאכה האי לאו בטומאה כתיב
וצריכי דאי אשמעינן נבילה משום דמטמיא
אסורה מחיים וטריפה מחיים אסורה
צריך לכתוב נבילה דאי הוה כתיב
(כי"צ): ה] נ"א מיבעי ליה
דהא לא תאכלוהו לחלב כתיב: מי
כו': אי הכי. טריפה דכתיב גבי
טריפה לא יאכל לטמאה בה ולא
אבל טריפה אימא לא ואי אשמעינן טריפה
לשיעור אכילה (כי"מ): ו] ע'
שאיסורו משום אכילת חלב. ובשר
ק"ד דמדברי המפרש נר' דגרס
מותר טיהרתי לך יצתה זו שכולה
עוף נמי איצטריך לגופיה ולומר
כתב נבילה אם כן הוה אמינא דטריפה
משום (ב) דאיסורה מחיים אבל נבילה
בגמ' משום בל תאכל חלב.
אסורה משום בל תאכל טמא ואכתי
עוף ט] שמתה מטמא בבית הבליעה
בלא נבילה מטמאה כא] וי"ל כיון
ול"ג נבילה. וע' תו"ק: ז] קרינא
אימא טריפה מנבילה נפקא לן דלא
אימא לא צריכא ור"מ האי טריפה מאי עביד
שלא תאמר כו': ועוד. גבי בהמה:
ביה (ש"מ): ח] צ"ל דחלב (ש"מ):
דכתיב כב] (ויקרא יז) (והנפש) [וכל
מטמא מדאיצטריך למיכתב קרא
ליה מיבעי ליה למעוטי שחיטה שהיא לפנים
ט] עוף טריפה שמתה נמי כצ"ל
לטומאה בה אצל אזהרת נבילה לא
מי איכא למילף טריפה מטמאה.
נפש] אשר תאכל נבילה וטריפה מה
(ש"מ): י] כאן הס"ד ומה"ד חד.
יאכל דהא דטומאה קרא יתירא
ורבי יהודה טריפה אחרינא כתיב ורבי מאיר
3
דניבעי קרא לטהר: ה"ג אלא אמר
התם נבילה עמה אף כאן נבילה עמה:
הוא דהא כתיב קרא אחרינא
נבילה וטריפה לא יאכל
לטמאה בה כצ"ל (שמכ"י וצ"ק):
לשיעור אכילה בכזית. איפשר
והנפש אשר תאכל נבילה וטריפה
חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים וחד למעוטי
רבא (כו') התורה אמרה. בא הכתוב
יא] תיבות יצא זה כו' עד אלא,
יכבס בגדיו למה נאמר כו': אלא
עוף טמא ורבי יהודה מנבלה נפקא ליה
לומר לך יבא איסור כו' ומשום אכל
דרבי יהודה נמי אית
נמחק. וצ"ל ולא מי שאזהרתו
האי טריפה מבעי ליה לאתויי חיה.
ד]
אף משום וכו' (ש"מ): יב] על
שיהא חלבה טהור אם נתנבלה
לא תאכלוהו דסיפיה דקרא פירש בו
ליה ואע"ג כג] דלא מיותר:
ורבי מאיר האי נבלה מאי עביד לה לשיעור
ה]
טומאתו (ש"מ ע"פ רש"י כת"י):
וטריפה רבויא משמע כל שיש
יצתה חיה שחלבה ובשרה מותר.
נבילה וטריפה לחייב את האוכלו
אכילה בכזית ותיפוק לי מקרא קמא מדאפקיה
יג] נ"א אלא שיעור אכילתו
במינו טריפה: דסלקא דעתך
(ב"ש): יד] צ"ל וכל נפש (צ"ק):
אמינא. מי שחלבה חלוק מבשרה
משום חלב ומשום נבילה ומשום
הא דדחיק בפרק בהמה
רחמנא בלשון אכילה חד לשיעור אכילה
ב)
הוא דחלבה טהור יצאתה זו שחלבה
טו] אלא בבית הבליעה (ש"מ
טריפה שלא תאמר אין איסור נבילה
המקשה (חולין דף ע:) לאשכוחי דנבלת
עפ"י רש"י כת"י): טז] צ"ל או
מותר כבשרה ומשנתנבלה נמי
בכזית וחד לשיעור אכילה בכדי אכילת פרס
כלך (צ"ק): יז] בש"מ נוסף
יטמא חלבה כבשרה קמ"ל:
וטריפה חלין על איסור חלב שקדם
חיה טהורה מטמאה ולא כד] מצי
ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא יותר מכדי
ופרכינן היכי מצית למימר דחלב
ופריך ומ"ש כו' א"כ יהיה
לכולם: משום דמטמיא. הילכך
למידרש מהכא דהא חלבה טמא
חיה נבילה טהור, מאי שנא טמאה.
טמא ועוד הא כתיב בההוא
אכילת פרס נמי ליטמא קמ"ל ת"ר וחלב
ג)
חמירא לחול על איסור חלב: ורבי
דאי לאו דאשכחן במקום אחר דנבלת
1
דאמרן לעיל חלבה טמא: דאין כז]
קרא ואכל כו' והיכי מרביתו
לחלב חיה דטהור כך גרס
חלבה חלוק מבשרה. ולא קרינא
נבלה וחלב טרפה בחלב בהמה טהורה
מאיר. דאמר ד) עוף שחיטתו מטהרת
חיה מטמאה לא הוה דרשי' הכי:
ב
הקונטרס כו': יח] הכתיב ואכל
ביה ואכול לא תאכלוהו אחלב
טריפתו: האי טריפה. דגבי עוף
הכתוב מדבר אתה אומר בחלב בהמה
כצ"ל (ב"ש): יט] בש"מ נוסף
לחודיה שהרי הבשר אסור: חיה
כלומר למה לי טריפה לחלב
נמי אין חלבה חלוק מבשרה.
מאי עביד ליה: למעוטי שחיטה
טהורה הכתוב מדבר או אינו אלא בחלב בהמה טמאה אמרת
לאוסרו ולא קרינא ביה ואכול לא
חיה תפ"ל מהיכא דנפקא לן
שהיא לפנים. וכדאמרן לעיל (דף
תאכלוהו דשניהן מותרין הלכך
חלב טמאה ועוד ואכל לא
טיהר מכלל שחוטה וטיהר מכלל חלב מה כשטיהר מכלל שחוטה בטהורה
לענין טומאה נמי טמא כבשרה:
תאכלוהו נפקא לן למעוטי
סט.) מה טריפה ששווה בפנים כבחוץ
ולא בטמאה אף כשטיהר מכלל חלב בטהורה ולא בטמאה או כלך לדרך
ועוד הא כתיב. בהאי קרא גופיה
חיה בשמעתין ולמה לי קרא
יצא השוחט עוף חולין בפנים כו':
דטריפה ומיהו: כ] נ"ל דטעות
ואכול לא תאכלוהו אלמא לא טהר
זו טיהר מכלל נבילה וטיהר מכלל חלב מה כשטיהר מכלל נבילה בטמאה
וחסרון נפל בדבריהם וכצ"ל
מידי נבילה אלא חלב האסור
טריפה אחרינא כתיב. גבי נבילת
באכילה אבל חלב חיה לא טהר
ולא בטהורה אף כשטיהר מכלל חלב בטמאה ולא בטהורה אמרת
תימה מה לטמאה שכן אין
עוף טהור וכל נפש אשר תאכל נבילה
אותו הכתוב אם נתנבלה החיה אלא
שחיטה מטהרתה תאמר
וטריפה באזרח ובגר וכבס בגדיו
החלב מטמא כבשר ומהאי קרא
לטריפה וכ"ת חיה תוכיח
י]
נמי ילפינן לקמן דחלב חיה לא טהר
איכא למפרך מה לחיה שכן
(ויקרא יז) וחד לא יאכל נבילה וטריפה לטמאה בה (שם כב): וחד למעוטי עוף טמא. דדרשינן [סט:] מי שיש במינו טריפה: ורבי יהודה.
חלבה טמא אפי' כשאינה
הכתוב: טריפה לגופיה איצטריך.
עוף טמא מקרא יתירא דנבילה לא יאכל נפקא ליה דלא איצטריך אלא לדרוש ולומר מי שאזהרתו משום בל תאכל נבילה יצא יא] זה שאין
לטהר חלב טריפה שנתנבלה
טריפה תאמר בבהמה טהורה
ולעולם טריפה חיה ודקאמרת הרי
שחלבה טהור כשאינה טריפה.
איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא: ורבי מאיר האי. קרא יתירא דנבילה לא יאכל מיבעיא ליה ללמד טומאתו יב] שאינו מטמא
ודו"ק נ"ל ואם שגיתי אתי תלין
נבילה אמורה איצטריך שלא תאמר
אלא יג] כשיעור איסור אכילתו דהיינו כזית: מקרא קמא. והנפש יד] אשר תאכל: בכדי אכילת פרס. שאם שהה באכילת כזית יותר מכדי אכילת
משוגתי (ח"נ עש"ב). ועי' צ"ק,
וכו': אי הכי האי טריפה דכתיב
תו"ק, וק"ד: כא] בס"א נוסף
גבי עוף לגופיה איצטריך ולומר
פרס הרי היא כשאר אכילות שאין מצטרפין לעונשין ואף זו אין מצטרפת ליטמא בבית הבליעה: דחידוש הוא. שלא מצינו בתורה טומאה כזו
עוף טריפה שמת מטמא בבית
והיקשא דעוף לבהמה
שאין לו טומאה מבחוץ ובבית טו] הבליעה באה לו טומאה (ג): הכתוב מדבר. לטהרו מלטמא משום נבילות: טיהר מכלל שחוטה. טיהר מלטמא
הבליעה שלא תאמר כו': ועוד. גבי
איצטריך לשחיטה וי"ל כו'
(ש"מ): כב] דכתיב קרא אחרינא
בהמה: מי איכא למילף טריפה
מטעם שחיטה שהשחיטה מטהרתה: וטיהר מכלל חלב. מטעם חלב טיהר את הנבילה מלטמא שכתב כאן שחלב נבילה טהור: מה
וכל נפש כצ"ל (שמכ"י):
מטמא. לטמא חלבה דליבעי קרא
כשטיהר. בשר שחוטה מלטמא טהורה טיהר ולא טמאה דטמאה אין שחיטתה מטהרתה דילפינן לה בת"כ ה) מקרא יתירא ולאלה תטמאו כל הנוגע
כג] ואע"ג דלא מייתר קרא
לטהרה: ה"ג אלא אמר רבא כו'.
ולהכי אתי טריפה דגבי חלב משום
בהם במותם [ויקרא יא] והאי בהם יתירא הוא לומר אע"פ שהן שחוטין ומה אני מקיים במותם במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה כל
הוה דריש מי שאיסורו משום
סיפא דקרא דכתיב לא תאכלוהו
בל תאכל נבילה יצא עוף טמא
הבהמה אשר היא מפרסת פרסה (ד) וגו': אף כשטיהר משום חלב. מלטמא בטהורה טיהר ולא בטמאה: ה"ג בתורת כהנים ג) אמרת כלך טז]
לומר שאם אכל חלב טריפה
כמש"כ גבי חלב נבלה דממעט
לדרך זו טיהר מכלל נבילה וטיהר מכלל חלב מה כשטיהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה אף כשטיהר כו'. טיהר בשר נבילה מלטמא ולקמן
שנתנבלה יתחייב משום חלב ונבילה
בהמה טמאה אע"ג דלא מייתר
(ב"ש): כד] לא מצי כצ"ל (ש"מ):
וטריפה שלא תאמר אין איסור חל
מפרש לה בנבלת עוף טמא וטיהר מכלל חלב כדאמרן: בטמאה ולא בטהורה. עוף טמא טיהר מלטמא בבית הבליעה ולא עוף טהור:
כה] נדצ"ל לגלות דאיסור חל על
על איסור ולא יעבור אלא משום
ה"ג חלב דאיסוריה קדים לכך הוזכרו
איסור גם גבי נבלה ולהכי עביד
כו' (גליון): כו] בשאר כתה"י
נבילה וטריפה במקרא: משום
איתא ולריצב"א נראה לקיים
דמטמיא. הילכך חמירא למיחל אאיסור חלב: ור' מאיר. דאמר שחיטתו מטהרת טריפתו: האי טריפה. דגבי עוף מאי עביד ליה: למעוטי שחוטה שהיא לפנים. וכדאמרן לעיל מה טריפה ששוה בפנים כבחוץ יצא השוחט חולין בפנים כו' הואיל ולא שוותה
גיר' הקונטרס: כז] נ"א דאין
בפנים כבחוץ: טרפה אחרינא כתיב. גבי נבלת עוף טהור נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה: וחד למעוטי [עוף] טמא. דדרשינן שיש במינו טריפה יצא עוף טמא מקרא יתירא דנבילה לטמאה בה אצל אזהרת נבילה לא יאכל נפקא ליה דלא איצטריך אלא
לדרוש ולומר מי שאזהרתו משום בל תאכלו נבילה: ור' מאיר האי. קרא יתירא דנבילה לא יאכל מיבעי ליה ללמד על טומאתו שהיא בשיעור איסור אכילתו דהיינו כזית: מקרא קמא. והנפש אשר תאכל נבילה: בכדי אכילת פרס. שאם שהה באכילת כזית יותר
חלבה חלוק מבשרה. דשניהם
מכדי אכילת פרס הרי היא לך כשאר אכילות שאין מצטרפות לעונשין אף זו אין מצטרפין לטמא בבית הבליעה: חידוש הוא. שלא מצינו בתורה טומאה כיוצא בה שאין לה טומאה מבחוץ אלא בבית הבליעה: בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר. ובא הכתוב
אסורין חיה נמי אין חלבה
לטהר חלבה מכלל טומאת נבילות: טיהר מכלל שחוטה. טיהר טומאת נבילות ע"י כלל שם שחיטה: וטיהר. טומאת נבילות ע"י כלל שם כח] חלב: מה כשטיהר. שחיטה מלטמא לא טיהר אלא טהורה דאילו טמאה לא שייכא בה שחיטה ואין שחיטה מטהרת
חלוק מבשרה דשניהם מותרין
ובת"כ יליף לה מקרא יתירא ולאלה תטמאו כל הנוגע בהם במותם דהאי בהם יתירא הוא לומר אע"פ שהן שחוטין ומה אני מקיים במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה וכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת: ה"ג
הילכך לענין טומאה נמי יטמא
כבשרה (שמכ"י): כח] בכי"פ
בת"כ או כלך כו' מה כשטהר מכלל נבלה בטמאה ולא בטהורה אף כשטיהר מכלל חלב בטמאה ולא בטהורה טיהר בשר נבילה מלטמא. ולקמן מוקי לה בנבלת עוף טמא: טיהר. בשר נבילה מלטמא נבלת עוף טמא: וטיהר. חלב נבילה מלטמא: מה כשטיהר
שם שחיטת חלב:
מכלל נבילה בטמאה. טיהר ולא נבלת עוף טהור דהא מטמא בבית הבליעה אף כשטיהר כו':
שיטה מקובצת אבל נבילה אימא לא צריכא. הקשה רבינו שמואל אמאי איצטריך לעשות צריכותא מנבילה, פשיטא דנבילה איצטריך למיכתב דשמעינן מינה מיעשה לכל מלאכה דחלב נבילה היינו לאחר שנתנבלה טהור דלא הוה שמעינן מחלב טריפה. ותירץ הר"ם דעביד צריכותא למה ערבינהו קרא
חלב נבילה וחלב טריפה וגו' ואכול לא תאכלוהו לומר דלאו דאיסור אכילה קאי אתרוייהו, לא הוה ליה למיכתב אלא חלב נבילה יעשה לכל מלאכה לומר דטהור וחלב טריפה אכול לא תאכלוהו לומר שאיסור טריפה חל על איסור חלב, אלא מדערבינהו ש"מ לגלות יט] דלאו איסור חל על
איסור גבי נבילה פי' ולהכי עביד הצריכותא גם מנבילה: ורבי יהודה מנבילה נפקא ליה. דדרשי' מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא עוף טמא דאין איסור נבילה חל על איסור טומאה. אבל לר"מ לא נפקא ליה למעוטי עוף טמא מנבילה דהא אית ליה איסור חל על איסור ואתי
איסור נבילה וחייל על איסור טמא: תוד"ה אלא לאתויי חיה כו' ור"ת גרס כו'. ונראה לריב"א כ] דגרסינן לאתויי חלב חיה כלומר דטהור, וה"פ מ"ש טמאה כלומר כיון דסברא דמפקת טמאה מינה שייכא גם בחיה א"כ נימעטיה לחיה מהיכא דממעטי' לטמאה והאי טריפה נוקמה לדרשא אחריתי, ולמה
איצטריך טריפה לאתויי חיה. ועוד, כלומר ואם תשיבני דאדרבה היא הנותנת דלכך איצטריך לאתויי חיה משום דסד"א למעוטי דומיא דטמאה לכך אתיא טריפה, הא כתיב ואכול לא תאכלוהו, כלומר היכי מצית למימר דכל עיקר טריפה נכתב בפסוק בשביל חיה כדקאמרת לאתויי חיה, הא כתיב בסיפא דהאי
קרא ואכול לא תאכלוהו דקאי אכל מאי דכתיב בהאי קרא, ואי ניכתוב טריפה בשביל חיה (היכי) א"כ לא מצי קאי עליה ואכול לא תאכלוהו דהא חלב חיה מותר. אבל ליכא לפרושי דהא דפריך ואכול לא תאכלוהו כתיב דמכח ברייתא דלקמן פריך דדרשינן מאכול לא תאכלוהו למעוטי חלב חיה, דא"כ היה לו
להביא הברייתא גופיה דלקמן, אלא ודאי אכתי הברייתא לא ידע ופריך ממשמעות דקרא כדפי' (הר"פ ז"ל):