ע:
כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפילו באווזין ותרנגולין.
ה"ג כשאתה בא בדרך זו היא בטהורה וכשאתה בא בדרך זו היא
כח א ב מיי' פ"א מהלכות
ומתני' דמסכת טהרות (פ"א מ"א)
א) עי' ירוש' סוטה פ"ט ה"ה,
ב) [מגילה כא.] קידושין נז. ע"ז
אבות הטומאה הלכה ה:
בטמאה. הילכך מדינא לא נפקא ת"ל טריפה כו': אלא מעתה
מוכחא קצת דקתני י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור
כט ג ד מיי' פ"ג שם הלכה
כט: חולין יא. ירוש' פסחים פ"ט
כו'. אמתני' פריך דקתני מה כשטהר מכלל נבילה בטמאה ולא
וקתני סיפא ר"מ אומר מליקתה ושחיטתה מטהרתה משמע בכל עופות
יג:
ה"ה, סוטה שם, ועי' מכילתא
ל ה מיי' פ"י מהלכות רוצח
אבל
משפטים פ"י, ג) ת"כ צו פ"י
דומיא דרישא ודומיא דשחיטה: עז לאו מינא דעגלה נינהו.
בטהורה ה]: כמה סבי שבישתו בה. תמיה אני על זקנים מרובין
ה"ז, ד) קידושין נז. חולין פב.
הלכה ו:
שכמותכם שנשתבשתם בה: סיפא.
אע"פ דאווזין ותרנגולין לאו מינא
א ו מיי' פ"ו מהל' פסה"מ
כריתות כה. ירוש' סוטה שם ועי'
הלכה א:
דקתני טיהר מכלל נבילה: אתאן
דתורים ובני יונה ומטהרין לא דמי
מכילתא שם, וירוש' קידושין
כשבא א] בדרך זו היא בטהורה כשבא בדרך
❖
ב ז מיי' שם הלכה ב:
פ"ב ה"ח, ה) תמורה כח. ע"ש,
❖
לנבלת עוף טמא. שטיהרה הכתוב
דהכא ו) עגלה בהמה גסה ועז בהמה
זו היא
בטמאה ת"ל טריפה מי שיש במינה
ו) עי' פסחים נג.:,
מלטמא בבית הבליעה: לא טיהר
דקה אבל בעופות לא שייך למימר
טריפה א אוציא את הטמאה שאין במינה
נוסחאות רש"י כת"י
רבי מאיר. במליקת טריפה אלא
מין גסה ודקה אע"ג דמצינו בלשון
טריפה
ולא אוציא את החיה שיש במינה
תורה אור השלם
בתמימים דשייכא בהו מליקה: ואפי'
משנה עוף הדק ועוף הגס בפרק
ה"ג כשאתה בא לדרך זו היא
טריפה ת"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבה
1. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה
1
בטומאה וכשאתה בא בדרך זו
באווזים. דלאו בני מזבח הן ובלבד
אלו טריפות י] (חולין מב.) (וקשה
היא בטהורה. הילכך מדינא לא
יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא
אסור ובשרה מותר ביצא חיה שחלבה ובשרה
משילהי אותו ואת בנו) (שם דף פב):
שיהו קדשים בפנים דהא טריפה נמי
נפקא ת"ל וכו': אלא מעתה
ויקרא ז, כד
תֹאכְלֻהוּ:
מותר א"ל רב יעקב בר אבא לרבא אלא
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
נבלת בהמה טהורה מטמאה
לא חזיא בתורין ובני יונה וטיהרה
הדרן עלך חטאת העוף
כו'. אמתניתא פריך דקתני מה
כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא
❖
מעתה נבלת בהמה טהורה הוא דמטמאה
הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים
כשטיהר מכלל נבילה בטהורה
ויקרא ז, כג
תֹאכֵלוּ:
כל הזבחים שנתערבו בחטאות
היא: ערף עז. על החלל במקום
ולא בטמאה דמשמע נבלת בהמה
נבלת בהמה טמאה לא מטמאה אמר ליה
טהורה מטמאה ונבלת בהמה
המתות כו'. ואם תאמר
עגלה ערופה: מהו. לר"מ מי
כמה סבי שבישתו בה סיפא אתאן לנבלת
טמאה טהורה: כמה סבי שיבשתה
הגהות הב"ח
תנינא חדא זימנא במס' קינין (פ"ב
אמרינן כי היכי דמטהר מליקת
בה. תמיה אני שנשתבש' כמה
עוף טמא אמר רבי יוחנן לא טיהר רבי מאיר
(א) רש"י ד"ה מהו לר"מ וכו'
זקנים כמותכם בדבר זה: לא טיהר
מ"ג) ואם פרח מבין המתות לכולם
אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת
ר' מאיר. טריפה מלוקה אלא
ה"נ עריפה הכשר עגלה היא
אלא בתמימין אבל בבעלי מומין לא ורבי
❖
הרי כולם ימותו וצריך לעשות צריכותא
שום עוף בפנים הוא ה"נ (א) עריפה וטהרת מידי נבלה:
בתמימים שהמליקה נוהגת בהן:
אלעזר אמר אפילו בבעלי מומין איתמר נמי
ואפי' באווזין ותרנגולים. דלא חזו
דבגמרא [עא:] פריך תנינא חדא זימנא
הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה
למזבח הואיל ואיכא מליקה בשום
אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר מטהר היה
כדאמרי' לקמן: ה"ג אבל עז לאו
במתני' דכל האסורים לגבי מזבח
עוף דגמרינן מטריפה מה טריפה
גליון הש"ס
ששוות בכל אף נבילה ששוות
רבי מאיר בבעלי מומין ואפילו באווזין
מינא דעגלה הוא. שזו מין גסה וזו
ומשני צריכא ושמא אי מהתם הוה
בכל והא דתנן שנסמית עינה
גמ' מכלל דעגלה ערופה
מין דקה: אין לי. שטהור מידי
אמינא ה"מ עופות דהפסד מועט
ותרנגולין בעי רבי ירמיה ערף עז מהו אווזין
טהורה. עיין חולין דף פב ע"א
שנקטעה רגלה והמולק חולין
תוס' ד"ה עגלה ומנחות דף קא
מטמא בבית הבליעה דלא כר'
אבל זבחים דהפסידן מרובה אימא
נבילה אלא חלב שאסור באכילה
ותרנגולין טעמא מאי דמינא דעופות נינהו
ע"ב תוס' ד"ה ועגלה: [שם
מאיר: ערף עז. על החלל: מהו
לא נפסדינהו לכולהו יא]:
ומותר בהנאה כדכתיב (ויקרא ז)
אבל עז לאו מינא דעגלה נינהו ב] או דילמא
לר' מאיר. מי אמרינן כי היכי
היכא דערף מיערף לא
אפילו אחת בריבוא ימותו כולן.
יעשה לכל מלאכה: חלב שור הנסקל
דמטהר במליקת אווזין ותרנגולין
איצטריכא ליה וכו'. עי' חולין
מינא דבהמה הוא יתיב רב דימי וקאמר לה
משום דמשכחת מליקה יט] במין
דף פב ד"ה עגלה ערופה
ועגלה ערופה. שאסור בהנאה מנין
הקשה ה"ר יצחק ברבי
❖
עוף המטהרת הכי נמי מטהר
וכו']:
להא שמעתא אמר ליה אביי $ א)מכלל דעגלה
שטהור: ת"ל כל חלב. דסמיך ו]
מרדכי דבפרק הנשרפין (סנהדרין
נבלת עז על ידי עריפה הואיל
ערופה טהורה היא א"ל ג אין אמרי דבי רבי
ועריפה מטהרת בעגלה מידי
דף עט:) תנן רוצח שנתערב באחרים
ליה כי כל אוכל חלב ואי ס"ד
נבילה כדמפרש בעגלה ערופה,
מוסף רש"י
ינאי כפרה כתיב בה כקדשים מתיב רב
כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין
עגלה ערופה טהורה איצטריך קרא
ב)
או לא מטהרה עריפה בעז: אבל
ונסבין חבריא. בני הישיבה עלה
עז לאו מינא דעגלה היא. זו מין
נתן אבוה דרב הונא (בר נתן) ואכל לא
אותן לכיפה ומפרש בגמרא בשור
לטהר חלבה וכי היא טהורה וחלבה
ג] 1
דקה וזו מין גסה כדמפרש בעגלה
על דעתם לומר (חולין יד.):
טמא: להיכא דשחטיה מישחט.
שלא נגמר דינו שנתערב בשורים
תאכלוהו אין לי אלא חלב שאסור באכילה
ירידתה לנחל איתן. היא
ערופה: אין לי. שטהור מידי
ג)
נבילה אלא חלב שאסור באכילה
הגורמת לה שם עריפה ואוסרתה
משנאסרה בהנאה מחיים כדמפרש
אחרים שנגמר דינן קמיפלגי ופטרי
❖
ומותר בהנאה חלב של שור הנסקל ועגלה
ומותר בהנאה כדכתיב יעשה
(קדושין נז.):
לקמיה דמחיים נאסרה: ותיהני לה
רבנן משום דאין גומרים דינו של
לכל מלאכה: חלב עגלה ערופה
ערופה מנין ת"ל 2 כל חלב ואי ס"ד עגלה
שחיטתה. אע"פ שאינה מתירתה לא
שור אלא בפניו והשתא הכא דרובא
ושור הנסקל. שאסור באכילה
ערופה טהורה היא היא טהורה וחלבה טמא
ובהנאה מניין שטהור מידי נבילה:
שינויי נוסחאות
באכילה ולא בהנאה תטהרנה מלטמא
דהיתירא ופסידא דקדשים אמרינן
ואי ס"ד עגלה ערופה טהורה.
$ היכא דערף מיערף לא איצטריכא ליה כי
דאין לך שחוטה בבהמה טהורה
ימותו כולן התם דרובא דאיסורא
איצטריך קרא לאשמועינן דחלבה
א] כשאתה בא כו' וכשאתה בא
כו' כצ"ל (ש"מ וכי"צ): ב] צ"ל
טהור וכי תעלה על דעתך שהיא
איצטריכא דהיכא דשחטה מישחט ותיהני ליה
שמטמאה: שמתה. דהשתא בשרה
והדיוט יב] לא כ"ש ונראה לרבינו
: ג] תיבות
טהורה וחלבה טמא: ת"ל כל
הוא (כי"צ, יעב"ץ)
שחיטה לטהרה מידי נבלה לא צריכא שמתה
יצחק דגרסינן כמו שמצא בספר אחד
טמאה ואיצטריך לטהר חלבה שלא
המוקפות יש למחוק כמו שמוחק
חלב. דכתיב לעיל מיניה כל חלב
הרש"ק בכריתות כה ע"ב גבי רב
שור וכשב וגו': דשחט מישחט.
ישן בשור שלא נגמר דינו שנתערב
תאמר לא טיהר אלא חלב שאתה קורא
מכלל דמחיים אסורה אין אמר רבי ינאי
ד)
תחליפא אבוה דרב הונא ע"ש.
דלא טיהרתה עריפתה ובשרה
בו יעשה לכל מלאכה: מכלל דמחיים
בשורים אחרים ול"ג שנגמר דינן
גבול שמעתי ושכחתי ונסבין חברייא למימר
ועיין פסחים מג ע"ב, קיז ע"ב,
טמא: ופרכינן ותיהני לה שחיטתה
ובחגיגה ה ע"ב (הגרי"ב). ועי'
לטהורה מידי נבילה. דהא אין לך
אסורה. ואע"פ שלא נערפה מדקתני
אלא (איירי) בשורים מעליא עסקינן
ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה:
ה
חולין לח ע"א אבוברם אבוה דבר
בהמה טהורה שחוטה שמטמאה:
והשיב לו ר"ת דמתניתין דקתני כולן
חלב עגלה ערופה מנין ואוקימתה
אבוברם ופרש"י זהו אבוברם עצמו
אלא לא צריכא. דהא דאיצטריך
הדרן עלך חטאת העוף
בשמתה: גבול שמעתי. בה מאימתי ז]:
ומכירין היו את הבן ולא את האב,
לטהר: אלא שמתה. ולא נערפה
פטורים משמע שהאחרים בני חיובא
והיו קורין אותו על שם בנו שעשו
דהשתא בשרה טמא ואיצטריך
ונסבין חברייא. וסבורין התלמידין
ואע"ג דברישא דשמעתין יג] אמרינן
כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או
את בנו סימן לו: ד] נ"א ל"ג תיבת
לטהר חלבה שלא תאמר לא טיהרה
ה)ו
מדעתם לומר: ירידתה כו'. ובקידושין
מאי אחרים אילימא אחרים כשירין
או (ב"ש, וכ"ה בפרי"ד). וכן משמע
מידי נבילה אלא חלב שאתה
מפרש"י. אבל בתוי"ט גריס ליה
קורא בה יעשה לכל מלאכה:
בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו
פשיטא ולא פריך פטורים פטור
[דף נז.] יליף לה דנאסרה מחיים:
ומפרש דר"ל בין: ה] בטהורה
מכלל דמחיים אסירא. ואע"פ
כולן נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה או
מיבעי ליה התם כיון דמצי למיפרך
שלא נערפה מדקתני חלב עגלה
דמשמע נבילת בהמה טמאה
ז
ד]
הדרן עלך חטאת העוף
טהורה כצ"ל (ש"מ עפ"י רש"י
ערופה שאסורה בהנאה מנין
מגופה לא חש למידק ועוד דריש
: ו] עי' בנוסחאות רש"י
ואוקימתה בשמתה ולא נערפה
כת"י)
כל
הזבחים. אפילו אחת בריבוא. השתא משמע אחת כשירה ברבוא
לקיש אדרבי אבהו קאי דמשני הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב
כת"י. ועיין רש"ש: ז] מאימתי
וקאמר אסורה בהנאה אלמא
נאסרת כצ"ל (ש"מ): ח] צ"ל ולד
מחיים מתסרא: גבול שמעתי.
ברוצחים אחרים עסקינן ועלה קאי ר"ל ומשני באדם כ"ע לא פליגי
של חטאות המתות הילכך פריך בגמרא [דף עא:] מאי אפילו הא
בה מאימתי נאסרת: חבריא. בני
חטאת ותמורת חטאת וחטאת
דפטירי אלא הכא בשור שלא נגמר דינו כו' ומשמע דבההוא עניינא
הוו מתות רובא דקתני שנתערבו בחטאות המתות. חמש חטאות מתות
הישיבה: הדרן עלך חטאת העוף
שמתו בעליה ושכיפרו בעליה
באחר ושעיברה שנתה הס"ד
מתני'. כל הזבחים. השתא משמע
דאוקמה רבי אבהו באדם מוקי לה ריש לקיש בשור יד] שנגמר דינו
נינהו וולד ח] חטאת וחטאת שמתו בעליה ותמורת חטאת ושכיפרו
(צ"ק). ועיין במשנה תמורה כא
דאחת כשירה שנתערבה בריבוא
בעליה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום: נתערבו. זבחים כשרים
אבל נתערב בשורים מעליא היה אומר ר"ל ניכבשינהו
ע"ב (הגרי"ב). וע' חמדת דניאל:
של חטאות המתות. ובגמרא פריך
דניידן וכל דפריש מרובא פריש ומתניתין דשילהי מסכת ע"ז (דף עד.)
בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון
ט] עי' טה"ק שתמה אמאי פי' כן.
מאי אפילו: ימותו כולן. דכיון
טו]
ט]
ובס' באה"מ הגיה או אחד
דנתערבו באיסורי הנאה אין תקנה
דשור הנסקל אוסר בכל שהוא מיירי בשנסקל דליכא למימר ניכבשינהו
שהמית באחד. ועי' במפרש לקמן עא
לפדיונן דנימא ירעו וימכרו:
ותדע דלא קתני שנגמר דינו ומתני' דהכא דקתני ימותו כולן בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה וגזירה שמא יבואו י' כהנים בבת א' (לקמן דף עג:)
ע"ב ד"ה נתערבו בחולין:
נתערבו. אחד מן הזבחים: בשור
שנעבדה בו עבירה. שנפסל בה
י] טריפות לאו משום דשני
ומסקי מן הקבוע למזבח אבל בעלמא אמרינן ניכבשינהו דניידן ומטעם זה היה אומר רבינו תם דנראה לו להתיר דרוסת הזאב ברוב דמעשים
❖
לגבוה כגון שהמית את האדם:
מינין הן דלעולם לא יהיו שני
בכל יום דזאבים טורפים ונושאין שה מן העדר ורועה מצילן ושריא טז] להו דאע"ג דבעלי חיים חשיבי וכן רוב עופות יז] דורסין אווזין
מינין רק היכא דבלשון מקרא
שני מינין הן כגון בקר וצאן.
ותרנגולין ומותרין והכא יח] דנתערב ברובא שנגמר דינן דפטרינהו אפילו ניידי ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש לאו פטורין דלישתרו
ותיבות המוקפות נ"ב תוספת
שיטה מקובצת
בהנאה קאמר אלא פטורין דלא אטרחו בי דינא להורגם דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם
(ש"מ). וגי' צ"ק מה"ד כפרה
ת"ל טריפה כו'. ואע"ג דלעיל
כתיב בה וכו'. וקשה משילהי
אותו ואת בנו. ועיין חולין פב ע"א תד"ה עגלה. ועי' רש"ק דמקיים הגירסא שלנו. וע"ע באה"מ: יא] ואי אשמעינן הכא ה"א משום דבהמה
מוקמינן ליה לומר דאיסור טריפה חל על איסור חלב, הכא ניחא למסקנא דכתיב ואכול לא תאכלוהו למעוטי חיה וה"ה טמאה כדפי' לעיל: ואפילו
חשיבא ב"ח חשיב אבל עוף אימא לא קמ"ל. (צ"ק. וכ"כ התוי"ט). וכ"ה בשטמ"ק דף עא ע"ב ועיי"ש: יב] צ"ל ודהדיוט (שמכ"י): יג] צ"ל
באווזין ותרנגולין. וז"ל הר"פ בתוספותיו, ר"ל אפילו לא הקדישום דהא לא שייך בהו שום קדושת הגוף דאף אם עלו ירדו כיון דלאו בני קרבן נינהו
דשמעתא (שמכ"י): יד] בשור. לכך נראה כגרסת הספרים אבל נתערב בשורים מעליא אפילו בנגמר דינו היה אומר ר"ל כו' (ב"ש. וכ"ה
כלל, ומ"מ מליקתן מטהרת הואיל ואיכא מליקה בשום עוף דגמרי' מטרפה ששוה בכל וכו'. וכן משמע במסכת טהרות דקתני י"ג דבר נאמרו בנבלת
בתוס' סנהדרין עט ע"ב): טו] צ"ל דניניידן. וכן בסמוך (ש"מ): טז] ושרינן לה אע"ג (תוס' שם): יז] בתוס' הרא"ש בסנהדרין וכן חתול כשדורס
עוף טהור וכו' וקתני סיפא ר' מאיר אומר מליקתה ושחיטתה מטהרת, משמע בכל העופות דומיא דרישא ודומיא דשחיטה אע"ג דלא אקדשינהו (ב"ש):
ואפילו באווזין ותרנגולין. עי' בהשמטות בסוף המסכת:
אווזין ותרנגולין מותרין: יח] צ"ל והתם (צ"ק). ובתוס' שם והיכא: יט] בש"מ ליתא מכאן עסה"ד: