כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דשור שהמית
דאדם כולי עלמא לא פליגי דפטירי תדע דלרבי יהודה אמאי כונסין
א) תוספתא ב"ק [סופ"ד קידושין
א מיי' פ"ג מהלכות איסורי
המזבח הלכה ו:
סו. בכורות מא. תמורה כח.] ועי'
על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה ב) דמודה א] בקנס פטור וכן רובע
לכיפה ועביד צער בעלי חיים ומקלקל חצירו וכיפתו אדרבה ליערפינהו
❖
נדה מה., ב) ב"ק יד עד,
ב מיי' פ"ד שם הלכה ב:
ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים דהשתא לאו שור הנסקל הוא
בקופיץ ולקברינהו אלא ודאי ד] אתי לאחלופי באדם ועבדי היכירא
ג) קידושין נה. מעילה יט,
ד) פסחים כד:, ה) סנהדרין פ.,
וליכא למימר ימותו שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב
ולרבנן נמי עבדי היכירא ה] דפטרינן להו ולא חיישי' לתקלה אבל במתני'
ו) [וע"ע תו' חולין יא: ד"ה
שינויי נוסחאות
בהן ואי איפשר למכור את כולן
דהכא חיישינן לתקלה דאיכא כמה
ליחוש ותו' סנהדרין פ: ד"ה
הנסקלין], ז) [וע"ע תו' ב"ק
א] צ"ל כמודה בקנס דפטור
לצורכי מין אותה זבח להקריבם שהרי א)א
ספק איסורין לפי שהם מוקדשים כגון
שהמיתאתהאדם ע"פ עד א' או ע"פ הבעלים
❖
ב
מא: ד"ה ע"פ עד].
. אבל ברש"י כת"י
(גליון בשם צ"ק)
פסולים להקרבה כדאמרינן בתמורה
ג) רכב על גבי שור ובא חבירו ורכב
ברובע ונרבע במוקצה
ונעבד באתנן ומחיר
הוא כלפנינו, וכן בתוס' ובש"מ.
וסמיכה על גבי ראש גדי וטלה וחלב ו]
(דף כח.) מן הבהמה להוציא
[וגם הצ"ק לפי הנראה לא בא
לאפוקי מנוס' דידן אלא מנוס'
מוסף רש"י הרובע והנרבע מן הבקר להוציא
מוקדשין ע"ג ז] מכתו דשרי בשור
ס"י דאיתא שם "במודה בקנס
את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את
הנסקל ד) לפי שאינם ח] דרך הנאתן ועוד דאיכא איסור מעילה דהזיד
ופטור"]: ב] מה שנמחקה תיבת
ע"פ עד אחד. שאין שם אלא
תקרובת. משם הרש"ק הוא
עד אחד ברביעה ובנגיחה: או
הנוגח. מוקצה שהקצהו לצורך (תקרובת) ב] עבודת כוכבים ולא
במעילה במיתה הילכך כולן ימותו ואל תתמה התם כיון דאיסור
לחנם וללא צורך (רש"ש). וכ"ה
ע"פ הבעלים. שאין שם עד אלא
הנאה נינהו אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה ויזקיקו להורגן היכי ט]
הקריבו ג] ונעבד שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו ואמרינן
בב"ש. וכ"ה ברש"י לעיל כז ע"ב,
בעלים אמרו, דאי הוו ב' עדים
קידושין נז ע"ב, ע"ז כב ע"ב,
בדבר הוי בסקילה ואפילו בהנאה
בפרק כל האסורין במסכת תמורה (דף כט.) דמותרין להדיוט:
יזקיקו ב"ד להרוג כל איסורי הנאה הרי הזאב והארי דמוקי לה
חולין מ ע"א, תמורה כח ע"ב,
מיתסר (בכורות מא.): ע"פ עד
ר"ל והוא שהמיתו ואסורין בהנאה (סנהדרין דף טו:) ולא תקינו
כלאים
נדה מ ע"ב: ג] נ"א ולא עבדו
אחד. שאין שם אלא ע"א ברביעה
(גליון). ועיין תמורה כט ע"א:
ובנגיחה: או ע"פ הבעלים.
להו מיתה אלא אמרו כל הקודם להורגן זכה ומקשה רבא י] היינו דקתני עלה ואפי' אבא חלפתא ביניהם אלא אמר רבא שנים שהיו
ה)
שאין שם עד אלא בעלים אמרו,
ד] ודאי דחייש דילמא אתי
עומדין ויצא חץ מביניהם יא] פטורין ואפילו אבא חלפתא יב] דלא תלינן ביה שהרג אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן יג] חייבין משום
(תוס' הרא"ש שם): ה] היכירא
דאי הוו ב' עדים בדבר הוי בסקילה
ובערת הרע מקרבך ועוד אומר ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים ופירש דכולה ההיא שמעתא (ב"ק דף מא.) דממשמע שנאמר סקל
טפי דפטרינן (שם) ו] גי' בה"ז
ואפילו בהנאה מיתסר (בכורות
וחלב מוקדשין. ופי' כגון
מא.) מוקצה. שהקצהו ויחדהו
יסקל השור איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסורה באכילה מוכחת כן וסוגיא דפרק שני דקדושין יד] (דף נז.) הכי פריך כל צפור טהורה
חלב של בהמה נקבה דשלמים
לתקרובת עבודת כוכבים (ע"ז
תאכלו לרבות המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ופריך איפוך אנא ומשני לא מצינו בעלי חיים שאסורין שלא טו]
וחטאת דאסור ליהנות מדרבנן
כב:). או: שהוקצה והופרש לצורך
ובקדשי בד"ה מועלים מה"ת.
עבודת כוכבים (בכורות מא.).
יהו מותרין כששוחטן בר מאלו שעומדין ומוקצין למצוותן ולכך אין לאסור משולחת לומר דחל עליה איסור לאחר שילוח לאוסרה
ודלא כמהרש"א בסנהדרין וצ"ק
או: שהפרישו להקריבו לע"ז
באכילה כדין שאר עופות טמאין דכתיבי בקרא ופריך טז] (והרי רובע ונרבע) דאסורין פירוש דמחיים אסורין לשוחטן ולהקריבן לגבוה
כאן שהבינו דהתוס' כוונו להנאת
(בכורות נז.): ונעבד.
שהשתחווה לו ועשאו עבודת
≈ח∆לב ע"ש בדבריהם. וע"ע
ומשני הני מילי לגבוה אבל להדיוט שרי והרי רובע ונרבע בעדים דמחיים אסורין פי' דמחיים אסורין לישחט ואם שחטן אסורין אף
כוכבים (יבמות פג:). או: שעבד
בערוך לנר לתוס' סנהדרין פ'
אני אביא משולחת ומשני רוב בעלי חיים קאמרינן אם כן דאין שור הנסקל נאסר כל זמן שהוא חי שור שלא נגמר דינו שנתערב באחרים
ע"א: ז] גי' רש"ק וע"ג מכתו
את הבהמה עצמה כגון שניסך לה
❖
דשרי כו'. ופי' ואף דגם בשור
בין קרניה (בכורות נז.):
שנגמר דינן כולן פטורין דמותרין יז] בגיזה ועבודה ואין כאן עינוי הדין כיון דפטורין מסקילה מיהו לכשישחטו או ימותו יהו אסורין בהנאה
הנסקל איכא הנאה ליקח מהחלב
והא דאמר בסוף פרק שור שנגח ד' וה' (דף מה. ושם ד"ה מכור) דשור שנגמר דינו מכרו אינו מכור אפילו לרידיא היינו משום דאסור לענות
ע"ג מכתו. לזה תירצו לפי שאינו
דינו ומצוה לסוקלו ועוד דאין לו מכר דאין לו בעלים והלוקח אינו יכול לזכות בו יותר משאר אדם אבל כי לא נגמר דינו מכרו מכור
דרך הנאתו. ועי' צ"ק: ח] צ"ל
ליקוטים
שאינו דרך הנאתו (ש"מ וכ"ה
לשחיטה אי נמי לרידיא דמצי לאערוקיה לאגמא וכי שחיט ליה [לאחר שנגמר דינו] אסור באכילה כך נראה לר"ת כמו שפירשנו וקשה
: ט] צ"ל דהיכי
או עפ"י הבעלים. נר' דה"ט דלא
בתוס' סנהדרין)
דבסוף פרק קמא דערכין (דף ז:) משמע דשור הנסקל נאסר מחיים גבי האשה שמתה נהנין בשערה דמפרש התם זו מיתתה אוסרתה
(ש"מ). נ"א וכי (גליון. וכ"ה בתוס'
מחייב עפ"י הבעלים אפי' יהיו
שם): י] רבא התם היינו כצ"ל
ב' כגון של ב' שותפין ומעידין
וזו גמר דינה אוסרתה ויש יח] לומר גמר דינה דמחיים גורם לה להיות חל עליה איסור שאסורה אפילו שחטה דעבדה כעין בשר וזו
(ש"מ): יא] מביניהם והרג
עליו, משום דאדם קרוב אצל
מיתתה אוסרתה אין יט] עליה שום איסור מחיים ויש להביא ראיה דלא נאסר מחיים מהא דתניא בפרק מרובה מדת (ב"ק דף עא.)
שניהם פטורין כצ"ל (ש"מ):
ממונו. דהא דאמרי' דאין אדם
יב] חלפתא ביניהן דלא כצ"ל
קרוב אצל ממונו ה"מ כשבאין
ובפרק אלו נערות (כתובות דף לג:) (גבי) גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי רבי מאיר ואמאי הא ליתא במכירה
(באה"מ): יג] בהן שהרגו חייבין
להעיד ג"כ על חבירו דמתוך
ושמעינן ליה לריש לקיש בפרק מרובה מדת [ב"ק דף עז:] דכל שישנו בטביחה ישנו במכירה וכל שאינו בטביחה אינו במכירה וה"ה דכל
(ש"מ, תוס' שם): יד] דקידושין
שנאמן על חבירו נאמן גם על
דכל ציפור הכי כו' כצ"ל והשאר
שאינו במכירה אינו בטביחה אבל אי שרי בהנאה ניחא שיכול למוכרו לרכוב עליו עד בית הסקילה או ליהנות בו מעט עד אותה שעה
שורו כו' אבל אמר שורי נרבע
נמחק (ש"מ ותוס' שם): טו] צ"ל
לא מבעיא לן דפשיטא דקרוב
או אם היו בית דין מתעצלין בסקילתו ומיהו מה שאומר ר"ת דאין לו מכר דאין לו בעלים זה לא נוכל לקיים ומה שפסק ר"ת בעדר
פי' שלא (ש"מ, ותוס' שם):
אצל ממונו הוא כיון שלא בא
שיש בו שה אחד ספק דרוסה דשרי מטעמא דכל דפריש מרובא פריש לא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע אפילו היכא
טז] ופריך והרי מוקצה ונעבד
להעיד על חבירו (תוס' ב"ק מא:):
דאסורין מחיים פירוש כצ"ל
וצריך פי' לפירושם דהא הודאת
דפריש מאליו רק בדבר כ] שלא נאסר בתערובת כגון ט' חנויות (אחת) מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה (פסחים דף ט:) התם שרינן
: יז] צ"ל ומותרין
בע"ד כק' עדים דמי, כמו
(צ"ק וכי"ב)
אי פריש אחת ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור ניכר וידוע היכן הוא ולכך שרינן היכא דפריש או כגון דנמצא ביד עובד
(באה"מ): יח] ויש לפרש זו גמר
שמשלם נזקין ע"פ עצמו, ואף
דינה אוסרתה כלומר דמחיים
כופר משלם ע"פ עצמו רק שאין
כוכבים אבל אם נאסר בתערובת ופריש לא אמרינן דפריש מרובא פריש ואם יש בעדר ספק דרוסה אפילו אחד בריבוא כולן ימותו
כו' כצ"ל (שמכ"י)
: יט] ואין
השור נהרג ע"פ עצמו, כ"כ
תדע דטבעת של עבודת כוכבים שנתערבה בריבוא כולן אסורות ובפירש אחת מהן פליגי רב ושמואל בגמרא (לקמן דף עד.) אי אוסרת השאר
(ד"ו): כ] צ"ל בדניכר (ש"מ):
הראב"ד להדיא. אלא הכי קאמרי
כא] דכ"ע מודו דאסירא כצ"ל
מאחר דמדמינן בכל דוכתא
אי לא אבל בההיא גופה אותה שפירשה לא פליגי וכולי כא] עלמא דאסירא וכל איסורי הנאה שפירשו מתערובתן אסורין ולא אמרינן
(ש"מ): כב] דקאמר בפרק
מיתת השור למיתת הבעלים,
מרובא פריש וטעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולא שנא חולין ולא שנא קדשים ויש להתיר הבהמה שנושא הזאב והרועה מצילה
הנשרפין רבי שמעון אומר
ומה מיתת הבעלים ע"פ עצמם
הנסקלים כו' (ש"מ): כג] צ"ל
פטורים דפסולין לעדות לפי
ונתערבה בעדר משום דאין דרוסה אלא ביד ושמא טרפה בשינים והוה ליה ספק ספיקא וכן הנץ שנושא אווז שמא נושאה בחרטום או
לחייב בשריפה (באה"מ):
שהם קרובים לעצמם, אף לשור
בין רגליו ולא הכה ביד מיהו יש ליישב דברי ר"ת דלא דמי לטבעת של עבודת כוכבים דשאני בעלי חיים כיון דאפשר ע"י דנכבשינהו
כד] עליו אלא להקל עליו ועוד
הם כפסולים, אף שהוא ממונם,
כצ"ל (ש"מ): כה] צ"ל שורו
דניניידין ואם תאמר אמאי תנן ימותו נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואחרי כן נימא כל דפריש מרובא פריש דהשתא להדיוט חזו שהרי
מ"מ ילפי' ממיתת הבעלים דאף
(ב"ש): כו] צ"ל אף דאין עד אחר
לממונם חשובים כקרובים,
כמה קדשים אמרינן בהו ירעו ולא חיישינן לתקלה ובסיפא אמרינן ברובע ונרבע ירעו ולכשיסתאבו יפדם וישחטם ויאכלם מטעם דפריש
עמו (מ"ש ועי"ש): כז] רש"ל
ומש"ה מסקי' התם שפיר דהוא
מרובא פריש ויש לומר דלא עבדינן תקנה ברעייה כיון דלאחר רעייה לא מישתרי נמי אלא מטעם כל דפריש ועוד שאל הרב רבי יצחק
בספרו יש"ש בב"ק פ"ד סימן
עם אחר מצטרף להורגו היכא
כ"א מוחק הני ב' תיבות לרובע
דאומרים פלוני רבע שורי ולא
מר"ת דקאמר כב] רבי שמעון (סנהדרין דף עט:) הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ניזיל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות
ונרבע, וע"ש שהאריך [הובא
פלגי' דיבורא, כלומר אעפ"י
כדאיתא פרק קמא דחולין (דף יא:) דלא חיישינן שמא במקום סייף נקב הוה ותירץ דלא אזלינן בתר רובא להחמיר כיון שנהרג בלאו
בליקוטים]. ורש"ק מקיים גירסא
דלענין מיתת בעלים פלגי'
שלפנינו וע"ש (הגרי"ב): כח] צ"ל
דיבורא, אבל גבי ממונם אינם
הכי במיתה אחרת אי נמי לא אזלינן בתר רובא לחייב כג] אותו שהוא ודאי בסקילה ומהאי טעמא לא תקשי לן הא דאמר פרק אלו הן
לגבוה (ב"ש): כט] צ"ל הני מילי
קרובים כ"כ לפלוג העדות, אלא
הנשרפין (סנהדרין דף עט:) דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינן כולן פטורים דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא
(צ"ק): ל] שורו וכו' ואי לא
מאחר דבחד עניינא מהימני ה"נ
❖
מיתסר בהנאה כצ"ל (ב"ש):
אמיתת שור, כי כולי האי לא
שקר ודאי דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו ולא דמי לאותו שהרג ודאי אלא דלא ידעינן אי טריפה הוה אי שלם
מדמי' שור לבעלים דגבי בעלים
הוה ועוד יש לומר דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאורייתא דספק נפשות להקל וכי תימא ניכבשינהו ונימא כל דפריש
גופא חידוש הוא דפלגי'
אי אתה רשאי למושכן להחמיר עליו כד] ועוד גזירה שמא יקח מן הקבוע והא דפריך מעיקרא כי תני הנשרפים בנסקלים תיפוק לי דרובא
דיבוריה, ומש"ה דוקא היכא
נוסחאות רש"י כת"י
שבאו להעיד על חבירו, אבל
נסקלים נינהו הכי פירושא לכל הפחות לא גרע משום דרובא נסקלים ו):
על פי עד אחד. שמותר להדיוט
אומרים שורי נרבע לא קטלי
על פי עד אחד או על פי הבעלים. פירש בקונטרס דפטר ליה מסקילה משום דמודה בקנס פטור וכן פירש במכות [דף ה.] דאין
שאינו נסקל אלא בשני עדים
אפי' עד אחד עמו כדאיתא בתו',
(כי"פ): או על פי בעלים. שבאו
ומשום ה"ט אף היכא שהבעלים
אדם נהרג על פי עצמו מטעם קנס ונראה דאפי' אמרי שנגמר דינם בבית דין פלוני אין נהרגים על פיהם ואע"ג דכי האי גוונא מחייב
בעלים לבי"ד והודו שהמית
אומ' שנגמר דינו לסקילה בב"ד
בקנס כדמוכח בפרק קמא דמכות [דף ג.] וגבי פלוני רבע שורי בפרק קמא דסנהדרין (דף י.) מפרש משום דאדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן
דאיפטר ליה מסקילה דמודה
אחר לא מהמני, אף דגבי קנסא
בקנס פטור אבל לגבוה נאסר
מחייבי' ליה בהודאתו כה"ג
ונהרג שורו ולא פלגינן דיבורא אלא הרובע והשור נהרגין ואי קנס מיקרי כי נמי אמת הוא שרבע שורו אמאי נהרג שור כה] על פיו והא מודה
דקיימא לן ומן הצאן להוציא את
כדמוכח להדיא בפ"ק דמכות
בקנס פטור כמו אם אמר גנבתי וטבחתי דפטור מכפל וד' וה' ונראה לי טעמא דאינו נהרג על פי הבעלים אם כו] אין עד אחד עמו
הנוגח (כי"פ): ברובע ונרבע. על
גבי עד זומם דמשלם ע"פ עצמו
פי עד אחד או על פי הבעלים
כה"ג. וכ"כ הרמב"ם להדיא בפ'
כדאיתא פרק כל האסורין (תמורה דף כט.) זה וזה מותרות באכילה מנלן אי ס"ד להדיוט אסירי למה לי למעוטינהו לרובע ונרבע כז] לגבוה
שאסר לגבוה ולא להדיוט (כי"פ):
י"ח דהל' עדות, מ"מ הכא
ואע"ג דהתם לא מזכיר ברובע ונרבע על פי הבעלים מכל מקום על כל ענין שפסול גבוה כח] ומותר להדיוט קאי מנהני כט] מילי. ז) ברוך:
מוקצה ונעבד. נמי מותרין להדיוט
דטעמא משום שאינם נאמנים
ברובע ונרבע. פירש בקונטרס על פי עד אחד או על פי הבעלים שנאסר לגבוה ולא להדיוט דבשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט וכן
כדאמרינן בתמורה בפרק כל
הוא אין חילוק כה"ג כמו שאינן
האסורין (כי"פ): באתנן ומחיר
נהרגים הבעלים ע"פ עצמם
משמע בריש פ' בתרא דכריתות (ד' כד.) דאמר רבי יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה אמר רבא מסתברא טעמיה
כו'. וכל הני חולין נינהו וזבח אחד
כה"ג. ובפרק התערובת כותבים
דרבי יוחנן כגון דאמרו ליה נרבע שורו ואי לא ליתסר בהנאה אמאי מייאש הלא העור מותר בהנאה והבשר לכלבים וכן נמי משמע בפרק האיש
מעורב בהן כולן ירעו שאי אפשר
התוס' וז"ל ונ"ל טעמא דאינו
ל]
לשחוט אחד מהן בלא מום שמא
נהרג ע"פ הבעלים אם אין ע"א
מקדש (קדושין דף נז:) דפריך והרי רובע ונרבע בעדים דאסירי מחיים להדיוט ואם תאמר ומנלן הא כי כתיב קרא בנוגח כתיב ולא
זהו הזבח וקדשים בחוץ השוחטן
עמו כדאיתא בפ' כל האסורין זה
ילפי מהדדי כדאמרינן פרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף מ:) שיש בנוגח שאין ברובע ויש ברובע שאין בנוגח ושמא איכא שום דרש:
בהיכרת ולמוכרן (לצריכו) [לצרכי]
וזה מותר באכילה מנלן אי ס"ד
עולה אי אפשר שהרי פסולין
להדיוט אסירי ל"ל למעוטינהו
לקרבן (כי"פ):
לגבוה. ואע"ג דהתם לא מזכיר
לרובע ונרבע עפ"י הבעלים מ"מ על כל ענין שפסול לגבוה ומותר להדיוט קאי מנא הני מילי. וביש תוס' הנוס' מהופך ומשובש וכאשר כתבתי והגהתי כן הוא האמת דוק בפ' כל האסורין ותשכח להדיא. והנה מה שכתבו אם אין ע"א עמו,
לאו דוקא הוא שלא מכשירין ע"א עמו אלא ברבע פלוני כו' כדאיתא בפ"ק דסנהדרין, ודוקא משום דלא פלגי' דיבוריה, אבל בע"א דהוא עם ע"א הוה ג"כ ע"פ הבעלים כדפי' דהא אחד סהדי לא קטלי' אלא בעדים אחרים עמו הוא דקטלי',
א"נ קאי אהא דפ"ק דסנהדרין דאייתי לעיל מיניה ואיירי שפיר ברבע פלוני. ואל תטעה בדברי הרמב"ם שכתב בפ"ד דאיסורי מזבח רובע ונרבע שאסור לגבוה היינו כשיש שם ע"א והבעלים שותקין, משמע אם הבעלים ג"כ מעידים הוא
נסקל, אדרבה דוק ממש"כ אחריו וכן אם העידו הבעלים אעפ"י שאין שם עד כלל פסול, משמע אף אם יש ע"א עמו ג"כ אינו נסקל אלא פסול לגבוה, אלא בודאי מש"כ והבעלים שותקין משום בבא דלאחריו אבל הבעלים מכחישין אותו
אפי' למזבח כשר קאמר נמי הכי, ובתחילת דבריו נמי כ' אם יש ב' עדים הרי פסול, משמע דוקא בב' עדים ולא בע"א. ומה שמביאים ראייה מדאסר לגבוה כו', קשה מניין דקרא אבעלים קפיד לאסור לגבוה, דילמא אפי' להדיוט אסירי וקרא
דמפיק רובע ונרבע אע"א קאי אבל לעולם ע"פ עצמו נהרג משום הודאת בע"ד כק' עדים דמי, אלא עיקר הוא כפי' התוס' דפירקין כאשר פירשתי (יש"ש ב"ק פ"ד סי' כא):
שיטה מקובצת שהמית את האדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים. דנאסר לגבוה ואינו נאסר להדיוט שאינו נסקל אלא ע"פ שני עדים אבל ע"פ בעלים מודה בקנס הוא ומיפטר ליה מסקילה אבל לגבוה נאסר דקיי"ל מן הצאן להוציא הנוגח. כפ"ה. וקשה
דלא מצינו בשום מקום שתהא מיתת השור קנס. לכך נראה דפטור משום דאדם קרוב אצל ממונו ואפילו אמר דנגמר דינו בב"ד של פלוני דלא שייך מודה בקנס כה"ג. ואע"ג דמסקינן בפ"ק דסנהדרין (דף י.) אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן,
הני מילי לענין מיפלג דיבורא, אבל בעלמא אמרינן ליה: ברובע ונרבע. פ"ה ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים דבשני עדים הוי נאסר אף להדיוט כדין שור הנסקל דאסור בהנאה. ותימה מנ"ל משום דשור הנסקל אסור בהנאה נאמר כמו כן דשאר נסקלים אסורים בהנאה
דילמא דוקא נוגח אסור בהנאה משום דגבי נוגח כתיב סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ודרשינן (ב"ק דף מא.) ממשמע שנאמר השור יסקל איני יודע שנבילה היא אלא מלמד שאם שחטו לאחר שנגמר דינו דאסור בהנאה, (וכ"ת) [ואין לומר] דילפינן נרבע מנוגח דהא
יש בנוגח מה שא"כ ברובע ונרבע. ופי' ריב"א דמ"מ סברא הוא למילפינהו לענין איסור הנאה כיון דשוין הן לענין איסור סקילה: