עא:
כל הזבחים
פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובטריפה.
בגמ'
כלאים וטריפה ויוצא דופן. שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט
[דף עד:] דייק האי טריפה היכי דמי אי ידע לה
א) כע"ז פסחים צח., ב) תוספ'
א מיי' פ"ב מהל' איסורי
דתמורה ספ"ג, ג) תמורה כח.,
המזבח הלכה י:
ליזיל
ולישקלה ומפרש רבי ירמיה כגון שנתערבה
ליוצא דופן [חולין לח.]. טריפה התם [מנחות ה:] אמרינן כשהוא אומר מן
ג ב מיי' פ"ו מהל' פסה"מ
ד) שם וע"ז עד., ה) [בכורות
בוולד טריפה ורבי אליעזר היא ורבי ינאי מפרש כגון דאיתערבה
הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה ולהדיוט מותרת בהנאה
לא.], ו) [וע"ש תד"ה אין],
הלכה ג:
ד ג מיי' שם הלכה ד:
ז) עי' בתוס' ב"ק י. ד"ה
להשליכה לכלבים: ירעו עד
שיסתאבו. דמחמת הזבח המעורב בהן
נקובת הקוץ בדרוסת הזאב וריש לקיש מפרש כגון דאיערב בנפולה
ה ד מיי' שם הלכה ה ו:
שהשור. וע' תו' סנהדרין מח.
נאסרו כולן להדיוט ולחללו על המעות
והקשה ה"ר אפרים כיון דלא ידיעה כה]
ו ה מיי' שם הלכה יד:
ד"ה משמשין וחולין קכב. ד"ה
ז ו מיי' שם הלכה טז:
מה מועלת כאן רעייה דלמיכלה א"א
בעודו תם אי איפשר הילכך ירעו עד
עורות, ערכין ד. ד"ה נפשות,
בכלאים ובטריפה ביוצא דופן ירעו עד
❖
א
ב
ג
א]
ח ז מיי' פט"ו מהל' מאכלות
נדה נה. ד"ה שמא.
משום ספק טריפה ולעובדי כוכבים
שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן
שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן
אסורות הלכה ו טוש"ע יו"ד
ב]
ולכלבים אי איפשר דאין פודין את
מאותו המין ממין הקרבן אם עולה
סי' קלד סעיף א:
מאותו המין נתערבו בחולין תמימים ימכרו
ד
ט ח מיי' פ"ז מהלכות ע"ז
שינויי נוסחאות
הקדשים להאכילן לכלבים ומחיים
הוא יביא מעות כנגד דמי היפה
הלכה ט סמג לאוין מח
החולין לצורכי ג] אותו המין ה קדשים בקדשים
❖
נמי לא איפשר ליהנות דפסולי
שבכולן דשמא הזבח הוא היפה ויאמר
טוש"ע יו"ד סי' קמ:
א] צ"ל וביוצא (*ש"מ):
מין במינו [זה יקרב לשם מי שהוא וזה]
ב] וימכרו. זו היא גירסת
המוקדשים אסורים בגיזה ועבודה
כל מקום שהוא הזבח יהא מחולל על
הרמב"ם בפירושו ובחיבורו
יקרב לשם מי שהוא ו קדשים בקדשים מין
מיהו למ"ד דאיערב בדרוסה יש לה
מעות הללו ויביא מן המעות עולה
דמחייב שימכור כל אחד ואחד
הגהות הב"ח
בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו (וימכרו)
בפני עצמו. אבל רש"י [בד"ה
ואם שלמים שלמים: נתערבו בחולין
בדיקה לאחר שחיטה אם האדימה כו]
א)
ד]
(א) גמ' אבל הני דלאו איסורי
וימכרו] לא גריס וימכרו בכולה
תמימין. או אחד באחד או זבח אחד
ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה ובדמי היפה
בשר כנגד בני מעיים או כנגד הסימנים
ה]
מתניתין (עפ"י תוי"ט עע"ש).
הנאה נינהו אימא לא צריכי
❖
בקצת כת"י איתא וימכרו כאן
הא תנא:
בחולין הרבה ימכרו כל החולין לצרכי
דאפי' ודאי דרוסה יש לה בדיקה ולמ"ד
שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו
ולהלן גבי קדשים בקדשים. אבל
דאיערב בנפולה נפולה יש לה בדיקה
מין אותו הקרבן ונמצאת י] הרי
ב) ז נתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד
בסיפא גבי בכור ומעשר ליתא
אבל למ"ד בוולד טריפה קשה ושמא
כולן קדשים של מין אחד אלא שאין
בכל כתה"י זולת כיר"א. וע'
מוסף רש"י
שיסתאבו ויאכלו כבכור וכמעשר הכל יכולין
במפרש כאן, ובשטמ"ק ד"ה
קסבר פודין את הקדשים להאכילן
ידוע כל אחד של מי הוא יא] ויקרבו
נתערבו: ג] בקצת כת"י ודפו"י
כלאים. בן רחל ותיש שפסול
להתערב חוץ ח מן החטאת והאשם:
לכלבים כאיכא דאמרי בפרק
כולן כל אחד ואחד לשם מי שהוא
לצריכי. וכ"ה ברש"י כת"י:
לקרבן: ביוצא דופן. שקרעוה
גמ' מאי אפי' ה"ק כל הזבחים שנתערבו
ד] בה"ז מוחק זה. וע' במפרש
והוציאוה (חולין לח:) ויפסיד
כדקתני מתני': קדשים בקדשים מין
שני דבכורות (דף טו:) אי נמי
ד"ה וימכרו, וראה אות ב':
המותר מביתו. משלו. וא"ת הרי
בהן חטאות המתות או שור הנסקל
במינו. אלא שבעליהן מוחלקות יב]
כדאמרינן כז] (פסחים דף כט.) ו) אין פודין
ה] היפה (*ש"מ): ו] אמר רב
הוא מחליף שמביא שלמים בדמי
האשם או בדמי העולה והרי
כהנא אמריתה להא שמעתיה
אפילו אחד בריבוא ימותו כולן תנינא חדא
יקרב כל אחד לשם מי שהוא: מין
את הקדשים להאכילן לכלבים הני
קדושת הבהמה חלתה על מעות
קמיה דרב שימי בר אשי ואמר
בשאינו מינו. עולה יג] בשלמים שאין
מילי היכא דלא חזו אלא לכלבים כגון
זימנא כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל
צריכן כצ"ל (ש"מ. וכ"ה בתמורה):
דמיה ואין משנין מקדושה
ג)
ז] תיבת נינהו ליתא בכתה"י.
לקדושה. כשבא לחללן להבהמות
מתן דמן ואימוריהן שוה: וימכרו.
קדשים שמתו או נטרפו אבל הני
שהן הרובע והנרבע אמר רב אשי אמריתה
ו]
ובכי"ב וג' נמי: ח] ליה הכא
כך הוא עושה אם יפה שבהן שוה
נמצאו דמי עולה עולה דמי שלמים
אסורים מחמת טריפות חולין שנתערבו
הרובע והנרבע (כי"צ):
לשמעתיה קמיה דרב שימי ואצריכן דאי
סלע מביא ג' סלעים מביתו ונוטל
בהן אבל קדשים גופייהו אם היה
שלמים ואינו יודע איזו עולה ואיזו
ט] גירסת רש"י מי קתני בכל
הסלע הא' ואומר כל מקום שהיא
יד]
מהתם הוה אמינא הני מילי לגבוה אבל
שהוא התם קתני. רש"ק (גליון).
העולה הרי מחוללת על הסלע זו
מכירן דחזו לדידיה שרי להאכילן
שלמים הילכך יטול מעות [מביתו]
איברא לכאורה מפי' רש"י נראה
ויביא ממנו עולה ונוטל סלע השנית
להדיוט אימא לא ואי מהכא ה"א הני הוא
לעובדי כוכבים ולכלבים ומיתרצא
כנגד דמי היפה ויאמר כל מקום שהן
דגריס כלפנינו. וכ"ה הגיר'
ואומר כל מקום שהוא האשם הרי
דאיסורי הנאה נינהו אבל הני (א) אימא לא
בכתה"י וס"י. וצ"ב: י] ונמצאו
הוא מחולל על סלע זו ומביא בו
בהכי פירכא אחריתי שהיה מקשה
ממעות עולה יתחללו טו] על אלו
כולן קדשים כצ"ל (צ"ק). נ"א
אשם וכן לשלמים (פסחים צח. גבי
צריכי דלאו איסורי הנאה נינהו הא תנא ליה
ה"ר אפרים בבכורות פ' כל פסולי
(ואלו מעות כיוצא בהן) לפי שאינו
ז]
ח]
פסח שנתערב בזבחים) מאי אפי'.
הקרבן. היו כולן קדשים כו'
דקאמר, דהא קתני כל הזבחים
כדקתני מתני' קדשים בקדשים
מי קתני ט] (בכמה כל שהן התם קתני) וניתני
המוקדשין (דף לב:) בכור מתיר ר"ע
יודע איזו מין היה יפה [ויביא
❖
כו' כצ"ל והד"א (שמכ"י)
:
אפי' לעובד כוכבים ולקמן בפ' טבול
מעות כיוצא בהן] ויאמר כל מקום
הא ולא בעי הא תקנתא איצטריכא ליה
יא] של מי הוא שהרי זבח א'
שם בעליו עליו ואין ידוע
יום (דף קג:) אמר ר"ע מדבריהם
שהן מעות שלמים יהו מחוללין על אלו
דהדיוט נמי תנא ליה ואלו אסורין ואוסרין
ד)
איזהו ויקרבו כצ"ל (צ"ק):
נוסחאות רש"י כת"י
למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא
ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו. ול"נ
יב] צ"ל מחולקין (ש"מ): יג] אולי
בכל שהן ט יין נסך י ועבודת כוכבים
❖
צ"ל חטאת בעולה. שהרי עולה
טריפה שיאותו הכהנים בעורו משמע
דלא גרסינן וימכרו אלא ירעו עד
הובא בעמ' הבא
ושלמים מתן דמן שוין (חשק
דווקא בעורו אבל בבשרו לא דאסור
שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו'
שלמה). וכן הק' בטה"ק ורש"ש.
להאכילו לכלבים ולעובדי כוכבים ולפי מה שפירשתי ניחא דמידי דלא
ובתחילת חילולן יאמר כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו
והרמב"ם בפי' המשנה וביד פי'
שיטה מקובצת
ג"כ עולה בשלמים ע"ש. וברש"י
חזי לישראל אסור להאכילו לכלב ולעובדי כוכבים אבל מידי דחזי
וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו ויביא מאלו עולה ומאלו
כת"י עולה בחטאת: יד] אי אלו
ובטריפה. הקשה הר"ר אפרים
לישראל כיון שנפדו שרי ליתן לכלב והיינו טעמא דדרשינן כח] ואכלת
שלמים. ותדע דלא גרסינן ליה דהא טז] נתערבו בבכור ומעשר דקתני
עולה ואי אלו שלמים כצ"ל
לר' ירמיה דמוקי לה
(ש"מ, יעב"ץ): טו] יתחללו על
בולד טריפה וכר"א דאמר בחולין
ולא לכלביך כלומר דבר שאין עומד אלא לכלביך אבל היכא דחזי
נמי וימכרו אי איפשר דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר
אלו ויביא מאלו עולה ויחזור
דולד טריפה לא יקרב אצל המזבח
לדידיה אישתרו לגמרי דאיתקש לצבי ואיל וא"ת בפרק הפרה (ב"ק דף
לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום וילפינן לה בבכורות (דף לב:)
ויביא מעות כיוצא בהן לפי
וה"ה להדיוט נמי אסור כדמוכח
שאינו יודע איזו מין היה יפה
בחולין והא דאפלגי בגבוה להודיעך
נג:) דפטרינן שור פסולי המוקדשים שנפל לבור משום דכתיב והמת
דהאי לא יגאל לא ימכר הוא אלא הכי גרסינן ירעו עד שיסתאבו
ויאמר כל מקום כו' כצ"ל (ש"מ
כחן דרבנן דאפי' לגבוה נמי שרי,
ויאכלו כמעשר וכבכור: נתערבו. זבחים כגון עולה בבכור או במעשר
יהיה לו מי שהמת שלו הרי המת שלו כדתנן (לקמן דף קג:) דיאותו
וצ"ק): טז] דהא גבי נתערבו
א"כ מאי קאמר במתני' ירעו עד
הכהנים בעורו ומשום עור לחודיה איצטריך שור ולא אדם דהוה
בהמה שאין תופסין דמיהן בקדושה ולהקריבן אי איפשר שזה כליל
בבכור ומעשר קתני נמי
שיסתאבו מה תועלת ברעייה כו' עד
ז)
וימכרו, ולמכור במעשר אי
לכלבים [ככתוב בתוד"ה ובטריפה], וא"כ
מחייבנא באדם דחשיב המת שלו משום עור דשרי בהנאה מדאורייתא
וזה נאכל או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת
אפשר דהא כו' (עפ"י ש"מ וצ"ק).
ימותו מבעיא ליה בשלמא למ"ד
וכן סמיכה ונסכים: ירעו עד שיסתאבו. ויביא מעות בדמי היפה
ולא אסור אלא משום גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין
ועי' לעיל אות ב': יז] צ"ל
דאיערוב כו' עד בדיקה [ככתוב בתוס'
דמשתכר (באה"מ ועש"ב):
שם] לאחר שחיטה ולמכור לישראל
(חולין דף קכב.) וי"ל דסוגיא דב"ק (דף נג:) אתיא כמסקנא דפרק
ויאמר כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו יהא מחולל על מעות
יח] צ"ל אלא דמשום (הגרי"ב)
.
לאכול והא דלא בדקינן בקדשים
טבול יום (לקמן ד' קד.) דפסקי' כרבנן בשר כט] בקבורה ועור בשריפה:
הללו נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין ויאכלו מעורבים
ובש"מ ופריק ליה ה"נ משום
היינו משום דאותם בדיקות הן לאחר
ויביא בדמי היפה שבהן. פירש"י ויקח מעות כשיעור דמי היפה
כו': יט] צ"ל ברובא (ש"מ):
שחיטה ומספק לא מעיילינן חולין
כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין שלא ישחטו באיטליז ולא
כ] צ"ל בפדיה (ש"מ)
: כא] בס"י
בעזרה אלא למ"ד בולד טריפה
שבכולן ויאמר כל מקום שהוא הזבח יהא מחולל על מעות
ימכרו באיטליז ולא ישקלו בליטרא כדתנן ה) (מנחות דף עא) כל פסולי
שייך דיבור זה לקמן עב ע"א
קשיא. וי"ל דכי אמרי' אין פודין את
קודם ד"ה ופרכינן (גליון, וש"מ).
הקדשים להאכילן לכלבים ה"מ היכא
הללו משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע והלשון
מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים
ועי' שם בש"נ אות ב. ולפנינו
דלא ראוי רק לכלבים כגון קדשים
משמע כן ואי איפשר לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב
באיטליז ונשקלים בליטרא דכמה דמשכיר יז] במכירתן טפי ופריק להו
תוקן עפ"י הגהת בה"ז שהעתיק
שמתו אבל היכא דחזו (לדמיה)
דיבור זה משם לכאן: כב] כאן
ברוב זבחים וכן מוכח בגמרא ובדמי היפה שבהן היינו דמי היפה
מעיקרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין מביאין
[לדידיה אם היה מכירן] שרי להאכיל
הס"ד ומה"ד ה"א (צ"ק):
לעכו"ם או לכלבים, והיינו טעמא
של כל אחד ואחד ומניח הגרוע שבהן שלא יחלל:
בדמיהן קרבן. וא"ת השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש
כג] אימא קיל איסורייהו ולא
דדרשינן הכי ואכלת ולא לכלביך
לשם מי שהוא. פירש בקונטרס (כדי) כשיקריבנו יאמר הרי הוא
דכיון דאין נשקל בליטרא לא טפי ופריק ליה אין ה"נ אי משום
לאסרינהו לכולהו אלא ניבטל
כלומר דבר שאינו ראוי ועומד אלא
יח]
ברובא ואפי' לגבוה כצ"ל
לכלביך, אבל היכי דחזו (לדמיה)
לשם בעלים שלו וקשה דהא אמר בריש מכילתין (דף ב:) אתנו
פסידא דידיה לא מזלזלינן בבכור ומעשר נהי דאי לא הוה מערב
והס"ד ואח"כ מה"ד הא תנא
[לדידיה] אשתרי לגמרי דאיתקש לצבי
בית דין דלא לימא לשמן דילמא אתי למימר שלא לשמן אלא לשם
דליכא זילותא אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה
ליה (צ"ק): כד] צ"ל הכא (ש"מ):
ואיל (לשון תוס' הר"פ): ירעו עד
מי שהוא היינו סתמא דסתמא נמי כלשמו דמי: מי קתני בכמה.
כה] צ"ל ידיע (ש"מ): כו] האדים
שיסתאבו. פ"ה שאי אפשר לשחוט
הוא אבל באחריני משום איהו לא מזלזלינן: הכל יכולין להתערב. בכל
: כז] צ"ל הא
הבשר (ד"ו)
אחד מהם בלא מום שמא זהו הזבח
שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין: חוץ מן החטאת ואשם.
בפרק כל האסורין (תמורה דף כח.) משני בענין אחר ולא פריך התם
דאמרינן (ש"מ). או כי אמרינן
והשוחט קדשים בחוץ חייב כרת,
(גליון): כח] דדרשינן הכי וכו'
וג"כ הן פסולין לקרבן, אלא ירעו
וליתני הא ולא בעי הא כדפריך הכא:
שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה כדמפרש בגמרא [עה:]:
אלא לכלביך הוא דלא תפדה
וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן
דהדיוט נמי תנא ליה ואלו אסורין כו'. מכמה משניות הוה
גמ' מאי אפילו. כל שכן כיון דרובא למיתה ימותו: שנתערבו
אבל וכו' כצ"ל (ב"ש): כט] ע"ש
מאותו המין אם חטאת חטאת אם
❖
ברש"י דלא גרס להא (הגרי"ב):
עולה עולה ויקח מעות כשיעור דמי
בהן חטאות המתות. חד דאיסורא ורובא יט] דהתירא: כל האסורין
מצי לאתויי ממתני' דאפה בו את הפת במסכת עבודה
היפה שבכולן ויאמר כל מקום שיהיה
כו'. משנה היא במסכת תמורה: אוסרין בכל שהן. כל המתערבין
זרה (דף מט:) וממתני' דערלה (פ"ג מ"ז) בערלה וכלאי הכרם:
הזבח יהא מחולל על המעות הללו.
בהן ואפי' אחד בריבוא: הני מילי לגבוה. כולן המעורבין אסורין לגבוה
משמע מתוך לשונו שפי' כל מקום
שיטה מקובצת (המשך)
שיהיה הזבח וגם הלשון דקתני ויביא
ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה: אבל. הני דלהדיוט נמי לא חזו לפדייה כ] דהא באיסורי הנאה נתערבו:
אשם מצורע הרי הם ניכרים שבאים
בדמי היפה שבהן משמע דמיירי
אימא. ניבטלי איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמיר דין הדיוט כולי האי קמ"ל ימותו: אי מהכא. אשמעינן דאפילו
כבשים והחטאת אינה באה זכר ממין
הך סיפא בקדשים שנתערבו ברובא
כא]
כבשים אלא כשבה נקבה אבל חטאת
פסולים וקשה מסתמא הויא סיפא
קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה כב] ה"א הני הוא דמפסדינן משום דאיערוב באיסורי הנאה אבל הנך דתמורה דלא איערוב בהו איסורי
ועולה לא פסיקא ליה משום דאיכא
דומיא דרישא דמפרש בגמרא דשור
הנאה אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו צריכא: אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו אימא.
קיל איסורייהו וניבטלו
שעיר נשיא בשעיר עולת נדבה וכ"ש
הנסקל אחד נתערב בכמה קדשים
כג]
חטאת ושלמים שהכל קרב שלמים
כשרים וה"נ הוי בסיפא כדמוכח
ברובא ואפילו לגבוה: הא תנא ליה. הנך כד] במתני' דלא בטלי לגבוה דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו' ולמה לי למהדר
בין זכרים בין נקבות וכן איל עולת
בגמרא דקאמר כל שהוא התם קתני.
ולמיתנייה התם: ומשני מי קתני. במתני' גבי רובע ונרבע בכמה הן אוסרין: כל שהן התם קתני. במסכת תמורה הוא דקתני אוסרין
נדבה באשם כולהו מפרש בגמרא
לכך נראה ויביא בדמי היפה כנגד
וצ"ע אמאי לא נקט כמו כן חטאת
כל אחד של הקדש. ואמר מורי מה
בכל שהן דאי ממתני' דילמא בטלי במאה או במאתים ואחד ברבוא דקתני מתני' לאו עלייהו קאי: וניתני הא. דתמורה ולא ניתני הא
וזבחי שלמי צבור דשלמי צבור כבש
שפ"ה כן אינו ר"ל שיהיה כן לפי
דזבחים: תקנתא איצטריכא ליה. דהתם אוסרין בכל שהוא תני ולא תקנתא והכא תנא תקנתא ירעו עד שיסתאבו כו': דהדיוט נמי
בן שנה וחטאת אינו בא זכר ממין
המסקנא אלא ר"ל אי לאו אידך
הכבשים: ואצריכן דאי מהתם
תנא. במסכת עבודה זרה [דף עד.] דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל:
משנה דמייתי הגמרא דקאמר כל
הוה אמינא ה"מ לגבוה. דרובע
שהו התם קתני הייתי יכול לפרש
צריכי ונרבע דהתם מיירי ע"פ ע"א או
מתני' בסיפא דליכא קדשים רק אחד
ע"פ הבעלים דאסורים לגבוה ומותרים להדיוט דומיא דמוקצה ונעבד דקתני התם אבל הכא דקתני ימותו דמיתסרי בהנאה אף להדיוט אימא נעביד
שאת"ל שיש למידק ממתני' דסיפא מיירי כמו רישא א"כ מאי קאמר בגמרא כל שהן התם קתני הכא נמי קתני שפיר כל שהן דומיא דרישא
להו תקנתא דלא יומתו אלא ליבטלו ברובא ויקרבום אחד אחד חוץ מאחד מהם. כך פירש הקונטרס. ומה שפי' אחד אחד, לאו דוקא דכיון דמיבטל
אלא ש"מ דאין למידק הכא סיפא דומיא דרישא הוא (ואיסור) [ואימור] אינו שוה, ומיהו לפי המסקנא אמת הוא דסיפא הויא דומיא דרישא אלא
ממתני' אין להוכיח כדפי': קדשים בקדשים. שהם מין אחד רק שחלוקים בשם הבעלים יקרבו כל אחד לשם מי שהוא ולא יאמר כלום דהא
ברוב אינו צריך להקריבם אחד אחד. ומה שפי' חוץ מאחד מהם היינו משום דסובר דאיסור הבטל ברוב צריך להשליך אחד כנגד האיסור, ואינו נראה
סתמא כשר. ולא כפ"ה דפי' דיאמר הרי הן לשם בעלים שלו, דהא אמרינן בפ"ק (דף ב:) אתנו בית דין דלא לימא לשמו כו': נתערבו בבכור
דהא לא אמרינן הכי רק בתרומה טהורה מפני גזל השבט. והיה יכול לפרש אימא דלא יומתו אלא ירעו שאין להחמיר כל כך לאסרו להדיוט. וא"ת
ומעשר ירעו. ול"ג ימכרו דהא כתיב במעשר לא ימכר. אלא ירעו ויוממו ואז [בקדשים אחרים] יחלל הקדושה על אחרים ויצאו לחולין לגמרי,
אכתי להדיוט נמי תנינא במסכת קינין (פ"ב מ"ג) דתנן פרח (אחד מהן לחטאות המתות) [מבין המתות לכולן] ימותו כולן אלמא דאפילו עופות לא בטלי
אבל בכור ומעשר צריכין עוד לאוכלן בתורת בכור ומעשר ואינו יכול למוכרם אלא כל תורת בכור ומעשר עליהם שלא לימכר באיטלז ושלא לשקול
ואמרינן ימותו. וי"ל דאי מהתם הו"א דוקא עופות דהפסד מועט אבל זבחים דהפסד מרובה אימא לא נפסדינהו. אבל קשה לאשמעינן הך וכ"ש ההיא
אלא ירעו עד שיוממו ויאמר כל מקום שהוא הזבח יתחלל על מעות הללו ואינם יוצאים לחולין לגמרי שתחול קדושתו שאין להן פדיון אלא נאכלין
דקינין. ועוד דלקמן מפרשינן דהכא תני כל לאתויי עופות, ואמאי תיפוק ליה מעופות דהתם. לכך נראה דהתם תני לה אגב גררא ששונה תערובת
במומן: חוץ מן החטאת והאשם. בזה אין ספק בתערובתן שהרי הם ניכרים שהחטאת אינה איל והאשם אינו אלא איל ואם הוא אשם נזיר או
אחרים וכן הכא תני כל לאתויי עופות אגב זבחים: