כל
הזבחים פרק שמיני זבחים
עב.
מסורת הש"ס
גליון הש"ס
וליבטלו
ברובא. דמטעם בריה אין לומר
צריכי דאי מהתם הוה אמינא הני מילי
חולין. אבל קדשים אימא
דלא בטיל דאע"ג
א) חולין ק. ביצה ג:, ב) ערלה
[תוס' ד"ה וליבטלו וכו' אע"ג
פ"ג מ"ו ביצה ג: יבמות פא. ועי'
דרבי אליעזר גופיה לא חייש
ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא ונימא יקרבו כי
דאבר מן החי חשיב בריה (חולין קב:) איסור תערובת
להאי טעמא דעצים. וע"ע
ירוש' תרומות פ"ד ה"ז, ערלה
היכי דלא נפסדינהו לגמרי לכולהו ג]: ופרכינן וניבטיל ברובא. ג) דהא
דהכא לאו משום אבר מן החי אלא שלא ישחוט ויאכל משום חטאת
פ"ג ה"ד, ג) עי' חולין יא.,
ערובין דף לח ע"א בתוס' ד"ה אי
כתיב אחרי רבים להטות [שמות כג]: וכי תימא חשיבי. הואיל ודרכן
ד) [ע"ע תו' חולין צו. ד"ה מאי
המתה ושור הנסקל וכי שחיט ליה אזיל ליה איסור אבר מן החי
אתה מודה וכו' ועי' לקמן דף
טעמא], ה) ערלה פ"ג מ"א,
קיא ע"א בתוס' ד"ה וכי תניא
למנות: כל שדרכו לימנות. שיש
ואיסור חטאת המתה ושור הנסקל
❖
❖
ו) שייך לע"ב.
וכו']:
צריכי דאי מהתם הוה א] אמינא להדיוט אבל
אפי' שלם לא חשיב בריה כמו נבילה
בני אדם המקפידין במניינם ד] ומוכרין
לגבוה אימא לא נפסדינהו לכולהו ואי
וחלב ודם דלא הוי בריה ועוף טהור
במניינם שנינו דלא בטלי בסמוך בהך
שינויי נוסחאות
מוסף רש"י
משנה דחבילי תילתן שפיר דהא
קטן ח] שלם אם אין בו כזית בשר אין
מהכא הוה אמינא הני מילי קדשים
ב]
[בהמות] נמי הרבה בני אדם
לוקה עליו משום נבילה דלא חשיב
שנתערבו בחטאות המתות,
א] הוה אמינא ה"מ חולין אבל
דמאיס אבל חולין דלא מאיס אימא איסורי
קדשים אימא לא כצ"ל (שמכ"י):
דמשמע א' מן הזבחים נתערב
בריה דעוף טמא ודאי חשיב בריה
המקפידין ה] עליהן ומוכרין אותן במנין
הנאה ליבטלי ברובא צריכא וניבטלו
ב] גי' ס"י הני דאיסורי הנאה
בהרבה חטאות המתות, ואפי' א'
א)
דכשאסרו הכתוב אסרו בין גדול בין
ואע"פ שיש בני אדם שאין מקפידין
דהיתר ברבוא דאיסור כולן ימותו,
נינהו אבל הנך דלאו איסורי
ברובא וכי תימא חשיבי ולא בטלי הניחא
ומאי אפי' דקאמר, פשיטא לן
קטן אע"ג דלית ביה כזית אלא כל
כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין
הנאה נינהו אימא לא ואי
דכ"ש דכי הוי איסורא יותר טפי
מהכא הו"א ה"מ קדשים
למאן דאמר כל שדרכו לימנות שנינו
העדר יחד: אלא למ"ד את שדרכו
שהוא בעלמא וכן גיד הנשה חשיב
לגבי היתר פשיטא דימותו, דהא
דמאיסא אבל להדיוט אימא
אלא למאן דאמר את שדרכו לימנות
לימנות. שדרכו מיוחד לכך שאין לך
ליה בריה בפ' גיד הנשה (שם ק.)
איסור רובא: שנתערבו בהן
אפילו איסורי הנאה ליבטלו
ברובא צריכי (ש"מ): ג] ר' ש"נ
חטאות המתות. שנתערב בהן
אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח ולא
דכי אמר רחמנא לא תאכל גיד אפילו
שנינו מאי איכא למימר דתנן מי שהיו
ב)
בעמ' הקודם אות כא: ד]
צ"ל
א' מחטאות המתות, דמשמע
מוכר בלא מנין הני אין דרכן מיוחד
כל שהוא וכן אבר מן החי חשיב בריה
דחדא חטאת נתערבה בזבחים
לו חבילי
תילתן
של כלאי הכרם
במניינם ומונין אותה למכור
דטעמא דבריה משום דהוי כאילו
במנין. כצ"ל והס"ד ומה"ד
למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין
כשהיו הרבה, ואפי' אחת דאיסור
ו]
ידלקו
שנינו (שמכ"י). וצ"ל שנינו
ברובא דהיתר כולן ימותו ולא בטיל
העדר בלא מנין: תילתן. מין תבלין
פירש ט] בין גדול ובין קטן כדמוכח
:
חד בינייהו: אוסרין בכל שהן.
בסמוך דלא בטלי (באה"מ)
וחבילין ז] חשוב מאד שאף טעם העץ
שוה לפרי ובלע"ז
פינוגר"י:
פ"ג דשבועות (דף כא:) דאמר וכי היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא
ה] מקפידין (ד"ו): ו] המוסיפין
אפי' נתערבו אחד באלף כולן
ללוקח יתירה (ש"מ): ז] צ"ל
אסורין למזבח אם אינו ניכר: הני
חייב כו' ופריך והרי מפרש י] ומשני מפרש נמי כבריה דמי והא דאמר
וחשובין מאד [ותיבת וחבילין
מילי לגבוה. דלגבוה מאיס
בפ' אלו הן הלוקין (מכות יז.) דקאמר ר"ש אף חטה כברייתה ורבנן בריית נשמה חשיבא חטה לא חשיבא דמשמע שהדבר תלוי בנשמה והאיכא
נמחק] (צ"ק): ח] צ"ל ואפילו
ומש"ה לא בטלי וירעו עד
גיד הנשה רבנן לדבריו דרבי שמעון קאמרי ליה לדידן טבל לאו בריה הוא דלא דמי למפרש אלא לדידך דמדמית חטה לנמלה לא דמי דנמלה
שלם (ב"ש): ט] פירש הכתוב
שיסתאבו ויאכלם ההדיוט, אבל
שלא תאכל בין וכו' כצ"ל (צ"ק
מילתא דלהדיוט נמי אסורה אימא
בריית נשמה וחשיבא ואע"ג דרבנן גופייהו לא חיישי בהאי טעמא קאמרי ליה הכי וכהאי גוונא אשכחן לקמן בפירקין (דף עז.) דאברין באברי
:
ליבטל, קמ"ל ימותו דאפי' לגבי
עפ"י תוס' חולין צו ע"א ד"ה מאי)
בעלי מומין רבי אליעזר אומר יעלו וחכ"א לא יעלו ומפרש טעמא דרבי אליעזר משום דכתיב מום בם יא] הוא דלא ירצו הא ע"י תערובות ירצו
י] בצ"ק נוסף פירוש שאמר
הדיוט לא בטיל, דאי בטיל לימא
ירעו עד שיוממו ויפדו ויאכלם
שבועה שלא אוכל כל שהוא.
והא דקתני רואה אני את בשר בעל מום כאילו הוא עצים לדבריהם דרבנן קאמר להו $ אע"ג דרבי אליעזר גופיה לא חייש להאי טעמא דעצים :
ד)
וכ"ה בתוס' חולין שם: יא] צ"ל
הדיוט: הני הוא. חטאות המתות
אלא למאן דאמר את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא למימר. תימה מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות הא אפילו חתיכה בעלמא חשיבא
בם בם (ב"ש): יב] שדרכו ליכא
ושור הנסקל: דאיסורי הנאה
את שדרכו למנות משום דחשובה להתכבד בפני האורחים [כדאמרינן] בפ' גיד הנשה (חולין ק.) וכל הנך י' דברים דחשיבי את שדרכו לכאורה
נינהו. ומש"ה חשיבי ולא בטלי:
בכולהו דחשיב כשור הגדול
יב]
כצ"ל (ב"ש): יג] נדצ"ל דחשיב
אבל הני. דמתני' רובע ונרבע
בכולהו לא חשיב כשור הגדול ועוד דבפ' בתרא דע"ז (דף עד.) חשיב שור הנסקל ואמרי' התם האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור
:
דמותרין לאכילה להדיוט, דבהכי
החשובין כששה (באה"מ)
הנאה ולא פריך הניחא למאן דאמר כל שדרכו כו' כדפריך הכא ובביצה פ' קמא (דף ג:) ובפ' גיד הנשה (חולין ק.) שמע מינה דלכל הפחות
יד] צ"ל כדתנן (ב"ש): טו] צ"ל
עסקינן שרבע או נרבע ע"פ ע"א
דאינה נסקלת בכך, או שהבעלים
ועוד משום סתם יינן (ח"נ,
חשיב את שדרכו ועוד מדפריך התם דניתני אגוזי פרך ורימוני באדן ולא פריך מחבילי תלתן משמע דחשיב יג] כששה דברים ונראה לפרש דמשום
וכעי"ז בש"מ). והוא תירוץ אחר.
הודו ומודה בקנס פטור, אימא
חטאות המתות פריך הכא למאן דאמר את שדרכו דמשמע אפי' חטאת העוף כדתניא יד] במס' קינים (פ"ב מ"ג) או שפרח מבין המתות ימותו כולן
ולשון תוס' יבמות פא ע"ב
ליבטלו קמ"ל מתני': דהדיוט
ואע"ג דקתני במתני' זבחים ועוף לאו בכלל זבח הוא מכל מקום מדקתני כל הזבחים משמע אפי' עוף בכלל וא"ת כיון דהני דע"ז כששה דברים
נמי תנא ליה. דאפילו בחולין
ואומר ר"י דאיצטריך
ממש לא בטלי ברובא בע"ח וכל
לאשמועי' דמחמרינן ביין נסך
חשיבי אם כן יין נסך דקתני התם היינו חביות סתומות והא תנא ליה גבי ששה דברים ולא הוה ליה למיתנייה כי היכי דלא חשיב ככרות של בעל
הנך דחשיבי (תמורה
ואע"ג דלא כתיב איסוריה
הבית משום דתנא ליה גבי ששה דברים כדמפרש התם ושמא החמירו ביין נסך לאסור אפי' חביות פתוחות משום דחמירא עבודת כוכבים משאר
כח.) ואוסרין בכ"ש. כל מקום
באורייתא אלא מדברי קבלה.
שנתערבו שם אפי' אחד באלף לא
או שמא אשמועי' דדוקא ביין
איסורין דמטמאה ותופסת דמיה ועוד נראה דאיצטריך למיתני חביות סתומות משום דיין נסך נפקא לן מדברי קבלה ולא כתיבא איסורה
בטיל ואוסרין את כולן: יין נסך.
נסך מחמרינן ולא בסתם יינן.
באורייתא ומשמע טו] דהוי כסתם יינם דרבנן וס"ד דבטל ועוד טז] אשכחן איסור עבודת כוכבים דקיל לרבי אליעזר דאמר יש פדיון לעבודת כוכבים
חבית באלף חביות: ועבודת
ואם בסתם יינן הוי דינא הכי
מה שאין כן בשאר איסורים יז] והשתא אפרש כל הנהו דע"ז היכי חשיבי כששה דברים יין נסך משכחת לה בחביות סתומות עבודת כוכבים
כוכבים. צורה שעבדוה ונתערבה
כ"ש דאיצטריך לאשמועי'
משום סתם יינן: טז] ועוד
באלף צורות שאינן עבודת כוכבים
בטבעות וכוסות דחשיבי ועורות לבובין כשעשה ממנו כלי נאה אי נמי עבודת כוכבים משום דחשיבא לעובדיה וכן עורות לבובין ואי נמי יח] כדמפרש
משום דאשכחן (ש"מ):
(ע"ז עד.): כל שדרכו לימנות
בירושלמי [ע"ז פ"ה הי"ב] יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובים על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם [דברים יג] ואיירי אפילו בחביות פתוחות
יז] בש"מ נוסף ולאפוקי מדידיה
שנינו. משמע כל דבר שיש בני
תנא ליה התם: יח] לשון הר"ש
אדם המקפידין עליו מפני חשיבותו
ושמא לא הביא פסוק זה בירושלמי אלא למימרא דמיניה ילפינן איסורי הנאה בהני תלת וציפורי מצורע מיירי בציפור דרור גדולים וחשיבי שער
בערלה ועוד אפשר דיי"נ אפי'
למוכרו במנין (ביצה ג:) את
נזיר בציפרתא כדאי' בסוף תמורה (דף לד.) שעשה צורת ציפור כבגד יט] מעשה רוקם משער נזיר ויש עוד אחרים משער כ] היתר ופטר חמור
שדרכו לימנות שנינו. שעשאו
בפתוחות אוסר בכל שהו ומפ'
ובשר בחלב ועגלה ערופה וחולין שנשחטו בעזרה בחתיכות הראויות להתכבד דעדיפי מאת שדרכו וחשיבי כאגוזי פרך ואע"ג דאיסורי הנאה
מיוחד למנין (יבמות פא.). מיוחד
בירושלמי כו' מן החרם,
למנין הוא דלא בטל, כגון תבלין,
משמע שזה גורם להם להחשב
נינהו חשיב ראוי להתכבד כיון דאי היתה בטילה היתה ראויה להתכבד הלכך לא בטלה והא דאמרי' בסוף הערל (יבמות פא:) דחתיכה של חטאת
אבל דבר העשוי לינתן באומד
לאסור בשיעור מועט כו'
טמאה במאה של חטאת טהורה תעלה התם אפי' תתבטל לא חשיב ראוי להתכבד בפני אורחים כהנים דאין מחזיקין טובה זה לזה
אע"פ שנמנה לפעמים בטל (חולין
ומיהו שמא לא מיתוקמא אלא
שכולן שוין כדכתיב (ויקרא ז) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו אבל של חטאת בשל חולין קאמר התם דלא תעלה דלאו דוקא טהורה בשל
ק.). דמשמע את המיוחד לכך שאין
משום דמיניה נפקא לן איסור
כא]
❖
הנאה כו': יט] צ"ל בבגד (ש"מ
אדם מוכרו באומד (ביצה שם):
חולין דהוא הדין טמאה בשל חולין ובקונטרס פירש ביבמות דטמאה בטהורות תעלה משום דלהפסד מרובה חששו אבל טהורה בשל חולין
: כ] הנוס' שלפנינו ברור
הפסד מועט דחזיא לכהנים וזו תימה דכמה איסורי הנאה לא בטלי ולא חיישינן וא"ת אמאי לא חשיב במסכת ע"ז פרוסה של לחם
ווכצמ"ק")ש בצ"ק דאי לא היו עוד
משער של היתר, א"כ הו"ל
לעזי רש"י
הפנים וחתיכה של חטאת טמאה וחתיכה של קדשים שמתו וי"ל דבקדשים לא קמיירי ומיהו הוה מצי למתני אברי שעיר המשתלח למאן דאסר
למשלפיה לשל איסור. ע"ש.
ביומא (דף סז.) וחתיכה של עיר הנדחת ושער של מת דאסרינן בפ"ק דערכין (דף ז:) וקצת קשה מירושלמי לפי מה שפירשתי דהנהו דע"ז
ובח"ג הביא נ"א משעיר
פינוגר"י. חילבה (גרגרנית
❖
עדיפי מאת שדרכו דמשמע התם דלא הוו אלא י' דברים את שדרכו והכי איתא התם בפ"ב דמסכת ערלה [ה"ד] דר' יוחנן ור"ל איתפלגון
המשתלח: כא] דקאמר וכו'
יוונית, צמח המשמש לתבלין).
כב]
לאו דוקא כצ"ל (צ"ק): כב] ר"ת
חד אמר י' דברים מקדשין דברי רבי מאיר פי' י' דברים השנויים במשנה שכולם את שדרכו ואחרים כג] אמרו כל הדברים מקדשין דברי
בפ' בתרא (יפ"ע): כג] צ"ל וחד
רבי מאיר פי' דכל שדרכו למנות שנינו (ובר) כד] דאותם י' דברים דקאמר רבי יוחנן היינו אותם ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי תלתן
אמר (צ"ק, כי"ב): כד] צ"ל
ליקוטים
:
ומסתבר (ש"מ
הרי ז' ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערב באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואינו יודע איזהו דבתרווייהו תנן התם ה) כולן
וצ"ק)
כה] חשיבי הרי תשעה ואורג
תלתן. חולבא בלשון ישמעאל
ידלקו דברי ר' מאיר ובגד וסיט תרי מילי חשיבי כה] וסיט חשיב את שדרכו כדאמר התם בירושלמי ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד דקתני
מלא כו' כצ"ל והשאר נמחק
והוא מן הזרעונין כמין עדשים
התם ידלק הבגד קאמר עלה בגמ' [שם הל"ב] דאית תנא דתני במשנה דברי ר"מ ואית דלא תני דברי ר"מ מאן דתני דברי רבי מאיר אית ליה י'
(צ"ק): כו] בירושלמי (צ"ק):
והוא מר בתחילתו, וכששורין
כו]
❖
כז] צ"ל ולא (צ"ק): כח] הנוסח
אותו במים נמתק. (ערוך ע' תלתן)
דברים מקדשים פי' שזו היא העשירית ומאן דלא תני דברי ר"מ מנא ליה י' דברים מקדשין פי' אותן עשרה דברים שאמר ר' יוחנן דמקדשי
הנדפס הוא מש"מ. נ"א כל אחד
לר"מ דהוו את שדרכו היכן הם ומשני ר"מ כר"ע שמוסיף אף ככרות של בעל הבית והשתא מאי קא קשיא ליה הא איכא כל הנהו דע"ז דמיקדשי
יקרב לשם מי שהוא וכשיקרבו
יאמר הרי הוא לשם בעלים
אפי' לרבנן וכ"ש לר"מ ועוד דאמר בפ"ג דבכורות (דף כה:) דגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין אוסרין בכל שהן א"כ הוו את שדרכו
נוסחאות רש"י כת"י
שלו (כי"י). נ"א כל אחד ואחד
לר' יוחנן ושמא לא מיירי בירושלמי אלא באותם דברים השנויים במסכת ערלה באותה משנה אבל אכתי איכא טובא. וביבמות הארכתי יותר:
לשם מי שהוא ולא יזכיר שם
ויביא בדמי היפה שבהן מאותו
נתערבו
באחרות ואחרות באחרות. ר"ת ל"ג בשום מקום ואחרות באחרות בהך משנה ששנויה בסוף מסכת ערלה ובהנהו דמסכת
ו)
אחד (כי"פ). ועי' תוס' ובתוי"ט
המין. אם חטאת חטאת ואם עולה
מ"ב: כט] דיבור זה הוא מהש"מ,
עולה ויקח מעות כשיעור דמי
ע"ז בסוף פרק כל הצלמים גבי אפה בו את הפת כו' וגבי בגד שצבעו בקליפי ערלה ובכמה מקומות כיוצא באלו
❖
ובכתה"י שלפנינו ליתא:
היפה שבכולן ויאמר כל מקום
מדפריך לקמן (דף עד.) על שמואל דאסר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מברייתא שמתרת דלא כז] משכח דקאי כשמואל אלא רבי יהודה
שהוא הזבח יהא מחולל על מעות
הללו: נתערבו. זבח אחד: בחולין.
שאוסר אפילו בשאר איסורין ספק ספיקא כגון רמוני בדן ושמואל סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ואי הוה גרסינן הכא
כשרים הרבה: ימכרו החולין
שיטה מקובצת
ובמסכת ע"ז ואחרות באחרות הוה ליה לאיתויי ראייה לשמואל מהנך משניות ולא היה דוחק להביא מברייתא דרבי יהודה ועוד
נמצאו כלם
לצריכי אותו המין.
יש לדקדק מגופה דמתניתין דהתם במסכת ערלה (פ"ג מ"ב) גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה וגבי תבשיל שבשלו בקליפי ערלה והך
קדשים וממין אחד אלא שאין ידוע
והוה אמינא ה"מ לחולין דליכא
מי בעליו של כל אחד ואחד שהרי
פסידא. כלומר דלא חיישינן להפסידא
דחבילי תלתן קתני נתערבו באחרים וגבי צובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואינו יודע איזהו וגבי אורג מלא הסיט מצמר
הזבח הראשון שם בעליו עליו ואין
דחולין הואיל דליכא הפסידא דהקדש
בכור בבגד לא קתני נתערבו באחרים והיינו טעמא משום דאם נתערב בשאר בגדים יכול להסיר מכל אחד מלא הסיט ומישתרי מטעם
ידוע איזהו ותקנתן שנויה
אבל לגבוה דאיכא הפסידא דהקדש
במשנתינו: קדשים בקדשים מין
אימא לא כלומר ליבטלו משום
במינו. חטאת בחטאת עולה בעולה
הפסידא דקדשים. וא"ת אכתי [איך]
אלא שהן של בעלים הרבה: יקרב. כל כח] אחד ואחד לשם מי שהוא כשיקריבנו יאמר הרי הוא לשם בעליו ולא יזכיר עליו שם אדם: מין בשאינו
הוה אמרינן ליבטלו להו דהא שמעינן ליה מההיא דתמורה דקתני אוסרין בכל שהוא שאין מועיל ליקרב וא"כ מאי קמ"ל מתני' דהכא אי לענין איסור
מינו. כגון עולה בחטאת כט]: ירעו. שאי אפשר בהקרבה שחלוקין במתן דמן או באכילתן או בהקטרתן שזה כליל וזה נאכל: נתערבו בבכור ומעשר.
דהדיוט מההיא דעבודה זרה שמעינן לה ואי משום איסורא דקדשים מההיא דתמורה שמעינן לה. וי"ל כדפ"ה דה"ק אימא לא נפסדינהו לכולהו ולעולם
שאין להן פדיון שתחול קדושתן על דמיהן ויצאו הן לחולין אלא נאכלין במומן במדינה כולן ירעו עד שיוממו ויאמר כל מקום שהוא הזבח יתחלל
לא יקרבו אלא נעשה תקנה לבטל ברוב להתקין איסור דהדיוט ומתוך כך ימתין להדיוט וימכרו כשהוממו ויביאו אחרים לקרבן בדמיהן ויהיו מותרים לימכר
על מעות הללו ומותרין באכילה ובלבד שיאכלו בתורת מעשר ובכור שלא ישחטו באיטליז ולא ימכרו באיטליז ולא ישקלו בליטרא ודמי הזבח יקח
להדיוט וע"י כך יהיו דמיהן לגבוה ולא יפסיד ההקדש ומיהו איסור דגבי גבוה אין לו ביטול ולא יקרבו אלא ימכרו להדיוט כדפי', קמ"ל דימותו ואין להן
תקנה: וניבטלו ברובא. וא"ת והא בריה היא וקי"ל דבריה אינה בטילה מידי דהוי אגיד הנשה ועוף טמא ודג טמא דלא בטילי וי"ל דלא קרינן בריה
מהן בהמה ויקריבנה ממין הזבח: הכל יכולים להתערב. כלומר אם נתערבו יש ספק בתערובתן: חוץ מן החטאת והאשם. שאין ספק בתערובתן
שהחטאת אינה לעולם איל ואשם אינו אלא איל ואם אשם מצורע הוא או אשם נזיר הרי הן באין כבשים זכרים והחטאת אינה באה זכר ממין כבש
אלא היכא שהאיסור עליו משעת ברייתו כגון גיד הנשה ועוף טמא ודג טמא דמשעת ברייתן הן נאסרין ולכך בריה הן ולא בטילי, אבל הכא גבי שור הנסקל
אלא כבשה נקבה. אבל חטאת ועולה מתערבין כגון שעיר נשיא בשעיר עולה נדבה וכל שכן חטאות ושלמים שהכל קרב שלמים בין זכרים ובין נקבות
דהאיסור בא עליו אחר ברייתו לא קרינן ליה בריה. ולא נהירא שהרי ערלה בטילה באחד ומאתים והוי בריה שהרי האיסור עליה משעת ברייתה. לכך נראה
וכן איל עולת נדבה באשם: מאי אפילו. כיון דרובא דאיסורא כל שכן דימותו: שנתערבו בהן כו'. חד איסור בריבוא דהיתרא: כל האסורין. במסכת
דאע"ג דבעלי חיים נינהו מ"מ לא חשיב בריה משום דגבי בריה בעינן ששמו עליו מברייתו ואינו משתנה לעולם אף לאחר מיתה כגון חתיכה דעוף טמא
תמורה: הני מילי לגבוה. כולן השנויין שם אינם אסורים אלא לגבוה ומותרין להדיוט על ידי חילול אבל מתניתין דקתני ימותו דאפילו להדיוט נמי
אפילו לאחר מיתה אומרים תן לי חתיכת בשר וכיון דשם בשר עליו אף לאחר מיתה (היינו) [הוי] בריה, וכן חתיכת דג טמא וכן גיד שמו גיד בין מחיים
מיתסרי אימא נעביד להו תקנתא דלא ימותו אלא יבטלו ברובא ויקריבם אחד אחד חוץ מאחד מהן: אבל הנך. דלאו איסורי הנאה נינהו אימא קיל
בין לאחר מיתה, וכן שרץ נמי שמו עליו לאחר מיתה, אבל הכא בבהמה שמתה אין שמה דמחיים עליה לאחר מיתה אלא נבילה שמה ולכך אמרינן דאינו
איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה: דלאו איסורי הנאה נמי תנא ליה הכא. דלא בטלי לגבוה דקתני מתניתין נתערבו ברובע ונרבע כו' ולמה
בריה, והטעם היינו משום דבבשר ודג טמא ושרץ איסורייהו אינו על ידי מעשה אלא כך נאסרו בלא שום מעשה כמו שאמר רחמנא ולפיכך אין איסור
לי למתניה התם: ומשני מי קתני. מתניתין גבי רובע ונרבע בכמה הן אסורין דילמא בטלי במאה או במאתים הילכך איצטריך דתמורה דקתני בכל
שמם מפקיע מעליהם כלל אף לאחר מיתה, אבל הכא גבי שור הנסקל ואינך דאיסורייהו בא על ידי מעשה הלכך משתנה שמם לאחר מיתה. ובמס' חולין
הארכתי: אלא למ"ד את שדרכו לימנות שנינו. ופעמים שאדם מוכר כל עדרו גדולים וקטנים כאחד. משמע דשור הנסקל לא חשיב את שדרכו למנות,
שהן ואפילו בריבוא: ה"ג כל שהן התם קתני: וניתני הא. דתמורה ולא ניתני הא דזבחים: תקנתא איצטריכא ליה. דהתם תני אוסרין בכל שהן ולא
קתני תקנתא והכא תני תקנתא ירעו עד שיסתאבו כו': דהדיוט נמי תנא ליה. במסכת ע"ז דאפילו מידי דלהדיוט מיתסר לא בטיל ברובא ולמה לי
וקשה דבפ"ב דע"ז (דף עד.) תנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהו, וחשיב שור הנסקל, ומסיק בגמרא (שם) דגבי כולהו משום דהוי דבר שבמנין דקאמר התם
למיתני הכא חטאות המתות ושור הנסקל:ע"כ מעמ' קודם
האי תנא אית ליה תרתי כו', אלמא ש"מ דחשיב ליה את שדרכו. וי"ל דאה"נ דשור הנסקל לא חשיב את שדרכו, וההיא דע"ז מיירי לאחר שחיטה בחתיכה
צריכי. דאי מהתם הו"א הני מילי חולין אבל קדשים אימא לעביד להו תקנתא דליבטל איסורא ברובא דהא מדאוריי' כל איסור ברובא בטיל וירעו
של שור הנסקל ומטעם עשויה להתכבד הוא וכן כולהו דהתם [קחשיב מה]אי טעמא באת שדרכו ולכך קרי ליה התם דבר שבמנין. וראיה מדקתני התם
כו' כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי: ה"ג ואי מהכא הו"א הני מילי לגבוה דמאיס אבל להדיוט אימא לא. כלומר אבל מידי דהדיוט כגון חולין דקילי
בשר בחלב, והתם מאי חשיבות איכא, ואי משום דהוי איסור הנאה הא משמע בסמוך גבי ערלה משום איסורי הנאה לא חשיבה ובטילה. אלא ר"ל חתיכה
אימא ניבטל ברובא: אלא למאן דאמר את שדרכו למנות שנינו. לרבי מאיר דלא בטילי וסתם מתניתין רבי מאיר היא: מאי איכא למימר. דהני אין
בלועה מחלב דעשויה להתכבד הוא אבל אבל הכא [גבי] שור הנסקל שנתערב חי ועודו חי ודאי אינו ראוי להתכבד. וא"ת מ"מ לאחר שחיטה יהא עשוי
דרכן מיוחד לימנות פעמים שאדם מוכר כל עדרו קטנים וגדולים כאחד: תלתן. מין קטנית עשוי לתבלין למתק את הקדירה ובלעז פינוקרי"ק:
להתכבד. ור"ת פירש בעלמא (הוא יו שלא) דעשוי להתכבד [אם] היה בטל האיסור הוי שפיר העשוי להתכבד אע"ג דהוי איסורי הנאה. וי"ל כיון דהשתא
מיהא שהוא חי אינו עשוי להתכבד אע"ג דעל ידי תיקון עשויה להתכבד לא חשיבה עשויה להתכבד, ומה"ט התיר ר"ת תרנגולת אחת נבילה שנתערבה
באחרות [כשירות] בעורה בנוצתה ואמר שבטילה ברוב לפי שאינה עתה ראויה להתכבד כמו שהיא עתה בנוצתה, ואע"ג דע"י תיקון מועט עשויה להתכבד. וכן הלכה למעשה: