כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ר"מ
אומר רבי אליעזר אומר כו'. תימה לר"ל דאמר לעיל גבי
כל דבר שיש בו מנין. כל שדרכו לימנות כלל כגון ליטראות של קציעות
יג א מיי' פרק י"ד מהלכות
א) תרומות פ"ד מ"י ביצה ג:
ירוש' תרומות פ"ד ה"ז, ב) עי'
תרומות הלכה ו:
שרוב בני אדם אין מוכרין במנין אלא דורסין אותו בעיגול ומוכר כל
חבילי תלתן לר"מ כל שדרכו קשיא י] דר"מ גופיה קסבר דליטרא
יד ב מיי' שם הלכה ז:
ירושלמי ערלה פ"ב ה"א,
העיגול יחד הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין:
קציעות בטלה דאע"ג יא] דהויא כל שדרכו מיהו בפ' הערל (יבמות פא.)
טו ג מיי' פ"ו מהל' פסה"מ
ג) [יומא פד: וש"נ], ד) [עיין
הל"א ופט"ז מהל' מאכלות
תוספות חולין צה. ד"ה ספקו]
ואפילו בדרבנן. במידי דאיסוריה מדרבנן כגון תרומת קציעות לא
משמע דלא אמר ר"ל כל שדרכו מקדש אלא תרומה דאורייתא אבל
אסורות הל"ז טוש"ע י"ד סימן
ה) עי' לקמן פא. ועיקר דברי
❖
❖
בטיל הואיל ודרכו לימנות כלל כ"ש
בתרומה בזמן הזה דהיא מדרבנן לא
ר"י במנחות כב., ה) ד"ה לימא.
קי סעיף א:
בדאורייתא כגון פסולי קרבן דמתני':
וא"ת אם תרומה בזמן הזה דרבנן
כל דבר שיש בו מנין אפילו בדרבנן לא
ליטרא קציעות. משקל ליטרא של
א"כ בטלה קדושת הארץ א"כ כלאי
בטיל וכל שכן בדאורייתא דתניא ליטרא
א] א)
גליון הש"ס
מוסף רש"י
תאנים יבישות של תרומה שקיצעם
הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו
קציעות שדרסה על פי עיגול ואינו יודע באיזו
אפילו בדרבנן. אפילו במידי
תוס' ד"ה רבי יהודה אומר וכו'
באיזמל בכלי ששמו מקצוע: שדרסה
וי"ל דכלאי הכרם הוא חד דרבנן דאם
עיגול דרסה על פי חבית ואינו יודע באיזו
דרבנן כגון ליטרא קציעות דאיירי
ואומר ר"ת דלא אמר ר' יהודה.
ע"פ עיגול. שם כלי הוא עגול ודורסין
לא בטלה קדושת הארץ היה דאוריית'
בתרומת פירות דרבנן: ליטרא
עיין לקמן דף עז ע"ב תוס' ד"ה
❖
חבית דרסה על פי כוורת ואינו יודע באיזו
קציעות. תאנים שנתייבשו בשדה
הא בסה"ד:
אבל הכא תרתי דרבנן חד דבטלה
בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין
וקצען במקצוע, והוא שם כלי
כוורת דרסה ר"מ אומר ר"א אומר רואין את
עיגול כעין גבינה: על פי. דוקא
קדושת הארץ ועוד דתרומת תאנים
העשוי לכך וחותכין בו עוקצי
העליונות כאילו הן פרודות והתחתונות מעלות
התאנים ואחר כך דורסין אותם
נקט שנראית לעינים: ואין ידוע.
מדרבנן דלא מיחייב מדאורייתא אלא
שינויי נוסחאות
ב]
בכלי עגול והן נדבקין יחד ונעשין
את העליונות ר' יהושע אומר אם יש מאה
דגן תירוש ויצהר א"נ יב] דלעיל הכי
איזה פי כלי נאסר ובכל התחתונות
א
א] פלוגתא דר"מ ור"י ליתא
כגבינה והוא נקרא עגולי דבילה
במשנה דתרומות, אמנם
וכשבאין למוכרן מפרידן במגריפה
פשיט ה] ליה שאין התרומה מעורבת
פירושו שהיה ר"מ אומר כל שדרכו
פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים
בתוספתא דתרומות פ"ה איתא,
ומוכרן במשקל ליטרא (ביצה
בהן אלא הפומין לבדם בספק
לימנות מקדש מדאורייתא יג] וכיון
מותרין רבי יהודה אומר ר"א אומר אם יש
ג:) קציעות. מקצוע, כלי
לכך שפיר איתא דתניא (הגרי"ב):
האיסור: רבי מאיר ורבי יהודה
דבדאורייתא כל שדרכו מקדש דין הוא
ב] מפרש"י כאן מוכח דגריס
(שנותנין) [שעושין] בו הגרוגרות,
שם ק' פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין וכו'
רואין אותן. וכמו שהוא בציונו.
ועל שם כלי קרי להו קציעות בכמה
פליגי בהא אליבא דר"א ור' יהושע:
שיקדש בדרבנן את שדרכו כגון חבילי
שדרסה על
וכ"ה במשנה שם (רש"ש). ור'
דוכתין (מנחות נד:)
רבי יהושע אומר אפילו יש שם שלשה מאות
רואין אותן כאילו הן פרודות. אע"פ
תלתן של כלאי הכרם א"נ כלאי הכרם
פי עיגול. ע"פ כלי ששמו עגול
בנוס' רש"י כ"י דה"ג בתוספתא,
פומין לא יעלו דרסה בעיגול ואינו יודע
שבו עושין העגולין: ואינו יודע
ואולם בנוס' התוספתא שלנו אינו.
ב
שאין כאן ק' פומין של ק' כלים של
כיון שיש בהן איסור הנאה אע"ג
באיזו עיגול. אבל יודע שעל פיו
איברא מפי' רש"י בביצה [עי'
באיזה מקום בעיגול דרסה או לצפונה או
היתר לבד האיסור לבטל האיסור
דבטלה קדושת הארץ חמור כמו
ג]
הוא ולא בתוכו: ר' מאיר אומר.
מוסף רש"י] משמע דמפרש
כהגירסא שלפנינו רואין את
כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע
לדרומה דברי הכל יעלו רב אשי אמר אפי'
והתחתונות אינן בכלל הספק להצטרף
מדאורייתא וא"ת ובפ"ק דמגילה (דף
העליונות. מיהו בציונו שם נמי
בדבר זה, ר' אליעזר אומר אע"פ
עם העליונות לבטלן ו] רואין את כל
י.) היכי בעי למימר דקסבר ר"א
תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי
כתב רואין אותן. ובכי"צ וכיר"א
שאין ליטרות תחתונות בספק
ב) ג
הגירסא רואין את התחתונות:
דמוע, מצטרפות התחתונות אל
ליטראות התחתונות והעליונות שבכל
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה
ונמשוך ונקרב חד מינייהו ונימא כל
ג)
ד]
הפומין של כל העגולים הללו (ביצה
ג] באיזה עיגול דרסה דברי
הכלים פרודות ז] וזו מעורבת בכולן
לעתיד לבא ועוד דרבי יהושע גופיה
ג:) רואין אותן כאילו הן
דפריש מרובא פריש ד) נמשוך הוה לה קבוע
הכל יעלו, דרסה בעיגול היינו
והתחתונות מצטרפות להעלות את
קאמר התם בהדיא הכי אלמא קסבר
פרודות. אם אין כאן מאה פומין
פלוגתייהו, אלא אמר רב פפא
של היתר שיהא בהן כדי להעלות
דרסה בעיגול ואין ידוע היכן
העליונות שבכל ח] פום ופום: ואם לאו
לא בטלה קדושת הארץ והיכי יד] לרבי
דרסה או לצפונה כו' כצ"ל
פי האיסור באחד ומאה, רואין
הפומין אסורין. שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין:
יהושע דליטרא קציעות בטלה לר"ל והיינו יכולין לפרש דלר' יהושע
(*ש"מ, וכ"ה בביצה ג ע"א):
כאילו ליטרות של כל הפומין
פרודות מעל הפומין ומעורבות
ד] ונימשוך חד חד מינייהו
אפילו יש שם ג' מאות פומין לא יעלו. דכל שדרכו לימנות לא
קדושת הארץ לא בטלה ומ"מ ליטרא קציעות עולה משום דתרומת
וניקרב כצ"ל (ש"מ וצ"ק, וכ"ה
בשל שולים ונמצאו כולם בספק
בטיל: דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום כו'. שדרסה
תאנים דרבנן דמטעם זה הקילו בה לומר שהתחתונות מעלות את
ברש"י ובד"ו רפ"ט וש"ח):
הדמוע ומצטרפות התחתונות
ה] פשיטא (ש"מ): ו] צ"ל לבטל
להעלות את ליטרא שעל הפה,
במקום השולים שהכלי רחב והרבה ליטראות סדורות לרחבו:
העליונות ואע"פ שלא נתערבו בכל העיגול והא דמשמע בפרק הערל
(דפוסי ונציה): ז] צ"ל כאילו הן
דהואיל ותרומת פירות דרבנן
דברי הכל יעלו. הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה שנדרס ונדבק
(יבמות פא.) לר"ל דאי תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עיגול
מקילים בהעלאתם: אם יש מאה
פרודות (ש"מ): ח] עי' תוס'
פומין. של היתר לבד פומין של
קדושה: ט] ונמשוך חד חד כצ"ל
באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד אין כאן דבר שבמנין כלל:
בעיגולין עולה דקאמר ר"ל והלא אני שונה עיגול בעיגולין עולה אלא טו]
איסור: יעלו. מעלין אותן באחד
(שמכ"י, צ"ק): י] קשיא דר"מ
ה"ג ונמשך ט] חד וחד מינייהו ונקריב כו'. יטלם אחד אחד
תרומה דרבנן ואיזה הוכחה היא והלא ר' יהושע סבר מקריבין אע"פ
ומאה: ואם לאו הפומין
אדר"מ דהא ר"מ גופיה כצ"ל
ובכל חד וחד נימא מרובא הוא: ופרכינן נמשך. בתמיה. משמע
אסורין. ואין השולים מועילין
(ב"ש): יא] צ"ל ואע"ג (ש"מ):
שאין בית דקדושת הבית לא בטלה וכ"ש קדושת הארץ ואפי' הכי
יב] לשון תוס' יבמות אי נמי
לבטל הפומין, הואיל ואינן בספק
יקחם אחד אחד מתוך העדר הא הוה לו האיסור קבוע ועומד
סובר דעיגול עולה ובטל ויש לומר דר' יהושע יסבור דלא מקדש אלא
הדמוע: ר' יהודה אומר. לא כן
חבילי תלתן הוי את שדרכו
ביניהם וקיימא לן בסנהדרין (דף עט.) מוארב לו פרט לזורק אבן לגו
ו' דברים ור"מ דסבר כל שדרכו לא סבר כוותיה בהא א"נ י"ל
וה"פ: יג] צ"ל בדאורייתא (ב"ש.
נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, אלא
כן נחלקו ר"א אומר כו': אפילו
וכ"ה בר"ש ערלה פ"ג ותוס' יבמות
בדוחק התם טז] פרק הערל (גז"ש) ה"ג היינו בתרומת ביכורים דהוי
דכל
יש שם שלש מאות פומין.
פא ע"א): יד] והיכי קאמר ר"מ
דאורייתא בתאנים ומצינו סתם תרומה דאיירי בביכורים דתנן במסכת פרה פ' י"א (מ"ג) דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה אם
וכולן בכלל הספק: לא יעלו. אין
אליבא דר' יהושע כצ"ל (ש"מ):
טו] צ"ל אלמא (צ"ק): טז] דהתם
מעלין את היחיד, הואיל ופומי
יש כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאים והאוכלה חייב מיתה פי' כשנטלה אדם מיד נטמא גופו מחמת נושא מי חטאת וא"א להיות
בפ' הערל היינו כו' כצ"ל (צ"ק)
:
הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא
האוכלה חייב מיתה בסתם תרומה דתרומת פירות דרבנן אם לא נאמר דבתרומת ביכורים מיירי וה"נ יז] מדקדק ר"ל מהא דעיגול בעיגולין
בטלי ואפילו בדרבנן: דרסה
יז] ומשום הכי נמי מדקדק כצ"ל
בעגול כו'. דעכשיו אינן נכרות,
(צ"ק): יח] צ"ל אין (צ"ק):
עולה אפילו בביכורים דאורייתא ודוחק הוא זה אלא יש לחלק דלענין קדושה התלויה במחיצות כגון קדושת הבית קאמר ר' יהושע דלא בטלה
יט] צ"ל נפלו לגת (ב"ש): כ] היא
שהרי מדובקות ואינו יודע היכן
כדדריש התם במגילה (דף ג:) אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן וכן צריך לחלק [נמי לעיל] כמו שפירשתי לעיל בפרק
דחד טעמא כצ"ל (ב"ש):
היא אם בצפונו של עגול או
קדשי קדשים (דף סא. ד"ה מאי): והתחתונות מעלות את העליונות. אע"פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן והא דתנן
כא] צ"ל שמתערב (ש"מ):
בדרומו, הואיל והשתא לאו בת מנין
כב] צ"ל כדבר (שמכ"י):
היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו,
במס' תרומות בפ"ד (מ"ט) תאנה לבנה שנפלה לתוך לבנות ושחורות לבנות אסורות השחורות מותרות ואין השחורות מעלות את הלבנות לא דמי
כג] תרומות (ב"ש): כד] עכורין
ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא דר'
❖
דהתם אינן השחורות ראויות להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות: רבי יהודה אומר כו'. וא"ת לר' יהודה מאי איריא
יעלה כצ"ל (צ"ק): כה] חולין
יהושע היא (שם ד.):
יח]
בחולין שאינן (ד"ו): כו] צ"ל
דבר שבמנין אפילו כל מילי אוסר בכל שהוא דהא שמעי' ליה לר' יהודה לקמן בפירקין [דף עח.] דמין במינו לא בטיל ובסיפא נמי דקתני דברי הכל
: כז] צ"ל אפילו
וסבר (ש"מ)
לרבי יהודה יעלו אמאי יעלו וכן לקמן דנקט ר"י רימוני בדן אפילו כל מילי נמי וכן בפ' הנזקין (גיטין נד:) נפלו יט] ונתפצעו בשוגג יעלו דברי
למ"ד (צ"ק): כח] תיבת עליהם
נוסחאות רש"י כת"י
נמחק (צ"ק): כט] צ"ל א"נ
רבי יהודה אמאי והא מין במינו לא בטיל לר' יהודה ועוד תנן בפ' נוטל (שבת קמא:) רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה
: ל] צ"ל דר"ת
כגון תרומת
אפילו נפל (צ"ק)
אפילו במידי דרבנן.
$ ואומר ר"ת דלא א"ר יהודה מין במינו בכל שהוא אלא בדבר לח דומיא דדם הפר ודם השעיר דיליף מינה לקמן ה) דדבר המתערב הוא והא
דההיא (צ"ק): לא] בספרים שלנו
פירות האילן לא בטלי: ליטרא
לא נמצא בפ' גיד הנשה לא
קציעות. משקל ליטרא: קציעות.
דאמרי' בסוף ביצה (דף לח:) דחטין בחטין לא בטיל לר' יהודה בקמח מיירי דהוי דבר המתערב תדע דגבי חטין בשעורין קאמר התם
הקושיא ולא התירוץ, ואולי היה
תאנים המיובשות בחמה ואחר כך
דבטל משום דהוי מין בשאינו מינו ואמאי הא מינכרי מהדדי אלא ודאי בקמח מיירי ולא גרסי' בגיטין נפלו לגת ונתפצעו אלא נפלו
כך גירסתם (גליון). ויותר נראה
דורסין אותן בכלי עגול ושמו
דצ"ל להגיה בש"מ ופריך
עÄ גול: על פי עיגול. דוקא נקט על
ונתפצעו דלא מיירי בלח אלא ביבש ובענין זה מפרש ר"ת הא דא"ר יוחנן בסוף ע"ז (דף עג:) ב' כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה
התוס'. וכמו שהוא בפסקי ר'
פי שאין תחתונות בספק האסור
שמזגן וערבן זה בזה סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וקשיא ליה כיון דתרומה עולה בא' ומאה א"כ מינו נמי
מרדכי מכת"י וז"ל ומשני בריה
אלא הפומין בלבד: ר' מאיר ור'
יסייע לשאינו מינו לבטל התרומה אלא ש"מ דבמינו במשהו והא דא"ר יוחנן התם (דף עג:) דכל איסורין שבתורה במינו בנותן טעם חוץ מטבל
יהודה פליגי אליבא דר' אליעזר
חשיבא ולא בטלה, ומקשי
התוס' תיפוק ליה דהוה הגיד
ור' יהושע: רואין אותן כאלו הן
ויין נסך ולא חשיב תרומה משום דבכלל טבל היא כ] דכיון דבחד טעמא הוא דמפרש התם טעמא דטבל דכהיתרו כך איסורו דחיטה אחת
פרודות. גרסינן בתוספתא. כלומר
קבוע ומתרצי' דלא חשיב
פוטרת את הכרי והוא הדין תרומה כעלייתה כך איסורה ובכל דוכתא דתרומה עולה באחד ומאה בדבר יבש ומתני' דהקומץ רבה (מנחות כג.)
מחצה על מחצה כו' עכ"ל:
אע"פ שאין התחתונות בספק
לב] בכי"י חד חד מינייהו גרס
האיסור מצטרפות הן לעליונות
שתי מנחות שלא נקמצו דלא מבטלי ליה שירים לטיבלא דמוקמינן התם כר' יהודה במנחת סולת איירי שנתערב כא] לגמרי בדבר כב] לח ולא
והס"ד והשאר עד סוף העמוד
לק"א ליטראות לבטל את האיסור
❖
במאפה תנור ומחבת ומרחשת וההיא דנבילה בשחוטה בהקומץ רבה (שם כג.) בשנימוחה. וה"ר יום טוב מפלנצ"י הקשה לר"ת מההיא
ליתא:
דמקילינן בביטול תרומת פירות
דרבנן: כאלו הן פרודות. כל
דפסחים (דף טו.) דחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה חולין טמאין דאמרי' התם (דף כא.) דאם נפלה לק' חולין דברי הכל תרד
הליטראות והתחתונות מעורבות
ותטמא אלמא דאפי' לח עולה באחד ומאה ונראה שכמו כן היה יכול להקשות מההיא דשאור של חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה דאין
עם העליונות: ר' יהושע אומר. אין
ליקוטים
התחתונות מצטרפות להעלות
לח מתערב יותר ממנו ועוד תניא במסכת תרומה כג] בתוספתא פרק סאה תרומה לוג יין צלול שנפל לתוך ק' לוגין עכורין כד] וחזר בו ר"ת דודאי
האיסור שהרי אין בספק האיסור
הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על
אין חילוק בין לח ליבש ותירץ דהא דתרומה עולה בא' ומאה בנפלה לתוך חולין מתוקנין דאי אפשר למבטל דהיינו חולין להיות כבטל
אלא הפומין ואם יש בפומין כדי
מחצה דמי. והא דקיי"ל
דהיינו תרומה וההיא דב' כוסות א' של תרומה ואחד של חולין שאינן מתוקנין דאפשר להם ליעשות תרומה קסבר לה ר' יוחנן כמאן דאמר
לבטל יבטלו ואם לאו הפומין
מדאורייתא חד בתרי בטיל היינו
כה]
כו]
אסורין: אפילו יש שם כו'. דקסבר
היכא שמעורב ואינו ניכר
בהקומץ רבה (דף כג:) בתר מבטל אזלינן והוי מין במינו וההיא דפסחים (דף כא.) ל"ק כז] למ"ד בתר בטל אזלי' דמשקין לכי סריחי אין שם
כל שדרכו לימנות אינו בטל
האיסור כו' ובדבר חשוב אפי'
משקין עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין וא"ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת לה הא א"א למבטל דהיינו החולין שיעשו טבל
והפומין דרכן לימנות כמה פומי
מעורב לא בטיל ואמר כל קבוע
כלים יש: באיזה מקום בעיגול.
כו' כדאמר בפ' התערובת גבי
וי"ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דהוי מין במינו כיון דשם טבל עליהם כח] על שניהם א"נ טבל שראה פני הבית בטבל
דאין האיסור בעין ואין חשוב
תערובת בעלי חיים דחשיבי ולא
שלא ראה פני הבית א"נ כט] נפל לתוך חולין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלה והשתא דאתינן להכי איכא לאוקומי
לימנות הילכך בטל: ונמשוך.
בטלי דפריך ונמשוך ונקריב חד
משמע מתוך העדר המעורב
מינייהו ונימא כל דפריש מרובא
ההיא דב' כוסות בחולין מתוקנין וכגון דתרומה ביד בעלים וההיא דפסחים בתרומה ביד כהן ועוד י"ל לתירוץ קמא כר"ת ל] ההיא דפסחים
ימשוך אחד ויקריבנו ואחריו אחר
פריש ומשני נמשוך בתמיה הוה
(דף כא.) כר' חייא דאית ליה לר' יהודה נבלה ושחוטה בטלות זו בזו ולהכי חשיב התם מין בשאינו מינו לענין משהו אע"פ שחשובין מין
וכן כולן: ה"ג לב] ונמשוך חד חד
ליה קבוע וכל קבוע כו', ועיקר
מינייהו ונקריב. יטלם אחד אחד
הטעם אינו משום קבוע אלא
במינו לענין אחד ומאה דלא סגי להו בס' אבל רבי יוחנן דלא כרבי חייא דה"נ מוכח בהקומץ רבה (מנחות כג:) דלאו כ"ע אית להו דר' חייא
ובכל חד נימא מרובא הוא:
משום דבעלי חיים לא בטלי כמו
וההיא משנה דאין דם מבטל דם פירש בקונטרס בהקומץ רבה (ג"ז שם) ה) לרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ואפילו
ופרכינן נמשוך. בתמיה, הא הוי
דבר שדרכו לימנות. (תוס' חולין
לרבי חנינא דאזיל בתר בטל נראה דאיכא טובא ההיא דאין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטל מי רגלים לקמן בפירקין
ליה האיסור קבוע ועומד. חד חד
צה.)
מינייהו גרסי':
שיטה מקובצת ונמשוך חד חד מינייהו וכו'. וא"ת הא אמרינן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וי"ל דהיינו דוקא כי שקלינן כולם או רובם אז ודאי לא יועיל המשכה, אבל אם משך כל אחד מהם בפני עצמו נימא שפיר כל דפריש מרובא קא פריש: הוה ליה קבוע כו'. בפרק גיד הנשה (דף צו:) תנן גיד
הנשה (שנתערב) [שנתבשל] עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין ופריך בגמרא (דף צט: בסופו) וליבטל ברובא ומשני בריה חשיבה ולא בטילה, ופריך לא] למה לי לשנויי הכי תיפוק ליה משום דגיד הנשה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ומשני דאין חשיב מחצה על
מחצה רק היכא שידוע האיסור במקום קביעתו כי ההיא דתשע חנויות דחנות של נבילה ידוע ומבורר במקום קביעות. והשתא קשה א"כ מאי משני הכא הוי ליה קבוע והלא אין האיסור ידוע ומבורר. וי"ל דשאני הכא שיש חשיבות דבעלי חיים ומתוך כך לא בעינן ידוע ומבורר: תוד"ה ר"מ אומר כו' אבל
בתרומה בזמה"ז לא. וליטרא קציעות מדרבנן אבל הני דלעיל דאורייתא חמירא טפי. ועוד יש לומר דלעיל מיירי אליבא דנפשיה והכא אליבא דרביה (תוס' מהר"פ): ד"ה רבי יהודה כו' אלמא דאפילו לח עולה באחד ומאה. ובתוס' מהר"פ תירץ הא דידיה והא דרביה כר"י הלבן דלקמן: