כל
הזבחים פרק שמיני
זבחים
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותנן
ר"א אומר כו'. לא שייך למימר אדפריך מר' אליעזר לסייעיה
הוא דאמר. ר"א כחנן המצרי ס"ל דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה:
יט א ב ג ד מיי' פ"ז מהל' ע"ז
א) לקמן עז: עי' ירוש' תרומות
פ"ה ה"א, ב) [לעיל לד: יומא
הל"י טוש"ע י"ד סי' קמ:
אפילו דם. שעיר הנעשה בפנים בכוס שכבר נשחט אם מת המשתלח
מדרבנן דאמרו אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצאו לבית
כ ה מיי' פט"ז מהל' מאכלות
סג: מנחות נט: תמורה ו:],
השריפה וגבי כוסות ישפך לאמה דלמא דרבנן לאו משום דחייה פסלי
מביא חבירו מן השוק ומזווג לדם ולא אמרינן הואיל ונדחה הדם
ג) לקמן עז: פ., ד) תוספ'
אסורות הל' ד טוש"ע י"ד
ונפלה
דתרומות פ"ה הי"א, ה) לעיל
סימן קי סעיף א:
אחת מהן לים הגדול הותרו
עליהן ויתכפר בהן: ואמאי
אלא מטעם אחרינא כא]:
במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל
❖
כא ו מיי' שם הלכה י עי'
דף עב:
כולן. משום דמדאורייתא כב] ברובא במ"מ טוש"ע שם סעיף
ימותו כולן. מכיון שמת אחד מהן
❖
ח:
ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית
בטיל כדפירשנו [מש"ה] הקילו כאן
ותנן ר"א אומר אם קרב הראש של אחד
א)
מוסף רש"י והנותרים יקרבו: כר"א דאמר אם
ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו
מהן יקרבו כל הראשים הוא דאמר כחנן
קירב כו' . ומתניתין היא. אלמא תלינן
שוגג קנסינן אטו מזיד ודוקא לים
אפילו דם בכוס. ומת המשתלח,
ליקוטים
יג]
המצרי דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם
ב)
לא נדחה הדם אלא מביא שעיר
איסורא בהאי דאזיל: והא אמר ר"א.
הגדול שאינה בעין אבל פירשה לא
בכוס מביא חבירו ומזווג לו אמר ר"נ אמר
אחר ומזווג להדם וכשר הדם
דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא.
כדמוכח בההיא כג] ופרשו ארבעים
לקמן בפירקין [עז:] דלא התיר ר' אליעזר
למתנותיו וזה ישתלח, ולשון אפילו
כתבו התוס' דוקא נפלה ממילא
רבה בר אבוה אמר רב טבעת של עבודת
דנקט משום דשלשה מחלוקות
א] א
אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן
להקריב את הנותרים אלא שנים
למקום אחד דלא מהניא פרישתה כד]
בדבר, איכא למ"ד אפילו בעלי חיים
אטו מזיד כו'. לכאורה נראה
כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת
להתיר השאר כה] וכן מוכח דקאמר
שנים דודאי חד מינייהו דהיתירא שהרי
נדחים דקתני ואם משהגריל מת
שהם סוברים כר"מ ור' יהודה
מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך
אחד מהן יביא שנים ויגריל עליהם
דקנסו שוגג אטו מזיד בנפלו
לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד
רב דאמר כר"א וגבי אין המדומע
כבתחילה והנשאר ידחה, ואיכא
ונתפצעו בפרק הניזקין, והוא
דנפל היינו דאיסורא איתיביה רבא לרב
ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו
מדמע אלא לפי החשבון שמעינן ליה
למ"ד מביא חבירו שלא בהגרלה,
תימה למה פסקו כמותם נגד ר'
דבעלי חיים אין נדחין והגרלה לא
דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא הוא
לר"א בפ"ק כו] דתרומות דאמר היא
יוסי ורבי שמעון. ועוד שהרי
נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי
מעכבא, אבל דם בכוס ומת
התוספות בפרק כל הבשר כתבו
וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה
סאה שנפלה היא סאה שעלתה אבל
נימא ב] דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר'
המשתלח ישפך הדם, דשחוטין
דקי"ל כל האיסורים שריבה
האחרים לא נתקנו: רב דאמר
ראשונה שקרב אחד מהן אבל אחד
נדחין ואין חוזרין ונראין, ואתא חנן
עליהן שוגג מותרים והיינו כר'
אליעזר דתנן רבי אליעזר אומר אם קרב
א)
המצרי למימר אפילו דם בכוס
יוסי ור"ש דלא קנסי שוגג אטו
כר"א. תימה הא טעמא דר"א משום
ואחד לא יקריבו הראשים דבכל חד
מזווג לו אחר (לעיל לד:) אלא
מזיד. ונ"ל דיש חילוק בין מבטל
הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים כולן
מספקינן דלמא דאיסורא הוא דליכא
דכתיב (ויקרא כב) מום בם הוא דלא
שנים שנים. זוג זוג יקריבם,
איסור למפיל אחת מהן לים,
והא אמר ר"א לא התיר רבי אליעזר אלא
דאיכא למימר מיגו דהאי לאו
דאע"ג דבמבטל לא קנסינן שוגג
ג)
ג]
למימר מגו: יד] טבעת של עבודת
ירצו הא ע"י תערובת ירצו כדמפרש
דאיסורא הוא, האי נמי לאו איסורא
במפיל קנסינן משום דבמבטל
שנים שנים אבל אחד אחד לא א"ל אנא
כוכבים. שנתקשטה בה עבודת
ביומא פ' שני שעירים (דף סד.) אבל
ב
ד]
הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא
האיסור עדיין הוא לפנינו בודאי
דקרב קודם שנמלך, אבל אחד אחד
תרתי קאמינא אמר רב טבעת של עבודת
אלא שהוא נתבטל והיה נראה
כוכבים: תרתי תרתי קאמינא. שימכור
בעלמא לא וי"ל דהא דאיצטריך לן קרא
❖
ה]
דליכא מיגו לא (לקמן עז:):
דרך גנאי שיזדמן שום אכילת
הטבעות שנים שנים: פירשה אחת
לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא
כוכבים שנתערבה במאה טבעות ופרשו
איסור לפיהו, דהא מה"ט נוהגין
מארבעים. ונתערבה באחרות אינן
ברובא בטיל אלא לחד בחד אצטריך
העולם להשליך אחד אפילו
ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר
מתערובת איסור שנתבטל ברוב
שינויי נוסחאות
נאסרות. וכולה מפרש לה ואזיל:
והש"ס מייתי ליה לקרא משום דכיון
פרשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת
מעצמו. לאפוקי במפיל אין
מאי שנא אחד מהארבעים. דלא אסרה
דכל כך התיר הכתוב אין ראוי
א] תיבות אמר רב ליתא בד"ו
האיסור עדיין לפנינו בודאי,
מששים אוסרת מאי שנא אחת מארבעים דלא
[ולפי"ז תיקן בשמכ"י לקמן א"ל
דמימר אמר האיסור נפל ולא
תערובתה דאמרינן איסורא ברובא
להחמיר מדרבנן לגבוה:
רבה דאמר כו']. אבל בכתה"י
יזדמן שום דבר אסור לפיהו,
דאמרינן איסורא ברובא איתיה אחת מששים
פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא
איתיה בששים: אחד מששים נימא
איתא, וכ"ה בתה"ב ב"ד ש"ב
הלכך במבטל לא קנסינן שוגג
נמי אמרינן איסורא ברובא איתיה אלא ו]
ובפרי"ד: ב] הך דמית דאיסורא
אטו מזיד משום דודאי לא ירבה
לריבוא מותרין. לא
נמי. הך דפריש דהיתירא הוא ואיסורא
מית כצ"ל (ש"מ): ג] איני והא
במזיד כדי לאכול האיסור
אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד אין
ברובא איתיה בחמשים ותשע
אצטריך מריבוא לריבוא אלא למימר
אמר כצ"ל (ש"מ): ד] אנא נמי
הברור, משא"כ אם הפילה
תרתי תרתי קאמינא כצ"ל
שיתלה לומר האיסור נפל לים.
הנותרים: אלא. ה"ק פירשו הארבעים
אוסרות ששים למקום אחד אוסרות כי
מאן דאסר אסר בכולהו כדפרישית
(*שמכ"י). ועי' ח"נ דלשיטת
ובהכי ניחא נמי מה שכתבו
כולם למקום אחד ונתערבו בשאר
לעיל א"נ משום דיש חילוק בין ריבוא
אמריתה קמיה דשמואל א"ל הנח לעבודת
הרמב"ם בפי' המשנה יש לגרוס
הפוסקים לענין ביטול חד בתרי
תרתי פעם א' בלבד: ה] נ"א
טבעות אינן אוסרים דאמרינן איסורא
ראשון לריבוא שני דריבוא ראשון אי
וז"ל ומיהו אע"פ שנחתכה
כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה עד
ז]
אמר רב יהודה אמר רב (*ש"מ
חתיכה אחת אין תולין לומר
בששים איתיה ונהי דהנך עצמם
מתהני מכולהו בבת אחת אסור
וכ"ה בתה"ב שם): ו] אלא אימא
האיסור נחתך ונתבטל ויהיו כולן
סוף העולם מיתיבי ד ספק עבודת כוכבים
פירשו כצ"ל (שם): ז] ס"א עד
אם לא נתערבו באחרות אסורות
דקמתהני בחדא ספיקא כיון דבבת
מותרין כו' כן נ"ל (באר שבע סי'
❖
אסורה וספק ספיקה מותרת כיצד כוס של
סוף כל הדורות (ש"מ):
ח'):
ח]
לעולם דאפילו ר' אליעזר לא אמר
אחת מתהני אבל ריבוא שני אפילו
ח] מתיבת כיצד עד תנאי, נמחק
עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות
תולין את האיסור אלא בדבר שאבד
נהנה מכולם בבת א' ספק ספיקא הוא
ונ"ב בתה"ב ל"ג וכן ברמב"ם
ובשאר פוסקים (הג' הגר"א).
כולן אסורין פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא
נוסחאות רש"י כת"י
ושרי וכן מריבוא לג' ומג' לג' מותר
כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא
[ונר' דיש ט"ס בדברי הגר"א,
לריבוא מותרין תנאי היא דתניא ר' יהודה
דקרב הראש של אחד מהן אבל לא
אבל אסור ליהנות מג' הראשונים בבת
דבתה"ב גריס ליה בהדיא עיי"ש,
ד)
אם קרב הראש כו'. מתני' היא
ט]
וכ"כ בבאור הגר"א סי' ק"י אות
(לקמן עז:) איברים כשרים באברי
לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים
אחת ומן השניים שרי מהאי טעמא
אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהוא כיצד
ה
י']: ט] ס"א כולן מותרין (ש"מ)
:
בעלת מום אם לא נמלך כהן
דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים
דפריש כז] ובקונטרס לא פירש כן:
נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא
י] תיבת ומריבוא נמחק, ונ"ב
והקריב אחד מן הראשין יקרבו כל
בתה"ב ל"ג לה ובזה א"צ מה
הראשין כולן ושאר האיברים
והוו כולהו ספק טו] עבודת כוכבים
אסורין ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש
שדחק תוד"ה פירש ורש"י (הג'
ישרפו. וכן אם קרב אחד מן
אבל כי נתערבו באחרות הוו להו
הגר"א). ועי' ביאור הגר"א יו"ד
הכרעים יקרבו כל הכרעים דתלינן
לריבוא אסורין ו ומריבוא י] לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר שמואל דאמר
סי' ק"י אות י' שהאריך בביאור
איסור באותו שקרב ראשון. והא
ספק ספיקא של עבודת כוכבים:
כמאן אי כרבי יהודה אפילו בשאר איסורים יא] אסור אי כר"ש אפילו בעבודת
שיטות הראשונים בסוגיין וחלופי
הכא דאילו אתא לאמלוכי אמרינן
פירשו ששים למקום אחד אסורות.
הגירסאות שבה: יא] צ"ל נמי
ליה יצאו לבית השריפה שלא
כוכבים נמי שרי וכי תימא שאני ליה לר"ש בין עבודת כוכבים לשאר איסורים
דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוו
אסר (ש"מ): יב] רבי שמעון
תקריב ספק בעל מום וכי לא נמלך
והקריב אחד ויש לתלות האיסור
ובעבודת כוכבים נמי שרי
אלא הא דתניא ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת מני לא רבי
כולהו ספק עבודת כוכבים: הנח
ושמואל כו' כצ"ל (*ש"מ)
:
בו מכשרינן האיברים הדומין לו
יהודה ולא ר' שמעון לעולם רבי שמעון ושמואל סבר לה כר' יהודה בחדא
לעבודת כוכבים. מלהקל בספק
יג] נ"א קירב כו' אלמא תלינן
ומרצו: הוא דאמר. ר' אליעזר כחנן
יב]
המצרי סבירא ליה דאמר אפילו
איסורא בהאי דאזיל ומתניתין
ספיקא כשאר איסורין ואפילו פירשו
ופליג עליה בחדא אמר מר מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר
רבנן היא. כצ"ל והס"ד (גליון)
:
בכוס
שחוטין אין נדחין:
אפילו דם.
ארבעים למקום אחד אסורות טז]: ה"ג
יד] דיבור זה שייך קודם ד"ה
של שעיר הנעשה בפנים שנשחט
ואמאי (גליון). ובש"מ מוחקו
מביא חבירו ומזווג לו, אם מת
תנאי היא דתניא ר' יהודה אומר רמוני
משום מה. אבל ברש"י כי"פ
המשתלח מביא שעיר מן השוק
בדן כו'. רמוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הן ה) הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן כולן אסורין ואפילו אחרונים:
איתא: טו] ספק ראשון של
להיות זוג לדם זה להשתלח תחת
עבודת כצ"ל (ש"מ): טז] נ"ל דצ"ל
המת ולא אמרינן נדחה השחוט
ר"ש אומר לריבוא אסורין. ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג' רמונים ומן השלישי יז] פירש אחד למקום
אוסרות (ש"מ): יז] צ"ל השלשה
משמת חבירו ויביא שנים ויגריל
אחר מותר אף הג' אמצעיים דספק ספיקא בטיל יח]: ופרכינן שמואל דאמר. הנח לעבודת כוכבים דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא:
(ש"מ, הגרי"ב): יח] צ"ל מותר.
עליהן בתחילה: טבעת של עבודת
כמאן. מהני תנאי סבירא ליה: וכי תימא שני ליה לר"ש. ושמואל כר"ש אמר: הך דתני. הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה :
ותיבת בטיל נמחק (ש"מ):
כוכבים. של תקרובת עבודת
יט]
כ]
יט] צ"ל אלא הא דתניא (צ"ק
כוכבים כח]: ואמאי. ימותו כולן
מאי כיון דמת חד מינייהו לישתרו אינך
: כ] תיבת מיניה
וכע"ז בש"מ)
נמחק (ש"מ): כא] בש"מ נוסף אי
כולהו ונימא האי דמית דאיסורא
נמי ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אם עלו לא ירדו כמו שאפרש לקמן הילכך אית להו דאין נדחין: כב] דמדאורייתא חד בתרי בטיל
מית: כר' אליעזר. דאמר במתניתין אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשין כולן: והאמר ר' אלעזר. לקמן בהאי פירקא לא התיר ר'
ואין כאן אלא איסור מדרבנן משום דטבעת חשיבי לא בטל כדפירשנו כו' כצ"ל (ש"מ): כג] צ"ל בההיא דבסמוך פרשו ארבעים כו'
אליעזר להקריבן אלא שנים שנים יחד דודאי חד מינייהו דהיתרא כט] ואיכא למימר בכל חד דהאי דהיתירא ואיסורא תלינן בההוא דאיקרב
(ש"מ): כד] צ"ל פרישתם (באה"מ): כה] בש"מ נוסף וטעמא משום דכיון דאפשר לחזור לתערובת גזרינן לפי שישנה בעין שמא תחזור
ברישא אבל אחד אחד לא דאיכא למימר האי דאיסורא הוא: תרתי קאמינא. שימכור הטבעות שנים שנים: פירשה אחת מארבעים. ונתערבה
ותתערב לכאן עם התערובת אבל לים הגדול שאינו בעולם כלל שרי השאר: כו] בפ"ה משנה ו' (הגרי"ב): כז] צ"ל דפירשתי (צ"ק):
באחרות אינה אוסרת וכולה מפרש לה ואזיל: מאי שנא אחת מארבעים. דלא אסרה תערובתה: דאמרינן איסורא ברובא איתיה. בששים: אחת
כח] כ"ה בכי"י ובש"מ. ובכי"פ הנוס' שנתקשטה וכו' כמו במפרש. אלא דקאי אטבעת של ע"ז דלקמן בסמוך: כט] נוס' כי"פ שהרי לא
מן הששים נמי. נימא הך דפירש דהיתרא הוא ואיסורא ברובא איתיה בנ"ט הנותרים: אלא. פרשו ל] מ' למקום אחר ונתערבו כולן בשאר
טבעות אינן אוסרות דאמרי' איסור בס' איתיה ומיהו הן עצמן אם היה מכיר בהן אסורות דהוו להו ספק ראשון: עד סוף העולם. ואפילו
נתערב בהן אלא בעל מום אחד ובכל חד וחד איכא למימר דהאי היתירא ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא הוא איהו נמי
ארבעים או אחד מארבעים אוסרת את מקום אחרים וכן מאותו מקום למקום אחר אוסרות: פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין.
לאו דאיסורא וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה ראשונה שקירב אחד מהן. אבל אחד אחד לא יקרבו הראשין דבכל חד מספקינן
דילמא דאיסורא הוא דליכא למימר מיגו: ל] כ"ה בכי"י. ונוס' כי"פ אלא. הכי קאמר פירשו הארבעים כולן למקום אחד ונתערבו
שניהן הריבואות דהוו להו ספק ספיקא כרב דאמר פירשו ארבעים למקום אחד אינן אוסרות: ה"ג תנאי היא דתניא רימוני באדן כו' אוסרין
בכל שהן. אם של ערלה או של תרומה הן כדאמרן לעיל חשיבי ולא בטלי: מריבוא לשלשה. הואיל וספק ספיקא הוא בטיל ליה ברובא וכל השלשה
בשאר טבעות אינן אסורות דאמרינן איסורא בששים איתא ונהי דהן עצמן אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאפילו ר' אלעזר
מותרין: ומשלשה למקום אחר. אפילו אחד לאחד או שנים לשנים דליכא רובא מותר שהרי כל השלשה מותרין היו: שמואל דאמר. ע"ז הוא
לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שנאבד כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא דקרב אחד מן הראשין אבל לא נפלה אחת
לים אסורות דהוו להו ספק ראשון אבל נתערבו באחרות הוו להו ספק ספיקה של ע"ז: פרשו ס' למקום אחד אסורות. דכיון דספיקא
דספק ספיקה אסור אבל שאר איסורי לא, דאמר כמאן: אפילו בשאר איסורי נמי אסר. ספק ספיקא בדבר חשוב שאינו בטל, וטבעת נמי
דחשיבא ולא בטלי: לא ר' יהודה ולא ר' שמעון. דהא לר' יהודה אפילו בספק ספיקא בשאר איסורי אית ליה, כל שכן בע"ז. ור' שמעון בע"ז
ברובא איתיה הא כולהו ספק ע"ז: הנח. מלהקל בספק ספיקא דע"ז כשאר איסורין: פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא
מותרים. שניהן הריבואות דהוו להו ספק ספיקא כרב דאמר פירשו ארבעים למקום אחד אינן אסורות: [לריבוא אסורין]. האחרונים שהאיסור
מיהא מודה: לעולם ר' שמעון. ולא שני ליה בין ע"ז לשאר איסורי:
עצמו נפל שם. אבל פירש אחד מאותו ריבוא לשלשה רימונים ומן השלשה פירש אחד למקום אחר מותרין אף השלשה אמצעיים דספק ספיקא
בטיל: ופרכינן שמואל דאמר לעיל הנח לע"ז דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא: כמאן. מהני תנאי סבירא ליה: וכי תימא שני ליה לר' שמעון. ושמואל כר' שמעון: אלא הא דתניא. הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מני: לא] נר' דהוא ר"ת כדפי' התוס':
שיטה מקובצת טבעת של עבודת כוכבים כו'. עיין רשב"א [ח"א] סי' רע"ג: ומריבוא לריבוא מותרין. תימה כיון דתני פירש אחד מהן לריבוא מיד הוי ספק ספיקא, ולמה לי תו מריבוא לריבוא. ואין לומר דנקיט לאשמועינן דמאן דאסר בריבוא קמא אסר נמי מריבוא לריבוא ולהודיעך כח מאן
דאסר כדפ"ה לא] שהרי בהך ברייתא לא הוזכר דברי האוסר כלל. וי"ל משום דבריבוא קמא אסור להנות מכולן בבת אחת כו' וכן מריבוא לג' ומג' למקום אחר ג' הראשונים אסור להנות מכולן בבת אחת כו' ולא כפ"ה דפי' דג' הראשונים היתר גמור מכולן. ועוד אמר ר"י דדוקא פירשה
לריבוא שנתבטלה שם אבל אם פירשה לעצמה לבדה אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע. ומכאן קשה לפסק של ר"ת דהתיר היכא שהזאב לקח שה מהעדר [ויש ספק] שמא דרסה, והחזירה לעדר ואינו יודע איזה היא, והורה ר"ת דנכבשינהו כי היכי דניניידן ומותרין כולן משום כל דפריש מרובא קא פריש ולא
גזרינן שמא יקח מן הקבוע רק גבי קדשים משום חומרא דקדשים, וקשה דהא הכא גבי עבודת כוכבים נמי אסור היכא דפירשה לעצמה כדפי' אלמא בשאר איסורים נמי גזרינן שמא יקח מן הקבוע. ואין לומר חומרא דעבודת כוכבים שאני, דהא בסמוך מייתי עלה מרימוני בדן דערלה. ואין לדחות נמי דדוקא
באיסורי הנאה גזרינן שמא יקח מן הקבוע כגון ערלה ועבודת כוכבים אבל טריפה לא, דהא עביד בסמוך צריכותא גבי חבית של תרומה דקאמר ואי אשמועינן חבית של תרומה משום דמינכרא נפילתה, ולא קאמר משום דתרומה מותרת בהנאה, אלמא משמע דאין לחלק בהו, וא"כ אין להתיר שה שלקח זאב
מן העדר [והחזירו]. וריב"א היה רוצה להתיר מטעם ספק ספיקא, ספק אם דרוסת רגל ספק אם דרוסת השן ואפילו את"ל דרוסת הרגל ספק אם זו היא אם לאו. אמנם פר"י שאין להתיר מטעם ספק ספיקא אלא היכא דהספקות שוות בתרי ביטולים כגון נתערבו באחרות ואחרות באחרות דכל הספיקות
ע"י עירוב, אבל הנך ספיקות דזאב ספיקן אינן שוות דספק ראשון אם זו בהמה שנטל הזאב וספק שני אם הוא דרוסת השן אם לאו: תנאי היא. וא"ת אמאי לא מייתי מההיא דלעיל נתערבו באחרות ואחרות באחרות כולן ידלקו. וי"ל (דל"ג) [דאפילו גרסינן] לעיל ואחרות באחרות ר"ל וכולן אחרות באחרות
ולפיכך ידלקו דאין כאן ספק ספיקא, ואשמועינן דאפילו דנתערבו ונתבטלו אפ"ה ידלקו, ולפיכך לא מייתי לה הכא מטעם דאנו יכולים לדחותה כדפי':