עד:
כל הזבחים פרק
שמיני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
בעית אימא סבר לה כר' אליעזר. פי' בקונטרס בלשון ראשון כב]
מאי שנא שלשה.
והוא רביעי דבטיל בהו: דאיכא רובא. לבטולי:
כב א ב מיי' פט"ו מהלכות
א) ע' רש"ק שכתב דקושיא זו
תרומות הלכה ב:
נעלם מן הכ"מ ה"י שכתב ונ"ל
ואי בעית אימא סבר לה כרבי אליעזר. שמואל דאמר ספק ספיקא
כג] שמואל דאמר לעיל ספק עבודת כוכבים וספק ספיקא אסורין
כג ג ד מיי' שם הלכה ג:
וכו' ע"ש, ב) ע' ירוש' תרומות
ובשאר אסורין ל"ל דאמר כר"א דאית ליה ספק ספיקא בעבודת
דעבודת כוכבים אסור יא] דאמר כר"א דתנן במסכת עבודה זרה
כד ה מיי' פ"ט מהל' שחיטה
פ"ד ה"ז, ערלה פ"א ה"ד, פ"ג
ה"ו, ג) עיין רש"ק ופנים
הל' ט סמג עשין סג
כוכבים אסורין דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את
(דף מט:) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש
מאירות, ד) [חולין נח. בכורות
טוש"ע י"ד סימן נח סעיף ד:
התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את
יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה
כה ו מיי' שם טוש"ע שם
ז. תמורה ל:], ה) חולין נא:,
ו) חולין מב:, ז) שם ע"א,
סע' ו:
הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות
בהנאה נתערבה באחרות ואחרות
מ"ש שלשה דאיכא
רובא שנים נמי איכא
א)
כו ז מיי' פרק ו מהלכות
ח) מלאכי א ח., ט) חולין נא:,
❖
❖
פסה"מ הלכה ד: ואחרות באחרות דה"ל ספק ספיקא
באחרות אסורות בהנאה רבי אליעזר
רובא מאי ג' דקתני תרתי והוא ואיבעית
י) [עב: ד"ה כולן].
כולן אסורין בהנאה ר"א אומר יוליך
אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא
אימא סבר לה א] כר' אליעזר אמר ר"ל אחבית
הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר"א
אית ליה לר' אליעזר ספק ספיקא
של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה
מוסף רש"י
שינויי נוסחאות
ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדבעי
בעבודת כוכבים מדקתני ואחרות
אחת מהן לים המלח הותרו כולן דאמרינן
ולד טריפה לא יקרב לגבי
א] ס"א ר"ש כר"א (ש"מ, וכ"ה
ב]
פדיון וקשה לר"ת חדא מאי כד] סבר
באחרות. ל"א סבר כר"א אר"ש קאי
מזבח. אבל להדיוט דברי הכל
ברש"י כת"י). ברוב כתה"י גר'
הך דנפל דאיסורא נפל ואיצטריך דר"נ
דאמר מריבוא לג' ותריצנא מאי שלשה
לה כר"א הא רבנן נמי אסרי ודוחק
ג]
אלעזר. ועי' רש"י ותוס': ב] צ"ל
מותר, דלאו מגופה קא רבי
ואיצטריך דר"ל דאי מדר"נ הוה אמינא ה"מ
(תמורה ל:) עמדה אינה צריכה
לים הגדול (*ש"מ, וכ"ה בתה"ב
דקתני תרי והוא ואי בעית אימא ג'
לפרש כה] דברי ר"א ומחלקותו קאמר
מעת לעת. אמתניתין קאי שנפלה
ב"ד ש"ב ובפרי"ד): ג] ס"א
עבודת כוכבים דאין לה מתירין אבל תרומה
דוקא ודקאמרינן יב] תיסגי בתרי סבר
ועוד דר"א בשאר איסורין נמי אסר
דתרומה נפל (ש"מ): ד] צ"ל
מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה
אימא לא (שמכ"י): ה] לפי גי' זו
צריכה שהייה מעת לעת (חולין
התם ועוד דהל"ל דתנן ולאתויי מתני'
לה כר' אלעזר דאמר לא התיר ר"א
דיש לה מתירין לא ד] ואי מדר"ל ה"א חבית
משמע שאפילו לאכילה תלינן
נא:): בקרבן נשים. דגבי סמיכה
דהתם דכיון כו] שלא הוזכרה בכולה
אלא שנים שנים הלכך בעינא דלהוו
דמינכרא נפילתה אבל טבעת דלא מינכרא
להיתר ושרי, אלא דאיכא נסחי
תניא (קדושין לו.) דבר אל בני
ד' דלישקלינהו שנים שנים. וראשון ישר
שמעתא ועוד דלעיל פירש דלא גרסינן
דגרסינן אמר רבא לא התיר ריש
ישראל וסמך, בני ישראל סומכין
כז]
נפילתה לא צריכי אמר רבה לא התיר ר"ל
ד]
ואין בנות ישראל סומכות (גיטין
לקיש אלא בטבעת אבל תאנה
בעיני: שנתערבה בק' חביות. סתומות
התם ואחרות באחרות ועוד שכתוב
❖
לא, ולפ"ז לא שרינן בהכי אלא
:
אלא חבית ה] דמינכרא נפילתה אבל בתאינה
כח:)
בכל הספרים סבר לה כר"א אליבא
ואמרינן לעיל (דף עב:) שהן אחד מו'
לענין איסורי הנאה אבל לאכילה
לא ורב יוסף אמר אפילו תאינה כנפילתה
לא, וכן דעת הרמב"ם ז"ל (ר"ן ע"ז
דברים שאינן בטלין: ואצטריך דר"נ.
דר"א כח] ונראה כלשון אחרון כט] שפירש
ליקוטים
דף לז ע"ב מדפי הרי"ף עע"ש וכ"ה
כך עלייתה א"ר אלעזר חבית ב) של תרומה
בקונטרס דר"ש סבר לה כר"א דאמר
דאמר לעיל גבי טבעות הכי יג] נמי:
ברמב"ן שם): ו] צ"ל שנתערבה
(*ש"מ): ז] אחת (ש"מ): ח] צ"ל
שנפלה בק' חביות פותח אחד מהן ונוטל
אבל תרומה דיש לה מתירין. הכי
תרומה יש לה מתירין. ימכרם כולם
תולין את האיסור להקל ולומר האיסור
ו]
ז]
: ט] צ"ל ולא
מהן (*ש"מ)
קאמר יש לה מתירין דראויה
לכהנים: חבית. גדולה מקומה ניכר
הלך לו דאמר אם קרב הראשון ל]
הימנה כדי דימועה ושותה יתיב רב דימי
(*שמכ"י): י] עי' תוס' חולין נא
לכהן, ולאו דוקא יש לה מתירין
ע"ב סד"ה עמדה דגרסי הכא
של אחת יקרבו כל הראשים וא"ר
כשהיא נטולה מחברותיה הילכך
(ריטב"א ב"מ נג.): גמע ושתי קא
וקאמר לה להא שמעתא א"ל ר"נ גמע ושתי
עמדה אינה צריכה מעת לעת
חזינא הכא. פירוש, וכי לכתחילה
אלעזר לא התיר ר"א אלא שנים שנים
מינכרא נפילתה ומוכחא מילתא דבה
קא חזינא הכא אלא אימא גנפתחה אחת מהן
וכו' (הגרי"ב): יא] בש"מ נוסף
יפתח אדם וישתה, וכי מבטלין
הכא נפל איסור לריבוא אסורין שזה
תליא ולא אתי למימר כולהו שרו בלא
ובשאר איסורים לית ליה:
איסור לכתחילה. אלא אימא
לא]
נוטל הימנה כדי דימוע ושותה א"ר אושעיא
יב] צ"ל ודקאמרת (גליון): יג] צ"ל
נפתחה אחת מהן נוטל הימנה כדי
נפילת האחד לים: אבל טבעת.
ספק ראשון ורימוני באדן לא בטלי
כי האי גוונא (ש"מ, ד"ו רפ"ט
דימוע ושותה. דכיון שנפתחה
דחבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים
מריבוא לג' דה"ל ספק ספיקא
אין מקומה ניכר ולא מינכרא נפילתה
וש"ח). ותיבת הכי נמי נמחק:
ואינה חשובה עוד, מותרת, דכל
חביות ונפתחו מאה מהן נוטל הימנה ח] כדי
יד] תיבת ואחת נמחק (*ש"מ):
זמן שכולן סתומות, אסורות דכל
דאמר לב] איסורא בריבוא איתיה
ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה:
טו] בש"מ ובה"ז נוסף
חדא מינייהו אמרינן זו היא של
דימועה ושותה ושאר אסורין עד שיפתחו
תאינה. קטנה היא ואין מקום חסרונה
ואילו לג] ארבעה מותרין וארבעה בעינן
ואשמועינן אע"ג דבטלה
תרומה, אבל כשנפתחה אחת
ופשיטא ליה דלא נתערב יין
מהן ממה נפשך מותרת, אם היא
ניכר: כנפילתה כך עלייתה. כשם
לא אמרינן איסורא ברובא איתיה: הרובע
כדי שימכרו שנים שנים דאי נפל מב' לד]
ט]
ביין אלא חבית בחביות צריך
אם של היתר מותרת, ואם היא
והוא שלישי נמצא האחד באיסורו
שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת
והנרבע כו': בשלמא כולהו לא ידיע אלא
ליטול מהן כדי דימוע. וכ"ה
של איסור הרי היא בטלה והיא
בכתה"י של רש"י. ובש"מ נוסף
כשימכרו השנים וליהנות מכולן בבת
בעיניך לאסור את אלו כך כשעלתה
עצמה וכל האחרות מותרות
❖
האי טריפה היכי דמי אי ידיע ליה ליתי
עוד וזה משום גזל השבט:
(תשו' הרא"ש כלל כ סי' יז):
אחת פשיטא דאסור כדפרישית לעיל
מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה
טז] זו גירסת צ"ק אחד מק'
ולישקליה אי לא ידע ליה מנא ידע דאיערב
להתיר: בק' חביות. סתומות דלא
שבהן, וכ"ה בד"ו רפ"ט וש"ח.
וכן ר' אליעזר דאמר יקרבו הראשים
אמרי דבי רבי ינאי הכא במאי עסקינן כגון
אמנם בד"ו רפ"ב וכן בכתה"י של
נוסחאות רש"י כת"י
בטילות: פותח אחד מהן. וכיון
כולן לא להקריב בבת אחת מתיר
רש"י הגיר' מק"נ שבהן, וכ"ה
דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב ריש
ג)
דנפתחה יש לה ביטול הלכך נוטל
אלא שנים שנים ונראה דאין הלכה
בב"ש ובה"ז: יז] צ"ל בבשר
מאי שנא כו'. שלשה והוא רביעי
ואינה (צ"ק): יח] צ"ל ידיע (ש"מ):
דבטל בהו: דאיכא רובא. דהיתרא:
לקיש אמר [כגון] דאיערב בנפולה נפולה
כשמואל לה] אפילו בספק ספיקא
הימנה כדי דימוע אחת ממאה ואחת יד]
יט] נפולה נמי ליבדקה כצ"ל
ואיבעית אימא. ר' שמעון סבר לה
נמי ליבדקה קסבר עמדה צריכה מעת לעת
שבה דהא אחת נתערבה בק': גמע
בעבודת כוכבים דקיימא לן כרב
(ש"מ): כ] טעמא (ש"מ):
כר' אליעזר דאמר תולין את
י]
כא] דיבור זה מיותר לכאורה. או
האיסור להקל ולומר האסור הלך
ושתי קא חזינן הכא. דא"כ דפותח
באיסורי ואפילו ספק ראשון נראה
הלכה צריכה בדיקה רבי ירמיה אמר כגון
אולי צ"ל ופריך יקרב לשם מי
לו דאמר אם קרב הראש של אחד
דשרי בהולכת הנאה לים המלח דקי"ל
לכתחילה הא דקי"ל חביות סתומות
דאיעריב בולד טריפה ור' אליעזר היא דאמר
שהוא והא בעיא כו' והד"א:
מהן יקרבו כל הראשין ואמרינן לא
כב] בכל דפוסי ונציה הגיר'
התיר ר' אליעזר אלא שנים שנים.
דלא בטלי היכי משכחת לה: נפתחה.
כר"א בפ' כל הצלמים (ע"ז דף מט:)
ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח כולהו כרבי
ד)
בלשון אחרון. והכוונה לפרש"י
הכא לז] נמי נפל איסור לריבוא
בלא מתכוין טו]: כדי דמועה. אחד
ואפילו לשאר איסורין היה אומר רבינו
מכת"י, עיי"ש: כג] צ"ל שבא
אסורין שזה ספק ראשון ורימוני
ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב
בדן לא בטלי, מריבוא לג' דהוה
שמואל שיש להם פדיון כדפרישית
מק' (נ) טז] שבהן והשאר אסורות עד
לתרץ לשמואל בענין אחר שלא
מידע ידיע האי משיך והאי עגיל כריש לקיש
ליה ספק ספיקא אמרינן איסורא
יצטרך לומר דסבר ליה כוותיה
לעיל י): דאיערב בולד טריפה
שיפתחו ולא אמרינן יטול אחת מן
ברובא איתיה ואלו ארבעה מותרין,
בחדא ופליג עליה בחדא אלא
לא אמרי קסברי עמדה אינה צריכה מעת
ה)
ה
ורבי אליעזר היא. אפילו למ"ד היא
הק' דאיסורא ברובא איתיה ויהא הכל
וארבעה בעינן כדי שימכרו שנים
שמואל דשני ליה בין עבודת
שנים דאי נפל לשנים והוא השלישי
כוכבים לשאר איסורים כר"א
לעת הלכה אינה צריכה בדיקה כר' ירמיה
מותר ויפתח החמשים לכתחילה: לא
וולדה נרבעו לא אמרינן היא וולדה
ו
נמצא אחד באיסורו כשימכרו
דאית ליה בפרק כל שעה ספק
ידיע. אין פסולן ניכר שיוכל לברר
לא אמרי כרבי אליעזר לא מוקמי: קדשים
נטרפו דעובר יש לו חיות בפני עצמו
ספיקא אסורין כצ"ל (ש"מ):
השנים. ל"א ואי בעית אימא
ואינו נטרף עם האם: האי משוך
כד] צ"ל מאי קאמר סבר (ש"מ):
שמואל דאמר לעיל ספק ע"ז וספק
ולהוציא הפסול מביניהם: אלא טריפה
בקדשים מין במינו כו': והא בעי סמיכה אמר
כה] לפרש כדר"א כצ"ל (ש"מ)
:
ספיקא אסורין ובשאר איסורי לית
והאי עגול. וא"ת הא דאמר בפ' אלו
אי ידיע ליה. כגון ו) נחתכו רגליה מן
כו] צ"ל כיון (ש"מ): כז] נדצ"ל
ליה הוא דאמר כר' אליעזר דאית
רב יוסף זבקרבן נשים אבל בקרבן אנשים לא
פירשתי. עי' לעיל עב ע"ב תוד"ה
ליה ספק ספיקא בע"ז אסור דתנן
טריפות (חולין דף נג:) ספק שונרא
הארכובה ולמעלה או ז) ניקב קרום של
נתערבו: כח] בב"ש נוסף ועוד
נטל הימנה עצים אסורין בהנאה
מוח שטריפתה ניכר: מנא ידע.
ספק קניא אימר קניא הא אפשר
הסיק בהן את התנור חדש יותץ
אמאי הפסיק מקושייתו
ראשונה: כט] בד"ו ראשון. ור'
ישן יוצן אפה בו את הפת אסור
מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה: נקובת הקוץ. יז] ואינה
לברר האי משוך והאי עגול וי"ל דה"מ מן הזאב ולמעלה אבל בשונרא
אות כב: ל] צ"ל הראש של אחד
בהנאה נתערבה באחרות ואחרות
נקובה לחלל וכשירה ומום נמי לא הוי דהדר בריא: דרוסת הזאב.
לא ידיע וא"ת א"כ לישני דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת חתול ובגדיים
מהן (ש"מ): לא] והכא נפל
באחרות והוה ליה ספק ספיקא
ובטלאים וי"ל דניחא להו לשנויי בכל בהמות והא דלא משני דאיערב
טריפה מפני שהארס שורפה ולא ידע בין נקובה לדרוסה:
כולן אסורות בהנאה ר' אליעזר
איסור לריבוא שזה כו' ומריבוא
יח]
לג' כו' כצ"ל (צ"ק). ואמנם ברש"י
אומר יוליך הנאה לים המלח,
נפולה. מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טריפה היא ואם שחטה
דרוסת הכלב בדרוסת הזאב דלמא אפשר לברר:
כת"י הוא ממש כגי' התוס' אלא
אלמא אית ליה לר' אליעזר ספק
והא בעי סמיכה.
לא מצי לשנויי בעוף כדמשני בפרק כל הגט
קודם ששהתה מעת לעת טריפה משום ריסוקי אברים ואפילו
שג' הכא נמי נפל איסור וכו':
ספיקא בע"ז מדבעי פדיון. לשון
לב] צ"ל אמרינן (ש"מ):
זה עיקר והראשון שיבוש דהא מצי
(גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו ממדינת הים דפריך והא בעי
בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט
לג] ברש"י כת"י ואלו. וכצ"ל:
ליטלן שלשתן יחד ולמוכרן:
סמיכה ומשני בחטאת העוף דהכא בזבחים מיירי ועוד דעופות לאו
השדרה ושום סימן טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה
לד] צ"ל לב' (ש"מ):
שנתערבה במאה חביות. סתומות
לה] כשמואל דאסר אפילו כצ"ל
ואמרן לעיל חביות סתומות לא
בני רעייה ופדייה נינהו וליכא נמי למימר מין במינו כגון בכור
צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות
(ש"מ): לו] גי' הצ"ק דהוי כערל
בטלי: ואצטריך דרב נחמן. דאמר
בבכור ומעשר במעשר דמשמע דמיירי בכל קדשים וא"ת ולוקמה
אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך ח):
וטמא. ופי' כמו דערל וטמא
לעיל בטבעות כי האי גוונא:
דמשלחים בלא סמיכה כיון דא"א
תרומה יש לה מתירין. ימכרנה
נפולה יט] נבדקת. אם תעמוד ותלך כשירה לגמרי דאיכא למאן
ביורש וכרבי יהודה (ערכין דף ב.) דאמר יורש אינו סומך ויש לומר
בענין אחר ה"ה בנתערבו. וע"ז
לכהנים בזול: חבית מנכרא
דאמר באלו טריפות ט) עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה
דקתני דומיא דחטאת ואשם דאין באין לאחר מיתה וא"ת ולוקמה
מתרצו לקמן דה"נ יש לו תקנה
נפילתה. שהיא גדולה וכשהיא
צריכה בדיקה: קסבר. ר"ל עמדה על רגליה אפילו הכי צריכה
ברעיה. אבל לפי הגיר' שלפנינו לא
בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן כדאמרינן בפרק תמיד נשחט
נטולה מבין חברותיה מקומה ניכר
לו]
מתרצו לקמן. ובר מן דין לא ניחא
ומוכחא מילתא דבהא תלינן
(פסחים דף סב.) וכ"ת בעוף איירי הא קאמרינן התם דכל הזבחים ערל
מעת לעת ואף אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה שאין זו
לפרש דכוונת התוס' דלוקמא הכא
למישרי הנך: טבעת אין מקומה
בדיקתה: ולד טריפה לא יקרב. בפרק כל האסורים במסכת
וטמא משלחין כו' ועוף לאו זבח הוא וכ"ת בבכור ומעשר הא כל
בערל וטמא דהא כבר כתבו לעיל
ניכר. ולא מוכחא מילתא לח] במאי
דסתמא קתני. וכע"ז בח"נ. וע"ע
איתלי איסורא ואתא למשרינהו
הזבחים קאמר וכן קשה בפ' כל הגט (גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו
תמורה (דף לא.) מפרש טעם כ]: דרוסת הזאב משוך הנקב
עו"ש ובאה"מ דמקיימים הגי'
בלא נפילה: תאינה. קטנה היא
ואינו עגול שהציפורן קורע ויורד: עמדה. על רגליה אינה צריכה
ממדינת הים דפריך והא בעי סמיכה מאי קושיא והא ערל וטמא
שלפנינו: לז] ראה לעיל אות לא:
ואין מקום חסרונה ניכר: כנפילתה
לח] נ"א מילתא דבהא תלינן
כך עלייתה. כשם שנפילתה בתוך
משלחין קרבנותיהן בלא סמיכה וי"ל ההיא דגיטין כיון שיש עדיין
מעת לעת אבל בדיקה בעיא ואם הלכה אף בדיקה אינה צריכה:
: טל] עי' בש"נ
היתר נחשבה בעיניך לאסור את
למישרי (כי"פ)
יקרב. כא] לשם מי שהוא: והא בעיא סמיכה. בבעליו ולא ידיע
ספק בדבר שצריך להקריב בחזקת שהוא קיים לא היה לנו להתיר
בעמ' הקודם אות ה: מ] נראה
שנתערבה בהן, כך כשעלתה
כוונתו לרש"י:
מתוכן יחשב בעינך מקום עלייתה
מנו: אבל קרבן אנשים לא. מתכשר בתערובת בתמיה:
מאחר דא"א נמי לקיים מצות סמיכה ומיהו הכא לא יתכן לתרץ כן
להיתר: פותח אחת מהן. וכיון
קרבן
דנפתחה יש לה ביטול דחביות
פתוחות לא חשיבי, ונוטל כדי דימועה אחד ממאה דהא אחת של איסור נתערבה במאה דהיתר: גמע ושתי קא חזינא הכא. כלומר אם כן דפותח לכתחלה הוא הא דקים לן חביות סתומות לא בטלי ליפתחינהו: נפתחה. בלא מתכוין ואשמעי' דאע"ג דבטלה ופשיטא ליה דלא נתערב יין ביין
אלא חביות בחביות צריך ליטול ממנה כדי דימועה: כדי דימועה. אחד ממאה וחמשים ולא אמרינן איסורא ברובא איתיה במאה שנפתחו ליטול אחת מהן ויהיו אף החמשים מותרות: לא ידיעה. אין פסולה ניכר שיכול לברר ולהוציא הפסול מביניהם: אלא טריפה אי ידיע ליה. אם טריפות
שיטה מקובצת ונפלה אחת מהן כו'. דמדאורייתא נתבטלה במאה אלא רבנן גזרו עליה דכיון דחבית סתומה היא חשיב ולא בטיל והלכך כי נפלה אחת מהן לים הגדול שרינן השאר כדפי' לעיל בטבעת. ודוקא סתומות אבל פתוחות נתבטלו במאה דאינם חשובות דבהא לא גזרו רבנן כי אם במידי
דחשיב כמו טבעת: אבל תאנה לא. ומיירי שנתערבה בפחות ממאה דאי במאה נתבטלה במאה. ולא דמי לחבית של תרומה סתומה דחשיבי ולא בטלה אבל תאנה לאו דבר חשוב הוא. וה"ה לעיל גבי חבית שנתערבה במאה חביות דה"ה בפחות ממאה נמי אמרינן דאם נפלה אחת מהן
לים הגדול דמשתרו כמו דאמרינן בתאנה הכא, אלא נקט לעיל מאה חביות להשמיענו חשיבות דסתומה דאפ"ה לא בטל מדרבנן והכא אשמועינן בתאנה היתר: ושאר אסורות עד שיפתחו. דעבדינן כאילו החבית של תרומה מעורבת בכל החביות ולא אמרינן איסורא ברובא איתא לאפוקי מרב יהודה טל] אמר
רב: נפולה נמי ליבדקה. פ"ה אם יכולין כולן להלוך אין כאן טריפה דאיכא מ"ד בפ' אלו טריפות עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה, אבל מעמדה לא פריך דאפילו מאן דמכשיר טפי התם ואמר עמדה אינה צריכה מעת לעת מודה הוא דבדיקה מיהא בעי לאחר שחיטה ומספק לא
מעיילינן חולין בעזרה כדפ"ה בסמוך. ומשני קסבר עמדה צריכה מעת לעת (וכי האי) [וכו'. והאי] שנוייא הוי מהלכה צריכה בדיקה, ומעמדה ליכא למיפרך כלל כדפי' דלכ"ע בעי בדיקה אלא אגב דנקט הלכה צריך בדיקה נקיט ליה: תוד"ה ואי בעית אימא. וקשה לר"ת כו' הא רבנן נמי אסרי. לשון
מהר"פ והלא כל שכן דרבנן דידיה אוסרים יותר דאומרים דאין לו פדיון. ועוד למה המתין עד הכא והפסיק הענין בדברים אחרים. לכך נראה פי' ר"ש מ] בע"א דבא לתרץ אמאי דסליק מיניה דהקשה תלמודא אמאי נקט ג' דאיכא רובא כו' ומשני סבר לה כר"א דאמר לעיל לא התיר כו' וה"נ לא סגי בתרי
והוא דאם ימכור שנים לא ישאר כי אם אחד ובחד לבדו לא שרי ר"א, אבל כי איכא שלש והוא הרי ד' יכול למוכרם שנים שנים. ומה שהקשה [רש"י] כי נמי איכא תרי והוא אמאי ליכא תקנתא בחד הנשאר הרי יכול למוכרם כל השלשה יחד שלא יהא אחד לבדו, לאו פירכא היא דא"כ אם ימכרם יחד לא יוכל
ליהנות בבת אחת מכולם דאז ליכא אלא חד ספיקא: