כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עה. מוסף רש"י
מסורת הש"ס
קרבן יחיד שנתערב כו'. בכולהו גרסינן קרבן: קרבן יחיד בקרבן
ויש לומר דהכא נמי כיון שיש לו תקנה ברעיה אין לעשות בלא סמיכה
א) ירושלמי יומא פ"ה ה"ד,
לדברי ר"א. דמכשיר בשתי
❖
ב) [לקמן פ.], ג) מנחות צב.,
הזאות (לקמן פ.):
ציבור. כגון שעיר נשיא בשעיר הרגלים או עולה בעולה: הכי ה] גרסינן
דכי האי גוונא מפלגינן נמי לקמן (דף עו.) גבי אשם משום דאית ליה
ד) יומא יד., ה) [ע' תו' יבמות
ואם נתן מתנה מכל אחד יצא. כדאמרן בפרק בית שמאי (לעיל דף לו:)
תקנה ברעיה והשתא לא צריכא בההיא דגיטין לטעמא דפרישית
קד: ד"ה דאמר], ו) מצורע זבים
פ"ה ה"א, ז) [ועי' כ"ז בגיטין
במתנה אחת כיפר: ארבע
דהתם נמי כיון דאפשר לקיים מצות סמיכה שיביאנו הוא עצמו אין
כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן
נוסחאות רש"י כת"י
פ' כל הגט דף כח: בתד"ה והא
❖
מתנות. שתים ו] מתנות שהן ארבע
לו לעשות בלא סמיכה ומיהו קשה
ובמהרש"א שם]
הניכר הוא כח] כגון שנחתכו
קאמר: בד"א. דבעינן ארבע מתנות
מההיא דפסחים פרק האשה (דף פח:)
רגליה או ניקב קרום של מוח שלה
איתיביה אביי קרבן א]
יחיד שנתערב בקרבן
ליזול ולישקליה ואינך לישתרו: ואי
מכל אחד לכתחילה: אבל נתערבו
חמשה שנתערבו [עורות] פסחיהן
יחיד וקרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור
לא ידע לה. שאין טריפותה ניכר:
שינויי נוסחאות
שחוטין. שנבלל דמם בכוס אחד נותן
[ונמצא יבלת באחד מהן] דפטורין
מנא ידע. מעיקרא שנתערבה כאן
וקרבן יחיד וקרבן ציבור שנתערבו זה בזה
א] ס"א כתוב חטאת, במקום
טריפה: נקובת הקוץ. בבשר ולא
מלעשות פסח שני אע"פ שהיו יכולין
ד' מתנות מכולם יחד שהרי יש כאן
קרבן [בכל הברייתא] (*שמכ"י,
נותן ד' מתנות מכל אחד ואחד ואם ב] נתן
לחלל וכשירה, ומום נמי לא הוי
משניהם קסבר יש בילה: אף יחיד
להביא יב] במותר הפסח ולא יג] יעשו
וכ"ה ברש"י כת"י). וע' טה"ק
דהדר בריא: דרוסת הזאב. טריפה
מתנה מכל אחד יצא ואם נתן ארבע מכולן
בענין חילוק הגירסאות:
דקלי ליה זיהרא, ובין דרוסה
ג]
בגברי. ואע"ג דבעי סמיכה. ומדציבור
סמיכה אפילו הכי פטורין משום דפסח
ב] תיבות ואם נתן מתנה מכל
לנקובה לא ידיע: נפולה. נפלה מן
יצא במה דברים אמורים שנתערבו חיין אבל
לא מצי לאותביה ג) שאין סמיכה בציבור
לא בעי סמיכה ומותר הפסח בעי סמיכה
אחד יצא ליתא בכתה"י
הגג ותנן לה גבי טריפות משום
נתערבו שחוטין נותן ארבע מתנות מכולן
ובתוספתא פ"ח וכן ליתא בכל
ריסוקי איברים וגם אם שחטה
ומאי קפידא איכא אם לא יעשו סמיכה
אלא בחטאות הפנימיו' והכא בפנימיות
דפוסים הישנים. ולהנוסח חטאת
בתוך מעת לעת ואפילו בדקה
ואם נתן מתנה אחת מכולן יצא רבי אומר
לא קמיירי מדקתני ז] ארבע מתנות:
הא ערל וטמא משלחין קרבנותיהן וי"ל
א)
[שבאות א] בודאי הוא מיותר
לאחר שחיטה בכל מיני טריפות
דהיינו ואם נתן ארבע מכולן
ותסברא הא מתרצתא היא. והאי חיין
ולא מצא, ואם שהתה מעת לעת
כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא מלעשות
רואין את המתנה אם יש בה כדי לזה וכדי
וכדמוכח מן התוס' דלא הוו גרסי
ושחטה צריכה בדיקה בכל מיני
דוקא הוא ואנתערבו קודם סמיכה
פסח לא עשו לו חכמים תקנה כיון דאי
לזה כשרה ואם לאו פסולה קתני יחיד דומיא
לה. והבה"ז הוסיפו מרש"י
בדיקות טריפות, הילכך ירעו שאם
קאי הא קתני אבל שחוטין לא בעי
אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה
ולדידיה קאי מתנה כו' אחטאת
תאמר ימכרו לצריכי אותו המין
דציבור מה ציבור גברי אף יחיד גברי אמר
וארבע כו' אעולה (דק"ס). ועי'
וישחטו בעזרה והטריפה אשר
ד' מכל אחד לכתחילה ובשחוטין ח] נמי
מיהו תימה מ"ש מהא דתנן בכריתות
ש"מ ד"ה ואם נתן, ובח"נ
תמצא תיפסל נמצא מכניס מזיד
רבא ותסברא הא מתרצתא היא דקתני במה
משכחת לה דבעיא כגון שנתערבו
בפ' דם שחיטה (דף כג.) ושניהם מביאין
ובטה"ק ומ"ש: ג] ארבע מתנות
ספק טריפה לעזרה: נפולה נמי
דברים אמורים כשנתערבו חיין אבל נתערבו
מכולן כצ"ל (*ש"מ): ד] צ"ל
ניבדקה. ויראה אם יכולות כולן
כוסות בכוסות ואין ידוע איזהו של זה
חטאת אחת אלמא מייתי קרבן בלא
מכולן (ש"מ): ה] דבור זה צ"ל
להלך אין כאן טריפה וימכרו
שחוטין לא מה לי חיים מה לי שחוטין אלא
ואיזהו של זה ולא נבללו הדמים בכוס
סמיכה כדי ליפטור את עצמו ובנזיר
אחר ד"ה ארבע מתנות (צ"ק):
לצריכי אותו המין דאיכא למאן
ו] צ"ל שתי (צ"ק): ז] מדקתני
דאמר באלו טריפות עמדה על
הכי קאמר בד"א שנתערבו שחוטין כעין חיים
אחד: אלא. האי חיין לאו דוקא והכי
פ' שני נזירים (דף נז.) שמביאין קרבן
רגליה אינה צריכה לשהות מעת
דלא מעכבי ארבע מתנות
קאמר בד"א דצריך ארבע מתנות מכל
בתנאי וי"ל דאע"פ שתיקנו חכמים
בכוסות אבל בבולל נותן ד' מתנות לכולן
(באה"מ). ובש"מ תיקן כבנוס'
לעת כט] קודם שחיטה אבל בדיקה
רש"י כת"י: ח] צ"ל הלא
לאחר שחיטה בעיא ואם הלכה
אחד לכתחילה: שנתערבו שחוטין.
שיביא קרבן מספק בלא סמיכה כדי
ואם נתן מתנה אחת לכולן יצא רבי אומר
ד]
בשחוטין (ש"מ): ט] סמיכה
אפילו בדיקה לא בעיא: קסבר.
כוסות בכוסות דהיינו כעין חיין דכל
לפטור יד] מ"מ קרבן אחר שהוא מחוייב
ירעו לדברי הכל כצ"ל (ש"מ).
רואין את המתנה אם יש בה כדי לזה וכדי
ריש לקיש דמוקי מתני' בהכי,
חד לחודיה קאי: אבל בבולל. שני
סמיכה ודאי כגון מותר הפסח לא
[תיבות לא ירצו ליתא בד"ו]. וגי'
עמדה צריכה מעת לעת קודם
לזה כשרה ואם לאו פסולה ומי אית ליה לרבי
צ"ק סמיכה לא יצא כצ"ל
שחיטה ובדיקה לאחר שחיטה,
הדמים לתוך כוס אחד נותן ארבע
התירו לו חכמים להביאו בלא סמיכה
והס"ד ומה"ד לדברי ר"א:
ואפילו אם הלכה צריכה בדיקה
האי סברא והא תניא ב) אמר רבי לדברי ר"א
מתנות לכולן והשתא ליכא לאותובי
כדי לפטור את עצמו ואם תאמר והא
י] צ"ל בכל (גליון): יא] צ"ל
לאחר שחיטה. ואם תאמר יקרבו
דאיכא שיעורא (ש"מ):
ויבדקו, כיון דאיתחזק ספק
סמיכה דהא לאחר שחיטה וסמיכה
דתנן במסכת שקלים ומייתי לה בפרק
טריפה לא מעיילינן לה לעזרה:
יב] להביא ולהתנות במותר
נתערבו אבל קודם סמיכה ט] לא ירצו לדברי הכל: רבי אליעזר.
האיש מקדש (קדושין דף נה.) בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר
כצ"ל (ש"מ): יג] תיבות ולא יעשו
ולד טריפה לא יקרב. בפרק כל
סמיכה נמחק (צ"ק): יד] לפטור
האסורין במסכת תמורה (תמורה
לגבי מי חטאת קאי ומייתינן לה לקמן בפירקין (דף פ.) צלוחית של מי
זכרים עולות נקבות זבחי שלמים והתם הא בעי סמיכה וכ"ת כשמצאום
את עצמו כצ"ל (ב"ש): טו]
צ"ל
לא.): דרוסת הזאב. הנקב משוך
חטאת המוקדשין שנפל לתוכן מים אחרים כל שהוא רבי אליעזר אומר
הבעלים ויכולין לסמוך דלא טו] משמע הכי דתניא התם בראשונה היו
לא (ב"ש): טז] משלח אע"פ
ולא עגול שהציפורן קורע ויורד
שאינו יכול לסמוך כצ"ל (ב"ש):
כשהוא מכה בבשר: עמדה. על
ממשכנים מוצאיה להביא נסכיה כו' ויש לומר דשאני התם דאין להם
יזה שתי הזאות ולקמן [שם] מפרש מילתיה. וקאמר רבי לדברי רבי אליעזר
יז] צ"ל מן הבקר (ש"מ והגרי"ב):
רגליה ולא הלכה אינה צריכה
הזאה אינה צריכה שיעור אגבא דגברא דאי צריכה שיעור נהי נמי
תקנה אחרת לאותן קרבנות אלא שיקרבו בלא סמיכה וטוב להקריב
ד)
יח] צ"ל דמדקתני (ש"מ)
: יט] צ"ל
לשהות מעת לעת קודם שחיטה
מאי טעמא. וכ"ה בדפוסי ונציה.
דיש בילה וסמכינן עלה דודאי יש בכלל הזאה מן המים הכשרים
בלא סמיכה ממה שנאמר ימותו וכן י"ל ביורש שמקריב קרבן אביו
אבל בדיקה לאחר שחיטה בעיא
י]
ובגליון כ' נ"א מ"מ: כ] בב"ש
ואם הלכה אפילו בדיקה לא בעיא:
ומצטרפין מה שבראשונה ומה שבשניה מי יימר דמליא יא] שיעורא:
אע"פ שאינו סומך ולא אמרינן הא בעי סמיכה וא"ת הא דאמרינן לקמן
נוסף להמתין: כא] צ"ל או כגון
והא בעי סמיכה. בבעלים ולא ידיע
(דף עו:) למחר מביא אשמו ולוגו עמו ואותו אשם טעון סמיכה וההיא
הזאה
(ש"מ). [ובצ"ק מוחק תיבת
מי בעליו כדקתני יקרב לשם מי
כגון]: כב] גי' ש"מ בשעה
שהוא: בקרבן נשים. דלא בעי
סמיכה על כרחין היינו בהקפת יד ולא בסמיכה גמורה למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא והיכי עביד בלא סמיכה הא בעי סמיכה
לעבודה:
סמיכה דאמר מר (קידושין לו.) בני
שמתחנך
ובגברא איירי כדמוכח בתוספתא וי"ל דתקוני גברא שאני כדקאמר נמי התם עלה דההיא והא דאמר פ"ג דמועד קטן (דף טו:) דאבל
ישראל סומכין ואין בנות ישראל
כג] מדכתיב ובאת שמה
והבאתם כצ"ל (ב"ש. וכ"ה בתוס'
סומכות: אבל קרבן אנשים לא.
אינו משלח קרבנותיו משום דכתיב שלמים כשהוא שלם ולא כשהוא חסר אבל אי לאו קרא היה משלח טז] איכא לאוקמא בעוף או בקרבן
גיטין כח ע"ב): כד] חיישינן
בתמיה, אינו כשר ליקרב
נשים וכן הא דבעי התם מנודה מהו שישלח קרבנותיו והא דקאמר ת"ש כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודים היו ושלחו קרבנותיהם
שיהיה ראוי לסמיכה כצ"ל
בתערובת: ע"כ מעמ' קודם
(צ"ק. וכ"ה בתוס' גיטין שם):
חטאת ל] יחיד שנתערב בחטאת
היינו תמידין שבכל יום ואם תאמר הא דתנן בפרק בתרא דמנחות (דף קז.) פירשתי בן יז] בקר ואיני יודע מה פירשתי מביא פר ועגל
כה] צ"ל יכול (צ"ק): כו] עי'
יחיד. בכולהו גרסינן חטאת
וקאמר בגמרא גבי ששה לנדבה דאחד מהם לפר [ואחד] לעגל והיכי עביד הכי הא בעי סמיכה וי"ל דהתם בקיץ למזבח איירי שהיא
בנוס' רש"י כת"י (הגרי"ב):
בתוספתא. חטאת יחיד וחטאת
כז] מכאן ועד סוף הדיבור הוא
נדבת ציבור ולא בעי סמיכה ומיהו קשה מההיא דכל המנחות באות מצה (מנחות דף סב:) דאמר השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף
צבור שנתערבו. כגון שעיר נשיא
תוספת (ב"ש): כח] מכאן עד
בשעירי רגלים: ואם נתן ארבע
על ידו והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה ומדקתני יח] מניף משמע דאיירי בשלמים ובקרבן נשים ליכא לאוקמה דהא תנא ליה רישא
סה"ד ליתא בכי"י: כט] נ"א מעת
מכולן. מזה שנים ומזה שנים יצא
והאשה כהן מניף על ידה ודוחק להעמידה בקרבן ערל וטמא והנך קושיות שהקשיתי אינם לפי טעם ראשון שפירשתי לפי שלא חשו על
דכל הניתנין על מזבח החיצון
לעת הילכך אינה צריכה
בדיקה הס"ד (כי"י): ל] בכי"י
שנתנן במתנה אחת כיפר: במה
הסמיכה אלא משום שיש עדיין נדנוד אחר דשמא אינו קיים וזה לא שייך אלא בחטאת דאם מתו בעליה למיתה אזלא אבל בשאר קרבנות
ליתא לדיבור זה. אבל להלן גר'
דברים אמורים. דצריך ארבע
לא אבל לפי טעם אחרון שפירשתי דכל היכא שיכול לתקן הדבר ולקיים מצות סמיכה אין לו לעשות בלא סמיכה קשה וי"ל דאיירי ביורש
מתנות מכל אחד בתחילה,
חטאת צבור שנתערבה בחטאת
❖
יחיד כגון כו':
בנתערבו חיים: אבל נתערבו
כרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך והכא דלא משני ביורש משום דדומיא דחטאת קתני כדפרישית וכן בגיטין (דף כח.) השולח חטאתו קתני
שחוטין. נבלל דם (בדם) שניהם
ויש לתמוה ערל וטמא מ"ש יט] משלחין קרבנותיהם הא אפשר כ] לערל עד שימול ולטמא עד אשר יטהר ויעשו סמיכה ונראה לומר דבאותם
בכוס אחד: נותן ארבע מתנות
מכולן. שהרי יש כאן משניהן נמצא
שיטה מקובצת
שאין להם תקנה איירי כגון ערל שמתו אחיו מחמת מילה דא"א למולו בשום ענין וטמא כגון זב ומצורע דאין רפואתן תלויה בעצמן
ארבע מתנות מכל אחד: אף יחיד
אי נמי בקרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראיה וחגיגה (כגון) כא] שהיה עובר עליהם בבל תאחר וא"ת נהי דסמיכה לא מעכבא מ"מ
חטאת יחיד שנתערב בחטאת
בגברי. ואע"ג דבעי סמיכה.
ומדצבור לא מצי לאותוביה שאין
ערל וטמא שאין יכולין לסמוך נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכן בההיא דשקלים ודכריתות ודנזיר דכל הני נמי דאין יכולין
צבור. וא"ת הא חטאת
סמיכה בצבור אלא בחטאות
יחיד נקבה וחטאת צבור זכר. ותירץ
לסמוך מטעם ספק חשיב שפיר אין ראוין לבילה כדאשכחן בפ' המוכר את הספינה (ב"ב פא:) גבי ביכורים וי"ל דנפקא לן מהא דאמרינן
הפנימיות והכא בחיצונות קא
בקונטרס דמשכחת לה בשעיר נשיא
בפ"ג דמועד קטן (דף טז.) וביום בואו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שהכהן מביא בשעה
מיירי מדקתני ואם נתן מתנה אחת
בשעירי רגלים דשניהם זכרים:
כב]
ואם נתן ד' מתנות מכולן יצא.
יצא ובפנימיות קיימא לן מתנה
שבא תחילה לעבוד ודריש התם רבי שמעון בבואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה
אחת מהן מעכבת: ותסברא הא
פ"ה שתי מתנות לכל אחת וקשה
כגון טמא מת ומצורע משמע דוקא עשירית האיפה אבל שאר קרבנות משלח מיהו אין כל כך ראיה מזה דדלמא הא דמשלח שאר
מתרצתא היא. וחיין דווקא
דא"כ הוא כב"ש דאמר לעיל כל
דמחוסרין סמיכה קאמר אבל
הניתנים על המזבח החיצון שנתן
קרבנות היינו בהני דלא בעו סמיכה דומיא דעשירית האיפה ויש לדקדק מהא דדרשינן ה) בת"כ ו) מזובו ולא מנגעו שמע מינה דטמא משלח
שחוטין לא בתמיה וכי בשחוטין
במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי
קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי ועוד יש לדקדק מדממעטינן בפ"ק דחגיגה (דף ד:) טמא מראיה מדכתיב כג] והבאתם שמה כל שישנו בביאה
נמי לא משכחת לה לקמייתא דצריך
מתנות ועוד דע"כ אתיא כב"ה
ליתן ד' מתנות מכל אחד וכגון
מדמסיים ואם נתן מתנה אחת מכולן
ישנו בהבאה ש"מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן כד] לענין סמיכה בראוי לסמיכה ומיהו למ"ד בפ' כל הפסולין (לעיל דף לב.) דטמא
שנתערבו כוסות בכוסות ולא
יצא אלמא דבמתנה אחת כשרה אף
בר סמיכה דאפשר דמעייל ידיה וסמיך לא מצי למידק מהני קראי היכא דלא אפשר לסמוך שלא תהא סמיכה מעכבת מטעם דאינו
נבללו: אלא. חיין לאו דווקא ולא
החטאת כב"ה. וי"ל דקאי אארבע
במחוסרי סמיכה מיירי אלא כולה
מתנות דברייתא יחיד ביחיד וצבור
ראוי לבילה ושמא י"ל דלמאן דאית ליה ביאה במקצת לא שמה ביאה קא סבר כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס אי נמי אית ליה
בשחוטין וכבר סמכו עליהן: ומאי
בצבור, ודוחק. ולכן נראה דגרסינן
דמרחק צפון ומאן דס"ל דלא בעינן ראשו ורובו קא סבר ביאה במקצת שמה ביאה מיהו אכתי קשה אי תיכף לסמיכה שחיטה לאו
חיים דקאמר שחוטין כעין חיים.
אם נתן מתנה אחת מכל אחד יצא,
אי נמי אי נתן שנים מכולן יצא: מה
דאורייתא א"כ יכולה לסמוך אבראי ויש לומר דבפרק כל הפסולין (שם לג.) מסקינן דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא :
שאין דמם בלול זה בזה אלא נתערב
ז)
כה]
כוס בכוס ואין ידוע איזה של יחיד
ציבור גברי אף יחיד גברי. וה"ה
ואם
נתן ארבע מכולן יצא. פירש בקונטרס כו] מזה שנים ומזה שנים ותימה דבאחת מזה ואחת מזה סגי ואין לומר דאתיא כבית
ואיזה של ציבור: אבל בבלול.
דבלאו האי דיוקא מצי לאוכחי, דהא
שמאי (לעיל דף לו:) דאמרי ובחטאת שתי מתנות דהא קתני סיפא ואם נתן מתנה אחת מכולן יצא ויש כז] לומר דקאי על כל ארבע
שנתערב כוס לתוך כוס. והאי אבל
לא מתוקם אלא בשעיר נשיא כדפירש
בנתערבו בשחוטין דקתני, איידי
בקונטרס לעיל:
חטאות שנים של יחיד ושנים של ציבור ואיכא השתא ארבע כוסות ולהכי קאמר נתן ד' מתנות יצא דהיינו מתנה אחת מכל אחת ואחת:
דקא קרי תנא לתערובת כוסות
חיין קרי לתערובת בלולין שחוטין:
ומי אית ליה לרבי האי סברא. דמתנה צריכה שיעור: לדברי ר' אליעזר. לקמן (דף פ.) מייתינן לה בהאי פרקין צלוחית של מי חטאת שנפלו לתוכה מים כל שהן שאינן של מי חטאת ר' אליעזר אומר יזה ב' הזאות, ופירשה רבי למילתיה ואמר דקסבר
ר' אליעזר יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור ובחדא הזאה נמי הוה סגי ליה אלא קנסא קנסוהו רבנן כי היכי דלא נשתרש ליה שלא ישתכר בתערובת מים הפסולין, דקתני אמר רבי לדברי ר' אליעזר הזאה כל שהוא מטהרת שההזאה אינה צריכה שיעור,
והזאה מחצה כשר ומחצה פסול כלומר ואפילו נתערבו פסולין בכשרין נמי אין תערובתן פוסלתן דכיון שיש בילה נפיק ידי הזאה בכל שהו שיש בה מן הכשרים, ולא מחצה דוקא נקט דאי לר' אליעזר הזאה צריכה שיעור כי מזה ב' הזאות מאי הוי דלמא
רובן מן הפסולין הן אלמא לר' אין הזאה צריכה שיעור וקס"ד הוא הדין למתנות דם המזבח: