עו:
כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לז א מיי' פ"ה מהל' מחוסרי
נדבה וזו חובה וחטאת העוף מחובתי ואם טהור אני העולה ראשונה
והא הכא דלמא לאו מצורע הוא והוי שלמים וקתני ונאכל ליום ולילה
א) [מנחות קה:], ב) נגעים
פי"ד מ"י [מנחות ט.], ג) יומא
כפרה הלכה ד:
אלמא לכתחלה נמי שרי ר"ש: הא תינח אשם כו'. מלתיה דר"ש קא
חובה וזו נדבה וחטאת העוף ספיקו וה"ה נמי דמתנה אם כלתה
לח ב מיי' פ"ה מהל' איסורי
מז: יבמות ק. סוטה כג. מנחות
מפרש ואזיל ולאו לרבא קא מותיב: לוג זה יהא נדבה. אם אינו
נזירות מתגלחת שניה שתיהן העולות נדבה וחטאת העוף ספק אך
מזבח הלכה ה:
נח. קו: ת"כ ויקרא נדבה פרש'
❖
לט ג מיי' שם הלכה ג:
י"ב ה"ו, ע' שיירי קרבן ירוש'
לא חש לפרש כל כך ושותה יין ומיטמא למתים. ותימה למה לא הזכיר
מצורע דאמרי' לקמן בפ' כל התדיר (דף צא.) מתנדבין שמן בפני
סוטה פ"ג ה"ו ד"ה רש"א.,
עצמו: ובעי מיקמץ. ג] המתנדב
בקרבנות תגלחת רביעית זו חטאת ח]
ד) [יומא מז:] יבמות שם סוטה
שם [מנחות קו:], ה) שם וצ"ק
שמן קומצו ומקטיר הקומץ ושיריו
שהרי ודאי נזיר היה ועדיין לא
ואם לאו אשם זה של שלמי נדבה ואותו
תורה אור השלם
❖
מ"ז.
נאכלין כדיליף ליה [לקמן צא:] מקרבן
הביא חטאת בהמה בשום פעם ואם
אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות
1. k» ל ה« nƒ נ¿ ח» ה א¬L∆ ר z« ק¿ ƒריבe
באנו לפרש רישא דברייתא ספק
מנחה (קרבן) מלמד שמתנדבין שמן
ל«יה…»וה ל…א ת≈ ע» N∆ ה ח» מ≈ ץ kƒ י
וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ונאכל
א]
כ» ל N¿ א…ר ¿וכ» ל c¿ ב« L ל…א
שינויי נוסחאות
כמנחה ד] כו': מתן שבע. כדכתיב
נזיר טמא וספק אינו נזיר כלל עכשיו
ליום ולילה תקוני גברא שאני התינח אשם
ת« ק¿ טƒ ירe מƒ n∆ pe אƒ M∆ ה ל«יה»…וה:
א)
אבל נזיר ודאי היה ט] ולכך לא יביא
קרא בלוג של מצורע והזה מן השמן
א] בכי"צ נוסף לזכרי כהונה.
קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם
לוג מאי איכא למימר דאמר לוג זה יהא
וכ"ה במנחות ובנדה: ב] בכתה"י
באצבעו [וגו'] (ויקרא יד): והא חסר ליה.
חטאת בהמה שהרי אינה באה על
לַיהֹוָה וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ
❖
דקמיץ ליה: ג] דקיי"ל
לְרֵיחַ נִיחֹחַ: ויקרא ב, יא-יב
נדבה ודילמא לאו מצורע הוא ובעי מקמץ
ספק לא משתמעא הכי דא"כ הו"ל
ע"י קמיצה ולוג חסר פסול כדכתיב
המתנדב כו' (ש"מ ורש"י כת"י):
דמקמיץ ודילמא מצורע הוא ובעי מתן שבע
ד] הגי' שלפנינו נוחה. ובש"מ
(שם) ולוג שמן: עד שלא יצק. מן
לפרושי בהדיא ועוד א"כ בשלמים
ב]
תיקן למנחה [וקאי על ד"ו דשם
מוסף רש"י
דיהיב והא חסר ליה דמייתי פורתא ומלי
הו"ל למיתני תנאי או למיהוי שלמי
הלוג על כפו השמאלית כדכתיב ומן
איתא ומנחה
]. ואין ר"ל שמן
לצורך המנחה, אלא ר"ל
טעון שחיטה בצפון. כשאר
נדבה או שלמי נזיר לענין מורם
השמן יצק הכהן על כף הכהן
ליה דתנן ב)אחסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו
דמתנדבין מנחה משמן: ה] צ"ל
אשמות: ומתן בהונות. כדין
מהם דבהאי חזה ושוק ובהאי זרוע
השמאלית והזה הכהן באצבעו הימנית
והא בעי הקטרה דאקטר ליה אימת אי
ומדי (צ"ק): ו] הכי כשמזה אם
אשם מצורע: וסמיכה ונסכים
בשלה. בד"א בזמן שנדר שלשים יום
מן השמן אשר על כפו השמאלית (שם):
כצ"ל (ש"מ): ז] על המזבח לשם
ותנופת חזה ושוק. כחומר
בתר מתנות שבע הוו להו שיריים שחסרו
עצים כו' הד"א ויש למחוק
שלמים (מנחות קה:). דבאשם ליכא
והא בעי קומץ הקטרה. דדלמא
אבל נדר י"ב חדש אוכל בקדשים
הנקודות (שמכ"י בה"ז ורש"ש)
:
סמיכה כדאמרינן במנחות בפרק
בין קמיצה להקטרה ואין מקטירין את הקומץ
נדבה הוא: דמקטיר ליה. ושיריים
לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא
ח] צ"ל חטאת בהמה (צ"ק):
שתי מדות: ונאכל ליום ולילה.
עליהן אי קודם מתנות שבע כל שממנו
ט] צ"ל לא היה (צ"ק). ולפי"ז
כחומר אשם: שמא אשם הוא (נדה
ג) ב
למתים לאחר ד' שנים באותו י] ענין
נאכלין ממ"נ אי דמצורע הוא הרי
כוונת תוס' להגיה ל' התוספתא
ע:) תקוני גברא. כגון האי, דבלאו
לאישים הרי הוא בבל תקטירו אמר רב
ובאותה שאמרנו מגלח לסוף שנה
הוא נאכל כדאמרי' בפ' בית שמאי
ובס' באה"מ מקיים גי' התוספות
הכי אסור למיכל בקדשים דשמא
דכוונתם אע"פ שהיה נזיר בודאי
מצורע הוא (מנחות שם) חסר
יהודה בריה דר"ש בן פזי דמסיק להו לשם
באותה יא] של סוף שלשים באותה תנאי
(לעיל דף מד:) לכל קרבנם לרבות לוג
מ"מ הוא מסופק שמא כבר
הלוג. שמן של מצורע: עד שלא
ולבסוף שתי שנים בשניה יב] ולסוף ג'
שמן של מצורע ואי נדבה הוא הרי
עצים דתניא רבי אליעזר אומר לריח
השלים נזירותו והשתא אינו נזיר
יצק. על כפו השמאלית:
ד)
1 ג
כלל: י] כאותו ענין וכאותה
ימלאנו. ולא אמרינן דקבעה להו
הוא כשירי מנחה: אי בתר מתנות
שנים בשלישית ולסוף ארבע ברביעית
ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה
שיטה שאמרנו כצ"ל (צ"ק):
לוג שהוא כלי שרת (שם ט.) כל
שבע. דלמא נדבה הוא וכי יהיב
טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל
שממנו לאישים הרי הוא בבל
יא] כאותה של סוף שלשים
בקדשים לאחר שמונה ימים דתגלחת
מתן שבע בתר קמיצה הוו להו שיריים
ובאותו תנאי ולסוף כו' כצ"ל
תקטירו. כי כל שאור וכל דבש
(ש"מ וב"ש): יב] כשניה כו'
לא תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא
מצורע ודאי דוחה איסור גילוח דנזיר ומיד כשיבא לפנינו מגלח
שחסרו בין קמיצה להקטרה וקי"ל במנחות בפ"ק (דף ט:) אין מקטירין
ב) לא תקטירו לה' הוה ליה
כשלישית כו' כרביעית כו'
הקומץ עליהן דכתיב מן המנחה פרט לשחסרה היא כו': ואי קודם
ראשונה ובשביעית יג] תגלחת שניה ובשמיני מכניס ידיו לבהונות
כצ"ל (צ"ק. כי"ב): יג] צ"ל
למכתב, למה ליה למכתב ממנו,
ובשביעי (ש"מ): יד] וי"ל דאין
אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה,
מתן שבע. היכי מצי למיתב תו מיניה מתן שבע דלמא נדבה היא
ושותה ביין ומיטמא למתים לאחר שלשים ושבע כך כתוב בתוספתא
לא תקטירו כל שממנו עולה כבר
זה אלא למצוה כדאמרינן
ונראה דגרס ששים ושבע לפי שיטה שפירשנו. טמא בודאי ומוחלט
והקטרת הקומץ הקטרה והנך הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מידי ה]
אשה לה' (סוטה כג.). מאחר שנתת
לעיל והכא משום תקוני גברא
התירו כצ"ל (ש"מ): טו] צ"ל
לאש כל משפטו הרי השירים בבל
בספק אוכל בקדשים לאחר שבעה ושלשים יום שותה ביין ומיטמא
מינייהו קא עבר משום בל תקטירו כדכתיב (ויקרא ב) כי כל שאור וכל
גמורה (גליון): טז] צ"ל אשם
תקטירו, דכתיב לא תקטירו ממנו
למתים לאחר שבעים וארבעה יום (טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל
דבש וגו' והאי ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה נמי לא תקטירו כל שממנו
ה)
: יז] נ"א דמייתי
אשה לה', לא תקטירו דבר שניתן
מצורע (צ"ק)
ממנו לאש (יומא מז: וכעי"ז יבמות
פורתא להשלים הלוג מקדיש
בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום שותה ביין ומיטמא למתים לאחר
אשה לה' יש בכלל הזה קדשים ושירי מנחה ולחם הפנים שקרב מהן
ליה (צ"ק): יח] כאן הס"ד.
ק.) לריח ניחוח אי אתה מעלה
❖
ארבעה ושבעים יום) טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר
כבר לאישים האימורים וכן הקומץ וכן הבזיכין קיימי שירים בבל תקטירו
ותיבות ותימה וכו' עד סה"ד
כו'. (ראה לקמן עז א.)
והנך הזאות במקום הקטרה קיימי: לשם עצים. דאמר הכי אם
שייך לקמן. [כמ"ש להלן דף עז
שמנה ימים שותה ביין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה יום:
ו]
ע"א בש"נ אות יד] (צ"ק). ועי'
אשם זו יהא שלמי נדבה. וא"ת והא אמרן לעיל בפ' איזהו מקומן
מצורע הוא דאין הקטרת הקומץ הקטרה דהא לאו נדבה הואי הרי
פ"מ וק"ד שמקיימים הגי' שלנו:
נוסחאות רש"י כת"י
(דף מז:) דאשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד
מזה מאלו שאינן שיריים ואם אינו מצורע והקטרת הקומץ הקטרה
יט] עצים כמאן דנקיט דמדי
כצ"ל (צ"ק). [לכאורה הגי'
שחיטת צפון ומתן בהונות. כחומר
ואחד בכלי ושלמים אמרי' לעיל (דף כה.) דצריך שיקבל בכלי את כל
ויש ממנו לאישים ואלו שיריים הם ובבל תקטירו הרי הזאות האלו
שלפנינו נוחה מאד בלא לגרוס
אשם: ותנופת חזה ושוק. כחומר
וסמיכה.
למ"ד (לעיל
דמו (של פר) וי"ל יד] דתקוני גברא שאני:
כאילו הם מים שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על ז] המזבח:
בסמוך תיבת כך שבסוגריים]:
שלמים: ונאכל ליום ולילה. דילמא
אשם הוא אלמא לכתחילה נמי אמר
כ] דאותביה מבל תקטירו נקט
דף לג.) סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא הוא בהקפת יד ואע"ג
לשם לה. ותימה מנ"ל דהזאות
ר' שמעון מביאין קדשים לבית
דשלמים בעו סמיכה גמר טו] משום תקוני גברא התירו כדפרישית לעיל ולמאן דאמר דאורייתא הזכיר בחנם סמיכה וכן נסכים דבין אשם טז]
הפסול דהא הכא דילמא לאו
ומתנות חשיבי כהקטרה לעבור
בין שלמים טעונין סמיכה ונסכים: ונאכל ליום ולילה. ובתודה דאין נאכלת אלא ליום ולילה אין יכול להתנות משום דבעינן לחם
מצורע הוא והוי שלמים וקתני
עליהם משום בל תקטירו כל
נאכל ליום ולילה משום ספק אשם:
שממנו לאישים דלמא דוקא
ובלחם אי אפשר לעשות תקנה כדמוכח בפ' התודה (מנחות דף פ:):
תקוני גברא. לטהרו למצורע זה
בבל תקטירו אבל בבל תזה לא.
לוג מאי איכא למימר. פי' דשמא אינו מצורע והוי חולין בעזרה כיון דעביד מינה עבודה שמזה שבע כנגד פתח אהל מועד ונותן על הבהונות
ועוד אי שייך כו' כצ"ל (ש"מ):
לאכול בקדשים: התינח אשם כו'.
כא] כמו מקטיר כצ"ל (כי"ב וג'):
מילתא דר' שמעון קמפרש ואזיל
ועל ראש המצורע ותימה ליזיל ליקדיש ליה קדושת דמים על תנאי אם אינו מצורע דהשתא נמי מייתי יז] פורתא להשלים הלוג וליקדוש
כב] בצ"ק הגיה חטאת העוף.
ולא לרבא פריך: לוג זה יהא נדבה.
ליה קדושת דמים וכי בעי למיכל השיריים פריק להו כדאיתא בסמוך ויש לומר דהכי עדיף טפי לעשות קדושת הגוף בכל מה שיכול
אבל בש"מ [ד"ה אי] מפרש לה
אם אינו מצורע ואמרינן כה] לקמן
יח]
בחטאת בהמה ע"ש: כג] צ"ל
בפרק כל התדיר (דף צא:)
ותימה לי היאך נותן מתן שבע ועל הבהונות מההוא פורתא שקדוש קדושת דמים דשמא אינו מצורע וזורקו לאיבוד שמן הקדש. ברו"ך:
: כד] צ"ל פריך ליה
מתנדבין שמן בפני עצמו: ובעי
דפריך (ש"מ)
חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. משנה זו במס' נגעים פ' בתרא (מ"י): אימת אי בתר מתנות שבע הוה להו שיריים שחסרו בין
שפיר והס"ד ומה"ד דפריק
מיקמץ. דקיימא לן המתנדב שמן
ליה. תימה וכו' ושייך לדף
קומצו ומקטיר את הקומץ ושיריו
קמיצה להקטרה כו'. וא"ת והא ר' יוחנן הוא דאמר בפ"ק דמנחות (דף ט.) דמקטירין קומץ עליהם ואפי' ר"ל דאמר אין מקטירין
שאח"ז (ש"מ וצ"ק)
: כה] מכאן עד
נאכלין לקמן מפרש בפ' כל התדיר
אליבא דר"א מודה דמקטירין כדאיתא התם וכר' אליעזר משני הכא לבסוף דמסיק לשם עצים ויש לומר אע"ג דמקטירין מ"מ לענין אכילה
סה"ד ליתא בכי"י: כו] בכי"פ
(שם): מתן שבע. כנגד בית קדשי
נוסף דכתיב ולוג שמן:
הקדשים כדתנן במסכת נגעים
לא משכחת תקנה דהא אסירי שיריים באכילה כדנפקא ליה התם מוהנותרת ולא הנותרת מן הנותרת:
כז] בכי"פ נוסף היכי מצי
(פי"ד מ"י): והא חסר ליה.
ואי קודם מתן שבע. דלמא נדבה היא והקטרתו הקטרה והני הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מינייהו לפנים להזות קא עבר משום כל
❖
למיתב תו מינייהו מתן ז':
בשקומצו ולוג חסר פסול
למצורע כו]: עד שלא יצק. על
שממנו לאישים קיימו שיריים בבל תקטירו והנך הזאות נמי בשמן כהקטרה במזבח בדבר הראוי להקטיר דמי כך פי' בקונטרס והא
כפו השמאלית כדכתיב (ויקרא יד)
דמשני דמסיק להו לשם עצים יט] הוה ליה למינקט דמדי לשם מיא בעלמא ודוחק בקונטרס לפרש [כך] משום לישנא דקרא דאותביה כ] מכל
ומן השמן יצק הכהן וגו': והא
שיטה מקובצת
שממנו לאישים ועוד אי שייך כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אפי' בהזאות א"כ קשה הא דאמרי' לקמן (דף פ.) הניתנים במתנה אחת
בעי קומץ הקטרה. דדילמא לאו
מצורע הוא והוה ליה נדבה:
בבל תקטירו דנפקא לן מהאי קרא
שנתערבו במתן ארבע ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע הא כיון דניתן במתנה אחת אידך הוו להו שיריים וקא עבר משום בל תקטירו
דמקטיר ליה. ושיריו נאכלין ממה
דכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו
מיהו יש לומר דר' אליעזר לטעמיה דאית ליה (שם עט:) רואין כאילו הוא מים ועוד כיון דשירי הדם למזבח ליסוד מש"ה כי יהיב ליה למעלה
נפשך אי דמצורע הוא הרי הוא
ממנו כלומר כל שנעשית ממנו עבודה
נאכל כדאמרן בפרק בית שמאי
הרי היא בבל תקטירו, וכשם שהוא
לא עבר בבל תקטירו כיון דבלאו הכי טעונין מזבח ועוד קשה לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא ליה וקמיץ ואע"ג דאמר ר"ל בפ"ק
(דף מד:) וזה יהיה לך מקדש
בבל תקטירו כך פסול לעבודה אחרת
דמנחות (ג"ז שם) מנחה שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנה הא איתותב התם ונראה לפרש דמהקטרה ממש פריך דמקטיר
הקדשים מן האש לכל קרבנם
א"כ היאך מזה מן השיריים, ומשני
לרבות לוג שמן של מצורע ואי
דמסקי לשם עצים, ולשם עצים לאו
מלוג שמן של מצורע חייב כר' עקיבא דאמר בפ' כל המנחות באות מצה (שם דף נח.) כל ששמו קרבן ור' אליעזר פליג עליה ואע"ג
דנדבה הוא שיריו נאכלין כשירי
דוקא שהרי איירינן בהזאה כדפי'
דהך סוגיא כר' אליעזר כדמשני דמסיק לשם עצים באידך לא מסתברא כר' אליעזר דשמותי הוא אלא כר' עקיבא ואף על גב דקודם
מנחה דממנחה יליף בפרק כל
אלא כלומר מזה לשם מים כמו דאמר
התדיר: אי בתר מתנות שבע.
ר"א דמסיק להו לשם עצים ועל תנאי
מתן שבע איירי שמו קרבן מיקרי כיון דעתיד להיות קרבן כמה כא] דמקטיר בשר חטאת כב] קודם זריקת דם דמסתמא חייב ומעיקרא פריך כג]
דילמא נדבה היא וכי יהיב מתן ז'
אם אינו מצורע, וצריך שיאמר הכהן
אי לאחר מתן שבע כו' הוי מצי למיפרך נמי מכל שממנו לאישים ובלאו הכי שפיר כד] פריך ליה תימה והא קדוש קדושת הגוף
בתר קמיצה הוו להו שירים שחסרו
כך כשמזה אם מצורע הוא ואין
בין קמיצה להקטרה וקיי"ל
הקטרתו הקטרה ואלו אינן שיריים
במנחות פ"ק (דף ט:) אין מקטירין את הקומץ עליהן כלומר בשבילם: ואי קודם מתן שבע. כז] דלמא נדבה היא והקטרתן הקטרה והני הוו
הרי הזאת אלו יוכשרו להזאת מצורע ואם אינו מצורע והקטרתו הקטרה ואלו הן שיריים הריני מזה אותן מים בעלמא כמו שאני רשאי להעלות שירי
להו שיריים וכי הדר מעייל מינייהו בפנים להזות קעבר משום כל שממנו לאישים קיימי שיריים בבל תקטירו והנך הזאות נמי דשמן כהקטרה
מנחה שהן שיריים ע"ג מזבח לשם עצים. כך היא שיטת הקונטרס. ולישנא דמסיק לשם עצים קשה לפירושו, ועוד תימה כו' [ככתוב בתוד"ה ואי]. לכך נראה
במזבח בדבר הראוי להקטיר דמו: לשם עצים. דאמר הכי כשמזה אם מצורע הוא ואין הקטרה שהקטרתי הקטרה ואלו אינן שירים הרי הזיותי דעל הקטרה פריך היכי מקטיר הקומץ אפי' קודם מתן שבע והלא שמא מצורע הוא וטעון מתן דמים לעשות הזאה וכיון שטעון הזאה הויא הזאה (במתן
אלה יוכשרו לטהרת מצורע ואם אינו מצורע והקטרתי הקטרה ואלו ישנן שיריים הריני מזה אותם כמים בעלמא כמו שאני רשאי להעלות שירי
ארבע) [דמתן שבע] כממנו לאישים נמצא דכל אותו מותר הלוג מן הקומץ הוי שיריים להזאה והוי בבל תקטירו, וכל שממנו לאישים לאו דוקא, והיאך
מנחה ובשר קדשים שהם שיריים על גבי מזבח לשם עצים. והאי דנקט הכא גבי הזאות לישנא דמסיק להו לשם עצים ולא נקט דמדי להו לשם
מקטירין הקומץ, ואתיא כר"ע (מנחות נח.) (כו') [דאמר כל ששמו] קרבן כגון לוג שמן של מצורע הוי בבל תקטירו אע"ג דלא הוי ממנו לאישים ואף קודם
מיא בעלמא משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט ליה:
הזאות עובר משום בל תקטירו. והא דפריך אי קודם מתנות שבע אינו ר"ל דלאחר מתנות שבע לא מצי למיפרך, אדרבה כ"ש דלאחר מתנות שבע יקשה
טפי (וא"כ) [דא"כ] הוי שירי הזאה. אלא ה"פ אי לאחר מתנות שבע אז אית ליה פירכא אחריתי כדפי' מעיקרא דהוו ליה שיריים שחסרו וכ"ש דמצינו
למיפרך האי נמי, ואי קודם מתנות שבע הא תינח קושיית שיריים שחסרו אבל עדיין תקשי לך הא דאפי' קודם מתנות שבע נמי הרי הוא בבל תקטירו. וא"ת והיא גופיה טעמיה מאי למה יקרא הקומץ שירי הזאה כיון שקומץ קודם הזאה, וי"ל מידי דהוה אבשר חטאת קודם הקטרת אימורין דמסתמא חייב
המקטיר הבשר קודם הקטרת אימורים או קודם זריקת דם. ולא נהירא לריב"א דלא דמי לבשר חטאת קודם הקטרת אימורין או קודם זריקה דהתם א"צ בירור לחלק הכהנים ומבורר ועומד הוא אבל הכא הזאה אינה מבוררת איזה טיפה היא שהשאר יקרא שיריים עד לאחר מתנות שבע. לכך נראה פ"ה עיקר,
ומה דקשיא לפ"ה מנלן דהזאות ומתנות חשיבי כהקטרה, י"ל דכיון דגלי קרא דאשה לאו דוקא אלא ה"ה כל ששמו קרבן כדקאמר ר"ע בפ' כל המנחות באות מצה כדפי' ומעתה נאמר דה"ה לא תקטירו לאו דוקא וה"ה הזאות ומתנות, ואגב אשה נקט תקטירו. והא דקאמר דמסיק להו לשם עצים אגב דאיירי
(ישנו בהקטרה בל) [בכל שממנו לאישים הרי הוא בבל] תקטירו נקטיה: תוד"ה ואי. ונראה לפרש דמהקטרה ממש פריך כו'. ואין נ"ל פי' זה, דלכאורה מקטיר מלוג שמן של מצורע אין מתחייב עד שיעשה שירים שהוברר חלק גבוה וחלק כהנים, דהא לא אשכחן דליחייב אלא מותר העומר ושירי המנחות
כדקתני התם, אבל מנחת העומר ושאר מנחות שלא נקמצו לא אשכחן דליחייב כיון שלא הובררו שירים ולא קרינן בהו כל שממנו קרב, וה"ה לוג שמן קודם מתנות שבע. ולא דמי לבשר חטאת אפילו את"ל דחייב קודם הקטרת אמורים או אפילו קודם זריקת הדם, דהתם אין צריך בירור לחלק כהנים דמבורר
ועומד הוא. הלכך נ"ל כפי' הקונטרס עיקר. והך דקשיא לך מנא ליה דהזאות ומתנות חשיבי כהקטרה, הא לא קשיא לי דכיון דגלי קרא דאשה לאו דוקא אלא כל ששמו קרבן, ה"ה לא תקטירו לאו דוקא, ואגב אשה נקט הקטרה. והא דקשיא לן לימא דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא וכו', כל שכן דהוה
קשיא ליה מכל שממנו דקיימא לן כל ששמו קרבן והיכי מצי מקטר ליה לקומץ. ומיהו הא קשיא לי למאי דמפ' דמסיק לשם עצים א"כ לוקמה דיהיב מתן שבע ברישא והדר ממלא ליה וקמיץ, ולא תיקשי מאי דקשיא ליה השתא דאיכא פורתא דלא קמיץ עילויה. ונ"ל דבעי לשנויי אליבא דר"ל דאית ליה מנחה
שחסרה קודם קמיצה לא יביא מתוך ביתו וימלאנו, ואע"ג דאיתותב לא בעי למימר דליתותב נמי מהא (תוס' ריב"א. ב"ש):